בחלק הראשון הצגנו את מטרותיה של ישראל ביחס ליתר השחקנים. בחלק זה, השני מבין שלושה, נדון בתמונת המצב הצבאית, בו אראה כי האסטרטגיה המדינית הנוכחית עשויה להיתרגם למערכה צבאית שתשחק דווקא לידי האויב, העלולה להביא בסבירות גבוהה לתוצאות הפוכות ביחס לכוונה המקורית. החלק השלישי יציג קווים מנחים לאסטרטגיה חלופית, בהתאם למטרות שהוצגו בפרק הראשון, תוך מתן מענה לאתגרים העולים מהניתוח.

בימים האחרונים גבר העיסוק בסוגיית לבנון, מספר אלופים במיל ובדימוס התבטאו בסוגיה. האלוף גיורא איילנד קרא להטיל על לבנון אחריות מדינתית וקבע שלא ניתן לנצח את חיזבאללה בזמן ובמחיר סביר. גם האלוף אליעזר, צ׳ייני מרום, קורא להגדיר את מדינת לבנון כאויב, להטיל עליה סגר ימי ואווירי ולהכריז עליה מלחמה. האלוף גרשון יצחק ששימש כסגן מפקד הפיקוד במלחמה הנוכחית במשך כחצי שנה, קורא לעצור ולהיערך מחדש. בימים שחלפו מאז פורסם המאמר הראשון חיסלה ישראל את מפקד גזרת נאצר – אחת משתי הגזרות של חיזבאללה מדרום לליטני (השנייה היא יחידת עזיז – סמי טאלב עבדאללה). הדיון הציבורי בסוגיית לבנון הולך ותופס מקום מרכזי הרבה יותר, כמו גם הדרישות להכרעה וההערכה שמלחמה בזמן הקרוב היא בלתי נמנעת.

חיזבאללה ביחס לחמאס, ביחס לעצמו ב-2006

לבנון אינה עזה, חיזבאללה אינו חמאס. הבנה של תנאי הזירה והאויב מולנו אנחנו עומדים הכרחית בגיבוש אסטרטגיה להתמודדות עם חיזבאללה.

זירת הפעולה

שטחה של עזה הוא כ-360 קמ״ר והיא חולקת עם ישראל כ-65 קילומטרים של גבול יבשתי משותף. לישראל יש אפשרות להקיפה ולהתקיפה מכל ארבעת הכיוונים. לבנון, לעומת זאת, היא מדינה הררית ומיוערת בשטח כולל של כ-10,450 קמ״ר (כמעט פי 30) והגבול עם ישראל משתרע מהים ועד מבואות החרמון לאורך כ-115 קילומטרים. השטח מדרום לליטני – קו הגבול הטבעי הראשון בין ישראל ולבנון – גדול פי כמה משטחה של עזה. בהשוואה לקלות שבה יכול צה״ל לכתר את חמאס ולנתק את צינורות החיים שלו (אני מניח בצד את הסוגיה מדוע דבר זה לא נעשה מוקדם הרבה יותר) בלבנון המצב שונה. למעשה, בתום יותר מעשור של ״מערכה בין המלחמות״ שאחת ממטרותיה המוצהרות הייתה לפגוע בהתעצמותו של חיזבאללה בלבנון, המלחמה הנוכחית טופחת על פנינו. לא זו בלבד שחיזבאללה התעצם לאורך העשור באופן עקבי, אלא שמגמה זו ממשיכה תוך כדי המלחמה, חרף ניסיונות צה״ל.

גודלן המוחלט של עזה ולבנון והאופן שבו ערוך כל כוח בתוכן מטיל התנהלות שונה על הפעלת אש מנגד לטווחים רחוקים מול כוחות צה״ל המתמרנים. העובדה שצה״ל פעל בעזה הקטנה בעוצמה ובמספר צירים במקביל, הביאה לירידה מהירה ותלולה בהיקף השיגורים כבר בחלקה הראשון של המערכה. ההיגד – תמרון מונע שיגורים – פעל היטב ומהר. בלבנון הפרוסה מדרום לצפון לאורך, בה חיזבאללה פרוס לעומק ומצויד (להלן) בשלל רקטות לטווחים מעל 100 ק״מ, צפויה האש הרקטית להימשך במלוא עוזה עד השעה האחרונה למלחמה טרם כניסתה לתוקף של הפסקת האש. במילים אחרות, חיזבאללה יוכל לירות מעומק השטח ואף להעתיק את מאמץ האש מהצפון הבוער לאזורים אחרים ולהרחיב בכך את היקף השטח המאוים. אנו נתחיל את המלחמה במטרה להביא שקט לצפון, שיהפוך לפחות רלוונטי במלחמה משום שאזורי עימות נוספים יוכנסו לקו האש. בניגוד למילים הריקות של נסראללה במלחמת לבנון על ירי ״מעבר לחיפה״, כעת יש לו את היכולת לעשות זאת באמצעים מגוונים.

הנחת המוצא לגבי היערכות חיזבאללה בקרקע צריכה להיות מחמירה. אם בעזה גילינו במהלך המלחמה מערכת מטרו בהיקפים עצומים, מנהרות הברחה, אלפי פירים ואינספור בתים ממולכדים, עלינו להסיק שנופתע גם בלבנון. במשך שנים עשה חיזבאללה בלבנון כבתוך שלו והפך אותה לבסיס צבאי, אם תרצו – הבסיס הצבאי הגדול בעולם. במלאת 18 שנה למלחמת לבנון השנייה אפשר לקבוע בביטחון – 1701 נגרסה לאבק, חיזבאללה הפך חלקים נרחבים מלבנון למדינת צבא. להוציא את מאמצי המודיעין שלנו, שלעולם לא יעניקו לנו תמונה מלאה על המתרחש, חיזבאללה פעל בחופשיות תחת עיניים לא-בוחנות של אוכלוסייה שיעית אוהדת, בהסכמה שבשתיקה העולה עד כדי שיתוף פעולה של צבא לבנון ויתר כוחות הביטחון הלבנוניים ובהעלמת עין של כוח עצום היקף אך נטול חשיבות לחלוטין – יוניפי״ל. אופי השטח, פיזור הנכסים, החיבור היבשתי המסועף לסוריה המעניקה לאיראן רצף יבשתי ממנה ועד לפרוקסי החשוב מכולם, כל אלו ועוד מעניקים לחיזבאללה יתירות, שרידות ועומק אסטרטגי שאינם אפשריים בעזה.

לבנון היא מדינה הררית שבה מתחתרים מספר נהרות מרכזיים – הדרומי והמוכר שבהם הוא הליטני, אותו מבקשת ישראל להפוך לקו החיץ החדש בינה ובין חיזבאללה. חשוב לציין בהקשר זה שבסביבות מטולה הליטני מרוחק כשניים וחצי קילומטרים בלבד מגבול ישראל. נוסף להיותה הררית, המדינה מתאפיינת בריבוי שטחים סבוכים, שטחים חקלאיים ומאות כפרים – רק בדרום לבנון ישנם כ-130 כפרים שיעיים. ריכוזים עירוניים אף הם מצויים בשפע כשבפאתיהם – בצור למשל, מצויים מחנות פליטים פלסטיניים בהם התבסס בשנים האחרונות חמאס. במילים אחרות, הלחימה בלבנון משלבת תבליט ותכסית מאתגרים, דבר המקנה יתרונות מסוימים למגן. העדתיות בלבנון היא מפתח להבנה של האופן שבו הצליח חיזבאללה להשתלט על הדרום השיעי ברובו, זאת בנוסף לריכוזים האחרים בביירות ובבקעה המאפשרים לו שליטה הדוקה בבירת לבנון ובנמליה הימי והאווירי ועורף נושם לכיוון סוריה, בהתאמה. חיזבאללה עושה שימוש אינטנסיבי במאפיינים אלו, הוא מבוסס בלמעלה בכפרים השיעיים בדרום לבנון ורותם לשירותו את השטחים הסבוכים בהם התנועה והתצפית קשות הרבה יותר. הארגון אף עושה שימוש נרחב בביצורים תת-קרקעיים. בימים האחרונים פרסם הארגון ראיון שערך עיתונאי אוהד עם לוחמי הארגון בסבך ובעמדות השהייה התת-קרקעיות שלהם. בראיון ניתן להתרשם מהסבך העבות ומאיכות הבנייה של הביצורים.

האויב

מכאן אני עובר לאויב עצמו. חיזבאללה הצליח להרחיב, לשפר ולגוון בהדרגה את ארסנל האמל״ח שלו ולהגדיל את מצבת הלוחמים בארגון מאז מלחמת לבנון השנייה. זאת למרות כניסתה לתוקף של החלטה 1701 שהייתה אמורה לשים לאל מאמצים אלו. שנות השקט היחסי מהן נהנה הארגון בגבול עם ישראל הופרעו רק על ידי לחימתו הארוכה בסוריה, עת נחלץ לעזרתו של בשאר אל אסד והיווה גורם מרכזי בהצלחתו של האחרון לשמר את משטרו. חיזבאללה עבר את המלחמה ההיא בהצלחה, התגבר על הביקורת מבית וצבר ניסיון מבצעי חשוב בלחימה לצד צבאות סדירים (סוריה ורוסיה). בניין הכוח של חיזבאללה נעשה תוך שימת דגש על קיזוז יתרונות יחסיים של צה״ל ויצירת אתגרים באמצעות כמות העולה לכדי איכות, גיוון האמל״ח והסתמכות על פיתוחיה של התעשייה הצבאית של איראן. אל המלחמה הגיע חיזבאללה כשהוא נהנה מחלון זמנים מוצלח יחסית מבחינתו. קו הגבול הלא-טבעי מעניק לו יתרון בתצפית ובאש במקומות רבים ומאפשר הפעלת אמל״ח שטוח מסלול כנ״ט לעבר יעדים רגישים. בנוסף, הגיוון באמל״ח מאפשר לו גמישות רבה בירי מטווחים רחוקים יותר בלא תלות בקשר עין: כתב״מים, טילי ״אלמאס״ ורקטות שונות – כל אלו ניתנים לירי מטווחים רחוקים יותר. חיזבאללה אינו מתוכנן לעמוד במתקפה בהיקף מלא של צה״ל. תחת זאת, הוא בנוי לשחיקה, האטה, גביית מחיר והמשך ירי רצוף למרחבים אזרחיים וצבאיים בעומק שטחה של מדינת ישראל בהיקפים גדולים לאורך כל המערכה.

לכך יש להוסיף את היותו של חיזבאללה חלק ממערך שלם העוטף את מדינת ישראל. העובדה שאנו מתכננים לרכז מאמץ בחזית הצפון מתוך הנחה שזו תהיה זירת מבצעים יחידה, אם לא עיקרית, מתעלמת מיכולתה של איראן להדליק זירות נוספות כדי להקל את הלחץ על חיזבאללה ולאלץ את צה״ל לפזר את כוחותיו. אין צורך במודיעין מיוחד כדי להעריך בשכל ישר שמתקפה רבתי על חיזבאללה תגרור ניסיונות בהיקף כזה או אחר של איראן להקהות את חוד ההתקפה ולפצל את מאמציו של צה״ל לזירות נוספות.

הטבלה הבאה מראה כמה פרמטרים השוואתיים של עוצמתו של חיזבאללה בהשוואה לעבר ובהשוואה לחמאס:

סיכום של כמות חומר הנפץ בראשי הקרב של מאות אלפי הרקטות של חיזבאללה, לפי מקורות גלויים, מעלה כי בידיו עוצמה השקולה לכוחה של מהלומה גרעינית טקטית. המספרים המדויקים אינם חשובים משום שמדובר בהיקף אדיר – מאות טונות במרחב הקרוב לגבול, כ-5 קילוטון לטווח בינוני וכ-17 קילוטון המיועדים לטווחים הרחוקים יותר. לשם השוואה – עוצמתן של הפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסקי (בתרגום לאלפי טון חומר נפץ) עמד על 15 קילוטון ו-21 קילוטון בהתאמה. אין להניח כמובן שחיזבאללה יצליח, או אפילו ירצה, לירות את כל הכמות שברשותו. השאלה היא האם, למרות כל המאמצים שלנו, בכוחו של חיזבאללה ליצור אתרי הרס משמעותיים במלחמה כזו בעומק שטחה של מדינת ישראל? פירושם של אתרי הרס בלב גוש דן הוא פגיעה אנושה בכלכלה, הברחת חברות רב-לאומיות, סגירת המרחב האווירי, פגיעה בתשתיות חיוניות – תקשורת, אנרגיה או בתשתיות צבאיות (הקריה למשל) המצויות בלב גוש דן. למותר לציין, אתרי הרס כאלו יתורגמו לכמות נפגעים אזרחיים חסרת-תקדים. אשר לשאלה האם חיזבאללה מסוגל לכך – כהנחה לתכנון לצורך הערכת המצב – התשובה צריכה להיות כן.

(נספח – מערך הרקטות של חיזבאללה).

סביבה אסטרטגית עוינת להצלחת המלחמה

כישראלים, הפער בין האופן שבו פעל חמאס בראשית המלחמה ובין הניסיון להצר את צעדינו במגוון דרכים ולהקשות עלינו בהשגת הכרעה מול חמאס, הוא פער בלתי מובן, בלתי נתפס. למרות זאת, הקשיים הם אמיתיים וגם אם ראוי לעמוד איתן מול לחצים, ויש רווח מכניסה לעימות – גם מול ידידים ובעלי ברית – זהו גורם משפיע שחובה להציגו ולקחת אותו בחשבון בדיון על מלחמה אפשרית בלבנון.

נסראללה אמנם מכור למשוואות ומקפיד ליצור אותן ולשמרן הן באופן הפעולה והן בנאומיו שנועדו, בין היתר, להרתיע את ישראל. אנחנו, לעומת זאת, מחויבים לראות את האסימטריה הבסיסית המתקיימת בין חיזבאללה/מדינת לבנון ובין ישראל. כל ניסיון לבנות אסטרטגיה על בסיס גביית מחיר ממדינת לבנון – אותו ננתח בפרק השלישי והאחרון – חייב להכיר באסימטריה ולהפיק מכך את המשמעויות הנובעות מכך. לא דומה לבנון פושטת הרגל עם התשתיות ההרוסות והמתחים הפוליטיים והסקטוריאליים המשתקים אותה, לישראל – מרכז היי-טק עולמי לחברות רב-לאומיות. ישראל היא מדינה סופר-מודרנית שבה עיקר האוכלוסייה מתפרשת על שטח קטן יחסית במישור החוף. ככל מדינה מודרנית, יש בישראל מגוון עצום של מטרות תשתית רכות וקלות יחסית לפגיעה. לכך יש להוסיף את נטייתו של חיזבאללה לרכז מאמץ לפגיעה במפקדות צבאיות, כפי שהוכח בשמונת החודשים האחרונים וכפי שבוודאי למד מתקיפתן המוצלחת של מפקדות האוגדה ואחת החטיבות בשביעי באוקטובר.

ממשל ביידן ראוי לפירוט משל עצמו. מדובר בממשל שהולך לבחירות בנובמבר ושלאורך כל שנות כהונתו הפגין יחס סלחני לאיראן והפנה אצבע מתרה לישראל. ישראל פיתחה תלות אסטרטגית מסוכנת בסיוע ביטחוני קריטי, עניין שהפך במהלך המלחמה לעימות פומבי, בו נחשפה חולשתה של ישראל לעיני כל. אין סיכוי לתקן את הפער האסטרטגי בחימושים ופלטפורמות בתוך זמן קצר, אפילו במעבר מערכי הייצור לפסים של מלחמה. ממש כך, אין גם סיכוי להעביר את ארה״ב בראשות ביידן באופן נחרץ לתמיכה אקטיבית על כל המשתמע מכך במלחמה מול חיזבאללה שתערב בוודאות גם רכיבים נוספים כמו איראן, עיראק והחות׳ים. ארה״ב הוכיחה נכונות נמוכה להדהים להתמודד באופן התקפי, רצוף ומכריע עם האיום החות׳י ומגבילה את עצמה בעיקר למהלכים הגנתיים. מעורבותה המכרעת במניעת פתיחת חזית צפונית והרחבת המלחמה לכדי מלחמה אזורית בימיה הראשונים של המלחמה אינה ניתנת להכחשה ואפשר להסבירה, להערכתי, בתערובת של דאגה לישראל ומימוש המדיניות למניעת גלישה למלחמה אזורית.

ארה״ב אינה רואה את בעיית לבנון עין בעין עם ישראל מזה עשורים. לדידה, זהו עוד מקום שבו חיזוק מתונים הוא התרופה לקיצונים. אשר על כן, נפילת לבנון כמדינה אינה מהווה אינטרס אמריקאי, להיפך – מדובר בחלום בלהות מבחינת קובעי מדיניות, אנשי ממסד ביטחוני ודיפלומטים אמריקאים רבים. המערכת הפוליטית בארה״ב חשופה ללחצים מצד הפזורה הלבנונית, המנהלת לובי אפקטיבי ביותר בוושינגטון, ומצד כל המקהלה האנטישמית שהראתה את כוחה בעימות הרבה יותר פשוט מול חמאס. עוצמת ההתנגדות לישראל צפויה להיות גבוהה הרבה יותר, גם אם דוברינו יאמרו בכל ראיון שלבנון תקפה את ישראל ללא התגרות.

בשמונת חודשי המלחמה הוכיח הממשל דבקות במדיניות הנראית בעיניים ישראליות כמדיניות המעניקה פרס לתוקפן ותובעת את ריסון הקורבן. בשם התשוקה שאינה בת-כיבוש ל״דה-אסקלציה״ התבררה מדיניותה של ארה״ב במעשים ובפרטים כך:

1. במקום הרתעת קיצוניים – חיזבאללה, חמאס – חיזוק ״מתונים״ – ממשלת לבנון והרשות הפלסטינית ״המחודשת״.
2. במקום תמיכה צבאית ומוסרית בלתי מסויגת בהשמדה צבאית של כוחות רוע מוחלט – חתירה לעסקאות והסדרים מול חמאס (הפסקת אש ועסקת חטופים) וחיזבאללה (הסדר הוכשטיין).
3. במקום הרתעה, ענישה ודחיקה לפינה של ראש הנחש, היא איראן, קיום דו-שיח אסטרטגי דיסקרטי בניסיון להגיע להסדרה.
4. במקום התקפה – הגנה: האדרת ברית ההגנה האזורית ושיווקה כפתרון מספק לתוקפנות איראן וגרורותיה – קח את הניצחון, אמר ביידן לנתניהו כשהניא אותו מלתקוף בעוצמה באיראן לאחר הדיפת מתקפת הטילים והכטב״מים.
5. בכל הקשור לאספקת חימושים, ארה״ב פתחה במבצע לוגיסטי רחב-היקף שנועד למלא את מלאיה של ישראל בראשית המלחמה (מאות טיסות, עשרות אניות), אך לאחרונה הטיל הנשיא ווטו על אספקתם של פריטי חימוש קריטיים. הבית הלבן הפך את הסוגיה לאמצעי לחץ שיותר משהוא מקשה על ישראל בעזה, הוא אמור להרתיעה מכניסה למלחמה בלבנון טרם הבחירות.

מעבר ללחצים מבית, לצרפת של מקרון סיבות נוספות להצהיב פניה לישראל. לצרפת אינטרסים כלכליים בתחומים כבדים כמו אנרגיה, תובלה ימית ותשתיות וקשר היסטורי עמוק ללבנון. בנוסף, קריסתה של לבנון תוביל להגברת הלחץ על מדינות אירופה לקליטה בלתי מבוקרת של פליטים לבנוניים וסורים – בשנים האחרונות קלטה לבנון לתוכה כמיליון וחצי פליטים סוריים. כידוע, הלבנונים הם נושאים ונותנים מוכשרים והפזורה הלבנונית ברחבי העולם גדולה פי 4-3 מהאוכלוסייה בלבנון ותדע להפעיל לחצים פוליטיים ותקשורתיים ברחבי העולם. אין ספק שקמפיין למען לבנון יצבור במהירות רבה יותר תהודה ואהדה גדולות יותר.

לאור זאת, ניסיון לבסס אסטרטגיית הרתעה והענשה אפקטיבית מול ״מדינת לבנון״ הוא נושא מאתגר המחייב כניסה לפרטים מחד ושקילת שיקולים רחבים מאידך. צריך לזכור שהשוני הבסיסי בין ישראל הופכים את מלאכתו של חיזבאללה לקלה יותר, לישראל יש יותר מה להפסיד, משום שהשיגה הרבה יותר. למרות שמדובר באסטרטגיה מפתה, קלה לניסוח ופופולרית מאד בשיח הציבורי, שימוש בה אינו נטול סיכונים. בהיעדר תכנון, אסטרטגיה מעין זו עלולה להידרדר לכדי פריקת תסכול ובזבוז חימוש בלי שתשיג את יעדיה. יחד עם זאת, לא ניתן לפסול אותה או רכיבים ממנה על הסף והיא תידון בהרחבה בפרק הבא.

התרחיש הגרוע הסביר

כך תיאר נסראללה את עיקר ליבת אסטרטגיית המלחמה שלו מול ישראל, אסטרטגיה שנועדה להרתיעה באמצעות הצבת איום שקול לאיומי בכירים בישראל בהזדמנויות שונות:

"הדרום ברובו ריק. יש את באר שבע ויש את אילת – השאר לא חשוב, רק התנחלויות קטנות. אנחנו מוציאים את האזור הזה משטח התקיפות שלנו…כל המידע על מטרות באזור הצפון נמצאות בידנו והן בטווח האש שלנו. הנקודה החשובה נמצאת ברצועת החוף, והיא מוכיחה עד כמה ישראל חלשה כמו קורי עכביש. באזור שהוא הקטן הזה נמצאים רוב המתנחלים, ויש בו גם את כל מרכזי המדינה הבסיסיים. משרדים ממשלתיים, המטכ"ל,  נמל תעופה בן גוריון, הבורסה של רמת גן, גם מפעלי נשק לא-קונבנציונלי, תשתיות של חברת החשמל ועוד. 90 אחוז מהמטרות שם. אנחנו נחזיר אותם לתקופת האבן".

(חסן נסראללה בראיון לאל-מנאר במלאת 13 שנה למלחמת לבנון השנייה, יולי 2019).

חיזבאללה ישאף לפעול בהתאם לשלושה ציוויים עיקריים:

1. התשה: הארכת המלחמה, עיכוב התמרון, גביית מחיר, פיצול מאמצי צה״ל בעזרת שחקנים נוספים בציר, ליבוי וניצול עד תום של פילוג ומחלוקת בציבור ובמערכת הפוליטית.
2. ניסיון להשיג הישגים קרקעיים בתוך שטח ישראל באופן מוגבל בזמן.
3. משחק בין הרתעת ישראל מפגיעה אנושה בלבנון ובין שימוש בפועל ביכולת הרקטית כחלק מחיזוק האיום, כתגמול או כמטרה בפני עצמה.

בכל תרחיש, פעילות חיזבאללה צפויה להיות מותאמת למתרחש על ציר ישראל-איראן. בכל תרחיש, צפוי תיאום הדוק בין איראן ובין חיזבאללה.

מדינת ישראל צריכה לתכנן את העלות והתועלת שביציאה למלחמה תחת הנחת העבודה של תרחיש גרוע-סביר. בתרחיש כזה, יוכל חיזבאללה, בסיוע שחקנים נוספים בציר, להכות בישראל במאפיינים הבאים:

1. ריכוז מאמץ לפגיעה בגוש דן – חיזבאללה יצליח לפגוע, באמצעות שילוב של רקטות בינוניות וכבדות בגוש דן ולגרום למספר אתרי הרס. יש לקחת בחשבון פגיעה במטרות ערך כגון מרכזי עסקים, מרחב הקריה, תשתיות אנרגיה (לרבות אסדות, לידיעת הקורא יאיר לפיד), תשתיות תקשורת, ריכוזי אוכלוסין. ריכוז המאמץ בירי נועד להרוות את מערכות ההגנה ולאפשר חדירה של מסה קריטית של חימושים.
2. פגיעה נרחבת בתשתיות צבאיות רכות – תקיפת אמצעי התצפית בקו המגע ותקיפת יעדים כמו הר מירון ובלון טל-שמיים מרמזים על צורת הדברים שיבואו במלחמה. חיזבאללה יפעל בריכוזי מאמץ לפגיעה משמעותית בכל תשתית צבאית רכה במרחב הצפון ואף דרומה לו. יש להניח שפגיעות אלו יניבו תוצאות קשות לצה״ל בהיבטים של פיקוד, שליטה, בקרה, תקשורת ועוד.
3. שיבוש מסוים בפעילות חיל האוויר – יש להניח שיעלה בידי חיזבאללה לעכב, להטריד ולהקשות על פעילות חלק מהבסיסים של חיל האוויר, במידת מה ולזמן מוגבל (חיל האוויר ערוך לכך טוב יותר ממערכים רבים אחרים ויידע לפעול במלחמה – לאזהרות על השבתתו המלאה אין שום אחיזה במציאות וחבל שדיון רציני מידרדר לזריעת בהלה שאין לה אחיזה בניתוח מקצועי. ג״א).
4. פגיעה בריכוזי כוחות ותשתיות לוגיסטיקה ושטחי כינוס וריכוז של כוחות היבשה.
5. ניהול קרבות הגנה שוחקים על בסיס היערכות קרקעית ארוכת שנים, ניצול התבליט והתכסית, שימוש בתווך עירוני-אזרחי, מתוך כוונה להאט את התקדמות התמרון של צה״ל, לגבות מחיר ולגרום לפגיעה אגבית משמעותית באזרחים שנקלעו לאש.
6. ניסיון להוצאה לפועל של התקפה באמצעות כוחות רצ׳ואן לשטח ישראל, ככל שהיערכותם תאפשר זאת.
7. התמשכות המלחמה אגב פגיעה הולכת ונרחבת בריכוזי אוכלוסייה בעומק שטחה של מדינת ישראל – הפגיעה לא תוגבל לצפון בלבד שכן מרכז הכובד יהיה לעומק מחיפה ועד גוש דן.
8. שחיקה מהירה בלגיטימציה ופעילות נמרצת בהובלת ארה״ב ומדינות כצרפת, גרמניה, בריטניה ויתר מדינות האיחוד, קטר (שהעניקה לאחרונה מימון להמשך תשלום המשכורות בצבא לבנון) ומדינות ערביות נוספות לסיום מהיר של המלחמה. הבסיס יהיה החייאת 1701 בגרסה חיוורת במיוחד אגב כפיית הסדרי תיקון גבול יבשתי וימי על ישראל.
9. מרכיבי סיבוך שונים שיקשו על גיוס לגיטימציה ציבורית להמשך הלחימה – שבויים וחטופים אפילו בכמות קטנה, סגירת המרחב האווירי, הפסקת השקעות, דרדור נוסף בדירוג האשראי, הגדלת הגירעון, שחיקה קשה במערך המילואים, קריסת עסקים קטנים, בריחת חברות רב-לאומיות מישראל (חשבו למשל על מרכזי הפיתוח בחיפה, מי יישאר?), קרע חסר-תקדים בהיקפו בחברה הישראלית בזמן מלחמה, ועוד.

סיכום הערכת המצב

נסכם את עיקרי המסקנות מהניתוח:

1. צה״ל המתין עד כה עם לבנון חרף מחיר אנושי ולאומי עצום בשל בניין כוח לקוי.
2. הפניית עיקר מעייניה של ישראל צפונה אינה מבטלת את יכולתה של איראן לפתוח חזית או חזיתות משניות לשם פיצול המאמצים.
3. איראן וחיזבאללה (שיעים) שמחים להילחם עד טיפת הדם האחרונה של הערבי הסוני האחרון בעזה, כחלק משמעותי מאסטרטגיית ההתשה של ישראל. המחיר המשולם בדם ובאדמה של פלסטינים – שווה בראייתם והם פועלים להסלמה מתוך ניסיון לגרור את ישראל להמשך המלחמה.
4. חיזבאללה מסלים את פעולותיו בתקופה האחרונה ומונע את חזרת התושבים לבתיהם. הסדרה בהסכם, היה והמלחמה בעזה תסתיים, מחייבת מבחינתו ויתורים בלתי קבילים מצד ישראל בדמות נסיגות מהקו הכחול במספר נקודות מחלוקת.
5. חיזבאללה הכין עצמו לפלישה קרקעית במשך שנים ויהיה מסוגל בתנאים הנוכחיים להמשיך ואף להעמיק את ההתשה, תוך שהוא משגר לעבר ישראל כמויות חימוש חסרות-תקדים.
6. לחיזבאללה יהיו הישגים במלחמה בדמות גביית מחיר בחיי חיילים ואזרחים, שחיקה, התשה, פגיעה כלכלית קשה והישגים תודעתיים ואחרים כגון כיבוש זמני ולקיחת בני ערובה.
7. חרף רצוננו לסגור את המלחמה באמצעות איום בהשמדת מדינת לבנון והוצאתו לפועל כאסטרטגיה, יש ספק במידת הקורלציה בין מימוש האסטרטגיה למטרות אותן אנו מבקשים להביא. בנוסף, מימוש אסטרטגיה כזו יוביל כמעט בוודאות לפגיעה קשה בעורף הישראלי, זאת בהנחה שישראל תצלח את מסכת הקשיים מול בעלות בריתה והקהילה הבינלאומית לאחר שתפנה למימושה.
8. העיתוי הנוכחי – אנו ניגשים למערכה הבאה לאחר חודשים ארוכים של לחימה שהחלה באירוע טראומתי, חודשים בהם נערמו והתגלעו קשיים מחוץ ומבית בגיבוש ושימור לגיטימציה ואחדות מטרה בהתאמה. אנו מצוים ערב בחירות בארצות הברית כאשר הממשל הנוכחי מחזיק בתפיסת עולם מנוגדת ובעייתית מאד עבורנו.

סיכום

יום יבוא ואולי נבין מה לעזאזל חשבו האחראים על בניין הכוח בשנים שקדמו למלחמה כשהחליטו לבנות צבא המסוגל להילחם בזירה עיקרית אחת בלבד במענה לאיום הייחוס של מלחמה רב-זירתית. עד אז, כדאי לזכור כי למרות שעברו שמונה חודשים מאז פרוץ אותה מלחמה, שהיא בהחלט רב-זירתית, טרם בוצעו פעולות תיקון רחבות היקף לבניין הכוח של צה״ל. עד אז, אנו נדרשים להתמודד עם העובדה שעשרות אלפי תושבים אינם יכולים לשוב לבתיהם, מה שדוחק אותנו לפעולה בתנאים שאינם אופטימליים. המלחמה בעזה עדיין משתוללת במלוא עוזה, ויעיד מחיר הדמים הכבד של השבוע האחרון, למעלה מ-100 חטופים עודם בשבי וצפוי שחמאס ימשיך לשלול על הסף נוסחאות הולכות ומשתפרות מבחינתו לעסקאות חילופי שבויים. אין ישראלי שאין לו שאלות על מה שקרה עד השבעה באוקטובר, באותו יום ארור ואף מאז. מבוכה וביקורת הן אולי לא נעימות, אך הן אבני היסוד של תהליכי תיקון בחברה פתוחה. נסראללה אינו חף מטעויות. בסטנדרטים ישראליים מדובר במנהיג כושל, צמא דם, דיקטטור, אנטי-פטריוט השם את האינטרס של לבנון כעבד נרצע לזה של איראן ועוד.

המחויבות לדיון ציבורי אחראי בעת הזו היא המחויבות לשאול את השאלות המתבקשות: האם לאור כל זאת המלחמה בצפון, בעת הזו, במבנה הכוח הזה, כתום שמונה חודשים שלא שחקו את איראן כהוא-זה, אכן תתקיים כפי שאנחנו מתכננים ותאפשר השבת תושבי הצפון לבתיהם, במהרה ובמחיר צבאי ומדיני נסבל?  האומנם נשיב את תלמידי קריית שמונה ושלומי לבתי הספר עד ה-1 בספטמבר?

המטרה של הניתוח אינה לעודד חידלון, חוסר מעש או ויתור. ראיית שחורות והדהודה בציבור בלי להידרש להצגת דרכי פעולה חלופיות גרועה מחצי-עבודה. גם אם נדרשת חשיבה מחודשת והימנעות מריצת אמוק למלכודת, יש חובה להציג אלטרנטיבה – עקרונות כלליים לאסטרטגיה גלויה וברורה ובמידת האפשר אף העלאת הצעות קונקרטיות בצינורות מקובלים ובאופן חשאי.

השתדלתי להציג את תמונת המצב העובדתית לאשורה וממנה לצאת למסקנות ומשמעויות, ככל שהדבר התאפשר. המסקנות בסיום מציגות את הבעייתיות באסטרטגיה הישראלית המסתמנת. חיזבאללה הוא אויב מר, אך נוכל לו. חיזבאללה הוא אויב חזק יותר מחמאס, אך צה״ל חזק ממנו ויוכל לאתגר. כל שנותר לנו הוא לפתוח כעת את מנעד האפשרויות, לבחון חלופות ולהצביע על כיוונים אפשריים שעשויים לתת פירות טובים יותר. למרות ה-7 באוקטובר, למרות שמונה חודשים בהם הצפון בוער ונטוש. הדבר היחיד החשוב הוא כיצד תסתיים המערכה הזו. חיוני לסיימה בהכרעה ברורה לטובתה של ישראל. כל יעד אחר יהיה משני בחשיבותו וריצה ליעדי ביניים טרם שהבשילו התנאים עלולה להתברר כטעות אסטרטגית. הדבר החשוב ביותר הוא מצב הסיום. בפרק הבא נדון בתנאים הדרושים ליצירת מצב סיום רצוי.