מומחה אמריקני למזה"ת: לבנון וחיזבאללה ניצחו, ישראל הפסידה

טוני בדראן הוא יליד לבנון, חוקר במכון להגנת הדמוקרטיות (FDD) המתמחה בענייני טרור והמזרח התיכון. המאמר התפרסם לראשונה באתר מגזין טאבלט, ואנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו.

***

אזרחי ישראל למדו לפני כשבועיים כי ממשלת המעבר של יאיר לפיד עומדת למסור כמה מאות קמ"ר של שטח ימי הנחשב לבעל פוטנציאל כלכלי עשיר, בתמורה למה שהוגדר כסוג של "הכרה בינלאומית" בקו של מצופים בלתי-מוכרים. "הכרה" זו, הדגיש לפיד, היא הישג המפתח בעסקה ולמעשה הופך למשתלם את הוויתור המוחלט על השטח במחלוקת.

אך בתוך ימים ספורים העסק הסתבך. הישג המצופים הגדול של לפיד זכה לתגובה קרה וצפויה מצד הלבנונים, ששלחו בחזרה למתווך האמריקני רשימה ארוכה של שינויים ודרישות. לפיד העומד בפני ביקורת פנימית חזקה שבועות לפני הבחירות הודיע בזריזות כי הוא דוחה את הדרישות הלבנוניות, אך ממשלת ישראל דאגה לשדר כל העת (כולל בערבית) את רצונה להשלים את ההסכם, במיוחד כאשר ממשל ביידן הביע מחויבות פומבית לכך ושלח מסרים רשמיים נוקבים לירושלים.

לבנון מצידה ניסתה להמעיט בחשיבות המהומה והביעה ביטחון בכך שארה"ב תעמוד עדיין בהבטחתה. ביירות הודיעה ב-9 באוקטובר כי המתווך האמריקני אמור למסור הצעה מעודכנת בתוך מספר שעות, ושלושה ימים לאחר מכן הוכרז כי הצדדים הגיעו להסכם.

ההסבר לסיומו המוזר והמבלבל של אחד מהתהליכים המדיניים הפחות דחופים במזרח התיכון טמון בתפקידה המחודש של ארה"ב, כתומכת עיקרית במדינה לכאורה הנודעת לעתים בשם לבנון. ממשל ביידן תיאר את השלמת ההסכם כ"עדיפות עליונה", והנשיא ביידן הבהיר באופן אישי ללפיד את הצורך לעשות זאת בהקדם. בכך שכפה למעשה את ההסכם על ישראל, הממשל האמריקני ראה הזדמנות להשיג ויתורים משמעותיים מצד ממשלת מעבר חלשה בירושלים, כאלה שעשויים לשפר מעט את המדיניות הכושלת של יישור קו אמריקני עם איראן.

עד כמה לחץ הבית הלבן, ועד כמה ממשלת לפיד הייתה מוכנה להתכופף? התשובה התבררה כאשר פרטים אודות ההסכם הודלפו לתקשורת בלבנון, ואזרחי ישראל נדהמו לגלות כי ממשלת לפיד הסכימה לוותר על מלוא השטח הנתון במחלוקת. ראש הממשלה לשעבר נתניהו מיהר להאשים את לפיד כמי ש"נכנע באופן מביש לאיומים של נסראללה". שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ, שהשתתף בשיחות בעניין כאשר ממשל טראמפ ניסה בטיפשותו להחיות אותן ב-2020, תיאר את ההסכם המסתמן כ"בפירוש כניעה לסחטנות". הוא הוסיף כי התוצאה הסופית היא 0-100 לטובת לבנון.

בינתיים, התקשורת הישראלית נקרעה בין השתוממות מול ההסכם הנורא לבין האימה שבהסכמה עם נתניהו, שהוא אחרי הכל עדיין האויב האמיתי מבחינתה, וגרוע מכך – עשוי לרכב על ההסכם הרע כל הדרך חזרה ללשכת ראש הממשלה. למרות האיבה הקבוצתית המקובעת, חלק מהכתבים נאלצו להדהד את טענות נתניהו ולשאול בספקנות: האם יתכן שממשלת לפיד פשוט התקפלה מול חיזבאללה, שאיים לתקוף את מתקני האנרגיה אם לא יקבל את מבוקשו?

עבור אחרים הבחירה הייתה קלה הרבה יותר: חייבים להאדיר את ההסכם הגרוע של לפיד כדי לדחוק את נתניהו. "רוב גדול של התקשורת בישראל נגוע בגרסה המקומית של 'רק-לא-טראמפ': רק-לא-ביבי'", אומר הפובליציסט וההיסטוריון גדי טאוב. "והם מוכנים להגן על לפיד כמעט בכל מחיר".

השלב הראשון בקמפיין השיווק של פלאי הסכם הגז לציבור הישראלי עסק בהטעיה מכוונת לגבי שטח המחלוקת סביבו התנהלו השיחות. בכיר אלמוני הכחיש בשיחות רקע עם כתבים את הטענה לפיה ישראל נכנעה לחלוטין לדרישות לבנון, וציין כי "ביירות דרשה כי קו 29 הדרומי יהיה הגבול, ובכך היא תזכה לחלקים משדה הגז כריש".

ההתייחסות לקו 29 הייתה בבירור הסחת דעת, מכיוון שקו הגבול הלבנוני, המכונה קו 23, הוא הגבול היחידי בו מכירה לבנון באופן רשמי. האזכור של "קו 29" היה לא יותר מטקטיקת משא ומתן מצד לבנון, במטרה לקבל את כל השטח עד לקו 23. העמדת הפנים כאילו מישהו לקח ברצינות את הדרישה הלבנונית בנוגע לקו 29, היא פשוט ניסיון להציג את הכניעה הישראלית כקצת פחות מוחלטת.

בהתאם, השופרות בתקשורת הישראלית דחפו את השקר לפיו כאשר שליחו של ביידן הציע כי ישראל תוותר על קו 23, הוא למעשה הציעה "פשרה". הנה – ביידן לא סחט לחלוטין את לפיד לטובת חיזבאללה, וישראל זוכה לשמור על שדה כריש למרות שמעולם לא היה במחלוקת. כולם מרוויחים, נכון? הצלחת לשמור על כל הבית שלך, ורק ויתרת על חלק קטן מהגינה!

בנוסף לשטות הזו, גורמים בממשלת ישראל פיזרו שלל מסרים מבולבלים שנעו החל מאלטרואיזם מזויף למען העם הלבנוני הסובל, עד לטיעונים פסבדו-ריאליסטיים אודות יציבות אזורית, כולל הגדרה מוזרה מחדש של מושג ההרתעה.

מבין כל אלה, נראה כי ממשלת לפיד הייתה מרוצה ביותר מן הספין לפיו ההסכם יחליש בפועל את חיזבאללה. "אנחנו רוצים להחליש את השפעת חיזבאללה בלבנון. זו הסיבה שאנחנו מנסים לקדם את השיחות על הגבול הימי", אמר בחודש שעבר ראש המל"ל איל חולתא, בניסיון להסביר מדוע ארגון הטרור יקבל כעת אסדת גז משלו בים התיכון, בשותפות דה-פקטו עם ענקית האנרגיה הצרפתית 'טוטאל'. כאשר לפיד הודיע על קבלת נוסח ההצעה האמריקנית, הוא חזר על המנטרה השקרית לפיה ההסכם "יחליש את חיזבאללה".

כאשר עוצמת הביקורת רק גברה מול ניסיונות הספין המגוחכים, הממשלה ושליחיה נאלצו לרדת לפרטים בנוגע לניצחון המדיני המזהיר שהשיגו. כעת שמענו שבחים להישג האדיר בהכללת שטח חוצץ זעיר סמוך לעיירה נאקורה, הנמשך חמישה ק"מ אל תוך הים לפני שהוא מתחבר בחזרה לקו 23 אותו ישראל הסכימה למסור ללבנון. שטח זה מסומן על ידי קו של מצופים ישנים שהונחו על ידי ישראל לאחר הנסיגה מלבנון.

המסר החדש של לפיד היה, אם כן, שזהו הרווח האמיתי בהסכם: שמירה וחיזוק של האינטרסים הביטחוניים של ישראל, באמצעות קו המצופים המפורסם. כתב 'וואלה' ברק רביד, שופר ותיק של אנשי אובמה-ביידן עוד מימי הסכם הגרעין, דיווח כי גורמים בממשלה סיפרו מדוע קיבוע קו המצופים בהסכם הוא צעד "חשוב מאוד", מכיוון ש"במשך עשרים שנה צה"ל פעל לאורך הקו באופן חד-צדדי ולכן ללבנון הייתה לגיטימציה בינלאומית לערער עליו". ההסכם כעת, לפי רביד ומקורותיו העלומים, "יאפשר לישראל להתייחס אליו כקו הגבול הצפוני של שטחה".

במילים אחרות, בשני העשורים שחלפו עד לרגע זה ישראל נהנתה מחופש מוחלט לפעול בשטח כדי להבטיח את ביטחון אזרחיה מפני חיזבאללה; אך לפתע מסתבר כי ללא ההסכם, מדינת הטרור מצפון היא זו שתהנה לפתע מ"לגיטימציה בינלאומית" נגד ישראל בעניין. זה בהחלט נשמע כמו עניין רציני, כזה המצדיק ויתור על שטח בעל פוטנציאל אנרגטי גבוה תחת איומי ארגון טרור האוגר ומכוון לעברך עשרות אלפי טילים.

מיותר לציין כי לבנון חולקת על הפרשנות הישראלית, וטוענת לנקודה דרומית יותר בשטח, מדרום לנאקורה. לעיגול הפינה הזו באמצעות ניסוחים יצירתיים במיוחד הוקדשו כנראה מירב מאמציו של המתווך האמריקני.

ראש המל״ל איל חולתא על ההסכם עם לבנון: "לא נסכים לשום פשרה מחוץ לאזור המחלוקת ולא נוותר על החלקים שלנו במאגר קנה"
ח"כ יריב לוין: "'לא נתפשר על מה שלא במחלוקת'? אתה שומע מה אתה אומר?"

🤦🏽‍♀️🤦🏽‍♀️🤦🏽‍♀️ pic.twitter.com/UBjxlf29Vy

— Batel Benjamin (@BatelB) October 19, 2022

ובינתיים, שר הביטחון בני גנץ החל לדחוף דף מסרים אחר. "זהו הסכם כלכלי בבסיסו", אמר לפני כשבועיים, "ואם הוא ייחתם, אנחנו, כמו גם לבנון וכל תושביה הסובלים ממשבר חמור, נהנה ממנו בשנים הבאות". ההיגיון כאן היה כזה – אם לבנון תקבל אסדת גז משלה בשטח המכונה 'בלוק 9' ממש מול אסדת כריש הישראלית, הרי שהאינטרס של חיזבאללה יהיה לשמור על תפעול שקט ותקין של שתי האסדות. וכך, אם בעתיד יחליט הארגון לתקוף את מתקני האנרגיה של ישראל, זו תוכל לתקוף את אסדת הגז הנמצאת בבעלות חברת טוטאל מצרפת, שכעת נמצאת בצד של חיזבאללה.

העמדה הביטחוניסטית לכאורה הזו התגלתה כחלולה עוד יותר כאשר התנגשה עם ספין אחר מבית ממשלת לפיד: ישראל חייבת לחתום על ההסכם באופן מיידי אם ברצונה להימנע ממלחמה עם חיזבאללה. בכיר בצה"ל נשלח להעביר את המסר הזה כך:

ישנה דחיפות ונחיצות ביטחונית ומדינית להגיע להסדר כבר בטווח הזמן הקרוב וללא דיחוי, על מנת למנוע הסלמה ביטחונית, הצפויה בסבירות גבוהה, ולנצל חלון הזדמנויות ייחודי שנוצר להגעה להסכם"

זו לוגיקה חסרת תקדים בתולדות ההרתעה הצבאית: אם השכן הפסיכופט ממשיך לרטש את צמיגי הרכב החדש והנוצץ שקנית, הפתרון הוא לקנות גם עבורו רכב חדש ונוצץ, כך ששניכם תעמידו פנים שהוא בן הערובה שלך ולא להפך.

המקור לספין המוזר הזה הגיע שוב מתוך הממשל האמריקני. כפי שבכיר בבית הלבן מסר דרך ברק רביד, הסיבה בגינה הנשיא ביידן דרש מלפיד להגיע להסכם בהקדם הייתה "משום שהסוגיה הפכה לדחופה במיוחד ואי-הגעה להסכם עשויה להוביל להשלכות מסוכנות עבור האזור".

כאשר הסנאטור הרפובליקני טד קרוז הביע את חששו מן האופן בו ממשל ביידן "הפעיל לחץ על בני-בריתנו הישראלים" במטרה להגיע להסכם נורא, מכונת המסרים של וושינגטון נכנסה לפעולה. ארגון השתדלנות הפרוגרסיבי J Street פרסם מסמך "בדיקת עובדות" עבור הציוץ של הסנאטור קרוז; דניאל שפירו, שגריר ארה"ב בישראל בימי אובמה ומי שמחזיק בקשרים ענפים בקרב כתבים ופרשנים, קפץ לזירה ומחזר את אותם מסרים בדיוק, לפיהם לא היה שום לחץ אמריקני על ישראל להגיע להסכם.

אך הסיבה בגינה ממשל ביידן הכריז כי הסכם הגז נמצא בעדיפות עליונה היא בדיוק משום שהוא מהווה בפועל הסכם עם חיזבאללה. השקעה אמריקנית בנכסים איראניים במזרח התיכון נמצאת בלב מדיניות אובמה-ביידן להיערכות מחדש מול טהרן. על פי ההנהגה הנוכחית בבית הלבן, זו הדרך בה אתה משיג "אינטגרציה אזורית" – על ידי הפגנה פומבית של היכולת ללחוץ על בני-ברית לוותר על נכסים לטובת איראן, אפילו כאשר בני העם האיראני נרצחים ברחובות.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: