זה לא מו"מ עם לבנון, זה מו"מ עם חיזבאללה

בשבוע שעבר ביקר המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין בלבנון. ביום ראשון, ה-24 באוגוסט, הגיעה אסדת הקידוח של חברת 'טוטאל' לבלוק 9 כדי להתחיל בקידוחי הניסיון שיכריעו האם יש פוטנציאל מסחרי למאגר קאנא, שעמד בלב המחלוקת על סימון הגבול הימי בין ישראל ולבנון בשנה שעברה. הוכשטיין סיים אז את המשימה, מבחינתו בהצלחה, כאשר הסכם בין הצדדים נחתם ימים ספורים לפני הבחירות בישראל, וימים ספורים לפני תום כהונת נשיא לבנון דאז מישל עאון.

טרם צאתו בחזרה לארה"ב העניק הוכשטיין הצהרה קצרה לתקשורת בשדה התעופה בביירות, הודה במילים חמות למארחיו וסיפק את כל המסרים הקבועים. הוא הקפיד לשלם במזומן מס שפתיים כשאר אמר כי הוא "חסר סבלנות ומאוכזב" מן הקצב בו מתקדמות הרפורמות בלבנון, החמיא לארץ, נופיה ואנשיה והודה על הזכות שניתנה לו לבקר את שכיות החמדה ההיסטוריות, בין היתר בבעלבכ.

בעלבכ התפרסמה בזכות מתחם המקדשים המרשים שבנו בה הרומאים בימי הזוהר של האימפריה, והוכרזה כאתר מורשת עולמי ב-1984. את תהילתה העתיקה החליפה בעלבכ המודרנית בהיותה מעוז חיזבאללה וצומת מרכזי בשיווק חשיש. ברם, דוברים אמריקנים מהוקצעים כהוכשטיין מאומנים דיו לדלג בקלילות מעל משוכות בלתי נעימות כאלו.

הוכשטיין סנט ברכות בלבנונים והמשיך הלאה. חיזבאללה לא הוזכר אפילו ברמז. הנקודה הבאה ברשימה הייתה התייחסות לצורך הדחוף בבחירת נשיא ובחובת הפרלמנט לפעול לכך. הפרלמנט כזכור מנוהל במשך יותר משלושה עשורים בידי בן בריתו של ארגון החיזבאללה, נביה ברי, מי שלמרות משכורת ממשלתית צנועה הפך לאדם עשיר כקורח. מולטי-מיליונר לפי הערכה אחת, מיליארדר לפי הכתוב במברק שמקורו בשגרירות ארה"ב בביירות מאמצע העשור הראשון למילניום.

הנוסחה פשוטה – מנו נשיא, הוא יתחייב לרפורמות ויעניק לקרן המטבע העולמית את הביטחון הדרוש להפשיר את חבילת הסיוע הכלכלית למדינה פושטת הרגל. להוכשטיין הייתה טיסה לתפוס, ולכן אפשר לשאול שאלה אחת מטעם העיתונאים: האם הוא רואה אפשרות שיתווך בין ישראל ולבנון בדבר מחלוקות הגבול היבשתי? הוא ענה בחיוב ושטח במהירות את תפיסת העולם המנחה את הממשל – יציבות וביטחון, מניעת חיכוך, מה שעבד בגבול הימי יכול לעבוד גם כאן.

לאחרונה הודיע ג'ברן באסיל, ראש מפלגת הזרם הפטריוטי החופשי, כי הוא נוטה לתמוך במועמד המועדף על חיזבאללה למשרת הנשיא, סולימן פרנג'יה. זאת בתמורה ל״רפורמות״ הכוללות הקמת קרן עושר וביזור העוצמה של השלטון המרכזי.

שפת הרפורמות הנישאת בפי באסיל בוודאי תרגיע רבים במערב המבקשים להמשיך במסע הרמייה העצמית ולהתייחס לדברי בכירים לבנונים כפשוטם, כאילו הגיעו משר אוצר בממשלת דנמרק. בסיל יודע את מה שיודעים בלבנון מזמן – די לדבר את המילים, אין חובה לגבות אותן במעשים. על בסיל הוטלו כזכור סנקציות בתקופת ממשל טראמפ. מעבר לעובדה שמדובר באיתות סמלי – בסיל הרי לא יישאר מובטל בממשלה הבאה לכשתקום – הצעד מעניק ביסוס באיכות גבוהה לחלק ממעללי האיש.

על פי מה שפרסמו האמריקנים, בסיל היה ברשימת המשוחדים הכבדים של חיזבאללה בעודו מכהן כשר בממשלה. המילים שלו חסרות משמעות, אך למעשים שהוא רוקם עם חיזבאללה משמעות ברורה: חיזבאללה, בעל הקזינו, יגרוף את כל הקופה. חרף כל המאמצים שנעשו מאחורי ולפני הקלעים להוגות את תוכניתו ממסילתה, הוא צפוי להציב בארמון הנשיאות נשיא נוצרי  (כפי שדורשת החוקה) הסר למרותו.

כך יזכה חיזבאללה בשליטה אפקטיבית בכל דבר הנתפס בעיניו כחשוב, בלי להפוך את לבנון למצורעת. המיליארדים ימשיכו לזרום, והשרים, ראשי העדות, המקורבים והנאמנים בדרגים השונים ימשיכו לגרוף הון על חשבון הציבור שימשיך לקבל פירורים. צבא לבנון ימשיך להיות ממומן על ידי ארה״ב, נשיא לבנון יכריז על רפורמות, ימנה נגיד חדש לבנק המרכזי וקרן השפע תיפתח שוב: רפורמות ינועו בעצלתיים צעד קדימה, שניים אחורה. כספי חבילות הסיוע יזרמו, לעומת זאת, כמים באפיק הליטני.

באופן בו מתנהלת הפוליטיקה הלבנונית, לא מן הנמנע שג'ברן בסיל בעצמו ימונה ״לפקח״ על קרן העושר, אליה יוזרמו כספי הגז ״לרווחת כל אזרחי לבנון״. כולם יהיו מרוצים – מהוכשטיין ועד נסראללה.

בחירת נשיא לא הוזכרה כך סתם על ידי הוכשטיין. היא נחוצה כדי לקדם שיחות תוך שמירה על כסות של מהוגנות ולגיטימיות. כזכור, היה דחוף לסגור את הסכם הגבול הימי עם מישל עאון ימים ספורים טרם הסתיימה כהונתו, כדי להימנע מהריק המשילותי הקבוע בלבנון בכל פעם בה נשיא מתחלף. ממשל ביידן זקוק לנשיא ולממשלה קבועה (הנוכחית היא ממשלת מעבר) כדי שיאפשרו לו להאיץ את המשא ומתן על הגבול היבשתי ולהעבירו לפסים של הכרעה לקראת טיוטת הסכם.

נביה ברי כבר התבטא באופן שכרך את החוטים הפרומים בהסכם הגבול הימי עם המחלוקות הבוערות בגבול היבשתי, וקרא לקהילה הבינלאומית לפעול להסדרת ההפרות של ישראל בע'ג'ר, בכפר שובא, בחוות שבעא ובנקודה B1 – הגרסה הלבנונית למפגש הגבול היבשתי עם קו החוף.

קבלת נקודה B1  מעמידה באיום את האזור התיירותי בראש הנקרה ותגרור כמובן גם הסטה של "קו המצופים" המפורסם. היא אינה הנקודה היחידה הנתונה במחלוקת, אבל הלבנונים עובדים לאט ומסודר ולא משחררים צרורות. בעוד הוכשטיין מתמוגג ממה שרקם יחד עם ברי וסגנו אליאס בו סעב מהצד הלבנוני, וראש הממשלה לשעבר לפיד, כאן בישראל צריכות אמירתו של ברי, התנהלות חיזבאללה וגישתו של הוכשטיין ה"תמיד אופטימי" כבא כוחו של ממשל ביידן – להדליק אורות אזהרה אדומים בוהקים.

מחלוקות הגבול היבשתי בין ישראל ולבנון רבות וקשות לפתרון, ונובעות משלל מקורות: החל בהבדלי סימונים ואי-בהירויות במפת הגבול המקורית מ-1923 אשר שורטטה על ידי הקצינים ניוקומב ופוֹלֶה (בריטי וצרפתי בהתאמה), דרך קביעה חד-צדדית של נקודה B1 על ידי לבנון ותרגיל שביצעו הלבנונים בכל הנוגע לחוות שבעא וע'ג'ר (שהיו במקור שטח סורי כבוש והפכו לשטח לבנוני כבוש לאחר הנסיגה), ועד לפתרונות אד-הוק שביצע צוות המדידה והסימון הישראלי לאחר הנסיגה בתיאום עם האו״ם, אך לא על דעת ממשלת לבנון.

מחלוקות הגבול הללו, אמיתיות ומדומות, שימשו בשנים הראשונות לאחר הנסיגה כטיעון מרכזי בידי חיזבאללה, משום שנדרש לבסס לעצמו לגיטימציה פנים-לבנונית להמשך המאבק. חיזבאללה התחזק צבאית מאז ושכלל את שליטתו מאחורי הקלעים בפוליטיקה הלבנונית על שלל זרועותיה ורשויותיה. למרות שהוא חזק הרבה יותר כיום, חזק מכדי ליפול ללא שום איום רציני מבית, הוא עדיין קשוב ורגיש לדעת הקהל. אין כל ספק שהוא יסחט את הלימון הזה עד תום כדי לבסס את מעמדו במשולש "עם, צבא, התנגדות".

מי שחושב שהסחף ייעצר שם והיציבות תשוב לגבול הצפון, מתכחש להיגיון הפעולה הבסיסי של אויב מר ונחוש כחיזבאללה. עבורו מדובר בניצחון נוסף אשר בזכות החסות של ארה״ב, צרפת ויוניפי"ל לא נשפכה עבורו טיפת דם אחת.

הוכשטיין ידווח בסיפוק על נקודת חיכוך נוספת שנפתרה לטובת עתיד מזהיר של כלכלה ושגשוג. חיזבאללה, יתכן שגם סוריה, ימשיכו ליעד הבא, אולי זו תהיה פרימת ההכרה בסיפוחה של רמת הגולן. כך או אחרת, כפי שלמדנו מהסכם הגז, כמו גם מההיסטוריה העקובה מדם של מחוות לטיפוסים כערפאת, את ההצלחה הזו יבקש חיזבאללה לשכפל והוא יפעל ביצירתיות למצוא יש מאין מוקדי חיכוך חדשים תוך הענקת השראה לשחקנים נוספים. מנגד, יכולתה של ישראל לפעול באופן מיידי ואלים נגד התגרויות והפרות תפחת משמעותית בשל הכבילה להסכמים, ערבויות ומנגנוני בוררות.

המסקנה פשוטה. לישראל יש רק מה להפסיד מכניסה מדעת למשא ומתן כזה. משא ומתן עם לבנון אינו אלא משא ומתן עם חיזבאללה, והאינטרסים של ארה״ב ושל צרפת אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל.

כל עוד המצב בלבנון הוא כזה בו שלוחה של איראן מנהלת את העניינים, כל רווח לחיזבאללה פירושו פגיעה בעוצמת ישראל וכרסום בהרתעה ובחופש הפעולה שלה, ופרס לאיראן. לכן על ישראל לסרב לכל ניסיון כזה קטגורית. משא ומתן על הגבול היבשתי מול לבנון יקרה יום אחד, כאשר לבנון תשתחרר מאחיזת החנק של ארגון הטרור שהשתלט עליה ושם לעצמו מטרה להשמיד את ישראל, או לכל הפחות לאפשר לאיראן לעשות זאת.