השגרירה האמריקנית לאו"ם תמצא עצמה בנחיתות מספרית ותצטרך להראות אומץ לומר לרוב הטועה את האמת בפנים
הנשיא הנבחר דונלד טראמפ החליט למנות את חברת הקונגרס אליס סטפניק כשגרירת ארה"ב באו"ם. מועמדותה כנראה תתקבל היטב בסנאט (בהנחה שירצה לשמר את סמכותו החוקתית), והיא צפויה לתפקד היטב במעמדה החדש.
השגריר האמריקני באו"ם צריך להבין כי תפקידו הוא לאתגר את הרעות החולות שהסתננו לאו"ם בעזרת הרודנים הגרועים בעולם ושותפיהם הבירוקרטים במערב. סטפניק הדגימה כבר יכולות דומות בתור חברת קונגרס כחלק מהמיעוט הרפובליקני. גם באו"ם היא צפויה למצוא עצמה בנחיתות מספרית ותצטרך להראות אומץ לומר לרוב הטועה את האמת בפנים.
ישנו גם היבט מנהלתי לתפקיד הדורש יותר מנאומים מושחזים ומשחק דיפלומטי. כדי להצליח באו"ם, סטפניק תעשה נכון אם תביט בכהונתה של ניקי היילי בתפקיד ותחקה אותה. מעבר ליכולתה הרטורית ותמיכתה באינטרס האמריקני המובהק, תקופתה של היילי באו"ם האירה זרקור על מעמקי השחיתות בארגון, וסייעה להניע פעולה להפחית את השפעתה השלילית. היא הובילה בין היתר את יציאת ארה"ב ממועצת זכויות האדם, גוף אורווליאני ממש בו יושבים דווקא המפרים הגדולים ביותר של זכויות אדם, מפיצים תיאוריות קונספירציה שקריות ומקדמים אג'נדה אנטי-ישראלית אובססיבית. ממשל ביידן בחר לחזור לשם, וכעת טראמפ וסטפניק צריכים להדגיש כי המשך המצב הזה אינו דבר נורמלי.
במהלך כהונת היילי, ארה"ב גם נסוגה מתמיכתה בארגון אונסק"ו של האו"ם, עוד גוף א-פוליטי לכאורה שעוות לחלוטין בידי גורמים אנטי-מערביים והפך לכלי לקידום נרטיבים היסטוריים חלופיים החותרים תחת הלגיטימציה הישראלית. בנוסף, היילי שללה את המשך המימון האמריקני של סוכנות אונר"א. העולם צעק והתאבל כאשר היילי הכריזה כי פעילות אונר"א הפכה "חסרת תקנה", והשנה האחרונה בה נחשף כי סוכנות האו"ם הפכה בפועל לסוכנות סיוע לחמאס הוכיחה את צדקת השגרירה לשעבר.
לפי מרבית הדיווחים, כולל זה של טראמפ עצמו, הממסד הרפובליקני ראה את תפקידה של היילי כמוצלח. אך היו גם מתחים בין ההערכה הזו לבין כאלו שהאמינו כי היילי ניהלה מדיניות חוץ עצמאית מדי. חלקם כעסו כאשר היילי המשיכה למתוח ביקורת על הנשיא הטורקי ארדואן, אפילו לאחר שטראמפ בירך אותו על ניצחונו לכאורה בבחירות. ניסיונות החנופה של טראמפ כלפי ולדימיר פוטין לא עצרו את היילי מלהוקיע את מוסקבה על תמיכתה במשטר הדמים של אסד בסוריה. דיווחים מאחורי הקלעים באותה העת רמזו כי טראמפ "התרגז" מהסגנון הישיר והבוטה בו היילי התנהלה, אך בסופו של דבר גם הנשיא לא ביטל בפומבי אף אחת מהצלחותיה.
כפי שהתברר עם כהונות השגרירים הנשכחים אשר החליפו אותה בתפקיד, היילי ביססה באו"ם נוכחות חשובה שכדאי לשחזר, והיא כללה יותר מנקיטת עמדה לעומתית לניווט בביצת הארגון, דבר שבו סטפניק בוודאי תצטיין.
הצלחה בתפקיד דורשת הבנה ברורה של האינטרסים האמריקנים המתמידים, כאלו שאינם משתנים לפי הרוח הפוליטית הנושבת בוושינגטון. היא דורשת הערכה מורכבת של מוסדות מרובי משתתפים אשר נדמה כי תפקידם היחיד הוא להגביל את החירות האמריקנית בזירה העולמית, יחד עם יכולת מדינית מעשית. שגריר מוצלח צריך להרגיש בנוח עם תפקיד המצורע התמידי בהצגה הזו, אך לא עד לרמה כזו שעלולה לגרום לבני-ברית אפשריים ונדרשים לחוש ניכור שעשוי להכשיל יוזמות דיפלומטיות אמריקניות.
אליס סטפניק מסוגלת לעשות את כל זה. היא תסלול דרך משלה להצלחה, אך תעשה בחוכמה אם תלמד דף או שניים מספר המהלכים של הקודמת לה בתפקיד. העמדת האו"ם במקומו הראוי והרחקת אמריקה מכל קשר עם העיוות המוסרי המביש שפשה בארגון צריכות להיות מטרות מרכזיות של ממשל טראמפ. אם סטפניק תלך בנתיב אותו שרטטו שגרירי עבר חזקים כמו דניאל פטריק מויניהאן, ג'ין קירקפטריק וניקי היילי, היא תצליח לקדם לא רק את המעמד הגיאפוליטי של ארה"ב, אלא גם את האינטרס העולמי בכלל. למרבה המזל, נראה שיש לה את כל הדרוש להצליח.
הטור התפרסם באתר נשיונל רוויו.
בית הכנסת והציונות הדתית, לא הענין כאן. הענין הוא הפה המלוכלך שלך. רק את מרגלת
עבריינית, שרק נכנסה לצהל, זה הדבר הראשון שעשתה לצלם מסמכים, מסוגלת להכניס,מילה כזו לענין. את דוחה ומבישה , לכי הביתה, חבל שאת לא יכולה לשער ולהבין, עד כמה את שנואה על העם בישראל. כן חברים שלך אוהבים אותך, כל אחד והחברים שלו.