הניו דיל והפקידים: כך נולדה מדינת העומק האמריקאית

השפל הגדול שימש תירוץ להקמת מנגנון בירוקרטי אדיר, שהפך למדינת צללים של פקידים לא נבחרים

הנשיא מקדם את הניו-דיל מוקף בצבא פקידים. צילום: נחלת הכלל

בימים אלו נשיא ארה"ב טראמפ יחד עם ראש מחלקת התייעלות הממשל אילון מאסק פועלים לצמצום של מערכת הפקידות האמריקאית – מערכת שהיא למעשה מדינת עומק [דיפ סטייט] שיש כנגדה שתי טענות מרכזיות: בזבוז כספי ציבור של משלם המיסים האמריקאים, ופעילותה כשלטון צללים של פקידים לא נבחרים עם מדיניות שעוקפת את רצון העם ונבחרי הציבור ופועלת להגדלת כוחה ועוצמתה לצורך קידום אג'נדות שמאל פרוגרסיביות.

השורשים של מדינת העומק נטועים עמוק בהיסטוריה האמריקאית. כבר בתקופת הנשיא וודרו ווילסון, השמאל הפרוגרסיבי התחיל לקדם את הרעיון המסוכן של "מומחים" שינהלו את המדינה במקום נבחרי ציבור. ווילסון, שטען שהחוקה האמריקאית "מיושנת", הקים סוכנויות פדרליות חדשות כמו ה-FTC וה-Fed שפעלו מעל ומעבר לפיקוח דמוקרטי אמיתי.

אבל המכה האמיתית הגיעה עם הניו דיל של רוזוולט. תחת הטענה ששוק חופשי ללא בקרות יקרוס, כפי שקרה כביכול ב-1929, הוקמו עשרות סוכנויות חדשות שהעבירו כוח עצום לידי פקידים לא נבחרים. הם יצרו מערכת רגולטורית מסועפת שהפכה אזרחים רבים לתלויים בממשל והגבילה את חופש השוק.

הכלכלן זוכה פרס נובל פרידריך האייק ואיש הגות השוק החופשי והחירות הסביר שזו הייתה טעות טרגית. השפל הגדול לא נגרם בגלל השוק החופשי אלא דווקא בגלל התערבות ממשלתית: "המחזור העסקי נובע מהרחבת האשראי האינפלציוני של הבנק המרכזי לאורך זמן, המובילה לחוסר הקצאת הון מתאימה ויעילה בשל הריביות הנמוכות באופן מלאכותי".

כאשר שערי הריבית נופלים בגלל שינוי בהעדפות הצרכן, אומר האייק, הייצור יתאים את עצמו לכך. אבל נפילה בשערי הריבית בגלל הזרקת מזומנים תיצור "אות שגוי" שיגרום לשינויים שאינם קשורים להשתנות העדפות הצרכנים. העלייה שתגרם מהגידול בהשקעה תהיה מלאכותית ובסופו של דבר תהפוך לנפילה ולהתאיידות ה"השקעות השגויות".

האייק גם חזה במדויק את הסכנה לחירות ולדמוקרטיה בעקבות צמיחת מעמד הפקידים "שומרי הסף". הסכנה הגדולה לכלכלה, לדמוקרטיה ולחירות היא מתן סמכות שרירותית למוקדי כוח בלתי נבחרים שלא יכולים להיות מוחלפים על ידי הציבור. קביעת רגולציות וחקיקת יתר על ידי הפוליטיקאים שעל ביצועה אמונים הפקידים שאין להם תמריץ להביא לחופש הפרט בכלל ולחופש כלכלי בפרט – אלא להפך.

בספרו "חוקת החירות" כתב האייק דברים שנראים היום נבואיים: "הניסיון מאשר דבר שהוא ברור למדי הן מניסיונם של האמריקנים הן מניסיונם של האנגלים, שלהיטותם של המוסדות המנהליים להשיג את המטרות המיידיות שהם רואים לפניהם מעוותת את תפיסת תפקידם, והם מניחים שהסייגים החוקתיים וזכויות היחיד המובטחות חייבים לפנות דרך למאמציהם הנלהבים להשיג את הדבר שהוא לדעתם מטרתו העליונה של השלטון".

והמשיך: "לא נפריז אם נאמר שהסכנה הגדולה ביותר לחירות כיום באה מצד האנשים הנחוצים ביותר והחזקים ביותר בממשל המודרני, כלומר אנשי המנהל המומחים והיעילים שכל מעייניהם אך ורק בטובת הציבור כפי שהם רואים אותה… [האינטרס הציבורי]. סוג זה של הנהלת רווחתו של העם בהכרח הופך להיות מנגנון דעתן שאין לשלוט בו, שהיחיד עומד מולו חסר ישע, שאופפת אותו יותר ויותר הילה של רשות ריבונית… שבעבר הייתה זרה לאנגלוסקסים כד כדי כך שצריך היה להמציא את המונח המוזר 'הגמוני' כדי למסור את מובנה".

האייק נביא החירות צדק לא רק בהקשר של המצב בארצות הברית. כוח שרירותי מופרז כזה לפקידים לא נבחרים ולמערכת המשפטית בישראל אכן רמס את החירות שלנו והפך אותנו לנתינים ביוריסטוקרטיה. הוא גם פגע קשות בכלכלה [הלכת אפרופים ואי וודאות משפטית לעסקים] ובדמוקרטיה.

הגולם הפרוגרסיבי קם על יוצרו וכדי לתקן ולחזור לדמוקרטיה בה העם הוא הריבון וחירות היחיד מוגנת צריך קדם כל להבין שרגולציות והיעדר שוק חופשי מעבר לפגיעתן בכלכלה ובצמיחת המשק הן המנוף עליו שלטון השמאל הפרוגרסיבי מצמיח המוני פקידים ששולטים בנו.

[לאור כל זאת מפתיע לראות שדווקא פרופסור משה כהן אליה, שהוא אחד המוחות המבריקים שיש לנו, טוען במאמרו כי מדינת העומק נולדה מתוך הצורך להגן על הציבור מפני כשלי השוק החופשי. כמשפטן שבא במקור מתפיסת עולם שמאלית חברתית מדינית וכלכלית והתפקח לאחר שראה את התנהלות שלטון המשפטנים ואת טבח שמחת תורה, אני יכול להבין מדוע הוא לא מכיר את הסיבות האמיתיות לשפל הגדול ולהקמת מדינת העומק. אבל העובדות ההיסטוריות מדברות בעד עצמן.]

כאשר הרחיב ווילסון את סמכויות הממשל הפדרלי בשם הפרוגרסיביות, הוא הניח את היסודות למה שיבוא בהמשך. הניו דיל של רוזוולט היה הקפיצה הגדולה קדימה: הקמת אינספור סוכנויות חדשות, הענקת סמכויות חסרות תקדים לפקידות, והפיכת מיליוני אזרחים לתלויים בחסדי המדינה. מה שהתחיל כ"פתרון זמני" למשבר כלכלי הפך למנגנון קבוע של שליטה.

היום אנחנו רואים את התוצאות: מערכת פקידותית מנופחת שמבזבזת מיליארדי דולרים מכספי משלמי המיסים, פקידים שרואים את עצמם כאליטה שלטת שיודעת טוב יותר מהציבור מה טוב בשבילו, ומנגנון שמשמש כזרוע ביצועית של השמאל הפרוגרסיבי.

זו בדיוק הסיבה שטראמפ ומאסק נלחמים היום במדינת העומק, ושמיליי מפרק את המנגנון הבירוקרטי בארגנטינה. הם מבינים מה שהאייק הבין כבר לפני עשרות שנים: הדרך היחידה להחזיר את הכוח לעם ולהציל את החירות היא לפרק את מנגנוני השליטה הפקידותיים שהשמאל בנה במשך מאה שנה.

ספי הוכמן הוא כלכלן ומתכנן פיננסי עצמאי- פעיל ימין ובוגר תכנית אדם סמית לכלכלה פוליטית מבית מכון ארגמן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. הניו דיל היו יתרונות רבים: תעסוקה למעמד הנמוך בפרויקטים לאומיים , בניית תשתיות תחבורה ומגורים בריאות. ויצירת מעמד בניים . מקור הצרות הוא במינהל ובמערכות בהפקידותיות שיצרות שחיתות במדינה.

  2. נבחרי הכנסת הם 120 ח״כ בלבד . כיצד הם הנבחרים ינהלו את המדינה ללא משרדי הממשלה , בעלי תפקידים שלא נבחרו , חוקים תקנות צווים , ללא המגזר הציבורי , ללא פקידים … מי ייתן לי האזרח שרות? ח״כ נבחר ? או הנבחרים ( הרוב ) יבחר את הפקידים ויוחלפו ככל שהקואליציה הנבחרת משתנה ? האם יש לאדוני תוכנית כיצד להתמודד עם שרותי המדינה האידאלית ללא הפקידים ? או יש לאדוני הוכחות שהפקידים עוברים על חוק ? ככל שמנסה להבין את הדיפ סטייט מבין שהפקידים הם לא עושי דברים של הנבחרים ולכן נדרשים להחלפתם בלי קשר האם עוברים על החוק או לא ? אשמח לקבל תשובה – כיצד ממשלה ( רשות מבצעת ) תפעל ללא פקידיה ? ואולי כל הפקידים יבחרו על ידי הציבור ? פקיד הארנונה בעיריה ?למשל

    1. אבסורד.

      המאמר בפירוש מדבר על הסכנה בהטיית רצון הבוחר , בידי פקידים אשר בפועל מנסים להטות את מעשיהם לפי דעתם הפוליטית (

    2. אבסורד.

      אם "לא ברור" לך, שהרשות המבצעת *חייבת* להיות צמודה, לכל הוראה שקיבלה מהדרג הנבחר (זו ה*הגדרה* של רשות מבצעת ), לא חייבים להראות זאת ברבים.

      (גם לכל הוראה שקיבלה מהרשות השופטת, אבל זהו לא הכיוון שעליו אנו מדברים והוא גם זהה במהותו – רשות מבצעת חייבת לקבל הבהרות, במקרה ומשהו לא ברור – לא מפקיד "בכיר יותר" אלא מהרשות ממנה ההוראה הגיעה)

      המאמר בפירוש מדבר על הסכנה בפקידות אשר מטה את מעשיה בפועל, במטרה לקדם דעה פוליטית מנוגדת להוראות הדרג הנבחר ומסתירה זו, באמצעות שכבות על גבי שכבות של פקידות.

      זהו לא חוק. זוהי ההגדרה של חלוקת רשויות ואם "פספסת" דוגמאות לכך, אפילו בתקופת הסנילי ביידן – להזכיר לכבודו את ההבדל בחקירת טראמפ וביידן (שתי החקירות עסקו באבטחת מסמכים מסווגים) או שזכרונך "חזר"?

      הטענה שלך מגוחכת, בדיוק כיוון שבשום מקום במאמר לו אתה "מגיב", לא כתוב שיש לנהל מדינה ללא פקידות כלל. את זה אתה המצאת ועכשיו דורש שנסביר לך, כיצד הגעת לטענתך המגוכחת ומדוע היא לא הגיונית.

      כמו שכתבתי, אבסורד.

  3. ההכללה במאמר אינה מדוייקת וחוטאת לאמת. מנגנוני פקידות היו הרבה לפני הניו-דיל, וגם לפני הקמת ה-FTC.

    האמת היא שמימשל אינו מסוגל לכהן בלי פקידים ממונים שיוציאו לפועל את המדיניות ואת החוקים שהם פרי מדיניות ויעשו זאת על פי קריטריונים אובייקטיביים. כך, רפורמות של תחרות, אותן יזם דווקא נשיא רפובליקני (טדי רוזוולט) מומשו על ידי "פקידי" משרד המשפטים האמריקאי – ה DOJ.

    הדמוקרטיה אינה נשלטת ע"י פקידים, אלא כאשר המחוקקים מפחדים לעשות שימוש בסמכותם ולהורות מהי בדיוק המדיניות שהם רוצים להוביל ומהם החוקים שהם רוצים לחוקק כדי לממש מדיניות זו.

    1. ״כאשר הדרג המדיני מחליט לא לנקוט מדיניות או להורות מה לעשות, הם בעצם השאירו לאזרח הקטן חופש פעולה.
      כאשר פקידים מנצלים את הואקום הזה לקבל בעצמם החלטות הם למעשה הופכים עצמם לדיקטטורים. חובתם לבחור בפרשנות הפתוחה ביותר וכאשר הם לא נוקטים בה זה אכן שלטון פקידים חצוף.

    2. במדינה בה בית המשפט מבטל חוקים ומשנה החלטות בשם עילת הסבירות,
      במדינה בה אהרן ברק הוסיף לחוק כבוד האדם וחירותו את המילה ׳שיוויון׳ למרות שהפוליטיקאים במפורש הורידו את המילה הזו והשאירו אותה לדיונים עתידיים,
      במדינה בה בג״ץ קובע את החכת אפרופים בידיעה שזה שינוי המצב הקיים-
      (ואלו רק מספר דוגמאות.)
      במדינה שכזו, לא ניתן להשתמש בואקום מדומיין כתירוץ.

  4. דבר שיזכר לרעה מבחינה הסטורית שקרה
    בארה"ב בתקופת נשיאותו של
    פרנקלין רוזוולט; ב1937.

    הוצאת צמח הקנאביס מחוץ לחוק
    (למרות שגידול ה המף זכה לכמה שנים
    של עדנה בימי מלחמת העולם ה2)