תשבתו, למי אכפת

המינוי של דוד זיני – נקודת מבחן

קווי המתאר למשבר החוקתי, נכון למאי 2025, מתחילים להתבהר. הממשלה רוצה למנות את האלוף דוד זיני לראש השב"כ ומתכוונת להעביר את המינוי דרך ועדת גרוניס כפי שהחוק מחייב. איני יודע מה הסיכויים שמועמדותו של זיני – מפקד מוכשר ומעוטר אך ללא ניסיון בשירותים החשאיים – תעבור את בחינת הוועדה.

אם הוא ייפסל בוועדה הממשלה תצטרך לחשב מסלול מחדש, אלא אם כן יהיה ברור כשמש שהחלטת ועדת גרוניס פוליטית ולא עניינית. המאבק החוקתי בישראל הוא מאבק פוליטי, אך מבחינת הממשלה המפתח לניצחון טמון בהתבצרות על שמירה קפדנית של החוק – באופן הברור לכל אזרח סביר. זאת בניגוד לבית המשפט העליון שמחליף את החוק בצווים שרירותיים וכך יוצר משטר שרירותי.

התעלמות מהיועצת המשפטית

גלי בהרב-מיארה כבר הוציאה חוות דעת האוסרת למנות מחליף לרונן בר שהתפטר. הממשלה מתעלמת מחוות הדעת שלה. מבחינתה, ממשלת ישראל נשארה בלי יועצת משפטית, והיא מוותרת בשמחה גם על עצותיה של בהרב-מיארה וגם על הייצוג שלה בערכאות. אם הממשלה תזדקק לחוות דעת משפטית או לייצוג, היא תפנה לעורכי דין פרטיים.

האמת היא שפסק הדין הבלתי-חוקי הראשון שהממשלה מתעלמת ממנו הוא של אהרן ברק, שקבע לפני דור שלם – ללא שום סמכות בחוק – שחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה. מבחינה פוליטית, קל יחסית לעבור את המשוכה הזאת במשבר החוקתי. אף אחד לא ירד לרחובות להפגין על כבודה הרמוס של בהרב-מיארה.

התמודדות עם התנגדות בג"ץ

המכשול האמיתי הוא בג"ץ, שיכול להפוך את דרישות בהרב-מיארה לפסקי דין. השאלה המרכזית היא מה קורה אם בית המשפט, בניגוד לחוק, יאסור על כינוס ועדת גרוניס או יבטל החלטה שזיני כשר לתפקיד.

כנראה שגרוניס, איש המערכת, יישמע לצווי בית המשפט – גם אם לצווים האלה אין בסיס בחוק וגם אם הם פוגעים בניהול השוטף של המלחמה. אנשים מסוימים יישמעו לבית המשפט בכל מקרה. אבל רוב הציבור נתון בדילמה: לא יודע למי להשמע ומתי.

בינתיים יש משימות שחובה לבצע עכשיו, גם אם השופטים צועקים "לא!". המפתח ליישוב המשבר טמון בכך שהממשלה תעשה, על פי החוק, את מה שנחוץ וסביר כדי שהמדינה תוכל להתגונן מפני אויביה ולספק שירותים חיוניים לאזרחיה.

המשמעות הביטחונית של פרשת זיני

בעניין דוד זיני חשוב שהממשלה תחזור ותאמר, כל יום ובכל הזדמנות, שמדובר בהחלטה שמשפיעה ישירות על ביטחון ישראל ועל חיי אזרחים וחיילים. מה שבית המשפט דורש הוא שהממשלה הנבחרת תפסיק לנהל את ענייני המדינה – בראש ובראשונה ענייניה הביטחוניים, אבל לא רק אותם. הדבר ניכר מהחלטתו למנוע גם מינוי נציב שירות המדינה.

לבית המשפט אין שום בעיה להכניס את הניהול השוטף של המלחמה ושל המדינה למקפיא עד שעם ישראל ירים ידיים וימנה ממשלה וראש ממשלה שמבינים את מקומם הראוי במערכת השלטון. גם אם זה ייקח שנה וחצי. ובינתיים? האיראנים, חיזבאללה וחמאס ביהודה ושומרון ובעזה ממשיכים להתחמש, האמריקנים דוחקים בנו לעשות משהו, וצריך למנות אנשים לתפקידים רשמיים כדי לטפל באלפי סוגיות פנימיות שהמלחמה העלתה.

בית המשפט דחק את עצמו לעמדה של חוסר סבירות קיצונית. התוצאה של המשבר תיקבע כשהציבור יחליט מי פה ענייני ומי חי בסרט. בטווח הארוך, בית המשפט לא יוכל להכריח את המדינה להפסיק לתפקד או לשכנע את האזרחים לקבל זאת.

איום השביתה של לשכת עורכי הדין

בנאומו בכנס לשכת עורכי הדין אתמול, ראש הלשכה עו"ד עמית בכר איים: אם הממשלה תפר פסק דין של בית המשפט, הלשכה תשבית את מערכת המשפט. מעניין איך זה יעבוד בפועל.

כדי להיות יעילה, השביתה צריכה לכלול את הרוב המכריע של עורכי הדין בישראל. האם השביתה תכלול גם את בתי המשפט? הרי כל השופטים הם עורכי דין וחברי הלשכה. זה לא ברור. לקוחות שנמצאים באמצע משפטים אזרחיים יצטרכו למצוא חלופות – ואלו קיימות.

אבל האם כל עורכי הדין יסכימו לשבות? מה עם אלה שסבורים שהצד הבלתי סביר כאן הוא דווקא הממסד המשפטי? מה עם השופטים שלא יצטרפו? ומה עם עורכי דין שלא איכפת להם איזה צד במשבר "מנצח", אבל ישמחו לקחת תיק שעורך דין אחר, מתוך טהרנות, מסרב להמשיך להופיע בו? ומה עם אלו שהלקוחות שלהם יאמרו להם, "אם לא תתיצב אחפש עורך דין אחר?" בסופו של דבר עורך דין ששובת פוגע בנאמנותו ללקוח.

בעניינים אזרחיים קיימות חלופות: הצדדים יכולים לפנות לבוררים שפועלים בדיוק כמו בית המשפט ולהגיע להכרעה מוסכמת. זה בדרך כלל הרבה יותר זול, הרבה יותר מהיר ולפעמים הרבה יותר הגיוני מבתי המשפט הרגילים. בנושאים פליליים הפגיעה בצדק עלולה להיות חמורה יותר.

בכל מקרה, שביתת עורכי דין לא נשמעת כמשהו שיחזיק מעמד זמן רב. עורכי הדין אינם עדר, והצורך שלהם לעבוד ולהתפרנס עז.

דרכי עקיפה והתמודדות מעשית

אם בית המשפט יפריע לכינוס ועדת גרוניס או יפסול את מינויו של זיני אחרי שוועדת גרוניס תאשר אותו, יש דרכים לעקוף את הגזירה. החוק מאפשר לראש הממשלה למנות משרות אמון בכירות בלשכתו. ראש הממשלה יכול למנות את זיני לאחת מהן – לא כראש השב"כ, חס ושלום, אלא כמתאם בין ראש הממשלה לבין ראשי האגפים בשב"כ בהיעדר ראש רשמי. העיקרון ברור.

חלופה נוספת: להגיע להסכמה עם המטכ"ל שזיני ימלא תפקיד דומה במסגרת משרד הביטחון. ראשי המערכת בשב"כ יודעים שיש להם תפקידים קריטיים לביטחון המדינה שחובה לבצע אותם. מה שחשוב בעיניהם הוא לקבל כיסוי פורמלי שיאפשר להם לשכוח מהפוליטיקה ולהמשיך לעבוד.

המבט לעתיד – הכרעה בידי הציבור

בשלב הנוכחי של המשבר, הממשלה תצטרך להתאמץ למצוא מעקפים להחלטות הבלתי-חוקיות והבלתי-סבירות של בית המשפט העליון. יתכן שבסוגיות מסוימות, כמו מינוי נציב שירות המדינה, לא יהיה פתרון לתקופה ממושכת. אבל מדובר בתקופה מוגבלת, גם אם אי אפשר לדעת כמה ארוכה או קצרה תהיה.

בשלב מסוים הציבור הרחב יתרגל למצב החדש: כשבית המשפט פועל בניגוד לחוק ודורש מהממשלה לנקוט בצעדים בלתי סבירים, הממשלה פשוט מסרבת לקבל את התכתיב. יגיע מצב שבו בית המשפט יצווה "אל תמנה" או "אל תעשה", והממשלה פשוט תאמר: "המדינה לא יכולה לתפקד כך, והצו לא תואם את החוק, ולכן אין לנו ברירה אלא להתעלם".

בסוף היא תמנה בכל זאת אדם לתפקיד ותניח בצד את צו בית המשפט. אותו אדם יסכים שמינויו נחוץ לתפקוד תקין של החברה הישראלית, והציבור יקבל את הדבר בהבנה.