בחסות דן חלוץ: בזמן שצה״ל סגר חטיבות שריון, הפנסיות התקציביות זינקו

בשבועות האחרונים אנחנו עוקבים אחרי המאבק על שערוריית הפנסיה התקציבית בצה״ל, שהגיעה כעת לכנסת בדמות הצעת חוק "הגדלות הרמטכ״ל", תוספת לא חוקית לפנסיות הצבאיות שצה״ל חילק לגמלאיו בלי פיקוח ובניגוד להנחיות וכעת מנסה להלבין אותם, כפי שכבר פרסמנו כאן וכאן.

מכיוון שמדובר בתוספות לא חוקיות שניתנו במשך שנים ארוכות במחשכים, המאבק בנושא הזה מתנהל תחת ערפל כבד וחוסר במידע בסיסי שבמקרים רבים נחשף לציבור רק לאחר הליכים משפטיים ודרישות של חברי כנסת. לראשונה מסר הצבא את הנתונים המספריים על הגדלות הרמטכ״ל לוועדת חוץ וביטחון בעקבות דרישתו של חבר הכנסת עמית הלוי, והנתונים הללו חושפים זווית חשובה של הסיפור שלא הייתה ידועה עד כה.

הנתונים שהתקבלו כוללים רשימת התוספת הממוצעת (באחוזים) השנתית ששולמה לכלל מקבלי הפנסיה במסגרת "הגדלות הרמטכ"ל" החל משנת 1990. די במבט קצר בנתונים האלה כדי לראות כי בשנת 2006 חל שינוי דרמטי במספרים. שימו לב:

עד לשנת 2006 תשלומי ההגדלה עומדים על 4 אחוזים בממוצע מדי שנה. בשנה זו נרשמת קפיצה של כרבע אחוז, והעלייה נמשכת בעקביות ובבירור עד לשנת 2024, עם ממוצע של כ־6.2 אחוז. אבל זה לא הכל. הנתונים לעיל הם נתונים ״מלוכלכים״ הכוללים יחד את עשרות אלפי הפורשים משירות צבאי מכל השנים – כשאנו בודקים את הנתונים האלה ביחס רק אצל האנשים שיצאו לפנסיה בשנה המדוברת התמונה מטרידה עוד יותר.

כדי לעשות זאת השתמשנו בנתונים מפורטים יותר שהתקבלו מהצבא על השנים שלאחר 2013. שיקללנו יחד את הנתונים על מספר הפורשים מדי שנה ואת המספר הממוצע של הגדלות הרמטכ״ל, ועל בסיס נתונים אלו חישבנו באופן משוער את ההגדלה הממוצעת בשנים שקדמו לכך.

במילים פשוטות, מי שפרש לאחר שנת 2006 קיבל קצבה גדולה הרבה יותר. זהו זינוק של כ-4 אחוזים בתוספת לפנסיה רק בשנה אחת, והמספר הזה ממשיך ומטפס (עם שינויים קלים) עד לשיא של השנים האחרונות. פורשי טרום 2006 קיבלו תוספת לפנסיה בממוצע בגובה של כ-4 אחוזים; ואילו פורשי פוסט 2006 קיבלו כבר תוספת של כ-7.5 אחוזים. מדובר בהבדל משמעותי ביותר. שנת 2006 היא שנת מפנה דרמטית בהיקף הגדלות הרמטכ״ל שחילק הצבא לפורשיו.

ויש נתון חשוב נוסף. בדו"חות הכספיים של מדינת ישראל לשנת 2005 מובא שקלול של סך התחייבויות המדינה לפנסיה תקציבית במערכת הביטחון, מדובר בחישוב של כלל הסכומים שהמדינה עתידה לשלם לפנסיות הללו עבור מי שכבר פרש ומי שעתיד לפרוש בפנסיה תקציבית. הסכום באותה שנה עמד על 145 מיליארד ש״ח. עשר שנים לאחר מכן, ההתחייבויות הללו הגיעו כבר ל-275 מיליארד שח. גם בניכוי הצמדה למדד מדובר בזינוק אדיר בגובה 100 מיליארד ש״ח. סכום בלתי נתפס בעליל.

מרכיב זה של הגדלות הרמטכ״ל הוא חלק משמעותי מאוד מסך הפנסיה המשולמת לפורשים. בלי להכנס לכל מערכת החישובים בנושא, בשנים האחרונות ההגדלות הללו הגיעו לכ-15 אחוז מהקצבה הסופית, העומדת בדרך כלל על בין 60-70 אחוזים מהמשכורת האחרונה של הפורש. מסתבר, שבזמן שבשאר המשק הנהיגו קיצוצים, הרעת תנאים וביטול פריבילגיות, בצה״ל מצאו דרך יצירתית לפצות על כך. מכה קלה בכנף.

העובדה הזו עולה בקנה אחד עם מידע שעולה משיחות עם גמלאים ותיקים של צה״ל שערכנו בימים האחרונים, גמלאי הדור הקודם – לוחמי ששת הימים, כיפור ושלום הגליל – שפרשו מהצבא לפני התקופה המדוברת. התמונה המתקבלת מאנשים אלו זהה: הגדלות הרמטכ״ל הוא מושג זר להם שהם לא מכירים, ואם כן מדובר בשברירי אחוז זניחים מהפנסיה שהם מקבלים. השיח כיום על הגדלות בשיעורים של 10 אחוזים, ואפילו 19 אחוזים בשיא, הוא משהו שבלתי מתקבל על הדעת לדעתם, והם מתקשים להבין על מה המאבק ומתי התחילה השערורייה הזו. והסיבה פשוטה: הדור ההוא, הסתפק בפנסיה התקציבית הקיימת, שממילא מגיעה לסכומי עתק וזוכה לתנאים מופלגים חסרי תקדים בשירות הציבורי.

כך אמר למשל בוועדת חוץ וביטחון, אמיר שוורצמן, מנכ״ל ארגון גמלאי צה״ל ובעצמו אל״מ בדימוס:

״בנוסחה החדשה שמציעים פה בדיון מדובר על 7 אחוז בערך ללא לוחמים, ו10 אחוז ללוחמים, ואני .. עד 2006 הנוסחה היתה כזו, שלמרבית פורשי צה"ל, למעט עתודאים שאני מחריג אותם, קיבלו פחות מ־5 אחוז, אולי … ראינו פה את קהלני, עשרות שנות שירות – 0.1 אחוז… אני לא מכיר אנשים בלי גילי, ואני בן 65, לא מדבר על אלה שלפני, שמבוגרים ממני, שקיבלו 7 אחוז. לא מכיר״. דברים דומים שמענו מרבים אחרים בני אותו דור.

מוסיפים חטא על פשע

לפני שנגיע למפנה של שנת 2006, חשוב לזכור את ההקשר. הפנסיה התקציבית של יוצאי צה״ל היא מהגבוהות במשק. הרחבנו בכך בעבר ונחזור על עיקרי הדברים. בעוד שברוב המשק ״המשכורת הקובעת״ שממנה גוזרים את הפנסיה היא נמוכה יחסית וכוללת רק חלק מהמשכורת, מה שמכונה ״משכורת בסיס״; אצל יוצאי מערכת הביטחון ומערכת המשפט, המשכורת כולה נחשבת כמשכורת הקובעת לענייני הפנסיה. מהמשכורת הזו משלמים 70 אחוז לפנסיה. כך למשל, מורה או רופא שהרוויח משכורת סבירה במשך הקריירה, מגיע לגמלאות ומגלה שרק כ-10,000 ש״ח נחשבים ״משכורת קובעת״, וכך קצבת הפנסיה הממוצעת של מורים עומדת על כ-7,500 ש״ח ושל עובדי מערכת הבריאות על כ-8,100 ש״ח.

לא רק שפורשי צה״ל מחשיבים את כלל המשכורת שלהם כ״קובעת״ לטובת הפנסיה, אלא שהם מחשיבים גם את שנות השירות הסדיר כשנות ותק שמחושבות לפנסיה, וכך רבים מהם מקבלים 76 אחוזים מהמשכורת האחרונה שלהם כפנסיה למשך כל החיים. כך יוצא שהפנסיה התקציבית הממוצעת של פורשי צה״ל גבוהה פי 2 מהפנסיה הממוצעת של עובדי הוראה או מערכת הבריאות: כ-18,000 ש״ח. זה דבר בלתי נתפס.

אבל זאת רק ההתחלה. גיל הפרישה במשק הוא 67 לגברים ו-65 לנשים, ובהתאם הפנסיה התקציבית שתשולם להם היא למשך כ-20 שנים בלבד. בצה״ל גיל הפרישה הממוצע בשנים האחרונות עומד על כ-45. כלומר הם יקבלו את הפנסיה הגבוהה הזו במשך 20 שנים נוספות. כשמחשבים את העלויות של הפנסיות הללו לתקציב המדינה השנתי מדובר בממוצע של כ-10 מיליון שקלים של פנסיות ליוצאי מערכת הביטחון, לעומת כ-1.5 מיליון ש״ח בלבד ליוצאי מערכת החינוך. הזיה.

בעוד שאצל שאר המגזרים במשק רק יחידי סגולה עוברים עוברים את רף הפנסיה של 20,000 שקלים, הפנסיות בשירות צה״ל מגיעות לשיאים בלתי נתפסים של 70 ואפילו 80 אלף ש״ח, ויש אלפי גמלאים שמקבלים סכומים כאלו. על פי הדו"חות הכספיים של המדינה, רבע מגמלאי צה״ל מקבלים קצבה הגבוהה מ-19,000 ש״ח ומחציתם מקבלים יותר מ-15,000 ש״ח. לצורך ההשוואה – רק כאחוז מכלל עובדי ההוראה מקבלים קצבה שבין 15-20 אלף ש"ח, ורק 5 אחוז מעובדי מערכת הבריאות מגיעים לסכומים כאלו.

שיאני הפנסיה הצה״לית אלו הם בדרך כלל שורת האלופים ותתי האלופים הנאבקים בוועדות בכנסת ובערוצי הטלויזיה לטובת תנאי הפרישה חסרי התקדים הללו. לקבוצה הדמוגרפית הזו יש גם נוכחות בולטת מאוד במחאות קפלן.

אלו הן רק חלק מההטבות המיוחדות של תנאי הפנסיה ה״רגילים״ של יוצאי מערכת הביטחון. אבל הדור של 2006, הוסיף חטא על פשע: הם לא הסתפקו בחגיגה השערורייתית הקיימת, ולקחו לעצמם עוד תוספת בלתי נתפסת שהגדילה את הפנסיה שלהם באחוזים רבים.

מי נתן את ההוראה?

במסגרת העתירה לבג״צ שהביאה לפסילת הנורמה הזו ולבליץ החקיקה שעובר עכשיו על הכנסת, מסר הצבא את כללי הגדלות הרמטכ״ל בשנים שעברו. בין המסמכים שהתקבלו היו ההנחיות של אייזנקוט משנת 2017 להגביל את תקרת ההגדלות עד ל-10 אחוזים, והכללים שנהגו קודם לכן, עד להגבלות אייזנקוט – מסמך משנת 2006 שעליו חתום דן חלוץ. אין בידינו הכללים שנהגו לפני חלוץ, כך שקשה לדעת מה בדיוק השתנה ואיזה סעיף גרם לזינוק המדובר בהגדלות הרמטכ״ל אבל נקודת המפנה פה ברורה ואיתה רשימת השמות של הנושאים באחריות.

הרמטכ״ל דן חלוץ, ראש אכ״א אלעזר שטרן, הפרקליט הצבאי הראשי אביחי מנדלבליט. כולם היו אז בתפקידי המפתח הרלוונטיים ולכולם יד במעל. מנדלבליט, שכיהן כיועץ המשפטי לממשלה בשנת 2017, בזמן שהפרשייה נחשפה, פסל את עצמו מהעיסוק בסוגיה, היות והוא ״גמלאי צה״ל המקבל את התוספת האמורה במסגרת הפנסיה שהוא זכאי לה״ והעביר את הטיפול בנושא לפרקליט המדינה. כפי שמתגלה כעת מעורבותו בנושא היא ככל הנראה גדולה יותר מאשר זו של ״גמלאי״ סביל.

ביקשנו מדובר צה״ל לקבל הסברים לשינוי המדובר בקריטריונים, כרגיל, נענינו בקש ונותרנו ללא הסברים.

המאבק על הגדלות הרמטכ״ל הוא לא תגמול ללוחמים הוותיקים, אנשי ששת הימים ויום כיפור. הללו מחוץ למשחק כמעט לגמרי. מי שאחראי על השערורייה הזו והנהנים המרכזיים ממנה הם אנשי הדור האחרון. דור האלופים והרמטכ״לים של שנות ה־2000. הדור שהשחית את הדוקטרינה של הצבא, סגר לא פחות מ-8 חטיבות משוריינות, ניוון את צבא המילואים והתמכר לאש מנגד, טכנולוגיה מפונפנת וקונספציות מסוכנות. כל זה בזמן שהם זועקים על ״קיצוצים״ שנכפים עליהם בתקציב הביטחון, וה״שמיכה הקצרה״ שמחייבת לקבל ״החלטות קשות״.

עכשיו אנחנו יודעים שבאותה נשימה שבה הם גרטו מאות טנקים ונגמ״שים והעמידו בסכנה את ביטחון המדינה, הם הגדילו לעצמם את הפנסיות במאות מיליוני שקלים בשנה. אין פלא שהם ניסו לשמור את זה בסוד. צבא קטן ושקרן.