מידיעות אחרונות ועד מעריב, המיינסטרים של התקשורת שקוע בהיפנוזה, ולא בטוח שאפשר להעיר אותו
לבי לבי למעצבים את תמונת המציאות שלהם על פי אנשי הזרם המרכזי של התקשורת הישראלית. הם בוודאי נכאי רוח בימים אלה, שכן הרוח היחידה שנושבת מתקשורת המיינסטרים הישראלית היא רוח התבוסה.
הדוגמאות רבות לאין ספור, נזכיר כאן חלק קטן מהן: לפי הפרשן הביטחוני אלון בן דוד ב"מעריב", "מטרות המלחמה לא הושגו, איראן היא הצד החזק והמנצח במלחמה". ההיסטוריון שלמה זנד קובע ב"הארץ" ש"המלחמה תביא בסופו של דבר דווקא להתחזקות הנציונל־איסלאמיזם, הן במזרח התיכון והן בעולם" ומוסיף ש"אין ספק שארץ ציון תהפוך אז למרחב עוד פחות מוגן". פרשן ביטחוני נוסף, רונן ברגמן, מזלזל ב"ידיעות אחרונות" בניהול הישראלי של המערכה, קובע ש"ההבטחה להסרת איום הגרעין והטילים היא שקר" וגם מוסיף ש"אין לה סיכוי" להתממש. ואילו פרשנית "הארץ" רוית הכט, מסכמת בפשטות: "המלחמה מרעה את מצבה של ישראל ומחזקת את איראן. ישראל נכנעה".
האמנם נכשלנו, הובסנו ונכנענו? האמנם בעקבות המלחמה מצבה של איראן הוטב ומצבה של ישראל הורע?
ראשית, לא ברורה הקפיצה הנמהרת למסקנות, שכן עוד לא הגיעה העת לסיכומים. לפי כל ההצהרות העדכניות, הן מצד ארה"ב הן מצד ישראל, המלחמה כלל לא נגמרה ותיגמר רק כאשר איראן תחדל להוות איום גרעיני על האזור. כלומר בנקודת הזמן הנוכחית, נראה שישראל, המחויבת מזה 30 שנה להסרת האיום הגרעיני, בדרך לניצחון, בעוד איראן בדרך לתבוסה.
שנית, גם אם נניח את ההנחה הלא הגיונית שלפיה ארה"ב תוותר לפתע ומשום מה על דרישתה מאיראן להעביר לידיה את כל האורניום המועשר הקבור בשטחה, וגם אם מצב המלחמה יוקפא ברגע זה כמות שהוא, איך ניתן לקבוע שישראל נכנעה ואיראן ניצחה? הבה נזכיר כמה מנתוני היסוד:
כל הצמרת המדינית והביטחונית של איראן חוסלה. הושארו בחיים רק הדמויות שמולן ניתן יהיה לנהל את כניעת איראן.
לאורך כשישה שבועות תמימים שלטו ישראל וארה"ב בשמי איראן שליטה מלאה. עשרות אלפי הפצצות שהוטלו על איראן החשופה וחסרת הישע, חיסלו כ־80% מיכולותיה הצבאיות והאזרחיות, לרבות תעשיות הפלדה והפטרו-כימיה, המהוות עמודי תווך של הכלכלה האיראנית.
ישראל נמנעה מלחסל גם את מגזרי הגז והנפט ואת תשתית האנרגיה והחשמל רק כי רצתה זאת. דבר לא עמד בינה לבין חיסול מיידי ומוחלט של יכולתה של איראן לתפקד כמדינה.
גם כרגע נתונה איראן תחת מצור ימי אמריקני הדוק, אין יוצא ואין בא מנמליה. בהתחשב בעובדה שלמעלה מ־80% מצריכתה מגיע דרך הים, לכולם ברור שאם יימשך המצור הימי בתוך שבועות ספורים עד חודשים אחדים תגיע איראן לחדלות פירעון ותקרוס אל תוך עצמה.
וכך, בתוך כשנתיים וחצי של מלחמה, תחילה בין ישראל לשלוחותיה של איראן ובהמשכה גם בין ישראל לאיראן עצמה, התהפכה איראן על ראשה. ממעצמה אזורית כוחנית ואלימה המפילה את חיתתה על כל שכנותיה הסוגרת את ישראל בטבעת חנק הולכת ומתהדקת מכל גבולותיה והולכת ומתקרבת אל מרחב החסינות הגרעיני, הפכה למשטר ערוף, נרדף מבית ומחוץ, מופשט מכל שלוחותיו שנועדו להגן על תוכנית הגרעין והטילים שלו ושבבנייתן השקיע עשרות מיליארדי דולרים ונאבק נואשות על עצם קיומו נוכח עתיד עגום וקודר.
"בוודאי שניצחנו", סיכם את העניין יו"ר רפא"ל, יובל שטייניץ. ״ניצחנו בענק. ניצחון גדול יותר מששת הימים, כבר בשבע השניות הראשונות של המלחמה. האיראנים רחוקים שנים מנשק גרעיני אם בכלל יחשבו לייצר אותו, חוסלו כל המדענים בפרוייקט, הם 4-5 שנים מיכולת לייצר שוב טילים בליסטיים״.
הכרזה על תבוסה בטענה שהאויב טרם הוכרע סופית, משליכה גם הרחק לאחור אל עומק ההיסטוריה. שהרי אם מיד אחרי מלחמת השחרור החלה תופעת הפדאיון, וחודשים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים החלה מלחמת ההתשה, ולאחר מלחמת יום הכיפורים הכריז הצבא המצרי על נצחונו – שמא גם באותן מלחמות הובסה ישראל?
כל מי שעיניו בראשו יודע שלישראל אין את הלוקסוס לנחול תבוסה במלחמה, משום שאם ישראל מפסידה מלחמה, המשמעות הברורה היא השמדת המדינה ורצח עם המוני באזרחיה. השמדת ישראל תמיד היתה, וגם במלחמה זו, המטרה המוצהרת של כל אויבותיה של ישראל – חמאס, חיזבאללה ואיראן.
למה אם כך ממהרת התקשורת להכתיב נרטיב הפוך כל כך מן המציאות?
לפי דעתי הסיבה התקשורת אינה מסוגלת להשלים עם התחושה העממית הטובה של הניצחון. התחושה הזו מעידה שהימין והממשלה צדקו לכל אורך הדרך – עד למלחמה ובמהלכה, כשהתעקשו על הכרעת האויב. והיא גם מעידה שהשמאל והתקשורת טעו לכל אורך הדרך, גם הם עד למלחמה ולכל אורכה, כשדרשו שוב ושוב את עצירת המלחמה בתנאי כניעה. לכן, גם כשהניצחון ברור ומונח לפנינו, מחויבת התקשורת להציגו כתבוסה.
כי אם ישראל ניצחה במלחמה, התוצאה היא שהתקשורת הפסידה.
התשובה לדעתי, כללית יותר.
לא שאני חושב שחנן עמיאור טועה אלא להיפך הגמור. פשוט, כאשר אנו עוסקים בנושא אחד – לוגית, אפשר להגיע למסקנה, אשר נובעת רק מאותו אירע יחיד ומבודד, שאנו עוסקים בו. אך לעניות דעתי, מדובר אמנם בדוגמא מצוינת (ולכן נכון ושווה לעסוק בה) – אך דוגמא בודדת ל-מה שבאמת מהווה, *רצף* של אירועים ודי לחשוב על אירועים מהעבר הקרוב מאוד – ולא יהיה קשה כלל, למצוא תגובות זהות של תשקורת.
אז מה אם כך, התשובה המלאה?
אלמנטרי: הטריק השקרי שנוכלי הסמול מנסים למצל במקרה זה, זה להמציא שרק הם מחלקים ציונים ועכשיו, כל אחד ואחת מכם, זקוקים לאישור הקומיסר הסמולני, לציונים שלכם!
סמולניקו קבע שזה האסון הגדול מאז קריסת אולמות ורסאי … ו??? עכשיו כולם חייבים להשתחוות לדעתו ולהתחיל להוכיח כמה קילו אסון או כמה ליטר הצלחה זה היה? מבינים את האבסורד?
אדגים זאת בדוגמא פשוטה: מיד עם הכרזת הפסקת האש בחזית הצפון, מיהר הפוליטרוק אביגדור אל המקרופונים והכריז: הפסקת האש בלבנון, היא בגידה בתושבי הצפון.
אז מר אביגדור – אני לא זקוק לאישורים ממך, איזה ציון יש לתת להפסקת האש! מה משמעותה ומה קיבלנו ולא קיבלנו! יש לי דעה מנומקת בנושא ואני לא חייב לך שום בגידה ושום נעליים.
כנ"ל כל אחד ואחת מכם, לא חייבים שום דבר למנחה שנראית כמו דג, אשר מקריאה בקול סמכותי: איראן נצחה וישראל הפסידה. תשאירי את דעתך לעצמך!!! כל אחד ואחת מכם תחליטו בעצמכם (!!!), מה תוצאת המלחמה אומרת! מה היה ניתן להשיג עוד! מה טוב שהשגנו ומה היה עדיף לא להשיג!
אתם לא חייבים לקבל ציון לדעתכם/ן מאף אחד!!! ובכלל לא חייבים, לפי שום לוגיקה, להתחיל למצוא נימוקים לדעה שלכם/ן, לציונים שמישהו אחר מחלק!
*** וזו הנקודה העיקרית ביותר!!! ***
יש לנו כבר הצפה של כמה פוליטרוקים שבטוחים, שרק הם נותנים ציונים לכל דבר – ועכשיו אתם חייבים להתחיל למצוא סיבות, מדוע זה כן ככה ולמה זה לא ככה.
לא ככה לוגיקה עובדת!
וזה הדבר, אשר החונטה מנסה לעשות – להציף את ישראל במחלקי ציונים ועכשיו, איכשהו, לפתע, פתאום – אתם ממש ממש ממש חייבים לשכנע רק לשם דוגמא, את הפוליטרוק אביגדור כמה קילו בגידה וכמה קילו ניצחון, השגנו על החזבלונים של טהראן.
בקיצור, קח את הציון שלך מר ליברמן ודחוף אותו למקרופון הקרוב לאולפן אל ג'זירה.
אני (לשם דוגמא), חושב שמדינת ישראל בדמות אזרחיה – ביניהם כמובן, גם לוחמיה (על כל סוגיהם/ן, גם אלה שעל הקרקע וגם אלה שבשמיים) וגם מנהיגיה – השיגו ניצחון מדהים, משמעותי וחשוב על משטר החושך בטהראן (היכן שאנשי האבן שלה, שלא יודעים לעשות כלום, חוץ מלהרוס, לא נמצאים) ולא אני ולא אף אחד, לא חייבים (!!!) שום הסברים לא לך, לא לגלי, לא לפיד, לא לגולן וגם לא לזאת עם או בלי אייפון – כיצד דעתי מתיישבת, עם הציונים שהפ*צתם.
דחפו את הציונים שלכם כאמור, למקרופונים של אל ג'זירה. הציבור הישראלי, עלה כאמור על השיטה שלכם ואיננו חייבים לכם שום הסבר, מדוע מוג'באתה ומדוע אחמינג'אדה.
וזה קוראים יקרים, מה שהחונטה מנסה לזכות בו, בנקודת זמן זו. זו הסיבה, מדוע הטמבלויזיה מלאה במחלקי ציונים. המטרה הטקטית, ברמת האירוע הבודד, היא אכן מה שכתוב במאמר זה אך המטרה האסטרטגית, זו לתווך הרחוק – היא להשלות אתכם, כאילו אתה חייבים הסבר כלשהו לדעתכם ו/או צריכים להתחיל להצדיק את דעתכם, רק בגלל ציון שאיזה טמ*ל בטמבלויזיה הוציא.
למכור לכם לדוגמא (נוספת על מאורע אשר המאמר עוסק בו, דהיינו הסיקור התקשורתי של המלחמה האחרונה), שרק גלי נציגתם, היא הסמכות היחידה להכריע מה חוקי ומה לא ומתי דרישת נבחר ציבור לקיים את החוק (אשר כתובה אגב, בהגדרת תפקיד השר לבטחון פנים בחוק – סעיפים 8 ו-9 לפקודת המשטרה + היכולת הנתונה לכל אזרח ובוודאי לשר הממונה על המשטרה, לדרוש את קיומם המלא, בצורה אובייטקטיבית ונייטרלית, של חקיקה קיימת – פקודת המשטרה, מלאה בהוראה זו) – חוקית ומתי היא לא חוקית.
למכור לכם, שאתם ממש חייבים ואתן ממש חייבות, את אישורה של גלי לקביעה שלכם.
או אם השופט עמית, קבע שכדה"א מרובע – אין לכם, אלא להשתחוות.
אז לא, אף אחד אחת מכם, לא חייב ולא חייבת, לא אישורים ולא להצדיק את עמדתכם מול הציונים, אשר גלי/לפיד/גולן/אביגדור/מי שזה לא יהיה, מחלקים.
קראו את החוק, קראו את דברי ההסבר לחוק, חשבו עצמאית ותחליטו אתם, בצורה *מנומקת* ל-מה התכוון המחוקק וכמה ליטר ניצחנו או כמה קילו חוקקנו או כל נושא אחר, שאתם עוסקים בו!
אך ההיבט החשוב ביותר, במאבק אשר כמה סמולנים עם מקרופונים, מנהלים על התודעה שלכם. הסיבה, בגללה כן שווה להקריב את כל זה (בעיקר, את מעט המוניטין שנותר). הסיבה האסטרטגית לכל זה, היא:
לנסות ולמנוע מכם להבין, שאינכם חייבים מאומה, לציונים שגלי/אביגדור/או מי שזה לא יהיה, מחלקים.
כיוון שברגע שתבינו זאת, תהיו חופשיים. חופשיים מהכנסייה, אשר תשתחווה לכל החלטה של כמה גלימות. גם אם יקבעו שהשמש זורחת בצפון ושוקעת בדרום.
שופט, לא שווה חוק. ציון, לא שווה שלכם.
אפשר להיות שופט ולהחליט נגד החוק. אפשר להיות אדם ולהיות בטוח, שכולם חייבים לך משהו. ההיסטוריה מלא בשני סוגים אלה. בעיקר בפחי הזבל של ההיסטוריה.
נמקו, חשבו עצמאית ותמיד תדעו, שאינכם חייבים מאומה, לציונים שמישהו אחר מחלק/ת. גם אם הוא/היא בטוחים, שרק להם ניתנה הזכות להכריע כמה קילו זכינו או הפסדנו או כמה ליטר חוק שלהם בלבד. אתם לא חייבים אפילו להתייחס, לציונים שמישהו אחר מחלק.
הדבר היחיד שבאמת חשוב, זה כמה דעתכם מנומקת.