לחתירה הנואשת של טראמפ להסכם עם איראן יש מניע כלכלי מובהק, אבל האיראנים לא יוותרו בקלות על הקלפים
ימי שנה היסטוריים משמשים לא פעם פוליטיקאים לעיצוב הנרטיב הלאומי. יום הולדתה ה-250 של ארה"ב נמצא במרחק של פחות מחודש. טראמפ לא היה טראמפ, אם לא היה מנסה לנצל את ההזדמנות להפוך את הפיאסקו האיראני שלו לניצחון פוליטי. השאלה היחידה היא האם איראן תשתף פעולה עם התסריט הזה.
במשך חלק ניכר מהחודשיים האחרונים, טראמפ הותיר גם לאיראן וגם לוול סטריט לנחש את כוונותיו האמיתיות. הוא שידר בעקביות אופטימיות לגבי הסיכויים להסכם, גם כשהמשיך לאיים בפעולה צבאית נוספת אם איראן תסרב לנהל משא ומתן בתנאיו. כתוצאה מכך, למשקיעים לא נותר אלא לנסות ולפענח מה יהיה התרחיש הסופי: דיפלומטיה או הסלמה?
במהלך השבוע האחרון, עם זאת, טראמפ סיפק כמה מהסימנים הברורים ביותר עד כה לגבי עמדתו האמיתית. זה מה שהוא אמר ב-5 ביוני על לקיחת האורניום המועשר של איראן, ציטוט: "לא יכולנו להשיג אותו כרגע, אני לא חושב שהם יכלו לעצור אותנו אם היינו רוצים, אבל אין סיבה לכך. קשה מאוד להשיג את החומר הזה, אני לא רוצה לעשות את זה אם אנחנו בעימות, אני לא רוצה להעמיד אנשים בסכנה כזאת". סוף ציטוט.
זה מה שהוא אמר ב-9 ביוני על חידוש ההפצצות, ציטוט: "אם נלך ונפציץ, משהו שאנחנו יכולים לעשות בקלות רבה אם נרצה בכך, ונקדיש עוד שבועיים או שלושה להפצצות, לא יישאר להם שום דבר, אבל המצר לא יהיה פתוח במשך חודשים. אם נבצע את ההפצצות, הרבה אנשים ייהרגו – מי רוצה לעשות את זה? לא אני". סוף ציטוט.
לאחר שאיראן הפילה מסוק אמריקאי השבוע, תגובתו הראשונה של טראמפ הייתה להמעיט בחשיבות התקרית, באומרו ש"הטייסים בריאים ושלמים" ושאיש לא נפצע. לפי הדיווחים, הוא אמר לוול סטריט ג'ורנל שזה לא היה עניין גדול. מאוחר יותר הוא אישר מתקפת תגמול מוגבלת, לפי הדיווחים לאחר שפיט הגסת' ודן קיין, יו"ר המטות המשולבים, האיצו בו להגיב.
ההצהרות האלה של טראמפ מרמזות כי על אף הרטוריקה התקיפה, יש לו תיאבון מוגבל בלבד לחידוש פעולות צבאיות או לנטילת סיכונים נוספים. הרמיזות האלה לא חמקו מעיני המשקיעים. מחיר הנפט נמצא כעת הרחק מהשיאים של שלושת החודשים האחרונים, למרות העובדה שמלאי הנפט ממשיך לרדת ושעונת נסיעות הקיץ כבר החלה. השוק משוכנע יותר ויותר שטראמפ יתקפל לפני שמלאי הנפט יגיע לרמות קריטיות, משהו שבקצב הנוכחי של הקיטון במלאים עשוי לקרות בקרוב מאוד.
יום ההולדת ה-250 מציע לטראמפ הזדמנות מושלמת לנצל את הסמליות של העצמאות האמריקאית כדי למסגר הסכם מדולל כניצחון, תוך הצגת כל מבקריו כלא-פטריוטים. השאלה היחידה היא האם איראן תעניק לו "כרטיס יציאה מהכלא" מבלי לגרום לו לשלם ביוקר תחילה. אם כולם בוול סטריט יכולים לראות שטראמפ מחפש דרך לרדת מהעץ, גם איראן יכולה לראות את זה. למעשה, טהראן כנראה רואה את זה באופן ברור אפילו יותר, בהתחשב בכך שהיא יודעת בדיוק עד כמה רחוקים שני הצדדים עדיין זה מזה במשא ומתן.
מדי שבוע מאז שהפסקת האש החלה, טראמפ מתעקש שההסכם נמצא במרחק ימים ספורים או שיגיע בקרוב מאוד. בתחילה, ניתן היה לפרש זאת כטקטיקת משא ומתן שנועדה ללחוץ על האיראנים לבצע ויתורים. עם זאת, העובדה שטראמפ ממשיך לחזור על אותו מסר, למרות היעדר ההתקדמות לכאורה, מתפרשת ככל הנראה בטהראן כסימן לכך שהוא מוכן להציע ויתורים רק כדי למנוע מהאיראנים לקום מהשולחן.
הודאותיו של טראמפ בשבוע האחרון על כך שאינו רוצה להסכן במסע הפצצות גדול או לסכן חיילים אמריקאים, צפויות רק לחזק את האמונה בטהראן בכך שמאזן הכוחות נוטה לטובתם. עלינו להניח שאיראן תנסה לסחוט מזה כל מה שניתן. החלטתה של איראן לתקוף את ישראל בתחילת השבוע, לאחר שישראל הגיבה להפרת הפסקת האש של חיזבאללה, הייתה חסרת תקדים. נכונותה של טהראן להתערב ישירות לטובת חיזבאללה מייצגת הסלמה בולטת בתעוזה האיראנית. החלטתו של טראמפ לרסן את ישראל צפויה גם היא לעודד את טהראן להמשיך ולנצל חילוקי דעות בין וושינגטון לירושלים במאמץ לחלץ ויתורים נוספים. איראן גם היא יכולה לראות שמלאי הנפט העולמי מתקרב לרמה קריטית.
מנקודת מבטה של טהראן, הזמן אולי פועל יותר ויותר לטובתה. ככל שהמלאים מצטמצמים והעלויות הכלכליות של המשבר גדלות, מנהיגי איראן צפויים להאמין שטראמפ ייעשה נואש יותר ויותר להסכם. זה נותן להם תמריץ חזק לגרור את המשא ומתן ולגרום לו לחכות. שאלת המפתח כעת היא האם הלחץ הכלכלי הגובר ידחוף את טראמפ לוויתורים גדולים עוד יותר, או שבשלב מסויים הוא יחליט ששיקום ההרתעה חשוב יותר מהשגת הסכם.
גם ארה"ב וגם איראן אמרו בנקודות שונות במהלך החודשיים האחרונים ששני הצדדים התקרבו זה לזה. אז מהם בדיוק המכשולים שנותרו? ועד כמה קשה יהיה להתגבר עליהם? סוגיה מרכזית אחת היא השליטה במצר הורמוז. טהראן רואה בהורמוז גם את מנוף הלחץ העיקרי שלה וגם פוליסת ביטוח, בעוד וושינגטון רואה בחופש השיט עיקרון יסוד. טראמפ מציע להסיר את המצור בתמורה לכך שאיראן תפתח מחדש את המצר. אבל זה לבדו ככל הנראה לא יספק את טהראן. כדי שאיראן תסכים לוותר על הכנסות האגרה ולהרפות מאחיזתה בשוקי האנרגיה הגלובליים, היא כמעט בוודאות תדרוש הקלה בסנקציות, שחרור נכסים איראניים מוקפאיםת וערבויות ביטחוניות מפני פעולה צבאית עתידית. וטהראן ככל הנראה תרצה לראות לפחות חלק מהוויתורים האלה מיושמים באופן מיידי. זו הסיבה שהצעת ארה"ב להסכם ביניים שיפתח מחדש את המצר תחילה, תוך השארת הסוגיות הקשות יותר לשיחות המשך, ככל הנראה לא תזכה להיענות רבה בטהראן.
מנקודת המבט האיראנית, פתיחת המצר מחדש מבלי להבטיח ויתורים כלכליים וביטחוניים קונקרטיים מראש, תהיה שקולה לוויתור על אחד מקלפי המיקוח החשובים ביותר שלה בתמורה ללא הרבה יותר מהבטחות. עבור טראמפ, לעומת זאת, הסרת סנקציות מיידית מבלי לפתור את סוגיית הגרעין תיראה גם היא כוויתור משמעותי. זה יותיר את איראן חזקה יותר כלכלית, ולא יעשה הרבה כדי לטפל בחשש שהוביל למלחמה מלכתחילה. בעיית סדר המהלכים הזה עוזרת להסביר מדוע המשא ומתן נותר כה קשה לפתרון, למרות טענות חוזרות מצד שני הצדדים שהושגה התקדמות. זה גם מדגיש מדוע מצר הורמוז אינו ניתן להפרדה מתוכנית הגרעין של איראן – שתי הסוגיות כרוכות זו בזו.
איראן ככל הנראה לא תפתח מחדש את המצר מבלי לקבל ויתורים כלכליים וביטחוניים משמעותיים, בעוד ארה"ב ככל הנראה לא תעניק את הוויתורים האלה מבלי להבטיח תחילה התקדמות בסוגיית הגרעין. במילים אחרות, ככל הנראה לא יהיה הסכם על המצר ללא הסכם על תוכנית הגרעין של איראן, וכאן זה נהיה מעניין מאוד.
אני לא מטיל ספק בכך שארה"ב ואיראן יוכלו להסכים בסופו של דבר על הקפאה זמנית של העשרת האורניום, אולי לתקופה של עד 10 שנים. השאלה היא מה יקרה למלאי הקיים של האורניום המועשר ברמה גבוהה שיכול להפוך לפצצות גרעין בתוך שבועות ספורים. טראמפ רוצה שהחומר יורחק או יושמד. עבור טהראן, לעומת זאת, יהיה קשה במיוחד לקבל זאת. מלאי האורניום המועשר ברמה גבוהה הוא תוצר של עשרות שנים של השקעה, מצוקה כלכלית ומאמץ מדעי. מנהיגי איראן ככל הנראה לא יראו בו רק כחומר גרעיני גרידא, סביר יותר שהם יראו בו נכס אסטרטגי שנרכש במחיר עצום. הסכמה למסור את המלאי כולו עלולה לפיכך להיות מוצגת ע"י המבקרים מבית כהודאה בכך שההקרבות האלה היו לשווא. זו הסיבה שהמו"מ בוחן חלופות אחרות, כמו דילול האורניום או המרתו לדלק.
גם הדילול וגם ההמרה היו חלק מהסכם הגרעין עם איראן שגובש על ידי ממשל אובמה ב-2015. הם נועדו להאריך את זמן הפריצה הגרעינית של איראן. טראמפ היה אחד המבקרים החריפים ביותר של הסכם הגרעין של אובמה, ותיאר אותו שוב ושוב כאסון וכהסכם הגרוע ביותר שנחתם אי פעם. טראמפ זקוק לתוצאה שיוכל להציג באופן אמין כעמידה ומגבילה יותר מההסכם של אובמה. זו הסיבה שהסכם המבוסס על דילול והמרה לא יעבור מבחינתו פוליטית, אפילו לא ב-4 ביולי. וזאת בהנחה שהאיראנים בכלל יהיו מוכנים לתת לו את אותם תנאים שנתנו לאובמה, מה שלדעתי לא סביר. אז מה טראמפ יעשה? לכל דבר יש מחיר. טראמפ מחפש מוצא מהעימות עם איראן, אבל איראן תגבה ממנו מחיר כבד מאוד, האם הוא מוכן לשלם את המחיר הזה? נראה שהשוק חושב שכן, אבל אני פחות בטוח בכך. זו הסיבה שאני עדיין בלונג על הנפט ובשורט על המניות. אגב, אני בלונג על הנפט מסוג ברנט ולא WTI, כי אני לא יכול לשלול שטראמפ ינסה לקנות זמן ע"י הטלת אמברגו על ייצוא נפט.
