מפגן החנופה של אסנהיים וריבלין

בסוף השבוע האחרון שודר ברשת 13 פרק נוסף בתוכנית הראיונות האישיים של העיתונאי עמרי אסנהיים, והפעם – עם הנשיא לשעבר ראובן רובי ריבלין.

צפיתי גם בריאיון הזה, שהתווסף לריאיון הקודם עם נפתלי בנט, והבנתי. בדיוק כמו ש'עובדה' שממנה בא אסנהיים היא תוכנית תעמולה במסווה של תוכנית תחקירים, כך התוכנית הזו היא תוכנית תעמולה במסווה של תוכנית ראיונות.

התלמוד הירושלמי במסכת חגיגה רואה לנכון לגנות את "המתכבד בקלון חברו" (להלן המב"ח) כלומר השם עצמו עליון על האחר באמצעות השפלתו. רוח המב"ח שרתה על הריאיון כולו מתחילתו ועד סופו והיתה עבודה משותפת לאסנהיים וריבלין, שבנו אותה יחדיו ובתיאום. זה היה מעין משחק פינג פונג שטחי וקלישאתי של התכבדות אסנהיים וריבלין בקלון נתניהו, הליכוד והימין. אסנהיים מרים וריבלין, שניכר בו שכבר אינו בשיאו הבריאותי והמנטלי, מנחית. שניהם מרוצים, עוד הרמה, עוד הנחתה, עוד גרגורי שביעות רצון. והכל בגובה הדשא.

הנה כמה מההגשות במשחק, להמחשת העניין:

אסנהיים וריבלין לועגים ביחד לליכוד, שכביכול פעל נגד מועמדות ריבלין לנשיאות. אלא שרק להתכבד בקלון הליכוד לא מספיק, צריך גם להחמיא לריבלין, שניכר שהוא מכור למחמאות ואף לא נרתע מלכנות עצמו "נביא" החוזה בדייקנות כל התפתחות. והנה הוא מסביר בידענות את הסיבה לכך שהליכוד לא רצה בו כנשיא: "הם ראו בי עצמאי מדי". אסנהיים מחייך ומניד בראשו לאות הן.

ריבלין לועג לגנץ כשהוא מציגו כאדם שכושר ההבנה שלו מוגבל ומתרברב שבמסגרת כוח העל שלו כנביא, חזה את התפרקות השותפות בין נתניהו לבינו. על כן, כך ריבלין, במגעים שקדמו להקמת הממשלה המשותפת, הזהיר את גנץ מפני נתניהו ה"שקרן". אלא שכעבור יומיים נאלץ גנץ לחשוף בתגובה מיהו כאן השקרן, וזה היה דווקא ריבלין. לדברי גנץ, לא רק שריבלין לא הזהירו, אלא להיפך, הוא דחף אותו לידי ממשלת האחדות עם נתניהו.

וכאן המקום לתקן שקר ישן שהיכה שורש: לא נתניהו הוא שבגד בסיכומים המוקדמים עם גנץ בעניין הרוטציה, אלא להיפך – גנץ הוא שבגד ראשון בליבת המהות של הסיכומים, ובכך לא אפשר את קיום הרוטציה. כזכור, מטעם גנץ כיהן אבי ניסנקורן כשר המשפטים. הסיכום היה שמינויים במערכת המשפט נעשים אך ורק בהסכמה ובזכות וטו הדדית. ניסנקורן בז לסיכום המוקדם ומינה בישיבה אחת כמאה שופטים ללא תיאום עם הליכוד. גנץ גיבה את המהלך, שהיה ההפרה הבוטה הראשונה של הסיכומים בין הליכוד לכחול לבן. בעקבות מינוי השופטים ונושאים נוספים שבהם הפרה כחול לבן את הסיכומים המוקדמים עם הליכוד, הוחלט בליכוד להפר בתגובה את הסיכום על הרוטציה.

חזרה לשיחה בין אסנהיים לריבלין, שעוברים לדבר על האופוזיציה – גדי איזנקוט, נפתלי בנט, מנסור עבאס. לפתע נשמעת בשיחה נימה חיובית חדשה ומפתיעה: לדברי ריבלין איזנקוט הוא "גם אסטרטג וגם טקטיקן", "גם חכם וגם מתוחכם", בנט הוא "מאד עצמאי", והטענות נגד קואליציה התלויה בקולות מפלגת רע"מ הן "הסתה". הסיבה: ריבלין קובע שתומכי רע"מ, המפלגה האסלאמיסטית המקושרת לחמאס, "הם לא פלסטינים יותר. הם מרגישים ישראלים". אסנהיים, בורג מתנדב במכונת הלבנת רע"מ כמפלגה שממשלת ישראל שוב תהיה תלויה בקולותיה, מהנהן בהסכמה.

לשיא של גרוטסקה ואנטי עיתונות מגיעה השיחה כשהשניים מזכירים את אותה הפגנה נגד הסכם אוסלו בכיכר ציון בשנות התשעים. ריבלין, במופע מדהים של שקרנות ואווילות, טוען שממקומו במרפסת האח"מים שמעל הכיכר ראה את אותו דף A4 קטן שאחז בידו בתוך קהל עשרות האלפים אחד מפעיליו של סוכן השב"כ אבישי רביב ועליו תמונת רבין במדי אס אס. על כן, צדיק שכמותו, עזב את הבמה. כל בר דעת מבין שריבלין משקר ולא היתה שום אפשרות אנושית לראות מאותה מרפסת במרחק כה רב את אותו דף. אבל אסנהיים מקבל את הסיפור. לא בגלל שאינו בר דעת, בגלל שהוא כאן לצורך אחד ויחיד – תעמולה.

אחרי השמצות הדדיות גסות של בית"ר ירושלים (שריבלין המב"ח היה היו"ר שלה), של מרדכי דוד של הליכוד ועוד לעג נמוך לשרה נתניהו, מגיעה עוד הרמה להנחתה, הפעם מעט יותר מתוחכמת:

אסנהיים לכאורה ממלא את תפקידו ומזכיר לריבלין שבעבר היה בעד רפורמה משפטית ואף טבע את הביטוי "כנופיית שלטון החוק". לכאורה, הנחתה על ריבלין, למעשה הרמה לריבלין להנחתה. וזאת כיוון שברור שהעניין הועלה כדי לתת לריבלין במה להתנער מאותה עמדה ישנה שלו, בתירוץ הריבליני הצפוי והחלש: "אני חשבתי שצריך לתקן ולא להרוס, הם כדי לתקן באים להרוס הכל". מהלך רטורי יפה, אבל מתבקשת השאלה: אוקי מר ריבלין, מה חשבת שצריך בזמנו לתקן ואיך אתה  מציע לתקנו, ובמה שונה הצעתך מהצעות הליכוד, שלהן אתה מייחס רצון להרוס. אבל לריבלין אין תשובה לשאלה הזו, כיוון שברור שסעיפי הרפורמה שמציע הליכוד מתונים בהרבה מהשאיפה מרחיקת הלכת שהביע ריבלין בזמנו בדבר נטילת כוחה וסמכויותיה של "כנופיית שלטון החוק". אבל אסנהיים לא כאן כדי לשאול שאלות קשות, ודאי שלא כאלה הנוגדות את קו התעמולה.

ומאותה סיבה בדיוק, את השאלה הכי מעניינת על הדירה הפרטית שמכר ריבלין כדי שהמדינה תממן לו שכירות בגובה של כ־18 אלף שקל בחודש (לפי הפרסומים) עד גיל 120, אסנהיים כמובן לא שואל. מסתבר שלא השאלה מעניינת ולא התשובה.

אך טבעי שאת השיחה הרדודה והרעילה הזו מקנחים השניים בהשמצה על ישראל בכללותה, עטופה באריזת צלופן כאילו אינטימית ומרגשת. ריבלין מבקש לסיים את השיחה בסיפור על יחסיו עם קנצלרית גרמניה לשעבר אנגלה מרקל. לדברי ריבלין, מרקל אמרה לו שבני הדור השלישי והרביעי בגרמניה לא אוהדים את ישראל בגלל פשעי סביהם,אלא "הם מעריצים אתכם בגלל שאתם חכמים ותרבותיים ובעלי חופש מחשבה". ריבלין, נפוח מחשיבות עצמית מספר שמרקל התחננה בפניו "אל תיתן לכל זה ליפול אצלכם". הוא מעווה את פניו בארשת מזויפת של דאגה ואכזבה, מהנהן בראשו לאות הסכמה עם התממשות דאגתה של מרקל מפני ישראל שלא תהיה עוד חכמה, תרבותית וחופשית ואומר "מרקל היתה נביאה". אסנהיים, במקום להעיר שישראל עדיין חכמה, תרבותית וחופשית, מכרכם את פניו במעין עצבות והתרגשות מעושות ועונה: "סיפור מדהים לסיים איתו".

ריבלין סתם אחד אבל על אסנהיים חבל. היה פעם עיתונאי ואיננו עוד.