בבג"ץ הוועדה לבחירת שופטים, התגלו השופטים במלוא צביעותם. הגיע הזמן ליישר את המערכת
מלכתחילה היה הדיון הזה פסול גם משום שבג"ץ, למרות הסמכות שנטל לעצמו, אינו רשאי לפסול חוקי יסוד וגם משום ששופטים לא אמורים לדון בסוגיות הקשורות במינוי שופטים. ניגוד עניינים שמור כנראה רק לפשוטי העם ולא ללובשי הגלימות השחורות העליונות שהתכנסו כדי לדון בעתירות שהוגשו נגד שינוי במבנה הועדה למינוי שופטים. שינוי שיחול, למי שלא יודע, החל מהכנסת הבאה.
בפתח הדברים הכריז השופט עמית שלבית המשפט יש סמכות לדון ולפסול חוקי יסוד. על מה הוא נשען? על פסק דין עילת הסבירות. מי החליט שהייתה לו סמכות? בית המשפט. החוק הוא רק המלצה. אמר השופט אלכס שטיין בדיון: "הכנסת לא יכולה לכתוב על כל דבר 'חוק יסוד'. זה לא טומי הילפיגר שצריך להדביק תווית". מסתבר שהשופט השמרן, כפי שניסתה לשווק לנו השרה דאז איילת שקד, הוא למעשה אקטיביסט אופנתי.
"זה ניגוד עניינים שלא היה כדוגמתו. אם אנחנו היינו עושים דבר כזה – העולם היה נחרב. שופט שדן בשאלה כיצד ממנים שופטים במדינה דמוקרטית ובחוק יסוד שהתקבל בכנסת ברוב של 68 חברי כנסת, הוא עבריין.", אמר ח"כ שמחה רוטמן בתגובה בדיון בועדת החוקה.
תשעה חברים כוללת הועדה למינוי שופטים: 3 שופטים מבית המשפט העליון שאחד מהם הוא הנשיא, 2 שרים שאחד מהם הוא שר המשפטים, 2 נציגים מלשכת עורכי הדין, 2 חברי כנסת – אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. אין צורך בזכוכית מגדלת משוכללת במיוחד כדי לזהות את כובד משקלם של המשפטנים בוועדה אל מול חלקם הקטן של נבחרי הציבור ועל כן מתבקש שינוי שבו יוצאו מהועדה נציגי לשכת עורכי הדין ויוכנסו במקומם נציגי ציבור (משפטנים שייבחרו על ידי הקואליציה והאופוזיציה). צריך להודות שעד כה נטו נציגי לשכת עורכי הדין להצביע בועדה בהתאם להצבעתם של שופטי העליון כך שאוטומטית היה רוב של 5 שיצר מעין סוג של וטו. נציגי לשכת עורכי הדין מרבים להופיע בבתי המשפט מול השופטים והמורכבות שנובעת מכך ברורה. הם גם לא נבחרים על ידי נבחרי ציבור אלא על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין כך שקולם לא מביא לידי ביטוי את רצונו של העם.
אחד עשר שופטים ישבו בהרכב ובראשם יצחק עמית והמשנה שלו נועם סולברג. כשם שלא ברור על מה נרעשו בדיון על צמצום (לא ביטול, צמצום) עילת הסבירות, כך לא ברורה הזדעקותם של השופטים לגבי השינוי בהרכב הועדה שהוגדר על ידם "רדיקלי". עושה רושם שכל נגיעה בכוחם של השופטים, גם כאשר הוא מוגזם לכל הדעות, מטלטלת את כסאותיהם עד לכדי תגובות קיצוניות כמו תקדים חריג לחלוטין שבו נטלו לעצמם, כאמור, סמכות לפסול תיקון לחוק יסוד במקרה של עילת הסבירות. השופט עמית, טען שכוחו של אפי נוה כשהיה ראש לשכת עורכי הדין נבע למעשה מהפוליטיקאים שכיהנו בועד, ועל כן העלה ממוחו הקודח את הרעיון המהפכני "אולי במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין צריך להוציא שני פוליטיקאים" כי הרי אין דבר דמוקרטי יותר מצמצום קולו של העם. השופט גרוסקופף המשיך בקו הזה ותהה בקול אם טענה לשחיתות של הלשכה צריכה לגרום להוצאת נציגיה מהועדה. צודק, כלפי המושחתים של לשכת עורכי הדין אסור לטעון "נמאסתם".
השופט עמית טען שבחירת שופטים על ידי קואליציה ועל ידי אופוזיציה מביאה לכדי זיהוי פוליטי של השופטים. עד כה, כמובן, לא זיהינו באמירותיהם ובפסיקותיהם של השופטים מהי השקפתם הפוליטית. ובכן, הרי זיהינו גם זיהינו, זיהינו את תפיסת עולמם הפוליטית עד כדי כך שרובנו יודעים לומר מה תהיה הפסיקה במשפט רק על פי הרכב השופטים שיושב באותו דיון. איש אינו מעלה על דעתו שלשופטים אין השקפת עולם פוליטית אך כאשר ניתן לחזות מראש על פי השקפת עולמם מה תהיה הפסיקה הרי שברור שלא מתקיים דיון ענייני. מופע ההתממות של השופטים לא פסק לרגע, נראה שלא שמעו מעולם את זעקותיהם של אלה שמבקשים שתתבצע רפורמה במערכת המשפט.
עורך הדין שייצג בדיון את הממשלה, ד"ר יעקב בן שמש, דיבר בשבחם של הפוליטיקאים שמתנהלים באופן מקצועי בבואם לבחור שופטים, אך השופט עמית ביטל אותו באמירה שמצביעה יותר מכל על תפיסתו של בג"ץ: "השופטים ועורכי הדין יודעים מי השופט הטוב ביותר, הפוליטיקאים לא יודעים, הם לא באולמות בית המשפט". השופטים יודעים הכי טוב, זכרו זאת נתינים. טעם מר עולה מהצביעות שהפגינו השופטים לאורך כל הדיון כאשר לא הבינו לכאורה כיצד אפשר לייחס בכלל נטיות פוליטיות לשופטים.
עו"ד בן שמש אמר שמדובר בסוגיה משטרית משום שאכן מדובר בסוגיה משטרית. הכריז השופט עמית "אנחנו בשינוי משטרי" ובכך מימש למעשה את כל הסיוטים הקשים ביותר של מחנה השמאל שבטוח ברובו שהולכת לקום כאן דיקטטורה משיחית עם כפיה דתית אלימה. גם נציג לשכת עורכי הדין בדיון, עו"ד נדב ויסמן, נקט בשיטת ההפחדה: "יש נסיון להשתלט על בית המשפט כדי להנציח את השלטון. עם החוק הזה הוא יכול להכחיד את בית המשפט. עצם העובדה שרק פוליטיקאים ימנו שופטים זה אומר שאין יותר הפרדת רשויות". קדימה, אל הבסטיליה.
אף אחד לא מבקש להכחיד את בית המשפט וגם לא מדובר במצב שבו רק פוליטיקאים ימנו שופטים אבל הרי צריך להתסיס את ההמונים. יו"ר לשכת עורכי הדין עו"ד עמית בכר כבר הודה בקולו בראיון ב"קול ברמה": אנחנו מצדדים ברפורמות במערכת המשפט, אבל לא של הממשלה הזו". לא פוליטיים, כבר אמרנו?
עו"ד תומר נאור, שייצג בדיון את התנועה לאיכות השלטון, העותרת נגד התיקון לחוק, אמר: "המקום היחיד שבו יש עוד איזשהו איזון בין הרשויות הוא הועדה לבחירת שופטים". איזון. חמישה מול ארבעה ובקונסטלציות פוליטיות מסויימות שמונה מול אחד – זה בהחלט איזון. הגדיל להזדעק נציג העמותה "משמר הדמוקרטיה הישראלית", ד"ר יובל יועז: "התיקון פוגע בעקרונות הגרעיניים של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית". הוצאת שני נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה "פוגעת במדינה יהודית ודמוקרטית", והוסיף: "אל תתנו יד לניסוי משטרי", נציגו של מחנה שנותן יד כבר עשרות שנים לניסוי המשטרי של אהרון ברק.
השר יריב לוין חזר אל המחלוקת הנושנה שעומדת למעשה בראש המשבר ומונעת מבחינתו את מינויים של השופטים – סוגיית בקשי וביטון שדורש לוין למנות לבית המשפט העליון. בחוסר מודעות עצמית משווע אמר השופט עמית בדיון: "לא מקדמים שופטים ראויים בגלל שיקולים פוליטיים", שהרי מדוע בדיוק פוסלים שופטי העליון את ד"ר בקשי וד"ר ביטון אם לא בגלל שיקולים פוליטיים. "לבג"ץ אין סמכות להתערב בחוקי יסוד", ביקש להזכיר השר, "וכל התערבות בתיקון העוסק בועדה לבחירת שופטים בטלה". אותו חוסר מודעות שמור גם למפלגת "יש עתיד" שעתרה אף היא לבג"ץ בטענה ש"התיקון החדש ייצר פוליטיזציה במערכת המשפט". כי עכשיו, כמובן, הקול החד גוני שנשמע בבית המשפט העליון הוא אינו פוליטי והעברת המשקל מעט יותר אל האזרחים היא היא הפוליטיזציה.
קשה למצוא מילים שייטיבו לתאר את עזות המצח של שופטי בית המשפט העליון כאשר הם מגנים בחירוף נפש על רצונם לקבל החלטות שצריכות להתקבל למעשה על ידי נבחרי הציבור. במילים אחרות, שופטי העליון דורשים להפוך לפוליטיקאים אך מאשימים את נבחרי הציבור שמבקשים ליצור איזון בפוליטיזציה של מערכת המשפט.
משפטים אינם מדע מדויק.
ברמת הסכסוכים הטהורה בין ישויות משפטיות (תפקידה הבסיסי של הרשות השופטת), משפטים אינו מדע מדויק ויתרה מכך, בשאלות העל בדיון הציבורי – לא ניתן להחליף שופט בתוכנה, אשר מחשבת את פסק הדין.
לפיכך, דעתו של עמית וגמדיו – שיש עליונות לשופטים, על בני אנוש רגילים – זוהי צורת הגזע, בצורתה הטהורה.
יש נימוק לוגיים. נימוקים, אשר בבסיסן לוגיקה. אך יש נימוקים, אשר בבסיסן האמונה, שלקבוצה אליה אני שייך – עליונות מוסרית, על בני אדם אחרים.
המשפט האחרון – זוהי ההגדרה של תורת הגזע.
אך עמית וגמדיו או ט*פשים מדי או גאים מדי, מכדי להודות בזאת.
להפנים, שמשפטים אינה מדע מדויק + אין עליונות מוסרית לשופט על אף אדם אחר = הכל שפיט, מוביל לתורת הגזע וההצגת האימים בדיון, היא רק המפולת האחרונה של עמית וגמדיו, בבור הזה (אשר הם כרתו לעצמם, אגב).
להבין, שדיון ציבורי, אשר בבסיסו החלטה נלקחת ע"י הרוב והצד המפסיד בויכוח הציבורי – *לא מנצל* את שיטת המשטר, ע"מ להכריח את דעתו – זוהי הצורה הטובה ביותר שיש, להכריע בשאלות ציבוריות.
אך עמית כאמור, או ט*פש או גאה מדי, מכדי להבין זאת. תוצאה צפויה ולוגיקה ישירה מקשרת בין אמונה שלשופט יש עליונות מוסרית על שאר בני התמותה – לתוצאה זו (דבריהם בדיון).
ותורת הגזע כידוע, מובילה לדיקטטורה.
אותה דיקטטורה, אשר השופטים מאשימים ו/או מאיימים בסיכוי לה, את מתנגדיהם. בדיוק כמו שעשו הנאצים לפניהם.
הסיקו לבד, האם דבריי מבוססים ומהי הדרך הנכונה, להוריד את החונטא מהעץ, עליו הם בחרו לטפס.