המשחק הערמומי של רע"מ ומנסור עבאס

ד"ר שמעון עוז הגיע לשיחה מרתקת עם שניאור ובר באולפן 'כור ההיתוך' על המשחק הכפול של מפלגת רע"מ ומנסור עבאס. כחוקר ותיק של החברה הבדואית, שמצא את עצמו נלחם על ביתו באותו בוקר גורלי של ה-7.10, החליט עוז לצלול לעומק המקורות הדתיים של האסלאם השמרני כדי להבין את השורשים הרעיוניים שהניעו את מחבלי חמאס, וכיצד אלו משליכים על הפוליטיקה הערבית בישראל כיום.

ה-7 באוקטובר בעין הבשור: תוכנית המילוט שהשתבשה והקרב על השער

כתושב עין הבשור, מושב הממוקם כשישה קילומטרים מגבול עזה, ד"ר עוז לא הופתע מעצם קיומו של איום, אך עוצמתו תפסה גם אותו בהפתעה. בניגוד לרבים, עוז הגדיר מראש "תוכנית חירום משפחתית" שהתבססה על תרחיש קיצון שונה – לא פשיטה חמושה, אלא "צעדת מיליון" אזרחית שתשטוף את הגדרות. התוכנית הייתה פשוטה: הימלטות ברכב שטח דרך צירים עוקפים ("דרך בורמה") לכיוון באר שבע, תוך הימנעות מהכבישים הראשיים.

אולם בבוקר השבעה באוקטובר, המציאות שינתה את התוכניות: "התוכנית שלי לא יצאה לפועל משום שרכז הביטחון הספיק לסגור את השערים לפני שיצאנו. הגענו לשער עם כל המשפחה, והחלטתי לתת לו את הקרדיט שהוא יודע מה הוא עושה. סובבנו את האוטו וחזרנו הביתה".

ההחלטה התבררה כקריטית. דקות לאחר מכן החלו להישמע קולות ירי בשער הראשי. ד"ר עוז, חמוש באקדח, יחד עם שני בניו – אחד בוגר יחידה מובחרת והשני חייל בשירות סדיר – רצו אל השער. רעייתו והבת בת ה-14 נכנסו לממ"ד, כשהאם מצטיידת בסכין מטבח וקוראת לעברו: "תשמור עליהם, תחזיר אותם בשלום".

בשער התגבש כוח של כ-20 עד 30 תושבים, חלקם חמושים בנשק קל ואף כאלו שהגיעו עם גרזנים. מולם ניצבה מחלקת נוח'בה שמנתה כ-16 מחבלים. "הם ירו עלינו RPG שעבר מעל הראשים שלנו במזל גדול", משחזר עוז. לאחר קרב של כ-20 דקות, שבו נפצעו שניים מחברי המושב ופגעו בלפחות מחבל אחד, חברי הנוח'בה הבינו כי הם נתקלים בהתנגדות עיקשת, נסוגו, ופנו דרך השדות לקיבוץ ניר עוז השכן – שם ביצעו את הטבח הנורא.

עוז מסביר את הצלת המושב בשילוב של תושייה ונס שמיימי. התארגנות של שעה: בזכות המרחק היחסי מהגדר (6 ק"מ), לתושבי עין הבשור הייתה שעה שלמה להתארגנות – פריבילגיה שלא הייתה לקיבוצים צמודי גדר כמו כיסופים או סופה. בנוסף, תחקיר צה"לי שנעשה לאחר מכן חשף כי החוליה בכלל טעתה בדרך. יעד המקור שלהם היה בסיס אורים, וההגעה לעין הבשור לא הייתה מתוכננת מראש.

השורשים ההיסטוריים: פקודת הנוח'בה משנת 627 לספירה

החוויה המטלטלת של השבעה באוקטובר הובילה את ד"ר עוז לחקור לעומק את המניעים האידיאולוגיים של חמאס. במחקר שערך, גילה עיגון ישיר בין הפרקטיקות האכזריות שיושמו בעוטף עזה לבין אירועים מכוננים בראשית האסלאם. עוז מציג כדוגמה פתק שנמצא בכיסו של מחבל נוח'בה הרוג, שנכתב בכתב יד במהלך תדרוך דתי לפני היציאה למתקפה. בפתק נכתב: "דעו שהאויב הזה הוא מחלה שאין לה תרופה… הרגו אותם וכרתו את ראשיהם ועיקרו את כבדיהם, כפי דינו של סעד".

מי הוא סעד? ד"ר עוז לוקח אותנו 1,400 שנה אחורה, אל שנת 627 לספירה (שנת 5 להג'רה): "סעד הוא גיבור מלחמה מתקופת הנביא מוחמד, שפסק דין מוות וקטיעה על גברי שבט בני קורייש – שבט יהודי עשיר וחזק שחי בעיר אל-מדינה (ית'רב). מוחמד הכשיר את הגזירה ואמר לו שדעתו תואמת את דעת האל מעל שבעת הרקיעים. הגברים נטבחו, והנשים והילדים נמכרו לעבדות".

לדברי עוז, האסלאם השמרני, רואה בדמותו של הנביא מוחמד ומעשיו (המתועדים בחדית') מודל חיקוי אבסולוטי. הפרקטיקות של השבעה באוקטובר – עריפת ראשים, אונס נשים ולקיחת שבויים שואבות לגיטימציה דתית ישירה מאותו מפגש נושן בין האסלאם ליהודים בחצי האי ערב.

מנסור עבאס ומפלגת רע"ם: פרגמטיזם מתוך לוע הלווייתן

במחקר החדש שלו, מתמקד ד"ר עוז רע"ם ובמנהיגה מנסור עבאס. כדי להבין את המציאות הפוליטית הנוכחית, ד"ר עוז משרטט הבחנה ברורה בין שני זרמים מרכזיים באסלאם הדתי. לדברי עוז, קיים פרדוקס בעיני הציבור היהודי: המפלגות הלאומיות החילוניות כמו בל"ד נתפסות כקיצוניות ביותר ביחסן לציונות, בעוד שרע"ם השמרנית-דתית נתפסת כ"פרגמטית" וככזו שניתן לשתף איתה פעולה בממשלה.

עוז מדגיש כי רע"ם משתייכת לזרם ה"ווסתיה" (דרך האמצע) – זרם אסלאמי שמרני-פרגמטי. מנהיגו הרוחני הבולט ביותר של זרם זה בעשורים האחרונים היה השייח' יוסף אל-קרדאווי, מי שנחשב לפוסק ההלכתי המרכזי של חמאס ותמך בפיגועי התאבדות.

כיצד מתיישבת תורתו של קרדאווי עם הנאומים הממלכתיים של מנסור עבאס בעברית? עוז מחזיר אותנו למייסד התנועה האסלאמית בישראל, השייח' עבדאללה נימר דרוויש, שקבע את אסטרטגיית ההישרדות של הערבים המוסלמים בארץ:

"התפיסה של השייח' דרוויש הייתה שהמוסלמים בישראל נמצאים 'בלועו של לווייתן'. אם לא נתנהל בחוכמה ובגמישות מופלגת, הלווייתן (מדינת ישראל) יבלע אותנו. מכאן נגזרת פתלתלות וגמישות מופלגת ביחסים שבין אדם לחברו וביחס למדינה".

בשנת 1996 נסעה לאיסטנבול משלחת של 20 בכירים מהתנועה האסלאמית כדי להתייעץ עם אל-קרדאווי האם מותר להם להשתתף בבחירות לכנסת. קרדאווי פסק בתחילה שמותר (אם כי מאוחר יותר חזר בו, מה שהוביל לפיצול בין הפלג הדרומי המשתתף בבחירות לפלג הצפוני של ראאד סלאח שהוצא מחוץ לחוק).

עוז מבהיר כי השתתפותה של רע"ם במשחק הפוליטי, וההצהרות של מנסור עבאס לאחרונה על התנתקות ממועצת השורא, אינן נובעות מתוך גישה ציונית או השלמה רעיונית עם קיומה של המדינה:

"מנסור עבאס הוא פוליטיקאי מוכשר, חכם ורהוט בצורה יוצאת דופן", מסכם ד"ר עוז. "אבל הציבור היהודי צריך להבין: אין פה חובבי ציון. מדובר בהכרה מפוכחת בנסיבות ובאינטרס הצר של המיעוט המוסלמי – כיצד למקסם משאבים ולשרוד בתוך לוע הלווייתן, מבלי שהאג'נדה הדתית הבסיסית תשתנה במאום".