גדי אייזנקוט: לא ימין ולא ישר

גדי איזנקוט התיישב על כסא המרואיין בימים האחרונים בערוצי חדשות 12 ו-13 והציג את האמת העגומה: מחנה השמאל המליך על עצמו מועמד חלש, פופוליסט, כזה שאינו מתפאר בתבונה מרשימה במיוחד וגם לא בכריזמה מפוארת.

בתחילת הראיון בחדשות 13 "יורה" אודי סגל לעברו של איזנקוט שורה של חוקים שהועברו לאחרונה בכנסת ומבקש ממנו להתחייב שיבטל אותם לכשיגיע אל כסא ראש הממשלה. איזנקוט בצעד פופוליסטי מתחייב מיד לפסול אותם, מבלי להתייחס למהותם של החוקים ומבלי להסביר מדוע. אם נשים לרגע בצד את החוקים לגבי החרדים, מדוע למשל הוא מתחייב לפסול חוק שאין ראוי ממנו, פיצול תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה? הרי אין זו סוגיה פוליטית, מדובר בכשל חמור בהגדרת תפקיד משמעותי שמוביל לסיטואציות מורכבות שאינן אמורות להתרחש בכלל.

איזנקוט מעביר ביקורת על כנסת ישראל שהעזה להתכנס תוך כדי לחימה ולבצע את תפקידה. הוא שהפקיר תוך כדי לחימה את האלונקה שנשא ועזב את הקבינט הבטחוני. הוא שפעל כרמטכ"ל להקטין את היקף כוחות צה"ל ובכך החליש אותו, מעז כעת למתוח ביקורת על כנסת שלדבריו "מונעת מצה"ל להתחזק". "זו מעילה באמון, זה ניתוק, זו הפקרות מוחלטת" אומר מי שדחף לעצור את הלחימה ברפיח לכל זמן שיידרש כדי להגיע לעסקה להשבת חטופים ומי שהסכים לחיות לצד איראן גרעינית.

על פי הראיון, לאיזנקוט יש שלושה עקרונות יסוד ששותפיו הפוטנציאליים לקואליציה יידרשו לכבד: ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית, ערכי מגילת העצמאות וחובת שירות בצה"ל כולל שירות אזרחי ולאומי. בזמנו הפנוי כדאי שיקרא את מגילת העצמאות שכן המילה דמוקרטיה או מדינה דמוקרטית אפילו פעם אחת לא מופיעה בה. כשהוא מדבר על חובת שירות בצה"ל לחרדים ולערבים, מן הראוי להזכיר גם את החילונים הרבים המשתמטים משירות צבאי אבל הם הרי האלקטורט שלו. אודי סגל מזכיר לו את התחייבותו הסוריאליסטית לגייס חרדים בלי להביא לפילוג בעם והוא, שהתנגד לפני רגע לחוק שמונע מעצר עריקים, לא אומר בהגינות שהמעצרים שהוא כה תומך בהם יביאו גם יביאו לפילוג. תדמיינו מעצר עריקים, למשל, במגזר הערבי.

בפרק שמתיחס לראש השב"כ דוד זיני אומר איזנקוט "ראש ארגון שיגיד לי בשיחה שהנאמנות שלו היא נאמנות אישית אליי ולא למדינה ועל פי חוק – יפוטר באותו רגע". אודי סגל מזכיר לו בהגינות שזיני אמר שהוא "נאמן לדרג נבחר, כל דרג נבחר". אבל איזנקוט לא מתבלבל. נראה שהיועצים אמרו לו לתקוף אז הוא תוקף. האמת כלל אינה חשובה. על כן איזנקוט דורש מראש השב"כ "להבהיר את אמירתו הבעייתית". לא ברור מה בעייתי באמירה שמתארת למעשה את לשון חוק השב"כ ומדוע יש להבהיר אמירה בהירה.

סגל מבקש להזכיר לאיזנקוט שלא הצליח לאחד את הכוחות בתוך הגוש והוא כבר לא מסתיר את מה שבעבר ניסו להחביא בנט ואחרים. לשיטתו חילי טרופר ויועז הנדל אמורים להביא אנשים מהימין. אם צריך להביא אנשים מהימין אל הגוש של איזנקוט הרי שהגוש של איזנקוט אינו ימין. לוגיקה פשוטה. אם כן, מדוע הוא כועס עד מגחך כאשר הימין טוען שהוא שמאל?

"במפלגות הערביות אני לא נוגע", מצהיר איזנקוט בגאווה. חשבון פשוט מבהיר שבלי הערבים אין לו קואליציה ולכן כאשר הוא נשאל ישירות האם הוא יפסול את מנסור עבאס הוא עונה מיד שאין ברצונו לפסול אף אחד. מבולבלים? גם אנחנו. "אני אשב עם מי שמקבל את שלושת העקרונות", הוא מסביר. אודי סגל מתעקש ושואל לגבי מנסור עבאס "אתה פוסל אותו משותפות קואליציונית?" ואז נשמעת תשובה שגזענית ואווילית כמוה לא נשמעה במחוזותינו מזה זמן רב: "אני לא פוסל כי הליכוד עם הציניות שלו הרי חותם היום על יוסף חדאד כחבר כנסת". מנסור עבאס שקשור קשר הדוק ל"אחים המוסלמים" הוא שותף קואליציוני ראוי בעיני איזנקוט מפני שהליכוד רואה ביוסף חדאד כחבר לגיטימי במפלגה. יוסף חדאד, לוחם בגולני (איזנקוט היה מח"ט גולני), נכה צה"ל, אחד מאנשי ההסברה הציוניים ביותר שקמו למדינת ישראל שקול למנסור עבאס שלא רואה בחמאס ארגון טרור. אצל איזנקוט שמצטייר כגזען לא מבוטל – כל הערבים זהים. בטקטיקה ילדותית מאין כמוה הוא נתלה בנתניהו: "הוא לא אומר '[אם] הוא ערבי' [אז] אני לא אשב איתו".

בהקשר הפלסטיני תומך איזנקוט בהיפרדות מהפלסטינים, הוא לא רוצה לספח אותם, הוא לא רוצה לשלוט בהם – הוא רוצה להפרד מהם. באותה נשימה הוא גם אומר שהוא לא בעד הקמת מדינה פלסטינית. ובכן, אחרי ההיפרדות המיוחלת מהפלסטינים – איפה הם יחיו? איך יקראו למדינה שבה הם יתגוררו? היפרדות היא הרי שתי מדינות – מדינת ישראל ומהי המדינה השניה?

לסיום מתהדר איזנקוט בכך שאזרחי ישראל "יודעים מה עשיתי למען בטחון ישראל" ומזכיר את הכבוד שרוחשים לו ביהודה ושומרון. סגל מעלה בנקודה הזו את השאלה המתבקשת – האם יפרק מאחזים ביו"ש? שוב אנו זוכים לתשובה בוגרת ומנומקת "גם סמוטריץ' פירק".

בראיון בערוץ 12 הזכירה דנה ויס לאיזנקוט, שכבר לבטח מודד חליפות מהודרות כיאה לראש ממשלה, שאין לגוש שלו רוב. "הם לא מתייצבים מאחוריך", היא אומרת על שותפיו הפוטנציאליים לקואליציה והוא מתקשה להסביר כיצד הוא המנהיג הדגול והכה מנוסה אינו מצליח לגרום לחבריו למחנה לתת בו אמון. אם אין לו הסבר, הרי שהוא חוזר אל החרדים ואל נתניהו. "ראש הממשלה מוביל מהלך פוליטי להחלשת הצבא", מאשים מי שבמסמך "אסטרטגיית צה"ל" שלו היתה העדפה ברורה לפעילויות שאינן צבאיות אלא הסברתיות וכלכליות.

כאשר מוזכרת התערבותו של הרמטכ"ל זמיר באשר לחוק למניעת מעצר עריקים חרדיים, איזנקוט כלל אינו מתרעם כנגד הצעד הפוליטי שנקט בו הרמטכ"ל. בחוסר הבנה מוחלט של ההיררכיה השלטונית הוא אומר את המשפט הבלתי נתפס לגבי הרמטכ"ל: "יש לו ממשלה לעומתית". לרמטכ"ל יש ממשלה לעומתית. צבא שיש לו מדינה. בעיני איזנקוט מי שמקבל את ההחלטות ומכתיב את דרכי הפעולה הוא בכלל הרמטכ"ל ויש לו ממשלה לעומתית. ובכן, לממשלה יש כפי הנראה רמטכ"ל לעומתי וכשהרמטכ"ל לעומתי צריך "ליישר" אותו או לסיים את כהונתו.

פתרון הקסם של איזנקוט לגבי גיוס החרדים הוא "הקמת מנהלת". איך לא חשבו על זה קודם? מנהלת. החרדים שומעים "מנהלת" וכבר מתייצבים עצמאית בשלשות מול פתחו של הבקו"ם. איזנקוט שדוגל במתן פטור לחלק מהחרדים מתעלם משותפו הפוטנציאלי לקואליציה אביגדור ליברמן שהאחוז המקסימלי של פטור שהוא מוכן להעניק הוא אפס.

סוגיית ההישענות על המפלגות הערביות לצורך הקמת קואליציות עלתה גם בראיון הזה, וגם אז כל התשובות של איזנקוט בנושא עסקו רק בנתניהו. בעיני איזנקוט, מי שמייחס לו עמדות שמאל שרוי בהיסטריה, רק שלא ברור איזה איש ימין מקים קואליציה עם יאיר לפיד ועם יאיר גולן. "אני יודע מהן העמדות הבטחוניות שלי, אני יודע מהי תפיסת העולם שלי", הוא אומר כמי שניצב על הסקאלה מימין לשר בן גביר. גם אנחנו, מר איזנקוט, יודעים מהי תפיסת העולם שלך. למשל, ש"הבא להורגך, השכם להורגו" – זו רק סיסמא.

איזנקוט מתפאר בכך שויתר על שירותי האבטחה שהוצעו לו ובכך מביע את מחאתו נגד האבטחה שיקבלו נתניהו ובני משפחתו. הוא כמובן שוכח את הפער העצום ברמת האיום והסכנה בינו לבינם אבל למה להתייחס למהות כשאפשר להסתפק בפופוליזם. דנה ויס מזכירה לאיזנקוט שאמר על האלוף זיני בעבר "יש לי רק מחמאות להגיד עליו" והוא חוזר ומעוות לחלוטין את דבריו של ראש השב"כ לגבי נאמנותו וקורא לו "לשים את המפתחות וללכת".

מאכזב לשמוע את תשובותיו הלא ענייניות של מי שצובר יותר ויותר מנדטים בסקרים. מצביעי השמאל אינם נבהלים מחוסר הנסיון, מריקנות הנימוקים, מהדמגוגיה או מכשלון התנהלותו כרמטכ"ל. בצביעות מרשימה הם נחפזים להגן גם על אמירותיו המביכות ביותר של איזנקוט ומנקים את כפיו המגואלות מכל אחריות למה שהוביל לטבח בשבעה באוקטובר. כל אלה אינם מפחידים אותם לעומת האיום הנורא מכל שנשקף לשיטתם מכהונה נוספת של נתניהו כראש ממשלה.