הרב איתי אסמן: מה באמת קורה בסיירת מטכ"ל?

הוא גדל כחילוני, שירת בגולני וחזר בתשובה דווקא בזכות לוחמי ישיבות ההסדר. כיום, כיו"ר ארגון 'תורת לחימה' ורב גדוד במילואים, הרב איתי אסמן לא מפחד לסמן את האויב האמיתי מבחינתו: חדירת אג'נדות זרות לצבא, רבנים שמגלים נחיתות מול השמאל, והפגיעה בערך התורה.

פולמוס גיוס הנשים ליחידות הקרביות, הוויכוח סביב חצי השירות של ישיבות ההסדר והמתקפות הציבוריות על הנהגת המערכת הביטחונית – כל אלו עמדו במרכז השיחה הנוקבת שנערכה בפודקאסט "כור ההיתוך". שניאור ובר אירח את הרב איתי אסמן, יו"ר ארגון 'תורת לחימה', שמציג קו תקיף, בלתי מתפשר, וכזה שאינו חושש להתעמת גם עם הזרם הליברלי בתוך הציונות הדתית.

"מנסים להשתיק אותנו, אבל הפה לא ייסגר"

הרב אסמן, שנמצא מאות ימים בשירות מילואים פעיל כרב גדוד מאז פרוץ המלחמה, פתח בהתייחסות לניסיונות החוזרים ונשנים להדיח אותו מתפקידו הצבאי בשל התבטאויותיו הציבוריות. "הם ניסו כמה פעמים וגם ינסו", הוא אומר ביחס למבקריו. "השיטות של השמאל ושל הדתיים הליברלים הן הדחות, איומים וסתימת פיות כי הם לא יודעים להתמודד מול טיעונים. אבל אני מאמין בחופש ביטוי. הפה שלי אינו ניתן לסגירה".

את הביקורת הנוקבת שהוא וחברו לארגון, הרב אביתר גדות, סופגים מהאגף הדתי-ליברלי (אותו הוא מכנה "ליצני הדור"), הוא רואה כאות כבוד. "אם היינו דמויות לא רלוונטיות, לא היו תוקפים אותנו. יש פה ויכוח עמוק על צביונה של הציונות הדתית. אנחנו מייצגים את הצד שלא סופר את האג'נדות של השמאל ולא מתקפל בפניהן. הליברלים האלה מראיינים את שקמה ברסלר וחיים לוינסון, אבל מחרימים את הפלג הירושלמי. הם בהתכתבות מתמדת עם עיתון הארץ – זה האבא הרוחני שלהם".

עיקר קצפו של אסמן יוצא על מה שהוא מגדיר כ"הנדסת תודעה" והחדרת אג'נדות זרות לצה"ל, במיוחד בסוגיית השירות המשותף ושילוב נשים בחיל השריון ובסיירות העילית. לדבריו, המהלכים הללו אינם נובעים מצורך מבצעי, אלא מכפייה משפטית של בג"ץ ומאימוץ תיאוריות מגדר רדיקליות (Woke).

כדי להסביר את התהליך, משתמש אסמן במושג התרבותי "חלון אוברטון" – המנגנון שבאמצעותו הופכים רעיון קיצוני ומזעזע לנורמה מקובלת דרך שלבים אקדמיים, שינויי מינוח ופיילוטים הדרגתיים:
"במשך שנים שיקרו לרבנים. אמרו להם שזה רק פיילוט, שהבנות לא ייכנסו לתמרן בעזה, ושלא יערבבו אותן בטנקים. והנה, בפועל זה קורה. האג'נדה שעומדת מאחורי זה טוענת שאין הבדלים בין גברים לנשים, שכל המגדר הוא רק הסללה חברתית של ברביות מול ספיידרמן. בשם השוויון הזה מורידים את רף הלחימה, למשל בסיירת מטכ"ל, ומסכנים את הניצחון. אסור להגיד את העובדות האלה כי זה 'פוגעני', אבל כולם בתוך המערכת יודעים שזה המצב".
אסמן תוקף בחריפות את הרמטכ"ל על החלטתו להחרים את ראש מכינת 'עלי', הרב יגאל לוינשטיין, בעקבות דבריו נגד שירות נשים בסיירות: "איך רבנים הולכים לפגישה עם הרמטכ"ל בזמן שהוא מחרים אדם ששלח עשרות אלפי לוחמים לצבא רק כי הביע דעת תורה? במקום לתת לו גב, הם נפגשים איתו ומציגים את הרב יגאל כקיצוני. הרב יגאל הוא המבוגר האחראי, והוא מייצג גם חילונים ומסורתיים רבים שלא רוצים את השילוב הזה".

"הציבור שלנו לקה באלילות הצבא ושכח את התורה"

אסמן, שמגדיר את עצמו כמי שחזר בתשובה בגיל 20 בעקבות מפגש עם "בניש"ים" (בני ישיבות) בעת ששירת כחובש בגולני, טוען כי הציבור הדתי-לאומי איבד את עמוד השדרה שלו מול מערכת הביטחון. "הציונות הדתית לאורך השנים הרכינה ראש בפני תכתיבי צה"ל בשם ערך הממלכתיות", הוא מאשים. לדבריו, המתקפות הנוכחיות של פוליטיקאים ואנשי שמאל נגד מסלול הקיצור של ישיבות ההסדר הן "נבואה שהגשימה את עצמה".

"ההסדרניקים תקפו את החרדים במשך שנים מתוך רגשי נחיתות, כדי שלא יקראו להם משתמטים. עכשיו, כל הפסוקים והטיעונים שהם הפנו נגד החרדים – מופנים נגדם. אומרים להם: 'מלחמת מצווה, חתן מחופתו, למה אתם משרתים רק חצי שירות?'. הבעיה היא שהם הפכו את התורה לערך אמצעי בשביל הצבא, במקום להבין שהתורה היא ערך עליון, סגולי ומציל. כשמגנים עליהם ברשתות, אומרים שהם 'נופלים יותר בקרב' או 'עושים יותר מילואים'. איפה הערך של לימוד התורה עצמו? שכחו אותו".

בסוגיית גיוס החרדים, מציג יו"ר 'תורת לחימה' עמדה ברורה: חרדים שאינם לומדים – צריכים להתגייס, אך אלו שתורתם אומנותם הם קודש קודשים, ועל המדינה להמשיך ולממן אותם בכספי המיסים.

כשהוא נשאל על הטענה הציבורית "למה שנממן אותם?", אסמן הופך את המשוואה: "תקציב התאגיד שווה ערך פחות או יותר לתקציב הישיבות השנתי. אני משלם מיסים ורוצה שהכסף שלי ילך ללומדי תורה, ולא לפרזיטים ב'הבימה' או בתאגיד, או לקיבוצים שמחקו להם חובות של עשרות מיליונים. לימוד התורה מביא ברכה ישירה על עם ישראל, בלי קשר לשאלה אם הלומד מתנדב במד"א או ביד שרה".

לסיום, מסביר אסמן את עומק השבר התרבותי וחוסר היכולת של החברה החילונית להבין את המניע החרדי האמיתי מפני הגיוס: "אנשים אומרים 'בצבא אף אחד לא מבטיח שתחזור חי'. הם לא מבינים שבעולם הרוחני החרדי, אצל כל אדם ירא שמיים, לחזור בשאלה (לחטוא) זה יותר חמור מלמות. החשיבה החילונית מזדעזעת מזה כי היא מטריאליסטית וכפרנית, היא לא מכירה בעולם הבא ובערך הקדושה והצניעות. זה לב הוויכוח: עולם שמקדש רק את הממד הפיזי מול עולם שמציב את התורה ויראת השמיים כערך עליון. ואני, בתור אדם ירא שמיים, שותף מלא להשקפת העולם הזו".