דיפלומטיה של חתרנות: סוף עידן שטפן זייברט בישראל

בשנת 2022, לאחר כשתים עשרה שנים שבהן ניהל בנאמנות ובמסירות את מערך התקשורת והדוברות של הקנצלרית אנגלה מרקל, זכה איש התקשורת הגרמנית שטפן זייברט למתנת פרידה נוצצת: מינויו, לבקשתו, לתפקיד שגריר גרמניה בישראל. הגרמני החביב בעל העברית ה"מצוחצחת" נחת בישראל והציפיות ממנו היו גבוהות. במבט לאחור ניתן לקבוע די בוודאות, מדובר היה בתחילת עידן של שפל חדש ופולמוס בלתי נגמר ביחסי ישראל-גרמניה אשר מלכתחילה כוננו והתאפשרו בדרך ניסית כנגד כל הסיכויים 20 שנה בלבד לאחר השואה. זאת בזכות המחויבות האדירה (ובעיקר הרבה אינטרסים משותפים) של הקנצלר לשעבר קונארד אדאנוואר וראש הממשלה דאז דויד בן גוריון. מה שלא מנע מאיש האופוזיציה ויו"ר מפלגת חירות דאז, מנחם בגין להכריז על מרי אזרחי אשר פחות צלח.

עד שנכנס ללשכת הקנצלרית, זייברט החזיק ברזומה עשיר כאיש תקשורת ומנחה תוכניות אירוח פופולרי בגרמניה (מעין יאיר לפיד של התקשורת הגרמנית). אולם, למרות הרקע התקשורתי הבולט, הוא הגיע לתל אביב ללא שום ניסיון ורזומה בדיפלומטיה, ללא שום רקע בשירות החוץ וללא הבנה של קודים דיפלומטיים בסיסיים. כעת, שבועיים לאחר שנטש את הארץ ורגע לפני נחיתתו של השגריר הגרמני החדש, אלכסנדר גראף למבסדורף, אפשר לומר בוודאות: ארבע השנים של זייברט בישראל ייזכרו ככהונה החתרנית, השנויה במחלוקת והכי פחות-דיפלומטית בתולדות יחסי המדינות.

זייברט לא בא לייצג את ברלין בירושלים – הוא בא לחנך את ישראל. לאורך כל כהונתו, במקום לפעול להידוק היחסים הבילטרליים, הוא בחר שוב ושוב לשתף פעולה עם סממנים וארגונים מהשמאל הרדיקלי, תוך התערבות גסה בענייניה הפנימיים של המדינה המארחת. לא בכדי הוא ננזף שוב ושוב על ידי משרד החוץ הישראלי – ארבע נזיפות רשמיות בכהונה אחת, נתון חסר תקדים לשגריר של מדינה ידידותית, כאשר השיא היה בדו-קרב הציוצים שלו ב-X מול משרד החוץ הישראלי ומול שר החוץ הישראלי בכבודו ובעצמו! 

המעון בהרצליה פיתוח: מפקדה לאנרכיסטים ולבצלם

ביתו הרשמי של זייברט בהרצליה פיתוח ברחוב האשל הפך עם הזמן למקום מפגש קבוע עבור אקטיביסטים "מבקרי משטר", אנרכיסטים מורשעים ואלימים ופעילי שמאל רדיקלי. בין האורחים התכופים בביתו ניתן היה למצוא את שרית מיכאלי מארגון 'בצלם', אתהאנרכיסט המורשע גיא הירשפלד, ואת במאי סרטי התעמולה וההסתה נגד ישראל – יובל אברהם.

זייברט אף הפגין סולידריות ותמיכה פומבית באברהם לאחר הביקורת הנוקבת שספג בישראל בעקבות סרטו "אין ארץ אחרת", שזכה בפסטיבל ברלין והלווה בנאום זכייה בעל מאפיינים אנטישמיים נגד מדינת ישראל (שאפילו זכה לביקורת ע"י ראש עיריית ברלין, קאיווגנר). תמיכה זו, בפעילים המנהלים קמפיין בינלאומי נגד המדינה הפכה לסמל ההיכר של שהותו בארץ.

החתרנות של זייברט לא נעצרה ברשתות החברתיות ובמפגשים סלונים, אלא זלגה ישירות לדרגים המדיניים והביטחוניים. זייברט היה ממהנדסיו ומאדריכליו המרכזיים של אמברגו הנשק שהטילה גרמניה על ישראל בקיץ 2025, מהלך שהובל על ידי הקנצלר פרידריך מרץ והנחית מכה על שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות בעיצומה של מלחמת קיום. עוד דבר שיזכר לשגריר החתרן לדיראון עולם הוא הפרויקט של זייברט לתת בוסט להמשך התשלומים והמימון של סוכנות האו"ם אונר"א, על ידי גרמניה. לאחר שנתגלה כי עובדי אונר"א לקחו חלק פעיל בטבח ה-7 באוקטובר והם בכלל אנשי חמאס, והכספים מגרמניה ומשאר העולם המערבי הוקפאו ובצדק, היה זה זייברט שלחץ ודאג לכך שכעבור מספר חודשים המימון ממשלם המיסים הגרמני יחודש ויזרום מחדש לארגון – זאת תוך התעלמות מכך שמחבלי חמאס מוטמעים בו היטב והרפורמות שטענו המדינות המממנות שנעשו באונר"א, אין בהם ממש ולא סופקה כל ראיה לכך.

סגנונו של זייברט התאפיין במלחמות ציוצים בלתי פוסקות, תוך זלזול מופגן בדרגים הנבחרים בישראל. במוקד העימותים עמדה האובססיה הבלתי פוסקת שלו עם קידום הקמפיין סביב "אלימות מתנחלים", תוך יצירת סימטריה מקוממת באופן קבוע בין טרור פלסטיני רצחני לבין ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.

העימות הפומבי והחריף בינו לבין שר החוץ גדעון סער בטוויטר, לצד המתיחות מול שגריר ישראל בברלין רון פרושאור, דרדרו את היחסים למשבר חמור. היחסים הבילטרליים לא קרסו לחלוטין לשפל חסר תקדים אך ורק בזכות החברות העמוקה והאמיצה שנבנתה בין שר החוץ הגרמני יוהן ודנפול לבין שר החוץ גדעון סער, שהצליחו לשמור על ערוץ תקשורת שפוי מעל ראשו של השגריר החתרן. 

כרוניקה של חתרנות 

לא רק בגרמניה ומאחורי הקלעים בצוותא עם פקידי משרד החוץ הגרמני פעל זייברט לטובת אויבי ישראל ונגד האינטרסים הבטחוניים שלה. חלק נכבד ממעשיו הנוספים של זייברט חרגו ממחלוקת מדינית פשוטה וגבלו בסיוע ישיר לנרטיבים עוינים.

מספר חודשים לאחר תחילת כהונתו במסגרת חגיגות שנת ה-75 למדינת ישראל באפריל 2023 תיאם חיל האוויר הישראלי מטס בין–לאומי מיוחד שבו השתתפו טייסים וצוותים זרים, כמו ארה"ב, בריטניה, איטליה וגרמניה, לצד טייסי צה"ל. זה היה אקט סמלי של יחסים ביטחוניים קרובים. מסלול המטס תוכנן לעבור מעל נקודות שונות ברחבי הארץ, ובין היתר מעל אזור חברון ויהודה ושומרון. ברגע האחרון ובאופן בלתי צפוי, בעקבותהנחיה/התערבות ישירה של השגריר זייברט והדרגים המדיניים בברלין, המטוס הגרמני (מטוס תובלה מסוג A400M) פרש מוקדם מהמבנה ולא המשיך במסלול שעבר מעל חברון. בברלין ובשגרירות גרמניה התירוץ היה כי השתתפות של צבא גרמניה במטס בשמי יהודה ושומרון עלולה להיתפס כהכרהבריבונות ישראלית באזור זה או כצעד פוליטי חד–צדדי. למעשה, המטוס הגרמני היה היחיד מבין המטוסים הזרים שביצע את התמרון הזה ופרש. בישראל נתפסה המחווה כהפגנת עמדה פוליטית בוטה בעיצומו של חג לאומי, ובתוך אירוע שהיה אמור להיות מפגן של נורמליזציה, ידידות ושיתוף פעולה צבאי. המבקרים, ביניהם ארגוני המחנה הלאומי ותנועת ׳אם תרצו׳, טענו כי מדובר ב"התערבות חתרנית" של השגריר, שהעדיף להעביר מסר פוליטימתריס על פני שמירה על קודים דיפלומטיים של כבוד למדינה המארחת.

מקרה זה התגלה רק בדיעבד בכתבה גדולה שפורסמה מספר שבועות לאחר מכן ב"ישראל היום". אך רק יום לפני כן, זכינו לפתיח החתרני של זייברט באופן שזעזע ארבים. מאז וכבר היה ברור, הולך להיות "שמח" עם השגריר הזה.

"טקס הזיכרון האלטרנטיבי" מאורגן כבר 2 עשורים מדי ערב יום הזיכרון על ידי ארגוני השמאל הרדיקלי "פורום המשפחות השכולות" ו"לוחמים לשלום" (שניהם ממומנים ישירות על ידי ממשלת גרמניה). הטקס מעורר יצריים עזים וויכוח ציבורי נוקב בישראל כאשר רוב הציבור הישראלי רואים בו פגיעה בקדושת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, בשל ההשוואה בין חיילים ואזרחים ישראלים שנרצחו לבין פלסטינים שנהרגו, כולל מחבלים או מעורבים בטרור. מבין כלל הדיפלומטים הזרים המוצבים בישראל הגיע רק השגריר סטפן זייברט בכבודו ובעצמו להשתתף בטקס האלטרנטיבי שנערך בגני יהושע בתל אביב ובכך רמס בגסות ובחוסר בושה את קדושת היום. זייברט לא רק נכח, אלא אף הדהד את השתתפותו ברשתות החברתיות, תוך שהוא מביע תמיכה במסר של הטקס ובארגון השתול "לוחמים לשלום".

התגובה הישראלית לא אחרה לבוא – משרד החוץ הישראלי זימן את השגריר לשיחת נזיפה והבהרה. שר החוץ דאז אלי כהן וגורמים בממשלה הבהירו לו כי הגעתו לטקס כזה ביום הרגיש ביותר בלוח השנה הישראלי מהווה אצבע בעין לציבור הישראלי, חריגה מהפרוטוקול הדיפלומטי המקובל, והתערבות בעניינים פוליטיים וציבוריים פנים–ישראליים רגישים. בכך הפך זייברט לשגריר הגרמני הראשון המוצב בישראל שננזף על ידי משרד החוץ וזאת ממש לא הייתה הפעם האחרונה, כפי שנראה בהמשך.

לאחר שנה רגועה יחסית מצידו, עם פעולות חתרניות סימבוליות יחסית שכבר לא הפליאו אף אחד ובעיקר נגעו בתמיכה בקמפיין האנטישמי הבינלאומי "אלימות מתנחלים" וביתר שאת בעקבות הרגישות היחסית לאחר טבח ה7 באוקטובר והמציאות הבלתי נסבלת של חטופים ישראלים רבים בשבי חמאס, חזר זייברט לסורו. ניתן לקבוע שהוא אף שבר את השיא של עצמו בציוץ בעל ניחוח אנטישמי שאף אחד לא ציפה שיגיע מדיפלומט גרמני 80 שנה לאחר השואה:

במהלך ימי חג החנוכה (וערב חג המולד, דצמבר 2024), פרסם זייברט פוסט ברשת X (טוויטר לשעבר) שבו אימץ דיווחים בלתי מאומתים מגורמים בעזה, לפיהם שלושה תינוקות פלסטינים קפאו למוות כתוצאה מהתנאים ברצועה שנגרמו עקב המלחמה בחמאס: "אם דיווחים על שלושה תינוקות שקפאו למוות בעזה לא מזיזים לנו, אז אנחנו לא מבינים את הלידה באבוס בבית לחם או את אור חנוכה. הם צריכים להניע אותנו לדרוש את סיום המלחמה וטרור חמאס, לדרוש את אספקת החורף לעזתים ואת שחרור כל החטופים".

הציוץ עורר זעם כבד בישראל ומחוצה לה, בעיקר מאחר והשגריר התבסס על דיווחים שיצאו מגורמי רפואה בעזה הפועלים תחת שלטון חמאס ללא כל אימות עצמאי או בדיקה מול צה"ל ובכך הוא למעשה, בחוסר בושה מחפיר, חיבר בין מצוות היהדות ואור החנוכה לבין עלילת דם אנטישמית לפיה ישראל מפקירה תינוקות למוות. שעות לאחר מכן, במקום להסיר את הפוסט, זייברט עוד הוסיף חטא על פשע ופרסם "הבהרה" שרק החמירה את המצב, כשהודה שאינו יודע בוודאות אם המקרה קרה, אך הוסיף: "אני לא יודע בוודאות מה קרה… אבל אני יכול לתאר לעצמי שיילוד חלש יכול למות מהיפותרמיה… הרופאים בעזה אמרו את זה ואני לא חושב שכולם משקרים."

בהוראת שר החוץ גדעון סער, משרד החוץ הישראלי הגיב באופן פומבי, תקיף ויוצא דופן להתנהלותו של השגריר הגרמני. דובר משרד החוץ דאז, אורן מרמורשטיין, פרסם הודעת נזיפה פומבית ישירה בחשבון ה-X שלו המופנית לזייברט: "מצופה משגריר להסתמך על עובדות מאומתות, לא על הנחות או דמיונות. כבר הוכח כל כך הרבה פעמים שרופאים בעזה מפרסמים תעמולה של חמאס ולא עובדות." מרמורשטיין הוסיף והבהיר את הציניות שבטיעון הגרמני:  "ישראל להוטה לסיים את המלחמה ברגע שחמאס יניח את נשקו וכל החטופים שלנו יוחזרו הביתה. למרבה הצער, זה לא קורה עקב החלטת חמאס להמשיך את מלחמת הג'יהאד שפתח ב-7 באוקטובר".

האירוע הזה נחשב לשיא שלילי נוסף במערכת היחסים המתוחה בין ירושלים לבין השגריר זייברט ומשרד החוץ הגרמני בתקופת כהונתו אשר הסתיימה לפני שבוע ימים. אך האם השגריר הפנים את טעותו והוריד קצת הילוך? ממש לא.. כאשר זייברט, שיכור מהשליחות המשיחית שלו לחנך את עם ישראל היושב בציון והגיבוי ממשרד החוץ הגרמני, הוא המשיך במניפסטים העוינים שלו ברשתות וממש לא עצר. מספר חודשים לאחר מכן, בפברואר ובמרץ 2025 פשטה משטרת ישראל על חנויות הספרים של משפחת מונא (Educational Bookshop) ברחוב סלאח א-דין במזרח ירושלים, עצרה את בעלי החנות והחרימה ספרים וחוברות בחשד להסתה ותמיכה בטרור. שי גליק מהארגון הציוני "בצלמו" ביקר בעצמו בחנות זו וחשף את הספרים המסיתים המהללים מחבלים ומחבלות כמו לילה חאלד ואף ספרים בהם מופיעים קריקטורות אנטישמיות. השגריר זייברט מצא לנכון לצייץ בסולידריות לטובת  משפחת מונא, להתגאות בידידות שלו איתם ולגנות את פשיטת משטרת ישראל על החנות ואת המעצר כמובן של "אנשי השלום" לדברו.

האתרוג התקשורתי 

אחת התופעות המקוממות ביותר סביב כהונתו של זייברט הייתה השתיקה של תקשורת המיינסטרים הישראלית. למעט סיקור נקודתי בערוץ 14 וכתבת תחקיר חושפנית וגדולה של אריאל כהנא ב'ישראל היום', העיתונות הישראלית בחרה כמעט כאיש אחד בלב אחדלאתרג את השגריר, להתעלם ממעלליו החתרניים ולעצום עיניים מול פעולותיו שחבלו ביחסי שתי המדינות.

מי שחשף והדהד ללא הרף את מחדליו ואת התנהלותו של זייברט בזירה הדוברת אנגלית היה העיתונאי בנימין ויינטל. ויינטל, שכיהן כמעט עשור ככתב והשליח של ה-'Jerusalem Post' בגרמניה וכיום כותב עבור 'פוקס ניוז' (Fox News) בישראל, החזיק בהבנה מעמיקה וחסרת פשרות של הפוליטיקה הגרמנית. ויינטל לא היסס לתעד ולבקר בחריפות את הפיכתו של זייברט מדיפלומט לאקטיביסט פוליטי, והיה מהבודדים שהציבו מראה מול התנהלותו החתרנית מעל דפי העיתונות המקומית הדוברת אנגלית. אליו הצטרף לעיתים גם העיתונאי והסופר המוערך אלדד בק, שחשף ברשתות החברתיות את מעלליו של זייברטאך זה כמובן היה מעט מדי ומאוחר מדי, כל העם התמוגג מהשגריר הנאה המלוטש והחביב. לציין כי מחאה רועשת, מתוכננת היטב ופרובוקטיבית התקיימה מול ביתו של זייברט בהרצליה פיתוח ביוני 2023, אשר אורגנה ע"י מספר ארגונים בולטים במחנה הלאומי בהובלת תנועת "אם תרצו", פורום נכי צה"ל למען בטחון ישראל, פורום בוחרים בחיים, החזית לשחרור דרום תל אביב ועוד, זכתה להתעלמות מוחלטת מהתקשורת הישראלית אשר ככל הנראה התמקדה באותה העת במחמאות נגד "הרפורמה המשפטית". זייברט, כך דווח בזמנו, נבהל מאוד מהמהומה שהייתה מחוץ לביתו בעת קבלת פנים רשמית, והגיש תלונה רשמית למשרד החוץ הישראלי אשר זכתה כמובן להתעלמות קרה. אך מחאה זו אכן תיזכר לנצח בתור המחאה הראשונה מול ביתו של שגריר גרמניה בישראל מאז כינון היחסים וכניסה לעידן חדש ביחסי ישראל- גרמניה.  

למרות חשיפת מעלליו, זייברט מעולם לא התנצל על החתרנות שלו. נהפוך הוא – הוא היה גאה בפעולותיו, ולא נרתע מהביקורת. בישראל הוא זכה לחיבוק חם מפוליטיקאים ואנשי תקשורת ממחנה השמאל, אשר התעלמו באופן טוטאלי מהתבטאויותיו המקוממות נגד חיילי צה"ל וההתיישבות ובכלל מפעולותיו שנתפסו חתרניות ופוגעניות כלפי הציבור הישראלי. מעל הכל, זייברט נהנה מגיבוי מוחלט של משרד החוץ הגרמני בברלין, מה שמציב סימן שאלה גדול לגבי כוונותיה האמיתיות של גרמניה מתחת למצג השווא של "ידידות אמת". היתרון היחיד שניתן לייחס לתקופת כהונתו של זייברט בישראל הוא שלמעשה שהכל היה על השולחן – משרד החוץ הגרמני ופקידיו עוינים את ישראל ומחבלים במכוון ביחסים בין המדינות על מנת לשים סוף לעידן ה- Staatsräson (תפיסת הביטחון הישראלי כ"אינטרס המדינתי העליון" של גרמניהכאחד מלקחי השואה). מונח זה שתבעה באופן ההיסטורי והברור ביותר הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל בנאומה בכנסת ב-2008 כשאמרה: "ביטחון ישראל הוא חלק מה-Staatsräson של גרמניה", נתפס היום לא יותר מאשר מס שפתיים דיפלומטי במסדרונות משרד החוץ הגרמני וגם כבדיחה עצובה בקרב הקהילות היהודיות בגרמניה שחבריה ממש לועגים ומגחכים על שימוש במונח זה באירועים רשמיים ועל שולחן השבת.

אלכסנדר גראף למבסדורף והחזרה לריאליזם אסטרטגי

כעת, עם עזיבתו של זייברט, יפתח פרק חדש ביחסים התנודתיים והמאוד לא יציבים עם גרמניה. השגריר הגרמני החדש ינחת השבוע בישראל ושמו ד"ר אלכסנדר גראף למבסדורף– דיפלומט מנוסה, שקול ומקצועי בכל רמ"ח איבריו, שהגעתו נועדה לתקן את הנזקים הכבדים שגרם קודמו אשר חיבל במכוון ביחסים הבילטרליים.

למבסדורף, בן למשפחת אצולה גרמנית-בלטית מיוחסת, מביא עמו ניסיון עשיר בשירות החוץ ובפוליטיקה האירופית. בשנים האחרונות כיהן כשגריר גרמניה במוסקבה – מהתפקידים המורכבים והרגישים ביותר בדיפלומטיה העולמית – דווקא בשיאה של המתיחות מול רוסיה בעקבות המלחמה באוקראינה. ניסיונו שם, מול תוקפנותו וחסר הריסון של פוטין אשר הניעו את גרמניה לבנות מחדש את הצבא החזק והגדול באירופה, מעניק לו הבנה עמוקה באיומים אסטרטגיים ובצרכי ביטחון לאומיים. ניסיון זה, לצד שנותיו הרבות כחבר הפרלמנט האירופי בעוסקו בענייני חוץ וביטחון, מעמידים אותו בשורה אחת עם הבכירים שבדיפלומטים הגרמנים. כמו כן, הוא כיהן בעבר כיו"ר קבוצת הידידות הפרלמנטרית גרמניה-ישראל בבונדסטאג, וידוע כתומך נלהב בחיזוק הקשרים האסטרטגיים בין שתי המדינות.

למבסדורף הוא חבר מפלגת ה-FDP (המפלגה הליברלית-דמוקרטית), הנחשבת כיום למפלגה הפרו-ישראלית ביותר בזירה הפוליטית בגרמניה. מפלגתו עמדה לצד ישראל באופן בלתי מתפשר ומובהק מאז טבח ה-7 באוקטובר (נאמנות עקרונית שככל הנראה גבתה, בין היתר, מחיר פוליטי כבד כאשר לא עברה את אחוז החסימה בבחירות 2025).

מינויו של למבסדורף – איש שהוא בו-זמנית דיפלומט מקצועי לעילא וידיד אמת של ישראל – נחרת כצעד מחושב ומכוון מצד ברלין להחזרת היחסים למסלול של יציבות, שפיות ועבודה עניינית, תוך דחיקת הדרמות המיותרות וההטפות המוסריות של זייברט הצידה.

תחת כהונתו, סוגיות שנויות במחלוקת כמו הרחבת ההתנחלויות ביהודה ושומרון אינן צפויות עוד לתפוס את מרכז הבמה כפי שזייברט דאג ללבות האש בכל הזדמנות. במקום זאת, המוקד יחזור לשיתוף פעולה ביטחוני ואסטרטגי הדדי. גרמניה וישראל צפויות להעמיק את הקשר הביטחוני ולהתקדם לעבר עסקאות ענק נוספות – כמו הצטיידות במערכת ההגנה האווירית המתקדמת 'חץ 4', המהווה המשך ישיר לעסקת הענק ההיסטורית לרכישת מערכת 'חץ 3' שנחתמה בשווי חסר תקדים של כ-3.5 עד 4 מיליארד אירו (העסקה הביטחונית הגדולה בתולדות מדינת ישראל).

למדינת ישראל ולציבור הישראלי מגיע שגריר שמבין את גודל השעה, מכבד את המדינה המארחת, ויודע את הגבול החד-משמעי בין דיפלומטיה מקצועית לבין חתרנות פוליטית. עם נחיתתו של אלכסנדר גראף למבסדורף, ישנה תקווה אמיתית לשיקום האמון, ההדדיות והשותפות האסטרטגית בין ירושלים לברלין.

הכותב הוא פעיל ואיש הסברה (Public Diplomacy) בגרמניה ופרשן לענייני העולם הדובר גרמנית במספר מדיות. לשעבר עוזר פרלמנטרי בבונדסטאג ושליח הסוכנות היהודית לגרמניה.