המאבק באנטישמיות הוא מאבק על הזכות של יהודי ללכת ברחוב בלי לחשוש ועל הזכות של ערבי-ישראלי לומר בגאווה: זה גם הבית שלי
מאז מתקפת 7 באוקטובר 2023 האנטישמיות חזרה בעוצמה אל לב השיח הציבורי במערב. היא לא נותרה עוד בשוליים של קבוצות קיצוניות אלא חדרה לקמפוסים לרשתות החברתיות, להפגנות ולמרחבים ציבוריים ברחבי אירופה וארצות הברית.
אחת הדוגמאות הבולטות הייתה אוניברסיטת קולומביה באביב 2024 שבה מחאת הסטודנטים סביב המלחמה בעזה הפכה למוקד של עימותים חריפים מאהלים, מעצרים ומשבר מוסדי. האירועים בקולומביה הפכו לסמל של מאבק רחב יותר על גבולות חופש הביטוי, הלגיטימציה של ישראל והיכולת של יהודים וישראלים להרגיש בטוחים גם בתוך מוסדות אקדמיים מערביים.
אולם התופעה אינה מסתיימת בפגיעה ביהודים בלבד. היא נוגעת גם לכל אדם שמסרב לקבל את הרעיון שיהודים אינם זכאים להגדרה עצמית ולמדינה משלהם. כאשר אנטישמיות מתעטפת בשפה פוליטית, כאשר ציונים מוצגים כאויבים מעצם זהותם וכאשר עצם קיומה של מדינת ישראל מוצג כפשיעה הגבול בין ביקורת פוליטית לגיטימית לבין שנאה הופך למסוכן במיוחד.
יוסף חדאד, כשאומץ אישי הופך לעמדה לאומית
בתוך המציאות הזאת, יוסף חדאד הפך לאחת הדמויות הבולטות ביותר במאבק הציבורי למען ישראל. כערבי ישראלי וכמי שבחר לשרת בצה"ל ולפעול בזירה הבינלאומית למען ישראל, הוא משלם מחיר אישי כבד על הבחירה שלו.
האירוע האחרון בארצות הברית ממחיש עד כמה המאבק הזה הפך לעימות טעון. במהלך הקלטת פודקאסט בארצות הברית התפתח עימות חריף בין חדאד לבין דניס פייטוסה, הידוע ברשת בשם דף נודלס. העימות המילולי גלש לעימות פיזי, ולאחר מכן חדאד הגיש תלונה במשטרה וטען כי הותקף.
אין צורך להלל אלימות כדי להעריך את מה שחדאד מייצג אומץ לעמוד מול קהל עוין, להתמודד עם איומים, ולהמשיך לומר בקול ברור ״אני ערבי אני ישראלי ואני בוחר להיות חלק מהמדינה הזאת״. חדאד הוא דוגמה לכל ערבי שבחר לקשור את גורלו בגורל העם היהודי ובמדינת ישראל לא מתוך ויתור על זהותו הערבית, אלא מתוך הבנה שזהות ערבית וזהות ישראלית אינן חייבות לסתור זו את זו.
וזו בדיוק הנקודה שאסור לנו לפספס.
ישראל אינה צריכה לבחור בין יהודים לערבים. ישראל צריכה לבנות שותפות בין אזרחיה שמאמינים בחירות, בדמוקרטיה בביטחון ובזכותם של שני העמים לחיות כאן.
באנטישמיות לא נלחמים בסיסמאות
המערכה נגד האנטישמיות חייבת להשתנות. תגובה לכל אירוע בנפרד אינה מספיקה. אנו זקוקים לאסטרטגיה ארוכת טווח רב מערכתית.
ראשית, דיפלומטיה ציבורית. ישראל וקהילות יהודיות ברחבי העולם צריכות להשקיע הרבה יותר במפגש ישיר עם סטודנטים, עיתונאים, אנשי אקדמיה,מנהיגים דתיים דיפלומטים ומקבלי החלטות אי אפשר לנצח נרטיב רק באמצעות הודעות לעיתונות. צריך להביא אנשים לראות, לשמוע ולפגוש.
שנית, בניית קואליציה רחבה נגד שנאה. המאבק באנטישמיות אינו צריך להיות מאבק יהודי בלבד נוצרים, מוסלמים, ערבים, דרוזים ואנשים מכל קבוצה דמוקרטית צריכים להבין שאם החברה מאפשרת לשנאה כלפי יהודים להתפשט, השנאה לא תיעצר שם.
שלישית חינוך. צריך ללמד את ההיסטוריה של האנטישמיות, את השואה ואת הציונות, אך גם ללמד כיצד נראית אנטישמיות מודרנית כאשר היא מתחפשת לשיח פוליטי או לרעיונות קונספירטיביים. מוסדות חינוך אינם יכולים להרשות לעצמם להפוך למקומות שבהם יהודים מפחדים להביע את זהותם.
רביעית, מלחמה בזירה הדיגיטלית. הרשתות החברתיות הן כיום אחד משדות הקרב המרכזיים יש צורך במערכות ניטור, מחקר, תיעוד וחשיפה של קמפיינים אנטישמייםלצד קידום תוכן אמין שמפריך שקרים ומספק הקשר היסטורי ועובדתי.
חמישית, מדיניות ברורה ואכיפה. מדינות ומוסדות חייבים להבחין בין ביקורת לגיטימית על ממשלת ישראל לבין הסתה נגד יהודים, דה לגיטימציה של עצם קיומה של ישראל או הצדקת אלימות נגד ישראלים ויהודים. שימוש בסטנדרטים מוכרים, ובהם הגדרת IHRA לאנטישמיות יכול לספק בסיס משותף לזיהוי התופעה ולתגובה אליה.
ולבסוף, לא להשאיר את בני הברית לבד.
כאשר אדם כמו יוסף חדאד עומד על במה אמריקאית ומגן על ישראל הוא אינו צריך להיות האדם היחיד בחדר שעושה זאת. כאשר סטודנט יהודי עומד מול קהל עוין בקמפוס הוא צריך לדעת שיש מאחוריו מדינה, קהילה ושותפים.
המאבק באנטישמיות אינו מאבק על העבר הוא מאבק על העתיד. על הזכות של יהודי ללכת ברחוב בלי להסתיר את הכיפה על הזכות של סטודנט יהודי ללמוד באוניברסיטה בלי לחשוש לזהותו על הזכות של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל הזכות של ערבי-ישראלי לומר בגאווה: זה גם הבית שלי.
יוסף חדאד מזכיר לנו שאפשר לבחור אחרת. אפשר לבחור בשותפות במקום בשנאה. אפשר לבחור באומץ במקום בפחד. ואפשר להיות ערבי ישראלי גאה בזהותך ולדעת שעתידך קשור גם בעתידו של העם היהודי ומדינת ישראל.
מול האנטישמיות אסור לשתוק. מול השקרים אסור להתקפל. ומול מי שמבקש לשלול מאיתנו את הזכות להתקיים עלינו לעמוד יחד יהודים וערבים ישראלים ואוהבי ישראל ולהגן על האמת על החירות ועל הבית שלנו.
