בשיחה בפודקאסט ׳כור ההיתוך׳ האלוף (במיל) גרשון הכהן יורד לשורשי המשבר שפוגע במערב
בשיחה עם שניאור ובר בפודקאסט "כור ההיתוך", מציג האלוף (מיל') גרשון הכהן ניתוח אסטרטגי, היסטורי ופילוסופי של המציאות הביטחונית והפוליטית בישראל. במוקד הדברים: ביקורת חריפה על התפיסה המערבית הרואה במלחמה אירוע חולף, הסברת חשיבות האחיזה בשטח בלבנון וביהודה ושומרון, ומבט מפכח על סוגיית גיוס החרדים והמורכבות החברתית בצה"ל.
בתגובה לתחושת הדשדוש או הנסיגה בציבור הישראלי בחזיתות השונות, ממליץ הכהן לשנות מן היסוד את זווית הראייה. לטענתו, התפיסה המערבית הרווחת רואה במלחמה סוג של "תאונת דרכים" שיש לתקן כדי לחזור לנורמליות. לעומת זאת, המציאות ההיסטורית והתנ"כית מלמדת כי מצב המלחמה והעימות הוא מצב היסוד, בעוד תקופות השקט הן הרגעים החריגים.
הכהן מצביע על הסכם 1701 בסיום מלחמת לבנון השנייה כדוגמה מובהקת לכישלון קונספציית ההסדרה: השקט שהושג אז, לדבריו, היה כרוך במכירת הנשמה. חיזבאללה ניצל את שני העשורים החולפים כדי לבנות מערך אדיר של נשק, מנהרות וכוחות פשיטה. החלופה הנוכחית – נוכחות פעילה של צה"ל בשטח ויצירת חופש פעולה התקפי – נכונה פי כמה בהיבט הביטחוני.
נוכח הלחימה הרב-זירתית המתמשכת, הכהן מדגיש את הצורך הקיומי של צה"ל בתוספת חיילים, כפי שמשתקף גם בדרישות הפיקוד הבכיר. עם זאת, הוא מזהיר מפני ניסיונות לפתור את סוגיית גיוס החרדים באמצעות כפייה, מעצרים או סנקציות. לדעתו הגישה האפקטיבית היא שינוי עומק בחברה דבר שלא יושג מתוך כפייה, אלא מתוך הבנת תהליכים חברתיים. השינוי כבר קורה בשטח. צה"ל עובר שינוי זהותי עמוק. הרוב הדתי והמסורתי ביחידות הלוחמות מייצר כיום אווירה שונה לחלוטין מבעבר, ללא צורך בכפייה דתית או חילונית.
בהתייחסו למערכת המדינית, הכהן דוחה על הסף תוכניות שלום המבוססות על נסיגה לקווי 67' או הקמת מדינה פלסטינית. לדבריו, הצעות כאלו נתפסות במרחב ככניעה ואינן תואמות את התפיסה האסלאמית. הוא מציין כי הלקח המרכזי מהשבעה באוקטובר הוא שההתנתקות מעזה היא שאפשרה את צמיחת מפלצת הטרור של חמאס. את המפתח לביטחון ביהודה ושומרון הוא רואה בשליטה רציפה בשטחי C ובנוכחות הח חוות וההתיישבות. ערוב השטח הקיים ביהודה ושומרון ("שתי וערב") מעניק יתרון ביטחוני ומניעתי עדיף בהרבה על פני גבולות קשיחים ומפצלים.
לדברי הכהן, המבחן של כל הנהגה פוליטית עתידית – בין אם מדובר באנשי מרכז-שמאל ובין אם בבנימין נתניהו – לא נמדד באירועי העבר בלבד, אלא בנכונות לשמור על נכסיה האסטרטגיים של מדינת ישראל, להעמיק את האחיזה בארץ ולהבין את הדינמיקה האמיתית של המזרח התיכון.
הפודקאסט 'כור ההיתוך' בספוטיפיי ויוטיוב הפך לקול חשוב ומשמעותי בשיח הציבורי, הודות לתמיכה שלכם. בואו לקחת חלק והיו שותפים בפעילות של שניאור ובר באמצעות הלינק המצורף.
ניתוח מעולה. חבל רק שגרשון הכהן, אולי המעולה שבמנתחים הביטחוניים בימינו, אינו זוכה לבמות ולמראיינים איכותיים די הצורך. אולי היגיע הזמן לכך שהבמה של גדי טאוב לא תישאר לבד בשטח.
המלחמה היא מצב טבעי איפה שאין חירות. בין מדינות חופשיות יש יחסי מסחר ושת"פ. במרחב הערבי אין תרבות של חירות, ולכן יש אינסוף סכסוכים, במקום שת"פ. לא פלא שהכהן מוצא במקרא מצב של סכסוכים – התרבות הייתה שבטית ולא חירותנית. זה בדיוק האור לגויים שהיהדות מציעה – אנחנו מקדמים את ערכי החירות. גם סכסוכים פנימיים בישראל המודרנית יבואו על פתרונם אם ניישם עקרונות של חירות. למשל, גיוס לצבא יהיה בהתנדבות, השכר ייקבע ע"י המעסיק, שירותים ממשלתיים יופרטו, הקרקע תהיה פרטית, ומי שיפעיל כוחנות ייעצר ע"י המשטרה. אנשים שומרי-חוק יקיימו יחסי מסחר ושת"פ, בין מגזרים, בין קהילות, ובין מדינות שכנות.
מאמר מאיר עינים. דברי גרשון כהן הם ראיה ברורה ונכונה של מצבנו. הוא רואה בברור כי כל נסיגה משטח היא תבוסה בעיני הערבים ומעודדת אותם למלחמה. הסכם אוסלו, הנסיגה מלבנון אחרי מלחמת לבנון השניה, ומעל הכל מסירת עזה לחמאס שהביאה עלינו את השבעה באוקטובר. בשבעב באוקטובר לא היה צה״ל בעזה. אבל יותר חשוב וגרוע, החמאס חשב שישראל חלשה ונכנעת כי בעיני חמאס רק מי שהפסיד במלחמה מוסר שטח לאויב.
חוק פארטו גורם לכח, לעושר להתרכז. כסף הולך לכסף.
ואז נדרשת שמיטה