אמיר פוסטר, אנליסט מומחה לשוק האנרגיה, עם כל מה שבאמת צריך לדעת: מחירי הגז, תשואת היזמים, חלקו של הציבור ונזקי הרגולציה.
מאז התפטר הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, חלה עליית מדרגה בפעילותם של פוליטיקאים וארגוני מחאה המתנגדים להסדר שיאפשר להתניע מחדש את סקטור הגז הטבעי. הללו שוטפים את התקשורת בפרץ הפחדה חסר תקדים, ובשבועות האחרונים המאבק עולה מדרגה בכדי לפגוע בהחלטת הממשלה. "שוד הגז", "מחירי הגז בישראל כפולים מהמקובל בעולם", "נתניהו הוא הלוביסט של חברות הגז”, ועוד שלל טענות יצירתיות שאינן קשורות למציאות ממלאות את החלל.
אין פלא אפוא שמרבית הציבור כבר מבולבל ולא מבין על מה המאבק – האם הוא על "מחיר הוגן"? הלאמה? הגדלת המיסוי? נראה שאף אחד לא יודע. מי שבקיא בפרטים המקצועיים ורואה כיצד מסולפות העובדות מקבל את הרושם שלמעשה המאבק הוא על עניין אחר לגמרי, הקשור יותר בפוליטיקה ופחות ב"טובת הציבור".
כך או כך, הכי חשוב הוא להכיר את הנתונים. בשורות הבאות נבקש להבהיר מעט מהנושאים העומדים על סדר היום הציבורי ולהציג את הנתונים המקצועיים כהווייתם ובאופן הפשוט ביותר להבנה.
סילופי המחירים
עובדה: אין דבר כזה ״מחיר עולמי לגז טבעי״. מכיוון שהובלת הגז ושינועו מורכב ומסובכת, השונות במחירי הגז הטבעי גבוהה מאוד והיא תלויה בתנאיה הפיזיים והגיאופוליטיים של כל מדינה. אחד ממקורות המידע הבסיסיים למחקר השוואתי הנו סקר שנתי שנערך על-ידי גוף 'איגוד הגז העולמי'. להלן גרף המשווה בין מחירי גז במקומות שונים בעולם, מתוך הסקר שפורסם בשנת 2014 (הנתונים נכונים לשנת 2013):
המחיר בישראל נע היום סביב 5.5 דולר ליחידת חום, ונמוך מהמחיר במדינות אירופאיות המפיקות גז. יחד עם זאת, גם השוואה זו אינה מדויקת לחלוטין. ראשית, חלק מהמדינות שנהוגים בהם מחירים נמוכים יותר הן מדינות המסבסדות את מחירי הגז כדי לשמור על יציבותן השלטונית. זה המצב באלג'יריה, מצרים, איראן ובמקומות נוספים. מדובר בעלויות סבסוד גבוהות ביותר: על-פי הערכות 'קרן המטבע העולמית' (עמוד 16), בשנת 2012 הסתכם היקף הסובסידיות של מוצרי הנפט והגז הטבעי באלג'יריה בכ-22 מיליארד דולר, לא פחות מ-10.7% מהתמ"ג.
מעבר לכך, צריך לזכור שהמחירים בטבלה אינם עדכניים. מאז 2013 ועד היום, בהרבה מדינות שהמחיר בהן זול מדי נוצרו משברים בשוק האנרגיה, ועתה המגמה היא להעלות את המחירים כדי להתניע מחדש את משק הגז.
במצרים, למשל, בשל משבר אנרגיה חמור עקב שנגרם עקב מחירי גז זולים ומסובסדים, הממשלה עדכנה לאחרונה את המחיר ליותר מ-5 דולר לפרויקטים חדשים, ובכך התניעה מחדש השקעות של חברות אנרגיה בינלאומיות בהיקף כולל של מעל 20 מיליארד דולר.
תהליך דומה מתקיים במדינות בהן מחירי הגז היו נמוכים מכדי לפתח שדות גז בצורה יעילה: בארגנטינה הבינו שמחירי גז נמוכים מדי הם המקור העיקרי למשבר הגז אתו מתמודדת המדינה כבר למעלה מעשור, ומחיר הגז עבור פרויקטים חדשים נקבע על 7.5 דולר. באוסטרליה המחיר הממוצע בחוזי הגז החדשים הוא 6 דולר, והתחזית היא לעלייה נוספת בשנים הקרובות. בתאילנד, בפיליפינים ובאינדונזיה, מדינות בהן מחיר הגז בעבר היה נמוך בישראל, עלה מחיר הגז עבור פרויקטים חדשים ל-11-7.7 דולר. מחיר הגז בישראל סביר, ורק מתוך זהירות אינני אומר – נמוך.
סיסמת ״נורבגיה״ אינה רלבנטית
דבר נוסף הפוגע ביכולות ההשוואה הבינלאומיות הוא ההבדל בשימושים בגז במדינות שונות. בחלק מהמדינות משתמשים בגז הטבעי כדי לזרז את הפקת הנפט, באמצעות הזרקת הגז לבארות הנפט. זהו למשל המקרה של נורבגיה בה עיקר השימוש בגז טבעי הוא למטרה זו. מחיר הגז לשימוש זה הוא נמוך ביותר ומשקף בעיקר את עלות הפקתו, ולהערכתי הוא עומד על סביבות 2 דולר ליחידת אנרגיה. מצד שני, מחיר הגז לתעשייה בנורבגיה (בנורבגיה לא מייצרים חשמל מגז טבעי) הם גבוהים הרבה יותר: בשנת 2013 מחיר הגז לתעשייה אינטנסיבית (בתי זיקוק, תעשיית הכימיקלים ומפעלי פטרוכימיה) עמד על מעל ל-13 דולר ליחידת אנרגיה, בעוד תעשיות אשר צורכות פחות אנרגיה שילמו באותה שנה מעל 17 דולר ליחידת אנרגיה. אגב, מחיר הבסיס בנורבגיה (Wholesale), עומד על 10-9 דולר ליחידת אנרגיה.
גם השוואה למחירים בארצות-הברית היא בעייתית: מדובר במדינה גדולה ומורכבת, שתעשיית האנרגיה שלה היא מהוותיקות והמפותחות בעולם.
הפקת הגז, שבהרבה מקרים נעשית אגב הפקת הנפט, היא זולה הרבה יותר במדינה בעלת תשתיות אנרגיה מפותחות וההשוואה אליה היא מורכבת ומשתנה ממקום למקום. כפי שאפשר לראות במפה שלהלן, מחירי הגז לתעשייה שונים בכל מדינה, לעיתים בפערים משמעותיים ביותר. למעשה, מחיר הגז האמריקני המוזכר על-פי רוב הוא מחיר הבסיס בקליפורניה בלבד, כאשר במדינות אחרות מחירי הגז לתעשייה גבוהים הרבה יותר: ניו יורק – 7.65 דולר; וושינגטון – 9.46 דולר; ובמיין המחיר כמעט פי 3 מהמחיר בישראל, כ-14.99 דולר.
גם במחירים עבור יצרני החשמל יש שונות גדולה בתוך ארצות-הברית. באלסקה למשל המחיר עומד על 5.41 דולר; בקונטיקט 6.91; איידהו 16.18; אייוואה 8.18; ובמסצ'וסטס 8.64 דולר.
בעיה נוספת בהשוואות המחירים היא העובדה שבדרך כלל מחשיבים בהן את מחיר הבסיס (Wholesale), ללא התייחסות לעלויות הולכה ושימושים שונים. ברוב המדינות המחירים הסופיים לתעשיות השונות יקרים משמעותית ממחירי הבסיס. בהקשר זה ישראל חריגה: מכיוון שהשוק בנוי כך שצרכני הגז הגדולים (חשמל ותעשייה כבדה), קונים את הגז ישירות מהספקים קיים חסכון משמעותי במתווכים שונים, והמחיר הסופי דומה מאוד למחיר הבסיס, כפי שמראה הגרף הבא:
תשואה
הלאה. אחת הטענות של מתנגדי מתווה הגז היא שהתשואה על פרוייקט תמר היא מהגבוהות בעולם, מה שהופך את היזמים והבעלים ל"שודדים" ו"גז-לנים". כפי שמנסח זאת עורך 'דה מרקר' גיא רולניק, אחד הכותבים הבולטים בנושא: "האם נובל ודלק ירשמו תשואה פנימית שנתית של כ–10%–15%… או שהיא תהיה 25%–30% – מה שאומר שיש כאן רנטה מונופוליסטית אדירה שתגולגל על כל צרכני האנרגיה בישראל?". במילים אחרות, טוען רולניק, הרווח של חברות הגז ביחס להשקעה הוא גדול מהמקובל, ולפיכך פסול.
טענה זו מבוססת על ההנחה לפיה שיעור התשואה הממוצע בקידוחי גז הוא 9.3%. זהו נתון נכון, אך לא רלוונטי. נתון זה מתייחס לתשואה ממוצעת של חברות האנרגיה (מה שבעולם המימון מכונה WACC), על שלל הפרויקטים וההשקעות שלהן. נתון זה כולל קידוחי נפט וגז, מתקני הנזלה ותשתיות הובלה שונות – כל הפרויקטים בהם עוסקות חברות האנרגיה.
כדי להבין את רווחיותו של פרויקט הגז בישראל יש צורך בנתונים אחרים – נתוני התשואה הפנימית של הפרויקט (IRR). על-פי נתוני מחקר שערך בנק ההשקעות 'קרדיט סוויס' בנוגע לתשואת הפרויקטים בגז של חברות האנרגיה הגדולות, התשואה הממוצעת של חברות הגז הגדולות בפרויקטים אלו נעה בין 16% ל-24.2%. גם נתונים אלו מתייחסים למגוון רחב של פרויקטים – חלקם ממוקמים ביבשה, חלקם ממוקמים בים וחלקם, כמו הקידוחים בישראל, בים עמוק. מטבע הדברים, ישנו פער גדול בהיקף ההשקעה בפרויקטים מסוגים שונים:
במחקר של בית ההשקעות 'גולדמן זאקס' יש התייחסות לנושא זה. במחקר שהקיף את 280 הפרויקטים הגדולים בעולם, נמצא שתשואת הפרויקטים הממוקמים במים עמוקים הנה 26.4% (!) בממוצע. על-פי מנכ"ל ישראמקו ערן סער, תשואת מאגר תמר הינה 21%-20%. שוב, התשואה בישראל נמוכה מהממוצע בעולם. כשמבינים את זה, מתברר שהיזמים בישראל רחוקים מלהיות "שודדים" או "גזלנים".
פיקוח על המחירים
עוד דרישה שעולה לאחרונה היא להנהיג פיקוח על מחירי הגז. לדברי המצדדים, "קביעת מחיר מרבי לגז תגרום לירידה דרסטית בעלויות יוקר המחייה בישראל, תמריץ את המגזר העסקי, תפחית במידה ניכרת את עלויות התעשייה הישראלית, תגביר את התחרותיות של התעשייה הישראלית בשווקי העולם, ותסייע לצמיחת המשק ולשגשוגו". כך לפחות הסבירה חברת הכנסת שלי יחימוביץ׳, המתכוננת לפריימריז במפלגתה בימים אלה.
לטענות אלה יש כוח משיכה; שהרי מה יותר טוב למשק מאשר הוזלת מחירי האנרגיה? אם צעד חקיקתי כה פשוט יכול להוביל במחי חתימה להוזלת המחירים, מדוע לא לעשות זאת?
מכיוון שרעיון זה נוסה בעבר במקומות רבים, ראוי להתבונן בניסיון ההיסטורי להנהיג פיקוח על מחירי אנרגיה. באופן כללי, פיקוח על מחירים מוביל לתוצאה הפוכה מן הרצוי. ההתערבות הכפויה בשוק מנטרלת את הוויסות הטבעי של ההיצע והביקוש בשוק, ופוגעים בתמריצים של היזמים והמשקיעים לפתח ולהשקיע בתחום שהרווח בו מוגבל באופן מלאכותי. הפיקוח על המחירים יוצר ביקושים גבוהים לצד היצע נמוך ובסופו של דבר פוגע במשק כולו בשל יצירת מחסור מלאכותי.
אחת הדוגמאות המעניינות לתוצאות הפיקוח מגיעה מארצות-הברית. הפיקוח על מחירי הגז הטבעי החל בשנת 1954, אשר כבר בשנת 1962 – תוך פחות מעשור – יצר מחסור בשוק. הפיקוח על המחירים יצר ביקוש עודף של TCF 7 (טריליון פיט מעוקב) בשנה. הפיקוח, שהיה חלק מרכזי במדיניות האנרגיה האמריקנית בשנות ה-60' וה-70', גרם לירידה של כשני שליש בתפוקת הגז במדינה ולפגיעה משמעותית בפעולות החיפוש והפיתוח של שדות גז חדשים. מחסור זה הוביל בשנות ה-70' לסגירה של מפעלים מבוססי גז טבעי.
כאשר בשנת 1978, לאחר 24 שנות פיקוח, החלו לבצע התאמות של מחיר הגז למחיר השוק, מחירו הריאלי של הגז זינק ב-700% בתוך עשור.
נתונים אלו נרשמו בעוד שברוב העולם גדלו הביקושים וההפקה. למעשה, ארצות-הברית הייתה השוק המסיבי היחידי בעולם שחלה בו ירידה בהפקת וצריכת הגז באותן השנים. התהליך גרם לנזקים חמורים לכלכלת ארצות-הברית. על-פי מחקרים, הפיקוח על המחירים הביא בשנים 2000-1950 למחסור בגז טבעי במדינה. בשנים אלו הביקוש לגז במשקי הבית היה גדול בכ-20% בממוצע מההיצע, והיקף הנזק שנגרם למגזר הביתי בשל כך נאמד ב-250 מיליארד דולר. על-פי מחקרים אחרים, בין השנים 1977-1968 פיקוח המחירים חסך למשקי הבית בממוצע 6.9 מיליארד דולר בשנה בשל העלויות הנמוכות, אך ההפסד הכללי למשקי הבית עקב המחסור בשוק בשנים אלו נאמד בכ-9.3 מיליארד דולר בשנה: בשורה התחתונה, הצרכנים הפסידו בכל שנה בממוצע 2.4 מיליארד דולר. רק בשנת 89 בוטל לחלוטין פיקוח המחירים באמריקה.
גם לארגנטינה ניסיון דומה בתחום הפיקוח על המחירים. בתחילת שנות ה-90' הופרט משק הגז בארגנטינה והוסרו ההגבלות על המחירים. מהלכים אלו הביאו לתוצאות מוצלחות ביותר: ההשקעות הזרות בתעשיית הנפט והגז היו אדירות. בין השנים 1997-1990 חברות פרטיות השקיעו כ-6.2 מיליארד דולר ב-114 פרויקטים בארגנטינה. על-פי נתוני הבנק העולמי, בשנת 1999 ארגנטינה הובילה את המדינות המתפתחות בהשקעות בפרויקטים.
כל זה השתנה כאשר בתחילת שנות ה-2000 ממשלת ארגנטינה החלה להתערב במחירי הגז הטבעי באמצעות קביעת מחירי מקסימום. כתוצאה מכך חלה ירידה דרמטית בהשקעות בתחום הגז והנפט ונרשמה ירידה דרמטית בעתודות הגז במדינה. בשנת 2004 כבר נאלצה ארגנטינה – המדורגת במקום ה-36 בעתודות הגז העולמיות – לייבא גז טבעי באמצעות צנרת מבוליביה, ובשנת 2008 החל ייבוא גז נוזלי (LNG). אחד המכשולים הגדולים בפיתוח משק הגז בארגנטינה באותן שנים היה הסיכון הרגולטורי (בדומה לישראל כיום). בשנת 2014, לאחר עשור של פיקוח מחירים, הודיעה ראש ממשלת ארגנטינה שמחיר הגז יעלה בכ-300% ויוסר פיקוח המחירים. העלייה במחיר מכוונת על מנת למשוך השקעות בינלאומיות לסקטור. המחיר בפי הבאר נע עד היום סביב 2.5 דולר והוא יעלה לכיוון 7.5דולר. מחיר זה יהיה טוב משמעותית מהמחיר בו מייבאת ארגנטינה גז, שבצנרת עולה כ-11 דולר ובהנזלה 17 דולר.
לנזקי הפיקוח על המחירים דוגמאות רבות נוספות. באינדונזיה למשל, המדורגת במקום ה-13 בעתודות הגז העולמיות, גרם הפיקוח לירידה של 12% בתפוקה בין השנים 2013-2010, ולייבוא של גז נוזלי יקר (מעל 10 דולר ליחידת אנרגיה). כדי להעלות את הייצור והפיתוח, מחירי הגז עולים, ובחוזים חדשים הם נמצאים בטווח של 10-6 דולר.
ועוד אחת אחרונה: במלזיה – מקום 16 בעתודות הגז העולמיות – הפיקוח על המחירים והסבסוד שהנהיגה הממשלה (שבשנת 2011 עלה 6.55 מיליארד דולר) גרם לירידה בתפוקה והמדינה נאלצת לייבא גז נוזלי ביוקר. מאז מאי 2014 עלו מחירי הגז במלזיה ללקוחות תעשייתיים לכ-6 דולר. על-פי פרסומים ממשלתיים מהשנים האחרונות מחירי הגז (כולל לייצור חשמל) צפויים בתוך שנתיים-שלוש לעלות מעל ל-10 דולר.
באופן כללי, המגמה העולמית המסתמנת היא של הפסקת הפיקוח על המחירים ומעבר לסוגים אחרים של רגולציה, שלא פוגעים בתמריצי הפיתוח והחיפוש. בין השנים 2005 ל-2013 ירד חלקם של מחירי הגז המפוקחים בעולם מ-38.5% לכ-33%. והמגמה צפויה להימשך.
למה צריך לייצא?
למרות שהנושא כבר הוסדר בוועדת צמח, רבים עדיין טוענים שיש להימנע מייצוא הגז הישראלי כדי לשמור על ״עצמאות אנרגטית לטווח הארוך״.
אפשר להבין מדוע עמדה פשטנית מושכת את לב ההמונים. אך כפשטותה, כך טעותה. טענה זו מניחה כי ניתן לפתח את מאגרי הגז שלחופי ישראל על בסיס הצריכה המקומית בלבד. הנחה זו אינה נכונה כלל וכלל. עלויות פיתוחו של מאגר 'לוויתן' נאמדות בכ-7 מיליארד דולר, בעוד שהמכירות לשוק המקומי על-פי המתווה המסתמן הן נמוכות, לפחות בשנים הראשונות. בשל כך, השקעה במאגר לוויתן ללא אפשרות ייצוא לשוק העולמי אינה משתלמת למשקיעים, שתחת איסור ייצוא יעדיפו להשקיע במקומות אחרים.
חשוב להבין כי יש קונצנזוס שקיים צורך דחוף בפיתוחו של מאגר לוויתן. מאגר תמר, המזרים כעת גז לישראל, לא מסוגל כבר כיום לספק את כל צרכי המשק.
על-פי נתוני משרד האנרגיה, הקיבולת השעתית המקסימלית ממאגר תמר נאמדה בשנת 2014 בכ-1.33 מליון מ"ק לשעה, והציפייה היא שבמהלך 2015, עם השלמת הקמתו של מערך מדחסים הקיבולת המקסימלית תגדל ל-1.47 מיליון מ"ק לשעה. אולם, כבר כיום קיבולת זו לא מספיקה לצרכי המשק: כבר בחודש פברואר האחרון נרשם שיא שעתי של 1.814 מליון מ"ק לשעה, הרבה מעבר ליכולות האספקה של מאגר תמר. שיאי צריכה דומים נרשמו גם בספטמבר, וההערכות הן שהצריכה בישראל צפויה רק לעלות. במצבים אלו הפרשי הצריכה מושלמים באמצעות גז נוזלי מיובא, שמחירו יקר ביותר ובאמצעות הפעלת מתקני חשמל בדלקים נוזליים ואחרים.
בשל כך, רק הגדלת יכולות ההפקה באמצעות פיתוח לוויתן יוכל להביא לביזור מקורות סביר של מקורות האספקה, שיאפשר למשק הישראלי להתבסס על שימוש מאסיבי בגז טבעי לצורך ייצור חשמל, לצרכים תעשייתיים ולתחבורה. על-פי רשות הגז, "פיתוח שדה לוויתן הוא הפרויקט החשוב ביותר במשק האנרגיה הישראלי, והוא עשוי לתת למשק הישראלי אמינות אספקת גז טבעי לעשורים הקרובים, ולהעניק לו עודף היצע על הביקוש (תנאי חשוב לשיפור מצבו של המשק)".
הרווח של הציבור
הסיסמה הדרמטית "שוד הגז" מקבלת משמעות אחרת כאשר בוחנים את הפרטים לעומקם. בעקבות וועדת שישנסקי חלקו של הציבור ברווחי הגז עומד על 81%, בעיקר כתוצאה ממסים, אך גם בזכות השקעות הציבור בבורסה (חברות הגז הן ציבוריות). חלקם של יזמי הגז הישראליים הינו 7% וחלקה של נובל אנרג’י הוא 12%. מתוך סכומים אלה יצטרכו היזמים להשקיע סכומים גדולים גם בפיתוח עתידי.
למעשה, חלקו של הציבור בישראל כה גדול, עד שעבור חברות בינלאומיות, הוא הופך את ההשקעה לפחות רווחית. כדי להבין זאת, יש לחשב את עלות המיסים והתמלוגים במדינות השונות ולהסיר אותו ממחיר הגז. כך ניתן להגיע למחיר נטו – זה שמגיע בסופו של דבר לכיסו של היצרן, שממנו הוא מממן את הוצאות ההפקה.
בדקתי מהם שיעורי המיסוי של פרויקטים הדומים לתמר ולוויתן. חשוב לציין כי במדינות מסוימות שיעורי המיסוי בתחום הנפט והגז הם לא תמיד אחידים. שיעורי מיסוי של פרויקטים יבשתיים גבוהים מאלו הקיימים בפרויקטים המבוצעים בים, כאשר בפרויקטים המתבצעים במים עמוקים (דוגמת תמר ולוויתן) שיעורי המיסוי הם בדרך כלל נמוכים יותר, מכיוון שהפרויקטים נחשבים למסוכנים יותר ודורשים השקעות כספיות גדולות יותר.
למרות שעלות ההפקה וההשקעה בפרויקט לא חושבה בבדיקה זו, חשוב להדגיש כי בכל הנוגע למורכבות ועלויות הפיתוח מאגר לוויתן נחשב ליקר מאוד. כאשר מחשבים זאת, מתברר שמחיר הגז בישראל ללא מסים הוא אחד הנמוכים בעולם. חשוב להבהיר שבדיקה זו הינה אינדוקטיבית:
בשורה התחתונה, חלקו של הציבור ברווחי הגז גבוהה מאוד, וה"חזירות" של היזמים ה"שודדים" כה מדומיינת עד שהיא לא נצפית בעין בלתי-משוחדת.
נטל הרגולציה
נטל הרגולציה בישראל הוא מהכבדים בעולם, וסאגת משק הגז והשינויים התכופים והרטרואקטיביים שבו, מחמירים אף יותר את האופן שבו נתפסת ישראל.
על-פי נתוני הפורום הכלכלי העולמי, מצבה של ישראל בתחום זה הולך ומחמיר: בתוך כעשור הידרדרה ישראל מהמקום ה-29 בעולם למקום ה-116. התבוננות זהירה בנתונים מלמדת כי שיפור במצבה של ישראל שהחל בשנת 2010, נבלם בשנת 2011, ככל הנראה כתוצאה מהמחאה החברתית וועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבותיה.
בתחום הגז והנפט מצבה של ישראל גרוע אף יותר. על-פי נתוני חברת הייעוץ IHS, מהמובילות בעולם בתחום הגז והנפט, התגליות בישראל הופכות אותה לאטרקטיבית למדי לחיפושי הנפט והגז, והיא מדורגת במקום גבוהה מאוד 14 מתוך 130 מדינות. יחד עם זאת, בתחומי הרגולציה והעמידה בהסכמים מעמדה של ישראל מתרסק פלאים והיא זוכה למקומות 102-93, סמוך למדינות עולם שלישי כמו פפואה גינאיה ואתיופיה.
יש להדגיש כי בהחלטת השקעה, פרמטרים אלו הם קריטיים: למרות נתונים גיאולוגיים טובים, אף חברה לא תשקיע את הון העתק הנדרש להפקת הגז בסביבה של חוסר וודאות רגולטורי.
בתחום השמירה על ההסכמים, מצבה של ישראל חמור ביותר: לפי דו"ח (עמוד 27) שערכה חברת הייעוץ הבינלאומית IHS עבור ממשלת נורבגיה ב-2014, ישראל ממוקמת במקום האחד לפני האחרון מתוך 11 מדינות בקטגוריית 'קדושת ההסכמים' (כיבוד הסכמים ומחויבויות על ידי המדינה) בתחום הנפט והגז. מהדו"ח עולה כי כיבוד ההסכמים בישראל בעייתי אפילו בהשוואה לאנגולה, מוזמביק ואינדונזיה.
המוניטין הגרועים של ישראל בתחום נוסחו בבהירות בסקר של מכון פרייזר על שוק האנרגיה העולמי:
הרגולציה בישראל מאופיינת בהתנהלות אנטי-עסקית ונוגדת פיתוח, ביורוקרטיה מאוד איטית ללא קווי יעד מוגדרים, העדר ידע של הגורמים הרגולטורים והעדר ניסיון ומקצועיות בתחום הנפט והגז.
בין פוליטיקה לגז
שוק הגז הצליח להלהיט את היצרים אבל למרבה הצער הדיון הציבורי מדומה, ורווי בסילופי עובדות כה חמורים עד שהמתבונן מן הצד מתרשם כי תפקידה של הפוליטיקה בדיון גדול ממה שנדמה. התוצאה המצערת היא שמשיכת הזמן והוויכוחים הבלתי נגמרים מרעים את מצבו של משק הגז, ופוגעים בציבור כולו.
______
אמיר פוסטר היינו יועץ ויזם בתחום האנרגיה בכלל והגז הטבעי בפרט. אמיר מייעץ לחברות ישראליות וזרות, כמו גם למשרדי ממשלה, בנושאי פיתוח משק גז טבעי, הערכות שווי, סיכונים, רגולציה, השקעות וניתוחי שוק.
ממצה ואיכותי, סוף סוף מבינים מה קורה ברמה העובדתית מתחת למסך הערפל של כל הסיסמאות
הניתוח מרשים.
תודה.
אמיר שלום.. אם תוכל אשמח להרחבה בנוגע לרווחי הציבור
יש לי כמה שאלות
1. אשמח לדעת מהו גובה המס (באחוזים) במדינות אחרות.
2. אני יודע שבמדינות רבות (אם לא רובן המוחלט) ישנן חברות גז ממשלתיות אשר שותפות פעילות ברווחי הגז. שאלתי היא האם שקללת את הרווחים האלו? הרי אלו רווחים שאינם קשורים להליך מיסוי כל שהוא..
כמוכן הייתי רוצה לקבל את התייחסותך לכך שברוב מדינות העולם ישנן חברות גז/נפט לאומיות אשר תפקידן לשמור על אינטרס המדינה בניהול המחצב (במקרה הזה גז)..
הציבור והמחוקק בישראל עסוק בקבלת החלטות קצרת תווך (מחיר, מונפול ועוד) ואילו צמתי קבלת ההחלטות עשויות להתרחש בעוד 5 שנים מהיום..
למה בישראל מובן כי את ההחלטות צריך לקבל כבר היום ולוותר על המנדט שיש למדינה, ושוב בהתייחס לזה שרובו המוחלט של השוק מתנהל אחרת (על פי הבנתי למעט ארצות הברית).
בתודה מראש מתן.
"הנחה לפיה שיעור התשואה הממוצע בקידוחי גז הוא 9.3%."
" … מתייחס לתשואה ממוצעת של חברות האנרגיה (מה שבעולם המימון מכונה WACC),"
זה משמכונה WACC בעולם המימון?
לא העלות ההון המשוכללת שלוקחת בחשבון את המינוף של החברה?
איפה למדת?
עלות הון משוקללת, לא משוכללת.
איפה למדת?
במקום
" הגדלת יכולות ההפקה באמצעות פיתוח לוויתן "
התכוונת לכתוב
הגדלת ההפקה על-ידי הנחת צינור שני מתמר כפי שהמעסיקים שלי התחייבו בהסכם המקורי.
אם מסתכלים על מחירי הגז לאורך זמן רואים כי מחירי הגז היו נמוכים מאוד בארצות האירופאיות פחות מ5 דולר. לאחר המשבר ב 2008 המחירים קפצו.
כל נושא מחירי הגז והאנרגיה הוא מורכב ואיננו יכול להימדד לפי מדידה חד פעמית. כמו שמחירי הנפט בעולם כיום הם נמוכים בגלל מניפולציות שונות.
כמו כן כל מדינה יש לה את הפוליטיקה שלה והגורמים השונים המשפיעים על השוק שם.
ניתן גם לראות שאנגליה היתה יצואנית גז וקיום היא מיבאת, מה היה קורה אם לא היו מייצאים? האם גם אז מחירי הגז היו קופצים?
לסיום הנקודה החשובה ביותר לדעתי, ושלא מעניינת אף אחד בשוק קפיטליסטי היא מסחר הוגן, הרי ברור שבשוק כל כך מורכב כל אחד יכול להביא סטטיסטיקות ומספרים שיתאימו לתפיסת העולם שלו. ולכן השאלה היחידה היא האם קיים כזה דבר מסחר הוגן?
ודאי שמותר לכל אחד לגבות איזה מחיר שהוא רוצה על הסחורה שהוא מוכר. אך האם זה מוסרי?לגבות פי כמה וכמה על העלות שלך?
האם השוק שלנו הוא באמת "חופשי"? והחברות הנל הצליחו אך ורק בגלל רוח היזמות המדהימה שלהם?
אם רוצים להגדיל תפוקה למה לפי המתווה ביטלו החובה להניח עוד צינור שיזרים גז למשק?
אתה צודק לחלוטין. הכתב האוביקטיבי "שכח" את הנושא הזה…י
רגע, הכי הכי משעשע זה שרווחי המדינה מהגז מאלצים את בנק ישראל להנפיק אג"ח על מנת לרכוש דולרים בשביל הגנה על היצאנים. משמע משמשים לתשלום הריבית על אג"ח אלו שנועדו למימון רכישת הדולרים לשם הגנה על היצאנים. מה שאומר שבעצם כל רווחי המדינה מהגז שנגזל מהמוני המשקיעים הקטנים, הועבר בעצם להגנה על בטחון היצאנים
והציבור ? הציבור ימשיך לתמוך באלו שדופקים אותו ומונעים משכבת הון חדשה שהשקיעה בצורה נבונה את כספה-לפרוח ולהחליף את שכבת ההון הישנה המתפוררת והרקובה
באלו שתחת פסטיבל ההפגנות על הגז יצרו איפול מסביב לדיונים הכי מהותיים
הפנסיה התקציבית של משרד הביטחחחחון
שטופלה ונידונה בעוד כל האידיוטים צווחים היידה גז
כל הסעיף של פיקוח גז מתייחס למניעת מתחרים חדשים להיכנס לשוק. האם זה בכלל רלוונטי אלינו? הרי זה מצב של מונופול
אני חושב שלקוראי מידה מגיע יותר מאשר לקרוא את הפרופגנדה הממוחזרת של תאגידי הגז על פי אמיר פוסטר
פוסטר מציין בסעיף סילופי המחירים "עובדה: אין דבר כזה ״מחיר עולמי לגז טבעי״." הוא צודק.
זה לא מפריע לו להמשיך ולהמטיר נתונים מהגורן ומהיקב על מחירי הגז הטבעי בעולם. כמובן שהוא לא יביא מקורות מידע וגרפים המורים המורים את ההיפך, למשל מרשות החשמל בארץ.
פוסטר מספר לנו שבמצרים, "הממשלה עדכנה לאחרונה את המחיר ליותר מ-5 דולר לפרויקטים חדשים, ובכך התניעה מחדש השקעות של חברות אנרגיה בינלאומיות בהיקף כולל של מעל 20 מיליארד דולר." על זה נאמר חצי אמת גרועה משקר. הממשלה המצרית אכן עידכנה את המחירים מרמה של כ- 2.75 דולר ליחידת חום, אבל לא ליותר מ-5 דולר באופן גורף . במקרה של בריטיש פטרוליום, החברה תקבל בין 3 ל-4.1 דולר ליחידה תרמית עבור הגז מפרוייקטים חדשים. בריטיש פטרוליום הודיעה שהיא תשקיע כ-12 מיליארד דולר בפרוייקטים אלו שצפויים להפיק כ- 5 TCF גז טבעי (כמחצית מכמות הגז בתמר). הגז צפוי להתחיל לזרום בעוד שנתיים ב-2017 .
לגבי פיקוח על המחירים. אציין שמחירי הבנזין בארץ מפוקחים כמו גם מחירים אחרים. אבל פוסטר מנסה להסביר שפיקוח על מחירים, מה שהוא קורא "ההתערבות הכפויה" [של הממשלה} בשוק מנטרלת את הוויסות הטבעי של ההיצע והביקוש בשוק,…..". לטעמו של פוסטר נחכה כמה שנים טובות, עשר או עשרים שנה, ניתן לוויסות הטבעי של ההיצע והביקוש בשוק לפעול והמחירים יגיעו לרמה סבירה.
פוסטר מתעלם מהעובדה המצערת שאין כאן שוק חופשי, שיש בישראל מונופול שאינו מהסס להשתמש בכוחו המונופוליסטי ולהרים את מחירי הגז.
בתחילת ינואר 2009 התגלה שדה הגז בתמר שהוכרז כתגלית מסחרית. ב-24 לדצמבר 2009 אישר דירקטוריון חברת החשמל התקשרות במכתבי כוונות שנחתמו בין חברת החשמל לבין השותפים בפרוייקט תמר, למכירת גז טבעי מפרויקט תמר לחברת חשמל. העסקה שיקפה לגז מחיר של 4.5-5 דולרים ליחידת גז.
במהלך 2011 הופסקה אספקת הגז הטבעי ממצריים עקב סדרת חבלות בצינור שהוביל גז ממצרים לארץ. ב-5 לפברואר 2011 התרחש הפיצוץ הראשון בצנרת הגז שמובילה ממצרים לישראל. שותפות תמר פעלה מייד לניצול כוחה המונופוליסטי. כשבוע אחרי הפיצוץ הראשון בצינור שסיפק גז הטבעי ממצרים, (ולפני הדיונים על אישור חוק ששינסקי בכנסת), פתחו השותפים ב'תמר' במהלך לשינוי התנאים שעליהם סיכמו למכירת הגז מהמאגר לחברת החשמל. השותפות שיגרה מכתב לחברת החשמל ובו בקשה לקיום דיון בתנאי עסקת הגז שעליה סיכמו הצדדים באופן עקרוני כשנה קודם לכן. אחרי מספר שבועות התברר כי השותפות דורשות לייקר את מחיר הגז שעליו סוכם בהסכם העקרונות מ 4- 4.5 דולר ליחידת גז, ל 6.5-6 דולר ליחידת גז,
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1161895
ולבסוף, פוסטר מסביר לנו למה צריך לייצא. והסיבה היא ואני מצטט: "השקעה במאגר לוויתן ללא אפשרות ייצוא לשוק העולמי אינה משתלמת למשקיעים". פוסטר צודק אבל הוא מתעלם מהעובדה המצערת שאין למי לייצא בחוזים ארוכי טווח ובכמויות ובמחירים שיצדיקו כלכלית את ההשקעה בפיתוח לוויתן.
פיתוח לוויתן ע”י השותפים בלוויתן, תלוי באפשרות למכור את הגז בשלשה תנאים מצטברים: מכירות לשוק יציב לתקופה ארוכה, במחיר סביר, ובהיקף המערך ב-7 עד 10 BCM לשנה. (BCM = 200 מיליון דולר). ככל הנראה, בתנאי השוק העולמי שנוצרו בשנה האחרונה, אין צרכנים כאלו. אין למי למכור את הגז בחוזים ארוכי טווח ובכמויות ובמחירים שישמשו בסיס לכדאיות כלכלית לפיתוח לוויתן. לכן, משיקולים של כדאיות כלכלית והחזר ההשקעה, שדה הגז לוויתן לא יפותח, ככל הנראה, בשנים הקרובות ללא תלות במתווה, בהחלטות משרד האוצר והרגולטורים.
בדרך אנו מקבלים הדגמה של חשיבה הגיונית. לפי פוסטר, הקיבולת של תמר, היצע הגז מתמר, גם לאחר התקנת המדחסים הצפויה בקרוב, לא מספיקה לענות לביקוש, לצרכי המשק הישראלי.
הפתרון הגאוני של יצרני מתווה הגז שפוסטר תומך בו, הוא לאפשר לתמר לייצא גז, להגדיל למעשה את הביקוש לגז בכ-50%. חלם כבר אמרתי?
הטיעון הוא שהייצוא יתן לתאגידי הגז את ההצדקה להרחבה נוספת של תמר.
אבל המדינה יכולה לחייב את שותפי תמר לעשות זאת. וכחלופה, המדינה יכולה לממן את ההרחבה הנדרשת בתמר לצרכי המדינה, בתמורה לחלק מהשותפות בתמר. ואותו הדבר ביחס ללוויתן.
אפשר יהייה לפתח את שדה לוויתן למרות אי הכדאיות הכלכלית של פיתוחו, אם המדינה תקח עליה חלק מההוצאות לפיתוח השדה, בתמורה לחלק נכבד מהשותפות בשדה.
המדינה תעשה זאת לא בגלל העיניים היפות של לוויתן, אלא מכיון שיש הצדקה מלאה שהמדינה תממן את פיתוח השדה, מכיון שהיא אחראית על בטיחות אנרגטית, מתוך תפיסה שהמדינה חייבת לנהל ולפקח על הפעילות בתחום זה ומראיית הגז הטבעי כמשאב שכל אזרחי המדינה צריכים להנות ממנו למשך שנים ארוכות.
מודל זה, בו המדינה משתתפת במימון פיתוח השדה בתמורה לחלק מהרווחים ממנו, נהוג בהולנד באמצעות החברה הממשלתית EBN ובנורבגיה באמצעות התאגיד SDFI. חשוב שהממשלה והכנסת ישקלו בחיוב שיטה זו.
הכסף הנדרש להשקעה הממשלתית בלוויתן נמצא ברזרבות המט”ח של בנק ישראל, ויהייה זמין לאחר חקיקה מתאימה. היקף הרזרבות עומד כיום על כ-88 מיליארד דולר, ומקורן ברכישות המט”ח של הבנק, בהיקף של כרבע מיליארד דולר לחודש, במסגרת התכנית לקיזוז השפעתה של הפקת הגז הטבעי על שער החליפין. יהייה בכך מן הצדק שכסף של המדינה שמקורו למעשה בתמר ישמש להשקעה של המדינה בתמר ובלוויתן שתביא לפיתוח השדות האלו.
ולבסוף הרווח של הציבור. כאן פוסטר ממציא פטנטים כמו 'חלקו של הציבור ברווחי הגז' וחוזר על השגיאות שכבר הופרכו בעבר, ולכן אפשר לקרוא להם שקרים. אחד הדברים היפים אצל פוסטר, הוא שחלקו של הציבור ברווחי הגז משתנה עם הזמן ועומד לפי המאמר הנוכחי על 68%, במאמר קודם זה היה 81%, בעיקר כתוצאה ממיסים, אך גם בזכות השקעות הציבור בבורסה (חברות הגז הן ציבוריות). זו טכניקה מעניינת ולא מוכרת לחבר את חלק המדינה ברווח עם הכנסות מהשקעות פרטיות.
בהמשך, בגרף שהוא מספק, הוא מצרף 'מס דיבידנד' לחלקה של המדינה, שאח"כ הוא קורא לו במינוח הנכון GT Government Take. אבל חלקה של המדינה ברווח מהגז אינו כולל מס דיבידנד.
כדאי לקרוא את הדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא זה.
לפי נתוני דלק קידוחים, בדוחות שלה ל-2014, דלק קידוחים תקבל 52% מהרווחים, בעוד שהמדינה תקבל 48% מהרווחים, מחושב ממחלקה של דלק קידוחים בתמר. רחוק מאוד מ-68% של פוסטר.
לפי נתוני דלק קידוחים, הרווח של דלק קידוחים מתמר, עד 2035 יגיע לכ- 3.86 מיליארד דולר, מזה ישולמו כמיליארד דולר לשותף הכללי (תשובה). המדינה תקבל, מחלקה של דלק קידוחים בתמר, כ- 3.62 מיליארד דולר, מזה בתמלוגים כ-0.94 מיליארד דולר, ובמס חברות והיטל מס רווחי יתר, כ- 2.68 מיליארד דולר.
קראתי את התגובה המלומדת. זה די שכנע אותי שבאמת אין מקום להפגנות ולהתלהמות סביב נושא הגז. הרי אתה אמנון מתקן כמה נקודות ספציפיות, ואני מאמין לך. אבל להרבה נקודות של מחירים והשוואות עם העולם לא התייחסת אז אני מניח שאפשר לקבל את הנתונים של פוסטר. ובכל אופן המאמר שלך לא משנה את התמונה הכללית:
צריך לפתח את שדות הגז-
הויכוח כעת על 10% לכאן או לכאן ליזמים הוא לא לב העניין-
קשה מאוד לדעת את העתיד – מה יהיו מחירי הגז, מהם התנאים האופטימליים לפתח את המאגר הנוסף, ועוד
צריך לתמרץ יזמים להמשיך ולהשקיע פה. –
אמנון – תודה רבה על התגובה המפורטת והעניינית. עם זאת, אתה כמעט ולא מביא סימוכין, ציטוטים, או קישורים, ולא עורך השוואה *מקיפה* עם מדינות בעולם. פוסטר לעומתך עשה את כל אלו. המחסור בעובדות ובראיות הוא קו מנחה בתגובה שלך:
1) המחיר במצרים – גם אתה וגם פוסטר לא מביאים קישור, וגם לפי מה שכתבת, העלאת המחיר הובילה לגידול בהשקעות. לא התקדמנו.
2) הרצון של תמר להעלות את מחיר הגז לחברת החשמל – פה הבאת ציטוט ממקור שאין לו אג'נדה בנושא – עיתון הארץ. קראתי, האם המחיר בסוף עלה? האם המונופול הצליח לממש את זממו? הבאת מקור לכוונה, אך לא למימוש שלה.
3) ייצוא – אתה טוען שבשל מצב השוק כיום, מאגר לוויתן לא יפותח באופן עסקי, בלי תלות בסיכומים. לא הבאת שום אסמכתא! לחשוב שיאמינו לך כך סתם זה מגוחך – יש פה אנשים עם דעה שונה ואותם אתה רוצה לשכנע. זה לא יילך אם אתה לא מביא נתונים.
4) הלאמת מאגר לוויתן – הקרב ניטש על תנאי ההפרטה של הגז, הלאמה כלל לא נמצאת על סדר היום. אם ברצונך לשכנע אנשים שהמתווה המוצע הוא רע, עדיף שלא תנסה לגייר אותם במכה אחת, ותדון במתווה.
5) פוסטר לטענתך אינו עקבי – נשמח לציטוט או קישור.
6) דוח של מרכז המחקר של הכנסת, נתוני דלק קידוחים – יש מקור לכך, או שגם כאן ניאלץ להאמין לך?
לסיכום, המאמר של פוסטר מלא בציטוטים ומקורות בלתי תלויים ומקיפים, בעוד אתה שלחת אותנו לכתבה צדדית בת 4 שנים מהארץ.
טם את לוויתן לא כלכלי לפתח,למה שהמדינה תרצה חלק בו ולהשקיע בו כספים?
"אני חושב שלקוראי מידה מגיע יותר מאשר לקרוא את הפרופגנדה…"
סלח לי על הפרובינציאליות שלי, אך מאחר ו"מידה" הוא כתב-עת המוגש חינם לקוראיו, "מגיע" להם בדיוק אפס.
כמה טוב שיש עובדות
אני חושב שלקוראי מידה מגיע יותר מאשר לקרוא את הפרופגנדה הממוחזרת של תאגידי הגז
פוסטר מציין בסעיף סילופי המחירים "עובדה: אין דבר כזה ״מחיר עולמי לגז טבעי״." הוא צודק.
זה לא מפריע לו להמשיך ולהמטיר נתונים מהגורן ומהיקב על מחירי הגז הטבעי בעולם. כמובן שהוא לא יביא מקורות מידע וגרפים המורים המורים את ההיפך, למשל מרשות החשמל בארץ.
פוסטר מספר לנו שבמצרים, "הממשלה עדכנה לאחרונה את המחיר ליותר מ-5 דולר לפרויקטים חדשים, ובכך התניעה מחדש השקעות של חברות אנרגיה בינלאומיות בהיקף כולל של מעל 20 מיליארד דולר." על זה נאמר חצי אמת גרועה משקר. הממשלה המצרית אכן עידכנה את המחירים מרמה של כ- 2.75 דולר ליחידת חום, אבל לא ליותר מ-5 דולר באופן גורף . במקרה של בריטיש פטרוליום, החברה תקבל בין 3 ל-4.1 דולר ליחידה תרמית עבור הגז מפרוייקטים חדשים. בריטיש פטרוליום הודיעה שהיא תשקיע כ-12 מיליארד דולר בפרוייקטים אלו שצפויים להפיק כ- 5 TCF גז טבעי (כמחצית מכמות הגז בתמר). הגז צפוי להתחיל לזרום בעוד שנתיים ב-2017 .
לגבי פיקוח על המחירים. אציין שמחירי הבנזין בארץ מפוקחים כמו גם מחירים אחרים. אבל פוסטר מנסה להסביר שפיקוח על מחירים, מה שהוא קורא "ההתערבות הכפויה" [של הממשלה} בשוק מנטרלת את הוויסות הטבעי של ההיצע והביקוש בשוק,…..". לטעמו של פוסטר נחכה כמה שנים טובות, עשר או עשרים שנה, ניתן לוויסות הטבעי של ההיצע והביקוש בשוק לפעול והמחירים יגיעו לרמה סבירה.
פוסטר מתעלם מהעובדה המצערת שאין כאן שוק חופשי, שיש בישראל מונופול שאינו מהסס להשתמש בכוחו המונופוליסטי ולהרים את מחירי הגז.
בתחילת ינואר 2009 התגלה שדה הגז בתמר שהוכרז כתגלית מסחרית. ב-24 לדצמבר 2009 אישר דירקטוריון חברת החשמל התקשרות במכתבי כוונות שנחתמו בין חברת החשמל לבין השותפים בפרוייקט תמר, למכירת גז טבעי מפרויקט תמר לחברת חשמל. העסקה שיקפה לגז מחיר של 4.5-5 דולרים ליחידת גז.
במהלך 2011 הופסקה אספקת הגז הטבעי ממצריים עקב סדרת חבלות בצינור שהוביל גז ממצרים לארץ. ב-5 לפברואר 2011 התרחש הפיצוץ הראשון בצנרת הגז שמובילה ממצרים לישראל. שותפות תמר פעלה מייד לניצול כוחה המונופוליסטי. כשבוע אחרי הפיצוץ הראשון בצינור שסיפק גז הטבעי ממצרים, (ולפני הדיונים על אישור חוק ששינסקי בכנסת), פתחו השותפים ב'תמר' במהלך לשינוי התנאים שעליהם סיכמו למכירת הגז מהמאגר לחברת החשמל. השותפות שיגרה מכתב לחברת החשמל ובו בקשה לקיום דיון בתנאי עסקת הגז שעליה סיכמו הצדדים באופן עקרוני כשנה קודם לכן. אחרי מספר שבועות התברר כי השותפות דורשות לייקר את מחיר הגז שעליו סוכם בהסכם העקרונות מ 4- 4.5 דולר ליחידת גז, ל 6.5-6 דולר ליחידת גז,
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1161895
ולבסוף, פוסטר מסביר לנו למה צריך לייצא. והסיבה היא ואני מצטט: "השקעה במאגר לוויתן ללא אפשרות ייצוא לשוק העולמי אינה משתלמת למשקיעים". פוסטר צודק אבל הוא מתעלם מהעובדה המצערת שאין למי לייצא בחוזים ארוכי טווח ובכמויות ובמחירים שיצדיקו כלכלית את ההשקעה בפיתוח לוויתן.
פיתוח לוויתן ע”י השותפים בלוויתן, תלוי באפשרות למכור את הגז בשלשה תנאים מצטברים: מכירות לשוק יציב לתקופה ארוכה, במחיר סביר, ובהיקף המערך ב-7 עד 10 BCM לשנה. (BCM = 200 מיליון דולר). ככל הנראה, בתנאי השוק העולמי שנוצרו בשנה האחרונה, אין צרכנים כאלו. אין למי למכור את הגז בחוזים ארוכי טווח ובכמויות ובמחירים שישמשו בסיס לכדאיות כלכלית לפיתוח לוויתן. לכן, משיקולים של כדאיות כלכלית והחזר ההשקעה, שדה הגז לוויתן לא יפותח, ככל הנראה, בשנים הקרובות ללא תלות במתווה, בהחלטות משרד האוצר והרגולטורים.
בדרך אנו מקבלים הדגמה של חשיבה הגיונית. לפי פוסטר, הקיבולת של תמר, היצע הגז מתמר, גם לאחר התקנת המדחסים הצפויה בקרוב, לא מספיקה לענות לביקוש, לצרכי המשק הישראלי.
הפתרון הגאוני של יצרני מתווה הגז שפוסטר תומך בו, הוא לאפשר לתמר לייצא גז, להגדיל למעשה את הביקוש לגז בכ-50%. חלם כבר אמרתי?
הטיעון הוא שהייצוא יתן לתאגידי הגז את ההצדקה להרחבה נוספת של תמר.
אבל המדינה יכולה לחייב את שותפי תמר לעשות זאת. וכחלופה, המדינה יכולה לממן את ההרחבה הנדרשת בתמר לצרכי המדינה, בתמורה לחלק מהשותפות בתמר. ואותו הדבר ביחס ללוויתן.
אפשר יהייה לפתח את שדה לוויתן למרות אי הכדאיות הכלכלית של פיתוחו, אם המדינה תקח עליה חלק מההוצאות לפיתוח השדה, בתמורה לחלק נכבד מהשותפות בשדה.
המדינה תעשה זאת לא בגלל העיניים היפות של לוויתן, אלא מכיון שיש הצדקה מלאה שהמדינה תממן את פיתוח השדה, מכיון שהיא אחראית על בטיחות אנרגטית, מתוך תפיסה שהמדינה חייבת לנהל ולפקח על הפעילות בתחום זה ומראיית הגז הטבעי כמשאב שכל אזרחי המדינה צריכים להנות ממנו למשך שנים ארוכות.
מודל זה, בו המדינה משתתפת במימון פיתוח השדה בתמורה לחלק מהרווחים ממנו, נהוג בהולנד באמצעות החברה הממשלתית EBN ובנורבגיה באמצעות התאגיד SDFI. חשוב שהממשלה והכנסת ישקלו בחיוב שיטה זו.
הכסף הנדרש להשקעה הממשלתית בלוויתן נמצא ברזרבות המט”ח של בנק ישראל, ויהייה זמין לאחר חקיקה מתאימה. היקף הרזרבות עומד כיום על כ-88 מיליארד דולר, ומקורן ברכישות המט”ח של הבנק, בהיקף של כרבע מיליארד דולר לחודש, במסגרת התכנית לקיזוז השפעתה של הפקת הגז הטבעי על שער החליפין. יהייה בכך מן הצדק שכסף של המדינה שמקורו למעשה בתמר ישמש להשקעה של המדינה בתמר ובלוויתן שתביא לפיתוח השדות האלו.
ולבסוף הרווח של הציבור. כאן פוסטר ממציא פטנטים כמו 'חלקו של הציבור ברווחי הגז' וחוזר על השגיאות שכבר הופרכו בעבר, ולכן אפשר לקרוא להם שקרים. אחד הדברים היפים אצל פוסטר, הוא שחלקו של הציבור ברווחי הגז משתנה עם הזמן ועומד לפי המאמר הנוכחי על 68%, במאמר קודם זה היה 81%, בעיקר כתוצאה ממיסים, אך גם בזכות השקעות הציבור בבורסה (חברות הגז הן ציבוריות). זו טכניקה מעניינת ולא מוכרת לחבר את חלק המדינה ברווח עם הכנסות מהשקעות פרטיות.
בהמשך, בגרף שהוא מספק, הוא מצרף 'מס דיבידנד' לחלקה של המדינה, שאח"כ הוא קורא לו במינוח הנכון GT Government Take. אבל חלקה של המדינה ברווח מהגז אינו כולל מס דיבידנד.
כדאי לקרוא את הדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא זה.
לפי נתוני דלק קידוחים, בדוחות שלה ל-2014, דלק קידוחים תקבל 52% מהרווחים, בעוד שהמדינה תקבל 48% מהרווחים, מחושב ממחלקה של דלק קידוחים בתמר. רחוק מאוד מ-68% של פוסטר.
לפי נתוני דלק קידוחים, הרווח של דלק קידוחים מתמר, עד 2035 יגיע לכ- 3.86 מיליארד דולר, מזה ישולמו כמיליארד דולר לשותף הכללי (תשובה). המדינה תקבל, מחלקה של דלק קידוחים בתמר, כ- 3.62 מיליארד דולר, מזה בתמלוגים כ-0.94 מיליארד דולר, ובמס חברות והיטל מס רווחי יתר, כ- 2.68 מיליארד דולר.
מספיק להסתקל על גרף המחירים בארה"ב כדי להבין שמחיר הגז בישראל צריך להיות סביב ה-3$
למה? כי אין סיבה שישראל כמפיקת גז המחיר יהיה גבוהה ממדינות
בארה"ב שמפיקות גז
נכון שלא קראת?
(:
אני לא מבין, מחד את טוען שאין דבר כזה ״מחיר עולמי לגז טבעי״ ומאידך מביא צידוקים שמתבססים בידיוק על מחירי גז מסביב לעולם! מה הולך פה?
יש לך קושי בהבנת הניקרא?
תגובה כמו שלך חוזרת כאן פעמים רבות.
הכותב קובע שאין מחיר אחיד לגז בעולם (בניגוד לקומודיטיס אחרים)
הוא מביא דוגמאות לאי-אחידות המחירים.
חזור ליסודי.
כנל, מה הולך פה? מחד התצרוכת מלווייתן נמוכה ולכן יש לייצא כדי שיהיה כדאי להשקיע 7 מיליארד בהקמה – מנגד תמר כבר היום לא מספק והתצרוכת של לווייתן תגדל. מה? ארגון אופ"ק מפקח על הנפט, אז מה הקטע בלא לפקח? לגבי חישוב החזר השקעות התשואה הפנימית נכונה להשקעות כאלה אבל השימוש רק בנתון אחד (אי-אר-אר) חוטא לסקירה מלאה. גולמן זקס עזרו ליוונים לשחק מלאכותית בשער ולהחביא חובות, לא בדיוק אנליסטים שהייתי משתמש בהם. מצריים וארגנטינה הן דוגמאות למדינות שבהן העלו את מחיר הגז – אבל האם המצב שם טוב? השקעות זורמות? אה. לא בדיוק. לא בהכרח קשור לנפט – מצריים עם הקטע החברתי וארגנטינה עם איפוס החובות. מה הקשר למחירי גז או נפט? אלוהים יודע. אז מה הקטע ? כל פרט מוצג כאן מנומק אבל אין שום התייחסות למכלול. כמות הסתירות וההשערות-שהפכו-לעובדות ממשיכה, חבלז.
מעבר לכך חסרה כאן הצהרת גילוי נאות על קשרי עבר, אינטרסים אישיים, אינטרסים עסקיים של הכותב בעבר או בהווה – וזה קצת חמור.
אי איזכור גילוי נאות (הגם שנעשה בתום לב) בהחלט מהווה עילה לתביעה בגין הונאה. "אמיר מייעץ לחברות ישראליות וזרות" העלום זה לא גילוי נאות.
זהו כמובן לא אד הומינום – חבר כנסת המשתתף בוועדה העוסקת בתחום הקשור לענייניו הפרטיים, עיתונאי הכותב על אישיות שהוא קשור עמה בקשרים עסקיים ושיש לו צד בעניין, ובודאי אנליסט הכותב דוחות בתשלום עבור גורם מסחרי או פרטי כזה או אחר.
תגובה ממצה למאמר מטעם.
אמיר שלום זה רק מראה כמה אנשים לא מבינים בגז החשוב ביתר זה לא מעניין טובת המדינה תעסוקה רק להוריד שלטוןלנגח את הממשלה חמדנים הגז באדמה ממש טימטוםלספר וסיפורים ברוני הגז
ואני אומר, מציעים לכם בשני דולר במקום בחמש??
תקנו! עזבו את הזכיין, תקנו ממי שמציע לכםבעולםבשני דולר!
למה זה לא נעשה עדהיום… כי אולי ההובלה מאודיקרה?
אז מה עם עלות ההפקה היא 0.5 דולר
לגבי פיקוח על המחירים, תשובה ככבר מצא 90% מהגז, הסיכוי למצוא עוד גז שואף לאפס
אתר מידה שלום. חושב שראוי קודם כל שמר פוסטר יצהיר על זה שהוא מייעץ לתשובה ושותפיו – ולכן מין הסתם הוא בעד יצוא של הגז. מעבר, חושב שאתר כמו שלכם, ראוי שיתן במה לשתי הדיעות – לשתי המידות, כדי שהקוראים יוכלו לשפוט באמת.
היה רצוי לרשום בהערכת דרך אגב שאמיר פוסטר עובד בחברת תמוז שהיא לוביסטית של חברות הגז (נובל אנרג'י), דרך חברת "פוסטר קבוצת ייעוץ" שהיא מהווה את הזרוע המחקרית-כלכלית של תמוז עבור לקוחותיה.
אני לא הייתי לוקח את מה שהוא אומר כאילו היה תורה מסיני.
מה ע
עצוב אבל אתם מאוד מאוד לא מדייקים במספרים וכך הופכת הכתבה למגמתית
למשל- מחירי הגז בארה"ב. אם בודקים בנתונים עצמם מסתבר ש- א. המחירים נמוכים בהרבה ממה שמתואר כאן- סביב ה 5 דולר בממוצע רב שנתי. ו- ב. שכבר כמה זמן שמהחירים של הגז בצניחה חופשית עד כמעט שני שליש ממחיר זה. ו- ג. יש עודפי גז עצומים בעולם שכרגע נראה שרק הולכים וגדלים.
מקור המידע
http://www.eia.gov/naturalgas/weekly/#tabs-prices-4
מאוד פשוט, האנשים שגילו את הגז (יוסי לנגוצקי ושות') והרגולטורים (דיויד גילה, אבי ליכט ואחרים) אומרים שזה שוד לאור יום.
לאחר ברברת אין סופית בעתונות הישראלית " הנאורה" סוף סוף מאמר המדגים איך צריך להראות מאמר רציני
תודה.
"א
הערת אגב. מיתווה הגז קובע מחיר של כ 5 דולר אבל יש לזכור ש 60% מס פירושו שהאזרח מקבל 3 דולר בחזרה לכיסו דרך המיסוי.
נו
הכותב הוא לוביסט של חברות הגז. איך אפשר להתייחס לדבריו ברצינות?
ל אם להיות בוטה, לדעתי הוא מכור של הטייקונים. ניתן לקחת טענות מסוימות שלו ולהראות שהם שטויות.
1. "חשוב להבין כי יש קונצנזוס שקיים צורך דחוף בפיתוחו של מאגר לוויתן. מאגר תמר, המזרים כעת גז לישראל, לא מסוגל כבר כיום לספק את כל צרכי המשק." ממש לא נכון. מאגר תמר כולל רק 5 בארות הפקה ורק צינור אחד. לגבי הצינור צריך לדיק, יש צינור כפול או "שמן" בין מאגר תמר עד למאגר הישן "ים תטיס" הקרוב לחוף שהתרוקן בינתיים. מה עוצר אותם לקדוח עוד בארות ולהניח עוד צינור? אולי כדי ליצור לחץ כאילו צפוי מחסור בגז, וזאת למרות שבמאגר תמר יש די הרבה גז לעוד שנים רבות(?).
במקור דרשו מ"תמר" צינור נוסף לחוף ורחוק מהצינור הנוכחי בדרום, מסיבות של יתירות ושרידות. סימנו כבר אתר קליטה בחוף, ותושבי האיזור התנגדו מאוד. אבל הפוליטיקאים עבדי הטייקונים כנראה שביטלו את הדרישה הזו, כי לא שומעים על זה יותר. בנוסף, נראה לי שהטייקונים מימנו מכיסם הרחבת הצינור בקטע הארוך תמר- ים תטיס, מכיון שתכננו למכור גז למצרים. לעומת זאת הקטע הקצר מ"ים תטיס" לחוף נשאר מוגבל בקיבולת, כדי ליצור לחץ מלאכותי שעוד מעט לא יהיה מספיק גז.
שם: 2gas-550.2012626T152438.jpg – מספר צפיות: 0 – גודל: 46.8 קילובייט
2. "בעקבות וועדת שישנסקי חלקו של הציבור ברווחי הגז עומד על 81%, בעיקר כתוצאה ממסים" . לפי עיתון הארץ בקושי כ 40% (?).
3. "טענה זו מניחה כי ניתן לפתח את מאגרי הגז שלחופי ישראל על בסיס הצריכה המקומית בלבד. הנחה זו אינה נכונה כלל וכלל. עלויות פיתוחו של מאגר 'לוויתן' נאמדות בכ-7 מיליארד דולר, בעוד שהמכירות לשוק המקומי על-פי המתווה המסתמן הן נמוכות". הטעיה מכוונת. הסיבה היחידה להקדים את פיתוח מאגר לויתן הוא שהטייקונים יוכלו למכור את כל הגז כמה שיותר מוקדם, וכך התשואה השנתית תהיה עוד יותר חזירית. בפועל, אין מה למהר, צריך לפתח עוד את "תמר" וברור שכאשר תמר יתחיל להיגמר, יפתחו גם את לויתן.
4. לגבי מחיר הגז, הכותב טוען ש 5.5 דולר ליחידה זה מחיר סביר. אפילו אם נכון (וזה לא נכון) הוא שוכח להזכיר שהממשלה הפקירה את המפעלים לחסדי טייקוני הגז, והם משלמים יותר, כי הם קטנים יחסית. לעומת זאת במצריים הממשלה המצרית כפתה מחיר אחיד לכל צרכני הגז, גדולים או קונים. הלוואי עלינו.
צריך להזכיר שהממשלה לא צריכה לעשות שום דבר בענין לוויתן. הזכיון נגמר בשנת 2018 ואם המאגר לא יפותח הוא חוזר חינם לבעלות המדינה. במקום לנהוג כך, הממשלה מתכוונת להתחיב בחוזה שלא יהיה שינוי במשך 15 השנה הקרובות, שזו שערוריה עצומה, שתעלה לנו בהרבה מאוד מיליארדים, כי אם תקום ממשלה פחות מושחתת היא לא תוכל לתקן את המצב הגרוע הזה.
עצוב לי לראות שאצר מידה נותן במה לא מאוזנת לחלוטין למי שאוכל משאריות טייקוני הגז, ונובח בשמם.
מעבר לכך המאמק עצמו מלא סתירות פנימיות, אי דיוקים וחצי אמיתות, כך שיחד הם מהווים שקרים.
הכותב בוודאי שלא מאמין למה שטייקוני הגז הזמינו ממנו לכתוב, אני מציע לכל מי שעיניו בראשו לבדוק את הדברים, כולל החשיפה לגבי כותב המאמר , כמי שמתפרנס מטייקוני הגז בערוץ 10.
מר אמיר פוסטר היקר,
בצייון עובדות יבשות והבנתן באופן רציונלי ונייטראלי, אתה ממש "משחק לא פר". יישר כוח.