הזכויות הרלוונטיות היחידות באימוץ הן זכויותיו של הילד. תומכי האימוץ בזוגות חד מיניים מבקשים להקריב את האינטרס של הילדים לטובת פנטזיה אידאולוגית
החברות המערביות עברו בעשורים האחרונים שינוי קיצוני ביחסן להומוסקסואליות. מה שנחשב בעבר כחטא בלתי נסבל, נתפס היום כ"אוריינטציה" שאינה שונה בטיבה מהנטיות שמובילות גברים לרצות להתאחד עם נשים וללדת ילדים.
השינוי הרדיקלי הזה החל באי-הפללה של התנהגות הומוסקסואלית, ובנכונות גוברת לא רק לגלות סובלנות כלפי הומוסקסואליות ברמת הפרט, אלא גם לדון בה בפומבי. ראינו בעלייתו של 'ההומוסקסואל הציבורי' – התועמלן הראוותני לאותו אורח חיים 'אחר', שכמו קוונטין קריספ, האייקון ההומוסקסואלי האמריקני, ניסה לשכנע אותנו שהמונח 'גייז' (עליזים) הוא בסך הכול תיאור מוצלח של הומוסקסואלים. תנועת ה'גאווה' והיציאה מהארון של אנשי ציבור ודמויות מוכרות הגיעה לנקודה שבה זה כבר לא מעניין במיוחד לדעת אם מישהו הוא גיי או סטרייט.
לרוב, אזרחי בריטניה צעדו עם השינויים האלה. אולי לא נוח להם עם הביטויים המופגנים יותר שלהם, אבל הם מוכנים לגלות סובלנות כלפי אורח החיים ההומוסקסואלי, ובלבד שיישמר בגבולות ההגינות ולא יפר באלימות את נורמות היסוד. אלא שהגישה הזו כבר איננה מספקת את פעילי הקהילה. מבחינתם, "גילוי סובלנות" בלבד פירושו התנגדות בפועל לסגנון חייהם. עבורם, רק כאשר התנהגות מסוימת פוגעת בך עליך להפעיל את מידת הסובלנות כלפי האחר, ואילו הם מעוניינים בכך שאנשים יתייחסו להומוסקסואליות כאל הנורמה. הם משתמשים בחוק כדי לקדם את האג'נדה שלהם באמצעות נקיטת מושגים חלקלקים כאפליה וזכויות אדם.
החוק מתייחס היום להומוסקסואליות כאל נטייה הדומה כמעט בכול להטרוסקסואליות, כך שכל ניסיון להבחין בין בני-אדם על בסיס העדפתם המינית, בין אם מדובר במבקשי עבודה או בתביעה לקבלת זכויות, נחשב כאפליה בלתי הוגנת, השווה בנבזותה המוסרית לאפליה על בסיס גזעי או מגדרי.
בסך הכול מוסכם שיש צורך בקיומם של חוקים נגד אפליה, כדי להגן על מי שסבלו בעבר מדעות קדומות עוינות. אך מדי פעם אנו ניצבים בפני העובדה שאף שהומוסקסואליות כבר הפכה לחלק מהנורמה, היא עדיין לא נורמלית. קבלתנו את אורח החיים ההומוסקסואלי, המציאות של זוגות חד-מיניים והסצנה ההומולסבית, לא ביטלה את תחושתנו שאלה הן חלופות למשהו אחר, שהוא עצמו הדבר הנורמלי. הדבר האחר הזה אינו תשוקה הטרוסקסואלית, הנתפסת כ"אוריינטציה", אלא "האיחוד ההטרוסקסואלי": בואם של גבר ואישה בברית הנישואין, פעולה המובילה בדרך הטבע לא רק למחויבות הדדית, אלא גם להולדת ילדים, לגידול משפחה ולשאר הרגלי ההקרבה העצמית שבהם בסופו של דבר תלוי עתיד החברה כולה.
התעמולה שניסתה לשכתב את ההטרוסקסואליות כעוד "אוריינטציה", היא לאמיתו של דבר ניסיון לשכנע אותנו להתעלם מהאמת לאמיתה על האיחוד המיני – שהוא, בצורתו הרגילה, האופן שבו דור אחד מפנה את מקומו לדור הבא.
באמת זו מכירות כל הדתות הגדולות, והיא זוכה לתמיכת ההשקפה הנוצרית הרואה במוסד הנישואין איחוד שנוצר על ידי האל. דבר זה מסביר, במידה רבה, את רתיעתם של אנשים דתיים מהסכמה לנישואים חד-מיניים, שבעיניהם אינם אלא ניסיון לכתוב מחדש במונחים אנושיים את האמנה החברתית הנצחית. במילים אחרות, הם רואים בנישואים הומוסקסואליים חילול הקודש. זהו הרקע לסכסוך הגובר בין סדר היום ההומוסקסואלי לדת המסורתית, שהמערכה הנוכחית על 'זכויות האימוץ' היא הסימן האחרון לה.
היפוך תפקידים בעייתי
על פי ההשקפה הנוצרית – שלדעתי שותפים לה גם יהודים ומוסלמים – אימוץ פירושו קבלת ילד כחבר במשפחה, והתמסרות אליו באותו אופן שאב ואם מתמסרים לילדים שהם בשר מבשרם. זהו אקט של הקרבה, שטובת הילד לנגד עיניו ואשר מטרתו לספק לו תנאי מחיה נוחים ונורמליים של בית. מטרת האימוץ אינה לגרום סיפוק להורים המאמצים, אלא לטפח את הילד על ידי הפיכתו לחלק ממשפחה. עבור אנשים דתיים פירוש הדבר שמספקים לילד אבא ואמא. כל דבר אחר יהיה עוול לילד וניצול של תמימותו. לפיכך, אין דבר כזה 'הזכות לאמץ'. אימוץ הוא אקט שבו אתה מקבל על עצמך תפקיד והתחייבות, והזכויות היחידות שקיימות הן זכויותיו של הילד.
כנגד טיעון זה, הפנייה לעזרתם של "חוקי האפליה" הוא ללא ספק בלתי רלוונטי. מטרת האימוץ איננה לגרום סיפוק להורים המאמצים אלא לסייע לילד. וכיוון שעל פי ההשקפה הדתית, העזרה היחידה שניתן להציע היא לספק לו משפחה אמיתית, אי-הכללתם של זוגות הומוסקסואלים בין המועמדים לאמץ איננה אפליה יותר מאי-הכללתם של אלה התומכים בגילוי עריות או קומונות של מחליפי זוגות למיניהם.
המחשבה שאימוץ הוא בסך הכול אחת ה'זכויות' שיש או אין להורים המאמצים, מצביעה על ההיפוך המוסרי שהחברה המודרנית נגועה בו. במקום להתייחס לתא המשפחתי כאל הדרך שבה הדור הנוכחי מקריב את עצמו למען הדור הבא, מבקשים מאיתנו ליצור משפחות שבהן הדורות הבאים יוקרבו על מזבח הנאתו של הדור הנוכחי. אנו מתבקשים להתעלם מכל מה שידוע לנו על שבריריותן של השותפויות ההומוסקסואליות, על הצרכים הפסיכולוגיים של ילדים ועל הנורמות שעדיין שולטות בבתי-הספר ובקהילות שלנו, וכל זאת למען פנטזיה אידאולוגית.
ההתנגדות לכך שבני זוג הומוסקסואלים יוכלו לאמץ ילדים אין פירושה שאנו מאמינים כי אסור שיהיה להם כל קשר עם ילדים. מאפלטון ועד המנצח והמלחין הבריטי בנג'מין בּריטֶן, הומוסקסואלים זיהו את עצמם כמורים, שלעתים קרובות מעצימים את רגשותיהם הארוטיים כפי שעשו זאת שני האנשים הגדולים הללו, באמצעות טיפוח שכלם ונפשם של צעירים. אבל אפלטון הוא שהצביע על כך (בחיבורו 'החוקים') שהומוסקסואלים, כמו הטרוסקסואלים, חייבים ללמוד להקריב מעצמם, ושמוטב להם שלא לאפשר לתשוקותיהם לשלוט בהם אלא להעדיף את האינטרסים ארוכי-הטווח של הקהילה.
רוג'ר סקרוטון הוא סופר ופילוסוף. המאמר פורסם בעיתון הבריטי 'הטלגרף'. תרגום: שאול לילוב
מסכים שטובת הילד צריכה לעמוד במרכז הדיון ולא זכותם של ההורים – אבל ההנחה שזוג הומואים, בהגדרה, לא יכולים להיות הורים טובים כי ביולוגית הם מנועים מלהביא ילדים, היא מטופשת להפליא.
זוגות הטרו-סקסואלים מסוגלים להיות אנוכיים, להתעלל ולאמלל את ילדיהם ללא קץ, בדיוק כפי שזוגות הומוסקסואלים מסוגלים לבנות תאים משפחתיים לתפארת שבהם "הדור הנוכחי מקריב מעצמו למען הדור הבא."
מספיק לחזור על מנטרה "טובת הילד …. טובת הילד" , אין דבר כזה טובת הילד!
נכון. גם זוג אחים יכולים לגדל ילד לתפארת וגם שלוש נשים החיות בצוותא, או רווק בודד. אז למה לעצור שם? לא מדובר באפלייה על רקע העדפה מינית, אלא על אימוץ ילד אל תוך מסגרת משפחתית יציבה ככל האפשר.
מצוין יוסי! מסכים עם התגובה למרות לדעתי מסקנותינו הפוכות, אסביר…
1. טובת הילד צריכה לעמוד במרכז הדיון בהחלט, אולי בכל הדיון (ולא "רק" במרכזו)
2. מסכים שלהסיק שאף זוג הומואים לא יכול להיות הורים טובים כי ביולוגית… – מטופש לוגית
3. זוג הטרו מסוגל להתעלל בילד וזוג הומו מסוגל לבנות "לתפארת"
עד כה אנו די מסכימים, וזה בעצם כל התגובה שלך – אבל ארחיב במעט (אני מניח שאתה תומך במתן "זכות אימוץ" לזוגות להט"ב)
זה נכון שבאופן מקרי זוג להט"ב יכולים להוות הורים טובים יותר מההורים הביולוגיים, אך כשבאים ומחוקקים חוקים לחברה ככלל, אי אפשר לקחת מקרי קיצון (אנוכיים, להתעלל ולאמלל) ולהשליך עליהם על כלל החברה. לדוגמא, ישנה משפחה אוהבת כל כך שהאחים והאחיות מאוהבים, נגיד לשם הדוגמא שני אחים ושתי אחיות (גילוי עריות). משפחה זו באמת מפזרת אהבה לכל עבר, מפנקים את הילדים, עשירים אז גם לא מחסירים שום דבר חומרי, לא רבים אף פעם בקושי מתווכחים, מחונכים לעילא ולעילא, משכילים, מסתדרים עם השכנים וכו' – במשפחה שכזו באמת (אני מתכוון לזה) שילדים יכולים לגדול "לתפארת". מה דעתך? כדאי לחוקק חוק שגם משפחות כאלה (מגלי עריות, 4 הורים בבית) יוכלו לאמץ? הרי ברור שטוב יותר לילד לגדול בבית הזה לעומת הבית ברחוב ממול – שם גרים זוג הטרו שבו האבא מרביץ לאישה (וגם קצת לילדים) והאישה מוציאה את כל העצבים שלה על הילדים (צועקת ומרביצה)
בנוסף, בעקבות כל ה-BarkMitzva שחוגגים בארה"ב האם תאפשר לזוגות מעורבים (נגיד אישה מתחתנת עם כלב, גבר מתחתן עם עז) לאמץ?
יוסי, אם טענתך לא היתה כ"כ מזעזעת, היא היתה מצחיקה.
ולכן ארשה לעצמי לכתוב: ח ח ח!
"זוג הומואים לא יכולים להיות הורים טובים כי ביולוגית הם מנועים מלהביא ילדים"- כתבת שההנחה הזו מטופשת, אבל למעשה היא לוגית ונכונה להפליא, כי לא רק שזוג הומואים לא יכולים להיות הורים טובים, הם פשוט לא יכולים להיות הורים!!!
הנרטיב הנפוץ אצל ההומולסבים הם – "נולדתי בגוף של גבר אבל תמיד ידעתי שאני אישה," "כבר מגיל צעיר ידעתי שאני שייכ/ת למגדר אחר" וכו'.
נרטיב זה דומה למשפט שייצא מפיו של נכה- "אמנם נולדתי בלי רגל אבל תמיד ידעתי שאני בריא" (=אז תנו לי לנצח באולימפיאדה, למרות שביולוגית אני לא יכול לרוץ)
או מפיו של עני- "אמנם נולדתי בלי כסף אבל תמיד הרגשתי שאני מסוגו של רוטשילד" (=אז תחוקקו חוק שיאפשר לי לגנוב, ולרשת עשירים שמתו עריריים, למרות שעובדתית זה לא הכסף שלי)
או מפיו של אתיופי- "אמנם נולדתי בעור שחור, אבל כבר מילדותי הרגשתי שאני פשוט לבן ובהיר (=אז תחייבו כל אחד שרואה אותי, להרכיב משקפיים שיראו אותי לבן)
או מפיו של הומו- "אמנם נולדתי כגבר אבל תמיד הרגשתי אישה" (=אז תאפשרו לי להביא ילדים, למרות שביולוגית אני מנוע מכך)
איך בדיוק???
כל ילד נוצר מחיבור של זרע וביצית. אתה יכול לקיים זוגיות מכל סוג שתרצה: עם גבר, עם אשה, עם חייזר, עם מה שלא יהיה. אבל רק זוגיות עם אשה (ובשביל אשה, עם גבר) תוכל להפוך אותך להורה. לחילופין, אם תמצא דרך לשכנע את גופך להנפיק ביציות, תוכל להפוך לאם. אם תמצאי דרך לשכנע את גופך לייצר זרע, תוכלי להפוך לאב. אלה חוקי המשחק, ואי אפשר לשנות אותם עם אף טענה שאינה ביולוגית.
יש לך זכויות שוות כמו לכל אחד אחר. אם אתה רוצה שהחברה תאפשר לך לאמץ ילדים, תיאלץ לשלם על כך בצפייה בנכה מגיע אחרון לקו הגמר ומנצח, בהרכבת משקפיים שמראים כל אחד כאילו הוא בצבע שהוא רוצה, ובנתינת כספך בחינם לעניים שמרגישים רוטשילד.
לשרון, המומחה לביולגיה.
אם תחשוב על זה קצת, תבין שרוב האנשים שמבקשים לאמץ ילד לא מסוגלים מסיבה כזו או אחרת להביא ילדים באופן ביולוגי.
אם היה תוקף מוסרי כלשהו לטענות שלך, הן היו חלות גם על זוגות הטרוסקסואלים שסובלים מעקרות.
אם יש זוגות הטרו- סקסואלים שמאמללים את ילדיהם כמו שאתה אומר. למה להוסיף עוד זוגות חד מיניים מעבר לזה שאולי יאמללו את ילדיהם?
מאמר מצוין, מסביר את הדברים בצורה יוצאת מהכלל
ריק מתוכן, מנסה להראות אינטליגנציה בעוד מאוד קשה למצוא אותה במאמר, בתור אדם שרואה את כל בני האדם שוים, אני מאמין כי גבר הומו יכול לגדל ילד בדיוק כמו גבר הטרוסקסואל ההבדל היחידי הוא החינוך והמתירנות, מה שגם ככה, על אפנו וחמתנו ילך ויגדל בדורות הבאים עד לכדי הכלה של פדופיליה, לכן גם אם נרצה או לאו, בכל העולם נישואים חד מיניאיים יאופשרו וכך גם בישראל, השאלה היא כמה נגרור את אותם הומוסקסואלים עד שיקבלו את המגיע להם
המתירנות לא תגיע בשום אופן להקלה בפדופילידה, משום שלצד המתירנות, מתגברים גם ערכי העזרה לחלש והחמלה. דווקא השמרנות עלולה להוות גורם מחזק פשעי מין. אנשים נוטים לשכוח שבעבר הלא רחוק ובהווה במדינות שמרניות, מה שאנחנו קוראים היום פדופיליה הותר ומותר על פי חוק, כולל בחוקי התורה.
ראו את התגובה המופלאה ומלאת החמלה שלמעלה – "מספיק לחזור על מנטרה "טובת הילד …. טובת הילד" , אין דבר כזה טובת הילד!"
זה מראה בבירור, שהליברלים המתירנים לא רק הולכים לקראת ההכרה בפדופיליה, הם ממש רצים לקראתה. משום שאם באמת יש מי שסבור ש"אין דבר כזה כמו טובת הילד", אז אין שום מניעה לעולל לילד כל מה שמתחשק לך. ואם בחברה השמרנית הנוראה כל כך כביכול, הפדופילים פעלו בסתר ובכמות מעטה, הרי שבחברת העתיד המושלמת, שאתם כה מצפים לה, הפדופיליה תחגג בהמון ובראש חוצות. אכן, יש למה לחכות…
כנופיה של "ליברלים" עוברת בתגובות ומסמנת תגובות שלא נוח להם איתן כספאם.
זהו טבעם של בולשביקים.
הגורמים היחידים שיכולים לחוות דיעה מקצועית הם פסיכולוגים ופסיכיאטרים. ולפי שתי האגודות של בעלי המקצועות הנ"ל אין שום פגיעה בילדים שאומצו ע"י זוגות חד מיניים.
זה יפה שהכותב מניח שאולי הם ייפגעו. הוא לא איש מקצוע רלוונטי. הוא פילוסוף. ילדים מאומצים ע"י הורים סטרייטים גם יכולים אולי להיפגע, אם הזוג המאמץ הוא זוג שאינו מתאים.
הכותב טוען שהזכויות הרלוונטיות הן בראש ובראשונה של הילדים המאומצים?
מישהו חולק על זה?
שהוועדה שמוסרת ילדים לאימוץ תבחן בדקדקנות מקצועית כל זוג שיבקש לאמץ, סטרייט או חד מיני ותכריע.
לא ייתכן לפסול מראש ווג חד מיני מבלי שייבדק.
הוועדה הזו גם תצטרך לפעול על פי קריטריונים. ומי ערב לכך שהקריטריונים יהיו לרוחך? מדוע רק זוגות רשאים לאמץ? ולא שני אחים, או שלוש נשים החיות בצוותא, או רווק מבוגר? הלא יש ילדים שגרים במחיצת אב חד הורי, דודה או סבתא והם מאושרים מאוד. הקריטריון היחיד, שנראה נכון לדעתי, הוא הכנסת ילד לתא משפחתי יציב ככל האפשר, לא משום שאני חושב שהומואים אינם רשאים להיות הורים או שהם פגומים חלילה – לא יותר מאשר זוג רווקים או אפילו הורים הטרוסקסואליים שלא השלימו 12 שנות לימוד. העדפתם המינית אינה עומדת על השולחן, אלא טובת הילד.
טוב זהו, נראה לי שכבר מילאתם את מכסת מאמרי הדעה האנטי להטב"יים השנתית שלכם.
לא מבין למה לא נתנו לי לאמץ ילדה קטנה וחמודה. אני נשוי לכבשה – אמנם לא עם תעודה של הרבנות, אבל מה שחשוב זה שאני והכבשה יודעים שאנחנו זוג נשוי. הכבשה נותנת לי הכל: צמר, חלב ואהבה. היא תיתן הכל גם לילדה הקטנה שאנחנו כל כך רוצים לאמץ, וגם אני אתן לה הכל. אז למה הזואופילופובים מונעים מאיתנו ילדה מאומצת ומתעללים בנו?
הייתי לועג לך, אבל רוב הסיכויים שאתה הומו בארון, אז עזוב.
לא הומו ולא בארון, אבל כל פעם שהומו מסמן אותי כהומו בארון רק בגלל שיש לי ביקורת על הומואים – אני מבין כמה הביקורת שלי עושה חסד עם התופעה הזאת.
שוב השיטה הידועה. כל מי שמעז לומר משהו נגד הומוסקואלים, מיד מאויים ב"חשיפתו" כהומו בארון כביכול. ככה זה, כשאין מה להגיד, עוברים לאיומים.
זה לא איום, זו פסיכולוגיה הכי בסיסית.
בן אדם משוחרר ושלם עם עצמו שאוהב נשים, לא מתעסק בזמנו הפנוי ב"ביקורת על הומואים", ובטח שלא משווה יחסים בין שני גברים למשכב כבשה. רוב הסיכויים שיש כאן חרדה עמוקה שמקורה בתשוקה מודחקת.
עכשיו תקשיב. אני לא הומו. אבל כמי שמגדל ילדים במרכז תל אביב, הכרתי מקרוב במהלך השנים האחרונות לפחות תריסר תאים משפחתיים שכאלו. כולם מסורים עד אין קץ לילדים שלהם גם בלי תעודה מהרבנות.
אז במקום להיכנס לאנשים לתחתונים ולשפוך רעל בטוקבקים , קח אוויר, תרגע, תדמיין את עצמך עם גבר ותראה איך זה מרגיש. אחר כך, תחשוב שוב אם אתה הומו בארון או לא.
וואלה, יוסי, המומחיות שלך ב"פסיכולוגיה הכי בסיסית" מעלפת. בתור בן אדם משוחרר ושלם עם עצמו שאוהב אשה אחת מסוימת (לאו דווקא "נשים" מכל סוג ומין), אני מתעסק בזמני הפנוי בכל מיני נושאים חברתיים ותרבותיים. אבל מה לעשות שההומואים ה"מקצועיים" דוחפים את העניינים השרוטים שלהם לכל חור ולכל אתר ומאלצים בני אדם משוחררים ואוהבי אשה כמוני להגן על חלקות התרבות השפויות והבריאות מפני אלה שמאשימים גברים כמוני ב"חרדה עמוקה שמקורה בתשוקה הומוסקסואלית מודחקת". קשה להאמין שלא-הומו היה תוקף את השחרור השפוי שלי באנרגיות שליליות מודחקות כאלה (הנה, לאט-לאט אני לומד ממך "פסיכולוגיה בסיסית") וממליץ לי לדמיין את עצמי עם גבר, שמא אני מחמיץ את חיי. קח אוויר, תירגע, ותן להטרוסקסואלים שפויים לנהל את חייהם המשוחררים בלי לדחוף אותם למחוזות השריטה החביבים עליך.
יא אללה, איך נלחצת רק מהמחשבה הזו.
שמע, אני מבין שזו בטח סיטואציה לא פשוטה ואני לא רוצה ללחוץ – בטח אם כבר התחתנת.
אבל בעיקרון, אם אתה מתעסק בכל מיני נושאים חברתיים ותרבותיים, תלמד כלל: אם אתה לא רוצה שידחפו אותך למקומות לא נוחים, אל תשפריץ רעל. דבר כמו בן תרבות.
וואלה, יוסי, איך נלחצתי! תשאל את אשתי איך התפקוד שלי ירד היום באטמוספירה שלמה. אבל אני מעריך את זה שאתה "לא רוצה ללחוץ", כי אחרת בטח הייתי מתגרש ומתאהב בעוד אחד כמוני שגילה לראשונה את נפלאות השריטה המחרפנת. והעיקר: כיוון שהציניות התמימה שלי נראית לך כמו "השפרצה של רעל" – כנראה שבאופן עמוק ומודחק אנשים בריאי נפש כמוני גורמים לך עוגמת נפש. כאן לא תעזור לנו תרבות גבוהה, מה חבל…
היידה, אני לגמרי אתך. חזק ואמץ מול פסיכולוגים בשקל ונאורים בעיני עצמם.
*אפלטון גרס שיש לבער את ההומוסקסואליות בחוקים.
אני מסכים שאין זכות לאמץ ילד, זה לא זכות בסיסית והערך העליון הוא טובת הילד ללא ספק.
אבל הטענה היא שהורים להט"בים אינם יכולים לספק לילד את הזכויות שלו ולהתמסר לגידולו כמו זוג הטרוסקסואלי או טוב יותר היא מטופשת.
יש מגוון דוגמאות להורים הטרוסקסואלים כושלים. בנוסף אם יש אפשרות לגדל את הילד במשפחה ולא בתוך בית יתומים כמובן משפחה היא הרבה יותר עדיפה. כן יש בעיה שלא יהיה במקרה כזה Role Model של גבר או אישה. אבל גם אמא חד הורית או אב חד הורי אין Role Model כזה במידה ואין קשר להורה השני. אני חושב שבסה"כ אם האנשים הם טובים ואין בעיה עם הרקע שלהם אין סיבה שלא לתת להם לאמץ ילדים. אנשים בכללי מולידים ילדים מסיבה אגואיסטית. אנשים רוצים המשכיות ומישהו להעביר את הידע שלהם ובמובן מסוים את עצמם אז אין סיבה להגיד שרק ההומוסקסואלים הם אנוכיים אלא כל האנשים באים ממניעים אנוכיים.
הטענה על ה"ילד במרכז" היא שטותית, בכל הדורות האימוץ נעשה ברוב המיקרים לטובתו האנוכית של המאמץ שרצה המשכיות, ולעיתים הכבוד שבא עם ההמשכיות.
באימפריה הרומית האימוצים היו נפוצים מאוד באצולה, והמאמצים היו בד"כ הגברים, והמאומצים היו לעיתים אנשים בוגרים.
הדבר היחיד שיש לי להגיד הוא שאל למדינה להתערב באימוצים ובפונדקאות, ובהשתלות אברים ובכל ענין אחר שאזרח ישראלי מבצע בחו"ל. יש למדינה מספיק דברים אחרים לעסוק בהם שהיא מזניחה.
החריג היחיד לכך הוא אם הילד המאומץ זוכה להתעללות והזנחה, ואז דינו כדין כל ילד אחר שהוריו מתעללים ומזניחים אותו.
המאמר מדויק מאד. בין אם נכתב על הומוסקסואלים ובין אם לא. כלומר הרעיון של הזכות לאמץ, בין אם אתה סטרייט ובין אם גיי, פשוט מופרכת מיסודה. הזכויות הן של הילד בלבד.
לגבי ההומוסקסואליות, נכון שגבר גיי יכול לגדל ילד כמו גבר סטרייט, אבל לא על זה דבר המאמר. המאמר מדבר על צרכים פסיכולוגיים של ילד. גם אם ההשקפה המצדדת בעד הומוסקסואלים נכונה ואמיתית, אתה לא יכול לקחת ילד ולשים אותו במקום שהוא התמודדות, גם אם היא למען מטרה נעלה. וההתעלמות מכך שמדובר עדיין בהתמודדות היא מעשה בת יענה. סובלנים כמה שנהיה, אנו צריכים לראות את הדברים בעין פקוחה ובראייה רחבה. יש לנו אידיאולגיות, אך יש גם מציאות. לפעמים השמאל חוטא בכך שהוא עבד של האידיאולוגיה ומתיימר להקריב את אנשיו על מזבחה, מבלי להבין שהחזון טרם התממש ובינתיים, יש מציאות, גם אם היא כואבת.
זה חוזר על עצמו גם בנושא הזה וגם בנושא המדיני.
אסטה מן הנושא בהקשר הזה: המלחמה של הימין מול השמאל היא מלחמה של מציאות מול חזון. לימין יש כמובן חזון במישורים רבים, כמו כלכלה משגשגת וזירה בינלאומית בעלת קשרים אסטרטגים חשובים ועוד, אך בויכוח מול השמאל, השמאל מציג חזון ומסרב להתמודד מול טענות המציאות בעוד הימין מנסה להטיח אותה לשמאל בפרצוף, בצדק.
מכאן לדבר הבא ששמעתי מארז תדמור: השמאל מרבה למסגר תופעות ימין ולתת להם סלוגנים: "פאשיזם, הומופביה, אפרטהייד" ועוד. כוחו של השמאל הקופירייטרי חזק מאד בלתת כותרות ולהתחמק מהטקסט המנמק עצמו.
לדעתי, הימין צריך לגייס כמה קופירייטרים שלא ידברו את הרציונל הצודק של הימין, אלא ישיבו בסיסמאות משל עצמם. מדוע השמאל מרגיש בנוח לאמר פאשיזם והימין לא ירגיש נעים לאמר קומוניזם? מדוע הומופוביה זה בסדר וריחוף פסיכיאטרי לא?
כך, בגלל הסלוגנים הזכירים של השמאל, אנו מרגישים מבלי משים כי עלינו להיות הטקסט מתחת לכותרת הזו. מכאן שתחת הסלוגן הומופוב, אתה צריך להסביר מדוע אתה מתנגד לאימוץ על ידי הורים גיי.
הימין צריך לתת סלוגן, והשמאל ינסה לנמק עצמו תחתיו. שהקופי הימני ינסח משהו בנוסח הדאגה לשלום הילד וכו' והשמאל, אדרבא, יסביר איך האימוץ על ידי גיי מתכתב עם הדאגה לשלום הילד.
מישהו כבר אמר שמפסיקים להתנצל, לא? הכותרות, הסלוגנים הזכירים, הקופירייטינג, זה הנשק הנכון במלחמת הדעות המודרנית.
אתי יקרה,
אני חושב המון על הנושא הזה ועדיין מתלבט אם זו באמת הדרך. את יכולה באותה נימה להוסיף את הכוחניות בפקידות (בין אם פקיד זוטר או שר, השמאל יודע לבצע בלי לספור ביקורת – בדורסנות). לא בטוח שהייתי רוצה ביצוע דומה מימין, זה עלול להוביל למלחמת אחים מיותרת. אני דווקא אוהב שרעיונות מימין צריכות לעבור ביקורת מדוקדקת מה שמוביל להחלטות שקופות ושקולות יותר. כפי שטענת, מציאותי ולא אוטופי חסר השגה. מצד שני, זה מרגיש כאילו הימין משחק ״פייר פליי״ ולשמאל מותר להכות מתחת לחגורה וזה ברור לכולם שאלו הם החוקים של המשחק. השמאל אינו מכה על חטא ואילו הימין מכה על חטאים גם לא שלו.
מרגיז אבל הייתי רוצה לגרום לשמאל לשחק פייר פליי מאשר לאפשר לימין להכות מתחת לחגורה
יוסי, תודה על התגובה.
ככלל, אני חייבת לציין שזה בין האתרים היחידים שנעים לשוטט בהם, הן בגלל המאמרים המורכבים והלא פופוליסטים, אבל לא פחות מכך, בגלל הדיון הרציני הנעשה בתגובות. אי אפשר אפילו לכנות אותן טוקבקים. זהו דיון רציני, השקפתי ולא מתלהם, וזה פשוט מרגש ומלהיב כאחד. בכלל, אפשר לפלח אופי של קהל לפי טוקבקים ותגובות. אז אם מדברים על תרבות ונימוס, וכאן הרוב הגולש הוא ימני, שווה להכנס לבדוק תגובות באתרים אחרים ולהבין עד כמה רמת הנימוס והענווה בימין גבוהה. (לא אכנס לזה שהאתרים השונים מסננים תגובות רציניות – מניסיון – ומשאירים זוהמה כמו חרדים עופו לאיראן ושות', וזה לגמרי מכוון. בדוק.)
ועכשיו לתגובתך, יוסי. אני לא מדברת על הביצועים של השמאל על כל גווניהם, אלא רק על נושא הקופירייטינג המוצלח, המיצוב (מיצוב האויב כפשיסט, כמושחת, פרזיט, וכו'), שכאן הם מצליחים. מה הם מצליחים, אתה שואל? להחדיר בתודעת העם שאתה ואני נבערים מדעת, חסרי השכלה בסיסית, מתלהמים, עממיים מדי ועוד. לא חסר. זהו כוחו של שיווק נגטיבי נכון הנעשה בשפה מכובסת בסגנון בית המשפט העליון ותחת כותרות מלאות חמלה וזכויות אדם.
עלינו לייצר כותרות בעצמנו ולא להיות הנימוק בטקסט שתחת הכותרת שלהם.
ברור שאת כל יתר דרכי ההתנהגות הדורסנית השקטה אין לחקות ולו מהפן המוסרי דמוקרטי.
היי אתי, לדעתי כל הדברים שדיסקסנו עליהם קשורים. מאוד נעים לשוטט באתר ולקרוא את התגובות. התגובות מימין בדרך כלל מנומקות, מנוסחות בכבוד (לכותב המאמר, לנושא/מושא הכתבה, למגיב אחר וכו'), מגיבות לעניין הרלוונטי (ולא אד הומינם למשל)… זה בעצם מתכתב עם הגישה המציאותית (ומחפשת ישימות בפועל)
לעומת זאת, מגיבים משמאל באתר זה לרוב מגיבים בארסיות ובזלזול. ללא עימות עם טענות המובאות במאמר, ניסיון "לחפש" טעות קטנה במאמר ולהיתפס עליה בלי להתייחס למהות, וכו'… זה בעצם מתכתב עם הגישה החזונית/אוטופית הבלתי ישימה. ניסיון לאגד את כל הבעיתיות של נושא מסוים לסלוגנים קליטים, הפשטה של הבעיה לכדי מציאת פתרון שלוף מהשרוול (או מדינה דו-לאומית או נסיגה מוחלטת – אין אמצע – למרות שברור שיש אמצע ויש גם בכלל דרכים אחרות) וקיטוב/פילוג/שיסוע בין האזרח הפשוט שבעצם מרגיש את הצורך לבחור בין השחור ללבן, למרות שהוא מבין בתוכו שתכל'ס הוא היה רוצה לבחור אפור (או לפחות איזשהו גוון של אפור כהה/בהיר) אבל זה לא אופציה. אז הוא נאלץ "לבחור" שחור או לבן.
השמאל מדבר בסיסמאות יפות ונעלות בלי שום קשר בין הסיסמא למציאות. באם הימין יתחיל באותו אופן, הוא ירדד את השיח לחלוטין. במצב כזה, כל פליטת פה של איש שמאל (פוליטיקאי, איש תקשורת, סלב) תגרום לכעס עצום אצל האזרח הימני שפשוט ירגיש את הבגידה במדינה בכל משפט.
"מה הם מצליחים, אתה שואל? להחדיר בתודעת העם שאתה ואני נבערים מדעת, חסרי השכלה בסיסית, מתלהמים, עממיים מדי ועוד" – תחשבי במה הימין יצליח אם יפעל באותה צורה. לא הייתי רוצה לשמוע אדם קרוב אליי, שאני אוהב במידת מה, מביע את דעתו בנושא מסוים ומאותו רגע אני כבר לא אוהב אותו יותר ועאם הזמן אפילו אתעב אותו בשל דעותיו (שלא באמת דעותיו, שכן הוא יכל לבחור רק שחור או לבן – אני בחרתי לבן והוא בחר שחור אבל תכל'ס אם הייתה את האופציה – הוא היה בוחר 55% כהות ואני הייתי בוחר 45% כהות – אז אנחנו די דומים בהשקפותינו, אבל בעקבות השיח הניצי הסתכסכנו.
אני מאוד מתחבר למסרים שיוצאים ממשה פייגלין (הקים את מפלגת זהות), במשך למעלה מעשור הפוליטיקה (לא רק פוליטיקאים, כאמור גם אנשי תקשורת, פקידים…) נהייתה פוליטיקה של אנשים ולא פוליטיקה של רעיונות. כלומר, אין באמת הבדל בין כל המפלגות/פוליטיקאים מלבד ההבדל האנושי (אופייו, מכריו, עסקיו, עברו הצבאי). וזה מתכתב בדיוק עם האופי של הצד השמאלי במפה. הייתי רוצה לראות מלחמת רעיונות בפוליטיקה שלנו. הצעתך להכות מתחת לחגורה תחמיר את המצב…
ובכל זאת, כפי שציינתי לפני כן, אני עדיין מתלבט אם זו הדרך או לא. כי מי רוצה לצאת פראייר? אנחנו לא באמת מעוניינים להושיט את הלחי השנייה אחרי שחטפנו סטירה. לשמוע את הרמטכ"ל מזלזל באמירה "הקם להורגך השכם להורגו" דקר לי בלב. לראות את ההתעללות באלאור אזריה (בשם ערכים שאינם ערכי הציבור) מרתיח את הדם.
אני מוכרח להגיד שהפסקה האחרונה של המאמר די מזעזעת, ובעצם יוצרת זיקה בין הומוסקסואליות לפדופיליה.
כל נושא התא המשפחתי הוא אחד הנושאים האחרונים שמרתיעים חילוניים מתקדמים מלזוז ימינה באופן כללי (היחס לאוריינטציה מינית, נישואין, הפלות וכו'). כולנו צריכים לבלוע את הרוק ולהפנים שימי התנ"ך חלפו עברו והיום יש קונפיגורציות משפחתיות חדשות ולא רעות בכלל. זה בסדר. באמת.
אפשר להתווכח מחקרית מה טוב ומה לא, אבל עד שלא תימצא דרך למנוע אבות שמתעללים בנשים וילדים, אמהות שמתעללות בילדים, אבות ואמהות שנוטשים ילדים וכו', לא הייתי עולה על יותר מדי קופסאות סבון עבור התא המשפחתי המסורתי, כמו שאומרים האמריקנים.
הכותרת והפתיח מדויקים.
למעטים יש אומץ לטעון נגד הלהט"בים, ולפרסם מאמרים נגדם.
הלהט"בים מתקשטים ב"מחקרים" הרבים בעדם. (שלא ברור כלל מי חקר וכתב אותם) בעוד המחקרים ומאמרים נגדם רובם מפחדים לפרסם בגלל ההתנהגות האלימה (מילולית וחברתית בעיקר) של אירגוני הלהט"בים למיניהם. זה טרור מחשבות.
לכן "מחקרים" בעדם יש רבים ונגדם צריך לטרוח לחפש.
"אנו מתבקשים להתעלם מכל מה שידוע לנו על שבריריותן של השותפויות ההומוסקסואליות"
אכן בשיח הקיים יש התעלמות מהווי החיים ההומוסקסואלים בו זוגיות היא משהו יותר גמיש ויותר פריק.
"הזכות לאמץ" !??
לא חסרים ילדים בגילאים שונים שזקוקים לאימוץ, ונשלחים או נמצאים בבתי אומנה.
אז..אוליי נתחיל בהם !???בואו נשאל אותם אם הם מעדיפים ..אבא ואמא ? או אבא ואבא
ו- או אמא ואמא ??
למה הגאים נלחמים על אימוץ תינוקות ולא ילדים אומללים בגילאיי 3,4,5וכו' ?
לראות אבא ואבא מתנשקים מתחבקים והלכים יד ביד וישנים במיטה אחת..האם זו היא הדרך לגדל ילד ???
אלו הערכים שרוצים להנחיל לילד מקטנותו ?
מאמר מאלף
רציתי להעביר מסר בתגובה הזאת
YNET, עיתון לכאורה מכובד, מסנן תגובות שלא מתאימות לאג'נדה שלו.
אני מגיב לא מעט, לרוב נגד הלך הרוחות המשתקף לכאורה מהתגובות.
השפה שאני משתמש בה היא מכובדת. מעולם לא ירדתי לרמות של אשפה, מעוןם לא הגבתי בצורה שתפגע במישהו. עם זאת, מצנזרים אותי שוב ושוב.
אני לא כותב כאן כדי להתמרמר. אני פשוט חושב שכדאי לחקור את הנושא. אני מאמין שתוצאות המחקר, אם יפורסמו, יעמידו את YNET באור שלילי, כראוי לו.
משה ,
שנים אני מחרים את YNET כמו גם את ידיעות אחרונות (עיתון מודפס) לחלוטין .
כמוך , מגיב בשפה יפה אך משאיני "מתחבר" לאג'נדת הכתבה, תגובתי אינה מתפרסמת.
מסקנה ,
להחרים את YNET וידיעות ורק נרוויח.
אם כך, האחרונים שזכאים לאמץ הם אלו השולחים את הילדים לחינוך המבוסס על שקרים וסיפורי מעשיות מתקופת הברונזה ומונעים מהם ידע בן זמננו ואת היכולת להתשלב בחברה פלורליסטית ובעולם המודרני.
מאמר מביך. הומופוביה ותו לא.
תגובה מביכה. מחסור בטיעונים רציניים ותו לא.
אז טובת הילד היא שלא יאפשרו למתנחלים לדחוף את הילדים שלהם לשטחי והכל, בשם האידיאולוגיות המשיחיות שלהם! אגב, ראוי שזו תהווה עליה לפסילת אימוץ, כי טובת הילד אכן קודמת, אבל מה לעשות שאף אחד לא מעלה ולו טיעון הגיוני אחד כנגד אימוץ על ידי שני אבות או שתי אמהות! אני הבאתי טיעון סביר שיעמיד את טובת הילד על פני "אידיאולוגיה" משיחית של הוריו – עכשיו תורך.
עזבו הומואים או סטרייטים. עדיף לגור בבית של דוסים. שם עניים, בורים, חשוכים, מכלים את הזמן בעבודת אלילים ושינאת כל מי שלא כמוך.
נאנסים קצת ע"י הרב או השכן, אונסים קצת את האישה כדי לייצר ילדים וזהו. סה"כ אחלה של חיים.
עזבו הומואים או סטרייטים. עדיף לגור בבית של דתופובים. שם יודעים איך לשנוא ואת מי לשנוא: את מי שחובש כיפה או שביס ומבלה את השבת בבית הכנסת במקום בשופינג בקניון הבין-עירוני. שם מכלים את הזמן בעבודת אלילים מודרנית (ישעיהו לייבוביץ', עמוס עוז) ושינאת כל מי שדתי/לאומי/מתנחל. נאנסים קצת ע"י הפרופסור הנאור אבל קוראים לזה "סטוץ", אונסים קצת את הסטודנטית כדי להרגיש נעלים וזהו. סה"כ אחלה של חיים:
https://he-il.facebook.com/אנשי-רוח-מטרידים-283093675212943/
http://cafe.themarker.com/post/1482362/
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1116926
איזה מזל שאין בארץ (בשונה מבריטניה) אף במה לעמדות כל-כך הומופוביות, פרימיטיביות וחשוכות מלבד האתר הגרוע הזה.
איזה מזל שיש בארץ (בשונה מזימבאבווה) במה רצינית ונאורה שמאפשרת גם להומואים מתוסכלים לכנות אותה הומופובית, פרימיטיבית, חשוכה וגרועה.
זה מעניין כששמרן מנסה להעלות דעות פרוגרסיביות, אז אני אגיב דווקא מתוך תפיסת עולם שמרנית חילונית:
אני בעצמי הורה מאמץ ויצא לי להכיר די הרבה הורים מאמצים. מעט מאוד מההורים מאמצים אך ורק ממניעים אלטרואיסטים. ואם מדובר על ילד ראשון לרוב מדובר לגמרי ברצון להביא ילד.
למעשה מדובר בחיבור של אינטרסים: האינטרס של ההורים שיהיה להם ילד בצירוף לאינטרס של הילד לחיות במשפחה.
מכיוון שזה כבר די ברור שאין הבדל בגידול ילדים בין שני הורים מאותו המין לבין שני הורים בני מין שונה, אז אין שום סיבה להפלות בין סוגי המשפחות חוץ מאשר דיעה קדומה או מסיבות דתיות. ולכן, אכן זאת אפליה.
כל השאר אילו פלפולים אפולגתיים (כלומר להגנת טענות דתיות).
יעברו עוד שנים עד שנראה מה השפעת ה"משפחות" הללו על הילדים הגדלים אצלם.
(למרות האהבה החיבוקים והנישוקים)