בשם "זכויות העובדים", ההסתדרות תוקעת עוד ועוד מקלות בגלגלי הכלכלה הישראלית. קמפיין מימון המונים חדש מציע לכם להיות שותפים במאבק לשחרור המשק
והרי חדשות נזקי ההסתדרות מהשבוע האחרון. אפשר כמובן לקיים סקירה כזו כל שבוע, אך יש להודות שעל אף שישנם בישראל מידי שבוע עיצומים, שביתות וסכסוכי עבודה הנסתרים מעיני הציבור, סביר להניח שרוב הקוראים ישתעממו. כל עוד פעילותה של ההסתדרות אינה פוגעת בשגרת יומנו כמו השביתות במשרד החינוך, אנחנו נוטים להתעלם ממנה.
ואמנם, השבוע האחרון לא היה חריג מבחינת עצמת הנזק, אך סדרת האירועים שהתרחשה בו מדגימה היטב את מגוון הנזקים שההסתדרות מחוללת עבור המשק והחברה הישראלית. לא הכל שחור בתחום הזה ויש תקווה מסוימת לעתיד, אך על זה נספר בסוף המאמר. ראשית, לנזקים:
השבוע התחיל עם עיצומים של ארגון הכבאים הארצי, בתביעה להעלות את שכרם של כ-300 הנדסאים ועובדי אגף בטיחות אש. לוחמי האש, שמהווים את רוב עובדי הארגון, מקבלים שכר נאה מאד שעולה עם הוותק, ובניגוד לכוחות ביטחון אחרים כדוגמת המשטרה והצבא הם כפופים לנציב שירות המדינה, ועל כן הם מאוגדים ויכולים לנקוט בעיצומים.
מי שמרוויחים פחות מלוחמי האש הם 300 עובדי ההנדסה והבטיחות שאחראים על מניעת השריפות, אך מרוב אחריות וסמכות הפכו לעוד גוף ביורוקרטי אחד מני רבים שמקשה על העסקים בישראל.
תקנות הבטיחות של מכבי האש מחמירות יותר מאשר במדינות אחרות, ומחייבות עסקים לרכוש ציוד בסכומי עתק וללא כל פרופורציה לסכנות הקיימות. בעל עסק קטן מתקשה מאוד לעקוב אחרי השינויים התכופים, וקיימת סחבת בלתי נגמרת שמונעת אישורים מעסקים.
לפני כחודשיים, התארח בוועדת הפנים של הכנסת מנכ"ל של חברה לייצור מערכות מיזוג שמעסיקה 55 עובדים. החברה פועלת מזה 17 שנים, ורק בחודשים האחרונים קבלה אישור עסק בגלל התעמרות קפקאית של הכבאות, על אף שמרגע הקמתה הותקנו בה מערכות כיבוי בשווי מליון וחצי שקל, כולל חדר קירור ומערכת ספרינקלרים בחניה.
משרדי ממשלה שונים כבר הפנימו כי מערך הכבאות מהווה אבן ריחיים על המגזר העסקי, ומנסים בין השאר לבצע מיקור חוץ של הרגולציה על בטיחות העסקים, או לחלופין להקים ועדה מקצועית שאמורה לייעל את הרגולציה. את האויב מספר אחת של המגזר העסקי, הלוא הוא ההסתדרות, השיקולים הללו לא מעניינים ולכן יש לצפות למאבקים רבים בזירה זו בקרוב. אנו ממליצים על כל פנים, שאם הכבאים מעוניינים להעלות את שכר ההנדסאים, שיואילו לחלק את תקציב הארגון באופן יותר שוויוני בין העובדים עצמם.
נזק עצום למגזר העסקי
למחרת ההודעה על שביתת הכבאים, שמענו על עתירה של ההסתדרות לבית הדין לעבודה בתביעה לבטל את פיטורי עובדי מפעל טבע 'מדיקל' באשדוד. טבע ניסתה בעקבות הסכמותיה עם ההסתדרות למכור את המפעל בחודשים האחרונים, אך ללא הצלחה, ולאור חובותיה הגדולים היא נאלצת לסגור אותו ולפטר בהדרגה את 170 עובדי המפעל. באופן ממש לא מפתיע, החליט הבוקר בית הדין לקבל את העתירה ולהקפיא למעשה את פיטורי העובדים.
המאבק המתמשך של ההסתדרות בטבע, בדומה למאבקים קודמים בסודהסטרים ובנגב קרמיקה, גורמים למגזר העסקי נזק שלא ניתן יהיה לאמוד את ערכו. משקיעים ויזמים מוכנים לסכן את כספם רק בידיעה שבמידה שיוזמותיהם תיכשלנה, הם יוכלו לצמצם נזקים במהירות ולשנות כיוון. אם כל השקעה תחייב את היזמים לנהוג בעובדיהם משל היו שותפים מלאים ושווים ליוזמה, הסיכון יעלה בהרבה על הסיכוי.
בלי גמישות עסקית אין יזמות, וזה נכון הן לגבי עסקים בינוניים מקומיים והן לגבי חברות בינלאומיות שבוחנות היטב היכן להקים את שלוחותיהן בעולם. כל ניסיון של ההסתדרות להציל עובדים מפני פיטורים בעסקים מפסידים גורר עוד קצת את כל המשק למטה, יחד עם שוק התעסוקה כמובן.
לבלום את ההסתדרות
ואם עיצומי מערך הכבאות עוד מיועדים לסייע לעובדים המשתכרים נמוך יחסית, הרי שהפרשה הבאה, גם היא מהשבוע האחרון, נוגעת לאחד ממעוזי השכר בישראל. עלות השכר הממוצעת של עובדי הבורסה עומדת על, תחזיקו חזק, 47 אלף שקל לחודש!
הסכם השכר האחרון מבטיח להם הגנה עד 2021, אך העסקה המסתמנת של מכירת כ-20% ממניות הבורסה המצטמקת לקרן מאניקיי הביאה את ועד עובדי הבורסה לתבוע הסכם ביטחון תעסוקתי חדש וחצוף עד 2028.
כדי למנוע מעבר עבודות למיקור חוץ. מסתבר שלא צריך להיות מנופאי בנמל אשדוד וגם לא לשבת על השלטר כדי לשדוד אותנו, גם עובדי צווארון לבן מעונבים במונופול השקעות יודעים את המלאכה. מיותר לציין מיהו הגוף שתחת חסותו התארגן ועד עובדי הבורסה, נכון?
מפאת קוצר היריעה נגענו כאן בקצה המזלג רק בכמה מנזקי העבודה המאורגנת לשבוע זה, אז מהי הסיבה השניה לפרסום רשומה זו דווקא כעת?
ובכן, בשנים האחרונות ההסתדרות מנסה בכל כוחה לאגד חברות רבות במגזר הפרטי. ניתן רק לשער כיצד יראה המשק במידה וכל חוליי המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות יזלגו גם לחברות הפרטיות: שוק העבודה יוקפא במידה רבה, אבטלת הצעירים תגאה, כפי שמתרחש במדינות בהן אג'נדה כמו זו של ההסתדרות שולטת והשקעות זרות תפחתנה באופן דרמטי בשל הסיכון הגובר.
עם ירידת פריון העבודה ייפול גם השכר הממוצע, על אף כל הבטחותיה חסרות הכיסוי של ההסתדרות. אם אנחנו מעוניינים להמשיך את המגמה הכלכלית החיובית של השנים האחרונות, שומה עלינו לבלום את ההסתדרות ולמלט את נכסינו האסטרטגיים מבין ציפורניה.
https://www.facebook.com/tacharutorg/videos/1889598354665750/
החברים בהסתדרות משלמים לה כמעט אחוז ממשכורתם כל חודש, בדרך כלל מבלי לקבל תמורה (מלבד העובדים החזקים כמובן שמרוויחים הרבה מעל הממוצע), אך רבים מאד משלמים מידי חודש למרות שאינם חברים, מבלי שמישהו שאל אותם אם הם מעוניינים בכלל.
הגניבה הזו, שמנוכה ישירות ממשכורתם של עשרות אלפי עובדים, נקראת "דמי טיפול", והיא מתאפשרת מכיוון שבמציאות האבסורדית בישראל מספיק ששליש מהעובדים ירצו להתאגד כדי לכפות על כלל העובדים לשלם. ומה עם החירות שלא להתאגד? זו איננה נמנית על זכויות הפרט מבית מדרשם של הסוציאליסטים.
והנה החדשות הטובות – יש מי שמרים את הכפפה ומנסה לשחרר את העובדים מחיבוק הדוב של ההסתדרות. ארגון 'תחרות-התנועה לחירות בתעסוקה' פתח קמפיין מימון המונים שמטרתו הפסקת תשלום דמי הטיפול להסתדרות, שיסתיים בעוד יומיים. נותרו עוד פחות מעשרים אחוזים כדי להגיע לסכום היעד, ואנחנו מזמינים אתכם לתרום ולהיות שותפים בשחרור המשק מעול ההסתדרות, לפרטים נוספים ולתרומה הכנסו לדף הקמפיין.
אברהם תומר הוא יו"ר תנועת 'תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה' ומחבר מאמרים באתר 'מידה'
כל הכבוד לתחרות, מקווה שתצליחו להביס את ההסתדרות, הם הסרטן של המדינה.
תודה להסתדרות שבאים לעזור לנו העובדים, מי סופר אותנו ממטר, אלמלא ההסתדרות, היינו שווים לכפרות!!!
קצת נתונים לעובד נטו. בהסתדרות חברים כ800 אלף חברים מתוכם כמאה אלף מסודרים עם משכורת של מעל 30 אלף ש'ח וכ400 אלף עובדים עם פחות מהשכר הממוצע. איך ההסתדרות דואגת לעובדים החלשים? היא עושה העלאת שכר של 5%. העובד החלש קיבל תוספת של 500 ש'ח שהיא משמעותית לגביו אז לכאורה ההסתדרות דאגה לו. ובכן זו הצגה. כשמעלים 5% את השכר אז החזקים 5% אצלם זה מעל 2000 ש'ח תוספת. מתוך המליארדים של התוספת קרוב לחצי הלך לעשירון העליון של מסודרי ההסתדרות. העישרון העליון קונה עם זה דירות ומעלה את יוקר המחיה בהרבה יותר מה500 ש'ח שקיבל העובד החלש. בקיצור ההסתדרות דואגת לחזקים – דופקת את החלשים ומציגה עצמה כמגינת החלשים
למה גם אתם אימצתם את הכינוי השקרי "לוחמי האש".
כידוע, הכבאים המציאו את הכינוי הזה בנסיון לסחוט הטבות ומעמד של לוחמים.
הכינוי הזה הוא תרגום עילג ומשובש מאנגלית, ובעברית משמעותו "לוחם עשוי אש".
הכבאים, מנסים לקבע את עצמם כלוחמים, ולכן הם דוחפים שוב ושוב את הכינוי הזה, בלי הצלחה יתירה.
ראיתם פעם לוחמים שובתים? ראיתם פעם לוחמים מחרימים את מפקדיהם? (כפי שהכבאים עשו שוב ושוב)
איזה משרד פרסום לא חברתי מסוגל לכתוב מאמר כזה נגד ההסתדרות. הושה קפיטליסטים
הצעת חוק:
כל חוקי העבודה נותרים בדיוק כפי שהם היום. מה שצריך הוא להוציא מן הכלל משכורות גבוהות. לעובד המרוויח פי שניים מהממוצע במשק אסור להיות מועסק בחוזה קיבוצי, אלא אך ורק בחוזה אישי. אסור לעובד המרוויח כפול מהממוצע להיות חבר בכל איגוד עובדים רשמי. העובדים העשירים הללו יכולים להתאגד, אך בלא ההגנה של חוקי העבודה – אין זכות שביתה (מותר להיעדר ולשאת בתוצאות), ללא חוקי עבודה, ללא שליש מייצג, וכולי.
מה דעתכם?
הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט2
הסתרת המידע – הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם "טוקבקיסטים" ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ"אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון – פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים – בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.
רשויות חוק מעולות ואכזריות
המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא – בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה – במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה – המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.
בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק – סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.
התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים – בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם.
הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט3
התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו.
שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות – גישה פאשיסטית טהורה.
גישת השופטים כלפי עצמם – בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת – הדוצ'ה תמיד צודק.
הפאשיסם של השמאל ובתוכו בית המשפט4
המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה.
במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט – קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט… המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה.
הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט1
שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת 'אם תרצו' ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים" קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו –Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים – שכן כל הזרדים ביחד – אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת – חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת מפלגה אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית.
השיטות המועדפות
התאגידים הם אחד מאמצעי הפיקוח לכן להם חופש פעולה יחסי. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. אנשי עסקים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, לכן אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.
תעמולה בלתי פוסקת – הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב"דיסאינפורמציה" כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית.