הבחירה של בג"צ היא בין התפרקות מהכוח לביטול חוקים לבין בגידה בערכים הפרוגרסיביים
טיעוני הפוסט-מורטם נגד חוק הלאום הם כה רדודים וחלולים, שקשה מאוד לכבד אותם בתשובה לגופו של עניין. העתירה שהוגשה אתמול לבית המשפט על ידי חברי הכנסת אכרם חסון, סאלח סעד וחמד עמאר אינה שונה בהקשר הזה: כל כולה גבב פרוגרסיבי חסר קוהרנטיות.
חשיבותה של העתירה אינה בטענות המופיעות בה, אלא באתגר שבפניו היא מעמידה את בית המשפט, שיא תהליך ההתפרקות של בג"ץ מהדמוקרטיה הישראלית. כל תגובה שאיננה דחיית העתירה על הסף הוא הפניית גב לא רק לעקרונות יסוד דמוקרטיים, אלא גם לעקרונות שהתווה בית המשפט בעצמו.
היכל התהילה של זכויות הפרט
מבחינה מהותית, ליבת הטענה שבעתירה היא אותה טענה שטחית שמושמעת מתחילת הקמפיין הנוכחי: היעדרו של השוויון מהחוק, כמוהו כאפליה נגד מיעוטים. הטענה הזו הגיונית בערך כמו טענה מפיו של ליאו מסי, מדוע אין הוא מקבל מקום בהיכל התהילה של ה-NBA. לשיח הזכויות, והשוויון בתוכן, יש היכל תהילה משלו. ההיכל הזה, שהורתו בהפיכה השיפוטית של אהרן ברק, היה חסום בבריחים נגד כניסתם של ערכים לאומיים כלשהם.
בית המשפט כפה על אזרחי ישראל סולם ערכים פוסט-ליברלי שדוחה לחלוטין ערכים לאומיים, ואת העיוות הזה צריך לאזן באמצעות חוק שייתן תוקף לערכים הללו. הדרישה להכניס לתוך חוק הלאום זכויות אדם אוניברסליות איננה ניסיון לתת מענה לחסר, אלא לשחוט את כבשת הרש.
ההרכב הנוכחי של הכנסת כמה להחזרת האיזון החוקתי מאז הפר אותו בית המשפט, אך אם היה "מתאזן" חוק הלאום בזכות לשוויון, בשעה שאין כל רכיב לאומי המאזן את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, לא היה נותר למעשה דבר מהערכים הלאומיים הללו. שיח הזכויות נושא את דברו בגאון, והשיח הלאומי מתנצל על קיומו ומשלם מס שפתיים לשיח הזכויות. הציבור הישראלי לא נמצא שם.
גם בתוך הימין פנימה קיימים לא מעט ספקות האם החוק הזה הוא שיביא את הבשורה. מהסיבה הזו קמו בימין מתנגדים לחוק, וכותב שורות אלה בתוכם. אך הקמפיין שמנהל השמאל נגד החוק מאחד את השורות ברוב הימני: ההצהרה הלאומית שבחוק הלאום עומדת בזכות עצמה, וכל החדרה של שיח זכויות לחוק הזה מאפילה ומחלישה אותה.
אכן קיים מתח שבין מהותה הלאומית של מדינת ישראל לבין זכויות האזרח, ובכל פעם שמתעוררת בעיה עליה להיפתר בצורה דמוקרטית על ידי מוסדות דמוקרטיים שבית המשפט העליון אינו נמנה עליהם. מכל מקום, ברמה העקרונית, הזהות הלאומית שווה במעמדה למהות הליברלית של ישראל. זו ההכרעה הדמוקרטית של הציבור בישראל כפי שבאה לידי ביטוי בחקיקת חוק הלאום, והמיעוטים נדרשים לכבד אותה.
הפרדוקס החוקתי
אחרי שענינו בפעם האלף לטענה המהותית נגד חוק הלאום, אפשר לנתח את הכלים המשפטיים שבהם תומכים העותרים את הטענה הזו. "כלים משפטיים", לא מיותר לציין, זו מחמאה לא קטנה לניתוח שמופיע בעתירה.
בפשטות, העותרים טוענים שחוק הלאום בטל משום שהוא סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ובפרט את הזכות לשוויון. התשובה הראשונה לטענה המופרכת הזו היא כי חוק הלאום מביס את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו בכל זירה.
בראש ובראשונה, חוק הלאום הוא פרי דיון ציבורי ובירור מעמיק שנמשך מאז עמד החוק הזה על הפרק לראשונה ב-2011. חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, לעומת זאת, הוא פרי הונאה מחוכמת, קשר שקשר אהרן ברק עם כמה מחברי הכנסת, נגד יתר נבחרי הציבור. הקשר במלואו נחשף, ולא בכוונה, בספר רווי היבריס שפרסם אחד מאדריכלי הקנוניה – אוריאל לין.
שנית, חוק יסוד כבוד האדם וחרותו נחקק באישון ליל, ועבר ברוב דחוק של 32 חברי כנסת. חוק הלאום, לעומת זאת, נתמך על ידי 62 חברי כנסת – כאמור, ולאחר דיון ארוך.
מי שיקרא את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, לא ימצא בו את המילה שוויון. זה לא בטעות: הזכות לשוויון הופיעה בנוסחים מוקדמים של הצעת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, אבל הוסרה משם, על בסיס תנאי שהציבו החרדים לתמיכה בחוק. כלומר, זה לא שהכנסת פשוט לא חשבה על האפשרות להכניס את השוויון לחוק היסוד. היא דנה באפשרות הזו והחליטה פוזיטיבית שהשוויון איננו חלק מערכי היסוד במדינת ישראל.
בתנאים האלה, החלטת בית המשפט שהשוויון למעשה נגזר מהזכות לכבוד – שכן מופיעה בחוק – אינה נכונה ואין לה כל תוקף, כי היא מנוגדת להכרעה דמוקרטית של הכנסת. ועל ההחלטה הבטלה הזו של בית המשפט מבקשים העותרים להסתמך כשהם דורשים לבטל את חוק היסוד החדש.
קושי נוסף שאיתו יתמודדו העותרים הוא סעיף השריון שמופיע בחוק הלאום, ואינו מופיע בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו: חוק הלאום קובע שניתן לשנותו רק בתמיכה של 61 ח"כים. בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו אין סעיף כזה. כמו רכיב השוויון, גם כאן לא מדובר בהחמצה. הנוסחים המוקדמים של הצעת החוק כללו סעיף שכזה, אבל הוא נשמט. השאיפה לבטל בפסק דין חוק יסוד משוריין מפני עקרונות שבחוק יסוד שאינו משוריין היא מרחיקת לכת. אבל לבית המשפט העליון, כידוע, אין גבולות.
צמד מלים נוסף שחוזר על עצמו לאורך ולרוחב העתירה, הוא "פסקת ההגבלה". מדובר בסעיף בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו המגביל את היכולת של הכנסת לחוקק חוק הסותר את הערכים המופיעים בו: פגיעה בזכויות האלה יכולה להיעשות רק בחוק (ולא, לדוגמה, בהחלטת ממשלה או בהחלטה נקודתית של פקיד); הפגיעה חייבת להיות מידתית; והיא חייבת להיעשות לתכלית ראויה.
על בסיס הסעיף הזה התיימר בית המשפט העליון לבטל חוקים. חשוב מכך: על בסיס הסעיף הזה המציא אהרן ברק את התיאוריה שעל בסיסה מותר לו לבטל חוקים. לתאוריה יש שם מפוצץ – "המדרג הנורמטיבי" – ומה שהיא אומרת בפשטות זה שחוקי יסוד חשובים יותר מחוקים רגילים. אם חוק רגיל מתנגש עם חוק יסוד, החוק הרגיל בטל. הניסיון להשתמש בתאוריה הזו כדי לבטל חוק יסוד מאוחר סותר את התאוריה עצמה: אין שום יסוד להניח שחוק יסוד מאוחר בטל מכוחו של חוק יסוד מוקדם.
בספטמבר האחרון, בית המשפט העליון כבר רמז שביטול חוק יסוד הוא תרחיש אפשרי בהחלט, מכוח דוקטרינה חדשה שהחליטו לאמץ במועצת חכמי בג"צ – דוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי.
הקו שמתווים העותרים מוביל למבוי סתום בו הכנסת איבדה למעשה את זכותה לחוקק. מרגע שנחקק חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ומרגע שהולבשה עליו הפרשנות הרדיקלית מבית מדרשם של כהני בית המשפט, אין שום דבר שהכנסת יכולה לעשות כדי לשנות זאת. הכנסת מורכבת מנבחרי ציבור, בית המשפט העליון הוא שושלת של אצילים. אם ההיגיון הזה יחצה את סף דלתו של בית המשפט העליון, עתידה של הדמוקרטיה הישראלית נראה מעורפל מתמיד.
החלון וההזדמנות
הפסיקה הזו מעמידה את בית המשפט העליון בפני מבחן לא פשוט: מחד, קבלת העתירה מתנגשת עם עקרונות יסוד שקבע בית המשפט עצמו והפכו למקור כוחו – בראשם תאוריית המדרג הנורמטיבי שנזכרה לעיל. אם חוק יסוד יכול לבטל חוק יסוד, התאוריה קורסת לתוך עצמה ולבית המשפט אין איך להצדיק את התערבותו בהליך החקיקה. מאידך, דחיית העתירה מתנגשת עם האידאולוגיה הפרוגרסיבית שבית המשפט מקדם בעשורים האחרונים.
ההתנגשות הזו יוצרת הזדמנות לזרוק את האימפריאליזם השיפוטי מהחלון. מבחינת בית המשפט, העתירה הזו היא מצב שבו אין מנצחים. או שהוא יתפרק מכוחו, או שיהיה מחויב להתפרק מהערכים שאותם הוא מקדם. בניהול נכון, יכולה העתירה הזו לנקב את בלון האמון שבית המשפט העליון עדיין נהנה ממנו בציבור הישראלי.
אבל כדי לנצל את ההזדמנות הזו, יש צורך בהיערכות מראש. לא רק בית המשפט עומד למבחן, גם נבחרי הציבור. הראשונה להיבחן היא שרת המשפטים איילת שקד, שבאחריותה לאלף את מחלקת הבג"צים. אם ייפול בג"צ למלכודת ולא ידחה את העתירה על הסף, באחריותה להבטיח שתשובת המדינה תשקף את המצב לאשורו: לא מדובר בהליך משפטי שבו העותרים נמצאים בצד אחד והמדינה מצד שני, אלא בליקוי מאורות משילותי שבו הציבור ונבחריו מצד אחד, ובית המשפט מצד שני. העותרים לא משחקים כאן כל תפקיד.
משקד מתרחבת האחריות לכל הממשלה, ולראש הממשלה בפרט. על הממשלה להיערך מראש לקמפיין ציבורי שימנף את הטעות הבלתי נמנעת של בית המשפט כדי להשיג נוק-אאוט במערכה בין הדמוקרטיה הישראלי לבין בית המשפט.
חוק הלאום אמור היה, בהליך ארוך ומתמשך, לאזן את הערכים הפרוגרסיביים של בית המשפט עם ערכים לאומיים. מתברר שבניהול נכון יוכל חוק הלאום להכריע את המערכה בטווח קצר הרבה יותר.
אני לא חושש לעתידו של בגץ. מחלקת הבגצים תאזן כל טעות שהוא יעשה. הם יקבלו את העתירה ומחלקת הבגצים תתין איזו תשובה מעורפלת שתכשיר איזה תיקון בחוק רק בכדי להביר שעוד כוחם במותנם ושנציגיהם נמצאים בכל מקום!
התופעה כל כך פנטסטית עד שלעומתה עליזה בארץ הפלאות נראית כדבר שבשגרה. מפלגה שהיא רסיס קטן בציבור בוודאי זה היהודי מבקשת לכפות את ערכיה ואת השקפת עולמה לא בדרך הדמוקרטית המקובלת כלומר באמצעות הקלפי, אלא באמצעות כלי ייחודי למדינתנו המתאבדת – בית המשפט. תופעה ללא אח ורע בארצות החופש והדמוקרטיה. רבותי, הטענה שהסכנה לקיומנו נמצאת לא בחמאס ואפילו לא באיראן אלא בבית המשפט העליון אמנם נראית דמיונית ומרחיקת לכת, אבל ברור שהתפיסה שלנו שלהצבעתנו בקלפי יש כח של ממש, אינה אלא אשליה. שקד כקודמיה לא שינתה שינוי של ממש את הסכנה הנושבת מבית המשפט העליון לקיום הדמוקרטיה במדינת ישראל. השינוי הזה עובר אך ורק דרך שינוי שיטת הבחירה לעליון. אין דרך אחרת
מרקוס,
השופטים והיועצים הם אפילו לא מפלגת רסיס קטן. אין מאחורי השופטים והיועצים אף מנדט. הם לא מיעוט בציבור. הם לא נבחרו על ידי הציבור. זו חבורת אוליגרכים שכופה עצמה על הציבור.
ויש עוד קומץ אנשים שכופה את עצמו על הציבור. אנשי התקשורת הממסדית טוחנים לנו את המוח כבר שבוע על דרוזים. אף אחד לא מדבר על השאיפות הלאומיות של הערבים. הסחת דעת מצוינת. המונופול התקשורתי האגרסיבי והדורסני פועל כמכפיל כח לממסד המשפטי הבלתי נבחר. עליסה מארץ הפלאות במצב הרבה יותר טוב ממדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית.
התכוונתי למר"ץ
הם לא צריכים להבחר ע"י העם. רוב העם לאו דווקא צודק. לא הייתי נותן לרוב העם להחליט על ראש המוסד ולא על שופט. גם ראש המוסד וגם השופט תפקידם לשמור. בעיקר מהזויים כמוכם. הרסתם אותנו, אתם והאלוהים שהמצאתם כדי להלחם בשמו.
לליאור, תקרא טוב את מה שכתבת. זה תאור של מריטוקרטיה או של דיקטטורה של החכמים כפי שאפלטון הגה והיה מספיק חכם להבין את האיוולת. לא שאני מבקש שתהיה חכם כאפלטון
ליאור,
הם לא צריכים להיבחר על ידי העם?
אז איפה שלטון העם?
אם שופטים מתערבים בחקיקה – הם כופים את ערכיהם על העם. דמוקרטיה מחוקקת על פי ערכי העם באמצעות נבחרי העם. כל דבר אחר – זה דיקטטורה. רק מלך בלתי נבחר קובע חוקים לעמו. זה מה שאתה רוצה פה?
ראש מוסד ורמטכל כפופים לדרג מדיני הנבחר על ידי הציבור.
שלטון העם פירושו שהרוב קובע. הרוב מכריע. אתם תלמדו לקבל את הכרעת הרוב. ואם לא, אל תתלוננו על סוף הדמוקרטיה. זה אתם שהורגים את הדמוקרטיה בשם ערכים פרוגרסיביים שקומץ קטן של אנשים מאמין בהם. השאר ממשיכים להאמין במדינה יהודית ציונית. מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי.
העיקרון המרכזי של הדמוקרטיה הוא שלבג"ץ יש כוח עליון, יש בו משהו מעין אלוהי, הוא מגלם את רצון העם ולכן מספיקה רק אמירה שלו כדי לבצע פעולה מסוימת. בג"ץ הוא יורשו של מלך ישראל המקראי, ורצונותיו
ופקודותיו הם חוק שאין מערערים עליו. בג"ץ בדמוקרטיה אמתית הוא היודע והמחליט,
מוכשר וטוב, וכל האזרחים חבים לו צייתנות מוחלטת. חבל שכותב המאמר אינו מבין עיקרון בסיסי ופשוט זה
נראה כמו אירוניה מלגלגת אך זה ברצינות כנראה. כלומר לשיטתו של אותו לוין דמוקרטיה הינה אנטי דמוקרטיה. דמוקרטיה הינה רודנות. בזאת הבהיר כמה צריך לבטל מוסד זה הנקרה בג"צ או לכל הפחות להחזיר את זכות העמידה – אדם צריך להראות שהוא נפגע באופן אישי ממשהו.
נגעלת,
ברור שהתגובה היתה צינית כדי להראות את האבסורד של האוליגרכיה השיפוטית בצורה גומית
פנייה של חברי הכנסת, הרשות המחוקקת, לבית המשפט העליון, לצורך ביטול חוק שהכנסת חוקקה, היא שערורייה כשלעצמה.
מקוה שהנבחרים ירימו את הכפפה…
זה דווקא קל. בג"צ יגיד שהחוק לא שינה בשום דבר את המצב והוא סתם הצהרה ריקה מתוכן, ולכן הוא לא סותר שום חוק יסוד אחר, ואין לדחות אותו. ככה הימין לא יוכל לכעוס על בג"צ, אבל בג"צ כבר יודיע מראש שהוא לעולם לא יתחשב בחוק כי הוא סתם הצהרה ריקה מתוכן.
קשה להאמין שמישהו ישנה את עמדת מחלקת הבגצים. מסתמא מחלקת הבגצים עצמה תגיד את זה, כך שזו תהיה עמדת המדינה – שהחוק הזה הוא כלום.
צודק לגמרי. משום מה יש כאלה בימין שמדמיינים שכל מיני פתרונות מסביב לבעיה יזיזו משהו. צריך לשנות את הרכב הבג'ץ להרכב הוגן המייצג את הציבור – כל דבר אחר חוץ מזה הוא קשקוש חסר משמעות (כולל חוק הלאום עצמו שהוא חסר משמעות מעשית והתועלת היחידה היא פוליטית לחשוף את הגזענות האנטי לאומית של המתנגדים לחוק)
אוי הנאיביות!
הוד עליונותם יחליטו שלצורך השעה ולפי שיקול דעתם העליוני שפשוטי העם הנבערים מדעת לא יוכלו להשיג בדעתם,אפשר לשנות ולהפוך את דעתם הקודמת, הדבר דומה לקבוצת כדורגל שמשחקת עם רגליים קשורות,ואז כשעומדת להבקיע גול אחרי עשרות משחקים השופט משנה את חוק הנבדל באמצע מהלך כשהחלוץ לבד מול שער ריק, תתעוררו כבר, הימין משחק לפי חוקים אחרים, רק D-9 יפתור הבעיה,ויפה שעה אחת
הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מסר תורה למשה בסיני.
משה העביר אותה לאהרון (ברק) ואהרון העביר את התורה לשופטים.
עכשיו צריך לקדם את החוק הבריטי שימנע מבג"צ לפסול חקיקה של הכנסת. העם לא רוצה ששופטים שבוחרים את עצמם יכפו את האידאולוגיה שלהם על הציבור. דיקטטורת השופטים צריכה לחלוף מן העולם.
מחד הכותב טוען שההמצאות של ברק הן תעלולים מתוחכמים ותו לא אולם מאידך הוא דיי שמח שבזכות אותם תעלולים לא ניתן לפסול את חוק הלאום.
מה אתם חושבים שממציאי המשחק לא ידעו איך לשחק כי באתם הפוך על הפוך?
רק מראה לי כמה חוסר אונים יש לימין מול ממלכת בגצ.
אם ההמצאות של ברק הן חרטה משפטית יש לחסל זאת אם לאו אל תתפלאו שבסוף הבגצ הוא זה שיצחק אחרון.
בית משפט הוא ריבון ולא הפרלמנט ולא המחוקקים ולא חברי הפרלמנט או חברי הכנסת או חברי בתי הנבחרים וכדומה… בקרוב יגיע מלך המשיח והוא יהיה הריבון בישראל ובעולם כולו אולם מלך המשיח עצמו כפוף לבית המשפט העליון מפני שמלך המשיח הוא אדם בשר ודם . אלוהים הוא הריבון היחידי שאינו כפוף לחוקי הגשמיות כי הוא ריבון הגשמיות.
לבג"ץ יש פתרון פשוט – לדחות את כל העתירות, אבל לפרש את 'חוק הלאום' בצורה מצומצמת מאוד. זה ישמר את כח בג"ץ בלי להעליב באופן מהותי את "שיח הזכויות". זה עדיין יהווה נצחון של ממש לימין – השמאל יגלה ששליטתו באליטות די מוגבלת, ושהדעות שלו והאינטרסים של בג"ץ ממש לא חופפים.
המאמר הזה מדגיש בחדות את עליבות נציגי הימין בכנסת. במקום לחוקק את חוק הלאום ולהשאיר את השלטון בידי בג'ץ היו צריכים לעסוק בחוק המשנה את הרכב בית המשפט העליון או לפחות בפסקת ההתגברות. במקום זה מתעסקים בחוק הצהרתי. למה ראש הממשלה בכלל מתעסק בחוק הלאום כשיש דברים הרבה יותר חשובים לעשות?! גם אם בג'ץ לא יפסול את החוק התועלת שבו זניחה לעומת התועלת בשינוי הרכב הבג'ץ או פסקת ההתגברות.
גיבוב של הרבה שטויות יש גם בכתבה זו. במדינה דמוקרטית יש הפרדת רשויות גם לטובת איזונים ובלמים. יש חשיבות לכך שחוק שמפר ורומס את עקרונות הדמוקרטיה יעמוד לביקורת שיפוטית.
הפרדת רשויות פירושה שחוק יסוד שנחקק על ידי הרשות המחוקקת לא יעמוד לביקורת שיפוטית של אנשים שלא נבחרו וערכיהם הם הפוכים מערכי רוב האוכלוסייה בישראל שבחרה את נציגיה לכנסת על מנת שהם יחוקקו את החוקים וגם את חוקי היסוד.
בחוק יסוד השפיטה אין שום סמכות לשופטים לבטל, לטרפד,להתערב בתהליכי חקיקה או לאיים על חברי כנסת
הייצוג הדרוזי בכנסת גדול פי 8 מחלקם באוכלוסיה הבוגרת, והם טוענים שהם מקופחים . יש להם 4 חברי כנסת שזה 170,000 קולות בשעה שמכל הקהילה הדרוזית יש רק 60,000 בעלי זכות בחירה .
אין לי דבר נגד הדרוזים , אבל ראבק תפתחו את העיניים ותראו את הכבוד שהמדינה ואזרחיה נותנים לכם בייצוג
לצערי הכותב אופטימי מדי.
בית המשפט העליון ימנף את העתירה לחיזוק כוחו הפוסט ליברלי.
הוא לא ידחה את העתירה בגלל המדרג הנורמטיבי, אלא הוא ידחה את העתירה בטענה שחוק יסוד הלאום כפוף לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ו/או ל"נורמות חוקתיות על חוקתיות" אבל פשוט במקרה הנוכחי חוק הלאום לא פוגע בנורמות אלו מעבר למידה (עקרון המידתיות).
כך מצד אחד ביהמ"ש לא ייאלץ לחשוף את קלונו מול כלל הציבור שצפוי להתקומם במקרה של קבלת העתירה ולאבד את שברי האמון הזעומים שעוד נותרו לו (כי הציבור לא קורא את פסק הדין אלא רק את התוצאה הסופית) ומצד שני בית המשפט יקבע סופית את עליונות הליברליזם על הלאומיות ואת זכותו לפסול אפילו חוק יסוד.
ברמה המעשית, בית המשפט העליון יהפוך את חוק הלאום לאות מתה (הוא יפרש את משמעותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כקביעה לפיה המדינה שואפת להיות אור לגויים ולכן ממילא היא מחוייבת לזכויות אדם ולשיוויון).
מעורר מחשבות. כמו שיר האינטרנציונל, יש מקום ל D9.
לא לבנין אלא לרוח השורה בו.
המטרה תושג. בית המחוקקים הוא העליון.
זיו, מאמר מעולה! לא מאמינה באיילת שקד ולא מאמינה שתדע לנטרל את מחלקת הבג"צים . הרי במשמרת שלה בימ"ש העליון משתולל . מקווה שהימין כולו יתגייס לצד נתניהו ויילחמו מול הקמפיין
הפוליטי העלוב שמייצרת התקשורת ומול האוליגרכיה המשפטית
לצד נתניהו?
"את המפגש יזם ראש הממשלה, במטרה להביע הוקרה על פעילותה של ביניש. בפגישה, שבה השתתפו כל שופטי בית המשפט העליון, הודיע נתניהו לשופטים כי הוא יגנוז כל הצעת חוק שמטרתה להחליש את בית המשפט העליון. "אני חושב שעצמאות בית המשפט היא דבר מובנה והכרחי", הוא אמר. "בישראל בית המשפט היה, הינו ויישאר עצמאי. כל ניסיון להביא דברים שיפגעו בעצמאות בית המשפט נופל. גנזתי כל הצעה שנועדה לפגוע או לקצץ בכל צורה שהיא בעצמאותו של בית המשפט"".
הויכוח על מעמדו של בית המשפט חשוב ונראה איך יתפתח בעקבות העתירה הזו.
רציתי גם להדגיש שבית המשפט העליון שהאג'נדה המוצהרת שלו היא זכויות הפרט הלקוח מהתרבות המערב החלולה מנוגדת תכלית ניגוד לתרבות היהודית שבה חלק נכבד גם לכלל, ועל זה בא חוק הלאום לענות.
להבנתי עצם החקיקה של חוק יסוד היא זהה להחלת העיקרון של פסקת ההתגברות לחוק הספציפי שנחקק. מה שאני בעצם אומר הוא כזה: סמכותו של בג"ץ נובעת מחוקי יסוד. לפחות כך הוא נוהג מאז החקיקה של חוק כבוד האדם וחרותו. חוקי יסוד לתפיסת בג"ץ מתגברים על כל חוק אחר ואם קיימת סתירה יש לפסול\לשנות כל חוק חדש. אלא שכאן יש לנו חוק יסוד חדש. "כוחו" שווה לפחות, לחוקי יסוד קיימים כי הוא מוגדר כחוק יסוד. מאיפה הסמכות לפסול אותו? הוא חדש יותר ולא רק זה אלא שהתקבל ברוב מוחלט של 61 ח"כים.
לכן כל טיפול בעתירות שאינו דחייה על הסף הוא התערבות ופגיעה גסה בריבונות הכנסת. הכנסת על כל חבריה האהובים יותר והאהובים פחות עם ברושי, סתיו שפיר, רגב, חזן וכל השאר הם הריבון שאנחנו בחרנו לכנסת. מכאן הסמכות.
אתם חיים בסרט – בג"צ ינצח בקלות
הוא לא יבטל את החוק אלא פשוט ייתעלם ממנו לחלוטין בפסיקות שלו. זה הכל.
ואם כן יחליט בג"ץ לבטל את החוק, באופ ןדומה ללאותה הערכה שברק עשה בזמנו, שהמזימה להפיכה החוקתית תצליח משום שהכנסת השסועה לא תצליח תעמוד נגדו?
גם היום יש סיכוי שמפלגות השמאל בתמיכת כחלון ואולי החרדים לא יהיו מוכנים להיאבק מה שנותר מהקולות של מפלגות הימין.
אני הייתי במקרה כזה מציע לנתניהו להכריז מיידית על בחירות שיוגדרו כמשאל עם למהפכת נגד ציונית ויהודית שבה יהיו ארבעה מרכיבים עיקריים: 1. חוק חוק יסוד הלאום על בסיס הכרזת העצמאות ה' באייר תש"ח הוא יסוד החוקה של מדינת ישראל, 2. חוק יסוד החקיקה הכולל פסקת ההתגברות 3. תיקון לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו המגדיר שיוויון אזרחי בחובות ובזכויות לכל אזרחי המדינה, ללא הבדל דת גזע ומין.
4. הקמת בית דין עצמאי לחוקה שישמש כבית העליון של הכנסת.
השמאל הולך ומאבד את סבלנותו כלפי הכרעות דמוקרטיות של הרוב. צריך לחשוב היטב את מי למנות לרמטכ"ל הבא, כי האפשרות לפוטש צבאי של השמאל, כביכול כדי 'להציל את הדמוקרטיה', כבר אינה מחשבה שלא יכולה לעלות על הדעת. בבית המשפט העליון הפוטש הזה כבר קרה מזמן.
מסכים אתכם. החוק לא ישנה הרבה. הפתרון האמתי והיעד הסופי תמיד היה ותמיד יהיה – שינוי פני בית המשפט העליון וגיוון של הרכב השופטים כך שייצג את הרכב החברה הישראלית. הכול נכון. הכול טוב ויפה.
אבל מה? לי, לכם ולרוב קוראי האתר זה ברור. כמו שברור שהשמש תזרח במזרח מחר.
אבל מה? יש עוד כמה אנשים במדינה הזו מלבד מצביעי הליכוד והבית היהודי. ויש עוד כמה אתרי/כלי תקשורת במדינה הזו מלבד אתר מידה.
וביבי, בנט ואיילת שקד צריכים להקים ממשלה עם האנשים האלה (מה לעשות שלצערי הרב לבית היהודי ולליכוד ביחד אין 61 מנדטים… אולי בעתיד). צריכים לנהל ישיבות וועדות עם האנשים האלה. צריכים לחוקק חוקים ולהתפשר עם האנשים האלה.
והאנשים האלה (מצביעי כחלון לדוגמא) – מושפעים ובולעים בשקיקה את ידיעות אחרונות, את ynet, את וואללה, את רשת ב'. לא את אתר מידה.
זה כורח המציאות, זה המשחק הפוליטי.
במצב הנוכחי בישראל – פוליטית ותקשורתית בעיקר – אם ביבי, בנט ושקד מחליטים ללכת בכל הכוח על שינוי הרכב בג"צ – תתעורר מלחמת עולם שבקלות יכולה לגלוש למלחמת אזרחים אמתית. מזעזע, אני יודע. גם אני, כמוכם וכמו ביבי ובנט, מבין טוב מאוד שהצדק בצד שלי ושעצוב שזה המצב – אבל בג"צ נהנה מכוח רב וגיבוי תקשורתי עצום – ואם רק יריחו 'כבוד השופטים' ניסיון לפגוע במעמדם האלטיסטי – התקשורת תתגייס למענם כמו שלא ראיתם ולא דמיינתם שאפשרי. אין לי ספק. ידיעות, ערוצי קשת-רשת-עשר-רשע, הרדיו – כולם יתאחדו ויעשו הכול, אבל הכול, כדי לדרדר את ישראל לסף של אנרכיה ומלחמת אזרחים.
אז… מה עושים? נכנעים? לא. פועלים באופן חכם. חושבים לטווח ארוך. קודם 'מכינים את הקרקע' לשינוי הצודק והמיוחל. איך?
לדוגמא – מחוקקים חוק יסוד שנמצא בקונצנזוס – גם תומכי כחלון, ואפילו חלק מתומכי המחנה הציוני – לא יתנגדו ולא יכחישו שחוק שמעגן את מעמד הלאום היהודי בישראל הוא דבר חיובי – ולראיה, 58 אחוז תמיכה באופן כללי בחוק, ואף 70 אחוז בציבור היהודי. אני אעצור ואדגיש – כי זה דרמטי וחשוב – עד כדי מצביעי חדש, מרצ וחלק ממצביעי המחנצ – הציבור היהודי כולו תומך בחוק. שופטי בג"ץ מודעים לזה. הם יודעים טוב מאוד שזה לא חוק שהם יכולים לבטל בלי השלכות. זה לא חוק שנהנה מתמיכה שלי ושלכם בלבד. ולכן אין לי ספק שאם ביבי לא יתקפל ו/או יעשה טעויות מטופשות – החוק יעבור את בג"ץ. כמו שהוא. לא סתם הקרן החדשה והתקשורת פנו לעדה הדרוזית – צעד נואש ושקוף. הם אובדי עצות. אין להם מושג איך להילחם תקשורתית בחוק הזה. הם כל כך מיואשים, שהרעיון הכי טוב שלהם הוא סוג של רגשי מתמשך – לשכנע את הדרוזים, ואז את שאר המדינה – שהחוק מהווה פגיעה כלשהי בדרוזים. מהלך שקוף ומטופש – הרי בערך 70 שנה מתעלם השמאל הישראלי באלגנטיות מהדרוזים ובעיותיהם… אגב, השמאל מצא כמה מושחתים בעלי כוח בעדה שרותמים הרבה צעירים תמימים ל'מאבק' – אל דאגה. מהר מאוד יבינו הדרוזים שבעיקר להם יש מה להפסיד מהמאבק המטופש הזה ויירדו מזה, ואם לא – כנראה שגילינו בזמן ובעת שלום מי הם באמת ושלא ניתן לסמוך עליהם בכוחות הביטחון – מה שנקרא win win situation מבחינת הימין הציוני השפוי.
כך או כך, ה'מחאה האותנטית' לא תצליח להפחית את התמיכה בחוק מחוץ לחוג מצביעי המחנ"צ ושמאלה – שם גם ככה לא נמצא עיקר הבשר של 70 אחוזי התמיכה. וככל שתימשך המחאה הצבועה – התמיכה במרכז ובימין בחוק תגבר.
כלומר, בסופו של דבר, החוק יעבור. ואז, שוב, 2 אפשרויות.
הראשונה – בג"ץ יקבל את החוק שעבר כחוק יסוד – ובמידה מסוימת פסיקותיו יושפעו מהחוק. מעט. או הרבה. כך או כך – הרווחנו.
השנייה – בג"ץ יעשה מה שאני ואתם מצפים ממנו ויפסול את החוק, או ישלח אותו למקצה שיפורים בכנסת כמו שהוא אוהב, או שלא יפסול אותו אבל פשוט יתעלם ממנו בפסיקותיו. כל אחת מ3 האפשרויות האלה פשוט נהדרת, נפלאה בשביל המאבק בבג"ץ לטווח ארוך. אם יעז לפסול או לעקר מתוכן חוק יסוד ש70 אחוז מהציבור היהודי תומך בו בכל ליבו – זו תהיה הכרזת מלחמה גלויה על הכנסת, הדמוקרטיה והבוחר הישראלי – השתנה מהמקפצה כזו על הציבור הישראלי עוד לא העז בג"ץ לבצע, וזה יהיה כל כך שקוף ובוטה, שזה יהיה כמו דלק טילים למנוע המאבק המתמשך והצודק בדיקטטורת בג"ץ. הרבה מאוד מצביעי כחלון ולפיד יבינו סוף סוף מי באמת מאיים פה על הדמוקרטיה.
ולגבי האפשרות של התעלמות אלגנטית בפסקי דין מהחוק? זה מאוווווד יקשה על בג"ץ להצדיק את האקטיביזם השיפוטי שלו מבחינה תקשורתית ציבורית – ושוב, יהיה דלק נהדר למאבק באקטיביזם השיפוטי לטווח ארוך.
אז נכון. החוק לא יפתור את המצב, בוודאי שלא בטווח הקצר. אבל אם המדינה חשובה לכם כמו לי, אם אתם לא מאמינים באלימות (שלא להגנה עצמית) אלא בהתנחלות בלבבות – כמו שהימין עושה בהצלחה כבר שנים על גבי שנים – והכי חשוב אם אתם, כמוני, באמת מאמינים במדינה יהודית ודמוקרטית – ושני החלקים חשובים לכם – גם ה'דמוקרטית' – אז בעצב רב ובכנות – אין פתרון מהיר לעסק הביש הזה שנקרא בג"ץ. הדרך הנכונה והבריאה להיפטר ממנו בלי להתדרדר לאלימות, לאנרכיה, ולא פחות חשוב – בלי לדחוק מצביעי כחלון ולפיד שמאלה אלא לקרב אותם ימינה במקום – היא להתחיל בצעד חכם ומחושב לטווח הארוך – כמו חוק הלאום.
כולנו רוצים דמוקרטיה אמתית ולא את שלטון החונטה של בג"ץ. זה ברור. אבל השאלה איך להגיע לשם בלי לדרדר את המדינה למקומות שהשמאל ישמח לדרדר אותה אליהם – הדרך לעשות זאת בלי לדחוף כבשים תמימים שמאלה אלא להראות להם שהצדק, הדמוקרטיה וכבוד האדם האמתיים נמצאים מאז ומתמיד למעשה אצלנו בימין – הדרך הזו מתחילה בחוק הלאום – חוק יסוד קטן ולכאורה ללא שיניים – אבל בעצם, לטווח הארוך, לא היה עוד חוק חשוב כמוהו מאז קום המדינה ומגילת העצמאות. ויעידו על כך הפאניקה שאחזה בשמאל – כל כך עמוקה ואמתית – שלא אכפת להם להשליך את הדרוזים מתחת לגלגלים כדי לעצור אותו – ולדעתי זו רק ההתחלה. זה עוד כלום. חכו ותראו – הם לא יבחלו בכלום וינסו לעצור את החוק בכל מחיר.
ובצדק. הם מבינים כל מה שכתבתי. טיפשים ותמימים הם לא (לפחות המנהיגים/נותני הטון שלהם) – הם מבינים שהחוק הזה הוא ניצחון אמתי לימין ותבוסה מהדהדת לשמאל הפוסט ציוני לטווח הארוך. והם בפאניקה. ויודעים מה? לגמרי בצדק.
אז בבקשה – לא לזלזל. החוק הזה הוא צעד ענק במסע אל היעד – וצעד נכון. צעד שיביא את השינוי המיוחל בטווח הארוך – בלי לפגוע במדינה האהובה שלנו, בדמוקרטיה שלנו, ותוך כדי חשיפת פרצופו האמתי של בג"ץ, וקירוב לבבות בעם למחנה הימין, ומבלי לשחק לידי התקשורת ולתת לה תחמושת לשטוף את מוחם של מצביעי כחלון ולפיד ולהסית נגדנו.
ואל תטעו – אנחנו זקוקים למצביעי כחלון ולפיד, לשאר חלקי העם. אין ולא יהיה לנו שלטון בלעדיהם. בטח לא ב50 השנים הקרובות.
החוק חשוב, החוק ראוי והחוק מבורך. גם אם נדמה לכם שאין לו שיניים. עוד 10 20 שנה תבינו אילו שיניים יש גם יש לו. חשוב שיעבור כמו שהוא. חשוב להתעקש עליו. חשוב מאוד.
ואם הוא יחשוף 'על הדרך' כוונות וטבע של העדה הדרוזית שנעלמו מעינינו עד עכשיו – מה טוב. רווח נוסף שהפיק לנו החוק החכם והחשוב הזה.
לילה טוב.
מסכים אתכם. החוק לא ישנה הרבה. הפתרון האמתי והיעד הסופי תמיד היה ותמיד יהיה – שינוי פני בית המשפט העליון וגיוון של הרכב השופטים כך שייצג את הרכב החברה הישראלית. הכול נכון. הכול טוב ויפה.
אבל מה? לי, לכם ולרוב קוראי האתר זה ברור. כמו שברור שהשמש תזרח במזרח מחר.
אבל מה? יש עוד כמה אנשים במדינה הזו מלבד מצביעי הליכוד והבית היהודי. ויש עוד כמה אתרי/כלי תקשורת במדינה הזו מלבד אתר מידה.
וביבי, בנט ואיילת שקד צריכים להקים ממשלה עם האנשים האלה (מה לעשות שלצערי הרב לבית היהודי ולליכוד ביחד אין 61 מנדטים… אולי בעתיד). צריכים לנהל ישיבות וועדות עם האנשים האלה. צריכים לחוקק חוקים ולהתפשר עם האנשים האלה.
והאנשים האלה (מצביעי כחלון לדוגמא) – מושפעים ובולעים בשקיקה את ידיעות אחרונות, את ynet, את וואללה, את רשת ב'. לא את אתר מידה.
זה כורח המציאות, זה המשחק הפוליטי.
במצב הנוכחי בישראל – פוליטית ותקשורתית בעיקר – אם ביבי, בנט ושקד מחליטים ללכת בכל הכוח על שינוי הרכב בג"צ – תתעורר מלחמת עולם שבקלות יכולה לגלוש למלחמת אזרחים אמתית. מזעזע, אני יודע. גם אני, כמוכם וכמו ביבי ובנט, מבין טוב מאוד שהצדק בצד שלי ושעצוב שזה המצב – אבל בג"צ נהנה מכוח רב וגיבוי תקשורתי עצום – ואם רק יריחו 'כבוד השופטים' ניסיון לפגוע במעמדם האלטיסטי – התקשורת תתגייס למענם כמו שלא ראיתם ולא דמיינתם שאפשרי. אין לי ספק. ידיעות, ערוצי קשת-רשת-עשר-רשע, הרדיו – כולם יתאחדו ויעשו הכול, אבל הכול, כדי לדרדר את ישראל לסף של אנרכיה ומלחמת אזרחים.
אז… מה עושים? נכנעים? לא. פועלים באופן חכם. חושבים לטווח ארוך. קודם 'מכינים את הקרקע' לשינוי הצודק והמיוחל. איך?
לדוגמא – מחוקקים חוק יסוד שנמצא בקונצנזוס – גם תומכי כחלון, ואפילו חלק מתומכי המחנה הציוני – לא יתנגדו ולא יכחישו שחוק שמעגן את מעמד הלאום היהודי בישראל הוא דבר חיובי – ולראיה, 58 אחוז תמיכה באופן כללי בחוק, ואף 70 אחוז בציבור היהודי. אני אעצור ואדגיש – כי זה דרמטי וחשוב – עד כדי מצביעי חדש, מרצ וחלק ממצביעי המחנצ – הציבור היהודי כולו תומך בחוק. שופטי בג"ץ מודעים לזה. הם יודעים טוב מאוד שזה לא חוק שהם יכולים לבטל בלי השלכות. זה לא חוק שנהנה מתמיכה שלי ושלכם בלבד. ולכן אין לי ספק שאם ביבי לא יתקפל ו/או יעשה טעויות מטופשות – החוק יעבור את בג"ץ. כמו שהוא. לא סתם הקרן החדשה והתקשורת פנו לעדה הדרוזית – צעד נואש ושקוף. הם אובדי עצות. אין להם מושג איך להילחם תקשורתית בחוק הזה. הם כל כך מיואשים, שהרעיון הכי טוב שלהם הוא סוג של רגשי מתמשך – לשכנע את הדרוזים, ואז את שאר המדינה – שהחוק מהווה פגיעה כלשהי בדרוזים. מהלך שקוף ומטופש – הרי בערך 70 שנה מתעלם השמאל הישראלי באלגנטיות מהדרוזים ובעיותיהם… אגב, השמאל מצא כמה מושחתים בעלי כוח בעדה שרותמים הרבה צעירים תמימים ל'מאבק' – אל דאגה. מהר מאוד יבינו הדרוזים שבעיקר להם יש מה להפסיד מהמאבק המטופש הזה ויירדו מזה, ואם לא – כנראה שגילינו בזמן ובעת שלום מי הם באמת ושלא ניתן לסמוך עליהם בכוחות הביטחון – מה שנקרא win win situation מבחינת הימין הציוני השפוי.
כך או כך, ה'מחאה האותנטית' לא תצליח להפחית את התמיכה בחוק מחוץ לחוג מצביעי המחנ"צ ושמאלה – שם גם ככה לא נמצא עיקר הבשר של 70 אחוזי התמיכה. וככל שתימשך המחאה הצבועה – התמיכה במרכז ובימין בחוק תגבר.
כלומר, בסופו של דבר, החוק יעבור. ואז, שוב, 2 אפשרויות.
הראשונה – בג"ץ יקבל את החוק שעבר כחוק יסוד – ובמידה מסוימת פסיקותיו יושפעו מהחוק. מעט. או הרבה. כך או כך – הרווחנו.
השנייה – בג"ץ יעשה מה שאני ואתם מצפים ממנו ויפסול את החוק, או ישלח אותו למקצה שיפורים בכנסת כמו שהוא אוהב, או שלא יפסול אותו אבל פשוט יתעלם ממנו בפסיקותיו. כל אחת מ3 האפשרויות האלה פשוט נהדרת, נפלאה בשביל המאבק בבג"ץ לטווח ארוך. אם יעז לפסול או לעקר מתוכן חוק יסוד ש70 אחוז מהציבור היהודי תומך בו בכל ליבו – זו תהיה הכרזת מלחמה גלויה על הכנסת, הדמוקרטיה והבוחר הישראלים – השתנה מהמקפצה כזו על הציבור הישראלי עוד לא העז בג"ץ לבצע, וזה יהיה כל כך שקוף ובוטה, שזה יהיה כמו דלק טילים למנוע המאבק המתמשך והצודק בדיקטטורת בג"ץ. הרבה מאוד מצביעי כחלון ולפיד יבינו סוף סוף מי באמת מאיים פה על הדמוקרטיה.
ולגבי האפשרות של התעלמות אלגנטית בפסקי דין מהחוק? זה מאוווווד יקשה על בג"ץ להצדיק את האקטיביזם השיפוטי שלו מבחינה תקשורתית ציבורית – ושוב, יהיה דלק נהדר למאבק באקטיביזם השיפוטי לטווח ארוך.
אז נכון. החוק לא יפתור את המצב, בוודאי שלא בטווח הקצר. אבל אם המדינה חשובה לכם כמו לי, אם אתם לא מאמינים באלימות (שלא להגנה עצמית) אלא בהתנחלות בלבבות – כמו שהימין עושה בהצלחה כבר שנים על גבי שנים – והכי חשוב אם אתם, כמוני, באמת מאמינים במדינה יהודית ודמוקרטית – ושני החלקים חשובים לכם – גם ה'דמוקרטית' – אז בעצב רב ובכנות – אין פתרון מהיר לעסק הביש הזה שנקרא בג"ץ. הדרך הנכונה והבריאה להיפטר ממנו בלי להתדרדר לאלימות, לאנרכיה, ולא פחות חשוב – בלי לדחוק מצביעי כחלון ולפיד שמאלה אלא לקרב אותם ימינה במקום – היא להתחיל בצעד חכם ומחושב לטווח הארוך – כמו חוק הלאום.
כולנו רוצים דמוקרטיה אמתית ולא את שלטון החונטה של בג"ץ. זה ברור. אבל השאלה איך להגיע לשם בלי לדרדר את המדינה למקומות שהשמאל ישמח לדרדר אותה אליהם – הדרך לעשות זאת בלי לדחוף כבשים תמימים שמאלה אלא להראות להם שהצדק, הדמוקרטיה וכבוד האדם האמתיים נמצאים מאז ומתמיד למעשה אצלנו בימין – הדרך הזו מתחילה בחוק הלאום – חוק יסוד קטן ולכאורה ללא שיניים – אבל בעצם, לטווח הארוך, לא היה עוד חוק חשוב כמוהו מאז קום המדינה ומגילת העצמאות. ויעידו על כך הפאניקה שאחזה בשמאל – כל כך עמוקה ואמתית – שלא אכפת להם להשליך את הדרוזים מתחת לגלגלים כדי לעצור אותה – ולדעתי זו רק ההתחלה. זה עוד כלום. חכו ותראו – הם לא יבחלו בכלום וינסו לעצור את החוק בכל מחיר.
ובצדק. הם מבינים כל מה שכתבתי. טיפשים ותמימים הם לא (לפחות המנהיגים/נותני הטון שלהם) – הם מבינים שהחוק הזה הוא ניצחון אמתי לימין ותבוסה מהדהדת לשמאל הפוסט ציוני לטווח הארוך. והם בפאניקה. ויודעים מה? לגמרי בצדק.
אז בבקשה – לא לזלזל. החוק הזה הוא צעד ענק במסע אל היעד – וצעד נכון. צעד שיביא את השינוי המיוחל בטווח הארוך – בלי לפגוע במדינה האהובה שלנו, בדמוקרטיה שלנו, ותוך כדי חשיפת פרצופו האמתי של בג"ץ, וקירוב לבבות בעם למחנה הימין, ומבלי לשחק לידי התקשורת ולתת לה תחמושת לשטוף את מוחם של מצביעי כחלון ולפיד ולהסית נגדנו.
ואל תטעו – אנחנו זקוקים למצביעי כחלון ולפיד, לשאר חלקי העם. אין ולא יהיה לנו שלטון בלעדיהם. בטח לא ב50 השנים הקרובות.
החוק חשוב, החוק ראוי והחוק מבורך. גם אם נדמה לכם שאין לו שיניים. עוד 10 20 שנה תבינו אילו שיניים יש גם יש לו. חשוב שיעבור כמו שהוא. חשוב להתעקש עליו. חשוב מאוד.
ואם הוא יחשוף 'על הדרך' כוונות וטבע של העדה הדרוזית שנעלמו מעינינו עד עכשיו – מה טוב. רווח נוסף שהפיק לנו החוק החכם והחשוב הזה.
לילה טוב.