כל עוד מערכת החינוך בישראל תמשיך להתנהל כשוק סגור, נטול בחירה ותחרות ובשליטה ממשלתית מלאה, נמשיך לראות את הישגי התלמידים הולכים וצונחים
אין שום צורך להקים ועדה שתבדוק מדוע הידרדרנו במבחני פיז"ה 2018. כלומר, מלבד האינסטינקט הפוליטי הישן להדוף ביקורת באמצעות הקמת ועדות, אין שום ממצא שהוועדה הזו תביא שיחדש ויאיר את עינינו, ולכן חבל על הכסף ועל הזמן. הכשלים של משרד החינוך ידועים כבר שנים, אך העומדים בראשו טומנים ראשם בחול כי הרבה יותר קל להוסיף כסף לפרויקטים שונים מאשר לבצע שינויים מבניים ותפיסתיים במערכת החינוך כולה.
מבט מעמיק על מערכות החינוך בעולם והישגיהן לאורך השנים מלמד כי אין קשר הכרחי בין גודל התקציב להישגים, וכן שתוספת שעות לימוד לתלמידים גם היא איננה מועילה. ישנן לא מעט מדינות שבאופן עקבי מצליחות הרבה יותר מישראל, ועושות זאת עם תקציבים פחותים ועם מערכת שעות דלילה יותר. אך גם כעת, לאחר שהתברר שהגידול העצום בתקציב החינוך בשנים האחרונות לא באמת הועיל, אנחנו ממשיכים לשמוע תגובות מגורמי חינוך שונים על הצורך להסיט משאבים מפה לשם, להגדיל תקציבים ולהעמיק את הדיפרנציאליות בחינוך. איינשטיין אמר שאי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות. מערכת החינוך שלנו מתקשה להשתחרר מאי השפיות המאפיינת אותה.
אני נמנה עם אלו שלוקחים בערבון מוגבל את חשיבות תוצאות המבחנים הבינלאומיים, אשר בבסיסם עומדת ההנחה כי תפקידה של מערכת החינוך, מהגיל הרך ועד לאקדמיה, היא להכשיר את הדור הבא לשוק התעסוקה העתידי. אפשר וראוי לחלוק על כך ולהגדיר לבתי הספר מטרות שונות לחלוטין, מה גם שעד כה לא הוכח (למרות שמנסים לטעון שכן) קשר סיבתי בין הצלחה במבחני פיז"ה להגדלת הפריון הכלכלי. המדינות האסייתיות מציגות כבר כמה עשורים תוצאות מבחנים שגורמות למערב לקנא, אך התרבות ההישגית באסיה המאופיינת במשמעת קפדנית והתגייסות טוטאלית ידועה ככזו שגובה מחירים נפשיים גבוהים מהתלמידים, בעוד ההישגים לאו דווקא מתורגמים לחדשנות אקדמית וכלכלית יוצאת דופן. מדינות אחרות במערב מגיעות לתוצאות קצת פחות טובות, אך רבות מהן עושות זאת עם מערכות משוחררות יותר המביטות על החינוך במבט הוליסטי, רחב ומגוון. חשיבות תוצאות הפיז"ה עבורנו היא בעיקר בכך שהן משקפות היטב את חוסר היכולת של המשרד להביא לשיפור במבחנים שחשובים לו אך בשונה מהמיצ"ב, לא הוא עורך אותם. השיפורים במבחני המיצ"ב מתגלים, באופן לא מפתיע בכלל, כמדדים פנימיים לא מספיק אמינים, בדומה לעלייה בנתוני הבגרות שמשקפים הצלחה מלאכותית בלבד.
אם היה משרד החינוך מצהיר כי הוא אינו שם את השיפור במבחנים הבינלאומיים בראש מעייניו ותחת זאת בוחר בכיוונים אחרים, ניתן אף היה להעריך אותו על כך. אך כאשר בעשור וחצי האחרונים תרבות המדידה והסטנדרטיזציה השתלטה על מערכת החינוך ובהשקעה אדירה של משאבים ציבוריים, אין שום תועלת כעת בהכרה בכישלונה הנקודתי של המערכת, וממילא אין טעם למנות ועדה שתבדוק מהו. הגיע הזמן שנכיר בכישלונה של הקונספציה החינוכית כולה וננער את המערכת בהתאם, כולל החלפת האנשים העומדים בראשה ושבויים בקסמי הקונספציה.
הזכות לבחור
מערכת החינוך הישראלית מסורבלת וביורוקרטית להחריד, ומבחינה קונספטואלית תקועה עמוק בשנות השבעים של המאה הקודמת. בעוד מערכות חינוך בכל העולם עברו תהליך עמוק של ביזור ושחרור סמכויות לספקי החינוך בשטח, מתוך הבנה כי הם יודעים לתת מענים חינוכיים טובים ומתאימים יותר לתלמידים, משרד החינוך שלנו מתעקש לשמר את כל הקלפים בידיו ולהשתמש בהם באופן ריכוזי ותחת פיקוח הדוק. בכל זירה בה מסתכלים, החל מהכשרת מורים, השמתם ותגמולם, דרך הקצאת תקציבים ושעות לבתי הספר, ועד לאינפלציית מקצועות הלימוד בהם מטפל המשרד, רואים מיד את הכאוס ואת חוסר האונים של כל המעורבים בו.
הגיע הזמן להכיר באמת הקשה הבאה, ורק ממנה להתחיל את התיקון: מערכת החינוך הנוכחית היא מפלצת רב ראשית שקמה על יוצריה, היא בלתי ניתנת לשליטה ומלאה בכפילויות ובבזבוזים אדירים. היא בעיקר מתסכלת את המחנכים בשטח, מכבה להם את הזיק בעיניים, ובכך מאותתת לכל בעל מוטיבציה שכדאי לו למצוא שדה פעילות אחר אם הוא שואף לתקן את העולם. התסכול של מנהלים, מורים, הורים ותלמידים זועק לשמיים כבר שנים, אלא שהתרגלנו. אנחנו לא מוכנים להכיר בהשלכות החמורות של הכישלון המתמשך, בעיקר כי הן עלולות להזיז את הגבינה ללא מעט אנשים שלא מסוגלים לדמיין משהו אחר.
בשנים האחרונות, בכל פעם שניסו לצמצם את כוחו של משרד החינוך ולהפריט חלק מסמכויותיו, קמה צעקה מצד אלו המאמינים כי אחריותה של המדינה על החינוך היא טוטאלית. הם טענו שהתוצאה תהיה גידול דרמטי בפערים בין חזקים לחלשים ובין עשירים לעניים, אך למרות התחזקות השליטה הציבורית על החינוך והגדלת כמות השעות והמשאבים לאוכלוסיות חלשות, הפערים רק התרחבו משמעותית. איזו הצדקה ימצאו כעת שוחרי הריכוזיות? מתי יבינו כי הניזוקים העיקריים מהשיטה הסובייטית הזו הם דווקא אלו שתלויים בה יותר?
ובכן, הנה תובנה ראשונה להתחיל ממנה את השינוי: רוב מכריע של ההורים בארץ מעוניינים בחינוך איכותי לילדיהם לא פחות מאלו האמונים על המערכת. ההגדרות לאיכות יכולות להיות שונות ומגוונות, בדומה לכל מוצר אחר בשוק, אך יש גם הרבה מן המשותף. לו הייתה להורים בחירה חופשית יותר בין בתי ספר, לצד יכולת ממשית להקים בתי ספר חדשים, היה יכול להתרחש תהליך הצבעה ברגליים המהווה מדד הרבה יותר חשוב ואמין לאיכות בית הספר מאשר כל מבחן רוחבי שהמשרד יכול להעביר. כאשר אין שום תחרות בין בתי הספר, אין להם תמריץ מספק להשתפר – הם הרי לא ייסגרו בכל מקרה והמשרד ידאג למלא את כיתותיהם גם בשנה הבאה עם ילדי ההורים השבויים באזור הרישום. בתי ספר כושלים ממשיכים להזיק לאורך שנים, מורים ומנהלים גרועים שורדים במערכת עד הפנסיה, ויחד עם התלמידים וההורים שבויים במערכת כופה ונטולת בחירה.
לא הקמת ועדות בדיקה, לא הגדלת תקציבים ולא עוד "השקעה בפריפריה" יעזרו לנו לצאת מהבוץ החינוכי, אלא רק שחרור המערכת מהריכוזיות המוגזמת שהורסת אותה. להרפות, לתת אמון באנשים בשטח שידעו להציע את המענה הנכון ובאחרים שידעו לבחור את המוצלחים ביותר ביניהם. תחרות היא לא מילה גסה, ואלו המפחדים ממנה בעיקר מעידים על אי-יכולתם לעמוד בה. בלעדיה, ובלי כניסה של אנשים איכותיים לשדה החינוך בעקבותיה, נמשיך לראות תוצאות גרועות גם במבחני פיז"ה הבאים. הגיע הזמן להפעיל "תכנית-ייצוב" חינוכית.
אברהם תומר הוא מייסד שותף של ארגון “הדור הבא – הורים למען בחירה בחינוך“, וחוקר מדיניות חינוך בפורום קהלת.
איני רוצה להכנס לויכוח העקרוני על הרציונלים של "ביזור" ו"תחרות חופשית" בשוק – מנטרות שהן במידה רבה אידיאולוגיות. אבל כדאי להבין שבתחום החינוך המשמעות של הפעלת שני הרציונלים האלה משמעותה היא, בין היתר, איבוד משמעותי של היכולת של המערכת לעצב זהויות (לאומיות, אזרחיות), ערכים ודפוסי התנהגות תרבותיים קולקטיביים או אמוניים. התוצאות הנובעות מכך עלולות להיות הרסניות לגבי מדינה וחברה הזקוקה ללכידות חברתית ואתוס לאומי חזק, ושברמה המוצהרת מבקשת להיות במקביל וביחד מודרנית, יהודית ודמוקרטית. בישראל, כמדינה המצויה בסיכונים גיאו-פוליטיים משמעותיים, והנלחמת למעשה על קיומה ועל עצם הזכות לקיומה, ובחברה משוסעת ומרובדת באופן משמעותי, נדרשת דוקא מערכת החינוך ריכוזית. אחרת – המדינה והחברה תהינה חשופות לתהליך של התפרקות פנימית שתשליך על יכולת הקיום שלהן.
אין שום תירוץ לקולקטיביזם. וזה לא עניין אידיאולוגי. השיטות הללו הורסות איכות בכל מקום שהן מיושמות. נושא הלאומיות ושמירת הזהות היהודים והדתית יכולות להפתר בדרכים אחרות
לא מדויק.
ראשית, לכידות לא מחייבת אחידות אלא כבוד הדדי. וידוע הציטוט המיוחס (בטעות) לוולטיר: ״אני חולק על דבריך אך אלחם עד מוות על זכותך לומר זאת.״.
שנית, היופי בשוק חופשי הוא שזה יוצר בירור. ללא ספק גישות רבות לא יחזיקו בטווח הארוך כי אנשים שיראו שהדרך החינוכית שלהם הובילה אותם לתוצאות גרועות יבחרו לשלוח את ילדיהם לחינוך שונה. זה יבטיח גיוון קטן בהרבה ממה שאנשים חושבים אך גדול מהקיים כיום.
שלישית, בכל פעם שהמצב הבטחוני מדרדר רואים שהעם דווקא מסוגל להתלכד ברלות ולשכוח את כל המחלוקות הקטנות.
רביעית, שרדנו את תקופת הספר האדום והשנאה התהומית של בן-גוריון לבגין וחבריו, נשרוד גם את הויכוחים הקטנים בהרבה כיום.
כשאתה אומר מנטרות אתה מתכוון שהן מתמצות בשלב הסיסמאות ושאין להן השלכות במציאות? שאתה פרגמטיסט ולכן האידאולוגיות לא רלוונטיות בעיניך? הרי לכל אידאולוגיה גוררת הבדלים רבים במדיניות.
טענתך כי "איבוד משמעותי של היכולת של המערכת לעצב זהויות (לאומיות, אזרחיות), ערכים ודפוסי התנהגות תרבותיים קולקטיביים או אמוניים" מתבססת על שתי הנחות עליהן אני מערער, כמי שזהות לאומית ואף מסורתית חשובה לו מאד:
1. שבמערכת הפוליטית שאמורה להתוות את הדרך לכך יש הסכמה קונצנזואלית כיצד לעשות זאת., פועל אין, כך שכל צד במפה הפוליטית מנסה לכפות את ערכיו וזהותו גם על ילדי ההורים שלא שותפים לאידאולוגיה הזו. מ על לא אם זה היה אפקטיבי, אבל בדומה לכפייה של הדת באמצעות הרבנות זה גורם בעיקר לכעס והתנגדות מוגברת. כל זב חוטם שמורד בכנסיה הופך למרטיר.
2. שלולא כוחה הכופה של המדינה אין לחברה את היסודות המשותפים והכוחות לשמר את האתוס המשותף, כאילו האתוסים של חברות לא התעצבו לפני שהיו בכלל מדינות, וכאילו העם שלנו לא שימר ערכים משותפים בתנאים פי אלף קשים ללא כוח כופה מלמעלה. עכשיו זה לא שאין אתגרים רבים בנושא, אני לא מזלזל בהם, אבל סבור שכוחות חזקים בשדה החינוך וזיקות עמוקות ותת מודעות לפעמים שקיימים בעם יעשו את העבודה באופן טוב יותר מתקנות של פקידים במשרד החינוך, איכותיים ובעלי רצון טוב ככל שיהיו. קצת אמונה בעם הזה לא תזיק.
יש משהו בדברים של אלף. אובדן האתוס הלאומי משליך על מערכת החינוך.
לא משנה אם מערכת החינוך תהיה ריכוזית או תחרותית, הרמה תרד אם לא יהיה מסד ערכים לאומי חזק.
נכון ולכן צריך מערכת שתאפשר לבית הספר לבחור בחינוך המבוסס על האתוס והערכים הנ"ל ולהורים אפשרות לבחור בשליחת הילדים לשם.
מערכת ריכוזית כבר ניסינו מספיק-היא לא הולכת ללמוד לקח ולהשתנות.
אם בנט חסיד השוק החופשי לא עשה שום דבר בכיוון המדובר כשר חינוך אז מי יעשה?
בנט נהיה חסיד השוק החופשי רק לאחר שהוא ראה שפייגלין מקבל תמיכה. לא מאמין לבנט
כתבה שמלאה בסיסמאות על דעתו של המחבר, ללא גיבוי מדוגמאות ממקום כלשהו בעולם.
יש בישראל דוגמאות למערכת חינוך שפועלת אחרת עם אוטונומיה למנהלים לבחירת הורים – זו של החרדים, ששואפת לערכים למצוינות, אך גם מואשמת באפלית אוכלוסיות.
לא רק מהחינוך, שהממשלה תוריד את הידיים שלה מהבריאות והרווחה אין שום צורך שפקידות תנהל את האזרחים בחיי היום יום!
הרעה החולה של המערכת היא רק קשיי המשמעת של התלמיד הישראלי בנוסף לצפיפות בכיתות המחמירה את העניין. קשה מאוד ללמד בכיתות של 30 ילדים או יותר, שחלקם לא רוצים ללמוד ומפריעים לשאר. לימדתי תקופה בקנדה וממש חשתי בהבדל עצום בשקט בכיתות, משמעת , רצינות של התלמידים וכבוד למורה. עד שלא יהיה פה שינוי במעמד המורה ואפס סובלנות לאלימות וחוצפה כלפי מורים דבר לא ישתנה כאן.
ללא משמעת ומבלי שתהיה למנהלים ולמורים את האוטוריטה המתאימה למי שאמון על חינוך לא יהיה פה שום חינוך.
הילדים מתפרעים כאוות נפשם ואיש לא מסוגל להשליט סדר או שקט.
לא לומדים בישראל כלום. בורים ועמי ארצות ריקים מחינוך, תרבות וידע כלשהו. לכן הברבריות, הגסות האלימות הבהמיות והכלומניקיות בכל אשר נפנה. צעקות רמות בין תלמידים שכביכול מדברים.
גועל נפש ואובדן המדינה היהודית. לא יודעים כלום על יהדות, על התנ"ך על הארץ על ההיסטוריה. בקיצור בורים חסרי קשר לעמם ולמולדתם!
וזה היה העם היהודי – עם הספר פעם.
לשר החינוך
1.החינוך בישראל הגיע לשפל שלא יתואר ולא בכדי.המילה חינוך עצמה מצביעה על הפעולה.מבוגרים המגדלים ילדים ומלמדים אותם את הנדרש לצורך התנהלות בוגרת.כיצד ייתכן שהבוגרים החליטו להעניק לילדים מעמד של בוגרים בעזרת הענקת מגילת זכויות שבחוקיה מאפסת את יתרונם של המבוגרים ביחסם לילדים?
ילדים אינם מסוגלים להבין ולשפוט את המציאות ,כיוון שמוחם אינו בשל לכך.
18 שנים נדרשות לצורך הבשלת המוח האנושי,ובעת הגדילה אין למוח יכולות שיפוט מקסימליות.יש לבטל את מגילת זכויות הילד לחלוטין,ולהשיב למבוגרים את תפקידם.מספיק להגחיך את המבוגרים המתבטלים בפני הילדים.זה היפוך תפקידים המוביל להרס החברה האנושית.
2.יש למצוא את הדרך להעניק למנהלי בתי הספר ולמורים סמכויות ומערכת עונשים וסנקציות משמעותיים בהם הם ינקטו בחופשיות על מנת להשיג את השקט הנדרש לצורך קיום תהליך לימוד.איש אינו יכול ללמוד היום במצב בו שרויות הכיתות במהומה מתמדת.למורים אין כלים כלשהם לנהל את הלימוד בכיתה.הרעש וההפרעות עולים על כל דמיון.וכל מי שמתעלם מבעיה בסיסית זו,עושה שקר בנפשו.לא מתקיימת למידה בישראל כל עוד אין דרך להשיג שקט בכיתות.כמו כן יש להעניק למנהלי בתי הספר את האפשרות להיפטר ממורים שאינם מתפקדים בבית הספר,ואינם מייצרים לימוד והישגים התואמים את חזון הנהלת בית הספר.
לא ייתכן שמשרד החינוך יחליט החלטות כאלה בצורה מסורבלת ולא יעילה.מנהל כשמו כן הוא -מנהל.יש לאפשר לו לנהל בכל התחומים הנדרשים לניהול בית הספר.פיטורי מורים הם חלק מהניהול של כל מוסד,ואין אפשרות לנהל מבלי להיות בעל הכוח לסלק מהמערכת מורים שאינם מספקים את הסחורה.
3.יש למצוא דרך לתגמל מורים מצטיינים.מורים שמשקיעים ומתאימים להוראה חובה לעודד ולתגמל בהתאם.כך תימצא דרך לעידוד הצטיינות והשקעה של מורים טובים בילדי ישראל.
4.יש לבטל את ההחלטה השגוייה שהחליט שר חינוך כלשהו שכל ילדי ישראל,עד האחרון שבהם ילמדו לבגרות עיונית.זו החלטה הרסנית ולא ריאליסטית.לא כל הילדים יכולים ורוצים ללמוד לימוד עיוני.החלטה זו היא הגורם לכך שבמשך שלושים השנה האחרונות הלך החינוך והתדרדר עוד ועוד למצב בו הילדים לומדים במשך שנה שלמה חומר לימוד שניתן לסיימו בחודשיים בלבד.היות והוכנסו לפתע ילדים שאינם מסוגלים ללמוד לימוד עיוני,החלה המערכת לקצץ בכמות החומר הנדרש,על מנת למנוע מצב בו ילדים יוצאו מבתי הספר העיוניים בשל אי יכולת למידה מתאימה.הקיצוצים בכמות החומר הנלמד הם כה גדולים,עד שאין פלא ששעות לימוד רבות מבוזבזות בצורה רשלנית הזועקת לשמיים. אין למורים מה ללמד,ואת המעט הם יודעים שהם תמיד יספיקו.מורים לא נכנסים לכיתות על בסיס יומיומי, מאחרים לשיעורים באופן כרוני,וכאשר הם נכנסים לכיתות,נדרשות רוב דקות השיעור לנסיון לא מוצלח ולא מצליח להשתקת הרעש וקיום מצב לימוד כלשהו.אין ספק שרוב זמן הלימוד מבוזבז על בעיות התנהגות ולא על לימוד.המסקנה:יש להוסיף מיד חומר לימוד רב מאד.יש לדרוש מהמורים לבטל את ההנחייה הקיימת לתת שיעורים מעטים.הילדים אינם נדרשים להכנת שיעורים בבית.אין כתיבת חיבורים,אין סיכומים,אין מטלות למעט תרגול זניח בו על הילדים לסמן ווי או איקס ותו לא.הילדים אינם מתאמנים בניסוח,בכתיבה,בחשיבה עצמאית.הילדות זה הזמן לפיתוח המוח האנושי,וללא אתגרים הוא לא יגיע לעולם לשיא התפתחותו .המוח הוא מכשיר המשתכלל הודות לעבודה מאומצת.יש לחזור לימים בהם לימדו הרבה,ודרשו הרבה עבודת בית מכל סוג.ייתכן שלמורים זה נוח לא לתת שיעורים,כיוון שזה פוטר אותם מהצורך לבדוק את השיעורים והעבודות,אך לא ייתכן שנרצה מערכת ברמה גבוהה,מבלי לפעול על מנת לייצר אותה.שיעורים הם חלק מהעבודה הנדרשת להעלאת הרמה ולפיתוח היכולות הכוללות של ילדינו.אם כך דרוש דחוף להוסיף פי עשר חומר מהמצב המתקיים עכשיו,ולאלץ את המערכת לחזור לימים בהם ניתנו
שיעורי בית ומטלות יומיומיות ורבות.
5.יש למצוא דרך לוודא שהמורים נכנסים לכיתות בהן הם אמורים ללמד,ולא לבטל שיעורים באופן סיטונאי כפי שקורה היום.בתי ספר רבים מתנהלים כאילו הם בית ספר אקסטרני ללימוד לבגרות ותו לא. לא מתנהלת בהם למידה רצופה מעבר לחומר המצומצם הנדרש לבגרות.כך קורה שבית הספר מגוייס באופן תמידי לריכוז מאמץ עם התלמידים העומדים לפני בחינת בגרות.המורים מתרגלים עימם תרגול שאינו אמור לקרות בשעות הלימוד השוטפות של בית הספר.מורים מזניחים את הכיתות ורצים לתרגל,בשעה שילדי ח',ט' י' נעזבים לנפשם.הבטלה לא תתואר,הילדים מסתובבים בחצרות,יוצאים משטח בית הספר לקיוסקים ולגינות,הולכים הביתה,מבריזים,מזלזלים,ובצדק. כיוון שמתקיימים 2 מועדי בגרויות,יוצא שכמעט לאורך כל השנה (קשה לקרוא לשנת הלימודים שנה.פירוט בהמשך),מתנהלת אנרכיה לימודית,וחוסר רציפות כלשהי.הלימוד בכיתות הוא ספורדי ולא רציני.זו ממש שערורייה שמפקחי בתי הספר מתעלמים ממצב זה,או גרוע מכך,אינם מודעים לו.חובתם היתה להסתובב בבתי הספר ולראות מה קורה שם. מסקנה:יש למצוא את הדרך למנוע ממנהלי ומורי בתי הספר לנקוט בשיטה שהם עצמם מכנים- "שיטת המרתון". בית הספר מלמד רק את העומדים להיבחן,תוך הזנחה פושעת,ועל חשבון זמנם של הילדים האחרים שאמורים ללמוד,אך בעצם שובתים מלימודים בשל התעסקות צוות המורים שלהם עם הכיתות העולות לבגרות בלבד.יש לאסור זאת בתקנה ברורה,שתיאכף בנחרצות וללא פשרות.בתי ספר שרוצים ללמד ולחזק את תלמידיהם לבחינות יואילו לעשות זאת על חשבון זמנם החופשי לאחר סיום הלימודים של שאר הכיתות בבית הספר.משרד החינוך מעניק שעות לימוד רבות לכל הילדים,ובתי הספר משליכים את מיליוני השעות הללו לפח.חובת שר החינוך לחסל מיידית את התופעה המעוותת הזאת.
6.יש להקים ללא שהות רשת של בתי ספר מקצועיים לילדים שאינם מתאימים ואינם יכולים ללמוד לבגרות עיונית,כפי שהיה נהוג מאז קום המדינה עד להחלטה ההזוייה לסגור את בתי הספר המקצועיים,ולאלץ את כולם ללמוד לימוד עיוני בלבד.החלטה זו פוגעת אנושות במערכת החינוך בישראל משתי סיבות.ראשית כל,היא פוגעת בילדים המוכשרים שיכולים ללמוד לימוד עיוני,כיוון שהרעש והאנדרלמוסיה השוררות במוסדות החינוך,שחייבים לאכלס בתוכם גם את המוני הילדים שאינם רוצים או יכולים ללמוד בסגנון כזה,אינם מאפשרים כלל וכלל,ניהול למידה כלשהי,כמו גם חייבו לצמצם את כמות החומר הנלמד לכמעט אפס,ולמרות זאת אין הצלחה גורפת.בו זמנית פוגעת החלטה זו בילדים שאינם מתאימים ללימוד עיוני,כיוון שבגללה אין מעניקים להם לימוד מעשי כלשהו שיכול לשמש אותם בעתיד ולהעניק להם מקצוע בו יוכלו להרוויח את לחמם,ולתרום לחברה.התעשיין סטף וורטהיימר התלונן על כך,ואמר שישראל אינה מגדלת בעלי מקצוע,ואינה מכשירה אנשים לכל המקצועות המעשיים הנדרשים לחברה.זהו שבר לתעשייה ,שבר לישראל,שבר לחברה בישראל,ושבר חמור עבור הילדים הלא מתאימים ללימוד עיוני ,כמו גם למתאימים שנגזלת מהם חוויית לימוד מאתגרת,מקדמת,ומקסימלית.בסופו של יום כולם מפסידים,והחינוך דהר לתהום,והוא מתבוסס שם בבוץ ללא יכולת חילוץ אי פעם,כל עוד תמשיך המדיניות האבסורדית הנוכחית.
7.יש לקיים דיון לאומי מקיף בנושא לוח החופשות במערכת החינוך במדינת ישראל.לוח החופשות קובע לפני עשרות שנים בתקופת מפא"י ההיסטורית,וועדי העובדים החזקים שהוקמו בכל מוסד ממשלתי,והעניקו לעצמם זכויות יתר,תוך כיפוף הצרכים הציבוריים לתנאי העסקתם האישיים.רוצה לומר,מערכת החופשות ומבנה שנת הלימודים הכושל אינם מאפשרים למידה תקינה והיכנסות למסלול כלשהו. שנת הלימודים מתחילה בספטמבר,חודש עתיר חגים בד"כ.למורים התקבעה גישה שלפיה יש לבזבז את הזמן של החודש הזה עד אחרי החגים.אחרי החגים הם יעשו איבחונים,אחרי החגים ניתן שיעורים (אם בכלל),אחרי החגים…
גישה זו מקוממת ביותר.יש לנו כיתה,מזגן,ציוד כתיבה,ספרי ומחברות לימוד,ושעות לימוד שמימן משרד החינוך.מדוע אין מתחילים ללמוד מהרגע הראשון במלוא התנופה והעוצמה? מנין צמחה ההתקבעות הזו? נתחיל ללמוד אחרי החגים.די.על משרד החינוך לדרוש שהלימודים יתחילו ברגע הצילצול הראשון.
8.משרד החינוך חייב לייצר מצב בו מורים יישבו בכיתה מספר דקות לפני הצילצול על מנת לקבל את פני הילדים לכל שיעור.המצב בו מורים נחפזים באיחור לכיתות,ונכנסים אליהן כשהמהומה בשיאה,ולוקח דקות ארוכות להרגיעה אינו יכול להימשך,ואינו תקין.כמו שהוחלט באירופה שהמורים יתייצבו בכיתות מספר דקות לפני הצילצול לתחילת השיעור,יש להחליט זאת גם בארץ.
אין גבול לאיחורי המורים,ולבזבוז הזמן הקולוסלי המתרחש במערכת החינוך.
9.חייבים לקצר ולהמעיט את ימי החופשות בישראל.ספטמבר כנאמר למעלה מבוזבז בתואנה המגוחכת שאחרי החגים נתחיל ללמוד ברצינות.אחרי החגים לומדים מספר שבועות,ושוב מגיעים לחופשה ארוכה בצורה מוגזמת.חופשת החנוכה.שוב יוצאים מהמסלול לשבועיים.נחים ממה? ומדוע לא הולכים ללמוד בימי החנוכה,למעט יום החג עצמו? מה הסיבה לישיבה הלא נגמרת הזאת בבית?איך זה מועיל לחינוך? לילדים? להתפתחות החינוכית? מדוע זמן בטלה כה רב,המוביל למעשים רעים כל כך? אחרי חנוכה לומדים כחודשיים וחצי,ושוב מגיעה חופשה ארוכה ביותר.החג בן שבעת הימים מתפרש שוב על מספר שבועות בבית.מדוע? ומיד אחרי הפסח נגמרה מבחינת בתי הספר השנה.מתחיל בזבוז זמן על חזרות להצגות שניתן היה לעשות אחרי הלימודים,אווירת חופשת הקיץ הגיעה ועימה פריקת עול מוחלטת.אין מתקיימים עוד לימודים כסדרם.מורים נעדרים יותר מהרגיל.וכך ניתן לומר שמדינת ישראל ומשרד החינוך מאפשרים את חופשת הקיץ הארוכה בעולם.החל מאפריל,דרך יוני יולי אוגוסט וספטמבר גם.זו שערורייה לאומית.
10.יש לאפשר קיום ופתיחת בתי ספר פרטיים שיהוו אלטרנטיבה למערכת הכושלת.כך תתהווה גם תחרות מאתגרת בין בתי הספר,ובתי הספר הממלכתיים יחוייבו במתיחת פנים מחוייבת המציאות.
11.על משרד החינוך להשיב לו את הסמכות מול ההורים.המצב שהתפתח בו נוהגים ההורים לאיים,להתפרע,ולנהל את בתי הספר אינו יכול להימשך.יש לשים גבולות ברורים,דבר בו מתקשה מדינת ישראל מאד,בין הסמכות המורית החינוכית,לבין הסמכות ההורית.על משרד החינוך מוטלת החובה להחזיר לעצמו את השליטה המוחלטת על הנעשה עם הילדים בכותלי בתי הספר ומוסדות החינוך.ההורים ישלטו בבית.שם בלבד תבוא סמכותם לידי ביטוי.כל עוד מורים חוששים מהורים אלימים ומאיימים,כל עוד משרד החינוך נכנע להתערבות ההורים בהתנהלותו מול אוכלוסיית הילדים הבעייתית,לא תוכל מערכת החינוך לתפקד טוב יותר.
12.כל ספרי הלימוד חייבים לעבור בדיקה ממצה לגבי התוכן.תוכן רב הוחדר על ידי גורמי שמאל השואפים לחסל את המדינה היהודית.יש לחזור לספרים ששימשו את המערכת לפני שלושים שנה עם עידכונים כמובן.ספר האזרחות הנוכחי חייב להיות מוחלף בספר ציוני,לאומי,יהודי.זאת במידה ומשרד החינוך שואף שבעוד דור -שניים עדיין יהיה בארץ ציבור ציוני לאומי שיהיה מוכן להתגייס לצבא ולהגן על המדינה היהודית בכל דרך. ספר ההיסטוריה הנוכחי שנכתב על ידי צפריר גולדברג,שמאל קיצוני ביותר ,חייב להיות מוחלף,ולא לעבור טיפול קוסמטי בלבד כפי שנעשה.לא חסרים לנו אנשים מוכשרים וציוניים בארץ.לימוד התנ"ך חייב לעבור מהפיכה- לא פחות.
שרי החינוך מהשמאל החל מאמנון רובינשטיין,עבור דרך אלוני,שריד ויולי תמיר,ערכו שינויים במתכונת לימוד התנ"ך ועיקרו את הלימוד מתוכנו האמיתי ומחשיבותו הלאומית. נקבע מספר מצומצם ביותר של פרקים מן התנ"ך אותם לומדים.עולים כיתה אך חוזרים שוב ושוב על אותם פרקים.גם הבגרות היא קטע לא מוכר כביכול (אנסין) של פרק בתנ"ך,אולם בחינה זו היא בדיחה עצובה,היות וגם פרק זה הוא פרק אותו שיננו פעמים אינספור במשך כל שנות הלימוד.דבר זה מעיד כאלף עדים על כך שמשרד החינוך יודע היטב שילדי ישראל אינם מסוגלים עוד להתמודד עם פרק כלשהו שלא למדו אותו אינספור פעמים.זהו כשלון מחפיר ומבהיל של שיטת לימוד התנ"ך בישראל.דבר נוסף והוא החמור מכל בנוגע ללימוד התנ"ך, זו העובדה שאין מלמדים עוד תנ"ך כפי שלימדו בעבר לפני הטיפול של גורמי השמאל בלימוד התנ"ך.בעבר קראו הילדים את הפרקים,הוציאו פירושים,למדו את פירושי רש"י,את אגדות חז"ל,הכירו את הסיפורים והדמויות מתוך קריאה כיתתית ועבודות בית.היום מלמדים תנ"ך בעזרת לימוד ניתוח טקסטים בשיטה אוניברסיטאית.לומדים על אקספוזיציה ולא את הפרק עצמו ואת הסיפורים המדהימים.עם הספר נטש את ספר הספרים מתוצרתו , תחת שרביט השמאל החתרני.מצורף המאמר של דורון קורן על לימוד התנ"ך ומערכת החינוך בכללותה בישראל היום.
***************************
מבקר ספרות לימד תנ"ך בחטיבת הביניים וחזר עם מסקנות עגומות
מאת דורון קורן
דורון קורן, מורה ומבקר ספרות, הלך ללמד תנ"ך בחטיבת הביניים בבת ים, וחזר עם דו"ח מטלטל על מערכת החינוך: על בעיות המשמעת שנולדו מהתקנות הבלתי-אפשריות של משרד החינוך, על תוכניות הלימוד מוכות האקדמיזציה שהצמיחו תלמידים בורים ולקויי למידה, על עבודת הפקידות הסיזיפית המוטלת על המורים, וגם על התלמידים שלמדו לאהוב תנ"ך ולקרוא בלי שגיאות. התיקון, אדוני שר החינוך, נמצא בכיוון ההפוך מזה שמתווה משרדך כבר עשרות שנים.להמשך קריאה היכנסו לקישורית :
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1092124.html
****
13.יש לבטל את מטה קרמניצר המסונף למשרד החינוך.המטה הזה אינו אלא צינור להעברת מסרי הקרן לישראל החדשה אל תוך תכני המערכת הציונית על מנת לנגוס בה עוד ועוד,כפי שהתגלה בסיפור לימודי הנכבה וערכות הנכבה החינמיות,שהוחדרו לתוך כיתות תלמידי המערכת בצורה סמוייה.עמותת זוכרות וקרן יוזמות אברהם,כולם מחוברים לקרמניצר ולמטה המסונף הזה. משרד החינוך חייב להתנער מהקו ההרסני למדינה.לא מספיק רק להוסיף עוד כמה שעות לימוד על ציונות כשהמסר הכולל שהשתחל בשלושים השנים האחרונות לחומר הלימוד הוא שאנו מדינה קולוניאליסטית,שערכנו טיהור אתני,וכל היתר.לזרוק את כל עולם המושגים הזה לפח.צריך לחזור לעצמנו מיד.
14.לא ייתכן שספר אזרחות במדינה יהודית יציג את אופציית מדינת כל אזרחיה.מבחינתנו אופצייה כזו אינה קיימת כלל,ולכן לא ייתכן שהיא תוצג כחלק מחומר הלימוד.
15.מטה קרמניצר הצליח להחדיר החדרה סמוייה את נושא החוקה שהמכון הישראלי הפרטי של אריק כרמון וברנרד מרכוס מנהלים ומייצרים. המכון הזה הוא לא מוסד ממלכתי למרות שהוא מנסה להציג עצמו ככזה.זה מוסד פרטי בעל אג'נדה שמאלנית.החוקה שהמכון הזה מייצר מסרבת להכיל בתוכה הצהרה שמדינת ישראל הינה מדינה היהודית.זו הסיבה שישראל הראל שהשתתף בעבר בדיונים על החוקה בהסכמה -(כביכול) של המכון הזה,פרש והקים מכון משלו העוסק אף הוא בהכנת הצעה לחוקה ציונית.
עמדתי האישית פוסלת חוקה,אולם בלי קשר לעמדתי אומר שהמכון הפרטי של כרמון הצליח באמצעות מטה קרמניצר לדחוף לחומר הלימוד ולבחינות הבגרות באזרחות את החוקה שלו.זה מעשה החדרה לא לגיטימית.יש להוציא את החומר הזה מחומר הלימוד מיידית,כיוון שזו הצגה לא מאוזנת של הנושא.הצגה של הנושא מנקודת המבט השמאלנית,ללא מענה מהצד השני בעל העמדות ההפוכות.
קיראו במאמר המצורף על מטרותיו הסמויות של המכון הישראלי לדמוקרטיה.לא ייתכן שהמכון הזה יחדיר מסרים לספרי הלימוד מבלי שהציבור מודע לכך.הדבר המקומם ביותר הוא שהמכון הפרטי הזה שופך מיליונים על ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת על מנת שתדון ותתן העדפה להצעות החוקה שלו.מה זה ??? שוחד???
להלן קטעים מהמאמר של איילת פישביין: הון שלטון וקשרי המכון
המכון הישראלי לדמוקרטיה מנצל את כוחו ותקציביו כדי לקדם מטרות פוליטיות.ברנרד מרכוס, היו"ר הבינלאומי, המייסד והתורם העיקרי של המכון לדמוקרטיה.מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991 "מרכוס רוצה למקד מאמץ על רפורמה פוליטית".
אולמרט-טורבוביץ-ברק והרפורמה הפוליטית ש- "מרכוס רוצה" הקשר של אולמרט למכון לדמוקרטיה עובר דרך עו"ד יורם טורבוביץ, ראש הסגל של לשכת אולמרט, ששימש כחבר הוועד המנהל של המכון עד אמצע שנת 2005 ומופיע עד היום ברשימת חברי עמותת המכון.
טורבוביץ הוא גם החוט המקשר בין אולמרט, אהוד ברק והרעיון לחולל שינוי מרחיק לכת בשיטת הממשל בישראל. הרעיון החל לקרום עור וגידים לאחר בחירת אהוד ברק לראשות הממשלה ב- 1999. עו"ד יורם טורבוביץ מונה אז על-ידי ברק ומנכ"ל משרדו יוסי קוצ'יק, לעמוד בראש ועדה לביצוע רפורמה במבנה פעולות הממשלה ומשרדי הממשלה השונים.
המכון קיים מעקב אחרי בחירות 1999 באמצעות פרופ' אשר אריאן, והכין תוכניות עבודה לממשלת ברק ל"100 הימים הראשונים". כרמון דיווח אז לאסיפה הכללית, כי פרופ' דוד נחמיאס, ממקבלי השכר במכון, החל לעבד יחד עם לשכת ראש הממשלה למען גיבוש "רפורמה בשרות הציבורי"; וכי איש מכון נוסף, פרופ' ידידיה שטרן, התבקש על-ידי הנהלת הקואליציה לשבת בראש ועדה "שתבדוק דרכים להשלים את חוקי היסוד במדינת ישראל".
המעורבות הגלויה בפוליטיקה הרתיעה באותו זמן חלק מחברי המכון, אלוף רפאל ורדי, שמונה על-ידי ברק לעמוד בראש ועדה לבדיקת רשות השידור "אני הייתי מאוד נזהר מפעילות פומבית פוליטית בתקופה הזאת – לא לעסוק בדברים, אשר יגרמו למישהו לחשוב שאנחנו מעורבים באיזשהי צורה, או מנסים להתערב לטובת איזשהו צד". טורבוביץ הסכים אתו, "ברור שיש לנו סכנה של שיוך למפלגות שמאל בהיותנו מצויירים כיפי נפש".
בהמשך ביקר ורדי את הקמפיין של המכון לדמוקרטיה למען ביטול הבחירה הישירה "אחד הגופים עלול לראות בכך נקיטת עמדה פוליטית", טען. כרמון השיב לו: "כל מה שאנחנו עושים זו עמדה פוליטית".
אריק כרמון, שהתחזה לפרופסור, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. כרמון הינו גיסו של רייכמן – איש "קדימה". בעמותת המכון חברים שניים מאנשיו הקרובים של אולמרט: יורם טרובוביץ, ראש סגל לשכת אולמרט, ועו"ד יהודה רווה, המלווה את אולמרט עוד מימי היותו ראש עיריית ירושלים.
חוקה בהחדרה
המכון לדמוקרטיה מקדם בהשקעה של מיליונים את כתיבת "חוקה בהסכמה", והעמיד לרשות ועדת חוקה חוק ומשפט תקציבים לקידום הנושא. ב"חוקה בהסכמה" ניתן דגש על זכויות העשירים ונראה שפחות על זכויות חברתיות כגון: הזכות לחינוך, לבריאות לפנסיה וכד'. המכון מחדיר את "חוקה בהסכמה" למערכת החינוך כנושא לתלמידים הנבחנים בבגרות בהיקף של 5 יחידות וזאת באמצעות "מטה שנהר קרמניצר" של משרד החינוך, שהוקם על-ידי אמנון רובינשטיין בהיותו שר חינוך. רובינשטיין אף 'זכה' לביקורת מבקר המדינה על מינויים לא תקינים במטה זה. פרופ' עליזה שנהר ופרופ' מרדכי קרמניצר הם חברי עמותת המכון לדמוקרטיה. שנהר כתבה עבור משרד החינוך את נייר העמדה בנושא יהדות ואילו קרמניצר את נייר העמדה בנושא אזרחות.
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html
************************
לעיון האשכול:
https://rotter.net/forum/gil/19925.shtml
ללא משמעת ומבלי שתהיה למנהלים ולמורים את האוטוריטה המתאימה למי שאמון על חינוך לא יהיה פה שום חינוך.
הילדים מתפרעים כאוות נפשם ואיש לא מסוגל להשליט סדר או שקט.
לא לומדים בישראל כלום. בורים ועמי ארצות ריקים מחינוך, תרבות וידע כלשהו. לכן הברבריות, הגסות האלימות הבהמיות והכלומניקיות בכל אשר נפנה. צעקות רמות בין תלמידים שכביכול מדברים.
גועל נפש ואובדן המדינה היהודית. לא יודעים כלום על יהדות, על התנ"ך על הארץ על ההיסטוריה. בקיצור בורים חסרי קשר לעמם ולמולדתם!
וזה היה העם היהודי – עם הספר פעם.
כדי להגיע להישגים טובים יותר עלינו להוריד מעל גבינו גיבנת
1. להסיר את התערבות ההורים במערכת.
2. להסיר את רודנות המנהלים בבית הספר.
3. לסלק את המפקחים המיושנים.
וכמו כן להעלות את שכר המורים למצב שיעמדו אנשים בתור להיות מורים, ולא כמו המצב הנוכחי שכדי להתקבל למכללות להוראה הורידו את הניקוד…
שכר vnורים בישראל גבוה מהממוצע בoecd(https://www.20il.co.il/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%94-oecd-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8/).
הסיבה שאנשים לא הולכים להוראה היא תנאי העבודה-ללא גיבוי מההורים, עם רודנות וחוסר גיבוי של מפקחים ומשרד החינוך(המנהלים זה בסדר-להם יש אינטרס שהורים ירשמו לבית ספר שלהם), ללא כלים ליצירת משמעת ועם ועד עובדים שמדגיש בעיקר את שיקול הותק ומתעלם משיקולים כמו איכות-למה שמישהו ירצה לעבוד שם?
עוד מקור טוב: https://mida.org.il/2017/11/23/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8/
אכן, משרד חינוך מפלצתי כאותה הידרה שחובה לערוף את ראשיה. משרד החינוך מזכיר חממה לפיתוח בינוניות, ריכוזיות ועמידה על זכויות התלמיד באופן שאינו ניסבל. יש לאפשר לחינוך פרטי כבתי ספר פרטיים שיאפשרו לתלמידים המעוניינים בכיוון זה או אחר (כבר מבית הספר היסודי) להשתלב במסגרות אלו. יאמר מי שיאמר שסוג זה של חינוך ייצור הבדלים חברתיים-כלכליים ויתכן שזה נכון אז בכאלו שאכן יביעו רצון ללמוד במסגרות אלו תכניות לימודים איכותיות ואפשרות הכלכלית מוגבלת לעמוד בכך, אפשר יהיה להקים קרנות שיתמכו בכאלו. היו כאן מגיבים שהתייחסו באופן נקודתי ללימודי התנ"ך והציעו הצעות להחזיר שיטות שהיו נהוגות קודם. לאלו הייתי אומר שהשיטות אותן הם מציעים עלולות לחזק את תהליך ההדתה המפלצתי הקיים כבר במערכת- גישה מסיונרית הבאה "להחזיר" ליהדות חילוניים רבים ובסופו של דבר, להפכם לציבור פרזיטים החי על חשבון האחרים בכל המובנים עד כדי התחמקות נאלחת מהשתתפות בהגנה על קיומה ועצמאותה של המדינה.
למשרד החינוך מנגנון מנופח ובכל זאת כדי שמורה יקבל את מה שמגיע לו הוא עובר שבעה מדורי גהינום.
המערכת מלאה מפקחים!!! שלא ברור מה הם עושים כל היום
המנהלים הפכו לפקידים וכל היום נמצאים תחת פיקוח וממלאים טפסים
התחרות בין התיכונים על אחוזי הזכאות לבגרות, גורמת לכך שחוץ מזה שהצנהל יכתוב את המבחן, בית הספר עושה הכל כדי שהתלמיד יעבור את הבגרות.
כדי לא להנשיר תלמידים, בתי ספר עושים שמיניות באויר כדי להשאיר את כולם במערכת. המחיר שזה גובה בא לידי ביטוי בכל ההיבטים: אוירה של כאוס, זלזול בצוותים החינוכיים וירידה ברמת הלימודים
כאשר יוצאים מנקודת הנחה שכל מה שנעשה בברה"מ זה רוע מוחלט, קל להתעלם מהעובדות.
והן שמערכת החינוך הסובייטי עבדה ועבדה מצוין. כבן למשפחה שרבים בה למדו במערכת, אבל עצמי למדתי כאן, אני יכול להשוות בצורה אינטימית, נטולת פניות.
מערכת החינוך הסובייטי הביאה מדינת איכרים עם רמות אנאלפביתיות של ימי-הביניים למעצמת חלל בתוך חצי מאה.
את פירותיה ישראל קיבלה כמתנה בעלייה הרוסית שהביאה מאות אלפי מהנדסים ואקדמאים, בלי להשקיע שקל בהשכרתם. עלייה שהזניקה את ההייטק הישראלי.
במערכת הסובייטית המורה הוא מרצה ולא אחראי משמעת, והתלמידים שם בשביל ללמוד, ולא בשביל לגלות את זכויותיהם. המערכת נוקשה ואף קשה, אבל היא עובדת. היא ידעה לקדם תלמידים חזקים לבתי ספר מיוחדים (לדוגמה, בתי ספר לכימיה, פיזיקה, מתמטיקה, ספורט ואף מוזיקה). כמו כן חינוך חובה היה עד כיתה 10 (תלוי בתקופה) ותלמידים פחות חזקים הופנו לכיוון בתי ספר מקצועיים (רתכות, מכונאות וכו…).
ולראייה, רמת החומר שתלמידים מגיעים אליה (בקושי וייסורים) בבתי ספר בארץ (לדוגמה במתמטיקה) נמוכה משמעותית מרמת החומר שהועברה שם.
חינוך סובייטי לא יכול להתקיים באקלים התרבותי בישראל.
ברוסיה, סטודנטים יצאו לפנות בוקר לבוסס בשלג כדי להגיע למכללה, וויתרו על מזון כדי לקנות ספרי לימוד.
היום בישראל, תלמידים שהולכים ללימודים לפנות בוקר, או שחסר להם מזון, פשוט לא מסוגלים לשבת וללמוד. בד"כ מדובר בכאלה שזקוקים לעזרה.
מערכת החינוך הסובייטית ייצרה מהנדסים מעולים אך עשתה זאת בשיטות של כפייה, וגיוס מובן מאליו של הפרט למען הקולקטיב (אף אחד לא שאל את אותם תלמידים חזקים אם הם אכן רוצים להתקדם לבתי הספר המיוחדים. תלמיד שהצטיין בשני תחומים, בחרו עבורו לאן לפנות.)
תלמידים ישראלים שילמדו היום במערכת חינוך בסגנון סובייטי, עלולים לצאת פגועים בנפשם.
החינוך צריך להשאר בידי משרד החינוך בלבד!!!
אייה ההורים בתמונה. שיצאו וילחמו מול הכנסת יום ולילה
לא ניתן ללמוד בגני ילדים / כיתה עם 35 ילדים וגם לא 30 ילדים בכיתה עמוס / רועש – רווי גירויים לילדים
הפיתרון הוא מספר קטן של ילדים בכל כיתה יחס אישי ואין צורך בסייעת 2 והצמודות
להקים כיתות קטנות עם רמה ויכולות ילדים מתאימה ולקדם אותם ולדאוג לגיבוש חברתי. משמעת וכו
מה הפלא שהישגי הילדים נוחתים אין לימדה בכיתות גן / בתי ספר
אייה הפיקוח /וועדות / מבקר המדינה
ישראל מובילה בטבלת מספר הילדים הכי גדול בכיתות בעולם וזו התוצאה
ילדים רועשים וצועקים כי הסביבה רועשת ילדים עם הפרעות קשב ילדים שנוטים לאלימות וכו מתוך צימאון לקבל יחס ותשומת לב
אז נא להתעורר ולארגן מחמאות להקטין את הכיתות ושוב ללא סייעות 2 וללא צמודות
שתהיה כיתה לילדי אלרגיה כיתות לילדים בעלי קושי התנהגותי
וחלוקה לרמות תואמות
חוקר רציני שעושה מחקרים על מערכת החינוך, לא יכול על להסתמך על מבחן פיזה. כי מבחני פיזה נערכים מאז שנת 2000. ע"פ התוצאות, פינלנד למשל הייתה צריכה להיות מעצמת הייטק עשירה, מרכז תרבותי אליו נושאים עיניהם כל בני אנוש. זה לא המצב.
אירופה חווה פלישה מוסלמית, ואין מה ללמוד ממנה.
מערכת יכולה להיות מרכזית, ועדיין להיות יעילה ומרוכזת במשימה.
צה"ל, למשל, היה תמיד הירארכי עם שליטה מרכזית (כל היחידות כפופות לרמטכ"ל)- אבל היו שנים בהן הוא נחשב לנועז, מצויין ומרוכז במשימה.
באותו אופן, יש דוגמאות בעולם למערכות מרכזיות נהדרות (צרפת ובריה"מ, למשל).
ההתרשמות שלי היא שעם ישראל די אחיד בערכים ובמטרות החינוכיות שלו- הרוב המוחלט רוצה שהילדים יילכו לצבא (8200 או צנחנים) ואח"כ לתואר ראשון, רצוי שיוביל להייטק. ממילא, לא יהיה הבדל גדול בבחירת ההורים- בת של עולי בריה"מ תרצה את אותו בית-ספר כמו בן העולים מאתיופיה או בן המושבניקים שכבר 4 דורות בארץ.
אמפירית, הראיות לטובת בחירה בחינוך (ואוצ'רים) חלשות למדי. קראתי את הערך בויקיפדיה, ויש ראיות לכאן ולכאן.
https://en.wikipedia.org/wiki/School_voucher
1. מערכת חינוך ישראלית חייבת ריכוזיות כי אחרת ילמדו את המנון החמס בחלק מבתי הספר.
2. כל עוד המנכ"ל הזה ימשיך המצב יחמיר. כולם עסוקים בהכנת מצגות, מילוי טפסים ולא בפדגוגיה. המשרד הזה עמוס בביורוקרטיה להחריד וכפוליטיקאי (לא איש חינוך ולא איש ניהול) המנכ"ל הזה ימשיך לדרדר את המערכת. מדבר בפתוס מגוחך ומאחורי זה אין כלום. שום כלום – רק שופוני.
3. המערכת עוסקת בהרבה מאוד חינוך לא פורמלי, בחלוקת כספים שלא למטרות הוראה ולמידה לכן המצב יחמיר.
4. ההידרדרות המשמעותית החלה מהשר פירון, שהחליט על "למידה משמעותית" שהיא הזויה ולא מתאימה למבנה החינוך הישראלי. אין בחינות מדורגות ואי אפשר להעריך בתי ספר בחלק מהדרך.
5. לא נשכח שמיתוך המערכת בוצעו 17 קיצוצים של השרה לימוד ליבנת – אמנם חלק מהכסף חזר אבל לצורך משרות ובירוקרטיה (זה מה שעושה המנכ"ל הנוכחי) ולא למערת השעות הנילמדת בכיתה.
הדבר היחיד שחסר למערכת החינוך הוא מנהיג שיציב לה חזון.
האם יש מישהו שיכול לענות בבירור על השאלה: "כיצד אנו רואים את העתיד שבו יחיו ילדינו, מהם לדעתנו ההזדמנויות והסיכונים העיקריים שיהיו בעתיד זה, ומהי הדרך הטובה ביותר להכין אותם לעתיד זה"?
כל עוד לא תהיה מטרה ברורה למערכת כולה, יימשך המצב הנוכחי שבו המורה והתלמידים יושבים בכיתה וכולם שואלים את עצמם מה אנחנו עושים כאן בעצם?
לשאלה הנ"ל יש יותר מתשובה אחת מכיוון שהיא סובייקטיבית.
המצב האופטימלי הוא שכל אחד שיש לו חזון ברור בנושא, יוכל להקים בית ספר, וההורים בעצמם יחליטו לאן לשלוח את הילדים.