הקנוניה האמיתית בוושינגטון הייתה זו שנרקמה נגד טראמפ

כעת, לאחר שארבעה וחצי חודשים של הליכי הדחה תמו והצטרפו לעוד כמעט שנתיים של פארסת החקירה שהוביל רוברט מולר, ברור שכל זה לא השיג דבר מלבד עליה בסקרים עבור דונלד טראמפ והמפלגה הרפובליקנית. הציבור זכה שוב לתזכורת שהתנהלות מנהיגי המפלגה הדמוקרטית היא ילדותית, קטנונית ולעתים קרובות מגוחכת. וכך אנו נותרים שוב עם השאלה האמיתית והחשובה ביותר בכל מה שקשור לתופעת טראמפ: באיזו מידה אנשי הילרי קלינטון שיתפו פעולה באופן לא-חוקי עם גורמים בכירים בממשל אובמה וב-FBI כדי לרגל, להשמיץ וליירט את קמפיין הנשיאות של טראמפ ב-2016, ומי בתוך הממשל המשיך במאמצים האלה גם אחרי הבחירות במטרה לחבל בכהונת הנשיא החדש?

בסופו של דבר, מישהו יגלה האם אותו מאמץ חתרני לאחר הבחירות מצד גורמים בממשל שזכה לסיוע תקשורתי ופוליטי נרחב היה פשוט המשך לקנוניה של קלינטון ושות' נגד המועמד טראמפ, או ניסיון חולני לפגוע שוב בטראמפ באמצעות שקרים כדי למנוע את חשיפת הפשעים שנעשו במהלך הבחירות. לעת עתה, ישנן כמה הנחות יסוד ברורות.

דונלד טראמפ מנהל בבירור מדיניות קשוחה יותר כלפי רוסיה מאשר זו של אובמה, וכזו שמסייעת לאוקראינה הרבה יותר מאשר הממשל הקודם עשה אי פעם. טראמפ הטיל סנקציות כבדות על רוסיה, הורה על חיסול שכירי חרב שלה בסוריה, והגביר את הפקת הנפט בארה"ב למורת רוחה של מוסקבה. טראמפ גם כפה על המדינות החברות בנאט"ו להגדיל את ההוצאה הצבאית שלהן תוך שהוא בונה מחדש את הצבא האמריקני. בניגוד לקודמו בבית הלבן, טראמפ לא פירק הסכמי הגנה עם אירופה כדי לנסות לפייס את פוטין במטרה להיבחר מחדש, ובניגוד למדיניות האמריקנית הוותיקה. טראמפ גם לא אסר על משלוחי נשק לאוקראינה הקרועה במלחמה כפי שעשה אובמה, ולא הזמין את הרוסים להשתלט למעשה על סוריה. לכן עלילת הדם על קנוניה בין טראמפ לרוסים הייתה שקר מגוחך כבר מלידתה.

היא נולדה אי שם בשנת 2015, כאשר גורמים בתוך הממשל נחרדו ממה שנראה אז כאפשרות קלושה מאוד לניצחון של טראמפ בבחירות. תחבלות ה"קנוניה הרוסית" עירבה בכירים ברשויות אכיפת החוק והמודיעין, כאשר כולם הניחו שמאמציהם לגרום לניצחון קלינטון יישאו פרי ותגמול, למרות היותם בלתי-חוקיים בעליל.

שתיקת השופטים

ההתמשכות של החתירה המערכתית הזו נגד נשיא היא כנראה השערורייה הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקנית. ה-FBI ומשרד המשפטים הטעו בכוונה סוכנויות מודיעין זרות כדי שירגלו אחר אזרח אמריקני, כדרך לעקוב אחרי הקמפיין של טראמפ. על פי דו"ח שחיבר החוקר המיוחד מייקל הורוביץ, נאמר לשופטים פדרליים כי הראיות להצדקת ריגול כזה מבוססות על "מחקר יריבים" שנערך עבור בחירות 2016. אך למרות זאת, כל השופטים העדיפו להתעלם מן העובדה הזו ומעולם לא שאלו את הממשלה את השאלה הפשוטה: מי שילם עבור המסמכים האלה ומדוע?

אחרי הכל, די ברור מי היה יכול להתנגד לטראמפ כבר ב-2016. בכירים בממשל אובמה כמו סמנתה פאוור וסוזן רייס נתקפו פאניקה לגבי מועמדות טראמפ ובהמשך מניצחונו, ביקשו לחשוף את שמות האנשים שאחריהם ניהלו סוכנויות המודיעין מעקב. חלק מן השמות הודלפו באופן מסתורי ופלילי לתקשורת, במטרה להשמיץ ולפגוע בתדמיתם. כאשר יתברר בעתיד גם תפקידו של חבר הקונגרס אדם שיף בהתנעת תהליך ההדחה, רוב הסיכויים שיתגלה כי הוא היה בין קושרי הקשר הראשיים, יחד עם פקידים מתקופת אובמה שעדיין נמצאים בעמדתם תחת טראמפ, והגו את תסריט הסקנדל האוקראיני שנחשף כביכול על ידי גורם מבפנים.

במשך שלוש השנים האחרונות בהן שמענו ללא הפסק על אגדות רוסיה ואוקראינה, אדם שיף שיקר לציבור במספר הזדמנויות על "פצצה" קרובה שהוא מתכוון להטיל בחשיפת הקנוניה של טראמפ. המזכר אותו חיברה ועדת המודיעין בראשותו טען כי 'תיק סטיל' שהוזמן כדי להפליל את טראמפ היה אמיתי אך למרות זאת הוא כלל לא שימש כראיה מרכזית להוצאת צווי המעקב – שני שקרים נוספים שהורוביץ הפריך בדיווחו. שיף גם ערך את דיוני ההדחה הראשוניים בחשאי וללא גישה של שתי המפלגות לעדים, והקריא בדיון רשמי גרסה שקרית של אחת משיחות הטלפון בין טראמפ לנשיא אוקראינה.

עד לשנייה האחרונה ממש של כל ההצגה המזויפת הזו, שיף עדיין מלמל ברוגז על "הקנוניה הרוסית" תוך שהוא מציג פנטזיה מגוחכת נוספת על רצונו של טראמפ למכור את אלסקה לרוסים. הזיכוי המהיר לו זכה טראמפ בסנאט היה למעשה מתנה גדולה גם עבור אדם שיף. במקרה בו שיף היה נקרא לדוכן העדים, הוא היה עומד בין הברירה להמשיך שקר תחת שבועה או להפריך את המצאותיו הקודמות.

צדק לכל?

החקירה אותה ניהל רוברט מולר – 500 זימונים לבית הדין, 22 חודשים ועלות של 35 מיליון דולר – הייתה אחת הפארסות הגדולות בתולדות החקירות בארה"ב. החקירה כולה נולדה בידי ראש ה-FBI המפוטר והזועם ג'יימס קומי, אשר על פי הודאתו הדליף חומרים חסויים משיחות פרטיות שניהל עם הנשיא, במטרה ליצור סערה תקשורתית ופוליטית שתוביל למינוי חוקר מיוחד ל"קנוניית רוסיה". ג'יימס קומי עדיין לא בכלא, בין השאר בזכות ידידיו ב-FBI, כולל הסוכנים פיטר סטרוק וליסה פייג' שהודיעו לאחר מעשה כי הגרסאות המודלפות של שיחות קומי-טראמפ לא נחשבו כסודיות ביותר ולכן הגעתן לתקשורת אינה עבירה חמורה הדורשת חקירה.

משם השאר כבר היה היסטוריה. ההימור של קומי השתלם והוביל למינוי חברו הוותיק וקודמו בראשות ה-FBI מולר כחוקר המיוחד. מולר עצמו סיפק גם את הסחורה התקשורתית כאשר מינה לצוותו עורכי דין המזוהים עם השמאל, חלקם בעלי קשרים למשפחת קלינטון. הכתבים המאושרים כינו זאת "נבחרת החלומות", שהייתה אמורה להוכיח שדונלד טראמפ הוא "סוכן רוסי" ובכך לקטוע באיבה את נשיאותו. כדי להפוך את הסיפור להזוי עוד יותר, חלק מן השחקנים המרכזיים שלקחו חלק בזיוף המסמכים נגד טראמפ (ג'ון ברנן, ג'יימס קלפר ואנדרו מקייב) והפצתם בקרב הגורמים הבכירים ביותר בממשל האמריקני, הפכו להיות פרשנים באולפני הטלוויזיה וניתחו עבור הצופים את הסקנדל שהם עצמם עזרו ליצור.

לבסוף, גם צוות הכוכבים של מולר נאלץ להודות לאחר 88 שבועות של חקירה מאומצת והדלפות יום-יומיות לתקשורת כי מעולם לא הייתה קנוניה כלשהיא בין רוסיה לטראמפ בבחירות 2016, ומעולם לא התגלה ניסיון מצד הנשיא לשבש את החקירה שלמעשה חקרה פשע מומצא לחלוטין.

החקירה עצמה הייתה מלאה בבעיות מתחילתה. צמד הסוכנים הנאהבים סטורק ופייג' פוטרו בשל התנהלותם המוטה פוליטית, למרות שמולר ואנשיו ניסו להסתיר את הסיבה האמיתית לכך. באופן מסתורי, מאות מהודעות הטקסט המפלילות שהחליפו נעלמו משרתי ה-FBI, מה שהזכיר להפליא את חוסר הרצון של הבולשת לחקור את מחשבי הילרי קלינטון שנפרצו ונעלמו. אריק קליינסמית', עורך דין אחר ב-FBI, פוטר בידי מולר בין השאר בשל ציוצים שפרסם נגד טראמפ. על פי מולר, קליינסמית' שינה הודעת מייל שהוצגה כעדות בפני בית המשפט במטרה לקבל את צווי המעקב. אם ישנו מעט צדק בכל הסיפור הנוראי הזה, גם הוא יסיים בכלא.

ארבע שנים של שקרים

גם סופה של החקירה היה עגום. מולר עצמו נראה מותש ומוזר בעדות מביכה בפני ועדת הקונגרס, בה הודה למרבה התדהמה כי אין לו מושג מהי חברת  Fusion GPS" – סוכנות המחקר שגייסה את השרלטן כריסטופר סטיל שחיבר את המסמך המזויף, מה שהוליד את כל מיתוס הקנוניה וסיבך בכירים במשרד המשפטים כמו ברוס אוהר, שאישתו עבדה על המסמך עבור החברה.

מלבד הזיכוי הסופי של טראמפ, סאגות החקירות של מולר והורוביץ הותירו את וושינגטון כמו אחרי גל צונאמי הרסני: בכירים במשרד המשפטים נחשפו בשחיתותם, סוכנויות המודיעין התגלו כמכשיר לחיסול פוליטי של עשרות אנשים באמצעות עסקאות טיעון והרשעות, הגנרל מייקל פלין נאלץ לפרוש המחיים הציבוריים, ועשרות בכירים ב-FBI התפטרו או פרשו בשל מעורבותם בפרשות קומי.

חלק ממעשי הנוכלות האלה ועוד אחרים הם כעת מוקד לחקירה פלילית אותה מוביל התובע הכללי ג'ון דוראהם. הציבור האמריקני הותקף במשך ארבע שנים באמצעות שורה של שערוריות מזויפות, הדלפות ושקרים, ותקשורת מגויסת שניסתה לטייח את הפשעים המערכתיים ואת הפגיעה בחרויות הבסיסיות של החשודים. אך בקרוב הגלגל עשוי להתהפך כאשר הסקנדל האמיתי ייחשף, ואז נלמד באמת שאין אדם מעל החוק, ובוודאי לא קבוצה של פקידים זחוחים ובינוניים שהיו בטוחים שמשימתם המוסרית היא להרוס מועמד לנשיאות. אותו סקנדל אמיתי שהיה רדום במשך ארבע שנים עמד בצל סדרת המלודרמות שייצרה התקשורת בשיתוף סוכנויות הממשלה ופקידים מושחתים – כולם חברו יחדיו כדי להדיח נשיא ולכסות על מעלליהם בדרך.

פרופ’ ויקטור דיוויס הנסון הוא סופר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. גרסה מלאה של המאמר התפרסמה לראשונה באתר 'American Greatness'.