הרומן של ברני סנדרס עם דיקטטורים קומוניסטיים

האם ידעתם שהבכיר הנאצי הידוע לשמצה הרמן גרינג היה אוהב חיות גדול, מגן הציפורים וראש שירות היערות בגרמניה? אלמלא אתם חובבי היסטוריה מושבעים, כנראה שלא. אחרי הכל, כמעט אף אדם לא חש את הצורך להקדים הערה כלשהיא על הרייך השלישי עם משהו בסגנון "ברור, הרודנות ורצח העם היו דברים די גרועים, אבל גרינג הזה ממש אהב את הסביבה!". לעומת זאת, בחלקים של האליטות במערב ישנים רבים שאוהבים להשתמש בקריטריון האבסורדי הזה בכל פעם שהם מדברים על סוציאליזם, מתעלמים מכישלונותיו הרבים ומשבחים את ההצלחות לכאורה במדינות כמו דנמרק. משום מה לא תשמעו מהם מילה על אלג'יריה, אלבניה, אנגולה, בנגלדש, בולגריה, בורמה, קמבודיה, סין, קונגו, מזרח גרמניה, אתיופיה, הונגריה, לטביה, מונגוליה, רומניה, סומליה, ונצואלה, ווייטנאם, תימן, יוגוסלביה ועוד ועוד.

ובניגוד לרבים מהפרוגרסיבים המודרניים, ברני סנדרס שייך לאסכולה הישנה, כזו שמשבחת חברים ישנים לדרך כמו שעשה למשל בראיון לתוכנית '60 דקות', ובתגובה לביקורת על השבחים שהרעיף על הרודן בשנות השמונים: "כאשר פידל קסטרו נכנס לשלטון אתה יודע מה הוא עשה? הוא יזם תכנית אוריינות נרחבת. האם זה דבר רע?". התשובה היא: כן, תוכניות אוריינות נרחבות שנוסדו באמצעות משטר רודני הן אכן דבר רע. אפשר למשל לייסד תוכניות כאלה בלי הקטע של רודנות, בדיוק כמו שאפשר לסלול כבישים מהירים בלי פשיזם או לחסל בהצלחה את העוני ללא קולקטיביזם. פשוט תשאל את ארצות הברית, או כל מדינה קפיטליסטית עשירה אחרת בעלת אחוזי אוריינות גבוהים.

ואפילו אם נניח שקסטרו עשה דבר טוב, מה שברני סנדרס מספר לנו הוא לא יותר ממחזור תעמולה קומוניסטית ישנה. עוד לפני המהפכה בקובה, בקרב תושבי האי נרשמו אחוזי אוריינות מהגבוהים באמריקה הלטינית, כחלק ממגמת השיפור בתחום בכל מדינות האזור. כאשר קסטרו נכנס כמנצח להוואנה ב-1958, הוא לא הביא עמו משאיות עמוסות בספרים אלא הורה על אלפי מעצרים והוצאות להורג מזורזות. כאשר פידל קסטרו "נכנס לשלטון" הוא ביטל את הבחירות, חיסל את העיתונות החופשית והפך את קובה לכלא אחד גדול שקיים עד היום.

מאז שקסטרו עלה לשלטון, הקובנים האומללים והעניים לא היו יכולים אפילו לקרוא בעיתון על הדיכוי אותו הם חווים. הסיבה היחידה האפשרית בגינה אמריקני יכול לחוש צורך להגן על מדיניותו של הרודן (סנדרס אמר פעם שקסטרו "חינך את הילדים ונתן להם ביטוח בריאות") היא משום שהוא מזדהה איתה ועם מטרותיה.

מה שעוד יכול לעזור להסביר את "הניואנסים" בעמדתו של סנדרס על ברה"מ והשמאל הבינלאומי היא "בורות של הפרשנים המבקרים את סנדרס לגבי הנושאים האלה", כפי שציין לאחרונה אנדרו קשינסקי מ-CNN. לדבריו, "ברני תמיד היה ביקורתי כלפי הרודנות בברית המועצות". האם אתם מסוגלים לדמיין סלחנות כזו כלפי מי שבילה כמעט חמישה עשורים בשבחי משטרים פשיסטיים? זה פשוט בלתי נתפס. ברית המועצות הייתה מעצם קיומה התגלמות הרודנות, לא הייתה לה כל דרך אחרת להתקיים. כאשר ברני סנדרס בילה את ירח הדבש שלו במוסקבה, יהודים רוסים התחננו לעזוב את המדינה וסורבו בתוקף. סנדרס היהודי לא טרח אפילו להזכיר אותם בין כל השתיה והריקודים.

https://twitter.com/m_mendozaferrer/status/1089879769477459975?lang=en

בואו נניח לשם הדיון כי ברני באמת התרשם מכמה מרעיונות הרפורמות הליברליות של הקומיסרים הסובייטים. לטענתו דאז, אמריקנים יכולים ללמוד המון מברה"מ. אז איזה מין הניואנסים האלה ברני העריץ? האם הוא עדיין מעריץ אותם? העובדה שאף אחד ב-CNN לא מפנה לסנדרס את השאלות האלה היא מבישה. כאשר עזרא קליין מאתר החדשות 'VOX' התגייס למאמץ להציג את סנדרס כאידיאליסט בלתי-מזיק, הוא טען שהמועמד הדמוקרטי המוביל אינו מקדם רעיונות כלכליים סוציאליסטיים, אלא דוגל ב"אתיקה סוציאליסטית": מה שהוא הגדיר כ"אמונה עמוקה בכך שהמערכת הכלכלית שלנו לא צודקת". קליין אמנם ניסה להגן על סנדרס, אך בלי משים חשף את האמת המכוערת. קשה מאד להאמין שסנדרס באמת חושב שמדיניות קולקטיביסטית של ביטול זכויות הקניין למשל מציעה דרך הוגנת וטובה יותר מאשר זו של הקפיטליזם, וזאת מכיוון שהקריירה של ברני מעולם לא הסתמכה על מדיניות שברובה בכל מקרה אינה ישימה בארה"ב, אלא על מלחמת מעמדות.

מצביעים צעירים כיום (ולמעשה מאז ומתמיד) נוטים להמשך יותר ל"אתיקה" של הסוציאליזם. בנקודה ההיסטורית בה אנו נמצאים כיום, רוב הצעירים לא חיו כדי לחזות בחוסר התוחלת של הרעיונות האלה, באסונות הרבים אליהם הובילו או בכפייה הנרחבת שהכרחית כדי לגרום להם "לעבוד". או שפשוט לא אכפת להם. ישנם אנשים לא מעטים, חלקם בימין, שמרגישים יותר ויותר בנוח עם רעיונות כלכליים אטטיסטיים. כמה מהם אמרו לי דברים בסגנון של "אף אחד לא באמת רוצה לשוב לשנות השישים ולרעיונות הישנים של ברני". גם המונח "סוציאליזם" איבד משמעותו השלילית, ומרבית הבוחרים לא מתעניינים במה המועמד חשב או עשה לפני עשורים.

מנגד, אני מאמין שישנם לא מעט פליטים קובניים בפלורידה למשל שעדיין אכפת להם מאוד מהרודנות בקובה ויחלקו בתוקף על השיח הסוציאליסטי החדש הזה. חשוב גם לזכור כי לא מדובר בכמה ציטוטים נשכחים. דברי השבח של ברני סנדרס לדיקטטור הקומוניסטי קסטרו נשמעו בסוף השבוע האחרון, בעוד אחיו של אותו רודן עדיין מחזיק מיליוני אזרחים כבני ערובה. ברני סנדרס מעולם לא נסוג מעמדותיו הישנות.

אז נכון, סנדרס הוא לא סטאלין כפי שכמה מנסים להציג אותו, אבל הוא בוודאי גם לא סטודנט תמים שרק נשבה לרגע בקסמי ספריו של נועם חומסקי. סנדרס הוא סוציאליסט ובמשך כל חייו הגן על רודנים. אנחנו מנהלים דיון על העמדות שלו כאילו הנושא האמיתי הוא "דנמרק", כאילו ברני לא נחלץ להגנת כל רודן קומוניסטי עליו נשאל בחמישים השנים האחרונות. זה בדיוק מי שהוא היה, וחשוב מכך – זה בדיוק מה שהוא עכשיו.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.