העולם הערבי נגד ארדואן: "אופורטוניסט ומחרחר מלחמה"

הנשיא הטורקי ארדואן אינו מוסמך לדבר בשם האסלאם, במיוחד בכל הנוגע למחלוקת החדשה שהתפרצה בין טורקיה וצרפת בעקבות התקפות הטרור האסלאמי שם. כך לפחות אומרים מוסלמים רבים בימים אלה, לאחר הניסיון של ארדואן להציג את עצמו כמגן הגדול של האסלאם בעימות מול צרפת.

על פי כמה פרשנים וכותבים מוסלמים, ארדואן מנסה לנצל את הקמפיין האנטי-צרפתי בעולם המוסלמי למטרות של רווח פוליטי אישי. המסר שאותם כותבים  שולחים לצרפת ולשאר העולם הוא שארדואן הוא צבוע ואופורטוניסט, אדם אשר פועל מאינטרס אישי ולא באמת מתוך דאגה למוסלמים או אסלאם.

בשבוע שעבר, צרפת גינתה את דברי ארדואן נגד הנשיא מקרון עליו אמר כי הוא "זקוק לטיפול נפשי" בגלל גישתו למוסלמים בצרפת. "מה עוד אפשר לומר על ראש מדינה שלא מאמין בחופש הדת ומתנהג כך נגד מיליוני אנשים בעלי אמונה שונה החיים בארצו?", שאל ארדואן בנאום בכינוס מפלגתי. הוא גם קרא למוסלמים להחרים מוצרים צרפתיים. דבריו של ארדואן הגיעו בתגובה להבטחת מקרון לפעול נגד האסלאם הקיצוני בצרפת לאחר שטרוריסט ערף את ראשו של המורה להיסטוריה סמואל פאטי ב-16 באוקטובר. פאטי העביר שיעור על חופש הביטוי במהלכו השתמש בקריקטורות של הנביא מוחמד מתוך המגזין הסאטירי 'שרלי הבדו'. עוד בטרם הרצח המזעזע, מקרון הגן על הזכות להציג כך את הנביא. בחודש ספטמבר הוא תיאר את האסלאם כדת ב"משבר", והודיע כי יקדם חוק לחיזוק הפרדת הדת והמדינה בצרפת.

חלק מהמוסלמים רואים את ההתקפות של ארדואן על צרפת כחלק מניסיון להסיט את תשומת הלב מהביקורת הגוברת על טורקיה בעולם הערבי בשל התערבותה בעניינים בינלאומיים. פעילים בסעודיה קראו להחרים מוצרים טורקיים במחאה על ההתקפות החוזרות של ארדואן נגד מנהיגים ערביים ומדינות ערביות. מוסלמים אחרים רואים את ניסונו של ארדואן להציב את עצמו כמגן האסלאם בהקשר המאמץ של הנשיא הטורקי לשווק את עצמו כסולטן החדש של האימפריה העותמאנית ומנהיג העולם המוסלמי. כפי שהסבירו כמה פרשנים בעיתון 'אל-איין' הרואה אור במפרץ: "ההצהרות של ארדואן להגנת האסלאם לא נושאות בבסיסן שום מימד דתי, אלא ניסיון להתחבב על הרחוב הערבי הזועם ולהציל את הכלכלה של ארצו הסובלת מן החרם"

העיתון ציין כי בכירים בעולם העסקים הערבי קראו לחרם על מוצרים טורקיים, על מנת למחות נגד "המדיניות העוינת של משטר ארדואן". בהקשר הזה, העיתון ציטט את הפרשן הפוליטי המצרי טארק פהמי שאמר כי:

דבריו של ארדואן על כך שהוא מגן האסלאם נדחו בעולם הערבי אחרי שכולם הבינו שזה לא יותר מעניין פוליטי ואין לכך שום קשר לדת. הוא פשוט מנסה לפנות לדעת הקהל הערבית והאסלאמית כדי להצטייר כמנהיג גדול. ארדואן מנסה לרכב על הגל הנוכחי ולהשתמש בו כדי להשיג רווח פוליטי במאבק נגד אירופה וצרפת"

העיתונאי הלבנוני יוסף אבו-פאדל גיחך גם הוא על קריאתו של ארדואן להגנת המוסלמים בצרפת:. "ארדואן קורא להגן על המוסלמים בצרפת? אולי כדאי שנשאל אותו על כל המוסלמים שנטבחו בידי אנשי ה'אחים המוסלמים' שלו ובידי הג'יהאדיסטים בסוריה, עיראק, לוב וטורקיה". הפרשן הפוליטי המצרי ואליד עבאס הטיל ספק במניעים של ארדואן ובקריאותיו נגד צרפת. "לא נראה שהמטרה האמיתית שלו במתקפה נגד מקרון היא להגן על מוסלמים", כתב והוסיף: "דוגמה לכך הייתה לפני כארבע שנים, אז ארדואן הפסיק להגן על המוסלמים האויגורים בסין ואפילו הורה לעצור את אחד מראשי התנועה שמצא מקלט כפליט בטורקיה. הוא גם גירש מאות פליטים אויגורים בחזרה לסין ב-2019".

עוד ציין עבאס כי המניע העיקרי לפעולות ארדואן הוא החשש מצניחה בפופולריות שלו בטורקיה: "מאז שגברו הבעיות הפנימיות והשפיעו על התמיכה בו, הנשיא הטורקי שינה אסטרטגיה פוליטית והחל להצית קרבות בזירה הבינלאומית בניסיון לחזק את ההשפעה האזורית שלו. צרפת הייתה אחת המדינות שתמיד התנגדה לניסיון הזה ועמדה מולו". עבאס הוסיף כי מטרתו העיקרית של ארדואן היא "להצית מאבק דתי ולאומי שיאפשר לו לגייס את תמיכת העם הטורקי במנהיג שנלחם בעוז מול העולם תחת דגל הגנת האסלאם".

העיתונאי הטוניסאי אל-חביב אל-אסוואד הגיב למשבר טורקיה-צרפת וכתב: "האסלאם הפוליטי מנסה בכל אמצעי אפשרי לגרור את הסלאם למלחמות ולסכסוכים שלו, האחרון בהם מול צרפת". אל-אסוואד הוסיף כי ארדואן פשוט מנסה להדגים את כוחו והשפעתו מול מדינות ערב:

עריפת ראשו של המורה להיסטוריה בצרפת מוכיחה כי האסלאם הפוליטי הפך לאיום ממשי לשלום העולם בשל שאיפות ההתפשטות שלו, שכיום מתגלמות בפרויקט של ארדואן. הוא שם על הכוונת לא רק מדינות מוסלמיות, אלא גם מדינות אחרות בהן קהילה מוסלמית גדולה… כאשר הנשיא הטורקי הסית נגד צרפת ונשיאה מקרון, דאגתו העיקרית לא הייתה הדת או הנביא מוחמד, אלא מאבקו הגיאו-פוליטי עם צרפת במזרח הים התיכון, לוב וצפון אפריקה ואזור הסהרה. ארדואן משוכנע כי מקרון הוא בן הברית של המדינות שטורקיה רואה בהן כאויב"

איש התקשורת המצרי מוסטפה בקארי אמר כי ארדואן "אינו אדם הגון" והוא מנצל לטובתו את המשברים השונים באזור: הוא ניצל את המצב נגד צרפת וטען שהוא מגן על האסלאם. כעת הוא מציג את עצמו כמי שמייצג את האסלאם, אבל בשם איזו דת בדיוק הוא מדבר? ארדואן מבצע פשעים בלוב, סוריה וכל מדינות ערב. הוא עצמו זה שמעליב את האסלאם".

העיתונאי האמירתי מוחמד חלפן אל-סוואפי אמר כי הוא מסכים עם ערבים ומוסלמים רבים הרואים בארדואן אופורטוניסט המנצל את האסלאם בשירות אג'נדה פוליטית אישית: "ישנם מנהיגים פופוליסטיים שחושבים רק כיצד להשיג ניצחונות אישיים תוך שימוש ברטוריקה קיצונית… מה שארדואן עושה לא יכו להיחשב כהגנה על האינטרסים של מוסלמים או הנביא מוחמד, והוא יודע יותר מכולם מה עשויות להיות ההשלכות של זה על קהילות מוסלמיות החיות במערב". נראה כי אל-סוואפי מודאג מכך שמוסלמים החיים בצרפת ומדינות אירופאיות אחרות עשווים לעמוד בפני הגבלות שונות, כולל סגירת ארגוני צדקה דתיים ואיסור על פעילות פוליטית, בתגובה לדברי ארדואן.

העיתונאי הסורי בא'א אל-עוואם אמר כי ארדואן מנסה להוביל "רנסנאס" או "מהפכה"באסלאם כחלק מניסיון לשלוט בערבים ובמוסלמים. "העולם הערבי לא זקוק למהפכה", טען. לדבריו, ארדואן מנסה לשלוט בלוב, קטאר, סוריה ועיראק:

הסולטן ארדואן מושך תומכים על ידי זה שהוא עצמו תומך באנשים הנרדפים בידי שליטיהם… אך המרוויחים הגדולים מתמיכת ארדואן הם הקיצוניים ומחרחרי המלחמות, שלא לדבר על העם הטורקי אותו רודף הסולטן בכל הזדמנות. העדות לכך היא עשרות אלפי יריביו הכלואים בבתי המעצר. אופורטוניזם הוא שם המשחק שארודאן משחק כרגע. הוא היה רוצה פתוח במלחמת עולם על רקע המשבר בצרפת. רק מלחמה תוכל להציל אותו מעמידה בפני הכישלונות המצטברים מבית. לצערו הרב, זה לא הולך לקרות, והוא ייכשל גם במאמץ הזה"

התגובות מצד ערבים ומוסלמים רבים מוכיחות כי הם רואים בארדואן איום גדול יותר לאסלאם מאשר עמנואל מקרון או כל מנהיג אחר במערב. אך הקולות של מבקרי ארדואן נשמעים לעתים רחוקות מאוד בתקשורת המרכזית במערב.

באופן אירוני, ארדואן שקורא לחרם על צרפת עומד בעצמו מול חרם מצד מספר הולך וגדל של ערבים ומוסלמים. הנשיא הטורקי שנוהג לקונן על העלבון לאסלאם מצד המערב, הוא זה שעצמו מואשם בידי מוסלמים בהרג אחיהם ובכיבוש ארצותיהם.

חאלד אבו-טועמה הוא עיתונאי הפועל בירושלים. המאמר התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.