שוב גנבו לכם את המדינה? פשוט תבינו שהיא לא שייכת לכם בלעדית
בשנת 1997 משה פייגלין הורשע בעבירת המרדה בעקבות פעילותו במחאה נגד הסכמי אוסלו. קריאות דומות למרי אזרחי נשמעו בקרב מיעוט זעיר בימין גם ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות.
רוב מוחלט מאנשי המחנה הלאומי התנגדו בזמן אמת לקריאות אלה ודחו אותן בשאט נפש. אף מנהיג פוליטי בולט יותר או פחות, פרט לפייגלין, לא הצטרף אליהן. כולם נעמדו כחומה בצורה נגד קריאות מסוכנות כאלה. גם בימים הקשים ביותר של הסכם אוסלו, גם בימי הגירוש מגוש קטיף, הזרם העיקרי במחנה הלאומי, פעילים ומנהיגים כאחד, שלל איומים במרי אזרחי והמרדה.
והנה אנחנו בשנת 2022, המחנה הלאומי זכה לניצחון מוחץ בבחירות דמוקרטיות, חוקיות ולגיטימיות, ולפתע מנהיגים בולטים במחנה השמאל, פוליטיקאים בכירים מאוד, מלהטטים באיומי מרי אזרחי והמרדה כאילו מדובר בדבר של מה בכך.
ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד, ספון עדיין בלשכה, מוציא מכתב רשמי עם לוגו וקורא לראשי רשויות לא לשתף פעולה עם ממשלה נבחרת. שר אוצר פופוליסט מחליט כי גם הוא רוצה קצת תשומת לב ומכריז על אפשרות למרד מיסים. רמטכ"ל במיל' וחבר כנסת בהווה מאיים שאם נתניהו וממשלתו "יפגעו באינטרסים הלאומים" (מי קובע מהם אותם אינטרסים?) הוא לא רק יקרא למיליון אזרחים לצאת לרחובות ולשתק את המדינה, אלא יהיה בין הצועדים.
אין דרך לתאר קריאות אלה אלא כהפקרות מוחלטת. אותם פוליטיקאים בכירים בעלי מעמד והשפעה, לא זניחים וחסרי משקל כמו פייגלין, מפזרים אדים רעילים לאטמוספירה הישראלית. כאשר מעמתים אותם עם דבריהם הם מסבירים שכך גם פעלו אנשי המחנה הלאומי כלפי ממשלת בנט-לפיד-עבאס, אך לא זכורה לי אמירה או איום של פוליטיקאי ימני בכיר במרי אזרחי או בהמרדה בעקבות הקמת אותה ממשלה.
אכן היה כעס עצום על בנט, היו טענות של רמייה. חלק מנציגי המחנה הלאומי בכנסת סירבו לכנות את נפתלי בנט ראש ממשלה. האופוזיציה סירבה לשתף פעולה בעבודת ועדות הכנסת בשל פגיעה בייצוג. הייתה התנגדות קשה. אבל איומים במרד מיסים, בקריאה לראשי רשויות לא לשתף פעולה עם הממשלה או בהוצאת מיליון אנשים לרחובות כדי לשתק את המדינה – זה לא היה.
וכך, מבחינת אותם פוליטיקאים משמאל אין הבדל בין קריאה למרי אזרחי ובין החלטה לא לכנות את ראש הממשלה בתואר ראש הממשלה. מבחינתם החלטה של אופוזיציה להימנע מהשתתפות בדיונים וקריאה לראשי רשויות לא לשתף פעולה עם ממשלה נבחרת זה ממש אותו דבר. אותו אפקט. אותה סכנה.
האמונה של חלקים בשמאל לפיה הקמת ממשלה לאומית בראשות נתניהו היא "קץ הדמוקרטיה" חייבת להטריד כל אדם שהדמוקרטיה הישראלית יקרה לליבו, מימין ומשמאל. אך התופעה לא החלה עם הבחירות האחרונות ולמעשה מודבר במגמה ותיקה בשמאל: חרמות נגד פוליטיקאים ממפלגות יריבות, דרישה להזיז את יו"ר הליכוד מתפקידו והתעלמות מרצון חצי עם. כולנו זוכרים את מדיניות בן-גוריון של "בלי חרות ומק"י", שנועדה כבר עם קום המדינה לסמן גבול הלגיטימיות.
כך הוכשרו לבבות בשמאל עד למצב של ערעור דה-פקטו על תוצאות הבחירות ואיומים במרי ובמרד. התחושה האדונית של מחנה השמאל, האמונה שהמדינה שייכת להם היא שורש הרע. מעולם מחנה הימין לא הרגיש בעלות על המדינה. מעולם לא שמענו את מנהיגי המחנה הלאומי מחרימים מפלגות ציוניות בגלל מי שעומד בראשן.
התרבות הפוליטית של מחנה השמאל היום מזכירה את האמירה המיוחסת למלך צרפת לואי הארבע-עשר: המדינה זה אני. זו הסיבה שרבים מהם באמת מאמינים שממשלת נתניהו והימין היא סוף הדמוקרטיה וסוף הציונות. בכל מפלגה דמוקרטית מתוקנת ראשי המפלגות היו מנסים להוריד את המתח בקרב חבריה. לצערי יאיר לפיד, יו"ר ומנהיגה הבלתי מעורער של מפלגת יש עתיד עושה בדיוק ההיפך. הוא מתדלק את הזעם. הוא מגביר את המתח ומעודד את הכעס. הוא מעורר את השנאה ומגדיל את הפילוג, והכל כביכול בשם הדמוקרטיה.
אל מול התלהמות השמאל, חובה על ראשי המחנה הלאומי למתן את השיח הפוליטי. עליהם להקים ממשלה בהקדם האפשרי ובכך להחזיר את המדינה לפסים. תפקידם לייצב את המערכת הפוליטית, לממש את המדיניות בשמה נבחרו ומעל הכל להוכיח לכלל אזרחי המדינה שיש ממשלה בירושלים.
נכון, היריבים הפוליטיים ימשיכו לבקר ולמחות, וזה בסדר גמור, אבל גם הם יבינו שהעם אמר את דברו. כאשר כולם יראו ויבינו שיש בעל בית ויש יציבות, בתקווה גדולה תחזור סוף סוף גם השפיות.
גלעד כץ כיהן בעבר כקונסול הישראלי הכללי בדרום-מערב ארה"ב ושימש כיועץ לראש הממשלה נתניהו.
בדבר אחד השמאל צודק: עליית ממשלת ימין באמת עלולה להוביל לקץ הדמוקרטיה.
הבעיה היא שזו נבואה המגשימה את עצמה. החלק היחיד במצב הזה שפוגע בדמוקרטיה הוא תגובת השמאל עצמו לממשלה כזו.
צריך להבין טוב את מה שאמרת , אתה אומר שהשמאל יביא את קץ הדמוקרטיה במעשיו כנגד הממשלה הימנית שנבחרה באופן דמוקרטי , שלא תהיה טעות
דוד, אתה הבנת מה שכתבת ?
" … אבנר ובוריס נכנסים לחדר קטן ואפלולי. איש גבה קומה, המרכיב משקפי שמש כהים, מציב תיק ג'יימס בונד על מרכז השולחן, ומודיע בקול סמכותי: "יש בפנים מיליון דולרים שיהיו שלכם בתנאי אחד – אתם חייבים להגיע להסכמה כיצד לחלק את הכסף. לא תסכימו? המזוודה חוזרת אליי".
אמר האיש את דברו ויצא מן החדר.
אבנר מחכך את ידיו ופונה בשמחה גלויה לבוריס באלה המילים: "איזה איש מצחיק. הוא נראה קשוח אבל הוא כנראה לא נורא חכם. איזה משא ומתן? על מה יש בכלל להתדיין? זהו המשחק הפשוט, הטיפשי והרווחי ביותר בעולם. נחלק חצי-חצי ונלך לחגוג".
"משחק טיפשי?", עונה בוריס בקול שלא מבשר טובות. "אולי עבורך. עבורי זה משחק מרתק, והנה הצעתי: אני אקח 900 אלף, אתה תיקח 100 אלף, ובזאת נסיים את העניין. זו הצעתי האחרונה, ואם תסרב אני מוכן גם שהעסקה לא תצא אל הפועל".
"אתה צוחק, נכון?", דאגה נשמעת בקולו של אבנר.
"שכחת ששמי הוא בוריס איזעצבנבקוב, אני יליד גרוזני בירת צ'צ'ניה, וכידוע אין הצ'צ'נים נוהגים לצחוק. חסרה לנו הפונקציה הזו".
"מה קרה לך?", אבנר כבר ממש נלחץ. "זה משחק שני שחקנים סימטרי ובעל מידע מלא. אין שום סיבה בעולם שתקבל יותר ממני. זה ממש לא הוגן ולא הגיוני".
"אתה חופר לי, ואני עלול לחטוף מיגרנה", בוריס איזעצבנבקוב היה קרוב להתעצבן. "אם לא תפסיק מיד, אוריד את הצעתי ל-50 אלף".
אבנר הבין שהמצב אבוד והסכים להצעה.
להיות רציונלי מול שחקן אירציונלי? …"
מקור: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000697451
לפניכם הסבר לא מתמטי למשחק בתורת המשחקים, אשר הקנה לפרופ' ישראל אומן את פרס הנובל.
המשחק (אינטרקציה) עצמו נקרא משחק אולטימטום והפרדוקס לעיל נקרא פרדוקס הסחטן (הפרדוקס והמחקר אודותיו, הוא זה שהקנה לפרופ' אומן את פרס הנובל). הפרדוקס הוא בכך, ששחקן מוכן לוותר על מיליון דולר (בדוגמא שלנו), בעוד אין כל מניעה מעשית (לא בכללי המשחק ולא במציאות סביב) לכך שיקבל חלק כלשהו מהסכום ובכך יצא בוודאי מורווח, ביחס למצבו בתחילת המשחק.
הפרדוקס הוא אם כך, ברציונאליות (מכאן השורה התחתונה בדבריו של ד"ר חיים שפירא – להיות רציונלי מול שחקן אירציונלי? – שאת הסברו למשחק ציטטי לעיל). אם נעזוב לרגע אפשרויות כגון משחקים חוזרים (רק לשם פשטות ההסבר, המסקנה לא תשתנה במקרה של משחקים חוזרים אך ההסבר מדוע זה כך יהיה מסובך הרבה יותר), פרדוקס הסחטן בעצם אומר לנו, שבכל מו"מ השחקן הלא רציונאלי (זה שמוכן "לשרוף את המועדון", כציטוט הגששים) מקבל בעצם עדיפות על פני השחקנים הרציונאליים ועדיפות זו באה לידיה ביטוי בתוצאה של המו"מ. אינה תיאורטית!
זו הסיבה, מדוע כתבתי כאן בתגובה אחרת באתר, שהטקטיקה של נוכלי הסמול היא האשמות – נתניהו נבחר (כנראה)? השמש תפסיק לזרוח! אתם רוצים לגרום לשמש להפסיק לזרוח, בוחרי הימין?
אז הצעתי האישית, אינה למתן את השיח הפוליטי במשמעות הבאה – סעיף 136 לחוק העונשין מכסה היטב את מה שהרמטכ"ל, שר האוצר וחסר תעודת הבגרות שהתיישב על כסא ראש הממשלה – עושים. אמנם כתב אישום בעבירות אלו יוגש רק בהסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה, אך זו דווקא סיבה מצוינת להראות לגב' מיארה את הדלת החוצה (לא מצופה ממינוי של לפיד, להיות אובייקטיבית [זוכרים את ההפגנות נגד פרשת משפטי בושה מנדלבליט?] טיעון משפטי ב-100%).
מי שוקרא למרי ואלימות (האשמותיו של לפיד יבוא לידי ביטוי רק בפמפלט של שוקן? זו הסיבה לקיומה של עבירת ההמרדה, אלה מילים מהסוג המוביל לאלימות, גם אם המדבר לא קרא לאלימות ישירות כנדרש בסעיף סעיף 144ד2 לחוק העונשין – זו אחת הסיבות שקיימות 2 עבירות נפרדות), לא יכול פשוט להמשיך בחייו הציבוריים כאילו כלום לא קרא. הקריאה לא לבצע את החלטותיה של רשות נבחרת אינה מחאה. מחאה היא שכנוע בוחרים (בין אם בהפגנה ובין אם בצורה דומה אחרת) לבחור במחוקקים, אשר בכוונתם לחוקק חקיקה שונה.
שכנוע בוחרים – זו מחאה וזו הגדרת המשטר הדמוקרטי. קריאה ישירה לא לבצע את החלטותיה של רשות נבחרת (יו"ר לשכת עו"ד למשל, אמר בראיון לפמפלט של שוקן ואני מצטט: “קרא היום (שני) לשופטים שלא לשתף פעולה עם הניסיון …") – אינה מחאה. מר חימי יכול למחות כמו כל אזרח ישראלי נגד כל דבר שהוא מחשיב כחשוב – קריאה לא לשתף פעולה עם החלטותיה של הרשות הנבחרת, אינה מחאה.
אנשים אלה צריכים לעמוד לדין ולפרוש לתמיד מחיים ציבוריים. אין משמעות למשטר דמוקרטי, אם אנשים פועלים לבטל את השיטה (באמצעות אי ביצוע החלטות של הרשות הנבחרת ו/או באמצעים דומים) אם המפלגה שלהם נותרה באופוזיציה.
פרדוקס הסחטן מלמד אותנו, שאין להמשיך כאילו כלום לא קרה. פרדוקס הסחטן מלמד אותנו, שבמידה ומוותרים לסחטן – ע"י התנהגות רציונאלית אל מול סחטן אי-רציונאלי – התוצאה מושגת הינה גרועה וכאשר מדובר על רשות נבחרת שתפקידה לנהל את אחת המדינות המורכבות ביותר לניהול (אפשר להיות חלוקים על הפתרונות לסוגיות הפתוחות בפני מדינת ישראל אך ברור שקל להסכים שהסוגיות רבות ומורכבות לפתרון), זה אומר שהתוצאה גרועה לכל אזרחי מדנת ישראל וכנראה, גם לכל העמים מסביב. חשוב להדגיש שאינני מדבר על שכנועם של נוכלי הסמול בטעותם – נרקיסיזם זו מחלה חשוכת מרפא. כוונתי היא לשכנע את הציבור, שטקטיקת ההאשמות של רוצחי ישראלים עבור פרסים מאוסלו – משיגה תוצאה הפוכה בדיוק, לזו שהפראבדה של שוקן מציירת.
אחמד, למה אתה לא כותב מאמרים?
לא הרבה אנשים קוראים תגובות, ויש לך הרבה מידע חשוב, מפורט ומוסבר בשפה שניתן להבין…
תחשוב על זה…
חשוב להדגיש שההבדל בין התנהלות הימין מול הממשלה הקודמת להתנהלות השמאל מול הממשלה הנוכחית הוא בשלושה אלמנטים:
א.חומרת ההתנגדות. קשה להשוות בין החרמת וידה בודדת בכנסת שיכולה להתנהל גם בלי אנשי הימין לקריאה לחוסר שיתוף פעולה במערכות שלמות וליו יות כגון מערכת החינוך והמיסים.
ב.בהיקפה. הסירוב לקרוא לבנט ראש ממשלה היה דעת מיעוט שזכתה להתנגדות מרוב הגוש שקרא לממלכתיות. מול ההמרדה של לפיד לא נשמע אף ציפצוף בשמאל.
ג.הצעת הפשרה. כשהימין החרים את ועדת הכנסת הוא הבהיר שהדרישה היא לחלוקה הוגנת של הכסאות בועדות דבר שלא היה מונע מחברי הקואליציה להמשיך לפעול בכל הכלים העומדים לרשותם לפי צו מצפונם. וישנן עוד דוגמאות שמראות שהימין רק דורש הגינות. אך כשהשמאל פועל נגד הימין הוא מבהיר שיסכים לתמוך בימין רק אם הוא יחדל להיות ימין. מי שמאמין שיש מקום לעסקה עם השמאל ללא התפשרות הימין על ערכיו, שאלו את עצמכם: כמה בכירים במשרד החינוך צריך לתת ללפיד למנות כדי שהוא יסכים לקרוא להם לכבד את תוצאות הבחירות ואת זכותו של ח״כ מעוז לקדם במשרד החינוך את השקפת עולמו?
מיכאלי, תינוקות הם לא למכירה.
למגיבים הנחמדים-כן אני מבין(ונראה שגם ׳משחק מכור׳ הבין היטב): השמאל לא מוכן להפסיד בכבוד וממשיך לחפש דרכים לחתור תחת הדמוקרטיה(חיזוק המערכת המשפטית, צמצום הכבוד והאחדות, הגדלת כח ראשי המפלגות, סחטנות פוליטית, קריאה לחוסר ציות וכו׳). אם השמאל לא יעצור, אני חושש שבסוף לא תשאר פה דמוקרטיה.
לשמאל המתלהם אין מה לדאוג – נתניהו יעמוד כחומה בצורה להשאיר את מוקדי הכח בידי השמאל.
ובסוף הוא גם יתן להם את ראשות הממשלה?
יובל אם זה לא מובן אז אפרט: מוקדי הכח שנתניהו ידאג שישארו בידי השמאל הם: הרשות השופטת הפקידות הבכירה והתקשורת. בנוסף הוא גם ינסה להכניס אנשי שמאל כשרים בכירים בממשלה ( במצב הנוכחי יתכן שבני גנץ ואנשי שמאל אחרים לא יסכימו להצטרף לממשלת נתניהו אז הוא לא יצליח לעשות זאת)
להזכיר כאן את הרשעתו של משה פייגלין בעבירות המרדה מקומם ביותר, לאור ההתבטאויות המופקרות של אנשי הסמול, בלי שתיפתח נגדם ולו חקירה קטנה אחת.
לא הפנמתם את העובדה שחקירות נפתחות רק נגד אנשי ימין?? (לא ימין לא חוקרים, מאות פעמים!)
חקירות לא יפתחו נגד אנשי סמול ויהיו עבירותיהם בנושאי המרדה והסתה חמורות ככל שיהיו.
יתכן שכעת עם שינוי בחוק של סמכויות השר לבטחון לאומי יהיה תיקון מסוים לבעיה החמורה הזאת אבל זאת תהיה התחלה זעירה של התיקון. תיקון אמיתי יהיה כאשר יוחלפו ״אנשי כנופיית שלטון החוק״ כהגדרתו של ריבלין, באנשים שצדק ושמירה על החוק מנחים אותם, יחד עם הגדרה מתאימה של גבולות תפקידם כיועצים וכאנשי הרשות השופטת ולא הרשות המולכת.