החלטת ביהמ"ש לעבור סופית למגרש הפוליטי ולצפצף על רצון הציבור מחזקת את הצורך הדחוף בתיקון
בעבר הלא רחוק, באותם ימים בטרם הוכרז על מותה של הדמוקרטיה הישראלית מדי ערב, היה נהוג ומקובל כי שופטים אינם מלכלכים את רגליהם בביצה התקשורתית. אם אכן היו מעוניינים להעביר מסר ציבורי, הרי שעמד לרשותם הכלי העוצמתי ביותר של פסקי דין.
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות סברה כך בעצמה, כפי שהסבירה לפני כעשור, בכנס לשכת עורכי הדין בנושא תקשורת. "יש לברך על הגישה המסורתית, שלפיה שופטים אומרים את דברם רק באמצעות פסקי דין, אינם מתראיינים ואינם מוסרים מידע לתקשורת". היא אף הוסיפה:
הגישה הזו תואמת את תפיסת העולם השיפוטית שלי. שופטים צריכים לזכור לאורך כל הדרך שהסיפור הוא לא עליהם, והשופטים לא צריכים לשים עצמם במרכז הבמה… אני לא חושבת שצריך להאיר את השופט ברמה האישית, את הדעות שלו. זה גם איננו תפקידו של שופט מכהן להתראיין על נושאים שעל סדר היום הציבורי, וגם לא של שופטים בדימוס"
אלא שבחלוף השנים, שופטים רבים ובכללים הנשיאה עצמה לא עמדו בהמלצה הזו. בית המשפט שם עצמו בהחלט במרכז הבמה, ולעתים נדמה שנשיאת נאומים, השתתפות בכנסים ומסירת הצהרות הפכו לעיסוקם המרכזי, בין דיון משפטי או חיבור פסק דין.
מעבר להפרה החמורה של כללי האתיקה אותה ביצעה חיות אמש בנאומה המתוקשר נגד הרפורמה שמקדם שר המשפטים לוין, היא גם חיסלה סופית את ההפרדה המתבקשת בין הרשות השופטת לבין הזירה הפוליטית. אמנם ברור לכל כי הפרדה זו הייתה קיימת בשנים האחרונות למראית עין בלבד אבל בכל זאת הקפיד בית המשפט לנהוג בסוג של איפוק ולא להתערב ישירות במחלוקת פוליטית, ככל הנראה מתוך הבנה כי האינטרס האישי שלו לא כולל את חציית הגבול.
כעת, ולו רק מן החשש הבסיסי לאבד קמצוץ של כוח, חיות שברה את כל הכלים. אי אפשר עוד לטעון מצד אחד כי חייבים להשאיר את בית המשפט מחוץ לזירה הפוליטית, ואז להתעקש שוב ושוב לגרור אותו אל לב הזירה במו ידיך. אי אפשר מצד אחד להטיף כל היום על חשיבות הדמוקרטיה, ומצד שני להתעלם מרצון הציבור ונבחריו. גם ההתגייסות הצפויה של האופוזיציה וכל שופריה סייעה לצבוע את נאום חיות בצבעים פוליטיים עזים, ורק הוכיחה ביתר שאת את טענות תומכי הרפורמה לגבי פוליטיזציה של מערכת המשפט.
חיות עצמה לא הציעה בדבריה שום ניסיון לפשרה או פתח להדברות. כחלק מהתנהלות טיפוסית לגילדה סגורה ואליטיסטית, השופטים שמבקרים בשמחה כל דבר שמתרחש במדינה מתגלים שוב כרגישים מאוד לביקורת עליהם. וכמובן שכל ניסיון לתקן את המצב מוקע מיד כ"מתקפה חסרת תקדים" ועוד שלל דמגוגיות. מערכת שמסרבת לקבל אפילו קצה קצהו של תיקון לעולם לא תוכל להשתפר, ורק תמשיך להתבסס בבינוניות וקבעון.
אבל חמור מכך, אסתר חיות הדגימה אמש שהיא פשוט מסרבת לקבל את רצון הציבור בישראל. על פי סקר של דיירקט פולס שהתפרסם אמש בערוץ 14, רוב גדול בציבור דווקא תומך בחלק מסעיפיה העיקריים של רפורמת לוין כמו שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים או הסדרת הליכי החקיקה וביטול חוקים. עובדה זו השתקפה כמובן גם בתוצאות הבחירות שנערכו רק לאחרונה. האם הבשורה הדמוקרטית של הנשיאה היא פשוט לומר לעם ישראל שהיא מתנגדת לבחירה שלו בקלפי? האם זו דרכה להשיב את אמון הציבור במערכת, אמון שהגיע לשפל במשמרת שלה?
כפי שאמר אמש שר המשפטים בעצמו בתגובה לנאום חיות, "מסתבר שקיימת בישראל מפלגה נוספת. מפלגה שלא התמודדה בבחירות שהתקיימו אך לפני חודשיים, ששמה את עצמה מעל הכנסת, מעל להכרעת העם". יריב לוין נראה כרגע נחוש להמשיך ולקדם את התיקונים הדרושים, והצהרות פוליטיות כמו זו של חיות אמש רק מחזקות את הצורך הדחוף בכך. ישראל צריכה רפורמה עכשיו.
בואו נודה על האמת. השמאל נשם לרווחה נוכח הרפורמה של לוין. זעקות השבר מלאכותיות. להרתיע את לוין להעצר ברפורמה הזעירה שהוא מתכנן.
היצור המלאכותי והמוזר הוועדה האקסקלוסיבית למינוי שופטים נותר על כנו. השמאל אומר, היום אתה שולט מחר אני. אין בעיה. במקום להעביר את כל הסמכות לפרלמנט כמקובל בארצות רבות. הפרלמנט בוחר מתוך כלל חבריו 30 חברי הכנסת לפי מפתח של 1 ל4 הביטוי הקולע לרצון הציבור. + שר המשפטים + ראש הממשלה
השופטים נותרו חברים בוועדה. והיכן העקרון שזעקנו לבטל של חבר מביא חבר? אז נכון פחות כח לשופטים. אבל למה בכלל הם יושבים בוועדה. השמאל נושם לרווחה.
אחר כך לוין מנפנף במופע המגוחך חסר הטעם הנקרא שימוע. מיותר וטפשי. אם חברי הכנסת בוחרים בעצמם לשם מה שימוע, כל חבר כנסת יחפש דרך לברר ולבחור.
אחר כך יש לנו את פסקת ההתגברות. כל שימוש בפסקה הזו יעורר מחול שדים ומסע ייסורים. במקום פשוט לבטל את סמכות בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת. וזהו. השמאל נושם לרווחה.
הסמכות של בית המשפט לפסול רשימה או יחיד מלרוץ לכנסת נותר בידיו. פצצת אטום בידי כנופיה במדבר סהרה. מניחים ללוין להלחם על זוטות מתישים את כוחו. וכך מחסלים אתו.
חבל הייתה הזדמנות באמת לשנות, ולוין בזבז אותה. מתסכל
אש אחים, שריפה. היכל הצדק הנצחי בוער.
הברברים בוזזים את רומא המשפטית.
קץ הציויליזציה.
סוף העולם.
ארמגדון.
הצילו, אנשים טובים! צאו לרחובות כדי להציל את הלטיפונדיה של האליטה.
קום התנערה עם חלכה, זה הזמן להגן בגופך על שליטי העל, אנשי החוכמה הנצחית, היודעים יותר טוב מכולנו מה טוב בשבילנו.
בגופי אגן על זכותם של הגדולים והצודקים לנהל את חיי בלי שתהיה לי כל השפעה על כך.
כי אני כבשה. כשאומרים לי לפעות – אני פועה. כשאומרים לי לצעוד – אני צועדת.
———————–
אילו קילקלו לרבין ז"ל את גירוש המחבלים ללבנון ולא השאירו את המסתננים – דיינו
אילו השאירו את המסתננים ולא אטמו אוזנם וליבם כלפי המתיישבים – דיינו
אילו אטמו אוזנם וליבם כלפי המתיישבים ולא עשו חופה וקידושין כדת עצמם – דיינו
אילו עשו חופה וקידושין כדת עצמם ולא לקחו להתמחות את בניהם ובנותיהם – דיינו
אילו לקחו להתמחות את בניהם ובנותיהם ולא מינו לשפיטה רק כאלה בצלמם – דיינו
אילו מינו לשפיטה רק כאלה בצלמם ולא הסמיכו עצמם לפסול חוקים – דיינו
אילו הסמיכו עצמם לפסול חוקים ולא הסמיכו עצמם לפסול חוקי יסוד – דיינו.
על אחת כמה וכמה שעשו למעננו ולמען ביתם ומשפחותיהם את כל הדברים הגדולים והנפלאים האלה, נאמר כולנו –
די, דיינו, די, דיינו, די, דיינו, דיינו דיינו דיינו.
דיינו דיינינו.
ברגע שבג״ץ התחיל להתערב במינויים ובהחלטות כלכליות כמו נושא הגז שהם עקבו את הפקתו במשך שנים ללא שום כיסוי בחוק, הם לא יכולים לטעון עכשיו שהם לא פועלים ממניעים פוליטיים. העובדה שהם מנעו מנתניהו להפיק את הגז אבל מיהרו לחלק למדינת אוייב שדות גז בזמן ממשלת מעבר שמאלנית תוך רמיסת החוק שחייב הצבעה בכנסת, היא קו פרשת המים. מי שלא מבין את זה יכול להמשיך להזיל ריר בכיכרות ובגשרים.
יובל, צודק.
זה אף גרוע יותר מכיוון שכשתתחלף הממשלה יהיה להם קל לאיש את כל העמדות שהם יתקעו עד אז בועדה.
ושכל עוד לוין מעוניין להגביל רק את הקדנציה של נשיא בית המשפט ולא של כל השופטים יוצא שהשאר לא עומדים לביקורת ותשלום מחיר על החלטותיהם.
לא לשכוח שבשנים האחרונות ראינו שוב ושוב כמה קל להתחזות לימני עד שמגיעים לעמדת הכח ואז לשנות עמדות(מנדלבליט, בנט).
אבל זה עדין יותר טוב מכלום.
אנחנו צריכים חוקה.
איננו זקוקים לחוקה. חוקה לא מגבילה דיקטטורים. אחרי מלחמת העולם השניה רצתה בריטניה להגביל את מדינות ארופה ששתפו פעולה עם הנאצים ויצרה עבורם מגילת זכויות אדם מרסנת. לבריטניה אין חוקה כתובה.
יש חוקה. אוסף החוקים זה חוקה
ממש לא