נהפוך הוא

בדומה לשאר עלילות השווא שמדביק השמאל ליריביו, גם מחאת "הדמוקרטיה" היא תרגיל דמגוגי בהשלכה

מתוך חשבון הטוויטר של יאיר לפיד

אין רוע מהיר יותר משמועהוירגיליוס

השקר טס במהירות, והאמת צולעת באיטיות אחריו, כך שעד שהתרמית מתגלה, כבר מאוחר מדי – ג'ונתן סוויפט

שקר יכול לחלוף על חצי הגלובוס לפני שהאמת אפילו נועלת את נעליה – מיוחס, בין היתר,  לווינסטון צ'רצ'יל

אחד ההיבטים המדכאים והמקוממים ביותר בזירה הפוליטית בישראל הוא שכמעט כל ההאשמות המוטחות נגד ראש הממשלה נתניהו ותומכיו, אינן רק כוזבות לחלוטין אלא שהן נכונות הרבה יותר עבור מתנגדיו. למעשה, במרבית המקרים הן משקפות את התנהגותם של המבקרים הרבה יותר מאשר את התנהגותו של נתניהו התנהגותם של מי שמכונים "ביביסטים".

כך לדוגמא, אחד המיתוסים הנפוצים ביותר מספר כי נתניהו התכחש להבטחתו להעביר את רסן השלטון לראש הממשלה החלופי בני גנץ. אין לדעת אם בסופו של דבר, נתניהו אכן היה עומד בדיברתו אך היה היו אלה גנץ וסיעתו 'כחול לבן' שהפכו את השאלה למיותרת. בדצמבר 2020, זמן רב לפני מועד החילופים, הם הצטרפו למפלגות האופוזיציה בתמיכה בפיזור הכנסת, וכך יצרו במו ידיהם בדיוק את המצב בו האשימו את נתניהו.

דוגמא  נוספת לעלילת שווא היא הטענה לשיח מעליב ומבזה המגיע מצד ימין בלבד במטרה להתנגח ביריבים משמאל. אולם במציאות, מתנגדי נתניהו הם אלה שלעתים תכופות מאמצים דיבור שפל ומביש. למעשה, קשה להעלות על הדעת נבחר ציבור אחר שהוכפש באותה חריפות ופראות כפי שהשמאל נוהג להשתלח בראש הממשלה ובתומכיו.

מי שבולט במיוחד בהקשר זה הוא יאיר לפיד, שבמסגרת ראיון טלוויזיוני ימים ספורים לפני בחירות מרץ 2020 כינה את יריביו הפוליטיים "חארות" ו"מגעילים". זכורים מפי לפיד גם ביטויים מכפישים כמו "כוחות האופל". ניתן לתאר כמובן איזו מהומה הייתה פורצת אילו נתניהו או מי ממקורביו היה משתמש בשפה כה בוטה כלפי מבקריו באופוזיציה.

בדומה, ניצב איש השמאל הרדיקלי יאיר גולן, מי שפעם רמז על תהליכים שמזכירים לו את שנות השלושים, ובימים אלה מדבר בעצמו על "תתי-אדם" ו"קלקולו של העם היהודי". כמובן, אין לשכוח את אביגדור ליברמן, שבעדינות ונימוסים אופייניים קרא "להעמיס את נתניהו יחד עם החרדים" על מריצה ו"להסיע אותם למזבלה הקרובה". לפני הבחירות האחרונות ליברמן עלה מדרגה כאשר כינה את נתניהו "חלאת המין האנושי". חברת סיעתו של ליברמן יוליה מלינובסקי, המשיכה את המסורת כאשר לגלגה מעל דוכן הכנסת לעבר חברי הקואליציה: " בקומה השנייה יושב רודן. רודן, פשוטו כמשמעו… ואתם המשרתים. בשביל מה באתם ממרוקו? היה שם מלך, יהיה פה מלך, הכל בסדר. בשביל מה הייתם צריכים להגיע, להחליף מלך במלך?".

בחודש יולי האחרון מגיש הרדיו נתן זהבי, הביע בשידור משאלה וביקש כי "אולפן ערוץ 14 יישרף על יושביו". חודשים ספורים לאחר מן כן, על אף השעיה עקב אמירתו השערורייתית הקודמת, שוב הפליג זהבי למחוזות אפלים כאשר המליץ ליהודים חרדים לתלות את עצמם בתפילין.

לאחרונה בתל-אביב, ההליכות והנימוסים של ההמון הביבי-פובי באו לידי ביטוי במסגרת הפגנה בעד המשך רודנות שיפוטית (במסווה של הגנה על הדמוקרטיה), כאשר צרו על שרה נתניהו שהעיזה לבקר במספרה. מעשה זה של חוליגניזם בוטה בליווי גידופים מילוליים גסים לא היה הפעם הראשונה בה רעיית ראש הממשלה הייתה מטרה לנאצות, כולל סמלים פאליים ענקיים שהונפו מול המעון הרשמי בירושלים בידי 'מפגיני בלפור'.

כל זה אינו מספק תשובה לשאלה מה הצית את הזעם הבלתי נשלט בקרב חוגי השמאל, עקב יוזמת הקואליציה לשים קץ לשני עשורים של עריצות שיפוטית. המניעים המוצהרים – הגנה על הדמוקרטיה ודאגה לעתיד המדינה – לא משכנעים בעליל.  אחרי הכל, כפי שרבים כבר הדגישו, תביעתם כי מיעוט שלא מזמן הובס  בבחירות יכפה על הרוב שניצח באותן בחירות לנטוש מדיניות אותה התחייב ליישם, אינה רק חורגת מעקרונות הממשל הדמוקרטי אלא סותרת אותם לחלוטין.

כמו כן, לא ניתן  ליישב את דאגתם המוצהרת לגורל המדינה עם איומיהם לערער את כלכלתה ואת ביטחונה על ידי הוצאת כספים מישראל או סרבנות להתייצב לשירות צבאי. אחרי הכל, החלשת ישראל שצעדיהם ללא ספק יגרמו, מסכנת בדיוק את אשר הם טוענים שיקר כל כך לליבם. משום מה דאגתם לדמוקרטיה לא הושמעה כאשר ממשלת רבין, במסגרת הסכמי אוסלו, אפשרה למיליציות חמושות בעלות זיקה ישירה לארגוני טרור, להתפרס בטווח מרגמות מלב הארץ ולהביא למותם ולפציעתם של אלפים. לא נשמע חשש כלשהו לעתיד המדינה כאשר ב-2005, בניגוד מוחלט להבטחות הבחירות, ממשלת שרון החריבה מעל עשרים ישובים, גרשה אלפי אזרחים והוציאה גופות—מקברים יהודיים, רק כדי לאפשר לארגון הטרור הרצחני חמאס להפוך את עזה ממטרד לסיוט.

כיצד ניתן אפוא להסביר את הזעם הלוהט כלפי צעדים שמי שכיום מתנגדים להם, קידמו בעבר הלא רחוק? הרי "הכוח המופרז" שהרפורמה המשפטית מעניקה, כביכול, לקואליציה המכהנת יעבור למתנגדי הרפורמות במידה ונציגיהם יזכו בבחירות בעתיד. אזי הם יוכלו לאזן או לתקן את "עוולות" קודמיהם, אם ירצו בכך. וכאן בדיוק קבור הכלב. אין סיכוי ממשי בעתיד הקרוב שהאופוזיציה דהיום תצליח לחזור לשלטון, בטח לא בהעדר שותפות פעילה עם המפלגות הערביות האנטי-ציוניות.

אולם, עד להופעת הרפורמות המשפטיות על האופק הפוליטי, לסיעות שמאל-מרכז לא נדרשה תמיכה אלקטורלית רחבה, כל עוד הרשות השופטת הנוטה שמאלה הייתה יכולה לשמור על כוח היתר ולסייע ביישום השקפתן הפוליטית. אך אם אותה עוצמה שיפוטית יתרה עומדת להיבלם, אזי השריד האחרון של כוח השמאל עומד אף הוא להישחק במידה רבה – תרחיש מתהווה, שבו הן מביטות בשילוב של אימה, הלם והתכחשות. זהו אם כן מקור הזעם היוקד בו הן מגיבות לרפורמות המשפטיות המוצעות.


ד"ר מרטין שרמן שירת כשבע שנים בתפקידים מבצעיים במערכת הביטחון. הוא מייסד המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים (IISS), חבר בצוות המחקר של תנועת 'הביטחוניסטים', ומשתתף בפרויקט הניצחון הישראלי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. "השריד האחרון של כוח השמאל "אל תמעיט בכוחו של השמאל , השמאל חזק מאד גם ב: פקידות גבוהה בעמדות מפתח במדינה, שליטה בתקשורת, שליטה באקדמיה ( מי כמוך יודע), שליטה בקידום אמנים בכל התחומים, ושוק הסמים

    1. מה עושים עם היועצת? זו השאלה הכי הכי חשובה על הפרק. וגם לא מאמר אחד.

    2. יישר כח גדול, דר שרמן, ותודה.
      ניתוח עמוק ובהיר של המצב.
      חסרה רק התיחסות אפשרית לדרך הפעולה…
      רנן אדר, חיפה.

  2. הימין ישמח לפצל את תפקידה של היועמ״ש, להגבילו באופן ברור ואף להופכו למשרת אמון.
    אבל לפני שסיימו עם רפורמה בבג״ץ, כל חקיקה בנידון צפויה לעבור ביטול ע״י שופטי העליון.
    שוחטים פרה פרה.
    ימני

  3. לא מאמין לזעם הקדוש אני רואה מחאה מהונדסת על ידיי אנשים ציניים ומסוכנים שמעלים את רף ההפחדות ככל שמתקרבים להצבעה הסופית. לי זה נראה כנסיון הפיכה על ידי אנשים שמפגינים על קץ הדמוקרטיה.
    יש רק דרך אתת לשים לזה קץ והיא להמשיך בחקיקה כאילו אין הפגנות זה הקורבן שהימין צריך לשלם על מלחמת העצמאות השנייה