ביידן מעניק את המזה"ת לסינים

ד"ר מייקל דוראן הוא עמית בכיר במכון הדסון ושימש בעבר כסגן לעוזר מזכיר המדינה. המאמר התפרסם לראשונה במגזין Tablet באתר tabletmag.com. אנו מודים למערכת על הרשות לתרגם ולפרסם אותו.

***

האם ארה"ב מסוגלת להכיר ברגע מפנה עולמי כאשר הוא מתרחש? הסכם הפיוס שהושג לאחרונה בתיווך סיני בין איראן, יריבתה של אמריקה, לבין סעודיה, בת-הברית המשפיעה ביותר של אמריקה, הדיח את ארה"ב מכס השחקן האסטרטגי הבלתי-מעורער במזרח התיכון. המהפכה הזו צריכה גם להפיג, אחת ולתמיד, כל ספק בנוגע לשאיפה הסינית להציב אתגר ישיר לעליונות הצבאית האמריקנית באזור.

עבור מי שעקב מקרוב אחר התפתחות העניינים, הנשיא הסיני שי אותת על שאיפה זו במשך שנים. כך למשל, ב-2017 הוא חנך בסיס ימי בג'יבוטי בנקודה אסטרטגית בין תעלת סואץ לאוקיינוס ההודי. ארבע שנים לאחר מכן, הוא ניסה להקים מתקן צבאי באיחוד האמירויות על שפת מיצרי הורמוז. מאמציו של שי לקבע נוכחות צבאית סינית בשתי נקודות המפתח של סחר האנרגיה הגלובלי היו אמורים ליצור כבר מזמן תחושת מפנה אסטרטגי בבית הלבן.

מדוע זה לא קרה? עמדתו העקבית של ממשל ביידן, בהתאם לניתוחים מפי פרשנים רבים הן בשמאל והן בימין, מעריכה כי סין וארה"ב, למרות היריבות ביניהן, יכולות וצריכות לייצב את המזרח התיכון ביחד. "זה לא קשור לסין", הסביר לאחרונה דובר מטעם מועצת הביטחון הלאומית בהתייחס לנורמליזציה ביחסים בין סעודיה ואיראן. "אנחנו מברכים על כל ניסיון להפחית את המתחים במזרח התיכון".

על פי גישה אמריקנית זו, סדר העדיפויות הסיני מציב אינטרסים כלכליים על פני ניסיון לדחוק את רגלי אמריקה מהאזור. הכלכלה הסינית כיום חווה מיתון היסטורי ומרבית הבנקים הסיניים נקלעו למצב של מינוף יתר. אם מה שמנחה את שי היא תחייה כלכלית, כיצד הוא יכול להרשות לעצמו לעסוק בתחרות על העליונות במזרח התיכון?

ההיגיון הזה מחמיץ שתי נקודות מפתח. ראשית, הדחף לביטחון אנרגטי ממקם את סין במסלול התנגשות עם ארה"ב. שי ויריביו באסיה תלויים באנרגיה שמגיעה מהמזרח התיכון או עוברת דרכו. אם הנשיא הסיני יצליח לשים קץ לעליונות הצבאית האמריקנית, הרי שקווי האספקה שלו עצמו יהיו בטוחים יותר, וקווי האספקה של יריביו יהפכו לפגיעים יותר.

מרבית בנות הברית האסיאתיות של ארה"ב – כולל יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה – תלויות גם הן באנרגיה מזרח תיכונית. אמריקה לא תוכל להגן על טאיוואן לבדה; במילים אחרות, המאבק הצבאי בין ארה"ב וסין באסיה כולל מאבק על השליטה במזרח התיכון.

אין פלא אפוא שסין מנהלת את אחד ממאמצי ההתעצמות הגדולים בהיסטוריה. סין לא יכולה נכון להיום להחליף את ארה"ב כספקית ביטחון רב-ממדי, אך היום בו היא תחזיק ביכולת כזו הולך ומתקרב. ובינתיים, הוא שואפת לפגוע במעמד של אמריקה על ידי החלשת הבריתות שלה.

שנית, המזרח התיכון משחק תפקיד מיוחד בתוכניתו של שי ליצירת מערכת כלכלית גלובלית בהובלה סינית, כזו שתפעל במקביל למערכת בהובלה אמריקנית. כדי להצליח במאמץ הזה, הוא חייב להגן על סין מפני היתרונות מהם נהנית אמריקה בשל כוחה בשוק ההון, מעמדה המוביל בתחום הטכנולוגיות המתקדמות, ומעמד הדולר כמטבע החיסכון העולמי. ביטול היתרונות האלה דורש גישה למאגרי ההון הגדולים במדינות המפרץ, שנהנות מפריחה כלכלית.

אך עבור שי, שיקולי ביטחון כלכלי וצבאי כרוכים יחדיו כרצועות של אותו החבל. קחו למשל את החלטת האמירויות להתעלם ב-2021 מהחששות האמריקניים ולבחור בחברה הסינית ווואווי להקמת תשתית התקשורת המתקדמת במדינה. הסינים מציעים חבילה נוחה במיוחד – כל חלקי התשתית במקום אחד ללא צורך לרכוש חלקים נוספים מספקים אחרים. אף חברה מערבית לא יכולה להתחרות בהצעה כזו.

למרות שבאמירויות ידעו שהחלטתם עלולה להוביל לביטול עסקת ענק ביטחונית עם ארה"ב הכוללת אספקה של מטוסי קרב מתקדמים, הם בחרו להתקשר עם החברה הסינית. זה היה צעד אסטרטגי לחשק את אמריקה, אך הוא נעשה באמצעים כלכליים בלבד.

עבור בייג'ינג זה היה מבצע של שניים במחיר אחד. העסקה הרחיקה את אבו דאבי מוושינגטון מבחינה צבאית, אך גם הבטיחה לסינים תזרים מזומנים דווקא מכיסיו של בן-ברית אמריקני עשיר, בדיוק בזמן בו ארה"ב מנסה להפריד בין סקטור הטכנולוגיה המערבי לזה הסיני.

בתמורה להשתתפות, חלקית לפחות, בעולם הכלכלי הסיני, שי מציג את בייג'ינג למדינות המפרץ כחלופה לוושינגטון בכל הקשור להתמודדות מול האיום האיראני. הסעודים הבהירו היטב את התמקדותם באיראן, כאשר בתמורה לנורמליזציה של היחסים עם ישראל דרשו לאחרונה ערובות ביטחוניות אמריקניות, סיוע בפיתוח תוכנית גרעין אזרחית לצד טילים ורחפנים, כלי הנשק שהטו את מאזן הכוחות האזורי לטובת טהרן. בתמצית, הסעודים אמרו כי אם ארה"ב תסייע לבלום את איראן, הרי שהם מוכנים להשתתף יחד עם ישראל בגוש אזורי בהובלה אמריקנית.

ייתכן כי הנשיא ביידן חשש מבלוף סעודי: בריאד יחטפו כל ויתור אמריקני ועדיין ימשיכו להתקרב לסין. יתכן שהוא חושש כי איראן תגרור את ארה"ב לעימות צבאי. כאשר מלחמה עדיין משתוללת באוקראינה ומול האיום הגובר על טאיוואן, לא ביידן ולא בכירי צבאו מעוניינים באפשרות של הסלמה במזרח התיכון.

אך האופציות האחרות הולכות ומצטמצמות. במזרח התיכון, ארה"ב אינה מסוגלת להתחרות עם הסינים מבחינה כלכלית. סין היא כיום יבואנית הנפט הגדולה ביותר באזור, ומרחיבה בהתמדה גם הייצוא למזרח התיכון. בתור מעצמה הפורשת חסותה על מדינות אחרות, הדבר היחיד שמבדיל כיום בין סין לארה"ב היא עוצמה צבאית.

אך ממשל ביידן מסרב להציב מול איראן איום צבאי ממשי. במקרה הזה, איזו תועלת יש לארה"ב מבחינת הסעודים? מדוע לא יפנו מזרחה? בניגוד לוושינגטון, הסינים לפחות מחזיקים בהשפעה מסוימת בטהרן. הם נלהבים לייצא טילים ורחפנים, הם לא מהססים לספק סיוע בפיתוח גרעין אזרחי, והם לא מטיפים על זכויות אדם. ואולי הטוב מכל – התוכנית הכלכלית האסטרטגית של שי מחייבת אותו לחזר אחרי סעודיה.

הסירוב האמריקני להקים גוש אנטי-איראני מעניק למעשה את המזרח התיכון לסינים.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: