השמאל השבוי בידי קומץ קיצוני מבקש שוב לכפות את דעת המיעוט על הרוב, ופוגע גם במצביעיו שלו
במהלך כל השבוע האחרון שקדם להצבעה אתמול בכנסת לבחירת נציגים לוועדה למינוי שופטים, איימו באופוזיציה כי אם יבחרו שני נציגי קואליציה יהיה זה "סוף הדמוקרטיה" ואות להמשך "המחאה" וקדימון לסיום שיחות הפשרה בבית הנשיא. כדי למנוע את כל אלו, הם דרשו בתוקף את בחירתה של נציגת האופוזיציה ח"כ קארין אלהרר, בהתאם ל"מנהג" (שלא קיים) ועל מנת לשמור על "איזון" בוועדה (שבכל מקרה לא קיים). כל תוצאה אחרת, כך הזהירו ראשי האופוזיציה ושותפיהם ל"מחאה", תהיה מבחינתם קו אדום בוהק.
אלא שלאחר יום מלא תהפוכות וספינים אשר בסופו נבחרה לוועדה נציגה אחת בלבד, אותה אלהרר, ואף לא נציג אחד מן הקואליציה, התכנסו שוב ראשי האופוזיציה והכריזו על פיצוץ השיחות בבית הנשיא משום שהוועדה למינוי שופטים אינה יכולה להתכנס בהרכב חסר ועל פי התקנון יש להמתין לפחות מספר שבועות עד לבחירת נציג נוסף. לדברי גנץ ולפיד, העובדה לפיה נבחרה הנציגה שלהם בלבד הייתה תרגיל של נתניהו למנוע את כינוס הוועדה ובכך "להרוס את הדמוקרטיה".
אז מה בעצם רוצים באופוזיציה? הרי עד כה הם קיבלו את כל מה שהם דרשו – ממשלת הימין התקפלה והסכימה להשהות את החקיקה לתיקון מערכת המשפט למרות שהיא מחזיקה לכאורה ברוב בכנסת כדי לחוקק אותה ובשם הצורך ב"הסכמה רחבה"; בהמשך הסכימה הקואליציה לסידור המוזר של שיחות בבית הנשיא ולמעשה הוצאת ההכרעה מידי הכנסת והעברתה למעין אספה חשאית; בתחילה לפיד, מיכאלי ושות' איימו לדחות מכל וכל את 'מתווה הנשיא', ולאחר שהתברר כי הרצוג מוטה לחלוטין לשמאל ואין שום סיכוי להסכים על הצעתו, דרשו לקבל אך ורק את 'מתווה הנשיא'.
לאחר מכן הוסכם על קיום הבחירות לוועדה למינוי השופטים למרות שעצם הרכב הוועדה וסמכויותיה נמצאים בדיון באותן שיחות בבית הנשיא, ואז אף הסכימו בקואליציה למנות נציג אופוזיציה למרות שאין כל חובה לעשות זאת. למעשה, בתקופתו של גנץ בממשלה כיהנו בוועדה שני נציגי קואליציה. לא היה נראה שזה מפריע לו במיוחד ואף אחד לא יצא להבעיר את הרחובות. לאחר כל האיומים וההפחדות האלו, האופוזיציה אפילו ניצחה בהצבעה אתמול ולמעשה קיבלה שוב את מבוקשה, אך למרות זאת בחרה לפוצץ ברעש את שיחות הפשרה ועוד להאשים בכך את המפסידים.
במילים אחרות, כפי שהתרענו מראש וכפי שהיה ברור מהצהרות אנשי האופוזיציה כבר מרגע השקת הרפורמה, בשמאל לא מעוניינים בשום פשרה ורק מחפשים כל תירוץ אפשרי כדי לסכל אותה. אם מישהו בשמאל היה מוכן לדבר היה אולי עוד היה ניתן לדון בתוכן הרפורמה, אבל בלתי אפשרי להגיע לפשרה עם מי שאינו מעוניין בה בשום מצב, עם מי שדורש הסכמות אבל דוחה כל ניסיון להגיע אליהן.
היום הוכח: גנץ ולפיד חיפשו כל תירוץ כדי לפוצץ את ההידברות pic.twitter.com/BL1WXnhjh5
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) June 14, 2023
צריך להמתין ולראות כיצד תנהג הקואליציה כעת. לאחר הפארסה של אתמול עדיין עומדות בפניה מספר אפשרויות כמו חקיקה לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים או המתנה עד לבחירות בלשכת עורכי הדין כדי להבין את הרכב הוועדה המסתמן. ברור שבימין צריכים לערוך בירור פנימי לגבי הכישלונות, אך על פי התנהלות האופוזיציה עד כה ברור גם שכל צעד של הקואליציה בהתנגדות מוחלטת מצד השמאל וראשיו השבויים בידי אנרכיסטים קיצוניים.
מבחינת האופוזיציה, עד כה היא רשמה הצלחה נאה בתחום יחסי הציבור אך מעט מאוד הישגים פוליטיים. לרוב מטרת חרם היא ללחוץ על הצד המוחרם לבצע ויתור או להגיע לפשרה או הסכמה, אלא שבמקרה הזה המחרימים מסרבים מראש לקבל שום פשרה או ויתור. במקום לנסות לשכנע, להציע ביקורת או לנסות לשפר, כפי שמקובל בכל תהליך פוליטי נורמלי, אנשי החרם מבקשים לכפות בכוח את דעת המיעוט על הרוב. יש שיאמרו במידה מסוימת של צדק כי זהו תפקידה של האופוזיציה, אך מה היא מציגה לבוחריה מלבד חרמות ואיומים? הוועדה למינוי שופטים, למשל, לא צפויה להתכנס בקרוב וכך אובד הסיכוי למנות איזשהו שופט שיהיה מוסכם גם על השמאל, או אפילו להתחיל לדון בכך. שלא לדבר על הההשלכות הרחבות יותר של המשך הכאוס וההתרחקות פשרה.
תוסיפו לכך את "המחאה" שיצאה לחלוטין משליטה ותקבלו לא רק מבוי סתום אלא גם פרדוקס מושלם – בעוד רוב הציבור בישראל אכן מעוניין בפשרה ובשקט, מנהיגיו של חלק מאותו ציבור עושים הכל כדי לייצר מחלוקת ורעש. גנץ, לפיד ואחרים אשר ליבו את אש האנרכיה מראשיתה בתור נשק פוליטי יעיל, כעת מאוימים גם הם מאותו הנשק. בכך הם מתעלמים מרצון מרבית בוחריהם שלהם, אלה שכן מעוניינים להגיע להסכמות אך בפועל נגררים אחר קומץ קיצוני המתנגד לכל פשרה.
מה הלאה? כל עוד מאזן האימה המתואר לעיל ממשיך להתקיים, ברור כי "השיחות" בבית הנשיא, אם וכאשר יתחדשו, נערכות למראית עין בלבד. עוד ברור כעת שאחד הצדדים הגיע אליהן מראש במטרה למרוח את הזמן ולפוצץ אותן בהזדמנות הראשונה. במצב הזה נמשיך לשמוע משמאל הרבה מאוד הצהרות לוחמניות, איומים וסרבנות, אבל אפס הצעות אמיתיות. זו אינה מנהיגות, זו פחדנות וחוסר אחריות.
אם היו היום ניסים גלויים האנשים האלה היו נבלעים באדמה
זה כתוב בפרשת השבוע הזה לא עזרו למשה כל ניסיונות ההדברות והפיוס
קורח רצה להיות לפחות נשיא ,דתן ואבירם תמיד חפשו בלגן , היום הם יכלו להיות ראשי עמותות ממומנות , או עיתונאים או שניהם . השאר האמינו להם בתמימות שהם לוחמים למען הדמוקרטיה כי זה מה שקורח מכר להם "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה " מסביר רש"י :
" בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד איני מקפיד אלא בשביל כלכם" אני לא עושה בשבילי הכל רק למען הד ה מו קרטיה
אוי אוי אופזיציה מה שאתם עושים לעצמכם! אוי אוי אוי פלשתינים מה שאתם גורמים לעצמכם. אם הייתם קצת יותר גמישים יש להניח שהייתה לכם מכבר מדינה משלכם על מחצית ארץ ישראל! האזינו לנבוני העולם. הם מדברים אליכם פלשתינים ואופוזיציה במדינת ישראל. עצות בחינם. למה אתם לא מקשיבים?
השגיאה הגדולה ביותר של האופוזיציה שבהינף קולמוס יכלו להביא להעלמות הימין סופית. הזדמנה להם הזדמנות היסטורית. כנראה שבכל זאת אלוקי ההיסטוריה רוצה להציל את הימין מעצמו. אלא שעד עתה ראינו רק את המערכה הראשונה, בשניה הימין יתרפס עוד יותר וסוף סוף יעלם. וכל זאת בלי בחירות. הימין ונתניהו בחרו להתאבד. קשה להציל אדם או גוף עם נטיות אובדניות
ההשוואה בין התנהלות השמאל מול הימין להתנהלות הפלסתינאים מול ישראל היא מדוייקת ורחבה בהרבה (חבל שראשי הימין לא הסיקו מסקנות מהנסיון עם הפלסתינים).
אבל צריך לזכור שהפלסתינים כבר מנסים לעשות זאת למעלה מ70 שנה ובינתיים ישראל רק פורחת ואילו הם סובלים מעוני. ולמעשה, לאט לאט הם גם מאבדים שותפים(מה שהביא להסכמי אברהם). כך שבסופו של דבר האסטרטגיה הזו לא השתלמה עבורם כלל.
ומכיוון שהשמאל חוזר על אותם מהלכים-הוא ידפוק רק את עצמו. לכן, הסיום הפסימי של דבריך אינו מוצדק.
לצד ההצבעה על הצביעות של גנץ שדורש בנחרצות מועמד מהאופוזיציה בשם מנהג שהוא עצמו התעלם ממנו כשזה היה נח לו-
חשוב גם להצביע על הצביעות של לפיד שפתאום חשובים לו מנהגים ארטילאים לאחר שלא מזמן הוא החליט שנהלי הכנסת שקובעים שהזזת הגבול דורשת 80 מנדטים או משאל עם ושהחלטת ועדת האיתור של היועמ״ש הם דברים לא מחייבים מבחינתו. אלה דברים הרבה יותר מבוססים.
אנשי העליונות הלבנה מעדיפים שהמדינה תחרב מאשר רפורמה שתנגוס מעט בשליטתם.