פרופ' יוג'ין קונטורוביץ' וד"ר עדי שורץ סוקרים את תולדות הכשלון המתמשך של כוחות או"ם בהשכנת שלום במזה"ת ובכלל
בעוד כוחות צה"ל ממשיכים לפעול ברצועה, עולות מסביב כל העת שאלות "היום שאחרי" מיטוט שלטון חמאס – מי ישלוט ברצועה וכיצד, ומה תהיה המשמעות מבחינת האינטרסים המדיניים והביטחוניים של ישראל. על פי דיווחים, אחד מן הרעיונות הנידונים נוגע להכנסת כוחות בינלאומיים לשטחי עזה, כחלק מניסיון ליצור אזור חיץ שאמור לספק לישראל ביטחון, במסגרת הסדר זמני או קבוע.
בהקשר זה, מסמך שפרסמו לאחרונה מטעם פורום קהלת פרופ' יוג'ין קונטורוביץ' וד"ר עדי שורץ סוקר את סוגיית השימוש בכוחות ביטחון בינלאומיים לצורך משימות "שמירת שלום" בכלל, ובתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי בפרט. על פי מחברי המסמך, ניסיון העבר, ובייחוד ניסיונה של ישראל, מלמדים כי "לא ניתן לסמוך על כוחות זרים שיספקו לישראל ביטחון, גם ממדינות או מוסדות בעלי מומחיות בשמירת שלום", בוודאי כאשר מדובר "במשימה המאתגרת של בניית עזה מחדש, נקייה מהשפעה איראנית, אסלאמיסטית או כל נוכחות עוינת אחרת".
מבחינה אזורית והיסטורית, כוחות כאלו, כך טוענים המחברים, "חסרו הן את הרצון והן את האמצעים למלא את משימותיהם", באופן כללי התגלו כ"חסרי תועלת" בכל הקשור למשימת שמירת השלום, ובוודאי שלא ניתן לסמוך עליהם שימנעו טרור מעזה.
ומה יתרחש במקרה של פריצת לחימה מחודשת, כאשר כוחות בינלאומיים נמצאים בשטח ואמורים לשמור על השקט? על פי המחברים, לכוחות כאלו "תחסר הנחישות להתעמת עם כוחות פלסטיניים חמושים", משום שהם חסרים את "האינטרס והתמריצים להקריב את חייהם ולספוג מחירים דיפלומטיים" כדי להגן על אחרים או על מדינות אחרות.
כדוגמה לכך מובאת רשימת הכוחות הבינלאומיים שפעלו ופועלים ל"שמירת השלום" בהקשר הסכסוך הישראלי-ערבי, החל ממנגנון האו"ם שהיה אמור לפקח על הפסקת האש במהלך ולאחר מלחמת העצמאות, והתגלה כ"גוף בלתי יעיל וחסר שיניים". עם התגברות תופעת פיגועי ההסתננות בשנות ה-50, הפך ל"קישוט חסר ערך".
במקום לפקח על הפרות משני הצדדים באופן הוגן וחסר פניות, כוחות האו"ם התעלמו לחלוטין מהפרות ההסכמים שנעשו בידי הערבים, שמצדם לא התחשבו במיוחד בכסות הנייטרלית של אנשי האו"ם כאשר תקפו את מטה הארגון בירושלים עם פרוץ מלחמת ששת הימים.
בהמשך, כפי שמתאר המסמך, הוקם "כוח חירום" של האו"ם כדי לפקח על הפסקת האש לאחר מבצע קדש ב-1956, רק כדי לנטוש את סיני על פי דרישה מצרית, רגע לפני מלחמת ששת הימים. שר החוץ אבא אבן תיאר אז את כוח השלום כ"מטרייה שנלקחת ברגע שמתחיל לרדת גשם".
כוחות בינלאומיים נוספים הוצבו בגבולות שבין ישראל לסוריה ולבנון, וגם שם כשלו במשימתם כאשר אפשרו לגורמי טרור לפעול בחופשיות ואף לתקוף את אנשי האו"ם עצמם. במקרים אחרים, כמו הסוהרים האמריקנים והבריטים שהוצבו לבקשת ישראל בכלא יריחו כדי לפקח על מאסר רוצחי השר זאבי, או הכוח האירופי שהיה אמור לפקח על מעברי הגבול בין עזה למצרים, אנשי הכוח הבינלאומי מיהרו להתפנות מן השטח לאור האיום הראשון על חייהם.
גם במקומות אחרים בעולם המוזכרים במסמך, החל ממדינות ערב, דרך הסכסוכים ברואנדה ובוסניה ועד החלטות שונות על החלת משטר בינלאומי בשטחי מחלוקת, כוחות בינלאומיים גילו אוזלת יד מול התפרצויות אלימות, תרמו לעתים לחוסר היציבות וההסכמים עליהם היו אמורים לפקח התגלו כאות מתה.
לסיכום כותבים קונטורוביץ' ושורץ כי "נוכחות בינלאומית מוצבת כדי לתת מענה לבעיה דיפלומטית" ולא לעימות אלים, ולכן תתקשה לעמוד במשימתה לספק "ביטחון באופן משמעותי וארוך טווח". לדבריהם ועל פי הניתוח ההיסטורי, "נוכחות מסוג זה צפויה להיעלם דווקא כשזקוקים לה" ומוסדות כאלו "אינם נוטים לקבל אחריות למעשיהם, במיוחד לא כאשר מדובר בפעולות מול מדינת ישראל".
האו״ם, כמו כל גוף בינ״ל, תלוי בתומכיו. והמציאות היא שרבות מאוד מהמדינות החברות באו״ם אינן נמנות על חברותינו (לא שלאותן ׳חברות׳ שלנו יש רקורד מרשים). לכן חשוב לבנות קשרים חדשים ולשמר קשרים ישנים.
לכן, מוזר לי הרעיון, שאני שומע לאחרונה הרבה, לעשות טרנספר לכל תושבי רצועת עזה. האם אנחנו באמת רוצים לתת עוד מיליוני מצביעים למפלגות הכי אנטי-ישראליות באירופה, מה שעלול להקל עליהן לתפוס את השלטון ולאחוז בו?
האו"ם? האם הכוונה לאותו ארגון שבראשו עמד נאצי מוצהר?
לא ממש מוצהר.
קורט וולדהיים אכן היה קצין נאצי אבל הסתיר זאת במשך שנים והגבר התגלה רק 5 שנים אחרי שהוא עזב את תפקידו באו״ם.
אבל הנקודה שלך נכונה.
שתי טעויות:
1) ולדהיים היה נאצי. הוא לא כל כך הסתיר את זה, כי הוא לא היה יכול להסתיר את עברו. עובדה שמדינת ישראל חשפה את עברו. מי שלא ראה/ידע על עברו, הם רק אלו שהיה להם מאד נוח לא לראות/לדעת.
2) הדבר פורסם עוד בתקופת תפקידו באו"ם, ומדינת ישראל עמדה (בדרך עקיפה) מאחורי הפרסום הזה. מכיון שבאותה התקופה לא היה אינטרנט להמונים, אמצעי התקשורת פשוט לא עסקו בנושא וכך נראה שהחשיפה היתה רק לאחר שסיים את תפקידו. אם נאצי כמותו היה מתמנה כיום למזכ"ל האו"ם, כל העולם היה מגלה זאת בשניות, עם ובלי אמצעי התקשורת, ולכן הוא לא היה מצליח להישאר בתפקיד
אני לא מכיר מקור שישראל חשפה זאת כל כך מוקדם.
אבל בהחלט מסכים שמגוחך למנות אוסטרי לתפקיד כזה בכיר רק קצת מעל 20 שנה אחרי השואה ולתת לו להמשיך לכהן עשר שנים בלי שאף אחד לא חשב לשאול: ״מה עשית במלחמת העולם השנייה?״. זה פשוט לא אמין שאף אחד לא שאל אלא אם ממד לא רצו לדעת.
*פחות מ20 שנה
סליחה זה דווקא יותר(26 שנה ליצר דיוק).
אני עייף.