הסחף האדום הצפוי בבריטניה מזכיר לרבים את ניצחונו של טוני בלייר, אך אסור להתבלבל – ההבדלים בין אז להיום גדולים
27 שנים חלפו מאז הבחירות הכלליות האחרונות, שבהן העיפה מפלגת הלייבור את השמרנים הבריטיים מהשלטון. טוני בלייר בן ה-43, צעיר במונחים של אותם ימים, הוביל את מפלגתו לניצחון הגדול ביותר בתולדותיה עד אז: 418 מבין 650 מושבי הפרלמנט. אחרי 18 שנות שלטון שמרני, 11 מהן תחת מרגרט תאצ'ר, בחרו הבריטים בשינוי, אם כי לא מדובר היה בשינוי רדיקלי. אחת הסיבות העיקריות להצלחה הפנומנאלית של בלייר הייתה העובדה שהוא מיתג מחדש את הלייבור עם רעיון "הלייבור החדש".
בלייר היה נציג הזרם "הימני" במפלגתו, שלא דגל באידיאולוגיה סוציאליסטית קיצונית, שהייתה עקב אכילס האלקטורלי של הלייבור לאורך שנות ה-80 ורוב שנות ה-90. קו "ימני" זה הוא גם שאפשר ללייבור להישאר בשלטון 13 שנים. בלייר ויורשו גורדון בראון, הנהיגו מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, משולבת במדיניות רווחה מסוימת, ושמרו על קו ניצי במדיניות החוץ שלהם.
כשבלייר קיבל לידו את מוסרות ההנהגה במפלגת הלייבור, קודמיו כבר ריסנו את השמאל הרדיקלי בשורותיה ובריטניה נהנתה משגשוג כלכלי שהיה תוצאה של הרפורמות הנרחבות שהנהיגה תאצ'ר בשנות כהונתה כרה"מ. כשהבוחרים הבריטיים העניקו בתחילת מאי 1997 לבלייר וללייבור ניצחון היסטורי הם בחרו בשינוי, שהיווה למעשה סוג של המשכיות. הם רצו מהפך סגנוני מרענן בהנהגת ראש ממשלה צעיר, לא מהפכה.
קיר סטארמר, כיום בן 61 – לא מהצעירים, מוביל את הלייבור ואת בריטניה למהפך חדש בתנאים שונים לחלוטין. לא רק בגלל הגיל, סטארמר אינו טוני בלייר חדש, למרות שיש קווי הקבלה רבים בין השניים. גם סטראמר רוכב לניצחון על גלי רצונם של הבוחרים הבריטים בשינוי פוליטי אחרי 14 שנות שלטון שמרני, שהאחרונות בהן היו כאוטיות במיוחד. גם כיום נמאס לבריטים מהשמרנים, מהמריבות הפנימיות בינם לבין עצמם, אך היום בעיקר סולדים הבריטים מחוסר יכולתם של השמרנים למשול.
בעוד שבלייר קיבל לידיו בריטניה יציבה ופורחת כלכלית, סטארמר יהיה ראש ממשלה של בריטניה חבולה, מקרטעת, שלא הצליחה להיבנות עדיין מנזקי הברקזיט ומגיפת הקורונה. המתחים הפנימיים בתוך הממלכה המאוחדת, גם בין חלקיה השונים, החריפו מאוד בשנים האחרונות. אזורים שלמים הפכו לשטחים בהם אוכלוסיות מהגרים קובעות מה הוא החוק. סטארמר גם לא ייהנה מחסותה המייצבת של מלכה מרובת ניסיון.
סטארמר אמנם הצליח תוך ארבע שנים לשקם את תדמיתה הציבורית של מפלגת הלייבור ולמתג אותה מחדש, לאחר הנזקים שגרמו לה שנות הנהגתו של ג'רמי קורבין. הוא נאבק בהצלחה יחסית באנטישמיות בשורות המפלגה, טיהר אותה מהקורביניסטים הקיצוניים ופנה למרכז המפה הפוליטית, כפי שעשה בשעתו בלייר. לאחר ששינה בהצלחה את הלייבור, הוא מבקש מהבוחרים שיתנו לו הזדמנות לשנות את בריטניה.
עם זאת, הלייבור הבריטי נמצא היום בתחומים רבים הרבה יותר שמאלה מהיכן שהמפלגה הייתה בימיו של בלייר. יתרה מזאת, הרקורד הרעיוני האישי של סטראמר נמצא יותר בשמאל מאשר במרכז. ליתר דיוק, במה שמכונה בלייבור "השמאל הרך" – זה שבין "הלייבור החדש" של הבלייריסטים לבין "הלייבור הקיצוני" של הקורביניסטים. "השמאל הרך" מזוהה עם ניל קינוק, שהנהיג את הלייבור בשנות ה-80 ועם אד מילבנד, היהודי שעמד בראש הלייבור בעשור הקודם, לפני קורבין, ומכהן כיום בממשלת הצללים של הלייבור כשר לאיכות הסביבה.
רבים תוהים מה הן עמדותיו האמיתיות של סטראמר, אם יש לו כאלו. תחת הנהגתו של קורבין שימש סטראמר זמן מה כשר לענייני הגירה בממשלת הצללים של הלייבור, והוא אמנם התפטר מתפקיד זה במסגרת מחאה על אופן הנהגתו של קורבין, אך חזר מאוחר יותר להיות חבר בממשלת הצללים, הפעם כאחראי לתיק עזיבת האיחוד האירופי. רק לאחר מפלתו של קורבין בבחירות הכלליות ב-2019 התחיל סטראמר להשמיע ביקורת נוקבת נגד המנהיג, אותו החליף.
סטארמר הצליח לכבוש את הנהגת הלייבור לפני ארבע שנים, בעקבות המפלה הנוראה של הלייבור בבחירות הכלליות הקודמות, בהן רשמה המפלגה את התוצאה האלקטורלית הגרועה ביותר שלה מאז 1935. הוא עשה זאת באמצעות מסמך "10 התחייבויות", שהתבססו על "מוראל סוציאליסטי". בין היתר הבטיח אז שיפעל לכך שעשירים וחברות גדולות ישלמו יותר מסים, להגנה על זכויות עובדים ומהגרים, לאי התערבות בריטית בעימותים צבאיים (זה היה לפני פרוץ מלחמת רוסיה באוקראינה) ולהעמדת זכויות האדם בלב מדיניות החוץ הבריטית, לבחינה מחדש של כל מכירות הנשק (השמאל במפלגתו דורש כעת להפסיק מכירות נשק לישראל בעקבות מלחמת "חרבות ברזל"), להפיכת בריטניה ל"כוח לשלום עולמי ולצדק" וכמובן ל"עסקה ירוקה חדשה".
כמו כן, הבטיח לבטל את "בית הלורדים" ולהחליפו בבית נבחרים חדשים של נציגי האזורים בבריטניה והמדינות בממלכה המאוחדת. 65% ממצביעי הלייבור נתנו בו את אמונם ובחרו בו לשקם את המפלגה המובסת. מה נותר מאותן מחויבויות היום? איש בלייבור אינו בטוח. סטארמר הצליח באופן עקבי להרחיק את גורמי השמאל הקיצוני הבעייתיים משורות המפלגה, שילב יותר נציגים של הזרם הבלייריסטי בממשלת הצללים שלו ובמוסדות המפלגה. אולם, עדיין לא ברור להיכן עורך הדין המתמחה בסוגיית זכויות אדם, שהחל בפעילות בלייבור בגיל 16, מתכוון לקחת את בריטניה. אנשי "הלייבור החדש" רואים בו שמאלני מדי. עבור השמאל הקיצוני הוא ימני או חסר כל אידאולוגיה. האם יצליח סטארמר לנתב בין הזרמים הרעיוניים היריבים בתוך מפלגתו והנסיבות הקשות עימן מתמודדת בריטניה?
קיר סטארמר מתנגד לפעולה צבאית ישראלית ברפיח.
(יצוין שהקריאה ל"הפסקת אש בת קיימא" פירושה כזו שבאמת תוכל להתקיים לאורך זמן, כלומר בלי חמאס בשלטון בעזה.) https://t.co/ZBjvA73Wbl— Uria Bar-Meir (@UriaBarMeir) February 11, 2024
סטארמר נאבק בנחישות רבה למדי באנטישמיות בשורות הלייבור. אך, הוא נתון ללחצים גוברים מצד הלובי המוסלמי בבריטניה, הרואה בו נציג של "הציונים", בין היתר כי אשתו ממוצא יהודי וילדיו קיבלו חינוך יהודי. בשמאל המערבי מנוהל כעת מאבק מרוכז מאוד, שנועד לייצר הבדלה בין אנטישמיות לאנטי-ציונות, כלומר לבטל את הגדרת האנטישמיות הבינלאומית ולהכיר באנטי-ציונות ובהכחשת זכות קיומה של ישראל כחלק מחופש הביטוי והדעה.
הוויכוח הזה הוכרע בשורות הלייבור עם סילוק קורבין ותומכיו, אך מלחמת "חרבות ברזל" החייתה אותו מחדש. האם סטארמר יצליח לגלות הנהגה בנושא זה, הרגיש מאוד במפלגתו, ולהתנגד לכוחות האנטי-ישראליים? מייק כץ, ראש "תנועת הלייבור היהודי", התא היהודי במפלגת הלייבור, מפרסם השבוע טור בעיתון הקהילה היהודית הבריטית, "ג'ואיש כרוניקל" שכותרתו "ניתן שוב לסמוך על הלייבור". כץ מתאר באופן מפורט את מלחמתו של סטארמר באנטישמיות ומדגיש את עמדתו הרשמית של הלייבור, לפיה הכרה במדינה פלסטינית תעשה רק כתרומה לתהליך שלום מחודש ולא באופן חד-צדדי.
כץ מציין גם את כוונת הלייבור לצרף את משמרות המהפכה האיראניים לרשימת ארגוני הטרור, צעד שהממשלה השמרנית נמנעה ממנו עד כה. "יש שוב בחירה", מסכם כץ את פנייתו לבוחרים היהודיים בבריטניה להצביע ללייבור, "הבחירה מבוססת על תקווה ולא על פחד, וזה מאחר שהלייבור השתנה ואנחנו לא חוזרים לאחור". ימים יגידו.
אוי הסוציאליזם! הרעל העולמי. המזהם פי כמה מכל זיהום אויר. המגפה המאיימת להתפשט גם לכיווננו. חרדים מקדחת הנילוס ומה עם הסוציאליזם? לזה אין חיסון
הדרך היעילה והקצרה להרס מדינה זה הטלת מיסים
הדרך היעילה והקצרה ביותר היא מדיניות הגירה מופקרת. ויש ממה לחשוש עם הלייבור.
אגב, גם העברת סמכויות לגופים שלא מפוחדים מדעת הקהל היא גורם הרס מאוד אפקטיבי, והלייבור מעולם לא חזרו בהם מהתנגדותם לברקזיט. לא אתפלא אם סטארמר ינהל מו״מ עם האיחוד על חזרה.