גם אחרי מחאה שכללה סרבנות, רדיפה, סתימת פיות, וניסיון לכפות את דעת המיעוט על הרוב, הימין ממשיך לכבד את חוקי המשחק. הגיע הזמן שגם השמאל
נסביר לאט כדי ששורפי האסמים יבינו מהר: הטענה שהרפורמה המשפטית הייתה מובילה לדיקטטורה היא השערה, לא עובדה (השערה מופרכת ונלעגת, אבל לא זו הנקודה). הימין מנגד טוען כי המצב הקיים שבו משפטנים ופקידים שמשבטים את עצמם הם בעלי זכות המילה האחרונה, הוא אנטי-דמוקרטי וכי אנו חיים כבר עשרות שנים תחת אוליגרכיה שיפוטית שהופכת ליותר ויותר טוטליטרית. הטענה הזו איננה השערה לגבי העתיד, היא תיאור של המציאות הפוליטית בישראל.
ולמרות שזה המצב, אפשר לזהות הבדל משמעותי מאוד בין הימין לשמאל: הגם שאנו רואים במערכת המשפט מערכת דיקטטורית שנתמכת על ידי מנגנונים וממסדים אנטי-דמוקרטיים נוספים, והגם שאנו חווים את האפליה, הרדיפה והסטנדרטים הכפולים של המערכות הללו מזה עשורים, פעלנו כדי לתקן את המציאות הזו בכלים דמוקרטיים בלבד ותוך אחריות לאומית.
לא פירקנו את צה"ל, לא הסתנו לסרבנות, לא פגענו בביטחון ישראל, לא איימנו במלחמת אחים, לא חסמנו כבישים, לא התבריינו על אנשי ציבור, ולא ניסינו לפגוע בכלכלת ישראל.
כיבדנו את העיקרון שבדמוקרטיה הדרך לקדם שינויים עוברת בשכנוע ובגיוס רוב ציבורי, שיתורגם לרוב פוליטי, שיכונן מחדש משטר של איזונים ובלמים בין הרשויות. לכן ערכנו כנסים והפגנות חוקיות, פרסמנו עשרות ספרים ומאות מאמרים, התראיינו אלפי פעמים ופרסמנו עשרות אלפי פוסטים וציוצים. לאחר שנים של מאבקים ציבוריים בכלים דמוקרטיים, גייסנו רוב ציבורי שהבשיל לרוב פוליטי שתמך ברפורמה לתיקון עוצמתה המופרזת וחסרת התקדים של מערכת המשפט.
עשינו זאת בסבלנות, בהתמדה, ובכלים דמוקרטיים בלבד, למרות שכמעט כל מוקדי הכוח בישראל מפלים ומוטים נגד אנשי ימין. חשקנו שפתיים והבלגנו על העובדה שמערכת המשפט פועלת על סמך חוקה בעלת סעיף אחד בלבד: ימין אסור, שמאל מותר.
הבלגנו ופעלנו בכלים לגיטימיים למרות עשרות שנות הסתה מכוערת נגד הימין מצד כלי התקשורת הציבוריים, האפליה השיטתית ומשטרת המחשבות נגד סטודנטים ימנים באקדמיה, ההדרה וההשפלה של הימין במוסדות תרבות במימון ציבורי שהפכו לחממת תעמולה, אינדוקטרינציה וחלוקת ג'ובים לילדי ישראל הראשונה.
לא שברנו אף כלי ציבורי, למרות עשרות שנים של אפליה נגד אנשי ימין בצמרת צה"ל ובצמרת השירות הציבורי. והמשכנו למחות ולפעול לשינוי באמצעים ראויים בלבד אפילו לאחר מסע ציד סטליניסטי שהסתיים בהגשת כתב אישום תפור נגד ראש ממשלה ימני.
מלבד השוליים שבשוליים, ולמרות האפליה והדיכוי, איש בימין לא היה מעלה בדעתו לעשות ולו שמץ ממה שחולל השמאל בתשעת החודשים שקדמו למלחמה.
עשינו זאת כי הבנו שאין לנו ארץ אחרת, אין לנו מדינה אחרת ואין לנו עם אחר. שמרנו בכל מחיר על כללי המשחק הדמוקרטיים, בסבלנות ואחריות, למרות שאנו יודעים במאה אחוז שהצדק עמנו. שהימין חי תחת משטר דיקטטורי של השמאל מזה עשורים. שאנשי ימין מופלים לרעה ונרדפים על ידי רוב המערכות הציבוריות בישראל. אבל האחריות הלאומית גוברת אצלנו, ולכן לא העלנו בדעתנו לעשות ולו שמץ ממה שחוללו כאן הקפלניסטים בשנה שעברה.
השמאל, לעומת זאת, פעל באופן הפוך לגמרי. בשנייה הראשונה שבה הסתמן סיכוי שממשלת ימין שנבחרה בבחירות חופשיות תפעל לריסון כלשהו של עוצמתה של מערכת המשפט ותחזיר את האיזון שמתקיים ברוב הדמוקרטיות בעולם, יצא השמאל למסע הרס ופירוק שיטתי של כל היסודות עליהם נבנתה מדינת ישראל.
האנשים והממסדים הכי חזקים במדינה באו והודו בגלוי, בלא בושה ולמעשה התריסו בשחץ ובגאווה: אנחנו האליטות, אנחנו אוחזים במוקדי הכוח, אם לא תיכנעו לנו, נשרוף את המדינה.
המסר הזה עבר בכל דרך אפשרית ובכל שדה ותחום בציבוריות הישראלית: אנחנו הכסף הגדול, אנחנו המשפטנים והפקידים, אנחנו חיל האוויר ו-8200, אנחנו הפרופסורים והדוקטורים, הקולנוענים, השחקנים והבמאים, אנחנו ההיי-טק. אנחנו כל מה שטוב ויפה ומוצלח במדינה הזו, ואם תנסו להזיז את הגבינה שלנו אפילו במילימטר, אנחנו נשרוף את המדינה, נמרר לכם את החיים, נרסק את הכלכלה, נשלול מכם את חופש התנועה – ואם כל זה לא יספיק אז גם נפרק את צה"ל ונפגע בביטחון המדינה. או שתעצרו את הרפורמה, או שבספטמבר לא יהיה לכם צבא. כלומר או שהכל שלנו, או שלא יהיה פה כלום. ואולי הכי מצחיק, שבזמן שעשיתם את כל זה, הנציגים הפוליטיים שלכם, שנתנו לכם גיבוי מלא, הציגו את עצמם כ"ממלכתיים". שורפי אסמים ממלכתיים.
כאמור אנחנו בימין סבורים, למעשה יודעים במאה אחוזים, שאנחנו חיים תחת דיקטטורה משפטית-פקידותית. האם זה מקנה לנו את הזכות לחסום כבישים, לפגוע בכלכלת ישראל, לאיים בסרבנות ולפגוע בביטחון המדינה? בוודאי שלא. בדיוק כפי שהטענות המופרכות שלכם על דיקטטורה משיחית לא הקנו לכם את הזכות לרסק את המדינה ולפגוע בביטחון ישראל.
האם המלחמה שינתה משהו? האם היום השמאל רואה עד כמה מערכות האכיפה והמשפט מזיקות לביטחון? האם הוא מבין שהן רדיקליות מבחינה אידיאולוגית, התרחקו מכל עקרון ציוני, ומשתמשות בכוח הלא מוגבל שלהם באופן מסוכן? האם השמאל מבין שהלך רחוק מדי, שעם "הכל שלי או לא יהיה כלום" אי אפשר לקיים מדינה?
אין ספק שהשוליים הרדיקליים בשמאל נשארו בדיוק כמו בשישה באוקטובר. אבל אולי אפשר לקוות שציבור רחב של שמאל ציוני, שבזמן הרפורמה הצליחו לשטוף את מוחו ולחולל אצלו פאניקה ציבורית, כבר לא שם. אם זה נכון, אפשר לבנות בסיס משותף לעתיד הציוני של כולנו.
כל מילה בסלע. תודה לך
א. הכותב עונה בעצמו. מבחינת השמאל-מרכז יש רק סעיף אחד בחוקה: רק חזון וערכי השמאל לגיטימים.
ליצר דיוק יש עוד סעיף: כל האמצעים לגיטימים על מנת לקדם את המטרה הנ״ל.
ב.אני לא משוכנע שיש הרבה שכבר לא שם. נכון שהשמאל כרגע שקט אבל זה בגלל שיש מספיר מי שמבינים שבזמן מלחמה אי אפשר להסתכן בקריעת העם אך ברגע שהמלחמה תגמר הם יחזרו לעצמם. והיות ואפילו הסקרים העי נדיבים לשמאל לא מנבאים נצחון גדול מדי ללא הערבים, רבים אחרים לא יסתכנו באיבוד הקולות היותר אחראיים בשמאל.
יתכן שאני טועה אך העובדה היא שכל מנהיגי המרכז: ליברמן, בנט, סער וגנץ לא מצאו לנכון לנסות להשמיע קמצוץ מהביקורת שבמאמר נגד לפיד ולהציג עצמם כשמאל חדש ואחראי. הם כנראה לא מאמינים שמישהו בקהל שלהם רוצה לשמוע דיבורים על אחריות וזה אומר הרבה על המצביעים שלהם.
מי שמדבר על מלחמה צודקת כמוטיבציה ללחימה הוא חניך קרן וקסנר.
במציאות אין מוטיבציה ללחימה עם סכנת מוות ושמה צדק. זה טוב בבית משפט.
במציאות מוטיבציה זה נקמה. רמטכ"ל המנסה להפעיל את החיילים עם מילים כמו צדק הוא חניך קרן וקסנר. כך עיקר קרן וקסנר את צה"ל. מוטיבציה באה עם רצון לנקום להשמיד את האויב.
עד שהימין לא יפסיק להיות ממלכתי, לא יהיה שינוי. הם מנצלים את הממלכתיות האמיתית של הימין. התוצאה – הימין בתודעת עבדות. בפועל הימין הוא הרוב. הגיע הזמן שזה יבוא לידי ביטוי, כי לי נמאס לגמרי להצביע ימין ולקבל שמאל.
נכון. הגיע הזמן שהימין יבין את זה. אם המדינה לא משרתת את עם ישראל אין הצדקה לקיומה ולא חשוב אם תשרף או לא
חולשת הנורמלי מול הפסיכופט
רוב העם חושב בדיוק ככה, יש דרכים דמוקרטיות, פרלמנטריות להגיע לשלטון, חסימת כבישים, סרבנות, פגיעה כלכלית במדינה וכו' כל זה כבר לא מאבק, זה הפיכה שלטונית , לצערי מה שקרה בשביעי באוקטובר, יש לא מעט אנשים שחושבים שזה היה חלק ממאבק בממשלה
מר תדמור, לכתוב אתה יודע נהדר. אני רק שאלה, במה המאמר הזה שונה משאר הטקסטים שמסתובבים באופן זה או אחר ברשתות ובמדיה בעת האחרונה? זה שוב אותו שיח מחנאי, אנחנו ואתם, עד שהדבר הזה לא יסתיים אני לא רואה איך אפשר להתקדם. אם אתה חושב שמישהו שם קורא את זה ואומר "חטאנו פשענו" אתה טועה. לא שאין כאלו, מכיר אישית כמה שכן, הרוב לצערי שטוף שנאה למחנה השני, וכאן מגיע הפאנצ' זה ככה משני הצדדים. הרוב משני הצדדים שטוף שנאה למחנה השני. ומה שצריך אלו אנשים שישברו את זה. איך? לעמוד באומץ נגד המחנה שלך. לא ייתכן הרי שאין ולו סוגיה אחת שלא התחשק לך או לשאר ההעיתונאים והפרשנים שלצידך להגיד "וואלה, פה אנחנו טועים". בדיוק כמו שלפיד מת מפחד להגיד שנתניהו צודק וקיימת הסתה נגדו כך גם בימין מתים מפחד לצאת נגד המחנה שלהם בסוגיות מסויימות. תמיד יש נקודה אחת או שתיים, ככה זה בשיח מהותי ולא מחנאי, שיח לגופו של עניין שכבר לא קיים כאן לצערי, ואת זה צריך לשבור. צריך לחזור לשיח מהותי, ובשיח שכזה אין כזה דבר שכל הצדק נמצא במחנה אחד, פשוט אין. כואב לי שמעטים מוכנים להודות בדבר הכל כך אלמטרי הזה
נורה בשגגה עובד חברת החשמל בצפון. צה"ל סרב לחקור, כי אנחנו במלחמה. ללא עדות ממשית אלא על סמך דברים שאמרו רוצחים, אנסים, שורפי גופות ואפייה של תינוקות לעייני הוריהם, קטיעת איברים מיהודים בעודם בחיים, ורק על סמך זה עצרו חיילים גיבורים בתנאים גרועים מאד. לצערי אחד מהם התאבד.
לאור מספר מבצעים מוצלחים ולחץ כבד על החמאס שמפעיל נתניהו, אנחנו צפויים לגל טרור קשה ואלים שיופעל ע"י כנופיות החוק, בראשם בג"ץ, ובעידוד ערוצי התבהלה. חסימת צירים מרכזים, הבהרת מדורות, קריאה ואף ניסיונות רצח אנשי ימין יתקלו באפס אכיפה והכל בררני על מנת לסייע לאויב המוכה בזמן מלחמה וכאשר גם הצפון מותקף. אנחנו רואים למשל שבכנופיות החוק הבזויות עוצרות חיילים אם סעפים שלא קיימים בשום חוק (אבי ויס היקר מפרט על זה ברדיו אשקלונט) וכן הם תכננו ואף ניסו לבצע את זממם שהוא מימון יקר לעורכי דין נוחבה, שנעצר ע"י השרים לוין וסמוטריץ. להזכיר שלנתניהו לא הוסכם לתת מימון להגנה, על פי כנופיות החוק הבזויות המושחתות הרקובות תופרי התיקים רק לחמאס מגיע הגנה
איזו כתיבה מפלגת. למה להסיט חצי מהמדינה נגד החצי השני?
למה לא לנסות למצוא פשרות ואת הדרך שכולם יוכלו להתקדם.
כתיבה כזו לא מקדמת, אלא יוצרת פילוג ושנאה בקרב העם.
הכותרת נכונה ולכן המסקנה הברורה
הימין הפסיד מפסיד ויפסיד בכל עימות מול השמאל
אם מראש אתה מגדיר לעצמך קו אדום שאתה לא תעבור ואילו היריב שלך כן יעבור, בהגדרה אתה תפסיד
בהשאלה;
הימין מגיע לדו קרב חמוש באגרופים
השמאל מגיע חמוש בנשק חם
הסיומת העצובה של ארז מלמדת על כך שאין לו פתרון
התקווה היחידה שהוא מביע היא שמישהו מיריביו יואיל בטובו להתפרק מנשקו
ואני שואל, אם זה עבד לשמאל עד עכשיו, למה שיתפרק מנשקו?
גם אני חושב שהימין צריך ללמוד להיות גם"שבטי" או "מחנאי" ולא רק לאומי. ממילא כשהשמאל מנצח מראש במבחן התוצאה בפועל ( לא משנה מה תוצאות הבחירות) בגלל עצם הדבקות ה"כפייתית" של הימין בלאומיות בכל מחיר (גם במחיר השפלה), המדינה היהודית קרובה עם הזמן יותר ויותר להעלמות.
עכשיו כבר המצב למעשה סופני עם חלון הזדמנויות צר מאד למנוע מהשמאל לגרום נזקים נוספים – לאומיים וכן אישיים לאנשי ימין – שהפעם כבר יהיו בלתי הפיכים ולדורי דורות (מבלי לזלזל חלילה באלו שכבר נפגעו, לעיתים באופן קשה מאד, ממעללי השמאל המתוארים במאמר).
בנוסף לאכיפה בררנית ופגיעה באנשי ימין במערכות שונות ובאפשרויות קידום בגופים שונים במדינה יש גם את העניין שהשמאל מצליח אפילו תוך לא יותר משנה ותשעה חודשים לשנות מציאות מקצה לקצה ( כמו פרק הזמן שעבר מאז עליית ממשלת אוסלו ועד ש"משטרה פלסטינית" כבר הייתה קיימת). אנחנו בממשלה הכי ימנית (הייתה אומנם גם ממשלת שמיר האחרונה עם מפלגות הימין) כבר מעל שנה וחצי בשלטון ובקושי הזזנו משהו לטובתנו וכרצוננו.
וכאמור, השמאל עלול לחולל לימין נזק בלתי הפיך עד כדי שהאחרון ירגיש לדורי דורות שאין טעם בקיומו הפוליטי. זאת, אם תקום מדינה פלסטינית ביו"ש, שלא לומר אם השמאל יצליח לכפות מימוש "זכות שיבה". לימין, לעומת זאת, אין "נשק אולטימטיבי" נגד השמאל.