הגיע הזמן לשמוע את דעת הרוב גם באקדמיה

הוויכוח סביב רפורמת המשפט חשף את עומק ההשתקה של ימנים באוניברסיטה, אך גם דרבן רבים מהם להשמיע קול

דוג'רית, Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 International

ארבע שנים של מאבק אישי נגד השתקת סטודנטים ימנים התנקזו להן לכמה רגעים שמספרים את כל סיפור חוליי האקדמיה בישראל. זה התחיל דווקא ברגע של תקווה. לפני כשבועיים, רקטור אוניברסיטת תל-אביב פרופ' מרק שטייף פרסם הודעה אמיצה בה הוכיח את עמיתיו לאחר אירוע 'שבוע הדמוקרטיה' במוסד:

הבאתם אנשים נחושים בצדקת הדרך לדבר ולחזק אנשים אחרים שמשוכנעים בה בדיוק באותה המידה. אם היה בקהל הזה מישהו שהתלבט בכנות או בתמימות בין תמיכתו ברפורמה להתנגדותו לה, הרי שהוא לא נשאר שם כבר אחרי הדובר השני או השלישי. לא באנו לשמוע את מי שחושב שונה מאתנו, ואפילו לא את מי שלא יודע מה הוא חושב ורוצה לשאול שאלות. באנו להפגין, להרצות, להטיף, להתנשא ולספר לכולם עד כמה אנחנו טובים, נאורים, חכמים ונאמנים לדרכנו, בעוד שכל מי שאיננו אתנו הוא אדם חשוך תומך דיקטטורה ונטול מוסר. במקום לדבר על מה כן אפשר לעשות בחרנו להתבצר בעמדותינו ולדבר רק על מה שאי אפשר. בחרנו לסרב לשמוע. בכאב רב, אין אלא להודות בכך שהדיבור על סתימת פיות באקדמיה איננו עלילת דם. אם הייתה לי תקווה לכך שיתפתח משהו קונסטרוקטיבי ומועיל באוניברסיטת תל אביב בשבוע הדמוקרטיה הזה, הרי שהיא חוסלה באחת

עצוב. ניצחתם"

האם לאחר שנים של מאבק ותלונות על הטיה נגד אנשי ימין הופיע ניצן ראשון של הבנה, דווקא סביב הוויכוח על תיקון מערכת המשפט? התקווה התבדתה מהר מאוד. שטייף שנלחץ כנראה מפרסום ההודעה בתקשורת מיהר להתנצל על הביקורת המרומזת שהעז להשמיע והבהיר:

הפגנות הן לגיטימיות ואין שום פגם בהן, אלא שיוזמת שבוע הדמוקרטיה לא נועדה להפגין, אלא לקדם הבנה הדדית ושיח בונה. בכל מקרה, דברי במכתב שהודלף לעיתונות אינם משקפים את דעתי על המערכת האקדמית בכללותה"

פרופ' שטייף שהזהיר מפני סתימת פיות, סתם בעצמו את פיו ובכך רק הוכיח עד כמה חמורה אזהרתו. זהו סיפורה של האקדמיה בישראל: סטודנטים נכנסים בשערי הקמפוס באמונה שהם מגיעים למקום בו יוכלו לשמוע ולהשמיע דעות שונות, אך מהר מאוד מגלים את המציאות המרה.

המגמה עליה הצביע פרופ' שטיין רק מתחזקת בחודשים האחרונים. מרצים מבטלים שיעורים כדי לשכנע את הסטודנטים ללכת להפגין, אחרים מאיימים על סטודנטים שמעזים להשמיע קול שונה. כנסים בנושא הרפורמה מתקיימים במעמד צד אחד בלבד, סטודנטים זוכים להרצאות בענייני משפט גם בקורסים על ביולוגיה למשל, והיום חלק מן המוסדות אף הודיעו על השבתה מוחלטת של הלימודים. זהו כבר שיא האירוניה. אוניברסיטאות סוגרות את שעריהן כמחאה על "פגיעה בדמוקרטיה", בזמן שהן משתיקות סטודנטים ימנים במשך שנים. להפגין נגד הפגיעה בחופש הביטוי? תלוי של מי.

התארגנויות שונות של סטודנטים נגד הרפורמה לתיקון מערכת המשפט זכו לתשומת לב תקשורתית רבה בימים הראשונים למחאה. זה נשמע טוב ומצטלם טוב, למרות שבמציאות מרבית הסטודנטים דווקא חושבים אחרת, כולל ראשי התאחדות הסטודנטים הארצית. הבעיה שאת קול הרוב פשוט לא שומעים, וגם אלה שאולי ינסו להשמיע רואים בכירים כמו פרופ' שטייף מתקפלים ברגע מול המיעוט הקולני. התוצאה היא מערכת אקדמית שאין בה דיון אמיתי. כל דעה שאינה מתיישרת עם דעת ההנהלה מושתקת וכך נוצרים דורות של סטודנטים משובטים.

אבל בכל זאת ישנו אור בקצה המסדרון. הרפורמה המשפטית שבאה לתקן עוול והשתקה במערכת המשפט, החלה להעיר חלק מהסטודנטים הימנים הרדומים. יותר ויותר מהם אינם מוכנים עוד לשתוק מול הווטו של המרצים, הם מגיבים ועונים ואומרים עד כאן. הגיע הזמן שגם הקול שלנו ישמע. לא עוד מיעוט רעשני שמשתיק את הרוב. בדומה למטרת תיקון מערכת המשפט, הגיע הזמן להחזיר את הדמוקרטיה גם לכותלי האקדמיה.


אברהם חסון הוא יו"ר תאי לביא מטעם הליכוד, עוזר פרלמנטרי וסטודנט באוניברסיטה העברית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *