מבט אישי על המתח המתעורר בין הציבור הדתי-לאומי לחרדי סביב שירות המילואים במלחמה
זה מבעבע ומבעבע, ולכל אחד קופץ הפיוז בזמן אחר. בהושענא רבה האחרון, כשאמרתי את ההושענא השביעית, 'למען איתן הנזרק בלהב אש', וחשבתי על איתן המ"מ שיריון שנשרף בטנק, ושכל משפט ומשפט בהושענא הזו פשוט מקפיץ לך זיכרונות – לא יכולתי להבליג יותר.
ובכלל נראה שחגי תשרי הללו היו הימים בהם כבר אי אפשר היה לשתוק.
אני מתכוון לזעם הכבוש ההולך וגואה של הציבור הדתי-לאומי על החרדים.
ממלחמה לשגרת חירום
כשהתחילה המלחמה, כולם היו מגויסים וכולם היו תחת הטראומה, עם התחושה שכל אחד עושה משהו. הייתה גם הבנה שגיוס חרדים לא יפטור את העומס הנוכחי, ושבעצם שיעור משרתי המילואים הקרביים מכלל האוכלוסייה די נמוך.
אבל עכשיו, בתשרי תשפ"ה, המציאות שונה. רבים היו אמורים להתחיל בסבב שני או שלישי. בנוסף אליהם, הוקפצו עוד רבים שכבר עשו סבב שלישי. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו, משפחה די סטנדרטית, עם שלושה בנים במילואים וחתן בסדיר, ובמשפחה המורחבת כמות המגויסים כמעט דומה לכמות המגויסים מיד אחרי הטבח.
התמונה הדמוגרפית
בקרב המגויסים בעלי המשפחות, אלה שהשאירו את המשפחה מאחור לתקופת החגים, שיעור הדתיים נראה גבוה יותר. ייתכן שזה בגלל שדתיים מקימים משפחה בגיל צעיר יותר – אם שנות השירות במילואים הן מהשחרור ועד גיל 41, ואצל רבים מהחילונים אין ילד ראשון לפני גיל 30, אז כמעט מחצית מהשנים הם יהיו מילואימניקים בלי ילדים. ואילו אצל הדתיים מאוד נפוץ להתחתן ולהיות אבות במחצית הראשונה של שנות העשרים לחייהם, אז כמעט כל תקופת שירות המילואים נופלת על תקופת ההורות לילדים קטנים.
אולי זה בגלל הנורמה והלחץ החברתי, שמביאה גם רבים שפטורים ממילואים למצוא לעצמם איפה להשתבץ, אולי בגלל שגם כך, בקרב משרתי המילואים הקרביים, שיעור הדתיים גבוה משיעורם באוכלוסייה, אולי בגלל שזו הבועה שלי – אבל קפץ לנו הפקק.
רגעי השבר
אצל אשתי (שחשה ממש לא נעים אחרי זה) זה קפץ כשעברנו בחול המועד ליד גן שעשועים בו ישבה משפחה חרדית – אבא, אמא וכמה ילדים. "איזה כיף לכם שאתם יכולים לשבת כך בנחת כל המשפחה. הכלות שלי יושבות עם הנכדים לבד, בלי הבעלים. הבנים שלנו במילואים". והם קצת קברו את הראש באדמה, ולא אמרו כלום.
אצלי זה קפץ כשהבן-דוד החרדי המתוק שלנו, זה שדואג להגיע לכל חתונה ובר מצווה, לכל אזכרה של אבא שלי בהר הרצל, שממש חשוב לו לשמור על קשר עם המשפחה, ביקש, ערב יום כיפור, בוואטסאפ של הבני-דודים, את שמות המגויסים שלנו כדי שיתפללו עליהם.
בין תפילה לפעולה
וכך כתבתי לו:
כולנו מתפללים. מתפללים ולוחמים.
הנה השמות: בני, מפקד פלוגה, שנקרא בהפתעה מערב ראש השנה, ובילה גם את ראש השנה ויבלה גם את יום כיפור בהגנה עלינו בצפון. בבית מחכים לו אשתו ההריונית ושני ילדים.
בני, סגן מפקד פלוגה, שנמצא כבר חודש בגבול הצפון, כולל ראש השנה. ועכשיו יצא רק ליום כיפור כדי להיות עם אשתו ושני ילדיו הקטנים. חוזר מיד אחרי זה.
החתן הטרי שלנו שבילה את ראש השנה בלבנון אחרי אירוע קשה בערב החג בו נהרגו ונפצעו רבים מחבריו. הוא יבלה גם את יום כיפור בצפון, צפוי להיכנס שוב בקרוב ללבנון. הוא מקיים בגופו ממש את לשון המשנה 'אבל במלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו'. [הזוג הצעיר הזה לא בילה יחד אף אחד מחגי תשרי].
כולם תלמידי חכמים, שישבו ולמדו שנים רבות תורה, ובכל זאת ידם גם אוחזת בשלח.
הדהוד בתוך המשפחה
לא יודע אם בגללי או לא, אבל בהמשך שלחו לו עוד בני משפחה שמות של בני משפחה, עם פירוט מה הם השאירו אחריהם בבית, עם התפקיד שלהם בצבא, עם הגזרה בה הם נלחמים. אם הוא כבר מתפלל, שלפחות ידע טוב יותר על מה.
קצת ביקרו אותי למה אני יוצא עליו בקבוצה, וזה לא יפה ולא מנומס. אבל כבר לא יכולתי יותר. וכשנפגשנו כעבור יומיים באזכרה של אבא שלי (נהרג במלחמת יום כיפור) בהר הרצל, הוא לא כעס ורק ביקש שנמשיך לעדכן, מי השתחרר, מי עדיין משרת.
והבת דודה החב"דניקית [הם אחרים, יש להם חברים ובני משפחה שמשרתים ונלחמים] כשהסברתי לה שהבאתי את הנכדים איתי לבית קברות כי אמא שלהם צריכה קצת מנוחה אחרי כל כך הרבה ימים שהבן שלי מגויס והיא לבד עם הילדים – אמרה לי "איך הן עושות את זה. כל הכבוד להן" ועיניה התמלאו בדמעות. ובאמת איך הן עושות את זה. כל חול המועד סוכות, הזמן הכי משפחתי שיש, הכלות שלנו יחד עם הנכדים, בלי האבות.
מעבר לכעס האישי
אני לא מאמין שאפשר לגייס אפילו חייל אחד מועיל בכפייה. כמפקד, כשהיה לי חייל עם בעיות מוטיבציה שכל הזמן ניסה להתחמק, פשוט הפסקתי לקרוא לו. לא צריך שיכניס דמורליזציה במחלקה.
אבל כמו שניסח רן ברץ, הכעס שלנו על החרדים הוא לא שהם לא משרתים, אלא שהם לא רוצים לשרת. שהדבר הכל כך בסיסי בתורה, סולידריות, קיבל אלף אקרובטיקות והתפלפלויות עד שהם יכולים להגיד שבזה שהם מתפללים על הבנים שלנו, הם מבטאים את הסולידריות שלהם.
המציאות המורכבת
לא יודע אם הם יתגייסו או לא. ברור לי שהעברת חוק שימסד את אי הגיוס שלהם עכשיו, כשכל כך הרבה מגויסים למילואים, זו אצבע בעין. אז שיהיו קצת בלי הנחות במעונות.
וכן, אני יודע שקמפיין גיוס חרדים התחילו מסיבות של התרסה, אלו שלא הייתה להם בעיה להכריז על סרבנות מסיבות פוליטיות, או שממש לחצו על גיוס חרדים גם כשלא היה את העומס שיש בשנה האחרונה. כאלה שדיברו תמיד על הנטל ועל העומס בלי מילה על הזכות לשרת והכבוד להיות בין אלה שקוראים להם. כאלה שמאיימים שאם לא יגייסו חרדים הם יפסיקו לבוא.
אנחנו לא שם. כולנו מאוד גאים בשירות המילואים שלנו. אין מצב שמישהו מאיתנו יחליט שהוא מסרב בגלל שעבר חוק שממסד את הפטור החרדי. זו המדינה שלנו. אין לנו אחת רזרבית, וגם אם אף אחד לא ייקח אחריות, אנחנו ניקח. אבל תעשו לי טובה אחי החרדים, לא קונה את הרצון שלכם להתפלל להצלת הבנים שלנו (ואני יודע שהוא כנה).
נראה לי שהכעס בציבור הדתי-לאומי גדול יותר, לא רק בגלל העומס הענק והמשמעות הגדולה של מילואים בחגים, אלא בגלל שאנחנו יודעים שאפשר ללמוד תורה ולשרת בצבא. ואנחנו יודעים שאתם, החרדים, קצת אחרי שכל הבנים הוקפצו בצו 8, יצאתם לבין הזמנים. אז תנסו לעבוד על מישהו אחר, לא עלינו.
כל החוק הזה מיותר הרי אין חוק שפטר את הערבים ולמרות זאת לא מגיסים אותם והם מקבלים סבסוד במעון כך שהכעס לא מובן
במילים אחרות הכעס על כמות נופלים הרבה על הזמן הממושך שלוקחת המלחמה היה צריך להיות על המטכ"ל והרמטכלים לשעבר על הניהול הגרוע של המלחמה שנכפה עלינו על כך שמכניסים חילים לפשיטות ואז יוצאים ושוב חוזר חלילה מבלי להפסיק הסיוע ההומנוטרי על כך שהקטינו את צבא והשקיעו
בחיל אויר שבסוף ביום פקודה סרב למנוע את הטבח הנורא על זה שלא כבשו רפיח על פרשיות הריגול והשחיתות החמרות שגרמו לעיקוב הגדול בפיתחת חזית צפונית מחדל החימוש שנשלח לאוקראינה ע"י לפיד אז מנתבים את הזעם לציבור החרדי כמאמר הצאר הרוסי הכה ביהודים והצל את רוסיה+
נראה שמר פיקאר יודע את כל מה שכתבת בתגובה .
רגש הוא רגש,
הבעיה היא סבוכה .
כאדם שחי בצה"ל שנים רבות אני יודע שבמתכונת הנוכחית זה לא מתאים לאורח חיים חרדי.
כל שכן כשהצבא מנסה "לחנך " וגם עושה את זה על ידי גופים שמאלנים וכו ,
ה"סטייפלר" שירת בשני צבאות של גויים ועל כך אמר " אני לא פוחד מצבא , אני פוחד מה"בילויים " שבצבא
אבי פיקאר היקר,
אתה אדם נהדר, מלח הארץ. אתה וכל משפחתך ראויים לכל הערכה מכל אזרחי המדינה. וגם זה לא מספיק.
הציבור הדתי לאומי בכללותו משלם את המחיר הכי גבוה במלחמה זו. לא מדברים על זה מספיק.
ואגב, אני ממש לא מבין למה לא "סופרים כיפות" באופן מסודר ורשמי, בגאווה ובלי בושה. תעברו על שמות 264 חללי המילואים שנפלו מתחילת המלחמה ותראו שיש שם פחות מ-20% חילונים… עם כל הצער. פחות משליש מחלקם היחסי באוכלוסייה היהודית בארץ! כמעט כל השאר ממשפחות של בני הציונות הדתית, שחינכו אותם להקרבה עצמית למען המדינה והחינוך הזה שרד גם את הורדת הכיפה אצל מיעוטם הזניח (כלומר: כשסופרים כיפות צריך לספור גם את אלה המכונים "דתלשים", שלדעתי בכלל לא לשעברים בלב פנימה).
ואשוב ואדגיש את מה שאמרתי למעלה:
הציבור הדתי לאומי בכללותו משלם את המחיר הכי גבוה במלחמה זו.
ובפער עצום! מהחילונים…
ונוח להתעלם מזה, כי יש מהנדסי מוחות שעובדים מאד קשה כדי שנתעלם מזה ו"נקפיץ פיוז" על החרדים. זה שווה להם. וגם כותב המאמר, אבי היקר, יודע את זה בלבו פנימה.
לי עצמי אין שום טענה ושום כעס על החרדים שאינם מתגייסים, ובכל פעם שאני פוגש מי מהם אני מעודד אותם להמשיך בעמדתם. אסור להם להתגייס לצה"ל במתכונתו הנוכחית (כפי שאולי גם לנו היה אסור להתגייס אליו אם היה לנו "עמוד שדרה אידיאולוגי דתי", ולא רק "לאומי"). צהל היום אינו הגורם שמגן על העם… אלה החיילים שעושים זאת. צהל דווקא מנסה להגיע ל"הסכמים" ולתדרך ולקדם אג'נדות פוליטיות.
המצווה היא לא "להתגייס לצהל", אלא להגן על חיי היהודים ולהילחם באויבים. הגיוס לצהל עצמו אינו מצווה, ולמצער הוא לפעמים "מצווה הבאה בעבירה" שאין לקיימה.
ומאחר ואני מכיר חרדים רבים ומדבר אתם על הנושא, אני יודע שזו הסיבה שהם אינם מתגייסים להגן ולהילחם: אין כיום פלטפורמה מתאימה, ובזה נגמר הסיפור.
לכן החרדים לא מתגייסים, ולכן הם לא הכינו את עצמם ואת ילדיהם לגיוס מגיל אפס וכל העניין לא רלוונטי אליהם היום, כשהם ממש (אבל ממש!) רוצים להגן ולהילחם.
ואל תטעו: העניין הוא לא ש"צה"ל לא ערוך לקבל את החרדים". בכלל לא. העניין הוא ש"החרדים רוצים ומסכימים להגן על היהודים ולהילחם באויבי ישראל, ומוכנים גם לסכן את חייהם לשם כך" זו הנשיאה בנטל, נקודה! אין להם שום מחוייבות מוסרית מעבר לכך.
מי שלא מסכים עם העיקרון הזה מבולבל אידיאולוגית או טיפש (ואם הוא שמאלן, אז הוא פשוט שקרן).
ואחרי שסיכמנו את זה ברור שצה"ל לא רלוונטי בכלל לסוגיה של ה"נשיאה בנטל" של החרדים. מה שהם מחוייבים מוסרית ורוצים ומוכנים לעשות זה לא מה שצהל עושה. תראו את דו"צ, גל"צ, 8200, יוהל"ם, אמ"ן, מובטלי הקריה ועוד מיליון דברים שמגוייסי צהל עושים. זו לא לחימה והקרבה, ופעמים רבות זה אפילו לא תורם לביטחון המדינה.
ושוב, החרדים לא מחויבים ל"בטחון המדינה" כמושג. הם לא שם. יש להם רצון והסכמה לעמוד בחובה המוסרית של סיכון עצמי בהגנה על חייהם של יהודים ולחימה באויבי העם היהודי. כל השאר (ובצהל "כל השאר" זה יותר מ-70 אחוז של הסד"כ) לא רלוונטי.
לסיכום, מר אבי פיקאר היקר:
כשאתה מרגיש שמתעורר לך העקצוץ בקצה הפיוז ואתה רוצה להשתלח ולפגוע באיזו משפחה חרדית תמימה, סע לך לתל אביב. שם תמצא נפשך מרגוע. שם תבין מי הם אלה ש"אינם מעוניינים" להילחם על הגנת היהודים בארץ ישראל. אבל האמת היא שאתה רואה אותם כנראה יום יום בכל מקום שאת הולך ונמצא, ללא מדים וללא מצפון. אצלנו משום מה מכנים אותם "חילונים".
צודק אפילו שלא נעים לומר את זה. אני עובדת במשרד ממשלתי ועובדים בו מאות עובדים צערים ובריאים וחזקים בגיל 25-30, אבל רק הדתיים נמצאים במילואים, כל השאר מגיעים יומיום לעבודה מתחילת המלחמה והכל בסדר.
לא שמעתי שמדברים על זה ברדיו ובטלוויזיה, אבל ברחוב ובכל מקום יש אנשים צערים וחזקים עובדים בחנויות וברכבת ובכל מקום, רק הדתיים נמצאים במלחמה ונהרגים.
לא קשור לחרדים כל הסיפור הזה.
אף אחד לא אמר לציונות הדתית להתגייס בהיקפים כאלה לקרבי. גם לא היה קורה כלום אם מספריהם שם היו יורדים למחצית – על כל מקום בגולני או גבעתי יש 3 מלש"בים; בלעדי הציונות הדתית השורות היו מתמלאות, ואולי בני הפריפריה היו זוכים ליותר הזדמנויות שנמנעות מהן (בין היתר בשל החינוך העודף וההטבות בהתיישבות שמקבלת הציונות הדתית).
הציונות הדתית עושה זאת מסיבות של אינטרס מגובה באידיאולוגיה, מתוך הבנה שמי ששולט בצה"ל שולט בסופו של דבר במדינה. יש לכך מחירים. המחירים אינם גבוהים ביחס למלחמות אחרות – במלחמת יום הכיפורים המחיר הכולל היה גדול יותר אבסולוטית ויחסית הוא היה עצום לעומת היום. אולם בהחלט אפשר להבין שאם שליש מההרוגים בתמרון הם דתיים אז באוכלוסיה קטנה יחסית יהיו לכך השלכות גדולות מאוד. עדיין, לא מדובר בשיעורים שקרובים לאלה של החברה הקיבוצית במלחמת יום הכיפורים.
זה טוב מאוד שהמספרים אינם כאלה, אבל מי שרוצה לשלוט כאליטה צריך להיות מוכן לשלם מחירים, ואין ספק שהחברה הדתית בישראל רואה בעצמה אליטה שהיא חלופה לאליטות השמאל הקיימות. למיטב זכרוני את הניצחון ביום הכיפורים השגנו ללא החרדים. הוא הושג בעיקר משום שכלל האומה הציונית נרתמה למשימת המלחמה. אם רוצים הירתמות כזו היום אפשר להלין על גריעת אוגדות רבות מסד"כ צה"ל ולדרוש החזרה לשירות של עשרות אלפים. ניכר שהציונות הדתית לא עושה זאת אלא מתמקדת באוכלוסיה שברור שלא תגוייס וביחס אליה הציונות הדתית נראית פלא עצום וגדול – גם משרתים וגם בני תורה. אפשר להבין שיש מחיר גדול מאוד להתנדבות והליכה בראש המחנה – מי שלא נוח לו, יכול לחדול מכך. אבל למה להתגולל על יהודים אחרים שפחות מעוניינים מכם במיצוב כ"אליטה"?
צודק במאה אחוז וגם כותב יפה מאד.
העניין הוא שאי אפשר להחזיק את החבל משני קצותיו: גם להמשיך בשירות מילואים קרבי אינטנסיבי מתוך תחושת שליחות ואידאולוגיה נאצלת, וגם לדרוש ממישהו אחר שיעשה כמוך בדיוק כי אתה משלם מחירים על ההקרבה.
וכמו שאופיר כתב, הדרך לבדוק את זה היא להסתכל על כלל הציבור, כלומר החילונים.
הם לא שם, בפער עצום, ועדיין לא באים אליהם בטענות.
הנדסת תודעה כבר אמרנו?
מסכים לגמרי.
אני סבור שמאחורי הכעס של אנשים כמו מר פיקאר מסתתר תסכול אחר שרבים במגזר שלו מפחדים להודות בו.
הבעיה היא שהציבור הסרוג בהחלט תרם כבר עשרות שנים במטרה להפוך לאליטה אך מה הוא השיג?
מתברר שאותם פוליטיקאים שהיו מוכנים לשבת עם רע״מ ולהימנע בכל מחיר מויכוח איתם(ליברמן אף הודה שקואליציה כזו היא יקרה בטחונית) ואף להציע לחרדים צ׳ק פתוח לא מוכנים לשבת עם נציגי הסרוגים ללא כבילת ידיהם וריבים פנימיים על כל שטות(איך המחיר של סמוטריץ׳ גבוה יותר)?
אותם פוליטיקאים שהתנו את כניסתם לקואליציית אחדות בזמן מלחמה בהוצאת הסרוגים לא מוטרדים לראות את דרעי בקבינט ואת גולדקנופף וגפני ליד שולחן הממשלה.
המציאות היא שהסרוגים נותנים פי כמה אבל מקבלים שנאה פי כמה אפילו מאלה המתימרים לדבר על אחדות.
השב״כ רודף אותם כבר שנים אך מסרב לפעול בגופי שמאל קיצוני שגם מסיתים חופשי.
הציבור הזה נלחם מול תקרות זכוכית במקומות רבים כמו המטכ״ל אך מרגיש שרק הקצוות המתונים שלו יכולים לעבור ולא משנה כמה הם יתרמו(רק תראה את רשימת הרצינים הסרוגים שהרצי הלוי הגיח במהלך המלחמה מול רשימת הרצינים שהושארו עם פאשלות חמורות יותר).
ועוד לא דיברנו על העובדה שתושבי יו״ש (רובם סרוגים) הם היחידים שמתקשים להשיג אישורי בניה ורוב המדינה לא ממש מוכנים לעזור להם.
זה המגזר היחידי שאפשר לעשות לו עוולות ואין לו זכות לדרוש אפליה מתקנת.
לכן אני בהחלט מבין את התסכול, גם אם נראה שהוא מכוון באופן לא חכם.
וזו רק רשימה חלקית.
.
אני מסכים עם כל מה שכתבת, רק בשינוי אחד מהותי:
אנחנו לא משרתים בקרבי בהיקפים כה גבוהים, ומשלמים מחיר דמים כה גבוה, מתוך "הבנה שמי ששולט בצה"ל שולט במדינה" או כדי להפוך ל"אליטה שהיא חלופה לאליטות השמאל". כי אם אלה היו המטרות, היינו צריכים לפעול אחרת. עובדה שאנחנו לא שולטים בצבא ולא הופכים לאליטה.
הסיבה שאנחנו משרתים בלחימה ונופלים יותר מכל ציבור אחר – ואבסולוטית הרבה הרבה יותר מאחינו החילונים – היא שהשירות בצה"ל הוא הבסיס האידיאולוגי עליו אנחנו מתחנכים. בדיוק כמו ששמירת מצוות היא הבסיס של החרדים. אנחנו יוצאים למלחמה מתוך תחושת התעלות ובכך כרוכים גם המחירים הקשים.
מסיבה זו אין לנו את הזכות להלין על מי שגדל על ברכי אידיאולוגיה קצת שונה משלנו, שגם הוא מוכן לשלם מחירים עליה. אני מתכוון לחרדים, כמובן.
לעומתם, החילונים שאינם מתגייסים גדלים על אידיאולוגיה של "שלום עכשיו" ופוסט-ציונות (ובתקופת מלחמות באידיאולוגיה הסדיסטית הרצחנית של "ישחקו הנערים בפנינו"…. וד"ל), ולמעשה אינם משלמים כל מחיר על זה. הם ממשיכים לשלוט בשיח הציבורי ולהסית ציבור בציבור, לצבור את הרווח הפוליטי, לרקוד על הדם ולהתהדר בפרצוף מיוסר מלאכותי, לתקוע סכין בגב הלוחמים בצדקנות מזויפת.
אבל ד"ר פיקאר כבר נפל בפח.
לא הבנתם משהו מאוד בסיסי ואתם תמשיכו לבכות ולבכות ולכעוס ןלהתעצבן : "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו".
הבנתם או לא??? כי אם לא, תסתכלו על ההיסטוריה ותראו מה העם היהודי עבר למען תורתו. ועוד נקודה. בלי הציבור החרדי השומר על פך השמן,לא תיהיה יהדות בארץ. נקודה. ואם בחורי הישיבות יתגייסו, לא יהיה ציבור חרדי. נקודה שלישית:החרדים ניסו להקים חממה קטנה של מקום שיהיה מיעד לחרדים, והצבא הכשיל את זה בזדון מתוך שנאת דת ורצון לכור היתוך. זה שאתם מוכנים למסור את ילדכם לכור ההיתוך, ללא שליטה בצה"ל{את עופר וינטר העיפו!! אתם מטורפים שלא עשיתם עם זה כלום!! מטורפים!!} לא אומר שגם אנחנו מוכנים לכך. נקודה אחרונה: למה אתם לא יוצאים בחריפות נגד הדבר המיותר שנקרא גל" וכל הסרבנים השקטים בתל אביב?…
בתור לוחם בדימוס בחיל השיריון , אני לא מסכים איתך. בישראל אדם הוא חלק מהחברה שלו, אני לא מצפה שחרדי יתנדב לשייטת שכל הסביבה שלא לא עושה את זה (המשפחה, החברים, השכנים, הישיבה) הוא יקבל עונש מהסביבה ויהיו לו בעיות שידוך. אני גם לא ראיתי בגדוד שלי לא בסדיר ולא במילואים אנשים מתל-אביב ,הרצליה או כפר סבא. מה שבאמת השלטון צריך לעשות הוא ביטול מיידי של שרות החובה. ושליחת כל החיילים המיותרים בסדיר בקבע ובמילואים הביתה, זה יפנה תקציבים של מיליארדים, שבהם אפשר יהיה לתגמל את מי שבאמת צריך אותו.
בדימוס
חבל על הדיבורים
מי שלא רוצה שלא יתגייס כולל הערבים…..אבל , מי שכן מתגייס יש לתמוך בו תמיכה רצינית.
ולכן , יש לשלול את כל ההטבות והתשלומים לכל מי שלא מתגייס כולל לישיבות חרדיות, לחסל את כל ההעדפות המתקנות
במוסדות להשכלה גבוהה ובקבלה לעבודה בשרות הממשלתי .
את כל ההטבות יש להעביר למתגייסים ומשפחותיהם , יש לקצץ בהטבות למי שנפלט ממילואים לפני
גיל הפטור.
חשיבה נכונה. אבל השליטים האמיתיים של המדינה, הלא הם הבג"ץ, פסלו את זה. הם אוסרים על אפליית משרתים לטובה כי זו אפלייה לרעה של הערבים. הם מרשים רק אפליית חרדים לרעה. כי זה נותן תקווה להחלפת השלטון וכך להקים מדינה למוסלמים בארץ
אני חושב שהצבא לא אומר את האמת, בקשר חיסרון של חיילים.
כל אחד יכול לעשות גוגל ולשאול על גודל הסד"ק של צהל בקיץ 1973, ערב מלחמת יום כיפור.
סדיר וקבע ב 1973 44000 איש.
סדיר וקבע קיץ 2023 178000 איש.
למעלה מפי 4.
איפה הם, היכן הם משרתים?
התשובה: לכו ל 8200, ועוד יחידות מודיעין שלא אזכיר את שמם.
הם פשוט מפוצצים בחיילים.
ואני מבקר שם, זה מתוך ראיה בעיניים ולא מהסיפורים.
האמת על עמדת החרדים.
א. התנגדות לרעיון הציונות החילונית.
ב. פחד מהתחלנות באחוזים גבוהים בין המשרתים. וזה מפחיד יותר מלמות. "גדול המחטיאו יותר מההורגו" אמרו חז"ל. גם חבדניקים שהתגייסו, חלקם נשארו דתיים רק בלב אבל ללא הכיפה.
ג. שילטון היועצת לענייני מיגדר ועליונותה על הוראות הדת. תשאלו את רב חיל האויר לשעבר, הרב ראבד על אי קיום הבטחות לחרדים בנושאי דת. והוא היה המארגן של גיוס חרדים ובסוף התפטר.
ד. תשאלו כל חייל דתי כמה פעמים הוא נכשל באיסורים חמורים של "כרת" בעיקר בענייני שבת ועריות….
ה. עליונות הוראות הפרקליטות והבג"ץ על מצוות פיקוח נפש והעדפת חיי האוייב על חיי
חיילים. מי שאמון על שמירת מצוות לא יכול להשלים עם עמדות כאלה.
אתה מפנה את הכעס למקום הלא נכון. חרדים הם כשמם – חרדים, אכפת להם מקיום המצוות, והם מתרחקים מחברה רעה. אתם לא. כן, אתם מקיימים מצוות בדרך כלל, אבל זו קריירה שניה אצלכם, אחרי הסולידריות ואחרי החברות עם אוכלי שרצים. לכן לא ממש אכפת לכם שהצבא הוא חילוני להכעיס, שהוא עוסק בחינוך יותר מבלחימה, וששהיה בשורותיו היא התחברות עם חברים מפוקפקים למדי, שהשפעתם מזיקה ביותר. סולידריות היא דבר נחמד, אבל לא מוכרים בשבילו את העולם הבא. תפנה את הכעס לצבא, ואולי אם תעמוד אתנו כתף אל כתף, אתה והבנים החתנים והכלות, הצבא יבין שהוא חייב להשתנות, ולהיות יותר דומה לצבא יהודי.
א. כתבת באופן מאוד מזלזל!!!
ב. חרדים לחלק ממצוות התורה. כי יש כמה מצוות שנעלמו במשך הזמן כמו מצוות 'ישוב הארץ' ומצוות 'עזרת ישראל מיד צר' ומעל לכולן 'ואהבת לרעך כמוך', חז"ל הם שאומרים בביקורת שהחסידה נקראת חסידה 'משום שעושה חסד עם חברותיה'. אנחנו עם אחד!!!
ג. החרדים לא אומרים שאם הצבא ישתנה הם יתגייסו, הם אומרים שלימוד תורה מגן על עם ישראל. אבל כשח"ו יש פיגועים הם לא מאשימים את לומדי התורה.
השאלה לי אחת מר פיקר, האם אתה מאמין בכל לבך שלימוד התורה מגן בשעת מלחמה, האם אינך מודע שהרב קוק זצל, הרב שאול ישראלי זצל הרב צבי פסח פרנק, ושאר רבנים חשובים מפלג הדתי לאומי הביעו את התנגדותם לגיוס בני ישיבות, האם אתה מוכן להפקיר את בטחונה של מדינת ישראל רק משום שאתה מסרב להפנים כי ישנם יחסי גומלין הדוקים בין חומר לרוח. האם היית נשען על בינתך יותר מכל גדולי ישראל שטוענים על פי חזל שלימוד תורה הוא ערבון להצלחה במלחמה?
אתה אמיתי? לימוד תורה תורם לביטחון? ישיבות שלמות נרצחו בשואה, תלמידי חכמים נרצחו באושביץ! פקח עינייך!
אנחנו לומדים ומקיימים את התורה כי זה דבר הקב"ה, אנחנו יהודים יראי שמיים.
אתה מרדד את התורה לרמה של קמעות ולחשים למען טובתך האישית, אתה לא יהודי, אתה עובד כוכבים ומזלות.
כשהתקשר אלי בן דוד חרדי מארה"ב. וביקש שמות חברי משפחה בצה"ל כדי להתפלל עלינו, נזכרתי בסיפורים על חיילים ששמים כסף צדקה בנעל, כדי להיות שלוחי מצווה.
בלי לזלזל בתפילה ואמירת תהלים זו, שברור שהיא באה ממקום טוב, ידוע שבתפילה כח הציבור הוא החשוב.
תפילה שאדם מתפלל עם הציבור מתקבלת. וגם כשלא כוונו כל כך בתפילתם, אין הקב"ה מואס בתפילת רבים.
בגמ' ברכות ג'. רבי יוסי התפלל תפלת יחיד ונענה ע"י בת קול. אליהו זכור לטוב אומר לו: שכשישראל מתכנסין בבתי כנסיות, הקב"ה "מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו. למרות שהמתפלל נענה על ידי בת קול, תפילת הציבור יותר חשובה.
עצמת התפילה בציבור נובעת מ"כנסת ישראל". מ"לך כנוס את כל היהודים". מה שנעשה בשם, וע"י כלל ישראל יש לו עצמה מיוחדת.
ברמב"ם: "תפלת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חוטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים"
חיילי צהל מסורים את נפשם בציבור, ובשביל ציבור כלל ישראל. ברור שבמעלתם, תפילתם עצומה היא וגדולה מכל תפילה.
לכן, בלי לזלזל באמירת תהלים של בחורי ישיבות וכוללים באשר הם… נראה שהיינו צריכים לראות, בחורי ישיבות חרדים ושאר עם ישראל, מחפשים חייל ומבקשים שיתפלל בעבורם.
בדמיוני אני רואה אנשים מכל שכבות הציבור מחפשים חייל שיתפלל בעבורם, והמחמירים יחפשו חייל קרבי וכו' וכו'
מאד מזדהה עם ד"ר פיקאר.
אני ובני משפחתי מוסרים את נפשנו על לימוד התורה. חיים בדוחק ומתוך סבל שנים רבות, וגם ילדנו ונכדנו לא נהנים בכלל מהנאות העולם הזה, כפי שנאמר "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ…".
תמיד לימדתי זכות על מכריי בני הציונות הדתית שאינם חיים כמונו, שכן אינם כופפים עצמם לדעתם של גדולי הדור שלנו. אני כזה, לב רחום ודן לכף זכות תמיד.
אבל לאחרונה, ואחרי שיחה עם בן דוד סרוג שלי (מתוק מדבש ממש!) כבר לא נוח לי. הוא עמד ליד הרכב החשמלי החדש שהוא קנה והלב שלי נחמץ. קפץ לי הפיוז, איך הם חיים ככה? ותורה מה תהא עליה? חזרתי הביתה ותיניתי את צערי בפני אשתי ובני ביתי. "איך הם לא יודעים את דעתם של הרבנים שלי שאנחנו כל המשפחה חיים לפיהם? יש להם איזו יהדות אחרת?!"…
יחד התמלאנו משטמה על אחינו המזרוחניקים שלא רק שאינם חיים כמונו אלא, כמו שאמר הרב שלי בכולל אתמול, "הם לא רוצים לחיות כמונו ולמסור נפש על הדעת תורה של הגדוילים שלנו". אח, הלב נחמץ. מה יהיה?
מאז, בכל פעם שאנחנו רואים משפחה של כיפות סרוגות שנראים כנהנים מהעוה"ז (ליד איזה קניון, עם גלידה ביד, אוכלים פיצה בפיצריה, ילדים עם צעצוע או על אופניים וכו' וכו'), בורח לנו הפיוז ואשתי לא מתאפקת ומסננת לעברם "איזה כיף לכם, שאתם ככה נהנים מהחיים… הילדים שלנו והנכדים שלנו מעולם לא אכלו גלידה או פיצה או נסעו באופניים (מחק את המיותר)".
ומיד אח"כ היא מרגישה לא נעים. בכל זאת, הם לא רוצים לחיות לפי התפיסות שעליהם אנחנו גדלנו ולהסתכל על העולם דרך המשקפיים שלנו. אבל זה ממש מכעיס ומוזר… שהם *לא רוצים*.