רגע האמת של טראמפ מתקרב

דונלד טראמפ נע במהירות האור. אף נשיא אמריקאי בהיסטוריה המודרנית לא שינה כל כך הרבה קווי מדיניות בזמן כה קצר. טראמפ אומר שמלחמת המכסים שלו תחיה מחדש את הייצור האמריקאי. עוד מוקדם לקבוע, אך האם הנתונים האחרונים תומכים בכך? טראמפ העלה את המכסים האמריקאיים לרמתם הגבוהה ביותר מאז השפל הגדול. טראמפ אומר שהזרים ולא האמריקאים – הם שישלמו את המכסים.

מחירי היבוא לארה"ב ב-3 החודשים האחרונים מצביעים אחרת. מחירי היבוא מדווחים במכס, לפני שמוטלים מכסים ומיסים. אם היצואנים הזרים היו סופגים את המכסים החדשים, מחירים אלה היו צריכים לרדת. במקום זאת, הם נותרו יציבים ביולי אך עלו באוגוסט. המסקנה ברורה: לספקים הזרים עדיין יש כוח תחרות. פירוש הדבר הוא שאלה האמריקאים, ולא הזרים – שנושאים בעלות מלחמת הסחר של טראמפ.

ההכנסות ממכסים זינקו ב-20 מיליארד דולר לחודש מאז שננקטו הצעדים החדשים. אבל ההכנסות הללו אינן אלא העברה של כספים מעסקים וצרכנים אמריקאים לממשל הפדרלי בארה"ב. במילים אחרות, מס על האמריקאים.

העלאות המכסים שינו את יחס המחירים בין סחורות אמריקאיות לזרות. בתיאוריה, זה אמור לצמצם את היבוא תוך עידוד הייצור המקומי. השאלה המרכזית היא האם החלפת היבוא תהיה חזקה מספיק ומהירה מספיק כדי לקזז את ההשפעות השליליות על ההכנסה של המכסים הגבוהים יותר. היבוא במונחים ריאליים זינק לאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות בנובמבר האחרון, לאחר שהעסקים לקחו את הבטחות הקמפיין שלו ברצינות והגדילו את כמות המלאים בציפייה למלחמת סחר. נפחי היבוא הגיעו לשיא במרץ ואז קרסו באפריל אחרי שטראמפ הודיע על מכסים הדדיים. הם המשיכו לרדת ביוני אך התאוששו בחדות ביולי, תוך שהם עולים בכמעט 7%. כתוצאה מכך, היבוא הכולל חזר כעת לרמתו מלפני הבחירות.

אם החלפת היבוא מתקיימת בכלל, הרי שהיא עדיין לא מביאה לשינוי נראה לעין. עם זאת, קטגוריות שונות של יבוא מציגות דפוסים שונים. היבוא של מוצרי צריכה ורכבים נותר חלש ביולי והם עדיין נמוכים בכ-15% מרמתם בנובמבר. לעומת זאת, יבוא של ציוד תעשייתי זינק ביולי. מאחר שציוד תעשייתי משמש ישירות בייצור, ההתאוששות שלו יכולה להיחשב כחלק מתהליכי בניית תשתיות להגברת הייצור המקומי וכסימן מוקדם להופעתם של תחליפי יבוא. אבל מה שסביר יותר הוא שזה משקף את סיום הקיטון במלאים, כאשר יצרנים אמריקאים נאלצים לחדש את המלאי לקראת עונת הקניות של החגים.

מה שתומך בהשערה שלי היא העובדה שיחס המלאים למכירות של מוצרים בני־קיימא ירד באוגוסט לרמתו הנמוכה ביותר מאז הקורונה. טענתי בסרטון קודם שדילול המלאים הוא הסיבה לכך שחלחול המכסים אל האינפלציה היה איטי עד כה. אם אני צודק, עלייה בייצור התעשייתי בשלושת החודשים הקרובים תלווה בהאצה באינפלציה ובשחיקת שולי הרווח של החברות.

לתחליפי יבוא יש משמעות אחת בלבד – עלייה בנתח השוק של מוצרים מקומיים על חשבונם של מוצרים מיובאים. האם יש איזשהו סימן לכך שזה מתרחש? החדשות הטובות הן שהייצור התעשייתי בארה"ב אכן עלה באוגוסט. החדשות הרעות הן שהוא צמח בקצב איטי יותר מאשר היבוא. בהתחשב בשיעור ניצול כושר הייצור הנמוך בתעשיית הרכב האמריקאית, זה אמור להיות המקום הראשון שבו נראה את השפעות תחליפי היבוא.

סימן מעודד להתפתחותם של תחליפי ייבוא הוא שהייצור של מוצרי הרכב עלה באוגוסט בהשוואה לירידה מתמשכת ביבוא כלי רכב. עם זאת, בינתיים כלי רכב זרים, שהגדילו בעקביות את נתח השוק בארה"ב ב-5 השנים האחרונות רשמו עליה נוספת בנתח השוק שלהם באוגוסט בשיעור חד של נקודת אחוז שלמה. במקביל, תעשיית ייצור הרכבים וחלקי הרכב איבדה 7,300 משרות – הירידה החודשית הגדולה ביותר מאז ינואר. כך שהחלפת הייבוא היא עוד חזון רחוק.

תעשייה נוספת שאמורה להרוויח ממכסיו של טראמפ היא תעשיית הרהיטים האמריקאית שנפגעה קשות על ידי התחרות הזרה בשנים האחרונות. באוגוסט, התעסוקה בענף הריהוט ומוצריו רשמה ירידה של 2,000 משרות לאחר עליה קלה בארבעת החודשים הקודמים. שלא יהיו לכם אשליות, שיקום הייצור האמריקאי יהיה לא קל ולא מהיר. המשמעות היא שמלחמת המכסים של טראמפ תהיה במאזן הסופי נטל על הכלכלה האמריקאית לתקופה מסוימת, במיוחד לנוכח המחסור בעובדים מיומנים ומדיניות הגירוש שלו.

טראמפ לא ידוע בסבלנותו. האם יעלה את המכסים עוד יותר כדי לזרז את הופעת תחליפי היבוא, או שיקל במכסים במענה ללחץ מצד בוחריו? ההערכה שלי היא שאין עוד דרך חזרה עבור דונלד טראמפ. הוא הלך על כל הקופה. רונלד רייגן, לאחר ששרד ניסיון התנקשות – קידם קיצוצי מס, חיזוק הצבא והסרת רגולציה בנחישות מחודשת. נראה שטראמפ, שהכריז שבעצמו היה קרוב למפגש עם המוות, שהוא ניצל בחסדי האל כדי להחזיר לאמריקה את גדולתה, חולק את תחושת השליחות האלוהית של רייגן ואת הדחיפות שלה.

אבל בעוד שרייגן נאלץ לנווט מול קונגרס בשליטה דמוקרטית מוחלטת בתקופת כהונתו השנייה, טראמפ לא נתקל בכמעט שום איזונים ובלמים מהרשות המחוקקת. ועם רוב שמרני של 6 מול 3 בבית המשפט העליון, גם מערכת המשפט ברובה נמנעה מלעמוד בדרכו. אם מידת כוחו של נשיא נמדדת במידת החופש שלו ממגבלות מוסדיות, טראמפ הוא כנראה הנשיא החזק ביותר בארה"ב מאז פרנקלין רוזוולט.

אין ספק שההיסטוריונים בעתיד יחמירו עם טראמפ יותר מאשר מנשיאים אחרים. נכון לעכשיו 60% מהאמריקאים אומרים שאינם מרוצים מתפקודו של טראמפ בנושא האינפלציה. לפי אוניברסיטת מישיגן, ציפיות האינפלציה ל-5 שנים בארה"ב הגיעו ל-3.9% בספטמבר, לעומת 3.5% באוגוסט. אבל שוק המניות החליט לתת לטראמפ ליהנות מהספק, או ליתר דיוק, שוק המניות החליט לראות במלחמת הסחר שלו דבר חיובי. השוק אוהב תרחיש מאוזן. כעת הוא רואה במכסים גורם שמאט את הכלכלה בדיוק במידה הרצויה כדי לגרום לפד להוריד את הריבית, אך לא במידה שתפגע בתחזיות רווחי החברות.

דעתי שונה. אני סבור שבחודשים הקרובים צפוי אחד משני התרחישים הבאים: או שהאינפלציה תפתיע כלפי מעלה או שהצמיחה תפתיע כלפי מטה. זו הסיבה שאני בשורט גם על חוזים עתידיים על הריביות (SOFR) לדצמבר 2026 וגם על ענף הצריכה המחזורית בארה"ב. נראה. לאחר שחידוש המלאים סוף סוף יצא לדרך, רגע האמת עומד להגיע בקרוב לכולם – כולל לטראמפ.