הדיון על ועדת החקירה שלא היה צריך להתקיים

3 תגובות למאמר

1. סעיף ראשון בחוק וועדות חקירה
   ——————————

   להלן ציטוט מכיצד שהחוק המפורש כתוב: "
   חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969
   החלטה על הקמת ועדה
   1.ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בענין ותמסור לה דין וחשבון."

   א) כבר בפתיחה של החוק, כל מי שלמד לקרוא ונמצא בכיתה ב' של ביה"ס עממי מבין שהסמכות על הקמת וועדת חקירה היא של הממשלה. הממשלה רשאית קרי האופציה בידיה אבל אינה מחויבת.

   ב) משכך הדברים, ביהמ"ש סביר בכל מקום בגלובוס היה זורק את העתיקה הזו מכל המדרגות ומחייב בהוצאות. כאשר החוק מפורש ונותן סמכות בלעדית לממשלה על מה יש לביהמ"ש בכלל לדון?

   ג) תמצא הממשלה לנכון להקים תקים, לא תמצא לא תקים.

   ד) מעבר לחוק היבוש ומה שהיה אמור לחתום את הסוגיה מיידית. האחריות המרכזית למה שקרה בשמחת תורה 7 באוקטובר היא לעניות דעתי ברובה רובצת על כתפי ביהמ"ש העליון.

   ה) כאשר אנחנו כחצי שנה לפני בחירות ולכולם ברור שהממשלה הנוכחית תתקשה למנות נהג שמסיע שר – הממשלה הקודמת 10 ימים לפני הבחירות ממנה רמטכ"ל. שר הבטחון גנץ שהבין כנראה שהסכוי שיהיה בשלטון לאחר הבחירות הוא אפסי מינה את הרצי הלוי לרמטכ"ל – קרי מנוי של ממשלת שלומינו לממשלה עתידית ויחייב את הממשלה העתידית לעבוד מול רמטכ"ל שלא בחרו בו. ביהמ"ש העליון נתן לכך הכשר. האם הרמטכ"ל הקודם יכול היה להשאר עוד שבועיים בתפקידו על מנת שהממשלה הנכנסת תבחר ברמטכ"ל? התשובה ברורה לכל אחד, בכל מדינה נורמאלית רא"ל כוכבי היה נשאר עוד 10 ימים או 20 ימים על מנת לאפשר לממשלה הנכנסת למנות. אבל, כשיש לנו (להבנתי) ביהמ"ש שמקבל החלטות פוליטיות במתחם הדעות שהוא להבנתי איפשהו בין חד"ש למר"ץ (קרי אולי 5 מנדטים של הצבור היהודי בישראל – ולהזכירכם, מר"ץ לא עברה את אחוז החסימה בבחירות – קרי היא מייצגת דעות שלא מקובלות על העם בישראל) ביהמ"ש זה מאפשר למנות רמטכ"ל 10 ימים לפני בחירות.

   ו) כל רמטכ"ל אחר שהיתה ממנה הממשלה סביר כי כאשר היו מביאים בפניו את העובדות הבאות במהלך הלילה:
   *) במהלך הלילה מאות כרטיסי SIM לרשתות ישראליות הופעלו. כרטיס SIM ישראלי משמעותו כניסה לשטח ישראל של בין מאות לאלפים כי לא כולם זקוקים בקשר עם עזה.
   **) הוסרו הכיסויים מעל אלפי הרקטות של החמא"ס מה שמעיד שיש אפשרות לירי בטווח זמן הקרוב של אלפי רקטות לשטח ישראל.
   ***) סוכן שכונה סרדין ירוק דיווח שאלפי פעילים צבאיים של חמא"ס הגיעו למסגדים בשעה שאין בה תפילות, מנעו כניסה של אחרים למסגד והתפילה שנאמרה ע"י אלפי פעילים היא תפילה שהמוסלמי אומר על מותו שלו.
   ****) הבחינו כי משפחות בכירי חמא"ס יורדות לתת קרקע.
   *****) הפיקוד הבכיר של החמא"ס יורד לתת קרקע למפקדות ניהול לחימה מוכרות.
   ******) שמו לב לעליה חדה בכמות המים הנצרכת סביב השעות הקטנות של הלילה. קרי לפחות רבבות בתים החלו לצרוך מים בשעות לא שגרתיות – קרי לכל הפחות רבבות של עזתים אינם ישנים בשעה לא שגרתית.

   היו סימנים נוספים אבל אלו שפורסמו בתקשורת.

   כל רמטכ"ל אחר שהממשלה היתה ממנה היה שואל את עצמו ב- 02-03:00 בוקר, יש לי בפועל גדוד חי"ר וחצי גדוד טנקים מול עזה (כל השאר שוחררו הביתה לחג) מולם עומדים 40,000 לוחמי חמא"ס. מה אני עושה? החלטה סבירה היתה להתחיל לדאוג לעתודות. להקים נניח בצאלים גדוד טנקים שיכנס לכוננות תנועה (חצי שעה מהחזית על שרשראות). להקים 4-5 גדודי חי"ר ומסוקים בכוננות הקפצה בכל הגזרות. להקים את הכח הלוחם שקיים מול עזה משינה. לוודא שכולם על ציוד ולהמתין. להתחיל להוריד פקודות לפקוד הזוטר של החי"ר והטנקים ולמפקדת אוגדת עזה והחטיבות המרחביות איך לנהוג.

   במקום זאת קבלו החלטה נדבר ב- 08:30.

   רמטכ"ל סביר היה שואל את עצמו כמה מטוסי קרב יש לי בכוננות מיידית? כמה מסוקי סער? כמה מסוקי תקיפה? כמה כטב"מ חמושים יש? היכן הצוותים שלהם? האם כל ספינות השלד"ג של חיל הים מצוידות ומאוישות ועדיף שכבר יצאו את נמל אשדוד ונמצאות בכוננות? מה לגבי סטילים? כמה יש לי ואיפה הם כעת?

   בג"ץ לא יכול לאפשר לשר בטחון יוצא למנות 10 ימים לפני בחירות רמטכ"ל ולהטיל את האחריות על הממשלה הנכנסת. הוא זה שאישר את המנוי ההזוי הזה כאשר ברור לכולם שממשלת ימין לא היתה יכולה למנות פקידת call center במשרד האנרגיה 10 ימים לפני בחירות או 100 ימים לפני בחירות.

   האחריות העקרית היא של בג"ץ ושל שר הבטחון הממנה גנץ.

   ז) ביהמ"ש העליון דן בפרימטר שהצבא החליט לקיים סביב עזה. ביהמ"ש העליון נתן זכות עמידה לארגונים הממומנים בכסף זר (קרי, מייצגים אינטרסים זרים של מדינות זרות וחלקן עוינות) ללא שהעניין נוגע להם לגבי זכות של אזרחי אוייב להפגין אל מול גדר הרצועה. כל מי שקצת מכיר את החמא"ס יודע שמי שמגיע לגדר זה שליחים של חמא"ס.

   ח) כלומר במקום שהלחימה תתחיל 1 ק"מ מקו הגבול הלחימה החלה לאחר שנורמל הגעה של האויב למטרים מחיילי צה"ל. התצפיתניות על הגדר הורגלו לראות את האויב בלבן של העיניים ללא ציוד אופטי. די היה להביט מטרים אל מעבר לגדר.

   ט) יוזכר כי ביהמ"ש לא נתן פס"ד – אבל ביהמ"ש ניהל את הדיון כך שמייצגי המדינה בערכאות התקפלו כמו אוריגמי ובפועל, לכולם ברור כי ביהמ"ש העליון ביטל את הפרימטר.

   י) סביר להניח כי אם ביהמ"ש היה דוחה את העניין על הסף, הק"מ של חיץ היה מאפשר לצבא להבין שהוא במלחמה דקות טרם שהמחבלים היו מגיעים למרחק יד מלוחמי צה"ל. סביר כי היום היה נגמר עם עשרות הרוגים ומאות פצועים לאור הסד"כ הקטן שהוצב מול עזה תחת התפיסה של צבא קטן וטיפש. גנץ, איזנקוט וכוכבי הקטינו את צבא היבשה ואלצו את המערכת לבצע תעדופים. סביר כי עם פרימטר, כיתות הכוננות היו מתחמשות ולא מחוסלות בדרך למחסן הנשק. סביר כי הטנקים היו מבינים שהם במלחמה ולא מתחילים לחשב האם לפנינו "לא מעורבים" – כאשר בכל צבא אחר, האינסטינק העקרי של צבא הוא הגנה על הגבול. מי שמגיע לגבול מושמד. השיח המשפטני ההזוי בו חייל צריך לקבל החלטה האם לירות או לפנינו "לא מעורבים" הוא משהו שאולי נשמע מאוד נאור בלשכה ממוזגת וזמן אינסופי להתלבטות – לא כך הדבר כאשר רב"ט שישן 3 שעות בלילה צריך לקבל החלטות בפחות משניה האם הוא יורה, נסוג או מסתער. סביר להניח שקיום הפרימטר היה מאפשר 0 נפגעים בקבוצי העוטף, 0 חטופים. אי כניסת האויב בכ- 7,000 לוחמים לתחומי ישראל וכבוש כ- 15 ק"מ למשך חצי יום משטח המדינה. להבנתי, האשם העקרי הוא בג"ץ שהחליט שלמדינת ישראל לא יהיה פרימטר.

   אז מה עושים?
   —————–

   את וועדת החקירה צריכה למנות להבנתי הכנסת. אפשר שכל 20 ח"כ יכולים להצביע על מועמד מטעמם. מאחר ולקואליציה יש 68 מנדטים – הם ימנו 3 חברים. לאופוזיציה שלה 52 מנדטים תמנה 2 חברים. 8 ו- 12 ח"כ האחרים לא יסכימו בינהם ולכן התקן לא יאוייש.

   וועדת החקירה צריכה לקבל מנדט של הכנסת כחוק מיוחד ויעודי לארוע הזה.

   5 ח"כ ימנו 5 נציגים מטעמם שיחקרו כל מה שירצו. זכותם תהיה לזמן כל אדם כולל שופטי בג"ץ שדנו בארועים שאפשרו את ה- 7 באוקטובור. פצ"ריה שדווח שהגדירו את הוראות הפתיחה באש. הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ, מפקד חזית דרום של השב"כ, רוה"מ, שר הבטחון, סגן מפקד 8200, צמרת אמ"ן מחקר, מפקד חיל האוויר ומפקדי טייסות מסוקים וזיק. פקוד דרום של המשטרה. יועמ"שי הממשלה. וכל מי שיראו לנכון.

   5 חברי הוועדה יציגו את מסקנותיהם בפני תת וועדה סגורה וחשאית של וועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הוועדה תהיה רשאית לגבש המלצות ותוכת להטיל אחריות פלילית על כל מי שתמצא לנכון בהצבעת רב של חבריה.

   כנסת ישראל תתן תוקף של חוק יסוד למסקנות הוועדה (אם הכנסת תאשר את מסקנות הוועדה החסויה) ותפרסם לצבור דו"ח מבולמ"ס ולצמרת המדינה דו"ח מלא. סמכות החוק צריכה לאפשר לוועדה להדיח כל בעל תפקיד שתמצא לנכון בהווה ובעבר כולל שלילת פנסיה תקציבית . יהיה זה נשיא ביהמ"ש העליון, שופטי עליון, פקידי הפצ"ריה והיועמ"שיה, אנשי שב"כ, מטכ"ל, אמ"ן, משטרה, ……..

   אם הדו"ח ימצא כי בג"ץ חרג מסמכותו וידיו מגואלות בדם של אלפי יהודים – חובה להכניס את המסקנה לחוק יסוד השפיטה. מספרי תיקים. מי השופטים שקבלו את ההחלטות ולציין גם שלא ניתן פס"ד אבל השופטים כוונו את המדינה "להתקפל" ולסגת ומה תוצאות פעולות אלו על מנת ששופטים אחרים בעתיד שיקראו את חוק יסוד השפיטה ידעו מה ההשלכות של התערבותם בעניינים שלהם אין שום הבנה בהם. מה שופט\ת מבין בפרימטר מול מדינת אויב? מה שופט\ת יודע על סדרי הכח של האויב נניח 3 או 5 שנים לאחר מועד הדיון? האם השופט\ת שאל את עצמו, האם אני יכול לקבל החלטות בתיק הזה ואיך כל בתי המשפט במדינות ה- OECD היו מגיבים? האם שופט אמריקאי, קנדי או גרמני היה בכלל דן בכזו סוגיה?

   לסיכום, עם ישראל עבר שואה, זה לא שונה מבורות המוות באוקראינה ובלרוס של מלחמת העולם השניה. ביהמ"ש העליון להבנתי הביא עלינו את השואה הזו. זה נגמר במרחץ דמים של חצי יום ו- 1200 הרוגים ופי כמה אלפי פצועים. האשם העקרי לעניות דעתי הם שופטי בג"ץ, פצ"ריה ויועמ"שיה לדורותיהם.

   מי שאמור למנות את וועדת החקירה זה לא ביהמ"ש ולא הממשלה אלא הכנסת ועדיף תחת חוק יעודי לנושא.

   פוטנציאלית, סינואר כוון למאות אלפי הרוגים יהודים באותו היום. וזה יכול היה לקרות אם חוץ מחזית עזה יו"ש וערביי ישראל היו מצטרפים ללחימה. על זה סינואר בנה. הוא יפתח את המלחמה וכל מבקשי רעת העם היהודי יצטרפו. לא אני אומר זאת אלא מסמכי שלל שנתפסו בעזה ופורסמו בתקשורת.

   הגב

   1. יש מספר ועדות חקירה בחקיקה הישראלית. יש אגב, סיכום יפה בויקיפדיה.

      חוק ועדות חקירה, תשכ"ט–1969, מדבר על ועדות חקירה ממלכתית בישראל. זהו לעניות דעתי, לא החוק המתאים, היות ועל פי נוסחו – את הצורך בהקמת הועדה, אכן קובעים ממשלת ישראל או הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, אך מינוי חברי הועדה עצמם – נעשה ע"י נשיא בית המשפט העליון (ס' 4 לחוק)!

      שזה, איך נאמר …? לא בדיוק מתאים במקרה זה …

      כיוון שלומר בעדינות שיש להחלטות העליון – השפעה ***ישירה*** על מה שהתרחש באותו יום ארור, יהיה אכן נוסח מאוד-מאוד-מאוד עדין.

      עכשיו: אין ממש ספק, שאת מה שאירע, קדם והביא לאותו אירוע שחור – יש לחקור, להעמיד לדין ככל הניתן את האשמים (לכל הפחות, לנקוט נגדם סנקציות מנהליות או אחרות, מתוך מה שאפשר) ולמצות לכל הפחות, את מציאת המסקנות (לא בטוח שיישמו, כמו כל דבר בארץ, אך לכל הפחות – למצות את החשיבה ולמצוא אותן) – לכאורה, עפ"י פיסקה זו (שכולנו מסכימים לה), טכנית בלבד, ניתן לכאורה להגיש עתירה כזו (עפ"י לוגיקה יבשה).

      אך זו כאמור, לא צורת החקירה הראויה במקרה זה! לא לדעתי וכך נראה, גם לא לדעתך.

      ההסיבה לכך, אלמנטרית: זהו חוק אשר חוקק בשנים (1969, תרתי משמע) בהן בית המשפט, פשוטו כמשמעו – לא התערב במה שהיה בו 0.0001% של שיקול צבאי/בטחוני/מדיני. אפשר להתווכח האם זה טוב או רע (אהרון ברדק כתב על זה ספרים), אבל אז זו היית המציאות והיום איננה.

      בית המשפט של 30 השנים האחרונות, חד משמעית מתערב בעשייה והשפעתו אכן אינה מסתכמת רק בפסקי דין וזה עוד תיאור עדין ביותר, של מעשיה של כל המילייה המשפטית. וכל זאת נעשה, ללא שום אחריות. אפילו לא על תוצאה *ישירה* של מעשיך. כלום.

      בתפקידה המקורי של הרשות השופטת, הכרעה הסכסוכים – הדבר היה הגיוני. הסיכוי לאשמה מבוססת כזו, כנגד שופט – היה אפסי והיה סביר ביותר, לנתק את השופטים מאחריות על מעשיהם (הגם שקשה לראות לדוגמא, באכיפת חוב – כ"אחריות" של רשם/שופט, גם כאשר התוצאות הרבה פעמים, קשות מאוד). אך בתפקיד *ניהול המדינה* בידי בית משפט אקטיביסטי של ארהרון ברק, בו המונח "חוק" משמש כיסוי נוח לדעתו הפרטית של השופט (אשר אינה עליונה על דעתו של אף בוחר אחר) – משמעותית פחות.

      ככה זה, כאשר אתה מדמיין שהחוק זה אתה. דהיינו – הפסיקה/דיון אינם דעתו הפרטית של השופט אלא איזו יישות אמורפית, אשר "פשוט" מדברת מגרונו של השופט. זה החוק קבע/דיבר/גזר! מה פתאום שופט אחראי לתוצאות החלטותיו?!!!

      כך שחקיקה של 1969, בהחלט אינה רלוונטית בשנת 2026. אנחנו לא רוצים שעמית, ימנה מישהו (תרתי משמע), נכון?

      הדבר שאתה מתאר בחלקה השני של תגובתך, דומה מאוד לועדת חקירה פרלמנטרית (ס' 22 לחוק יסוד: הכנסת) אך הבעיה איתה היא שסמכותה חלה על עובדי מדינה, חברות ממשלתיות, תאגידים, רשויות מקומיות ומועצות דתיות בלבד. דהיינו, לא שופטים ולא פעילי "ציבור" למיניהם.

      בקיצור, לעניות דעתי, חוששני שבמציאות של 2023 (אני יודע מה השנה, כבר יהיה ברור), יהיה עלינו כחברה – לחוקק חקיקה ייעודית לחקירה זו.

      העתירות הנוכחית לעליון, נועדו לדעתי האישית, בדיוק למטרה ההפוכה – לאלץ הקמת ועדה חקירה (ממלכתית, אך נעזוב את ההגדרות החוקיות) אשר **עמית** ימנה את חבריה. תוך ניצול התירוץ, שנשמע בגרסתו הפשוטה, משהו כמו "הרי יש לחקור את טבח 7 לאוקטובר, נכון?"

      אז יש לחקור זאת, ללא ספק – אך להבדיל מכל מה שחקרנו בעבר – הפעם יש לחקור גם שופטים, עיתונאים, מפסיקי "התנדבות" כאלה ואחרים (עכשיו, **לאחר** שמישהו השתלט על תפקיד חשוב בטחונית, נראה למישהו עם שכל, שאותו אחד יכול לאיים על אזרחי ישראל בהפסקת שירותו – איזו מעטפת חוקית/תקציבית לא תבנה סביב שמירתו על כשירותו?) ועוד כמה.

      אין בחקיקה הנוכחית, מסגרת רחבה מספיק, ע"מ לקיים חקירה כזו. חקירה מלשון – סמכות הועדה. דהיינו, במידה הוצא זימון – החובה להופיע בפניה וחובה למסור את מלוא המידע שברשותך.

      הועדה הממלכתית נועדה לתכלית זו, אך לא – כאזרח ישראלי, *אינני מעוניין* ששופט יבדוק שופטים אחרים (חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969, סעיף 4(ב): יושב-ראש ועדת חקירה יהיה שופט של בית המשפט העליון או שופט של בית משפט מחוזי או שופט כאמור שיצא לגמלאות או שפרש). אין לי נוסח קסם, כיצד להרכיב ועדה זו אך אני די בטוח, שהמבנה הנוכחי – לא מתאים.

      הצד הנגדי של צורך זה, תהיה כמובן העובדה – שפוליטיקה ישראלית, אשר הופכת אישית יותר ויותר (מר גולן כמשל, כבר מזמן הפסיק להשקיע 99% מזמנו, במטרה לשכנע את בוחרי ישראל בצדקת דרכו – ובבחירות יזכה, מי שעמדתו נמצאה המשכנעת ביותר במציאות הנוכחית – 99% מהזמן לעומת זאת, הוא משקיע לספר מה הוא יעשה במידה ויבחר, למי שחושב שונה ממנו) – עובדה זו, תגרום לעצירה של כל יוזמה כזו.

      כאשר היה ניתן לקיים דיון ציבורי בצורה עניינית, הדבר היה אפשרי. במציאות, בה "נתניהו אשם ועכשיו אני אמצא במה" מחליף כל נימוק לוגי – לקיים דיון ענייני, הפך כמעט בלתי אפשרי.

      לכן כל יוזמה כזו, אשר אני לא חושב שיש יותר מדי ויכוח עליה (גם תגובתך ממש קרובה ל-מה שאני עומד לכתוב, אם כי שנינו מתנסחים באופן שונה, כמובן) תגיע כמובן, אל אותה נקודה – סביבה מתנהל הויכוח הציבורי בעשור האחרון:

      למי מרשויות השלטון, שמורה הזכות לומר את המילה *האחרונה*, בכל ויכוח ציבורי?

      האם זו המורכבת מנבחרי ציבור, אשר אזרחי ישראל בחרו בהם והנבחרים עומדים למבחן כל 4 שנים או לזו, המורכבת מכמה שופטים אשר מינו אחד את השני (למשפטנים קיימת זכות וטו בפועל, בועדה לבחירת שופטים) ואינם עומדים למבחן כלשהו (=אחריות על מעשהם), לעולם.

      סיבה זו, היית הסיבה אשר כתבתי כאן, בימי ניסיונו של שר המשפטים הנוכחי, להחזיר את המערכת לאיזון ובאופן לא מפתיע, אנו פוגשים אותה גם כאן. זו דרכה של כל שאלה יסודית. היא הסיבה לדברים רבים. הרבה יותר מדבר יחיד או כמה בודדים.

   2. למגיב אחמד (1) –> התשובה היא עליונות הכנסת על הרשויות האחרות
      —————————————————————

      א) מכובדי אחמד, לשאלה ששאלת יש תשובה. מדינת ישראל ביססה את מערכת המשפט שלה על מערכת המשפט המנדטורית בארץ ישראל של צבאות הכבוש הבריטי.

      ב) כמו ישראל, גם לבריטניה אין חוקה. חוקה היא כלי מאוד מסוכן ולא בכדי המערכת הבריטית לא ניסחה אחת. במערכת הבריטית יש את עקרון עליונות הפרלמנט.

      ג) מערכת המשפט הבריטית מבינה את הנזק העצום שיכולים לגרום השופטים ולכן זכות המילה האחרונה היא תמיד של הפרלמנט. הפה שהתיר בחוק מסויים יכול לאסור על ידי שנוי החוק.

      ד) אם כבר דברנו על המערכת הבריטית, היועמ"ש הוא שר שנהנה מאמון רוה"מ. מדובר במשפטן שהוא גם שחקן פוליטי. תתחלף הממשלה יתחלף היועמ"ש.

      ה) לדעתי, אם בחרנו בצורת משטר הזאת, היועמ"ש של הממשלה צריך להיות במעמד שר שילך להלחם בשם הממשלה. אם תשאל אותי מי מתאים לכזה תפקיד בישראל? לעניות דעתי, ח"כ גוטליב מתאימה. אין לי ספק שהיא תלך להלחם בשם הממשלה בערכאות או מי מטעמה ותפעל לייעץ לממשלה איך כן, בדגש על הכן ניתן לממש מדיניות. התפקיד שלה אסור שיכלול את תפקיד התובע המדינתי ותפקיד זה אמור להיות משרת אמון של יו"ר הכנסת ולהתחלף עם החלפת כנסת.

      ו) בניגוד למצב דהיום, לשופט באולם ביהמ"ש אין סמכות לגעת או להורות על הרחקה של יועמ"ש הממשלה מדיון שהממשלה או מי ממוסדותיה הם צד לדיון. בניגוד לשופט שהוא בסה"כ פקיד וכולנו הבנו איך ממנים בישראל שופטים וע"י מי ? (רמז, שר המשפטים ניסנקורן מינה 61 שופטי שלום ומחוזי בתוך שעתיים בישיבה עם עצמו בלבד). תזכורת בסרטון קצר למי ששכח: https://www.youtube.com/shorts/zbfO2Fe_OpQ.
      האם שר משפטים שלא ממפלגת "כחול לבן" או "יש עתיד" או "דמוקרטים" היו מאפשרים למנות כך? נראה לי שהבנו שרק הימין לא יכול למנות פקידת call center ללא וועדת מכרזים וחתימת יועמ"ש ו עתירה לבג"ץ של עוד ארגון "זכויות" הממומן בכסף קטרי או גרמני.

      ז) מאחר והבנו ששופטים ממונים ללא כל בעיה כאשר שר המשפטים הוא מהצד השמאלי של המפה וניתן למנות לבד 61 שופטי מחוזי ושלום בשעתיים – ואין ספק שהוועדה בדקה לעומק כל שופט ושופטת טרם שמונ\תה – (קריצה, ועוד קריצה).

      ח) בימים האחרונים ביהמ"ש העליון דן בשאלות שלא ברור לי מה הסמכות שלו לדון בהן. האם שר חייב למנות קצינה במשטרה? או, האם לנהל וועדת חקירה "ממלכתית" או האם רוה"מ חייב לפטר שר לאחר שהכנסת פסלה את הלכת דרעי ופנחסי וגם, השר לא הורשע בדין, לא בערכת ערעור ואפילו לא הוגש כתב אישום כנגדו. מה הסכוי שאיזה ביהמ"ש בעולם היה מקיים דיון בנידון כאשר חוקי יסוד הכנסת, הממשלה ופקודת המשטרה מעניקים את מלוא הסמכות לרוה"מ, לשר או לממשלה?

      ט) גם אם כל שופטינו היו מל"ו צדיקים, איזה ערך עודף יש למשפטן עם תואר ראשון במשפטים על פני נהג מונית או מוכר ירקות בשוק, וביננו, לא פעם מוכר הירקות שדובר ערבית מהבית ומבין קודים של חברה ערבית יגיע למסקנות טובות יותר מאשר משפטן עם תואר ראשון ואולי שירות בגלי צה"ל או פצ"ריה. הדבר המסוכן ביותר שסביר להניח שנתקל בו הוא הסכוי להדקר מהעט או במשרד.

      י) ולכן, לעניות דעתי, ללא קשר לחוק יסוד הכנסת, כנסת ישראל צריכה לחוק יעודי לשואה שעברה על העם היהודי באותו שביעי עצרת 7 באוקטובר. החוק חייב להכיל כי הכנסת מודעת לחוק יסוד הכנסת ובחרה להוסיף לו חוק יעודי. חוק זה הוא חוק מאוחר שמודע לאמור בחוק יסוד הכנסת ובא להוסיף לו לארוע ספציפי זה ולזה בלבד.

      יא) מה פחות או יותר קרה, נראה שכולנו מבינים, אני גם מעריך שכל מה שצריך היה לטייח כבר טוייח, כולנו הבנו שעו"ד בכירים יעצו כבר בתחילת המלחמה בכסף מאוד גדול לקצונה הבכירה. הסכוי שכל וועדת חקירה תמצא משהו שלא נמחק או שונה לדעתי הוא אפסי. לעניות דעתי, האשם המרכזי אבל לא היחיד הוא על בית המשפט העליון כשבתו כבג"ץ. חשוב מאוד ששופטי ישראל יבינו כי החלטות שיאפשרו לשופטים גרמנים לשבח אותם עד כמה הם נאורים בעוד כנס משפטי בנושא של משפט חוקתי בפרנקפורט, החלטותיהם יכולים להוביל לשואה כי שקרה רק לפני כשנתיים וחצי. ביהמ"ש אסור לו להתערב בהחלטות שעיקרן נושאי חוץ ובטחון. אסור לדון בגדר ההפרדה ביו"ש. אסור לדון בפרימטר מול עזה או לבנון או סוריה. אסור לדון האם יאה לפטר שר שלא הוגש כנגדו כל כתב אישום רק כי הוא לא בא בטוב ליועמ"ש הממשלה הקודמת – פשוט כי חוק יסוד הממשלה מעניק סמכות בלעדית לרוה"מ. אסור לביהמ"ש לדון בקדום או פטורין של קצינה במשטרה פשוט כי חוק יסוד פקודת המשטרה מעניק את הסמכות הבלעדית לשר המשטרה. אסור לביהמ"ש לתת זכות עמידה למי שאינו אזרח ישראלי וקל וחומר אם הוא נתין של מדינת אויב. רוצים לקבל החלטות פוליטיות יתכבדו השופטים וירוצו לכנסת ויקבלו את אמון הבוחר. עד אז, השופטים הם בסה"כ פקידים שאמורים להיות מיומנים בממוש החוק שחוקקה הכנסת ובעניינים שהחוק הסמיך אותם לקבל (פלילים, מסחרי, ענייני משפחה, תעבורה,……). אסור לשופטים לדון בהתאזרחות בישראל או מתן מעמד לזרים – בדיוק בשביל המטרה הזו יש שר הפנים או מי מטעמו.

      יב) מי שאשם הם הכנסת והממשלה שיכולים לחוקק כי פס"ד ספציפים בטלים והתקבלו ללא סמכות. הממשלה גם יכולה לפעול ע"פ החוק המפורש ולא ע"פ פס"ד פשוט כי החוק חזק יותר, ואם עסקינן בחוק יסוד אז הוא חזק מהחזק והוא בגדר אקסיומה.

      יג) כנסת ישראל יכלה לקבוע בחוק יסוד השפיטה כי הדיון שקויים בנושא חוק יסוד הלאום הוא בלתי חוקי, כנסת אוסרת על ביהמ"ש בכל הרכב ובכל ערכאה לדון בחוק יסוד. חוק יסוד הוא בגדר אקסיומה שפקידים כמו שופטים אסור שידונו באות אחת בחוק.

      יד) הכנסת יכלה לכתוב שורה אחת לכל עתירה של עוד ארגון הממומן בכסף זר בעניין חוק יסוד: לא בסמכות ביהמ"ש לדון בחוק יסוד. כנסת ישראל רואה בחוק יסוד שהתקבל ברב של 62 ח"כ כאקסיומה שרק הכנסת יכולה לשנותה.