לטראמפ היו סיבות טוובת לחזור ללחימה – הפוליטיקה, החימושים והתקשורת. אבל לא בטוח שזה מספיק
טראמפ אומר שהפסקת האש עם איראן הסתיימה. אבל השווקים למדו שאצל טראמפ, הסיפור אף פעם לא באמת נגמר. איום יכול להיות רק נקודת פתיחה בדרך להתקפלות נוספת, אבל האם הפעם הזאת היא שונה? מה השוק מפספס?
מאז שמזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן נחתם ב-17 ביוני, טענתי שהמשא ומתן לא ישרוד את 60 הימים הראשונים. הייתי קול בודד, והחוזים העתידיים על הנפט ירדו בהתמדה. הצהרתו של טראמפ אתמול שהפסקת האש הסתיימה איששה את עמדתי. אבל כשמדובר בטראמפ, למדתי שהתפנית הבאה לעולם אינה רחוקה. האם המלחמה באמת עומדת להתחדש? או שזוהי רק ההקדמה להתקפלות נוספת?
רק לפני שבוע טראמפ הרגיע את כולם שהמשא ומתן עם איראן מתקדם היטב. בעקבות סבב השיחות האחרון בקטאר, הוא אמר לכתבים ש"היו להם פגישות טובות מאוד" והוסיף שפירוק הגרעין האיראני מתקדם יפה. אז מה השתנה? מה הוביל אותו לזנוח הפסקת אש שנראה היה שהוא נחוש כל כך לשמר רק ימים ספורים קודם לכן? מה הוא יודע השבוע שהוא לא ידע בשבוע שעבר? או שהוא פשוט הסיט את תיק ההשקעות שלו למניות אנרגיה? לפני שלושה שבועות, טענתי שאיראן לא תקל על טראמפ להתקפל. זו עדייו מסגרת הניתוח המועדפת עליי בנוגע לעימות הזה. אני משער שזו הסיבה שטראמפ שוקל כעת מחדש את מזכר ההבנות. המחיר שאיראן דורשת כדי להעניק לו נתיב יציאה פשוט עלול להיות גבוה מדי, אפילו עבור טראמפ.
מנקודת מבטה של טהראן, היא ניצחה במלחמה. כפי שהסברתי בסרטון אחר, יש לה סיבות טובות להאמין בכך. העובדה הפשוטה שהמשטר האיראני עדיין עומד על תילו לאחר 40 יום של מסע הפצצות שיטתי מצד הצבא החזק בעולם, היא כשלעצמה הישג גדול. כישלונו של טראמפ להוריד את המשטר על ברכיו רק חיזק את הניצים, ובמיוחד את משמרות המהפכה, שיוצאות מהמלחמה עם יוקרה והשפעה רבות יותר בבית. מנקודת מבטה של טהראן, טראמפ גם נראה חלש. נראה שאין לו תיאבון רב למחיר נפט גבוה לאורך זמן, או לכאב הכלכלי שהוא מסב לו. ביום שבו נחתם מזכר ההבנות, טראמפ אמר שלוש פעמים שהוא לא רוצה להיות הרברט הובר, הנשיא המזוהה עם מפולת שוק המניות של 1929. מתן הפטור מסנקציות על הנפט מבלי לדרוש דבר בתמורה רק גרם לו להיראות נואש עוד יותר.
אם איראן מאמינה שהיא ניצחה במלחמה ורואה את טראמפ כחלש, אך טבעי שהיא תנסה לחלץ ממנו את מירב הוויתורים האפשריים. אני משער שהטריגר המיידי לקריסת תהליך מזכר ההבנות היה מחלוקת סביב שחרור הפעימה הראשונה של הנכסים האיראניים המוקפאים. אני חושב שאיראן הבינה ששחרור 6 מיליארד הדולר הראשונים אמור להיות אוטומטי, בעוד שטראמפ האמין שהוא מותנה בוויתורים איראניים, או שפשוט שינה את דעתו. איננו יכולים לשלול את האפשרות האחרונה, ולו רק בגלל תגובת הנגד הפוליטית שעורר מזכר ההבנות, שהותקף מיד ע"י הניצים בוושינגטון כהתקפלות משפילה. העובדה שמזכר ההבנות לא סייע לשיעורי התמיכה בטראמפ בנושא איראן מרמזת שהאמריקאים לא קונים את הצגתו את ההסכם כניצחון אמריקאי מוחלט. ייתכן שטראמפ הגיע למסקנה ששחרור 6 מיליארד הדולרים כעת יזיק לו פוליטית יותר מאשר עיכובם. אם כך המצב, זה מסביר מדוע הוא החליט לשים קץ להפסקת האש, לפחות לעת עתה.
ישנם שלושה שיקולים נוספים שאולי תרמו גם הם להחלטתו של טראמפ להשעות את הפסקת האש. ראשית, נראה שהניצים כלפי איראן בבית הלבן שבים ומבססים את מעמדם. דיווחים רבים מצביעים על כך שמרקו רוביו (מזכיר המדינה), פיט הגסת' (מזכיר ההגנה) וג'ון רטקליף (ראש ה־CIA) התנגדו למזכר ההבנות. תפקידו של רוביו בתיווך ההסכם בין ישראל ללבנון, שאינו מתיישב בקלות עם מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, מרמז על כך שהפלג הניצי בממשל מתחיל להשיב לעצמו השפעה. טראמפ אינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מהם לחלוטין, משום שאם יעשה זאת, והמשא ומתן ייכשל בסופו של דבר, יהיה לו קשה הרבה יותר להטיל את האחריות למזכר ההבנות על ג'יי.די ואנס.
לאורך הקריירה הפוליטית שלו, טראמפ הפגין העדפה חזקה לשימור האפשרות לשנות כיוון או להסיט אחריות אם האירועים ייפנו לרעתו. שנית, הפסקת האש בת שלושת החודשים ככל הנראה הותירה את ארה"ב בעמדה חזקה יותר לנהל מבצע צבאי מוגבל נוסף. סביר להניח שלספינות היה זמן להתחמש מחדש, סוללות ההגנה האווירית חודשו ממלאים קיימים, טילים שכבר נמצאים בפס הייצור החלו להיכנס לשירות, ולפנטגון היו כמה שבועות להעביר תחמושת מזירה לזירה. אפילו חידוש חלקי של תחמושת חיונית עשוי להגביר את ביטחונו של טראמפ לאיים שוב בכוח, למרות תיאבונו המועט למערכה ממושכת. שלישית, לטראמפ יש תמריץ חזק להסיט את תשומת הלב מהביקורת הגוברת סביב השאלה עד כמה הונו האישי הרוויח מנשיאותו. הצהרת ההון שלו ל-2025 הראתה שהרוויח יותר ממיליארד דולר ממיזמים הקשורים לקריפטו, ושחשבונות ההשקעות שלו ביצעו יותר מ-21,000 עסקאות בניירות ערך במהלך השנה. הגילויים האלה העצימו את השאלות סביב ניגודי עניינים אפשריים. למשבר צבאי יש פוטנציאל להשתלט על סדר היום התקשורתי ולהסיט את תשומת הלב מהפרשות האלה.
אם טראמפ יסרב להציע ויתורים נוספים ללא צעד הדדי מצד איראן, מה איראן צפויה לעשות? איראן ניצחה בסיבוב הראשון של העימות הזה בכך ששיבשה את תנועת המכליות דרך מצר הורמוז. כעת יש לה תמריץ חזק לבסס שליטה מוחלטת במצר, בכך שתוכיח ששום כלי שיט אינו יכול לחצות אותו בבטחה ללא אישור איראני. זה יכלול מניעה מספינות להשתמש בנתיב האמריקאי לאורך חופי עומאן. בחודש האחרון, תהיתי מדוע איראן לא סגרה את הנתיב האמריקאי. האם משום שחסרה לה היכולת, או משום שבחרה להמתין? אירועי השבוע החולף מצביעים בבירור על האפשרות השנייה. איראן פגעה בלפחות שלוש מכליות מסחריות, וארה"ב לא הצליחה למנוע את המתקפות האלה. זה לא מוכיח שאיראן מסוגלת לסגור לחלוטין את הנתיב האמריקאי, אבל זה כן מרמז שיכולתה לאיים על הספנות נותרה בעינה, למרות הנוכחות הצבאית האמריקאית. המסקנה ההגיונית היא שאיראן אפשרה את התנועה בנתיב האמריקאי משום שציפתה לקבל בקרוב את 6 מיליארד הדולר הראשונים מנכסיה המוקפאים. כשהציפייה הזו השתנתה, התמריץ של איראן השתנה באופן דרמטי. האם טראמפ יחליט לשחרר את הכסף כדי להימנע מהסלמה? לפני ה-4 ביולי אולי זה היה נכון, אבל לא כרגע. אני חושב שמחיר הנפט בדרך למעלה.
