בשמאל טוענים ש״נתניהו הרס את ישראל״, העובדות טוענות אחרת
אולי הפזמון הנפוץ ביותר שמהדהד ללא הרף בתיבת התהודה שהאפילה על מרבית הדיון הפוליטי בישראל הוא ההאשמה ש"ביבי הרס את הארץ".
למעשה, החזרה האינסופית כמעט על הטענה העניקה לה מעמד אקסיומטי – כאילו היא אמת צרופה שמובנת מאליה ואינה דורשת ממפיציה שום חובת הוכחה כדי לבסס את אמיתותה.
אולם, קיים צבר הישגים נכבד למדי שסותר באופן מובהק את ההאשמה החמורה הזו.
ביטחון
כל ההנהגה שכיהנה לפני אוקטובר 23', ושמטרתה המוצהרת הייתה השמדת המדינה היהודית, חוסלה כולה – דבר המעביר מסר נחרץ וברור שהליכה בעקבותיה עלולה להתברר בסבירות גבוהה כהחלטה מסוכנת ואף "סופנית".
בין אלה שכבר אינם איתנו נמצאים האחים סינוואר צמאי הדם; מוחמד דף, אומן ההתחמקות; איסמעיל הנייה, הנהנתן בעל ההון המופלג; חסן נסראללה, הרברבן השחצני; והאייתוללה עלי חמינאי, התיאוקרט הרצחני – יחד עם שורה של מקורבים ועושי דברם.
בשדה הקרב, פעילות מתמשכת של צה"ל הביאה את סוריה לסף התפרקות, אך חשוב מכך, ניתקה אותה מחיזבאללה ומאיראן, וכך למעשה מוטטה את "הגשר השיעי" שחיבר בין איראן ללבנון. בתוך לבנון עצמה, על אף שחיזבאללה עדיין הצליח לשרוד כגוף בעל כוח בלתי מבוטל, הוא כבר אינו נתפס כמגן לבנון, אלא בעיני רבים כמחריב לבנון.
בעזה, מרבית הרצועה איננה אלא עיי חורבות, כאשר 60%-70% ממנה נמצאים בשליטת צה"ל – כאשר הרעיון של העברת אוכלוסין רבתי שומר על תנופה מתמשכת, אם כי לא בקצב מספק. באיראן, מרבית התשתית – הן הפיזית והן האנושית – שעליה התבססה תוכנית הגרעין של טהרן, חוסלה, או לפחות עוכבה לשנים לא מעטות.
אולם, כאן המקום למילת אזהרה: למרות ההישגים, אין מקום לזחיחות דעת או לשביעות רצון יתרה. הצלחות מבצעיות ראשוניות עלולות להתברר כקצרות טווח וחמקמקות. אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא זו של קודמו של נסראללה, עבאס אל-מוסאווי, שחוסל על ידי צה"ל בלבנון ב-1992 – מהלך שהביא את נסראללה, האכזר אף יותר, לראש הארגון, והצית שורה של התקפות טרור קטלניות על אזרחים ומתקנים ישראליים, בייחוד בבואנוס איירס.
כלכלה
מכאן והלאה, שאר הניתוח יעסוק בביצועים הכלכליים של המדינה תחת ממשלת נתניהו – בייחוד בתקופה לאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 23' – שזכו לתשומת לב תקשורתית פחותה בהרבה מזו שהוענקה לאלה בתחום הביטחוני.
ראוי לציון שהביצוע הכללי של המשק הישראלי עלה בהרבה על זה של כמעט כל יתר המשקים המערביים – וזאת על פני מגוון רחב של מדדים.
להלן מספר דוגמאות:
תוצר לאומי גולמי (תמ"ג) לנפש:
בעוד שהמשקים של מדינות ביבשת אירופה התמודדו עם קיפאון מתמשך, ישראל שמרה על מקום מוביל כאשר התמ"ג לנפש שלה כבר מתקרב ל-$70,000 – ועבר את זה של מדינות מערביות חשובות כגון גרמניה, צרפת, יפן, קנדה ובריטניה, ואף את זה של איחוד האמירויות הערביות (UAE), עתירת עתודות הנפט והגז.
ככלל, בשלושת העשורים האחרונים – הצמיחה בישראל הייתה מרשימה, מה שבא לידי ביטוי בגידול היחסי בתמ״ג לנפש. בשלושת העשורים הללו הנתון עומד על צמיחה של 275%, גבוה בהרבה מארה"ב (215%) וכמעט כפול מהשיעור בבריטניה ובאיחוד האירופי (147% ו-147%, בהתאמה).
שער החליפין:
החוסן الכלכלי של המדינה משתקף בכוחו של המטבע הישראלי. למעשה, הביקוש לשקל הפך אותו לאחד המטבעות החזקים בעולם בשנים האחרונות. יתרה מזו, על אף המלחמה והתחזיות הקודרות שרווחו מיד לאחר שפרצה, השקל נסק דרמטית מול הדולר האמריקאי (כ-36%) – משפל של מעט מעל 4 שקלים לדולר לרמת שיא של מתחת ל-2 שקלים לדולר (!). בעת כתיבת רשימה זו, השער הוא בסביבות 3 שקלים לדולר. כמו כן, ערכו עלה משמעותית מול האירו (מעל 18%) ומול הליש"ט (מעל 17%).
השקעות זרות ישירות (FDI):
ההשקעות הזרות בישראל זינקו מאז מלחמת אוקטובר 23'. למעשה, ישראל הובילה את העולם במשיכת השקעות זרות ביחס לתמ"ג (מה שכמובן תרם לביקוש עבור המטבע הישראלי ולשערו הגבוה של השקל).
יתר על כן, השוואה בין-מדינתית של השקעות זרות ישירות כאחוז מההשקעה הגולמית בהון קבוע מראה שמשקיעים בינלאומיים רואים בישראל מקום מבוקש בהחלט להשקעה: בישראל, שיעור ההשקעות הזרות הישירות בכלל יצירת ההון הקובע עומד על 13.7% – יותר מפי שניים מהשיעור העולמי הכולל של 5.3%, ופי שלושה מזה של הכלכלות המפותחות (4.7%) ושל ארה"ב (4.4%).
כמובן, אין באמור לעיל כדי לרמוז לכך שנתניהו חף מטעויות או מעל לביקורת. אדרבא, על אף המעלות המרובות והבולטות שלו, הוא אכן מנהיג בעל פגמים משמעותיים, שעשה לא מעט דברים שמוטב היה להימנע מהם, ונמנע מלעשות לא מעט דברים שמוטב היה לעשותם.
אולם, אף שאי אפשר להתעלם מחסרונותיו או להתכחש להם, הם כנראה פחותים בהרבה מאלה של כל יריב פוטנציאלי הנראה כעת באופק.
לפיכך, לקראת הטלת פתק ההצבעה בקלפי בבחירות הקרבות, נראה כי התבונה מחייבת להישמע לאמרה הידועה: "כאשר משהו פועל כשורה, אין צורך לתקנו".




