הסקרים מבשרי רעות למפלגה הרפובליקנית, אבל לא בטוח שלטראפ אכפת
נותר מעט יותר מחודש עד לבחירות האמצע בארה"ב. מה ההיסטוריה מלמדת אותנו על המניות בישורת האחרונה? האם השנה תתנהל לפי הכלל, או תחזור על היוצא מן הכלל? מה השוק מפספס?
כידוע, שוק המניות בארה"ב הפגין עמידות יוצאת דופן בפני העלייה בתשואות האג"ח ובמחירי הנפט. מדד ה-VIX (מדד התנודתיות הצפויה ב-S&P 500) מרמז שהמשקיעים כמעט לא מוטרדים מאף אחד מהם. הסבר אחד הוא הצפי לצמיחה חזקה ברווחים, הסבר נוסף עשוי להיות בחירות האמצע המתקרבות. מבחינה היסטורית שנות בחירות האמצע קשות לשוק המניות, אך החודש האחרון מספר סיפור שונה מאוד. בתשע מתוך 11 מערכות בחירות האמצע האחרונות, מדד ה-S&P 500 עלה בחודש שלפני ההצבעה. אבל הפעם היחידה שבה הוא ירד הייתה תחת דונלד טראמפ ב-2018. האם השנה תתנהל לפי הדפוס ההיסטורי, או שטראמפ יתברר שוב כיוצא מן הכלל? האם באמת ישנה רשת ביטחון בחסות טראמפ?
הנה מה שקרה ב-2018: קיצוצי המס של טראמפ הגדילו את רווחי החברות. הכלכלה הייתה חזקה, מניות הטכנולוגיה סייעו לדחוף את השוק לשיאים. אבל הצמיחה החזקה גם דחפה את תשואות האג"ח כלפי מעלה. הפדרל ריזרב העלה את הריבית, והמשקיעים חששו מהידוק מוניטרי נוסף בהמשך. ממש כמו היום, טראמפ נלחם בפד. באוקטובר, הוא האשים אותו בכך שהשתגע. אבל תקיפת הפד לא מנעה משוק המניות לרדת. טראמפ גם הסלים את מלחמת הסחר שלו עם סין. ימים ספורים בלבד לפני ההצבעה, דיווחים שוושינגטון נערכת להטיל מכסים על יתר היבוא מסין סייעו להצית גל מכירות נוסף. מדד ה-S&P 500 ירד בסופו של דבר בכ-4.5% בחודש האחרון שלפני הבחירות.
מהו הלקח ל-2026? טראמפ רצה מחירי מניות גבוהים יותר, אבל הוא גם רצה לנצח בעימות שלו עם סין. כשהמטרות האלה התנגשו, הלו"ז של הבחירות לא הגן על המשקיעים.
ממש כמו ב-2018, הרפובליקנים אינם במצב טוב בסקרים. ממוצע הסקרים של RealClear מעניק לדמוקרטים יתרון של יותר מ-8% בכוונות ההצבעה לקונגרס ברמה הארצית. זה לא מתורגם ישירות למושבים, אבל זה כן מרמז שהרפובליקנים ניצבים בפני איום רציני על הרוב בבית הנבחרים. הבעיה של הרפובליקנים אינה מוגבלת לבית הנבחרים. הסקרים לסנאט מראים שהם מגינים על מושבים בצפון קרוליינה, באוהיו ואפילו בטקסס. לדמוקרטים לא מובטח שיזכו בשליטה, אבל טראמפ ניצב בפני סבירות גוברת שיאבד את שני בתי הקונגרס. שאלת מיליון הדולר למשקיעים היא עד כמה אכפת לטראמפ.
ב-2018 טראמפ עדיין ניצב בפני מסע הבחירות שלו עצמו לכהונה נוספת. היום הוא מכהן בכהונתו האחרונה המותרת לפי החוקה. זה אומר שהוא עשוי להיות אפילו פחות מוכן להקריב את יעדי הליבה של מדיניותו כדי להגן על מושבי מפלגתו. בחודש מאי הוא אמר: "לא אכפת לי מבחירות האמצע." הוא הגיב להערכה של איראן שלחץ הבחירות יאלץ אותו לסגת. בשבוע שעבר באו"ם, הוא חיזק את המסר הזה. הוא אמר: "מה שהם לא מבינים הוא שאני לא מתמודד." לדעתי, המשקיעים לא לוקחים את האזהרה הזאת ברצינות מספקת. טראמפ בבירור רוצה שהרפובליקנים ינצחו. אבל אני חושב שניצחון בעימות עם איראן עשוי להיות חשוב לו יותר מצמצום הפסדי הרפובליקנים. וכשהרפובליקנים מפגרים בפער גדול בסקרים, הוא עשוי להאמין שאפילו ויתורים בשלב הזה לא יצילו את הרוב שלהם בשני בתי הקונגרס. זה יהפוך נסיגה לאפשרות אפילו פחות אטרקטיבית. אילו טראמפ התכוון להתקפל מול איראן, הוא היה עושה זאת כבר. העובדה שהוא לא עשה זאת עד עכשיו מפחיתה בהרבה את הסבירות שזה יקרה עכשיו.
אם טראמפ לא עומד להתקפל, אז לאיראן אין סיבה לאפשר לו למשוך את המשא ומתן הנוכחי. ייצוא הנפט האיראני התייבש מאז אוגוסט, והריאל האיראני נפל לשפל שיא בשוק החופשי השבוע. חזיתי בשבוע שעבר שאיראן תפעל בקרוב לחנוק את התנועה המתאוששת דרך מצר הורמוז.
בסוף השבוע, מפקד צבא איראן, אמיר חאתמי, השמיע אזהרה בוטה. הוא אמר: "אם איראן לא יכולה לסחור, אם איראן לא יכולה לחיות, איש לא יוכל לסחור או לחיות." לדעתי, האפשרויות של איראן ברגע זה פשוטות: להסלים או לקבל תבוסה מוחלטת. המהלך הרציונלי, כמובן, עבור איראן הוא להסלים כל עוד היא עדיין יכולה. זוהי הנחת המפתח שבבסיס העמדה השורית שלי לגבי הנפט. ההתפתחויות השבוע חיזקו את הביטחון שלי.
אם אתם זוכרים, בשבוע שעבר טענתי שאיראן הקדישה את החודשיים הקודמים בניסיונות לשכנע את סעודיה ואת מדינות המפרץ האחרות לקבל הסדר שיעניק לטהרן שליטה בפועל על המעבר דרך מצר הורמוז. אני טוען שמתן מעבר ליותר מכליות סעודיות במצר היה הגזר שטהרן נופפה בו מול ריאד. אבל האירועים השבוע מרמזים שאיראן עשויה להתקשות לסגור את העסקה. ביום ראשון, בנימין נתניהו ביקר באיחוד האמירויות. דיווחים בתקשורת מתארים דיונים על איראן ועל הביטחון האזורי עם נציגים מכמה מדינות באזור. כעבור יומיים, סגן נשיא איחוד האמירויות ביקר בסעודיה, הביקור הראשון מסוגו מאז הקרע בין שתי המדינות. אני חושד שידו של טראמפ בפעילות הדיפלומטית הזאת. אי אפשר להוכיח את ההשערה הזאת, אבל רצף האירועים עולה בקנה אחד עם מאמץ לאחד את שותפותיה של ארה"ב באזור סביב תגובה משותפת לאיראן.
טהרן מנסה לגייס את מדינות המפרץ לצדה, טראמפ מנסה למשוך אותן בכיוון ההפוך. אם איראן תסיק שהגזר שלה אינו עובד, היא מיד תחפש את המקל.
זעזוע נוסף במחיר הנפט אינו האירוע היחיד שמסכן את המניות בחודש הקרוב. אירופה וסין מתקרבות לרגע מכריע ביחסי הסחר ביניהן. האיחוד האירופי רוצה לבלום את הזינוק בייבוא מסין שהרחיב את גירעון הסחר שלו ולחץ על יצרניו. פסגת המועצה האירופית שתיערך ב-15 וב-16 באוקטובר עשויה לסמן את יריית הפתיחה בעימות סחר גדול.
לפני כמה שבועות, הזהרתי שטראמפ עשוי בקרוב לאסור שימוש במודלי AI סיניים ולעורר תגובת נגד מבייג'ינג. אני עדיין חושב שזה בלתי נמנע, לנוכח סגירת הפער המהירה של סין ב-AI. אבל ההתבטאויות האחרונות של טראמפ מרמזות לכך שהוא עשוי להרגיש שיש לו זמן לפני שיצטרך לפעול. לקראת הפסגה שלו ב-24 בספטמבר עם שי ג'ינפינג, הוא אותת ששני המנהיגים רצו להשאיר את המצב בתחום ה-AI ללא שינוי מהותי. ואז השבוע, הוא אמר לבכירים בתעשיית הטכנולוגיה: "יש לנו יתרון גדול, ואנחנו נשמור על היתרון שלנו." האם טראמפ השתכנע שארה"ב יכולה לשמור על ההובלה ב-AI בלי לשנות כיוון? או שהוא החליט שעימות עם איראן פירושו דחיית עימות עם סין כרגע? אם מדובר באפשרות השנייה, למשקיעים במניות ובאג"ח יש אפילו יותר סיבות לחשוש מזינוק נוסף במחיר הנפט, ומוקדם יותר מכפי שהם עשויים לחשוב.
