נישואי עונג: זנות ואונס בחסות האסלאם

אירוע מזעזע בו נערה הודית נמכרה לגבר סודני בעל כורחה, פתח צוהר הצצה לתופעה נפוצה בעולם המוסלמי הנקראת "נישואי עונג" • בפועל מדובר בחוזה נישואין לטווח קצר השולל מהאשה את מרבית זכויותיה, למעט תשלום עבור סיפוק יחסי-מין לבעל • כך, בחסות האסלאם, מתאפשרת קיומה של תעשיית זנות וסחר בנשים

אירוע שהתרחש לאחרונה במחוז הידראבאד שבדרום הודו עורר דיון ציבורי סוער במדינה: הוריה של נאוסין טובסבאום בת ה-17 כפו עליה להינשא לגבר סודני מח'רטום, בן 44, נשוי ואב לשני ילדים, תמורת תשלום של פחות מ-1,800 דולר. משך הנישואים נקבע לארבעה שבועות בלבד, בזמן שהגבר שהה בהודו, הרחק מביתו, לצורך עסקיו. לבסוף, כאשר החתן ובני משפחתה של הנערה אילצו אותה לממש את הנישואים, היא הצליחה להימלט ולהגיש תלונה במשטרה.

סיפורה של נאוסין הוא רק מקרה אחד מיני רבים, המהווה הצצה לתעשייה שלמה של זנות וסחר בנשים בחסות האסלאם, המכונה "נישואי עונג" (ניכאח אל-מֻתְעַה). על-פי הערכות שונות, תופעה זו רווחת בקרב כ-40% מכלל המשפחות המוסלמיות בהודו המסרסרות בבנותיהן כדי להקל על מצבן הכלכלי הקשה. בהודו, בה 15% מכלל האוכלוסייה הם מוסלמים, נישואי עונג אינם חוקיים, אך בכל זאת נפוצים מאוד בקרב הקהילייה המוסלמית שבדרום המדינה.

איזה מין נישואים

כפי שניתן להבחין, נישואי העונג מושתתים על קיום יחסי-מין, שנעשים בפעמים רבות בניגוד לרצונה של ה"כלה". משך הזמן המינימלי לנישואים הוא 3 ימים והם נמשכים, בדרך כלל, עד מספר חודשים, כאשר מחירו של השירות נע בין 300 דולר לאלפי דולרים. נערות בתולות, יש לציין, הן מצרך מבוקש במיוחד ולכן מחירן גבוהה יותר.

ייעודם הדתי של נישואי העונג הוא למנוע מן הגברים הנעדרים מביתם לתקופות ארוכות להשתמש בשירותי זנות, האסורים על-פי האסלאם, ובאותה מידה למנוע מנשים לעבור על איסור הניאוף – חטא שעונשו הוא מלקות לרווקות וסקילה לנשואות.

למרות שישנן גם נשים הפונות לנישואים הזמניים מיוזמתן, כמוצא למצוקה כלכלית, אין ספק כי החוזה שנחתם בין הצדדים איננו מיטיב עם האישה. האישה מוותרת על מגורים, על פרנסה ועל חלקה בחיים משותפים עם בעלה, אך מסכימה לכך שהגבר יבוא לביתה בכל זמן שירצה ביום או בליל.

בחסות חופת האסלאם

נישואי העונג אינם נוהגים בהודו בלבד, אלא בעולם המוסלמי כולו. מקורו של הנוהג בתקופה הפרה-אסלאמית, אך האסלאם אימץ אותו כבר בימי מוחמד ומשמר אותו עד ימינו אנו. התוקף ההלכתי לנישואי עונג מצוי בקוראן עצמו: "…הותר לכם לבקש נשים, זולת אלה שנמנו בפניכם [נשים נשואות] וזאת בתמורה לרכושכם ובתוקף קידושי נישואין ולא בזימה ובאהבהבי מסתרים. שלמו לנשים אשר תתענגו עליהן ולא יהיה עליכם עוון בכל אשר תסכימו ביניכם לאחר שתִפְסקוּ. אלוהים יודע וחכם" (4:24); והוא מקבל משנה תוקף באזכורים נוספים בחדית' ובספרות המוסלמית המאוחרת יותר.

נוהג זה רווח במיוחד באסלאם השיעי. בספרו "תוזיהול מסאיל" (הסבר הבעיה) הביע מנהיג המהפכה האסלאמית האייתוללה ח'ומייני, אמונה עמוקה בנחיתות האישה מבחינה פיסית, פסיכולוגית, מוסרית ואינטלקטואלית. בניגוד לנאומיו הפומביים המפארים את תפקידה כאם, מתגלה בספרו מרכזי תפקיד אחר שהוא מייעד לאישה: סיפוק צרכיו המיניים של הגבר. נאמן להשקפתו, החייה ח'ומייני את הנישואים הזמניים, שהיו נדירים יותר בתקופתו של השאה, כמו גם את הפוליגמיה.

אולם גם אצל הסונים התופעה רווחת למדי. בשנת 2006 אסר "המכון להלכה אסלאמית", השייך ל"איגוד העולמי המוסלמי" שבמכה, את הנישואים הזמניים כפי שהם נהוגים באיסלם השיעי, אך התיר את נישואי המִסְיַאר, או "נישואי נוסע" הנהוגים בעיקר ערב הסעודית, מצרים וסוריה, שמטרתם לתת מענה לצרכיו המיניים של הגבר הנע ממקום למקום.

ההבדל בין "נישואי עונג" לנישואי הנוסע הוא אחרי-הכל זניח, ומתמצים בכך שנישואי הנוסע נעשים בנוכחות שני עדים והם אינם מוגבלים בזמן. במרבית המקרים אין לאישה זכות ללדת ילדים ואם נולדים ילדים בנישואים אלה, הבעל משוחרר מכל אחריות לגידולם או פרנסתם. מרבית "נישואי הנוסע" אינם מחזיקים זמן רב והם מסתיימים בגירושים.

זנות ממוסדת

עם התפתחות האינטרנט, נרשמה עלייה משמעותית בשכיחות הנישואים הזמניים. הודעות כגון זו של "ד"ר מצרי בן 45" המחפש לו "סעודית יפה ולבנה בגיל 40-28 לנשואי מסיאר. אבוא אליה פעמיים בשבוע", הפכו לעניין שבשגרה. המודעות מלמדות הרבה על אופי התופעה. כך למשל, ניתן להבחין כי לא מדובר בגברים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך: "רואה חשבון מצרי בן 30 מבקש להתחתן בנשואי מסיאר עם סעודית. אין חשיבות לגיל, למראה, אם יש ילדים, אם היא אלמנה, רווקה או גרושה. החשוב הוא היכולת להשביע רצונות של גבר הכמהּ לדברים מותרים הלכתית (חלאל)"; "צעיר משכיל מאוד בן 29, מלא מרץ ובעל אישיות כובשת, מחפש אישה רווקה או אלמנה בגיל 50-18 המתגוררת בסוריה לנשואי מיסיאר".

הלכה למעשה, תופעה זו איננה שונה במאומה מ"תיירות מין" או זנות, אך בשל החסות הדתית היא נחשבת כלגיטימית. כך, בשנת 2006 אמר סגן נשיא אינדונזיה יוסוף קאלה, בסמינר לאנשי עסקים מתחום התיירות, שהוא היה מעוניין למשוך יותר תיירים ערביים למולדתו, כאשר נישואי עונג הן אחת הדרכים הלגיטימיות: "מה רע? כך נגדיל את התיירות ובסופו של דבר תוכל האישה לקנות לה בית במסגרת העסקה הזאת", אמר סגן הנשיא.

אין מידע מדויק על שיעור הנישואים הזמניים ו"נישואי הנוסע" בעולם המוסלמי, אך העדויות הרבות מספור, בנוסף לאתרי האינטרנט המצויים והנגישים מוכיחים כי זו תופעה שכיחה ביותר.

נאוסין טובאסום מהודו, לא הסכימה להיות קורבן של דת בה ההגמוניה המוחלטת היא בידי הגברים ונשים נועדו לשרת את צרכיהם המיניים. היא אזרה אומץ ונמלטה מאונס ומזנות בחסות הדת. בטופס התלונה שמילאה במשטרה כתבה: "הייתי תמימה ולא ידעתי במה מדובר. הם עשו את ההסכם מאחורי גבי, ללא ידיעתי ולאחר שנחתם כפו עלי למלא אחר ההסכם". בהודו יכולה הייתה נאוסין לפעול כך, אך במרבית המדינות המוסלמיות אין מי שיקשיב לנערות ולנשים הללו, והן נידונות לחיים שכולם סיפוק צרכיהם של גברים מזדמנים.