חוק אובמה-קייר מקדם "צדק חברתי" על גבה של האוכלוסייה הצעירה והבריאה, פוגע במעוטי-יכולת רבים ומגדיל את החוב הלאומי.
מפגינים נגד אובמה-קייר. צילום: Generation Progress
בשבועות האחרונים עוסק טוד בלום, רואה חשבון צעיר מנברסקה, בעיקר בעינייני ביטוח. לקוחותיו מתקשרים אליו ללא הרף, ומבקשים עצה כיצד להתמודד עם העלייה החדה בפרמיות שלהם. הסיבה? חוק אובמה-קייר, או בשמו הרשמי "חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה". ראשית, החוק שינה את שיטת המיסוי, כך שכיום אמריקני ממוצע זכאי להחזר מס על ביטוח שנרכש רק אם הוצאות הבריאות שלו מהוות 10% מכלל ההכנסה שלו, במקום 7.5% שנדרשו בעבר. שינוי זה מקשה על אנשים צעירים ובריאים כמו טוד ולקוחותיו להשיג החזרי מס, כפי שהיה עד כה. במקביל, הוביל החוק לכך שהפרמיות של בני 27 התייקרו ב-279% והפרמיות של בני 40 ב-288%.
לבסוף, גם בלום עצמו לא נמלט מן הגזרה: בסוף ספטמבר הוא קיבל הודעה מחברת הביטוח הפרטית שלו "צלב כחול מגן כחול", שדרשה ממנו תוספת של 4,000 דולר לשנה, במידה והוא מעוניין להמשיך להחזיק תוכנית הביטוח המותאמת-אישית הנוכחית שלו.
חזון השיוויון לא פרקטי
עליית מחירי הביטוח בארה"ב נובעת כתוצאה מהחלטתו של הנשיא אובמה, כי כל האזרחים – חולים ובריאים, צעירים וזקנים – צריכים לשלם את אותו הסכום על ביטוח. על פניו, החלטה הומאנית; אך מבחינה מעשית, המשמעות היא שחברות הביטוח השונות לא יכולות לגבות תשלום שונה מאדם בריא בן 27 או מחולה פרקינסון. התוצאה היא עלייה של בין 62% ל-99% במחירי הפרמיות לגברים ונשים צעירים. מאחר והאובמה-קייר אוסר על חברות הביטוח להתייחס למצבו הקודם של המבוטח (Pre-conditions), ובו-זמנית דורש כיסוי מקיף יותר עבור כלל האוכלוסייה, חברות הביטוח חייבות להעלות את הפרמיות. מי שסובל מכך בעיקר הם אלו שנמצאים בסיכון נמוך (צעירים ובריאים), או כפי שקבע דו"ח של ועדת האנרגיה והמסחר ממאי 2013 – עיקר נטל האובמה-קייר ייפול דווקא על האוכלוסייה הצעירה, שתספוג עלייה של 96% בתשלומי הפרמיות.
יש לציין כי קיים תקדים למדיניות זו, שנוסה בעבר בארה"ב בזעיר אנפין – ונכשל. בשנת 1994 העבירה מדינת קנטאקי חוק הקובע – ממש כמו באובמה-קייר – שאסור לחברות הביטוח לגבות יותר כסף מאנשים עקב מצבם הבריאותי, מקום מגוריהם, שיוכם המגדרי וכדומה. המטרה הייתה ליצור ביטוח שוויוני יותר. גם שם התוצאה הייתה עליית פרמיות: האוכלוסייה הצעירה והבריאה שילמה פרמיות גבוהות יותר על ביטוח, שסיפק לה שירותים שהיא לא צריכה, משום שהם מתאימים למבוגרים וחולים בקבוצות סיכון גבוה. למעשה, בצורה כזו הפך הביטוח הרפואי לרוב האוכלוסייה בקנטאקי למס לכל דבר ועניין.
התוצאה הייתה כמעט מיידית: עד שנת 1998 ירד שיעור המבוטחים בצורה קיצונית ויותר מ-40 חברות ביטוח פרטיות עזבו את השוק הפרטי בגלל חוסר כדאיות. נכון לשנת 2005, רק 4% מהאוכלוסייה רכשה ביטוח פרטי. בשנת 2007 החליטה קנטאקי לוותר על הרגולציה – אותה רגולציה שמציג אובמה בימים אלו ממש לציבור האמריקני.
אין כסף לביטוח? אז תשלמו יותר!
בעימות שנערך בשנת 2012 טען אובמה כי מטרת האובמה-קייר היא לבטח 50 מיליון אמריקנים שאין להם אמצעים לבטח את עצמם, או שחברות הביטוח מסרבות לבטח אותם מאחר והם מצויים בקבוצת סיכון גבוה (נשאי נגיף האיידס וכו') – טענה בעייתית, במקרה הטוב.
ראשית, רוב אזרחי ארה"ב מבוטחים בתכניות ממשלתיות: ה'מדיקייר', המבטחת אוכלוסייה מעל גיל 65, צעירים עם מוגבלויות וחולים במחלות סופניות; וה'מדיקאייד', המבטחת אוכלוסיות עניות ונחשלות. מעבר לכך, חוק הביטוח משנת 1996 אוסר על חברות הביטוח לסרב לבטח אדם בקבוצת סיכון גבוהה. ובאמת, עוד בשנת 2003 מצא מחקר שהוגש לוועדה לתקציב המדינה, שמכלל 55 מיליון האזרחים הלא-מבוטחים רק 3.5% אינם מבוטחים בגלל מצבם הבריאותי הלקוי. 71% טענו כי אינם מבוטחים בגלל עלויות הביטוח. והנה האירוניה מבית היוצר של השמאל הדמוקרטי בארה"ב: בפועל, האובמה-קייר מעלה את עלויות הביטוח והפרמיות, מורידה הקלות מס, מחסלת את התחרות החופשית בשוק הביטוח וגורמת לאנשים לשלם יותר.
ומה בדבר אלו שלא יסכימו לשלום מחיר מופקע עבור ביטוח שאינו רלוונטי עבורם? על-פי אובמה-קייר, כל אדם שלא יבטח את עצמו עד ינואר 2014 ייקנס בסך של 1% ממשכורתו השנתית. מיותר לציין שקנס כזה יפגע בעיקר בשכבות החלשות הנמצאות קצת מעט מעל קו העוני, שאינן זכאיות לסבסוד. יוצא אפוא שאובמה ממסה גם את העניים, כפי שעשתה קנטאקי לצעירים בשנת 1994.
פגיעה בשכבות החלשות
על-מנת להקל מעט את עול הביטוח ה"חברתי", בנה ממשל אובמה מסלול שאמור להפוך את החיים לקלים יותר עבור האזרח הפשוט. במסלול ישנם ארבעה אפיקים: ברונזה – שם נדרש המבוטח לשלם 60% מכלל הפרמיה; כסף – 70%; זהב – 80%; ופלטיניום – 90%. אך אליה וקוץ בה: ככל שהתשלום על הפרמיה נמוך יותר, ההשתתפות העצמית של המבוטח גבוהה יותר. מחקר שנערך השנה בנושא מצא כי בתכנית הממוצעת, תכנית כסף, האמריקני הממוצע יצטרך לשלם 2,550 דולר בממוצע מכיסו הפרטי (הסכום יכול להגיע עד 5,000 דולר), עד שיהיה זכאי לכיסוי שירותי בריאות כלשהם. כך מכפיל האובמה-קייר את ההשתתפות העצמית שהייתה נהוגה בזמן שהביטוח ניתן באמצעות המעביד, אז היה צריך המבוטח לשלם רק 1,135 דולר. בנוסף, התכנית מייקרת את התרופות היקרות ב-40%.
העובדות הללו מיתרגמות למציאות עגומה, בה עובדים מפוטרים או מאבדים חלק משמעותי מהכנסותיהם. האובמה-קייר מחייב כל מעביד שמעסיק מעל 50 עובדים לדאוג לביטוח עבור עובדיו במשרה מלאה, אך לא עבור עובדים שעובדים פחות מ-30 שעות בשבוע. עקב כך, מעבידים החלו לקצץ בשעות של עובדים זמניים כך שיעבדו פחות מ-30 שעות שבועיות, והחלו להפנות אותם לביטוח חלופי הניתן על-ידי הממשל הפרדלי או המדינה. התוצאה היא שאנשים מרוויחים פחות כסף, אך צריכים לשלם על תכניות ביטוח שהפרמיות שלהן עלו. במקרה שעובד לא זכאי לתמיכה מן המדינה, והוא מחליט, למשל, לקחת את מסלול הברונזה – המסלול בעל הפרמיה הנמוכה ביותר – הוא יזכה לרמת כיסוי נמוכה ויצטרך לשלם את שאר 40% על הוצאות הבריאות מכיסו.
גם האופן בו החליט הממשל לממן את התכנית הגרנדיוזית פוגע בעיקר באוכלוסיות החלשות: הממשל קיצץ 716 מיליון דולר מהמדיקייר – כסף שהיה מיועד לאוכלוסייה מעל גיל 65, אוכלוסייה צעירה בעלת נכויות וחולים סופניים (והגדיל ב-644 מיליון דולר את המדיקאייד, המיועד לאוכלוסייה הענייה). הפרמיות הגבוהות של האוכלוסייה הצעירה והעובדת בארה"ב אמורות להשלים את הקיצוץ של המדיקר, אך בפועל הן מביאות לגידול באבטלה או ירידה בהכנסה דווקא אצל מעוטי היכולת שאמורים לממן את הקיצוץ הזה.
חוב בר-השגה
עוד מלמד חוק האובמה-קייר עד כמה הנשיא האמריקני לא מבין את משמעות המילה "חוב". דו"ח שהוציא 'מרכז שירותי המדיקייר והמדיקאייד' (CMS) השנה קבע כי עד שנת 2022 תחרוג התכנית ב-621 מיליארד דולר מתקציבה הנוכחי ותגדיל את ההוצאה הכללית על שירותי רפואה כך שאלו ינגסו 20% מן התל"ג של ארה"ב. המשמעות היא, כפי שראינו, עלייה בפרמיות, מיסוי ועלייה בהון העצמי שיצטרכו להוציא מעוטי יכולת על ביטוח "חינם". ההערכות הראשוניות לגבי האובמה-קייר היו שהתכנית תעלה טריליון דולר. הלכה למעשה היא תעלה קרוב ל-2 טריליון דולר, שהממשל אמור להמציא עד 2022. המשמעות עבור האזרח הפשוט היא שעד שנה זאת, כל משפחה בת ארבע נפשות תשלם עוד 7,450 דולר לשנה על הביטוח ה"מוזל" של הנשיא.
היבט נוסף, אבסורדי במיוחד, מדגים כמה התכנית הזאת מנותקת מכל היגיון כלכלי. נוגע להעלאת המס ב 2.3% שהשית אובמה על יצרניות מכשור רפואי. החברות האחראיות לפיתוח הציוד הרפואי העלו את מחיר הציוד כדי לפצות על ההפסדים שהמס גרם להן. השוואה בין השנים 2012 ל-2013, השנה שבה קבע אובמה את המס, מדגימה כי הרווחים של החברות הנ"ל עלו ב-8 מיליון דולר בלבד ממכירת ציוד בתוך ארה"ב, לעומת השנים 2012-2011, אז רשמו חברות אלו עלייה ברווחים על סך של 503 מיליון דולר. קרי, עקב העלייה במיסוי נמכר פחות ציוד רפואי, או שנמכר ציוד רפואי באיכות נמוכה יותר, לבתי-חולים ומרפאות – וכל זאת כדי לממן תכנית בריאות.
הניתוח הצליח, החולה מת
בחינה קצרה זאת של האובמה-קייר מעלה תמונה קודרת העומדת בפני הציבור האמריקני. התכנית לא תאפשר לאזרחים רבים להשיג ביטוח נוח וזול, והיא מעוותת לחלוטין את שוק הביטוח הרפואי. ישנן שתי דרכים בלבד בהן יכולה המציאות שיצר אובמה להיפתר: הראשונה, הגדלת הפיקוח על המשק כדי למנוע פיטורי עובדים וניסיון לצמצם פערים על-ידי המשך העלאת מיסוי, מדיניות שנכשלת שוב ושוב; והשנייה, חזרה למודל השוק החופשי הלא-מפוקח ובעל המיסוי הנמוך, פעולה שביצעה קנטאקי בשנת 2007, אחרי כשלון ה"מיני-אובמה-קייר" בתחומה.
השאלה אינה האם הממשל הנוכחי ישנה את דרכו, משום שברור לחלוטין שאובמה עיקש ברצונו להביא את התכנית לידי ביצוע. השאלה היא האם הציבור האמריקני יתעורר ויבין כי האובמה-קייר עלול להוביל אותו להתרסקות כלכלית נוספת.
עבודה מעולה עדי. שאפו.
תודה רבה.
פול קרוגמן טוען שזה הצליח בכמה מדינות בקליפורניה ובמסצ’וסטס
http://www.themarker.com/wallstreet/1.2131628
האם יש תשובה לטעוני שלו
קרוגמן, כדרכו בקודש, נוהג בשילוב של דיס-אינפורמציה וסתירות פנימיות. ראשית, ובניגוד מוחלט לדברים של קרוגמן – וכפי שציינתי במאמר – חוק הביטוח משנת 1996 *אוסר* על חברות ביטוח לדחות אדם בגלל תנאים מוקדמים. מה שהחוק משנת 1996 לא עושה הוא לקבוע כמה יכולה לגבות חברת הביטוח, וזה בדיוק מה שהאובמה קר עושה. זאת הסיבה שבשוק האמריקאי יש כעת עליית פרמיות כללית.
קרוגמן מתייחס להעלאת הזכאות במדאייד אבל מתעלם מקיצוץ של קרוב למיליארד דולר במדיקר. אובמה לא הוסיף תקציבים למדיקאייד – הוא פשוט העביר תקציבים ממשרד אחד לשני, תוך צפי שהמס שהוא קבע (=הפרמיות המוגבהות והורדת הזכאות על הפטור בשירותי בריאות במס מ 7.5% ל 10%) יכסו על ההפסד יאפשרו לתכנית לפעול.
הפגיעה של האובמה קר היא חמורה במיוחד באלה שצריכים אותה. המדינות השונות שניסו מתכונת דומה לאובמה קר הנהיגו דבר המכונה high risk pool שמשמעותו, תקצוב חולים במחלות סופניות – כמו נשאי איידס שהמחלה לא התפרצה בהם. אף אחת מהמדינות הללו לא עמדה ביעד התקציב ונאלצה להוריד את הסיוע לחולים אלו משום שנכנסה לחריגה בתקציב. ניתוח של האובמה קר מעלה שהתקצוב ל high risk pool יספיק רק לשנה וחצי ולא לשלוש וחצי, כפי שטוען ממשל אובמה.
לגביי מססטוצ'ס – הסיבה שהרומני קר עבדה, כמו בקליפורניה, היא שהתכנית, עליה ביסס אובמה את תכניתו, גרמה להעלאת מיסוי לכלל האוכלוסייה האמריקאית. רומני העלה את רמת הזכאים למדיקאייד, שהיא תכנית ממשלתית, וכך נוצר מצב שבו שאר אזרחי ארה"ב שילמו את תכנית הבריאות של רומני. לאובמה, בניגוד לרומני, אין ממשל פדראלי להישען עליו. אובמה לא מתכוון לממן כמה מיליונים, אלא 350 מיליונים, ולכן הוא דורש העלאת מיסוי, פרמיות והגדלת הגרעון בהיקף כל כך נרחב.
אמנם דרכו של אובמה היא לא מוצלחת במיוחד, אבל הוא שם את האצבע על בעיה אמיתית וחמורה.
מערכת הבריאות האמריקאית יקרה לאין שעיור ממערכות טובות ממנה בעולם כולל קנדה וישראל.
כל הטענה המגוכחת שהפרמיות יעלו נובעות ממערכת מושחתת מלכתחילה שבה בדיקות וטיפולים עולים אלפי דולרים יותר ממחירם האמיתי.
חלאס לספר כמה התכנית רעה. תציעו פתרון.
איך מביאים את מצב הרפואה בארה"ב להיות כמו קמדה/ יפן/ גרמניה/ ישראל?
חלק מהותי בבעיה בארה"ב היא העלות הגבוהה יחסית של רפואה ורופאים. ובלי להכנס יותר מדי, יש בעיה של מספר רופאים (דברו אם האיגוד המקצועי שם), ועם ביטוחים על טעויות בגלל מערכת המשפט שמאפשרת תביעות נזיקיות חסרות פרופורציה (על הנקודה הזו השנייה יש מחקרים שמתקשים למצוא תרומה משמעותית לעלויות הטיפול הרפואי – למעט זהירות יתר של רופאים ובדיקות מיותרות).
http://www.pbs.org/newshour/rundown/2012/10/health-costs-how-the-us-compares-with-other-countries.html
וגם
http://www.washingtonpost.com/blogs/wonkblog/wp/2013/03/26/21-graphs-that-show-americas-health-care-prices-are-ludicrous/
הפתרון מצוי בניסיון אמיתי לפתור את הבעיה ולא בניסיון לערוך חלוקת הון מחדש – וזאת המטרה האמיתית של האובמה קר.
אובמה הגדיל את הזכאות למדיקאייד ופגע מאוד במדיקר. הפתרון שאובמה היה יכול להציע היה נקודתי:
1. הגדלת הכיסוי של המדיקאייד אך רק לנזקקים לו באמת.
2. לא לגעת בתקציב של המדיקר.
3. להשאיר את הרפורמה הזאת ברמת המדינה – ולא ברמה הפדרלית. המדינות יכולות להתמודד עם הנושא הזה לא רק ע"י הקצאת משאבים, אלא גם ע"י בחירת הדרך שנראית להם נכונה מבחינה דמוקרטית. באופן כזה, מדינה אחת יכולה דווקא להגדיל את התחרות החופשית – ולא לצמצם אותה – בין חברות הביטוח, תוך מתן תמריצים, ואילו אחרת יכולה לבחור להקשיח את הרגולציה.
4. הממשל הפדרלי צריך להסביר לכל מדינה שחריגה מן התקציב של המדיקאייד המקומי שלה תותר עד רמה מוגבלת. במסצ'וסטס נוצר מצב אבסורדי בו רומני השתמש בכספי המסים של שאר המדינות כדי לתקצב לעצמו שירותי בריאות. אסור להרשות את זה, ואם מדינה לא יכולה להרשות לעצמה ביטוח שאינו כולל גזל של שאר משלמי המסים בארה"ב, היא צריכה לתת לשוק החופשי לעשות את פעולתו.
5. בעיית התנאים המוקדמים היא בעיה שנובעת מאופי הביטוח כפי שהיה עד 1985, על פיה, הביטוח התנהל דרך המעביד ואם העובד מפסיק לעבוד, הוא צריך למצוא תכנית אחרת. הדבר הזה היווה בעיה רצינית עבור עובדים שעזבו עבודה עם פציעה והיו צריכים למצוא תכנית חדשה כשהם פצועים, ואז היו משלמים פרמיות גבוהות יותר. הבעיה הזאת נפטרה חלקית כבר לפני 28 שנה ע"י תכנית COBRA שקובעת רציפות בין תכניות, גם אם עובד עבר מקום עבודה, כך שעובדים לא סובלים מעלייה בפרמיות בצורה קיצונית במקרה של פציעה. החסרון של ה COBRA הוא שהעובד מחויב להישאר בתכנית ה COBRA למשך 18 חודשים מהרגע שהוא עוזב את מקום העבודה ועובר לאחר. גם היום לא כל האמריקאים מודעים לנושא. צריכה להיות רפורמה בתכנית ה COBRA כך שהיא תעניק הגנה רחבה יותר לעובד.
6. לבטל את החיוב והקנס הנלווה לו למי שאינו מבוטח – הסיבה שהקנס הזה קיים נובעת מהסיבה שאובמה לא רוצה שייווצר מצב, תחת האובמה קר, שאדם יירשם לתכנית רק כשהוא חולה, ישלם פרמיה נמוכה, יחסית, וייהנה משירותים יקרים. הקנס הזה יכול להגיע לכמה מאות דולרים. הוא פוגע דווקא בשכבות החלשות, שעבורם 100 דולר לכאן או לכאן הוא שיקול רציני. אם התכנית לא תהיה פדרלית, אלא ברמת המדינה, החיוב הזה יוכל להתבטל.
הרפורמות הללו *חייבות* להישאר ברמת המדינות. אין צורך ליצור רפורמה רחבת היקף בשוק הביטוח אלא רק לתקן את הפגמים בתכניות הקיימות.
התכנית של אובמה היא לא רק פזרנית, פוגעת בשוק על כל היבטיו ומגדילה את האבטלה, היא באה בזמן שארה"ב יוצאת מאחד המשברים הגרועים ביותר בתולדותיה. עכשיו הוא לא הזמן לנסות תכנית שכבר עתה מדרדרת את המשק האמריקאי לפי פחת.
אגב, אך זה שאצלנו יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי, והמדינה לא קרסה כלכלית, כפי שזה היה אמור לקרות לדעתו של כותב המאמר?
הטעות שלך מתחילה עוד בשלב ניסוח השאלה. ההבדל העיקרי בין שוק הביטוח הישראלי לאמריקאי היא הרגולציה של שמנהיג כעת אובמה. בניגוד לדברים שלך, קיים סוג של ביטוח לאומי בארה"ב בדמות המדיקר, מדיקאייד, COBRA וה HIGH RISK POOL. אובמה לא יוצר ביטוח לאומי, אלא יוצר פיקוח מקיף על אותו ביטוח ומכיל אותו גם על המשק הפרטי.
אובמה מגדיל את היקף הזכאים לביטוח ומגדיל את טווח היקף הביטוח – בניגוד לצרכים שלהם או לרצון של המבוטח לקבוע את הביטוח אותו הוא רוצה. כדי להגדיל את היקף וטווח הביטוח בגופים הממשלתיים הוא צריך להעלות מיסוי בצורה קיצונית והחברות הפרטיות – שלא יכולות, בניגוד למדינה, לכפות על אנשים לשלם להם יותר (בדמות מיסוי) – צריכות להעלות פרמיות.
מכיוון שהפרמיות עולות בצורה ניכרת דווקא עבור מעבידים, ואלו מוכרחים לבטח את עובדיהם בהיקף יקר יותר, ומכיוון שאובמה קיצץ כמעט לחלוטין בהקלות המס של מעביד של למעלה 10 עובדים שמשלם להם ביטוח בריאות, הדבר גרם לגידול באבטלה של מעסיקים שמעדיפים לא לשלם ביטוח בכלל לעובדים. העובדים הללו מצטרפים למעגל הנתמכים והופכים לחלק מן המדיקאייד – הם פתאום הפכו לשכבות חלשות.
מה שקורה כעת הוא שהמדינה צריכה לממן ליותר אנשים ביטוח אך יש פחות משלמי מסים שישלמו עליו. נטל המיסוי עולה, על כן, על מעמד הביניים והעשיר בארה"ב – המעמד שמייצר את ההון בארה"ב.
בישראל הביטוח הלאומי שולב מלכתחילה במנגנון המדינה, ואת התוצאות ההרסניות שלו יכול לחוות כל אדם שצריך לעמוד מול אינספור וועדות כדי לקבל את קצבת הנכות המגיעה לו. אדם נדרש לשלם על שירות שהוא לא מקבל. אובמה מוביל לאותו כיוון, אך כדי לבצע אותו הוא מעלה מיסוי בהיקפים של עשרות אחוזים (חלק מהמסים הללו לא נקראים מסים, כמו עליית הפרמיות, אך מדובר במס לכל דבר), מאחר והתכנית שלו שאפתנית הרבה יותר, ורוצה לכסות כמה שיותר מחלות לכמה שיותר אנשים.
מאחר וכל אחד מחויב על פי האובמה קר לעשות ביטוח, לחברות הפרטיות אין שום אינטרס להתחרות במדינה, קרי, הפרמיות עתידות רק לטפס.
אובמה לא יצר ביטוח לאומי ואפילו התכנית שלו אינה ייחודית, כפי שכבר ציינתי. היא נכשלה בעבר והיא עתידה להיכשל כעת, לאחר שארה"ב יוצאת ממשבר כלכלי.
אתה מטעה.
בישראל כולם זכאים לביטוח בריאות של חברות ביטוח פרטיות. החברות נקראות כלל, מאוחדת מכבי וכללית ויש להן מנכ"לים ומניות. הן מחוייבות לקבל כל תושב אליהן ומקבלות כסף בשיטת הוואוצ'רים דרך מדינת ישראל שגובה בכפייה מס בריאות.
איכשהו העלויות בארץ לא מתקרבות לעלויות בארה"ב והמדינה לא קורסת.
רגע, אבל נשאלת על חוק ביטוח בריאות ממלכתי שנחקק רק ב-1994, ולא על חוק הביטוח הלאומי שהוא חוק אחר ומקנה זכויות אחרות. לפני 94' לא היה קיים חוק כזה ולמיטב ידיעתי לא כל אזרח היה זכאי לשירותים רפואיים אלא אם שילם דמי חבר לקופת חולים מסוימת.
גם אני מוצא כמעניינת את העובדה שבחברה הישראלית נתפשים שירותים רפואיים בסיסיים כעניין שמובן מאליו שעל המדינה לספק (אולי ברוח חזונו של ז'בוטינסקי), בעוד שבארה"ב הנושא מעורר כזו מחלוקת ונתפס על ידי רבים כיהרג ובל יעבור.
….לא הבנתי
האובמה-קיר לא מחייב את הממשלה לממן או לסבסד ביטוח לשכבות החלשות? ולפי מה שהבנתי הוא גם מגביל את המחיר של ביטוח בריאות כך שחברות פרטיות לא יוכלו לגבות מחירים מופקעים כמו עכשיו