"היהודים-הערבים": ההזיה של השמאל הרדיקלי

השמאל האקדמי הרדיקלי התאהב בתיאוריה מבית מדרשו של אדוארד סעיד. חבל שהיא כלל לא מחוברת להיסטוריה ולמציאות.

משפחה תימנית בדרכה למחנה המעבר של הג'וינט ליד עדן

לפני כשנתיים, בהיותי מרצה לקולנוע ולמזרח-תיכון באוניברסיטה אמריקנית גדולה, נסעתי לבוסטון לכנס המחקרי החשוב ביותר בנושאי קולנוע. מתוך עשרות פאנלים שנערכו בו זמנית, בחרתי לשבת בפאנל שעסק בקולנוע ישראלי, בו דיברה חוקרת אמריקנית צעירה. הנושא שבחרה לחקור היה – לא פחות ולא יותר – סרטי הבורקס הישראליים, כאשר לכל אורך ההרצאה היא התייחסה לגיבורים בני עדות המזרח בסרטי הבורקס בתור "יהודים-ערבים". עם תום ההרצאה, הצגתי בפניה שאלה: מדוע את מתייחסת לגיבורי הסרטים במונח "Arab-Jews", והלא בכל הסרטים הישראליים הנ"ל הגיבורים לא השתמשו בו, ולא כינו עצמם כך אפילו פעם אחת!

כצפוי, החוקרים הערבים שישבו באולם נזעקו, והאשימו אותי, הישראלי, בגזענות והתנשאות כלפי הערבים. המשך הדיון גלש למחוזות הזויים. חוקר לבנוני אמר לי: "יהודי תימן תמיד ראו את עצמם ערבים". כאשר שאלתי האם הוא יכול להציג בפני ולו מסמך אחד המאשש את טענתו, תשובתו המגוחכת היתה: "לא. אבל כולם ראו עצמם כך".

התשובה של החוקרת עצמה העידה על בערותה, אפילו יותר מההרצאה: "אני הולכת בעקבות הניתוח של אלה שוחט". אלה (חביבה) שוחט, חוקרת קולנוע ממוצא עיראקי, מלמדת באוניברסיטה בניו-יורק. לאחר שגילתה שהיא "יהודיה-ערביה", החלה שוחט לעסוק בהפצת מיתוס זה ובשפיכת אש וגפרית על הציונות ש"מָחקה את הזהות הערבית". על פי תיאוריה זו, יהודי ארצות ערב היו יהודים בדתם אך ערבים בלאומיותם – עד שבאה הציונות, "קרעה" אותם מזהותם האמיתית והחליפה אותה בלאומיות ציונית-יהודית.

בהזדמנויות מעין אלו נתקלתי שוב ושוב בסיפורים על "זהות ערבית" בקרב יהודים; שהומצאה, כפי הנראה, בפריז, באוניברסיטאות אמריקניות "ליברליות" במיוחד ובמכון ואן-ליר בירושלים. ואולם, משום מה כמעט ואיננו נתקלים בה בקרב יהודים יוצאי ארצות ערב. כיצד נוצרו התפיסות הללו, והאם יש להן קשר למציאות היסטורית כלשהי?

ההרמוניה שלא הייתה

את חיי היהודים בעולם הערבי ניתן לחלק לשלוש תקופות רלוונטיות לענייננו: האחת, התקופה הטרום קולוניאלית, שבה חיו תחת דיני האסלאם; לאחר מכן עליית הקולוניאליזם האירופי, בשלב שמרבית היהודים בעולם הערבי חיו תחת שלטון זר, בעיקר בריטי או צרפתי; ולבסוף, עם תום הקולוניאליזם, קהילות יהודי ארצות ערב חוסלו למעשה, ורובן עברו לחיות בישראל או בארצות המערב.

פעמים רבות הוגי רעיונות ה"יהודים-ערבים", או סתם פעילי קיפוח למיניהם, מנסים ליצור תמונת "הרמוניה מופלאה" בין ערבים ליהודים או תרבות יהודית-ערבית שקדמה לקולוניאליזם. ובכן, יהודים תחת שלטון האסלאם חיו במעמד של ד'ימים – בני חסות מושפלים בצל האסלאם. מעמד זה נטוע בהררי קודש, כבר בקוראן עצמו:

הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אלוהים ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת – אלה בהם אשר ניתן להם הספר – עד אשר ישלמו את הג'יזיה [מס הגולגולת] במו ידיהם, בעודם מושפלים. (סורה 9, פסוק 29, בתרגומו של אורי רובין)

גם אלו שרואים ברמב"ם דמות מופת של "יהודי שחי בתרבות ערבית", ודאי לא קראו את דבריו במשנה תורה (הלכות תשובה, ח), שם כתב על "הערביים הטיפשים האווילים השטופים בזימה". כמובן שאין זה המקום לסקור את כלל התרבות העשירה, המגוונת והמורכבת של יהודים יוצאי ארצות האסלאם, אך בקצרה נאמר כי אותו "גן-עדן יהודי-ערבי טרום קולוניאלי" לא התקיים מעולם, ואפילו לא משל היה. רוב הזיכרונות על "יהודים וערבים שחיו יחדיו בשלום", השגורים בפי יהודים שהגיעו מצפון אפריקה, מקורם בתקופה קולוניאלית. אכן, יהודים רבים חיו בשגשוג ובבטחה, אך היה זה בזכות ידו החזקה של השלטון הבריטי במצרים, או הזרוע הצרפתית הנטויה על המגרב.

גנאולוגיה של שמאל רדיקלי; אדוארד סעיד (למעלה מימין), אודרי לורד, לאונרד פלטייר ורייצ'ל קורי. צילום: wallyg

במציאות, שלא כמו בתיאוריה

אנשי "כת היהודים-הערבים" לוקים גם בהשלכת זהות "לאומית ערבית" על קהילות יהודיות בעבר, כאשר כל הנתונים מלמדים שתופעה זו כמעט ולא התרחשה. דיאלקטים ערביים שונים היו אמנם שפות דיבור נפוצות בקרב קהילות יהודיות רבות, אך המונח "ערבי" כזהות תרבותית, לאומית או פוליטית כלשהי לא אפיין אותן.

בעיראק, במחצית הראשונה של המאה ה-20, אכן היו יהודים שלמדו את השפה הערבית, קראו וכתבו בה. הם באו מקבוצה חברתית מסוימת ובשלב מסוים גם ניסו ליצור "זהות יהודית ערבית". היו אף כאלו שחיו במה שניתן לכנות "תרבות ערבית מודרנית". אולם, עיראק היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל: במדינות ערב האחרות לא היתה מקבילה שוות ערך של יהודים שחיו בתרבות ערבית מודרנית, או הצטרפו לתנועות הלאומיות הערביות.

השפה הערבית שאותה לומדים ערבים בבתי הספר, ממרוקו עד עיראק, היא השפה הערבית הספרותית, שמכל בחינה בלשנית רחוקה מדיאלקטים ערביים ששימשו ומשמשים כשפת היומיום עבור מוסלמים, נוצרים ויהודים. עבור מי שלא למד את השפה הערבית הספרותית, כמו רובם המכריע של יהודי ארצות האסלאם, אפילו העיתון היה בלתי-נגיש. אדם כזה "חי בתרבות ערבית", כמו שמי שאיננו מסוגל לקרוא ולהבין שיר של גתה "חי בתרבות גרמנית".

בעיראק, אותם ניצנים של "תרבות יהודית ערבית" הגיעו לבסוף לקיצם בטבח מחריד – ה"פרהוד", שנערך ביהודי בגדאד ב-1941 – ובתליות בכיכר העיר של יהודים שנותרו במדינה (לפני ואחרי שרוב הקהילה עלתה לישראל בראשית שנות ה-50). אם היה בעיראק "סיפור אהבה" יהודי ערבי, הוא היה חד-צדדי לחלוטין ולא הקיף את כלל היהודים במדינה אלא רק שכבה מסוימת. הווי אומר, המונח "יהודים ערבים" נוצר והתגבש בעיקר כאשר חוקרים פוסט-קולוניאליסטים ערכו "פוליטיזציה" לתופעה לשונית.

הבעיה העיקרית עם תפיסת "הזהות היהודית-ערבית" של אלה שוחט וחבריה אינה בחדשנותה או, חלילה, בכך שאינה לגיטימית. אלא, שאצל רוב ה"קליינטים" שלה היא לא התקיימה כלל ועיקר! זהות מעין זו התקיימה, כאמור, אצל קבוצה מסוימת בעיראק ואולי קצת מעבר לכך, אך היא אינה מייצגת.

אם ניקח את הקהילה היהודית במצרים כדוגמה לקהילה יהודית בארץ ערבית, ניווכח כי חלק ממנה היו בכלל אשכנזים מהגרים. עבור רוב הקוראים ודאי תהיה זו הפתעה שבקהיר התקיים תאטרון בשפת היידיש. רבים מיהודי מצרים הוותיקים אף עברו מבחירה לצרפתית כשפת דיבור יומיומית, זאת מבלי שחיו תחת קולוניאליזם צרפתי. הזמר הצרפתי הגדול ז'ורז' מוסטקי, שהלך לעולמו השנה, היה אף הוא יהודי יליד מצרים. גם כאן, נותרת השאלה הפשוטה: באיזה מובן ניתן להגדיר את מוסטקי כ"ערבי"?

מגוחכת במיוחד הגדרת ה"ערביות" עבור יהודים מאלג'יריה, תוניסיה או מרוקו, שלמדו רק במוסדות חינוך שלשונם צרפתית, ושמוריהם ידעו ערבית באותה מידה שידעו שפות אחרות. כאשר הגיע הקולוניאליזם הצרפתי לארצות המגרב, רוב היהודים הצטרפו בחדווה לתרבות הצרפתית. באלג'יריה, שסופחה לצרפת, היהודים הפכו למעשה ל"פייה נואר" (Pieds Noirs), כלומר לחלק מהמתיישבים הצרפתים במדינה זו. לאחר סיום מלחמת העצמאות העקובה מדם של אלג'יריה המדינה התרוקנה מיד מתושביה היהודים – כולם ידעו שיהודי שיישאר לבחון את המצב באדמת אלג'יריה העצמאית, יבחן את אדמת אלג'יריה גם לעומק.

רדיפה מדומיינת

דוברי תפיסת "היהודים הערבים" מרבים להדגיש גם את ה"מחיקה התרבותית" שביצעה הציונות לתרבותם, או לתרבות סביהם.

יהודה שנהב. צילום: ygurvitz, cc by-nc-nd

עניין "מחיקת המורשת והחלפתה במורשת קולוניאלית" הינו חיקוי לא מוצלח לתורתו של פראנץ פאנון, ההוגה הצרפתי יליד מרטיניק, שטען כי הצרפתים ניסו להעביר את האלג'יראים "צרפתיזציה". והרי העברית אינה שפה אירופית, אלא השפה היחידה שהיתה נהוגה בכל קהילות היהודים (כשפת קודש). הקורא באתר 'הקשת הדמוקרטית המזרחית' במאמריו של פרופ' יהודה שנהב, למשל, יתבקש לדמיין את האשכנזים בדמות החיילים הצרפתים המסתערים על מחוז כלשהו באפריקה, ואת המזרחים בדמות ה"ילידים" שבסופו של דבר למדו את "שפת הכובש הקולוניאלי" (העברית).

ובכן, מגוון הדיאלקטים הערביים שהגיעו לישראל, כולל דיאלקטים ערביים שהיו שגורים רק בפי יהודים (Judeo-Arabic) גוועו כאשר הדוברים עברו לעברית. לפני הופעת הציונות, בקהילות היהודיות שהתגוררו במה שמכונה כיום "ארצות האסלאם" היה מגוון עצום של שפות, השפעות ותרבויות. במרוקו התקיים אפילו דיאלקט של ספרדית-יהודית שנקרא "חאכיתיה". דיאלקט זה היה נפוץ, אגב, בעיקר בקרב הנשים.

אין הדבר שונה ממה שקרה לשאר השפות שבהן דיברו יהודים, כאשר הם הגיעו לישראל. ברובם הגדול, בני הדור השני והשלישי ל"ייקים", או ליוצאי הונגריה ורומניה, כבר מזמן אינם דוברים את שפות ארצות סביהם. מאבק ממוסד וחוקי היה רק ביידיש, עד כמה שידוע לי. ההתנגדות ליידיש היתה חזקה יותר מכל מאבק שניהלה הציונות בכל שפה אחרת, מהסיבה הפשוטה שמספר דוברי היידיש עלה בהרבה על מספר היהודים שדיברו כל דיאלקט ערבי כלשהו, או אפילו כל הדיאלקטים הללו גם יחד. לא שמענו מעולם על משטרה שנשלחה לעצור מופע בערבית או על איסור של מועצת הצנזורה על מופעי תרבות ערבית כלשהם.

המדינה רדפה רק את היידיש; באדיבות ארכיון המדינה

הקומוניסטים עשו את זה קודם

חסידי הפוסט-קולוניאליזם, כמו חנן חבר ויהודה שנהב, מתבססים בעיקר על תיאוריות של הוגי העולם השלישי מאוניברסיטאות מערביות, אך כמעט ואינם מחוברים לעובדות המציאות. בולט מאוד עד כמה מעט הם יודעים ומכירים את המגוון העצום של קהילות המזרח, אותם הם מכלילים תחת "תרבות ערבית".

מה שיש להם לספר על "התרבות הערבית" בקרב יהודים נשאר בגדר "סיפורי סבתא", תרתי משמע. המינוח הפוסט-קולוניאלי המייגע, הבלתי-קריא למעשה, אינו אלא חיפוי על חולשת הטיעונים, בהעדר יכולת לבסס את המאמר על המציאות הפוליטית בארצות ערב ובישראל. הוא אולי נראה כמורכב ומנוסח בז'רגון אקדמי, אך למעשה אינו אלא חלול ושטחי. מצד אחד יש "קולוניאליסטים-אירופאים-אשכנזים" ומצד שני "נכבשים-ערבים-ששכחו-שהם-כאלה". לקוראינו האמיצים, המעוניינים לוודא את טענותינו, נוכל אף להציע ניסוי מדעי פורץ דרך: לגשת לבית כנסת של יוצאי תוניס או תימן, לדפוק על הבמה, ולהגיד למתפללים: "כולכם ערבים". החתום מטה, וכן וועדת הלסינקי העליונה לניסויים, מסירים מעצמם אחריות לתוצאות הנסוי.

למעשה, כל השיח על יהודים שהם "ערבים בהשתייכותם הלאומית" אינו נובע אלא מהגישה השוללת את הלאומיות היהודית כדבר שהוא "אנומלי". אם עם יהודי אינו קיים, או הוא "קולוניאליסטי מדי בכדי להיות קיים", אין אלא לסווג את יהודי ארצות ערב כיהודים בדתם וערבים בהשתייכותם הלאומית. האם השמאל הרדיקלי בישראל המציא זאת? ודאי שלא.

כבר ב-1904, קומוניסט צעיר כתב מאמר בשם "כיצד הסוציאל דמוקרטיה רואה את שאלת הלאומית". במאמר זה הסביר כי הקומוניזם דוחה את הלאומיות של האומות הקטנות, כמו הגרוזינית או היהודית. זוהי "לאומיות לא לגיטימית" שדינה לחלוף מן העולם, כתב. היה זה לא אחר מאשר יוסיף דז'וגאשווילי, שלאחר מכן נודע גם בשם סטאלין.

עיצבו את הבסיס האידיאולוגי של השמאל הרדיקלי; סטאלין ולנין

אנשי "כת היהודים הערבים", וכמו כן שלמה זנד ושותפיו, לא המציאו דבר, אלא המשיכו בקו אותו סללו סטאלין והקומוניסטים מזה דורות. שלמה זנד הזמין אותנו לדמיין עדרים של תורכים-כוזרים שהתייהדו והציפו את מזרח אירופה (ובדרך גם עברו משום מה לדבר בשפה המבוססת על גרמנית עלית של ימי הביניים). בדומה לכך, כת "היהודים הערבים" מזמינה אותנו לדמיין גן עדן מתוק של יהודים וערבים החיים בשוויון, ששלוותו הופרה על ידי הציונים האכזרים.

את הכבוד ההיסטורי ליהדות ארצות המזרח יעניק מחקר נטול-פניות על קהילות מפוארות אלו, בנות מסורת של אלפי שנים. זאת, מבלי לאנוס עליהן אופנות פוסט-מודרניות, או "פוליטיקות זהות" תוצרת פרנץ פאנון או אדוארד סעיד, כנהוג אצל "כת היהודים הערבים".

ד"ר שריאל בירנבוים לימד שנתיים באוניברסיטת בינגהמטון בניו-יורק. שוהה כעת באוניברסיטת ז'נבה בשנת השתלמות.

___________

מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו ל’מידה’ בפייסבוק ובטוויטר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

52 תגובות למאמר

  1. "כוזריה אם כל גלויות אשכנז" גרץ.דובנוב. די נור ואחרים

    1. תחקיר המגולל את הנכבה היהודית בארצות ערב, שהוסתרה באשמת האקדמיה ומערכת החינוך הגיב:

      במאמרו מציג ימיני רשימה ארוכה של פוגרומים, רדיפות, מעשי רצח וביזה שנעשו כלפי יהודי מדינות ערב, וכל אלה אינם ידועים באקדמיה ובתקשורת לעומת הכרות עם פוגרומים שאירעו באירופה. ימיני תוהה כיצד זה מול ההתעמרות השיטתית של מדינות האיסלאם כלפי הקהילות היהודיות שלהם, התעמרות שהושתקה והועלמה…ימיני, מרכז את החומר כדי שיהיה כלי עבודה בידי המעוניינים להיאבק בתעשיית השקר, כלשונו. הוא מציין שהדברים מתורגמים לשפות שונות וזוכים לתהודה כלל עולמית. לדבריו הדברים משמשים את האנשים מהצד הטוב, כהגדרתו, במלחמת האינפורמציה והדיס-אינפורמציה שבסוגיה הישראלית-ערבית.

      http://www.inn.co.il/News/News.aspx/189332

  2. ראשית, הזיהוי של הפוסט מודרניזם עם סעיד השטחי והשרלטן וכל מיני חוקרים בינוניים עושה עוול להוגים מעמיקים של הפילוסופיה הפוסט מודרנית, כגון בודריאר, ליוטר ואחרים.

    לענין הפוסט – יש גרעין של אמת קטן בתזה של הנישול של יהודי ארצות ערב מהתרבות שלהם.

    אפשר לראות בהקשר הקולוניאלי הרחב, שהתרבות המערבית באופן כללי, התפשטה והשתלטה על חלקים גדולים מהעולם ומהאזור. גם אחרי שנפסק הקולוניאליזם עצמו, נמשכה ביתר תוקף השתלטות כלכלית ותרבותית בלתי נלאית. שהיא חלק טבעי ובלתי נמנע של ההתפתחות החומרית וההשפעה המערבית המרוכזת על תרבויות אחרות.

    היהודים מארצות ערב, היו ללא ספק שייכים לתרבות מסורתית. כלומר, יהדות שמושפעת מסביבה לא מערבית. כאשר המערב הגיע אליה דרך הקולוניאליסטים הנוצרים מצד אחר, ודרך הציונות המערבית מצד שני (אין ויכול על זה שהציונות היתה סוכן מערבי, עם מאפיינים מערביים מובהקים שהתפתחו באירופה במאות הקודמות).

    המסקנה הברורה היא, שיהודי ערב נשטפו על ידי הגל המערבי, כמו שאר העולם המיושב. האם זה דיכוי או שיפור או משהו אחר – זה כבר ענין של עמדה ערכית. אבל אין ספק שהם עברו מרצון או שלא מרצון מהפכה מוחלטת בהשתייכות או בסביבה התרבותית שלהם – גלות ממזרח למערב, ובלי דרך חזרה. זה יהיה מגוחך לחשוב ששום דבר מהתרבות מהמוצא הערבי לא הלך לאיבוד בדרך לישראל או לדורות האחרונים. לא קשה למצוא עקבות של קשיי הסתגלות קלאסיים בהשוואה עם הציונים המערביים.

    אגב, אין לכל זה שום קשר לאיש הקש שלפיו היה טוב יותר ליהודים תחת שלטונות מוסלמיים קנאיים, מאשר תחת ריבונות ישראלית. אבל אי אפשר לבטל את העובדה שיש כאן סוג של עקירה תרבותית או נטיעה של נטע זר, לטוב ולרע.

    1. אתה מדמיין שאומות ותרבויות הן דברים קבועים ולא דינמים, אבל ההפך הוא הנכון. תרבויות תמיד התחרו והושפעו אחת מהשנייה בכל העולם. הרעיון שיש תרבויות "טהורות" הוא שטותי לגמרי.

    2. שימו לב לשפה של גלעד –
      הוא מנסה להשמע אינטליגנטי, מאוזן וידען, אבל לא יכול להתאפק:
      – "גם אחרי שנפסק הקולוניאליזם עצמו, נמשכה ביתר תוקף השתלטות כלכלית ותרבותית בלתי נלאית" – השתלטות בלתי נלאית, מה אתה אומר. מזכיר לי משהו אחר – "אקיבוש".
      – "אין ויכול על זה שהציונות היתה סוכן מערבי…" – סוכן? סוכן?! מישהו פה קצת פרנואידי, או מתחזה לכזה כדי להשמע חכם. נחש מה? אתה לא נשמע חכם. בוא לא ננסה לחבר מניעים אפלים לתנועות לאומיות כאשר אין בזה צורך, זה סתם מאולץ.
      – "המסקנה הברורה היא, שיהודי ערב נשטפו על ידי הגל המערבי" – איך אני אוהב את "המסקנות הברורות" המוחלטות של מוחות צרים. כולם צריכים לחשוב כמוך, ומי שלא – פשוט טמבל, שהרי המסקנה ברורה. שלא לדבר על ההמשך – "נשטפו על ידי הגל", ממשיך את "אקיבוש" כחוט השני.

      אפשר להמשיך אבל הנקודה כבר בוודאי ברורה. אני לא יודע מה עמדותיך האמיתיות גלעד, ואם בסה"כ מדובר בבעיות התנסחות וסמנטיקה פשוטה. מי יודע, יכול להיות ששנינו חושבים בדיוק אותו דבר ומסכימים על הרוב, אבל יש לי חשד סביר שזה מעבר לזה ועמוק יותר. השפה שבה אתה משתמש היא בדיוק, אבל בדיוק השפה של אותם "חוקרים" פוסט מודרניסטיים הכופים תיאוריה על מציאות במקום לנסות להבין אותה. מציע לך להתנער, אתה פשוט נשמע מגוחך. יכולת לוותר על כל התגובה ולהשאיר רק את הפסקה האחרונה שלך, אבל זה כבר כוסה במאמר עצמו ולכן מיותר גם כן.

  3. כנראה שהחיים היהודיים בארצות האסלאם לא היו גן עדן. לפחות לא רוב הזמן. לא ברור מה התכלית שלך בכתיבת המאמר: אם כל כך אכפת לך מהיהודים הללו, מדוע אתה בז לנו ולועג בדבריך? אתה רומז לאלימות כאשר אתה מפנה אותנו לבתי הכנסת התימניים והאחרים; אתה קורא לפעילים חברתיים שעושים עבודת קודש ״פעילי קיפוח״.
    ובכן, יש לי חדשות בשבילך: היידיש אולי נאסרה בחוק, אבל בשנים שלאחר מכן המדינה מימנה תאטרון יידיש. היא לא מימנה תאטראות של יוצאי ארצות אחרות. הערבית אולי לא נאסרה בחוק, ואפילו הוגדרה השפה הרשמית השנייה במדינת ישראל, אבל נסה אתה להסתובב בארץ ולפטפט בערבית, במרחבים יהודיים. נסה לדבר עברית במבטא תימני, מרוקאי או סורי (שלא לומר ערבי?) ונראה אילו תגובות תקבל.
    העברית אכן הייתה תמיד שפת היהודים, אבל איזו עברית אנחנו מדברים כאן בכלל? עברית מגורמנת, מסורסת, ללא חי״ת או טי״ת או צד״י… נסה לומר סתם ככה באוניברסיטה ״ניסיתי״ עם הסמ״ך בצירה. הצורה נכונה ובשימוש, אך אלה המשתמשים בה זוכים לקיתונות של בוז והתנשאות.
    בטרם אתה דואג להגדרה העצמית של חבריך ואחיך היהודים הערבים, כדאי שתכיר במציאות שבה הם חיים בארץ הקודש, במרחב שאותו לא עזבו מעולם.

    1. המבטא הישראלי למעשה היה מבטאם של הספרדים הירושלמים, הוא אומץ על ידי יושבי הארץ אמנם, אבל נראה לי שקצת מופרך לקרוא לזה מבטא אשכנזי.

    2. דווקא מדברים בארץ עברית בהגייה והטעמה ספרדית ולא אשכנזית.

    3. אם לא ברורה לך תכלית המאמר – נסי לקרוא אותו שוב, לאט יותר ובלי ציניות.
      הלעג והבוז של הכותב מופנה (בצדק אומר) לאותם "חוקרים" פוסט מודרניסטיים המנסים לכפות את תפיסותיהם על מציאות, מבלי שיש להם מושג קליל מהי, ועוד פחות מכך – עניין באיתורה של המציאות. זו סתירה למעשה, משום שלשיטתם אין דבר כזה מציאות, והכל ממילא הוא רק תפיסות, פרשנות ונקודות מבט. עמדה זו אכן ראויה לבוז ולעג, למרות כל המילים המפוצצות שבהן הם עושים שימוש כדי להשמע עמוקים (לפעמים בדיוק בגלל המילים האלו).
      לגבי תמיכת המדינה ביידיש – אני באופן אישי, ורבים כמוני, מתנגדים הן לתמיכת המדינה בתיאטרון והן לאיסור או הגבלות (כגון צנזורה של יידיש כפי שהובאה בדוגמה במאמר). אני מתנגד לכך בכל הקשר ובכל שפה פשוט משום שלטעמי אין זה ממקומה של המדינה – יידיש, ערבית, גרמנית או מנדרינית. ולגבי מה שכתבת אומר רק זאת – את מתעלמת באופן מוחלט, משום שזה נוח לך, משינויים שמתרחשים לאורך זמן. מה לעשות שהנסיבות משתנות? למשל, היידיש כמעט נכחדה מן המרחב הציבורי, לא מעט בשל מאמצי המדינה, ופתאום נזכרו שבעצם יש כאן עולם תוכן תרבותי ראוי לשימור? ומאידך, מה לעשות שבינתיים ארצות ערב וערביי ישראל הפכו לאויבי היהודים בלב ובנפש, וכל הקונוטציה של השפה הערבית השתנתה מן הקצה אל הקצה? אלו תהליכים חשובים, כחלק ממכלול תהליכים, שמשפיעים על המציאות ואי אפשר להתעלם מהם.
      בהמשך, אני לא מבין לשם מה את תוקפת את העברית המדוברת בארץ. מושגים כמו "מגורמנת, מסורסת" היישר מבית מדרשן של מילים כמו "הדתה, ייהוד, הדרה, הנצחה" הנשמעות תדיר במסדרונות הפקולטות למדעי הדשא של האוניברסיטאות בארצינו ובמקומות אחרים (אני בעצמי בוגר לא-גאה בעליל של אחת מאלה, ומכיר אותן היטב מבפנים). הן מבטאות את שיא השנאה העצמית, החנופה לאויב והמאבק במציאות שלא מוצאת חן. העברית השתנתה וממשיכה להשתנות, כמו כל השפות. "הצורה נכונה" כפי שאת מתארת אותה קיימת בספרים ובמסורת, אך חלפה כחלק מתהליכים טבעיים, בדיוק כמו שבאותו זמן נכנסו לשפתינו מילים כמו "סבבה, אחלה, שיט, אוקי, מברוק" ואחרות. השפה מושפעת מסביבתה ומשפיעה עליה בחזרה. לא יעזור הכעס שלך וגם לא תחושות הקורבן או העליונות המוסרית הבלתי-מוצדקות.
      ובשורה האחרונה את אכן מוכיחה שכלל לא הבנת את תכלית המאמר – הכותב יוצא ישירות נגד אלה המתיימרים לומר לחברי הקבוצות המדוברות מהי ההגדרה העצמית שלהן, ומציע, בהיתול, ללכת ולשאול אותן. את עדיין לגמרי יכולה – כולם כאן.

    4. המדינה לא מימנה תיאטרון מזרחי מאותן סיבות שלא מממנים בלט אתיופי.
      אין חיה כזאת.
      התיאטרון הוא סוג תרבות רלוונטי למערב ולמזרח אסיה.
      אין בעולם הערבי תיאטרון ולא ספרים ולא הרבה דברים אחרים.
      הרצון של המזרחים בתיאטרון הוא לשם בכיינות בלבד.
      זה כמו שכושי מסודן שהיגר לאיטליה ירצה "אופרה סודנית" רק בגלל שלאיטלקים יש אופרה.
      האשכנזים לא כפו עליכם שום דבר.
      אם אתה תוצר של תרבות נחשלת שחי במדינה ששואפת להיות מערבית,או שתאמץ את
      התרבות החדשה או שתשאר עני ונחשל.
      הרצון האשכנזי במדינה מערבית הגיוני מאד.
      אני לא מבין את הרצון המזרחי להשאר תקועים בתרבות הכי נחשלת על הפלנטה,זו של הערבים,משיקולי
      נוסטלגיה.
      העובדה שהערבים היו ונשארו אויב של המדינה,בוודאי לא הוסיפה.

  4. באופן לא מפתיע, המושג המטופש הזה התחלחל לשיח במדעי החברה אך לעומת זאת אף היסטוריון רציני לא משתמש בו. עבודתו של ההיסטוריון היא להתעמק במקורות הראשוניים, ובין השאר בכתבים של יהודי ארצות האסלאם עצמם. בכתבים האלה, לבטח עד העת החדשה, היהודים התייחסו לשכניהם בשם "ישמעאלים", ובין אם תוכן הכתבים עוסק בסבל וברדיפות הישמעאלים ובין אם הוא עוסק ביחסי יום-יום רגילים איתם, אחרי שקוראים אותם בכל אופן אין שום אופן לטעון ברצינות שהיהודים הם-הם היו בעצם "ישמעאלים", ערבים. היהודים היו קבוצת מיעוט בחברה זרה, כך הם ראו את עצמם וכך אחרים ראו אותם. בכתבים מוסלמים מרבים להתייחס ליהודים בכינוי "אומה", ובטח שלא ראו אותם כחלק מ"אומת המאמינים" (האסלאמית) או כ"ערבים" (מונח שבכלל לא היה בשימוש במובן הנוכחי שלו עד סוף המאה ה-19).

  5. יעל , עניתי לך בגדול על הקיר שלי בפייסבוק, אבל אוסיף:
    הייתי בהצגה של התיאטרון המרוקאי ומאד נהניתי. וזה בושה וחרפה שלא מתקצבים אותם. ככל שיש אפלייה וקיפוח צריך לדבר על אפלייה וקיפוח. לא על "מאות שנים של יהודים ערבים".

    בישראל דווקא דברתי ערבית במרחבים ציבוריים עם ערבים. לא קרה לי כלום, גם אם הסתכלו עלי מוזר.

    בעיקר חבל שלא הייתם איתי באולם הזה בבוסטון. ממש נהיה שם גן חיות, כולם התנפלו עלי. מישהו ש"העז לחלוק" על זה שסרטי הבורקס מציגים "יהודים ערבים". ואני בטוח שבשום בית כנסת ספרדי לא היו מתנפלים עליכם ככה כמו חבורת החוקרים המעונבים (:

  6. מאמר מעניין, אבל אני חייב לציין קצת קשה לי עם זה שאתה בא בתלונות לאנשים האלה על כך שהם לא מספקים מקורות לטענות שלהם, ואתה בעצמך כמעט ולא מספק סימוכין. אשמח לראות רשימת מקורות לטענות שהועלו פה. רק שיהיה ברור, אני מחזיק בדעה שלך, אבל זה לא אומר שאני יכול להעלים עין בעניין הזה.

    1. נראה לי ברור שנטל ההוכחה נופל על אלה שרוצים לשכנע אותנו שבניגוד לעובדות הידועות לנו, בעצם (הספרדים שביננו) היו יהודים-ערבים אבל הציונות מחקה את זהותנו.

      בכל זאת, כשאתה רוצה לשכנע בתזה שסותרת את הידע הקיים אצל האחר, עליך מוטלת החובה להוכיח זאת. לא?

  7. מעניין אם אלה ששוללים את הזהות הלאומית היהודית גם תומכים בנסיונות הערבים לדכא את הלאומיות האמזיג (ברברים) בצפון אפריקה. גם האמזיג וגם היהודים קדמו לערבים שם. אבל היום? למה השמאל תמיד תומך בכובשים?!?

  8. תודה על מאמר משובח. מאוד ממליצה לצפות בסרט המצוין "הפליטים הנשכחים". מרבית יהודי מדינות ערב ראו עצמם ראשית לכל יהודים. לגבי הלאומיות שלהם, היא הייתה תלויה במצב הרוח הלאומי ששרר באותה תקופה, בכל מדינה. קיומה של מדינת ישראל, הצליל מאות לאפי יהודים מכלייה והכחדה.

    http://www.youtube.com/watch?v=fLcEAgYr1lQ

  9. שובל, אתה צודק בגדול. אבל יש פה מגבלות של מקום וכו.
    אם אתה רוצה הפניות תוכל לקרוא את ספריהם של סמי מיכאל ואלי עמיר. בייחוד סמי מיכאל, שהיה קומוניסט באמת ובתמים ניסה להשתלב בעראק המודרנית, אך נתקל בחומה שחסמה אותו, ועלה ארצה. אחרת כמובן היו תולים אותו.
    עוד בתחום הספרות – "נציב המלח" של אלבר ממי מתוניסיה יש שם קטע יפהפה בו הוא נפגש עם לאומנים ערבים, אבל מהר מאד מבין שאין שם מקום בשבילו. הוא כבר "מצורפת".
    ותמיד כדאי לקרוא את פראנץ פאנון. ולראות את ההבדל בין מה שקורה לצרפתי שחור ממרטיניק – שצריך לסגל מבטא "צרפתי נכון" אבל תמיד יש אפליה נגד וכו…
    לבין מה שקרה בישראל.

  10. לשיטת האנטי-ציונים הלאומיות היהודית עצמה היא המצאה מודרנית בהשפעת הלאומיות האירופאית בכלל, והגרמנית בפרט. הןאיל וכך, מציאותה של זהות לאומית יהודית מובחנים של יהודי המזרח מהווה פירכה המאיימת על יסודות התזה כולה, שהרי קשה לומר שיהודי המזרח קיבלו את המושגים הלאומיים שלהם מהוגי דעות אירופיים. מכן המסקנה הבלתי נמנעת שליהודי המזרח לא הייתה זהות לאומית מובחנת כי אם דתית בלבד.
    נמצינו למדים כי המושג "יהודי-ערבי" לא נולד משיקולים היסטוריים או אמפיריים. הוא משרת צורך אידיאולוגי ותו לא.
    אגב, בחוגים האנטי-ציוניים מתנגדים למונח 'ישראלי-ערבי' בנימוק שערביי ישראל תופסים את עצמם כפלסטינים. כאשר מדובר בערבים ניסיון להחיל עליהם הגדרות חיצוניות נדחה על הסף (ובצדק), אולם כאשר מדובר ביהודים אין להם כל בעיה להחיל הגדרה שכמעט אף יהודי מזרחי לא יהיה מוכן לקבל.
    זכות ההגדרה העצמית שמורה ללא-יהודים בלבד.

  11. הנאמנות של יהודי ערב כמו יהודים בקהילות אחרות בעולם הייתה נתונה קודם כל (ולעתים אך ורק)ליהודים אחרים תהא שפתם אשר תהא, יהא צבע עורם אשר יהא! אין דרך יעילה ואכזרית להשפיל ולבזות יהודי שעלה מארצות ערב מאשר לכנות אותו ערבי, ועל בסיס העובדה הזו הציע הכותב לחובבי תיאורית "הערביות היהודית" את הניסוי המיותר והמסוכן בבית כנסת של קהילת עולי ערב!!!

    1. כמי שנולד בעיר הבירה תוניס בשנת 1936 והתחנך בבית הספר אליאנס ובערבים למד עברית יכול להעיד את הדברים הבאים יהודי תוניסיה אינם יהודי עירק אפילו לא יהודי מרוקו. בכל הניירות שיש ברשותי בנושאים יהודיים אין זכר לשפה הערבית. אין זה פלא שדברתי צרפתית אטלקית ועברית ו לא ערבית. התופעה של השימוש במונח יהודי ערבי שייכת ליהודי עירק. לא בבית הורי ז"ל ואפ לא בבית הסבים לא שמעתי על היתנו יהודים ערבים.אין לי כל קשר לתרבות הערבית ולא מתוך רצון להסתיר על מקום הולדתי המגיבים כאן אינם מכירים את יהדות תוניסיה שהייתה יהדות הטרוגנית מורכבת מיהודים מ ארץ ישראל לפני החורבן הראשון יהודים שהוגלו על ידי הרומאים בוני קרטגו יהודים מספרד מפורטוגל מליוורנו (אטליה) יהודים מצרפת יהודים ממלטה יהודים מטורקיה יהודים מרוסיה מבריטניה ועוד. אין זה מפליא שכמעט כל יהודי ארצות המאערב עזבו את ארץ הולדתם . האם בשל היחסים הטובים עם האוכלוסיה הערבית מוסלמית? אלה אשר מכוח הנוסטלגיה גם אם הם לא חיו בתוניסיה פשוט שכחו או שלא ידעו את הפוגרומים את היחס המשפיל ואת המעמד של דימהי בה חיו אבות אבותיהם. לא הייתי בשום שלב מחיי יהודי ערבי

  12. השמאל הרדיקלי: ההזיה של הימין הישראלי (אבל אתם אנשי תקשורת, אתם יותר נוכלים מהוזים).

    ואם הם לא היו ערבים, הם לא היו יוצאים לפני חודשיים להתלונן שמפא"י מחקה להם את המורשת.
    ואף-אחד לא אמר שהם פחות יהודים או פחות ציוניים או פחות טובים.
    הם פשוט ערבים. סוף סיפור.

  13. ד"ר בירנבוים הנכבד, אין לי אלא להלין על מילותייך כי ריח סרוח של התנשאות מוכרת עולה מהן, בנסיון לעוות עובדות הסטוריות למטרות פוליטיות כלשהן. אינני הסטוריון, אך אוכל לשתף את הידע המשפחתי שלי כדי להפריך חלק מטענותיך. ראשית, אין באמירה יהודי-ערבי לסמל הרמוניה ושיוויון, אלא עובדה. היהודים בעיראק דיברו ערבית (בלהג יהודי משלהם) וקראו ערבית, שמעו מוסיקה בערבית ואכלו אוכל מ"המטבח הערבי". מאפייניהם התרבותיים ברובם כשל הערבים המוסלמים. משפחתי שחיה בעיראק חשה את עצמה עיראקית לכל דבר (כן, המדינה העיראקית. ההמצאה הקולוניאלית הזאת). לא-יהודים כונו "מוסלמים", "כורדים" או "נוצרים". אף פעם לא כונו "ערבים", כי כולם היו ערבים (מבחינה תרבותית).
    בהקשר הלאומי- הרי מדינת עיראק נוסדה רק בשנת 1920. מאות שנים היהודים דיברו ערבית והיו ערבים. ערבים-יהודים.
    לגבי חוסר ההרמוניה- גם היום קיימת חוסר הרמוניה בין הפלסטינים הישראלים לבין היהודים בישראל. חלקם רואים את עצמם ישראלים, חלקם לא- תלוי בעוצמות ההלם ממגף הציונות הנוחתת על זכויותיהם ובמנעד בו הם שרויים בין ייאוש לתקווה.
    לגבי התנערותך מהאפליה כלפי דוברי הערבית או בעלי התרבות הערבית- כנראה שבילית זמן רב מדי בניו יורק. אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל. רק אזכיר לך שבמדינת הצבא שיש לו עם, התרבות הבטחוניסטית שורצת בכל פינה- בכניסה לקניונים, בגבולות, בנתב"ג, במוסדות המדינה, במוסדות הבטחון, בבסיסי צה"ל..נסה להשתתף פעם בתדריך לפני משמרת או בקורס אבטחה. נסה להבין מיהם ה"דמויות החשודות" שאותן צריך לבדוק במיוחד.
    בצדק "התנפלו" עלייך בבוסטון. הרי הציונות חינכה היטב את יוצאי מדינות ערב להשיל מהם את הסממנים הערביים ולעטות זהות חדשה ואירופאית במדינה החילונית-מערבית החדשה. חס וחלילה שיקראו לעצמם ערבים, הרי הציונות מחנכת במשך דורות מה המשמעות של המילה "ערבי" בקונטקסט המקומי. בקיצור, המשך לתמוך במשטר ולטאטא את עוולותיו. אתה גם ככה בעל הפרווילגיות והאדון כאן. אה סליחה, אתה שם.
    ודבר קטן לקינוח- אני מתהדר באמירה "יהודי-ערבי" כזהות מורדת. בניגוד להוריי שעלו בשנת 1970, ערבית אינה שפתי הראשונה, ולא גדלתי על צליליה של אום כלת'ום. אמנם סבתי שמעה אותה אך הייתי עסוק בלרצות להיות "דומה" לשאר חבריי האשכנזים ולהכחיש את מורשתי. היהודים-הערבים הם זן נכחד שיכול להביא למרחב תקווה אמיתית לדו-קיום, אם רק יתנו להם את המקום והכבוד הראויים.

    1. מה בדיוק אירופאי בציונות? בכל המרחב הציבורי, כל תרבות גלותית כובתה. נוצרה כאן תרבות חדשה, זה מטופש למדי לקרוא לזה אירופאיות.

    2. התגובה שלך מעוררת בי צער. הרצון להיות שייך ודומה הוא עניין שמוכר לי אישית ודווקא משום כך אני מבינה כיצד התהליך של הכישלון והדחיה עשוי היה להביא אותך למסקנות אליהן הגעת.
      היהדות עצמה ואינני מדברת על הציונות שונה מדתות אחרות משום שהחגים שהיא מציינת קשורים באתוס הלאומי-לאומי לאו דווקא לאומני וחשוב לעשות את ההפרדה כאן- אבל אי אפשר להתכחש לכך- היהדות מציינת ימי אבל וימי תקומה וכולם מדגישים את חשיבות הזיכרון של החיבור לרצף ההיסטורי של העם הזה, מן הימים שלפני שנהיה בכלל לעם, דרך הימים שהפך לעם עם תורה סדורה וממלכה ריבונית ודרך החורבן והגלויות. החיים במשך 2000 שנים ללא ריבונות עצמאית לא שינו את הטקסט הקאנוני הזה, וגם לא את מארג החגים והזיכרון, וחשוב לזכור שהנצרות יוצאת מתוך הטקסט הזה בסופו של דבר ואף הקוראן מתייחס אליו כך שהעובדה הזו לא הייתה נסתרת בעיני העמים האחרים מעולם, והעובדה שהיהודים השתלבו או לא השתלבו מבחירה להתבדל או מכפיה של המנגנון השליט אמנם חשובה אך לא משנה את הקוד של היהדות. מה שמייחד את השואה במלחמת העולם השניה מעבר להיקפה היא העובדה שהיא נהגתה בגרמניה בה היהודים השתלבו בעקבות האמנסיפציה ובהחלט בהתאם לדבריך ראו עצמם בנים לאומה הגרמנית קודם להיותם יהודים- זו נקודה מעניינת, שתאוריות אופנתיות בימינו נוטות לשכוח כי זה פשוט לא נוח. אבל היטלר ראה ביהודים בהכללה כמובן עם נפרד, עניין ששוכלל בהתאם למגמות האופנתיות בקרב השכבה האינטלקטואלית בזמנו לגזע נפרד על מנת לתת לזה נופך מדעי ו"נאור", שיש לו שאיפות נפרדות. התפיסה לגבי נפרדותם של היהודים היתה נפוצה מאד ומתמיד, אבל הנופך המדעי אפשר לנאציזם להפריד את היהודים לכדי קבוצה שלכאורה נמצא שיש ראיות מדעיות התובעות את השמדתה.
      היום, זה נראה כל כך רחוק, כל כך ברור ובוודאי כל כך הזוי, שאנשים מתקשים להעלות על דעתם שמשהו כזה עלול להתרחש מחדש. האחרונים שמעלים זאת על דעתם הם היהודים. וסלח לי, טל, אני מבינה לליבך, כי מי שמרגיש שאינו שייך וכל כך רוצה להוכיח את שייכותו, על אחת כמה וכמה, עד כדי כך שלעיתים הוא יעדיף להצטרף למחנה האחר, הגדול ולו רק על מנת שיניחו לו לנפשו- העיקר להרגיש שייך.
      אבל אתה אינך אלא יהודי.

  14. דבר נוסף שהכותב היקר שכח לציין היא העובדה שהיהודים גרו במה שמכונה היום "מדינות ערב" מאות ואלפי שנים טרם כיבוש השטחים הללו בידי הערבים, יהודי עיראק למשל חיו בעיראק הארמית 1000 שנה טרם היווצרות האסלאם וכו וכו

  15. אין כזה דבר מטבח ערבי או מוסיקה ערבית או העולם הערבי, המהגרים-כובשים הערבים ניכסו לעצמם את אוצרות התרבות של התרבויות הנכבשות על ידיהם על ידי כינויים כ"מוסיקה ערבית" אוכל ערבי וכולי

  16. לרוע המזל הפקולטות למדעי המדינה מלאות בטיפוסים מסוגו של יהודה שנהב. לפחות רוב הסטודנטים לא נופלים בפח הסמנטיקה המטופשת של "יהודים-ערבים" או "יהודים-פולנים", הם יודעים מה קרה אח"כ בשנות ה-40.

  17. כתבה מרעננת ומבוססת ששומטת את הדמגוגיה ההזויה של שמאלני הקש הקיצוניים שונאי היהודים, כמו מוני יקים (יכין) כאן.

    1. יקים ולא יכין.אנטיציוני ולא שמאלני.לא שונא יהודים אלא ואשכנאזים בכלל לא יהודים בהקשר המציאות במדינה הציונית

  18. מאמר נכון בחלקו הגדול, אבל יש לציין שהתמונה יותר מורכבת. הלל כהן, למשל, מביא ראיות שיהודים מזרחיים רבים בארץ ישראל ראו את עצמם כערבים בתחילת המאה ה-20. הוא מצטט למשל מסמך שנחתם בידי רבנים בחותמת "עדת היהודים-הערבים בעיר צפת". יתר על כן, גם לא מעט מהאשכנזים ראו אותם כערבים למחצה או לפחות לשליש. לדעתו של כהן, הזהות הזאת מתה באופן סופי בעקבות פרעות תרפ"ט.

    בנוגע לחוקרת שהזכרת, יש לי רושם שאני יודע מי זו. אני מאד מחבב אותה באופן אישי, אבל מסכים עם הביקורת על השימוש במונח (לפחות באופן שבו היא השתמשה בו). דרך אגב, הערתי הערה מאד דומה באחת ההרצאות שלה כאן בהרווארד, ואף אחד לא הגיב בתוקפנות.

  19. לא מדויק, גם הנוצרים בארצות האיסלאם חיו בתור אזרחים סוג ב', זה אומר שאין ערבים נוצרים? יהודים מצפון אפריקה או ממערב אסיה (לא כולל את תימן) היו יותר כמו ערבים מממש ערבים, אבל התימנים הינם צאצאים של ערבים שהתגירו, זה הוכח גנטית.

    1. אין ערבים נוצרים:
      יש במזה"ת נוצרים יוונים.
      הנוצרים הקתולים מכונים בערבית לטינים (לטיניום מחוזה של העיר רומא).
      יש נוצרים ארמנים.
      יש שני פלגים של נוצרים סורים ששפתם ארמית בניב מערבי (יש את הסורים אורתודוכסים ויש את הסורים מרונים).
      יש נוצרים מצרים המכונים קופטים (קופטי זה מצרי ביוונית) ששפת הקודש שלהם היא מצרית עתיקה באותיות יווניות.
      יש במזה"ת מספר מנזרים של נוצרים אתיופים.
      יש נוצרים אשורים ששפתם ארמית בניב מזרחי.

      אין נוצרים ערבים.

      הנבטים ותושבי תדמור היו ערבים והיו נוצרים אבל הם התאסלמו או נרצחו בגל הכיבושים הראשון של התקופה הערבית.

  20. חחח מאמר מיותר.
    אני מרוקאי.
    אני עירקי.
    אני מיצרי.
    אני טריפולטאי.
    אני תימני.
    אני טוניסאי.
    אני גרמני. שזה אומר אני אירופאי.
    אני פולני שזה אירופאי.
    אני אוסטרי שזה אירופאי.
    אתה יכול לכתוב ולנתח מה שאתה רוצא.
    המציאות היא שונה.
    די לשקר לנו. די לנסות ליפות דברים
    דייי עם הגזענות די

  21. סרטי בורקס בנויים בהרבה מאוד מקרים על קונפליקטים בין עדות בעיקר בין אשכנזים למזרחים:
    אשכנזים ומזרחים שניהם יהודים.
    ההבדל בינהם נובע מזה שהאשכנזים ספגו תרבות אירופית לגווניה והמזרחים ספגו תרבות מזרח תיכונית לגווניה (בעיקר ערבית אבל יש גם פרסים תורכים…).

  22. לא הזכרת עניין גיאו-היסטורי בסיסי לחלוטין, שיש בו בכדי להקל על זיהוי ההגדרה האנטי-ציונית הנ"ל. ההבדל בין חצי-האי ערב מול יהודה של אז או ארץ ישראל של היום. היהודים משתייכים לפי מסורתם לחבל הארץ הזה ולהשתייכות אתנית של ילידי אזור פרובינקית יהודה, כך שכאן הוא שורש המחלוקת. ברגע שאתה מסיט את מוצא היהודים אל חצי-האי ערב והאוריינט, ומגדיר אותם ככאלה יש בכך החלשה של המושג והתיאוריה שהיהודים מוצאם מאזור ישראל של היום. לכן, כל אנטי-ציוני פוסט-מודרני ממוצע ינסה להרחיק ולהחליש כל קשר בין העם היהודי לארץ מוצאו. בין היתר, כאשר אין קשר תרבותי והיסטורי לאדמה עליה אתה נלחם או כאשר קשר כזה נחלש כך גם הלגיטימציה שלו לישיבה על אותה האדמה הולכת ומתרופפת.

  23. בעולם העתיק לא היו רופאים עם רישיון בוגרי אוניברסיטה – ועדיין היו אנשים שעסקו ברפואה.
    הלאומיות המודרנית לא היתה קיימת ועדיין היתה השתייכות אתנית.
    על אותו משקל למרות שלא היתה לאומיות מודרנית עדיין היו השתייכויות אתניות.

    הלאומיות המודרנית נוצרה בגרמניה כשביסמארק הכריז שהגרמאנים הקתולים והפרוטסטנטים הם בני לאום אחד ושגרמנייה מעל הכל (כלומר מעל הסכסוכים הדתיים) ושגרמאני קתולי צריך להלחם כתף אל כתף עם הגרמאנים הפרוטסטנטים כנגד הצרפתים למרות שהצרפתים קתולים ואחיו לאמונה.

    בעקבות הלאומיות הגרמנית נוצרו אתוסים לאומיים רבים שהיו מהפכנים בכך שהכפיפו בני ישויות אתניות שונות ללאום אחד (לדוגמא איחדו את בני נפולי שנשלטו ע"י ספרד 300 שנה עם בני ונציה שנשלטו מאות שנים ע"י אוסטריה וקראו לכולם איטלקים). לקחו דוברי גרמאנית ואיטלקית וצרפתית וקראו לכולם שוויצרים.

    לפני שהיתה לאומיות מודרנית היו גם מחשבות אחרות:
    היה עם נוצרי שהיה כפוף לאפיפיור ושדיבר דיאלקטים של לטינית שמאוחר יותר התפתחו לצרפתית ולאיטלקית ולספרדית.
    היתה אומת איסלם שהיתה כפופה לח'ליף העות'מאני.

    בני המזה"ת נהגו להגדיר את עצמם לפי דת:
    מוסלמים נקראו ערבים כי מוצאם בחצי האי ערב.
    הנוצרים האורתודוכסים נקראו יוונים.
    הנוצרים הקתולים נקראו לטינים ע"ש מחוזה של רומא.
    הקופטים נקראו ככה כי קופטי זה מצרי ביוונית (בלטינית איגיפטי).
    והיהודים נקראו יהודים כי עיר הקודש שלהם ביהודה.

    כולם נחשבו לבני המזה"ת "בלאדים"- ומערביים נקראו זרים (אג'נבים או פרנג'ים).

    הניסיונות ליצור עמים ערביים במתכונת של הלאומיות המודרנית כשל באופן נחרץ:

    אין סוריה ואין עיראק יש שיעים וכורדים ועלאווים ודרוזים ויוונים אורתודוכסים ואשורים וסורים (עדות נוצריות) ויש ערבים סונים.

    הניסיון להיצמד ללאומיות הוא אנכרוניסטי.

    פעם היתה בדיחה שביוגוסלביה היחידים שנקראו יוגוסלבים היו היהודים.
    על אותו משקל היחידים שנקראים היום עיראקים הם היהודים יוצאי עיראק.

    ויש בזה היגיון – הלאומיות היתה ההזדמנות של היהודים באותן מדינות לקבל מעמד שווה – במקום להיות יהודים נחותים להיות עיראקים גאים.

    אבל בתוך האומה האיסלמית אין משמעות ללאום אלא לדת: שיעים ערבים ילחמו לצד שיעים איראנים כנגד ערבים סונים. ואילו ערבים סונים יקימו את אל קאעדה בקרב האפגנים הסונים.

  24. גם הפרשנות שלך נגועה בכיפוף העובדות. יהודים אכן היו כפופים תחת חוקי הדימה, אך אלה לא הפריעו ליהודים לקיים את דתם והגבלות היו קיימות על כל חלקי האוכלוסיה, כי המושג אזרח לא היה קיים לפני המאה ה19. בהשוואה ליהודים במזרח אירופה היהודים בארצות האיסלם לא סבלו מפרעות תכופות ומהגבלות דת כמו ברוסיה. עובדה היא שהציונות היא זו שהולידה מתיחות ביחסים בין יהודים לערבים, וגם לאחר הולדת הציונות רוב מוחלט של היהודים לא הפך את הציונות לעניין מעשי ולא עלה לארץ. המימונה עצמה הייתה מאפיין לקשר בין יהודים למוסלמים, והתגובה שאתה צופה לגבי הגדרת היהודים כערבים, תגובה ברמת השוק בלודז, רק מוכיחה עד כמה האינדוקרינציה הציונית הצליחה.

    1. משלהי המאה ה-18 ובמשך כל המאה ה-19 סבלו יהודי ארצות האסלאם לא רק מעוני אלא גם מאיבה פעילה – גירושים, התפרצויות אלימות וטבח. בין 1770 ל-1786 גורשו היהודים מג'דה, ומרביתם נמלטו לתימן. מעשי טבח אירעו ב-1790 ביהודי טטואן, שבמרוקו; ב-1828 ביהודי בגדאד; ב-1839 ביהודי משהד שבאיראן ועל אלה שנותרו בחיים נגזר להתאסלם; ב-1867 ביהודי ברפורוש. ב-1834 נעשו מעשי אלימות וביזה בצפת. במהלך המאה ה-19 סבלו יהודי האימפריה העות'מאנית ממספר רב של עלילות דם, אשר המקור להם כמעט תמיד בקהילות נוצרית שגרו בסמיכות. המפורסם שבהם אירע ב-1840 בדמשק. על פי רוב, השלטונות העות'מאניים עשו מאמץ להגן על הנתינים היהודים מפני האוכלוסייה המקומית.

      בקטנה. רק להזכיר שהקונגרס הציוני הראשון היה ב1897.
      פרעות ביהודים בארצות האיסלאם היו גם היו. הקולוניאליזם הפחית אותם בתחילה על ידי לחץ (כמו ביטול מרבית חוקי עומ'ר) ומשטרה שמנעה. אבל כמובן שכל מלחמה במשטר נלחמה גם ביהודים, וכשהמשטר לא היה בשטח היהודים סבלו.
      הנרטיב השקרי על הציונות מתעלם מכל העובדות ושבוי בשקרים של "בטח אני עבדתי בחצר המלך!" מדינות האיסלאם היו עוינות ליהודים עוד לפני שהרצל נולד..

    2. אגב זה שבשנות השלושים של המאה העשרים באירופה היה גרוע יותר, לא מפחית מכך ולו במעט, שהערבים בארצות האסילאם היו עוינים ליהודים "כי הם רק לקחו מס גולגולות ולא הכניסו אותם למשרפות, אז זה לא כל כך נורא, הרי הם לא הפריעו להם לקיים את הדת, רק גבו דמי כופר מידי פעם ככה בקטנה"
      ההשוואה היא מיותרת לחלוטין! הכתבה לא באה להשוות בין סבלם של יהודי אירופה לסבל יהודי מדינות ערב, היא באה להראות את הנארטיב השקרי על יהדות-ערבית כאילו כזו הייתה קיימת במדינות ערב, היא לא התקיימה. הערבים היו עויינים והביאו לבסוף לגירוש של כמעט היהדות כולה.

  25. כרגע היהודים עלו ארצה.הם ישראלים מתערבבים
    זה בזה.והמחיצות נופלות.העדתיות נחלשת.אבל לא התפוגגה עדיין.גם בעוד מאה שנה יהיו עדות ספרד ואשכנז.וזה בסדר רק מה נהיינו מפולגים.לכיתות כיתות.חרדים.דתיים.חרדלים.חרדי לייט.דתילוני.מסורתי.חילוני.אתיאיסט.ימין.שמאל.
    אנכרוניסט.ועוד ועוד.
    מתי ההבדלים יטשטשו והפער יקטן.
    מתי המאחד יהיה גדול מהמפריד.
    מתי נרגיש באמת עם אחד.
    לעתיד הפתרונים

  26. ד"ר שריאל בירנבוים היקר!
    גם בחלומותיי הפרועים ביותר לא הייתי יכול להעלות בנפשי שדווקא אינטלקטואל אשכנזי
    יבוא ויגן ויבהיר באופן כה ברור על הפרובוקציה הבזויה והמתמשכת ביהודי המזרח בידי
    השמאל השטנו-אסלמי בו הם חדשות לבקרים נקראים בפי אלה "ערבים יהודים" .
    תודה לך איש יקר! גם אם כולנו יוגעים ומבינים שתגובתך האמיתית והנחרצת כאן מעל
    לא תצליח להדוף את המזימה השפלה שלהם (כפי שאתה מסביר היטב במאמרך) טוב שיש
    אחד כמוך שלפחות זועק את זעקת הכבוד הרמוס ומוחה כנגד השקר והתרמית הגסה.

  27. לפני שמדביקים זהות לאומית ערבית ליהודים, צריך לבדוק אם אצל עמי ערב עצמם קיימת זהות לאומית כזאת.

  28. ערבים הם שבטים נוודים שחיו בחצי האי ערב וכבשו עשרות מדינות כשם שעשה האדם הלבן בסיביר,דרום אמריקה
    וצפון אמריקה.חלק גדול מהעמים הכבושים האלה נטבחו וגורשו לטובת מתנחלים ערבים (כן,הערבים הם הרוצחים
    והקולוניאליסטים הגדולים בהיסטוריה).
    הטיעונים של השמאל מגוחכים.
    עשרות עמים חיו תחת כיבוש ערבי ממושך.הם דיברו ערבית ונהגו כמו האוכלוסיה הכובשת,אבל זה לא הופך אותם
    לערבים.
    האם הגרוזינים או האוזבקים שחיו תחת כיבוש סוביטי ודיברו רוסית והתלבשו כמו רוסים,הפכו לרוסים ?
    והכיבוש הסוביטי נמשך 70 שנה,לא 700 שנה !!!

    סתם גזענות מגעילה של השמאל הבולשביקי הגזען והשקרן.
    אף אחד לא רואה עצמו ערבי.לא הערבים הנוצרים,שאינם ערבים בכלל,ולא השיעים ולא עשרות רבות של עמים
    אחרים שפשוט פחדו לדבר בקול רם על התיעוב העמוק שלהם לכל דבר ערבי.
    עד שבאו האירופאים,ואפשר היה להוציא את התיעוב העמוק הזה מהבוידם ולהכריז עליו בריש גלי.
    גם להתנער מכל דבר ערבי לטובת האלטרנטיבה החדשה.

  29. עם ישראל שסבל משני חורבנות מקדש ומשתי הגליות נפוץ לכל עבר וחי בגלויות שונות בקרב עמים שונים. כל עם בקירבו חיו היהודים נראה אחרת וכידוע לנו, היו פוגרומים ואונס נשים יהודיות לאורך הדורות ללא הרף בכל גלות וגלות. דבר זה מסביר את המראה החיצוני של יהודי כל קהילה. זו גם הסיבה שהיהדות קובעת את דת הילד על פי האם ולא על פי האב על מנת למנוע מצב בו ילדים שנולדו מאינוס נשים יהודיות ייחשבו על פי דת האב האנס – לנוצרים או למוסלמים.

    כולנו בכל הגלויות חיינו חיים יהודים כאלה או אחרים וראינו בעצמנו וגם היינו והננו בניו של יעקב אבינו ששמו שונה לאחר המאבק עם המלאך ל- ישראל. כולנו בניו של ישראל ולמען כך מתו מיליונים על קידוש השם!

    כל שטות אחרת הזויה לחלוטין.

    מי היה נשאר יהודי וסובל אלמלא היה כזה באמת?

  30. לא בטוח שהבנתי למה יהודים ממדינות ערב הם לא ערבים. השם של סבא שלי היה מסעוד ואין סיבה שהקוד הגנטי שלו לא היה מורכב רק מאנשים שחיו במזרח התיכון.

    1. עשו בדיקות גנטיות וגילו שליהודים מהגלויות השונות אותם גנים. היהודים גם דיברו ערבית אז זה אומר שהם ערבים? אם אתה כל כך רוצה להיות מזרע ישמעאל אז שיהיה לך לבריאות. אנחנו מזרע יעקב.

  31. יהודה שנהב כעצמו כתב את ספרו על "היהודים הערבים" ובו פרס את כל התיזה שלו- ביסס אותו על קהילת אבדאן, שהיא, מה לעשות, באיראן ופרסית. בכלל לא ערבית. הוא בעצמו הדגים הכללה, גזענות ותפיסה סטריאוטיפית.
    הזכרון המתוק של יוצאי המזרח התיכון את הדו-קיום המופלא עם שכניהם, הוא אכן, כפי שנכתב- זכרון אמיתי של תקופה קצרה תחת האמנציפציה שהביא הקולוניאליזים האירופי שראה בכל ה"ילידים" אותו הדבר.