מהם קווי הדמיון בין מחנה השמאל לשחקן פוקר אובססיבי, ומאיפה יונקת מועצת חכמי 'הארץ' את האידאולוגיה שלה. טור הביקורת של אבישי עברי
מה גורם לתקשורת הישראלית לדבוק בכוח בהטלת האחריות לחטיפה דווקא על הנערים? מהו הנכס הפוליטי היקר ביותר שיש למחנה השמאל להציע ושאסור לו לאבד בכל מחיר? איפה עובר הקו בין שמאלני אדוק לשחקן פוקר אובססיבי, ומניין שואבת מועצת חכמי עיתון 'הארץ' את תובנותיה העיקריות? אבישי עברי בטור הביקורת השבועי
הקדשנו את שני הטורים האחרונים לדרך בה סיקרה התקשורת הישראלית את אירוע חטיפת הנערים ואת המבצע הצבאי שנפתח בעקבותיו. הממצאים העלו כי דובריה המרכזיים בטלויזיה, ברדיו ובעיתונות המודפסת הטילו את האחריות לפיגוע החטיפה על החטופים בפרט ועל המתנחלים בכלל, תוך כדי גילויי ניכור כלפיהם וכלפי הסנטימנטים הרווחים בציבור הכללי כלפי האירועים – בייחוד התמיכה בצה"ל ובמתיישבים.
דוגמה להמחשה על קצה המזלג: לפני שלוש שנים חשפתי כי כתבה של חדשות ערוץ 2 על סובסידיות ממשלתיות למחירי האוטובוסים ביו"ש, איננה אלא קמפיין משודר של 'שלום עכשיו'. בשבוע שעבר הטיחה יונית לוי בשר נפתלי בנט, שאמר כי יש בעיה של תחבורה ציבורית בכבישי יו"ש הגורמת לצעירים רבים להיעזר בטרמפים, "מדוע אתה לא מטפל בזה, זה הציבור שלך?!". כשהממשלה מסבסדת אפוא את מחירי התחבורה הציבורית ביו"ש, ערוץ 2 (בשירות 'שלום עכשיו' כאמור) מאשים אותה באפליה ובהעלאת יוקר המחיה, אך כשחוליית חמאס חוטפת שלושה נערים מטרמפיאדה, ערוץ 2 מאשים את הממשלה שלא דאגה לתחבורה ציבורית מבעוד מועד…
בהכללה לא גסה מדי ניתן לומר כי ההבדל המרכזי בין אופיו של הסיקור התקשורתי לאופיו של הסנטימנט הרווח הוא בסימון האשמים בחטיפה. מבחינת הציבור הרחב האשמים הם, די בפשטות, המחבלים שחטפו את הנערים ואולי גם ארגון הטרור שעמד מאחוריהם. חטיפת נערים חפים מפשע איננה דרך לגיטימית להיאבק למען מדינה פלסטינית, כך מסכימים גם ישראלים המאמינים כי עם פלסטיני אכן קיים וראוי למדינה משלו. רוב האנשים מצליחים לעשות גם את האבחנה הפשוטה בין תרומתם לאירוע של גורמים כלליים כמו המצב הגיאופוליטי או מידת האחריות שבנסיעה בטרמפים לבין גורמים מיידיים וישירים כמו פעולת הטרור עצמה. מדוע האבחנה הזו נדירה כל כך באמצעי התקשורת שלנו?
אנסה להציע שתי תשובות. האחת נוגעת לתפקידם של הערבים בפוליטיקה הפנימית בישראל והשנייה לסוציולוגיה של התקשורת הישראלית ולמקורות הסמכות שלה.
אובדן הסיכוי לתהליך שלום
לסנטימנט הטבעי המטיל את האחריות לאירוע המסוים ולמצב המדיני בכללותו על הערבים יש השתמעות פוליטית קריטית. קבלתו כעובדה משמעה אובדן הסיכוי לחתימת הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים בעתיד הנראה לעין. נהוג לחלק את ערביי יש"ע מבחינה פוליטית לשתי קבוצות: תומכי חמאס ותומכי פת"ח. זאת חלוקה גסה אבל ניעזר בה. באשר לאבו-מאזן, מנהיג הפת"ח הרשמי, אחת מהשתים: או שאינו יכול לשלוט בגורמי הטרור בשטח הרשות הפלשתינית – ואז אין משמעות לכל הסכם שייחתם איתו, או שהוא לא רוצה לשלוט באותם גורמי טרור, בין אם מתוך שותפות גורל, זהות המטרות (למרות הכחשותיו הנמרצות וגינוייו התקיפים) או חישובים פוליטיים פנימיים. אם האפשרות השנייה נכונה הרי שראש הממשלה נתניהו צודק במתקפה שלו על איחוד פת"ח-חמאס וצדק לאורך הדרך, דבר שלתקשורת שלנו יהיה קשה להכיר בו יותר משלחמאס יהיה קשה להכיר במדינה יהודית בארץ ישראל.
נותרו אם כן תומכי חמאס, שגם המתונים בשמאלני ישראל מודים שהסיכוי להגיע איתם להסדר מדיני הוא קלוש שבקלושים. כעת, אובדן הסיכוי להסדר מדיני עם הערבים משמעותו, בסיטואציה הפוליטית שנוצרה בישראל, אובדן הנכס הפוליטי המרכזי של השמאל הישראלי, שמשווק את עצמו לבוחריו בשני העשורים האחרונים כ"מחנה השלום".
הטלת האחריות לחטיפה הרחק ככל האפשר מהערבים המקומיים איננה יוצאת דופן. היא המשכה של מסורת מפוארת של הכחשה בתקשורת הישראלית, וברגע שמתבוננים עליה בהקשר פוליטי היא נעשית מובנת ואף הכרחית. כל הודאה באחריותם של הערבים למעשי טרור, בעיקר לאלו הנגועים באכזריות יתר ורחוקים מקונטקסט ה"מאבק לחירות" – שהתקשורת הישראלית מייחסת לאלימות הערבית דוגמת שחיטתה של משפחה שלמה בשנתה – היא הודאה בחוסר התוחלת הפוליטית של מחנה השמאל הישראלי. השמאל הפוליטי בישראל הוא שחקן פוקר שבגחמה של רגע הימר בכבדות על הקלפים שקיבל. ערבים מתונים ורציונליים ביסודם הם סיבת הקיום הפוליטית שלו. כעת אין לו ברירה אלא להמשיך ולהמר על אותה יד שמסיבוב לסיבוב מתבררת כרעה משחשב. בכל סיבוב הסכומים עולים כידוע, אבל המהמר מניח עוד ועוד כסף על השולחן רק כדי לא להודות שהימר גרוע בתחילת המשחק. הודאה בטעות תחסוך לו הרבה כסף ולמרות שתוציא אותו מיידית מסיבוב המשחק הנוכחי, אולי תאפשר לו להמשיך להשתתף בסיבובי המשחק הבאים. אך הוא מעדיף לשלם עוד ועוד ולהזין את האשליה שיקרה נס והיד הגרועה שלו תנצח. התקשורת הישראלית, שעיקר בניה שייכים למחנה הפוליטי האמור, לא יכולה להפנות אצבע מאשימה אל הערבים בלי להוציא את המחנה הפוליטי שלה מהמשחק.
מועצת חכמי עיתון הארץ
אבל המצע הפוליטי האמור לא נוצר בחלל ריק. הוא חלק מתפיסת עולם שלמה הכוללת מיתולוגיה משלה, ערכים של טוב ורע ומקבילה חילונית לגאולה פרטית וכללית. אין לטעות ולחשוב כי העובדה שחברה מסויימת היא חברה "חילונית" הופכת אותה לנעדרת מקורות סמכות כמו דתיים המטיפים להרחיק מהרע ולדבוק בטוב על פי הגדרתם. תגובה נפוצה (מימין ומשמאל) למאמרי ביקורת תקשורת בישראל היא "מה אתם רוצים מ'הארץ'? זה עיתון קטן, מי קורא אותו בכלל?" וכו'. ובכן, 'הארץ' הוא אולי עיתון בעל תפוצה קטנה משל אחרים, אך כוחו בהשפעתו האיכותית. הוא מהווה סמכות כמו דתית בשאלות של טוב ורע, שהן השאלות שהתשובות עליהן מעצבות את התשובות לכל שאר השאלות. בדומה לזה ניתן למצוא בעיתונים התעסקות בלתי פוסקת בהתבטאויות של רבנים. אנשים דתיים מרבים לומר בנימה אפולוגטית – הרב הזה וההוא? למה צריך להתעסק בהתבטאויות שלו? מי מקשיב לו בכלל? את מי הוא מייצג? גם זה חוסר הבנה במהותה ותפקודה של סמכות רוחנית. מליוני אנשים מושפעים ממה שחכמי הדת שלהם – בין אם במועצת גדולי התורה או ב'הארץ' – מחליטים שהוא טוב או רע. כמו בכל דת, מועטים הם הטורחים לבדוק מה בדיוק אמרו החכמים (לא כל שכן להתעמק בדבריהם, לא כל שכן לנסות להעמיד אותם במבחן האנליזה או המציאות) אך רבים רבים נוהגים על פיהם ביודעין ובלא יודעין.
את הטוב והרע הפוליטי של חדשות ערוץ 2 ו-10 קובעים במערכת 'הארץ', ואת אלו של 'הארץ' קובעים ב'ניו-יורק טיימס', ב'גרדיאן' ובמבצרי החשיבה שנקרא לה לצורך הענין "שמאלנית" מעבר לים. משם הגיע ה"פוליטיקלי קורקטנס". משם, למשל, מגיעה החרטה התמידית ביחס אל ה"יליד" בארץ החדשה – רגש השייך למערכת היחסים של האירופאי הלבן לילידי אמריקה ואסיה שכבש ושיעבד, ושלא שייך הסטורית ליחסי ישראל-ערב אך למרות זאת נוכח בהם – פשוט כי יובא בעסקת חבילה עם שאר רעיונות הקידמה המוסרית. משם גם מגיע הגינוי הסמוי פחות או יותר ללאומיות בכלל וללאומיות יהודית בפרט. באופן גורף ניתן לומר כי מעבר לים מגיעים לתקשורת שלנו הרעיונות על טוב ורע.
הטלת האחריות לטרור על כל גורם אחר פרט למחבלים הערבים, היא חלק ממערכת מוסר אירופאית שהיא מערכת הייחוס המוסרית של רוב אנשי התקשורת הבכירים שלנו. הקשר בין עוולות הקולוניאליזם האירופי במאה ה-17 לדיווחים המוטים של אמנון אברמוביץ' נראה אולי קלוש במבט ראשון, אך הוא הופך מוצק יותר כשמבינים שה"תקשורת" איננה אלא צינור להעברת רעיונות ושרעיונות לא מתיישנים כמו כותרות העיתון אלא אדרבה, ממשיכים לעצב אותן.
כל עוד התקשורת שלנו שייכת למחנה פוליטי מובהק בישראל ולפילוסופיה תרבותית ומוסרית מובהקת בעולם, לא סביר שיחולו שינויים משמעותיים בדרך הסיקור של אירועי טרור או של סתם רציחות יהודים על-ידי ערבים בישראל.
אולי בגלל שאף ארגון ערבי לא לקח אחריות על החטיפה או הוציא דרישות, וכל מה שיש לנו שמחבר את הערבים לחטיפה זה נאום של נתניהו?
ברור, ביבי גם חטף את השבויים בעצמו ומחזיק אותם בכלוב. או אולי אלו היו חייזרים.
ומתי יהיה לנו כלי תקשורת שמייצג את הימין ? מתי יהיו פרשנים בעלי השקפת עולם שמרנית? רק כשיתחיל להיות איזון, אז השיח יחזור להיות אמיתי.
בינתיים מנסים לסגור עיתון שמעז רחמנא ליצלן לתמוך בראש הממשלה של ישראל…
השבוע שמעתי ביומן הבוקר את אריה גולן אומר "כוחותינו פעלו…" ומיד תיקן "כוחות צה"ל פעלו… ככה התקשורת נראית. ונשמעת. לכן היא מגעילה כל כך הרבה אנשים.
מחד, אתה טוען שהארץ והתקשורת (השמאלנית, כמובן) בעלי השפעה דומה לזו של רבנים על הציבור;
מאידך, אתה טוען שהתקשורת "איננה אלא צינור להעברת רעיונות".
הצלחת לבלבל אותי –
האם לפחד מהסמולנים שחטפו לי את המדינה או לפטור את הגיגיהם כפטפוטי סרק?
…ועכשיו ברצינות:
התקשורת אינה מונוליתית. השמאל אינו מונוליתי. החלוקה שאתה מציג של הפלסטינים לתומכי חמאס או תומכי הרשות היא לא רק גסה (כפי שהודית בעצמך) אלא גם מטעה ומרדדת את השיח. למשל, לא השארת מקום לתומכי הסלפים…
מאוד נחמד לשטוח את טיעוניך באמצעות רצף מארגן של אג'נדה לפיה מתיישרות העובדות והמצב הפוליטי הסבוך בין ישראל ופלסטין משוטח.
אם לא היית יוצא נגד כל עיתונאי שחושב אחרת ממך בדיוק על אותו הדבר, יתכן שהיה לדבריך תוקף.
ממש אין סתירה. אבישי דיבר על כך שהארץ וגם רבנים הם סמכות רוחנית הקובעת מהו הטוב ומהו הרע, וכן, התקשורת היא צינור להעברת רעיונות, בינהן גם רעיונות על מהו טוב ומהו רע.
התקשורת היא מונוליתית, בדיוק כמו שכדור הארץ הוא עגול. אם תמדוד היטב, תגלה שהוא למעשה אליפסה. ואחרי שתמדוד יותר טוב, תראה שהוא לא באמת אליפסה. הוא סובל מעיוותים שאליפסה מתמטית לא יכולה לסבול. ובכל זאת, ברור לגמרי למה אדם מתכוון כשהוא אומר שכדור הארץ הוא עגול. ולמרות חוסר הדיוק המובנה, המשפט "כדור הארץ הוא עגול", מעביר את המסר בצורה ברורה ומדויקת, אשר אינה חוטאת למציאות.
אז נכון שהתקשורת אינה מונוליתית באופן מושלם. הרי מול ידיעות אחרונות, הארץ, ערוץ 10, ערוץ 2, גלי צה"ל וכל השאר, יש את ערוץ 7 (וגם את ישראל היום, בימים שביבי קם על צד ימין). אבל כשכל אמצעי התקשורת בארץ הם שמאלנים למעט עיתון וחצי, התקשורת היא מונוליתית.
בגדול, ניתן לסכם את כל טענותיך ב"אסור להכליל". ואני אומר, דיי כבר עם הטענה הזו. כי
א) גם זו הכללה.
ב) אי אפשר לנהל דיון ללא הכללה. נכון שזה מרדד את השיח, אבל ללא הרידוד הזה, לא ניתן לנהל שיח. מה בדיוק תעשה? כל פעם תפרט כל רובד ורובד עליו אתה מדבר? איך ניתן להעביר מסר כשמסביב כל כך הרבה פרטים לא רלוונטים?
ג) בהמשך לסעיף הקודם, כך שפת בני האדם בנויה. אנחנו אומרים "בית" על מגוון אינסופי של בתים שונים ומשונים. המילה "בית" היא מילה מכלילה, וכך כמעט כל מילה בכל שפה.
טור פשוט מעולה.
בקלות הטור החלש ביותר שפרסמת.
ראיה סלקטיבית ביותר של אמצעי התקשורת בישראל – בחיאת אבישי, באמת באמת רוב אמצעי התקשורת האשימו את החטופים? לא באת עם זה מוכן מהבית?
"כל הודאה באחריותם של הערבים למעשי טרור, בעיקר לאלו הנגועים באכזריות יתר ורחוקים מקונטקסט ה"מאבק לחירות" – שהתקשורת הישראלית מייחסת לאלימות הערבית דוגמת שחיטתה של משפחה שלמה בשנתה – היא הודאה בחוסר התוחלת הפוליטית של מחנה השמאל הישראלי. – אוהו כמה אתה לוקה בהבנתך את השמאל, וכל מה שאתה עושה הוא להתייחס לדמות השמאלן שבראת במוחך במהלך שנותיך בלאטמה.
האחריות לחטיפה היא על הערבים. תשעים אחוזים מהשמאל סוברים כך. והאחריות על הרג ילדים פלשתינים חפים מפשע היא על ישראל. אפס אחוז מהימין סוברים כך, ואתה וחבריך תמיד תמצאו תירוץ טוב והצדקה מצוינת לאותה פגיעה בערבי. זה כל ההבדל.
ובאופן כללי, השכל נא מעט אודות הקמת המדינה שלנו, עם מחתרות הטרור, ההסכם בין אצ"ל להגנה וכו'. ככה בנינו מדינה, וככה הם בונים. על אפך ועל חמתך.
אין משמעות לתהליכי החשיבה של השמאל הקיצוני, כי מלכתחילה נעוצים בתהליכי חשיבה זו הנחות יסוד שקריות, מוטעות, ואפילו אימוץ, מלא או חלקי, של השקרים שמפיץ האויב הערבי.
יש "לצאת מן הקופסא" שהשמאל הקיצוני מכניס אותנו אליה שוב ושוב ושוב, כי רק כך אנחנו מפסידים את המערכה כולה לקומץ בזוי והזוי, המפיץ שטנה, שנאה ושקרים על מדינת ישראל ועל תושביה.
יש לזכור שהמילים הן הקובעות ומקבעות תודעה, לכן יש לחדול לחלוטין מכל הרעיונות השקריים כדוג' – "עם פלסטיני", "כיבוש", "התנחלויות", "תג מחיר", "ביבי" וכו' וכו', השגורים בפי התעמולה הערבית, השמאל הקיצוני ושאר משוקצים שכאלה.
כל אדם שפוי, הגון ודובר אמת – מדוע שישתמש בביטויים השקריים הללו, מדוע להפיץ תעמולה ארסית ומטעה ?
יש להשתמש, לבטא ולהפנים רק ביטויים מדויקים ונכונים, כדוג' – "ערבים המכנים את עצמם פלסטינים", "שחרור האדמות הכבושות [ע"י ירדן ומצרים] בשנת 1967, לאחר 19 שנות כיבוש", "התיישבות", "מעשה קונדס מטופש", "בנימין נתניהו" וכו'
כיבוש יש רק אחד, ואני מתנגד לו נחרצות – הכיבוש הערבי במרחב, האדמות – כמעט כולן הן אדמות בבעלות יהודית ו/או בבעלות המדינה, כולן במעמדן זה על פי כל אמות המידה – אתית, מוסרית, משפטית, מסחרית וגו'
כך, למרות שהמדינה חפצה מעת לעת למסור אדמות שבבעלותה לידי הערבים על מנת לקבל שקט, המכונה בטעות שלום – אנחנו מקבלים רק תעמולה ערבית ושמאל קיצונית.
אז – די לכיבוש הערבי, מספיק עם התנחלויות הערבים על אדמות בבעלות המדינה ומספיק עם הגזענות כלפי יהודים.
מדינת ישראל היא, בפשטות ובתמציתיות, מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינת הלאום של העם היהודי,
על אפם וחמתם של השמאל הקיצוני והערבים.
מדוייק וברור.
אני באמת מנסה להבין אנשים כמו ארנון שאומרים שאנחנו הקמנו את המדינה באמצעות טרור (מה שלא נכון, אבל ניחא) ואז מוסיפים 'אז מה אתה רוצה מהפלסטינים, שלא יירצחו אותנו? זה הרי מהלך לגיטימי'. כאילו מה, ארנון, אתה טיפש לגמרי? אם מישהו בא לרצוח אותך אז אתה יושב איתו על קפה לפני ואומר לו שאתה מבין אותו והכל טוב? מה זה רלוונטי בכלל איך אנחנו הקמנו את המדינה שלנו לזה שעכשיו בהווה רוצחים אותנו? את מי זה מעניין שאנחנו עשינו טרור לבריטים (כביכול) ואיך זה קשור לזה שהפלסטינים עושים לנו טרור? אתה מציע להתכופף ולקבל את מה שעושים לנו כדי לתקן איזשהו עוול היסטורי שעשינו לעם אחר בכלל? ותן לי בבקשה דוגמא לאיך האצ"ל חטף שלושה נערים בריטים ואו רצח משפחה בריטית על ילדיה בעזרת סכין (או איזשהו נשק, אני אזרום איתך).
אתה פשוט אידיוט ובבקשה תעשה לנו טובה ענקית ותלך לאיבוד ותוודא שאי אפשר למצוא אותך!
שלום,
למדתי לא להיכנס לדיון/ויכוח עם מי שמכנה אותי טיפש/אידיוט ומאחל לי ללכת לאיבוד. אמנם זוהי השפה השגורה אצל חלקים רחבים מדי במחנה שלך, אבל אצלי לפחות מקובל לנהל דיון בשפה מכבדת.
לענייננו:
הדגשתי שאני, וחברי למחנה, מגנים כל פעולת טרור שהיא. לא משנה של איזה צד. חוזר בשבילך: שום פעולת טרור אינה לגיטימית. מקוה שזה מספיק ברור לך.
אחר כך הדגשתי שבעוד אנחנו מגנים כל טרור, הצד שלכם מגיב באדישות/שמחה על מותם של ערבים. ותמיד תמצאו סיבה טובה לאותו הרג. תמיד תספרו על הגנה עצמית, אף אם מדובר בילדה בת שנתיים, או בילד בן ארבע עשרה שהלך לקטוף עכוב.
לענייני הקמת מדינת ישראל. היו כאן אירגוני טרור. קראו להם אצ"ל ולח"י. אתה יכול לקרוא אודותיהם בכל מקום שתרצה. תתחיל אולי באתר שקוראים לו ויקיפדיה. תקרא על מעשי טבח בעשרות ערבים חפים מפשע בשוק בחיפה. תקרא על טילים על אוטובוסים. ואחרי זה בטח תמצא איזה תירוץ ואיזה הצדקה גם לזה.
על פי איכות התגובות נראה כי הכתבים מהעיתון הקטן והאיכותי לא נשארו חייבים.
אני איבדתי את התמימות של האמונה בשמאל מזמן ! עם ראוי שידאג לאחדות וטובת הכלל והשמאל הנאור דואג לעשות את ההיפך. בכל מקרה עידן הפייסבוק מאפשר היום לכל אדם להביע את דעתו ורואים שהעם סולד ברובו מדעות השמאל האגואיסטי