מסרון לעמית סגל: לא כך ניצח הליכוד

עמית סגל ניסה לגלות כיצד ניצח הליכוד בבחירות. התוצאה: תמונה חלקית המפיחה רוח חיים בנרטיב השמאל. ארז תדמור עם מה שבאמת קרה בבחירות 2015

עמית סגל. צילום מסך

בתחקיר של עמית סגל על ניצחון הליכוד בבחירות האחרונות היו, לכאורה, את כל המרכיבים של דרמה טובה. הקלטות מתוך הקמפיין, חשיפה מבפנים של אסטרטגיה שהובילה לניצחון, פוליטיקאי מיומן שהיה בשליטה גם כשכולם חשבו שהוא על הקרשים, מהלך מפתיע שתפס את הפרשנים לא מוכנים, ומעל לכל: ניצחון מזהיר מול מאמצים אדירים של השמאל.

עמית סגל עצמו ארז היטב את המרכיבים והנתונים, (החלקיים למדי), שהיו בידו, והציג לנו נרטיב שהיה פשוט, קליט ורומנטי: כך הצליח בנימין נתניהו לעבוד על כולנו. בשעה שכולנו חשבנו שהליכוד בפיגור, נתניהו החזיק בסקרים פנימיים שהציגו שוויון ואף יתרון לליכוד. בשעה שנתניהו ידע שאחוזי ההצבעה במגזר הערבי נמוכים, הוא הפיץ סרטונים ומיליוני סמסים לקהלים מפולחים היטב, בהם הזהיר מפני שיעור הצבעה גבוה במגזר הערבי. ציניות. עורמה. הטעיה. מניפולציות. ספינים ארוזים היטב ופאניקה מזויפת. הפוליטיקה הישראלית מעולם לא נראתה דומה יותר לסדרה בית הקלפים.

אבל מבחינה עובדתית התחקיר ששודר אמש לא מחזיק מים. סיפור ניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות 2015 עדיין לא סופר, והנרטיב שעמית סגל ארז בצורה הוליוודית מציג תמונה שהיא לא רק חלקית, אלא גם מעוותת ומטעה ביחס למתרחש בקמפיין, ביחס לבנימין נתניהו, וביחס למצביעי הימין.

בתור מי שהחזיק בתפקיד בכיר בצוות הבחירות של 'הליכוד' וראה את הדברים מקרוב, אין ספק שנתניהו מעולם לא היה משוכנע בניצחון 'הליכוד'. וכמותו גם כל חברי מטה הבחירות המצומצם שפעלו לצדו בבית ראש הממשלה. מעולם לא החזקנו בסקרים המעידים על שוויון או על יתרון ל'ליכוד', וההודעות והסרטונים על אחוזי ההצבעה הגבוהים במגזר הערבי לא היו שקריים. הלחץ והחשש מהפסד אכן תאמו לאסטרטגיה שביקשה ל"העיר" את בוחרי הימין, אך לא היו מזויפים כי אם אותנטיים לחלוטין. בייחוד לאור נתוני הסקרים, המידע שזרם מהשטח ועוצמת הכוחות שפעלו להפלת נתניהו.

בסביבות השעה שבע בערב, כשהתחלנו לקבל הדלפות מהמדגם על מרוץ צמוד, התחושה בבית ראש הממשלה לא היתה שהניצחון בכיס, כי אם מתח עצום ממש עד הדקה האחרונה. מתח שהפך לאנחת רווחה ולשמחה אדירה בעשר בערב עם פרסום המדגם, שהצביע על יתרון של מנדט אחד בלבד.

מה אמרו הסקרים?

ובכן, להלן העובדות.

הטענה לפיה נתניהו הטעה את הברנז'ה, את הסוקרים ואת הציבור, והחזיק כביכול בסקרים מעודכנים שהצביעו על סגירת הפער בין 'העבודה' ל'ליכוד', ואף על יתרון של 'הליכוד', פשוט אינה נכונה. אכן, בימים שלפני הבחירות היו בידינו סקרים שהצביעו על מגמה של סגירת הפער, והיו גם סקרים אחרים שהצביעו על נתונים דומים לאלו שפורסמו בתקשורת והצביעו על יתרון של 3-4 מנדטים למפלגת 'העבודה'.

אך זה העניין: הסקרים שהצביעו על יתרון ל'עבודה' בוצעו טלפונית על-ידי סוקרים מקצועיים בעלי אמינות, ניסיון ומוניטין. לעומת זאת, הסקרים שהצביעו על שינוי מגמה נערכו באמצעות שליחת סקרים מוקלטים לאלפי מספרים סלולריים, ובקשה מהמשיבים ללחוץ על מקש בהתאם למפלגה שבכוונתם לבחור. כאנקדוטה לרצינות הסקרים הללו, אפשר לספר שמכיוון שמספר המפלגות הצפויות לעבור את אחוז החסימה עמד על עשר מפלגות ועלה על מספר המקשים האפשריים, אוחדו 'ש"ס' ו'יהדות התורה' למקש אחד. המדגם שמתוכו נבחרו המספרים הסלולריים מעולם לא הוצלב עם מערכת בחירות אמיתית, והוא נעשה על-ידי צוות שמנה לא יותר מחמישה-שישה אנשים. עד לפרסום תוצאות האמת היו הסקרים הללו לא יותר מירייה באפילה, או לכל היותר אינדיקציה כללית שיכולנו רק לקוות שהיא תואמת את המציאות.

מעולם לא ידענו שהפער בסקרים נסגר. להיפך, הסקרים הקונבנציונליים המשיכו להצביע על פער מצומצם לטובת 'העבודה', בעוד סקרים שאיש לא ידע מהי רמת האמינות שלהם הצביעו על סגירה הדרגתית של הפער. לאחר הודעת ביטול הרוטציה של לבני והרצוג, 11 שעות לפני פתיחת הקלפיות, הראו גם הסקרים הללו על יתרון ברור ל'עבודה'.

בוז'י הרצוג שומר על נתניהו מאוחדת. צילום מסך
בוז'י הרצוג שומר על נתניהו מאוחדת. צילום מסך

ערביי ישראל ואחוזי ההצבעה

הטענה המרכזית השנייה שהעלה עמית סגל קבעה כי המסרונים והסרטונים שהפיץ נתניהו והזהירו מאחוזי הצבעה גבוהים במגזר הערבי היו ספין שקרי. חברי צוריאל שרון נראה מופתע מהשאלה שהפנה אליו סגל בנושא, ולמעשה אישר בשתיקה את הנרטיב שהציג סגל: נתניהו והליכוד שלחו סמסים שקריים ושידרו פאניקה מזויפת, בה בשעה שאחוזי ההצבעה במגזר הערבי לא היו גבוהים. כל הסיפור, לפי עמית סגל, היה מניפולציה והפחדה שקרית. מהתגובות ברשת נראה שסגל הצליח להפיח רוח חיים בטענת השמאל על גזענות מצדו של נתניהו, ועל כך שרימה כביכול את הציבור.

ובכן, גם כאן ממצאי התחקיר לא תואמים את העובדות.

ראשית, אחוזי ההצבעה במגזר הערבי אכן עלו דרמטית. מכ-56% בבחירות 2013, לכ-64% בבחירות האחרונות. 'הרשימה המשותפת', שכללה את איימן עודה לצד אחמד טיבי וחנין זועבי, הפכה למפלגה השלישית בגודלה כשזכתה ב-446,583 קולות שהקנו לה 13 מנדטים. עליה דרמטית במספר המצביעים לעומת 348,919 קולות שקיבלו שלוש הרשימות הערביות בבחירות 2013.

והנה עוד כמה עובדות חשובות שלא הופיעו בכתבה. נכון לשעה 10:00 עמד שיעור ההצבעה במגזר הערבי על 10 אחוזים. זאת לעומת 3 אחוזים בשעה זו בבחירות 2013. הסמסים שהוציא הליכוד בדבר אחוזי הצבעה גבוהים פי שלושה במגזר הערבי לא היו אם כן שקר. מי שעסק בהפחדה לא היו נתניהו והליכוד, כי אם איימן עודה עצמו שהתרברב בשעות הצהריים: "אני מבטיח לכם שנתניהו, בנט וליברמן יהיו באופוזיציה כבר מחר בבוקר".

כשעמית סגל אמר שהמניפולציה של נתניהו עבדה והוציאה מאות אלפי אנשים להצביע ליכוד בשל החשש מהתחזקות 'הרשימה המשותפת', הוא מתעלם מעובדה פשוטה. אלמלא העלאת אחוזי ההצבעה, היו 446 אלף הקולות של 'הרשימה המשותפת' שווים 16-15 מנדטים, ולו 'הליכוד' היה יורד ב-4-3 מנדטים שהיו נשארים בבית, גם כוחה היחסי של 'העבודה' היה גדל. האפשרות לקרב צמוד בין 'הליכוד' ל'עבודה' היתה ריאלית ממש עד לשעות האחרונות. הסיכויים לממשלת שמאל בתמיכת או בהשתתפות 'הרשימה המשותפת' לא היו קלושים, כי אם אופציה ריאלית.

למרבה הצער מרבית חברי 'הרשימה המשותפת' אוחזים באידאולוגיה אנטי-ישראלית קיצונית. המחשבה על קואליציה התלויה בקולותיהם של אחמד טיבי וחנין זועבי אכן מדירה שינה מעיניהם של רוב הישראלים, וכאשר 'הליכוד' הזהיר מכך לא היה מדובר בספין שקרי כי אם באופציה ממשית ומאיימת.

צילום מסך מתוך יומן הבחירות של וואלה.
צילום מסך מתוך יומן הבחירות של וואלה.

המסרונים המאגיים של הליכוד

גם הטענה כאילו מיליוני הודעות הסמס והווטסאפ ששוגרו בימים האחרונים שלפני הבחירות, וביום הבחירות עצמו, הוציאו מאות אלפי אנשים להצביע ל'ליכוד' – מפריזה לא מעט בהשפעת ההודעות.

בשבוע שלפני הבחירות ערך בנימין נתניהו למעלה מ-40 ראיונות עיתונאיים. לאחר תקופה ארוכה שבה כמעט ולא התראיין, דיבר נתניהו אל הציבור בגובה העיניים, נגע שוב ושוב בסוגיות כלכליות מהן התעלם קמפיין 'הליכוד' עד לשבוע האחרון, התייחס ליוקר המחיה, לקח אחריות על מחירי הדיור ויצר קשר מחודש עם מאות אלפי אנשים שרצו אותו כראש ממשלה אך חשו הסתייגות מלבחור בו פעם נוספת.

יונית לוי ואודי סגל דייקו כשייחסו חלק ניכר מניצחון 'הליכוד' לבליץ הראיונות שהעניק נתניהו בשבוע האחרון של הקמפיין. "עיתונאים וצופים מסוימים חשבו שנתניהו עושה צחוק מעצמו, וזורק את המדינאות שלו מהחלון בשביל עוד כמה קולות. אבל למעשה, זה היה מהלך מבריק של מאסטר קמפיינים", כתבו לוי וסגל וכיוונו בין היתר גם לעימותים המתוקשרים של נתניהו עם ערוץ 10 והמגישה גלית גוטמן. לוי וסגל הוסיפו כי לאחר שהתראיין פעמים ספורות במשך שש שנותיו כראש ממשלה, ביצע נתניהו "פנייה של 180 מעלות והתראיין בכל תכנית בוקר, תכניות רדיו וערוצי טלוויזיה ארציים ומקומיים. הוא שלט במדיה והשאיר מעט מקום לפוליטיקאים אחרים".

מיליוני המסרונים ששיגר 'הליכוד' בימים האחרונים של מערכת הבחירות היו אכן גורם משמעותי שדרבן מצביעי ימין לצאת מהבית ולהבטיח את ניצחון הימין. אולם בלא שורת הראיונות בהן יצר נתניהו כימיה מחודשת עם ציבור בוחריו, היו מסרוני 'הליכוד' נופלים על אזניים ערלות ועל מצביעים מתוסכלים.

אי אפשר להתעלם גם מכך שהעליהום התקשורתי כנגד נתניהו, הקמפיינים של וי-15, הביטחוניסטים ודומיהם, הסקרים שהצביעו על יתרון למפלגת 'העבודה' והביטחון העצמי ששידר השמאל, גרמו ללחץ גדול במחנה הימין. לחץ זה תורגם להצבעה ל'ליכוד' במטרה להבטיח ממשלת ימין. בסופו של דבר אנו נמצאים היום עם קואליציה של 61 מנדטים בלבד. גם כשהזהרנו לאורך הקמפיין כי אין לדעת כיצד ינהגו מפלגות קטנות ובינוניות שנתפסות בטעות כימניות, לא היה מדובר בספין, וההוכחה לכך היא החלטת אביגדור ליברמן להישאר באופוזיציה לצד 'מרצ' ומפלגת 'העבודה'.

הניסיון לייחס עלייה של עשרה מנדטים בשבוע למהלך מזהיר אחד ולספינים חסרי בסיס, מזלזל למדי באינטליגנציה של ציבור הבוחרים. ניצחון 'הליכוד' בבחירות נבע משילוב של כמה מהלכים שהפכו להצלחה גדולה מהמשוער. הסיבה המרכזית לכך איננה ג'וקר סודי שנשלף ברגע האחרון כי אם העובדה שמצביעי הימין גילו בגרות ותבונה פוליטית, הבינו שמדובר במערכת בחירות צמודה, והצביעו למי שאכן רצו שירכיב את הממשלה הבאה.

הכותב שימש כראש צוות המסרים של 'הליכוד' במערכת הבחירות האחרונה.

[adsanity id="51486" align="alignnone"]

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

27 תגובות למאמר

  1. דרך אגב, האמירה של נתניהו כאילו הרשימה הערבית התגייסה ומביאה , כמדווח ב"מעריב" את בוחריה הסטודנטים שלומדים בירדן היתה נכונה להלן ציטוטים מהכתבה מ-16 למרץ 2015:

    "הסעות לסטודנטים מירדן ומסע שכנועים: הרשימה הערבית מתכוננת לבחירות"

    ברשימה מבינים כי ישנה התעוררות בימין הישראלי בשעות האחרונות ועל כן עובדים מסביב לשעון על מנת להביא יותר מ-65 אחוזים של בעלי זכות בחירה לקלפיות: "העבודה תהיה בצורה אינטנסיבית ביום הבחירות", אמר ל"מעריב אונליין" פעיל הרשימה, סאמי עלי, "מדובר באנשים מתוסכלים שאיבדו אמון במערכת, או שלא רוצים להצביע מתוך אי-אכפתיות או מתנדנדים".

    בנוסף, נערכו בשעות האחרונות ישיבות הערכה לגבי יום הבחירות, כולל עזרה לאלו שאינם יכולים להגיע לקלפיות, ואיך אפשר לסייע להם ולהביאם לממש את זכות הבחירה שלהם. בין היתר, החל כבר בשעות הצהריים מסע הבאתם של כמעט אלפי הסטודנטים הערבים הלומדים בירדן. ברשימה המשותפת דואגים לסטודנטים להסעה מאורגנת מהאוניברסיטאות לכפרים שלהם, כאשר גם דואגים להחזירם בתום ההצבעה.

    יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, ביקר כבר את הסטודנטים הערבים באוניברסיטת ירמוכ. "כל קול חשוב", אומרים ברשימה המשותפת. "יש חשיבות לממש את זכות הבחירה".

    http://www.maariv.co.il/news/elections-2015/Article-468360

  2. ואולי הימין ניצח כי העם מאמין באידיאולוגיה שלו.
    אולי אידיאולוגית השמאל משמעותה נסיגה.
    והיות וכבר נסוגנו משטחי סי אז הפעם הנסיגה תהיה בירושלים.
    נסיגה בירושלים משכונות ערביות משמעותה ירי צלפים ומנהרות טרור אל עבר השכונות היהודיות.
    עם ישראל באמת מפחד ומתנגד לזה.

    1. זה בדיוק העניין – השמאל לא מסוגל לתפוס שרוב הציבור באמת פשוט תומך באידיאולוגיה הימנית.
      לדוגמה, אחרי בחירות 1996, אמנון אברמוביץ' הכריז ברוב סמכותיות, ש"הימין ניצח כי הוא חילק קמיעות לאנשים." הרי לא יכול להיות שהימין ניצח כי מרבית האזרחים החליטו לבחור בו, האפשרות הזו פשוט לא קיימת מבחינת אברמוביץ' ודומיו.

  3. היות ולעולם איני טועה, כי אני הכי חכם, הכי שנון, הכי מבין, הכי ערמומי, הכי קול, דבריך אינם יותר מספקולציה .

  4. גם עמית סגל וגם אבא שלו – חגי סגל, הצליחו לבסס לעצמם דימוי של "עיתונאים ימניים". אני קורא כבר שנים את המסר הסמוי שהם מנסים להעביר לקהל שלהם ושואל את עצמי מדוע השמאל אף פעם אינו תוקף אותם באופן אישי כמו שהוא יודע לתקוף את אנשי המחנה הלאומי הפועלים באמת לחיזוק המחנה והאג'נדה שלו: אולי משום שהם שניהם מציגים את הליכוד ואת נתניהו כ"אויבי המחנה הלאומי האמיתי" ובכך עושים את מלאכת השמאל? לשמאל הרי לא אכפת אם יש בארץ רוב יהודי מוצק התומך בהתיישבות ביש"ע כל עוד לרוב הזה אין מפלגה חזקה ומנהיג מוסכם שיכולים להוביל את המדינה למימוש התמיכה הזאת, והנה – ההתנהלות התקשורתית של שני הסגלים בהחלט מתאימה לאסטרטגיה של השמאל: שיכתבו כמה שהם רוצים על זכויותינו ביהודה ושומרון, אבל שלא יתרמו לתמיכה אלקטורלית במפלגה ובמנהיג שיש בכוחם לממש את האג'נדה הזאת. הנה כמה מאמרים של חגי סגל התוקפים את הליכוד ואת מנהיגו "כאילו מימין" אבל למעשה אמורים לדחוף מצביעי ליכוד לזרועותיהם של איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ודומיהם ולסייע לשמאל מבחינה אלקטורלית:

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/284277

    http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/1473

    http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2166194&forum_id=99

  5. בסופו של דבר, זה המשך המיתוס שאנשי השמאל אוהבים לספר לעצמם, שהם מצביעים בהגיון והימין לפי רגש. יש להם תסביך עליונות חסר כל ביסוס, וכל דבר כדי להוכיח את זה לעצמם מתקבל בשמחה .
    אז כן, אילנה דין הפכה לאויבת השמאל, וסגל הפך, במהלך מפתיע, לגיבור השמאל (לא שזה יחזיק מעמד, כמובן).

  6. אין ספק שהתקשורת גם במקרה זה מנסה להציג את הליכוד ואת העומד בראשו באור שלישי, אך יחד עם זאת גם אלה הטוענים שמדובר בנצחון אידיאולוגיית הליכוד (עניין אמורפי משהו בימים אלה), שוגים ומטעים כי למעשה גם בישראל 2015 הבחירות היו מאופיינות במידה רבה בדפוסי הצבעה מגזריים/עדתיים וחלק לא מבוטל מנצחון הליכוד הוא תוצר של דמוגרפיה ועליית כוחם היחסי של בני עדות המזרח ויוצאי ברית (ובמידה מועטה יותר של דתיים לאומיים) המועצות ושקיעתם הדמוגרפית והאידיאולוגית של מצביעי מפא"י ומערך המסורתיים.

    בני הדורות הקודמים מבין יוצאי עדות המזרח, במיוחד בפריפריה, ניצבים מול הכרעה לא פשוטה בין הצבעה לשמאל (המזוהה בעיניהם עד היום כמוסד אליטיסתי אשכנזי) משיקולים סוציאליים ופיננסיים (לא אגע כאן ביעילותם הממשית של תוכניות השמאל במלחמתם בעוני), לבין הימין שמראשית דרכו היה קרוב יותר לליבם של עדות המזרח הן מבחינה אידיאולוגית-ביטחונית והן מבחינה עדתית – מגמה שרק התחזקה מאז המהפך ב-77.

    לכן, גם כיום, שומרים רבים מהם נאמנות לליכוד מסיבות רבות ומגוונות. החל בתפיסת עולם בה הביטחון קודם לכל, עבור בנאמנות ארוכת שנים למפלגה וכלה בהצבעת ברירת מחדל "רק לא העבודה".

  7. תדמור בעצם מודה שמה שהוציא את הימנים מהבית הוא הפחד מרשימה ערבית גדולה. הוא בעצם מודה שהימין בארץ מפחד מערביי ישראל יותר משהוא מאמין באיזו אידיאולוגיה שיכולה להוציא אותו להצביע.
    כי זה כל מה שנשאר מהימין הישראלי. גזענות ולאומנות. שיהיה לנו בהצלחה.

    1. לעודד

      אני מודה שקואליצית שמאל, החייבת להסתמך על קולות המגזר הערבי, מעוררת בי רתיעה עזה (וזאת בלשון המעטה). האידיאולוגיה של הרשימה הערבית המשותפת היא הרס הציונות, קעקוע זהות המדינה כמדינה יהודית, ביטול חוק השבות, קידום זכות השיבה של צאצאי הפליטים ועוד. בהשוואה למה שלהערכתי עלול לגרור אסון בקנה מידה היסטורי, קואליצית ימין החייבת להסתמך על קולות החרדים נתפסת בעיני כתשלום כספי פעוט

    2. או במילים אחרות, והרבה יותר מדוייקות – "מה שנשאר מהימין זה יצר הישרדות בריא". גם מי שמגיע לקצה של תהום עמוקה ולא קופץ ממנה, איננו פחדן, וודאי שלא גזען או לאומן. הוא פשוט זהיר, מפוכח ונורמלי.

    3. הפחד מהערבים לא נובע בטעות מרצחנותם… או מהאנטישמיות הטהורה שלהם. אנחנו פוחדים ושןנאים תומכי טרור באשר הם, יהא מוצאם אשר יהא. במקרה, או שלא, אנחנו חווים מדי יום, וכמה פעמים מדי יום, מקרי רצח מטורפים שמבוצעים בידי…. ע-ר-ב-י-ם. כן, זו האמת, גם אם היא לא נעימה לך ולשכמותך!
      רוצים כמה שפחות מהם בממשלה וכמה שפחות מהם בקואליציה.

    4. כן, כי לפחד מקבוצה בשל כך שפרטים רבים ממנה בשנה האחרונה רצחו אנשים על רקע היותם יהודים, זה גזענות. נסה להגיד את זה לנשים שמפחדות ללכת ברחוב חשוך ליד גבר, איזה גזעניות הן!
      איזו אידאולוגיה הייתה קיימת בקמפיין ה-רק לא ביב- מלבד הפחדות הלא גזעניות-בדלניות על מדינה דו לאומית כמובן?

      וחשוב מכל – יחימוביץ ושות' מפחידים אותנו (וממש לא רק את הימין) הרבה יותר. תראה איך המצב של העבודה היה נראה בבחירות שהיא הייתה בראשה.
      מדוע נדמה לך שהביאו את לבני -מלכת ההפרטות- להיות בתפקיד זמני של עלק רוטציה אם לא כדי להכריז שהם לא תומכים בזוועות האידואלוגיות-כלכליות שיחימוביץ וכמותה תומכים בהן?
      אז נכון שיחימוביץ לא הייתה במערכה הזו בראש המפלגה, אבל שפיר עשתה הרבה רעש, וטרכטנברג לא הרגיע אותנו מספיק.

      הימין מצביע כתוצאה מפחד? אולי. אבל רק לשם האתגר, נסה להגיד למצביע יש עתיד/ עבודה – את צמד המילים "משבר דיור" או "האיום הדמוגרפי, ותראה איך הוא מגיב בהיסטריה."

    5. לא. לא רק פחד מרשימה ערבית גדולה אלא פחד אמיתי מעלית השמאל וערכיו ״הליברלים״ המזויפים. כן אני בעד ערכים לאומיים, אבל אתה , עודד, גזען קטן וחשוך הרבה יותר מאיתנו הימניים. אני מודה שהפחד הזה מעלית השמאל שינתה את הצבעתי ובמקום להצביע לבנט הצבעתי לנתניהו. וכן אני גם מרוצה מאד מהתוצאה, בנט יחכה לי עוד 4 שנים

  8. הזלזול הזה באינטלגנציה של מצביעי הליכוד כאילו איזה SMS פתאום הסית אותי ולא היתה לי משנה סדורה ומחשבה צלולה קודם לכן מאלץ אותי לפרסם שוב פוסט שפרסמתי מייד אחרי הבחירות וסערת הצבעתם בגלל גרבוז.

    הצבענו ליכוד מהרבה סיבות.

    נכון שחלק גדול מהסיבות מתכנסות לחשש כללי מעליית השמאל לשלטון, אבל יש סיבות נוספות.

    ראשית, את החשש הכללי מעליית השמאל לשלטון אפשר לפרק ל- 2 מישורים עיקריים:

    1. החשש מאסון לאומי נוסף. אני זוכר את פרס וביילין עם אוסלו (רבין לא ממש רצה אבל פעלו מאחורי גבו והכריחו אותו), אני זוכר את ברק עם "המהפכה החילונית" והבריחה המבוהלת מלבנון. אני זוכר את שרון עם ההתנתקות והפיכת אלפי ישראלים לפליטים מחוסרי דיור ועבודה בלי שום סיבה, אפילו לא קיבלנו הסכם כלשהו בתמורה (נכון זה היה שרון ה"ליכודניק" אבל כשהוא עשה את זה הוא כבר התעלם מהצבעת מתפקדי הליכוד ובעינינו הוא התנתק בכך מהליכוד וכבר לא היה איש המחנה הלאומי יותר. עזיבתו ל"קדימה" היתה רק עניין "פרוצדוראלי"… בכל מקרה מפלגות השמאל תמכו בהמוניהן בהתנתקות ובלעדיהן זה לא היה קורה). אני זוכר את "ההתכנסות" שכמעט הצליחה לאולמרט (כבר דיבר על שוטרים סעודים בכותל:-0 ).

    2. החשש מהרס הכלכלה. רק לראות את ה"נבחרת" של מפלגת העבודה ממש מפחיד. יוסי יונה, סתיו שפיר ושלי יחימוביץ. ממש כאילו הקומוניזם עלול לפרוץ כאן בכל רגע. מה לעשות שאנחנו לא קונים את כל מה שאומרים רואי השחורות על כמה רע כאן. אם אולי היו אומרים שטוב כאן אבל צריך לשפר אז אולי היינו מקשיבים להם קצת יותר ברצינות. עלה התאנה שהביאו בדמות טרכטנברג כדי שנוכל בכל זאת לבלוע אותם ממש לא עבד על הציבור. אפילו שטרכטנברג אמר שהוא זה שייקבע, ממש נשמע לי אמירה תלושה מהמציאות של טירון פוליטי שלא הביאה אפילו קול אחד נוסף למפלגת העבודה.

    נוסף על האמור, בסך הכל די היינו מרוצים מממשלת הימין שהיתה כאן בשנת 2009, ואנחנו רוצים שוב פעם ממשלה של המחנה הלאומי בלבד! לא רוצים את העבודה. בטח שלא את ציפי לבני. גם לא רוצים את לפיד. לכן צריך ליכוד גדול שלא צריך יותר מידי שותפים מהשמאל. וגם בנוסף, אני די מרוצה מנתניהו. סוף סוף מישהו שאומר לא לאמריקאים. מאז שמיר לא היה מישהו כזה. לא סתם אובאמה נלחם בנתניהו ואפילו מחלקת המדינה האמריקאית מימנה קמפיין נגד נתניהו. הם רצו שיעלה לשלטון בישראל יס-מן. מישהו שיגיד להם כן על כל דבר. הם רוצים מישהו שימכור את המדינה. אנחנו לא ניתן להם ולכן הצבענו נתניהו.
    בנוסף, נתניהו נראה בעיניי מנהיג די שקול, שלא פועל ממניעים אלקטוראליים. ויש לי מספר ראיות לכך שהשפיעו עליי בוודאות להצביע נתניהו:

    1. הפעולה בסוריה סמוך לפני הבחירות. עכשיו אנו כבר יודעים שהפעולה היתה בלתי נמנעת לאור הפרסומים האחרונים. אבל אז תקפו אותו חוגי שמאל שזו פעולה בגלל הבחירות. בכל אופן: לאחר שהחזבאללה הגיב גם פוליטיקאים מימין ומשמאל, גם הציבור הרחב רצה נקמה, רצה מלחמה, רצה תגובה חזקה. נתניהו לא הגיב. הוא ידע שזה יפגע בו אלקטוראלית. קראו לו שפניהו, פחדניהו ושלל כינויים. ובכל זאת לא הגיב, כי לא רצה לדרדר את האזור למלחמה כוללת. מטרת התקיפה היתה למנוע מלחמה. הוא ידע שהאיראנים מתים להצית את הצפון ולכן שלחו את האנשים שלהם. לכן ישראל פעלה כפי שפעלה – דווקא כדי למנוע מלחמה. אז מה ייתן להגיב שוב ולהביא את המלחמה שאותה ניסה למנוע? כך פועל מנהיג שקול שלא נבהל מהתלהמות מימין ומשמאל. (אני זוכר את בוז'י וציפי אצים רצים עם ידלין צפונה עד לרמת הגולן ממשיכים את הקמפיין במקביל לכך שדורשים תגובה חזקה…).

    2. בצוק איתן. כמה תקפו אותו, גם מימין וגם משמאל שיישלח את החיילים למהלך קרקעי נרחב לעומק הרצועה. ליברמן תקף כי הוא סתם רוצה לראות ערבים מתים. השמאל תקף כי הוא סתם רוצה להעניק את עזה לאבו-מאזן בדם חיילינו. נתניהו לא נכנע לדרישותיהם למרות שידע שייפגע אלקטוראלית. שוב צצו מכל החורים כל הכינויים. אבל זה לא השפיע עליו. לשם השוואה – אולמרט שללא שום סיבה נחשב ל"איש בעל ביצי הברזל" ש"תקף בסוריה" והוביל את מלחמת לבנון השנייה – שלח את החיילים אל מותם ביום האחרון רק בשביל לצאת גבר, כי חשובה לו תמונת הניצחון. בולשיט. נתניהו ידע ששליחת טורי שריון אל שכונות רבי הקומות של עזה זה כבר סצנריו אחר. הוא לא הקשיב למתלהמים משמאל ומימין וסיים את המשימה של המנהרות והוציא את החיילים. זה עוד משהו שאני רואה אצל נתניהו – הרגישות לחיי החיילים. את זה לא ראיתי אצל אולמרט. בטח שאני לא רואה אצל ליברמן ואצל שאר המתלהמים מימין ומשמאל. בסופו של דבר עובדות היסטוריות אי אפשר לשנות: עופרת יצוקה "המוצלח" נכשל ביום שבו הסתיים כי כבר בו ביום חודש ירי הרקטות, כבר בשבוע לסיומו היו טפטופים ופצועים וצבע אדום. עובדתית: צוק איתן הוא המבצע המוצלח ביותר מבין המבצעים השונים בעזה עד כה, שהשיג הרתעה ותקופת שקט ארוכה מכולם, על אף הכאב העצום על כל הרוג.

    בסך הכל מעבר לחשש מעליית השמאל, הצבענו לנתניהו כי רצינו את נתניהו.

    רצינו מישהו אחראי ושקול, ושמרן גם בטחונית וגם כלכלית.

    מישהו שרואה הרחק מעבר לתגובה של אותו רגע. נתניהו הרחיק ראות גם בקריאה שלו את מפת המזרח התיכון. נוסף על כך מבחינה כלכלית נתניהו קידם את המדינה בתקופת שלטונו האבטלה אפסית, ישראל הצטרפה לOECD, חברות ממשלתיות הופרטו, בוצעו רפורמות רבות שלא בוצעו שנים רבות, הוקמו מחלפים, יש רכבות ליישובי הדרום. הלא ייאמן בוצע ויוקמו בקרוב נמלים נוספים למדינת ישראל! נכון, יש עוד מקום לשפר. אבל לא האמנו ולו לרגע אחד לרואי השחורות שהכל רע כאן והכל שחור. קמפיין הירידה לברלין עוד מהדהד באוזניי…

    האמת היא שטוב במדינת ישראל. מדינה כל כך צעירה שהשיגה בזמן קצר כל כך המון, למרות שיש לה עוד מה לשפר. מכל הסיבות הללו ועוד רבות אחרות שתקצר היריעה מלפרט – הצבענו נתניהו.

    1. בדיוק. יישר כוח, ש, הסברת את המניעים בצורה מדויקת.

  9. אין מידע מוצק מה הניע מיליוני אנשים ללכת או לא ללכת להצביע, ואם הצביעו באיזה פתק. למעשה, אנשים רבים אפילו יתקשו לענות לעצמם השאלה מתי בעצם קיבלו את ההחלטה. מתי איזושהי נטייה לא וודאית לכיון מסוים, שלעיתים התחזקה ולעיתים נחלשה, הפכה להחלטה נחושה. לפיכך, קיים משהו עקר בדיון על החשיבות היחסית של המסרונים בקבלת ההחלטות

    הנקודה המשמעותית היא שכל המתיהרים שניצחון הימין מובטח בכל מערכות הבחירות הבאות טועים ומטעים. מדובר בניצחון דחוק, ולמעשה רק 25% מציבור המצביעים הצביעו לליכוד

  10. הסוד התגלה. עכשיו כולם יודעים. כל מה שצריך כדי לנצח בחירות אלו מסרונים. כל כך פשוט

  11. נתניהו השובב לא רק החזיק סקרים מעודכנים שהראו יתרון לליכוד הוא גם הסתיר אותם משאר הסוקרים ומהתקשורת המאוזנת ובכך גרם לסוקרים לטעות בגדול וגרם לתקשורת המאוזנת לדווח תמונת מצב לא מציאותית כאילו הליכוד בפיגור. השמחה הבלתי מוסתרת של התקשורת המאוזנת מנתונים מופרכים אלו הם ההוכחה שנתניהו לא דמוקרטי

  12. תוסיפו גם את עצרת הימין שהוציאה את עם ישראל בהמוניו וביטאה חשש כביר מפני עליית השמאל, ממש יומיים לפני הבחירות – בעיניי היא גם די ניבאה את הצלחת הימין במיוחד למול הפגנת השמאל העלובה שהתקיימה שבוע לפני כן.

  13. מילים, מילים…הרי גם בימין וגם בליכוד…יודעים הרועים את נפש המצביעים…הם פונים ליצרים הבסיסיים .הנמוכים ביותר, ולא תעזור מכבסת המילים…הפניה לרגש המצביעם ולא לשכל מעידה מה באמת חושבים על הצביעים שלהם

  14. עכשיו ברור מי המוח שמאחורי הנפיחות הגזעניות, ממש מפתיע. לא. ראינו מה חבריך באם תרצו, ממשיכי דרכך עושים כיום, מורשת תדמור.

  15. חשבתי, מסתבר שלתומי, שלתדמור יש הסבר אלטרנטיבי לתזה שהציג סגל. הוא אמנם מצליח להציב ביקורת שפוגעת באמינות התזה של סגל – אבל לא מספק אף הסבר אלטרנטיבי אמין: הסבר שאמור להסביר את הפער שבין מה שחזו כל הסקרים לבין מספר המנדטים שקיבל הליכוד בבחירות. אגב, הסקרים אמנם חזו תיקו או יתרון קל לעבודה, אבל אם סופרים את הגושים, רוב הסקרים דווקא דייקו והתביעו על רוב מוצג לגוש הימין-דתיים (יחד עם כחלון) שנע בין 63 ל 68 מנדטים בחודש שלפני הבחירות.