כשקזחסטן עקפה את ישראל

ישראל דורגה לאחרונה במקום ה-53 במדד קלות עשיית עסקים, אחרי מדינות כמו קזחסטן ומלזיה. כאשר בוחנים את תרומתם של העסקים הקטנים לכלכלת ישראל, מבינים עד כמה הנתון הזה מדאיג

נמצא לפנינו; בוראט הקזחי. צילומסך

קשה להפריז בחשיבותם של עסקים קטנים לכלכלה. למרות שתשומת הלב הציבורית מופנית לרוב אל הטייקונים, התאגידים הגדולים והחברות הבינלאומיות, מסתבר שעיקר ההתרחשות העסקית היא דווקא בגזרה של העסקים הקטנים. שם נמצאות התסיסה, הצמיחה, התחרות והתעסוקה של מאות אלפי ישראלים.

לפי נתוני משרד הכלכלה, מדינת ישראל היא בהחלט מדינה של עסקים קטנים. אם נוציא מהמשוואה את משרדי הממשלה, שהם לצערנו המעסיק הגדול והבזבזני ביותר במשק, הרי שהבכורה שייכת ליזמים, לעצמאים ולאנשי העסקים. תשעים ותשעה אחוזים (99%) מהעסקים במדינת ישראל הם עסקים קטנים ובינוניים שמעסיקים עד 99 עובדים. במספרים: 501,557 עסקים. רק 0.5% מהעסקים בישראל הם עסקים גדולים, המעסיקים 100 עובדים ומעלה.

בכמה אזרחים מדובר? בהרבה מעל מיליון. לפחות 1,599,176 מועסקים בעסקים קטנים-בינוניים, שהם כ-69% מכלל העובדים במגזר הפרטי.

בכמה כסף מדובר? בהרבה. הרבה מאוד. כ-52% מהתוצר העסקי של מדינת ישראל, נמצאים בידיים של העסקים הקטנים והבינוניים. כ-268 מיליארד שקלים (267,635,000,000). אכן כן. הפיצריות, המוסכים, חברות ההיי-טק, העיצוב או ההנדסה הקטנות – כל אלו דוחפים את המשק קדימה, מעסיקים את רוב עובדיו, ואחראים למחצית התוצרת שלו. מנוע כלכלי אמיתי.

ובכל זאת, מנגנוניה הביורוקרטיים של מדינת ישראל אוהבים מאוד את העסקים הקטנים. כל כך אוהבים, עד שהם עושים הכל להוציא אותם מהמים הכלכליים ולחנוק אותם למוות.

לאחרונה פורסם 'מדד קלות עשיית עסקים' של הבנק העולמי. המדד, כשמו, בוחן עד כמה קל ופשוט להקים עסקים במדינות העולם. ובכן, היכן נמצאת ישראל המפותחת והמתקדמת? במקום ה-53, לאחר הדרדרות של שלושה מקומות בהשוואה לשנה שעברה.

כמעט כל מדינות המערב נמצאות הרחק לפנינו, וגם לא מעט מדינות עולם שלישי כמו מלזיה, גיאורגיה או קזחסטן של בוראט. קזחסטן אגב, הייתה בשנה שעברה במקום ה-53 בעצמה, ובמדד הנוכחי היא התקדמה למקום ה-41. כך, אומת הסטארט-אפ הישראלית, המככבת בראשי הדירוגים של היי-טק, ביו-טק, אגרו-טק או סתם זוכי פרס נובל לנפש, מדשדשת לה בביצה של רגולציית עולם שלישי.

ולא מדובר רק בבנק העולמי. כמעט כל מכון מחקר או מוסד כלכלי שבוחן את נטל הרגולציה במדינות העולם, מדרג את ישראל במקומות מבישים ביותר. כך ארגון ה-OECD, שהעניק לישראל את הציון הגרוע ביותר מכל מדינות הארגון ביעילות הרגולטורית שלה. כך מכון פרייזר, שמדד החופש הכלכלי שלו מדרג את הרגולציה של ישראל במקום ה-83 באופן כללי, ואת הרגולציה העסקית שלה במקום ה-102. כך גם מדד הריטג', שמציב את חופש העסקים בישראל מתחת לממוצע האירופי והצפון-אמריקני.

במה הדברים מתבטאים? בהמתנה ארוכה לאישורים, בעלויות כבדות של אגרות ופיקוח, ובאופן כללי בנטל כבד של התמודדות עם הביורוקרטיה הממשלתית. ישראל למשל, כובשת את המקום ה-96 בעולם בזמן הביורוקרטי שחולף מרגע הכניסה למשרדי הממשלה ועד שהיזם רשאי להקים את העסק שלו. 13 ימים בממוצע, לעומת 4-1 ימים בלבד ברבות ממדינות המערב; לא כולל הבילוי המתמיד שדורשת הביורוקרטיה במהלך ניהולו השוטף של העסק. או למשל המיסוי: נטל המס האפקטיבי על עסקים קטנים (מס חברות, מע"מ, מס דיווידנד) עומד על קרוב ל-60%, לעומת 42% בשווייץ למשל.

האשמה הבלעדית במצב רובצת על כתפי הממשלה על שלל משרדיה, פקידיה ופקחיה. הללו מטילים את אימתם על העסקים הקטנים עם רגולוציה, טופסולוגיה וביורוקרטיה מתישות ואינסופיות, אשר תוקעות מקלות בגלגלי הכלכלה ומדכאות כל יוזמה ועצמאות עסקית. בסקר שערך משרד הכלכלה בקרב בעלי עסקים קטנים שסגרו את עסקיהם, כ-9.2% מהם דיווחו שהגורם המרכזי היה רגולציה ומיסוי. כלומר, כעשרה אחוזים מהעסקים שנסגרים בארץ, נסגרים בגלל מנגנוני המדינה.

מקור: משרד הכלכלה
מקור: משרד הכלכלה. עדכני ל-2012

אתגר לאומי

אנחנו אוהבים עסקים קטנים. משק לאומי שמחזיק במגזר עסקי חזק, הוא משק חי וצומח.

העסקים הקטנים הם ערובה לדמוקרטיה משגשגת, משום שהם מבזרים את ההון על פני שטח גדול ואנשים רבים, ומבטיחים שהכוח הטמון בהון לא יתרכז בידיים מעטות; העסקים הקטנים הם ערובה לתחרות ולתסיסה כלכלית. לעומת גופים גדולים ומסורבלים, העסקים הקטנים נהנים מגמישות ומיצירתיות, ומבטיחים הסתגלות מהירה למציאות. הם גם נתונים לתחרות פרועה ומתמדת, המאלצת אותם להישאר איכותיים וזולים. חשבו למשל כמה בתי קפה מתחרים על ליבכם, ומה זה תובע מהם.

עסקים קטנים גם מחזיקים ביכולת צמיחה מדהימה. עסק זעיר שמתנהל נכון, עשוי להכפיל ולשלש את ההכנסות שלו בתוך חודשים ספורים, לגייס עובדים ולפתוח סניפים חדשים. למעשה, יצירת המשרות החדשות במשק מתרחשת בעיקר בזירת העסקים הקטנים, שנפתחים ללא הרף באלפיהם מדי שנה. 71,528 משרות חדשות נטו הם הוסיפו בשנה שעברה למשק, כ-78% מכלל הגידול בישראל.

אם יש אתגר לאומי שראוי "להתאבד" עליו למען כלכלת ישראל, הרי זה אתגר הדה-רגולציה: לקצץ בחוקים ותקנות, לקצץ בפקידים, לקצץ בטפסים, לקצץ בהליכים ביורוקרטיים. דא עקא, בכנסת ישראל מתנהל מירוץ פסיכוטי אחרי הוספת חוקים חדשים לספר החוקים הכרסתן של המדינה. לפי מחקר חדש, בעשור האחרון הונחו על שולחן הכנסת לא פחות מ-12,725 הצעות-חוק פרטיות. 12,725 (!!!). שעה שבבריטניה הוגשו 582 הצעות-חוק בלבד, ובדנמרק אף פחות מכך: 155. רבות מההצעות הללו נוגעות כמובן לעסקים ולכלכלה, ומוסיפות כללים על גבי כללים לאלו הקיימים זה מכבר.

כל זמן שהזירה הפוליטית עסוקה בעיקר במלחמות חרמה קזחסטניות בעשירים, במאבק במשק הגז או סתם בהסכמי כניעה להסתדרות ולוועדים הגדולים, העסקים הקטנים שלנו ייאלצו לחכות למשיח שלהם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. למה בכל כתבה על עסקים קטנים מובא הטיעון האווילי שיותר מתשעים אחוז מהעסקים הם עסקים קטנים ובינוניים? ברור שזה כך, כמו בכל כלכלה בעולם. צריך להשוות בין היקף הפעילות (כפי שאכן נעשה כאן לאחר מכן).

    1. למה זה טיעון אווילי? 99 אחוז מהעסקים סובלים, זה לא נתון שצריך להתייחס אליו?

  2. על איזו בירוקרטיה אתה מדבר?! אני חבר מרכז ליכוד, ומעולם לא חיכיתי יותר מרבע שעה לפגישה עם מנכ״ל משרד התחבורה.

  3. הח"כים שלנו חולים בחקקת. זוהי גם הסיבה שהם קוראים לדב חנין, הח"כ שאינו אלא פיגוע נגד כלכלת ישראל, "ח"כ מצטיין"