לא כל פורש הוא אופורטוניסט

ד"ר עמנואל נבון היה חבר ליכוד מעל עשור ובשנה האחרונה הוא פרש. בעקבות מהלכיו האחרונים של יעלון והביקורת החריפה שנמתחה עליו בימין, מבקש נבון להגן על שר הביטחון לשעבר

לא כל פרישה היא אופורטוניזם; יעלון אתמול. צילום: פלאש 90

את הביקורת הקשה שנמתחה לאחרונה באתר מידה על משה יעלון (על ידי עקיבא ביגמן ועל ידי משה איפרגן) ניתן לסכם במשפט אחד: בעבר יעלון דבר נגד הברנז'ה, היום הוא מדקלם את דף המסרים שלה; לכן המסקנה היא שהוא אופורטוניסט שהפך את עורו. לא הייתי מתעלם מדבריו של יעלון רק בגלל שניתן למצוא סתירות בין אמירותיו בעבר ובהווה. וזאת לא רק משום שעל כל פוליטיקאי אפשר לכתוב מאמר החושף אמירות סותרות, אלא גם משום שכדאי לימין הישראלי להקשיב לביקורת שנמשעת מתוך הימין דווקא. תמיד קל ללעוג לדברים שאינם נוחים לאוזן ולהאשים את אומרם באופורטוניזם. קשה הרבה יותר להתמודד עם טיעוניו. אך כדאי לנסות.

אתחיל בגילוי נאות: על אף שאני לא מקורב אישית ליעלון, אני מזדהה עם התפתחותו האידאולוגית ומבין את תסכולו האישי. גם אני נולדתי למשפחה שמאלנית וגם אני חברתי לימין. בזכות הקריאה העצמאית שלי כנער, נטשתי את החילון ואת הסוציאליזם שעליהם גדלתי. בזכות המחקר האקדמי שלי, הגעתי למסקנה שהקונספציה של אוסלו הייתה הונאה עצמית ישראלית – על אף שלא הייתה לי התנגדות עקרונית לרעיון החלוקה. אפשר לומר שהדרך שבה אירווינג קריסטול הגדיר ניאו-שמרן ("שמאלן שהמציאות נחתה לו על הראש") די מתאימה לי.

ההזדהות שלי עם הימין היא תלת ממדית. בתחום הכלכלי, אני ליברל משום שאני מעדיף חירות על פני שיוויון. בתחום הפוליטי, אני ריאליסט משום שאני נוטה להתאים את עצמי למציאות במקום לנסות ולכופף אותה לרצוני, ומשום שאני ספקני ואף פסימי לגבי טבע האדם (כפי שנהג לומר ראש ממשלת איטליה לשעבר ג'וליו אנדריאוטי: "כאשר אתה חושב דברים רעים על אחרים אתה אומנם חוטא, אך אתה גם בדרך כלל צודק"). ובתחום הדתי, אני שמרן משום שאני מאמין שלמסורת יש ערך ותועלת.

כאשר התפקדתי לליכוד מיוזמתי באוקטובר 2000, עשיתי זאת לא רק כמחאה על כישלון ועידת קמפ-דייויד ופרוץ האינתיפאדה השנייה, אלא גם משום שהליכוד היה הכתובת הפוליטית היחידה עבורי: על אף שאני גם ציוני וגם דתי, מעולם לא אימצתי את התיאוריה ההיסטורית של הרב קוק, ועל כן אינני מגדיר את עצמי כ "דתי לאומי".  עצם המושג "מפלגה דתית" זר לגמרי לתפיסת עולמי.

כאשר יעלון טוען שהליכוד של היום אינו הליכוד שאליו הוא הצטרף, הוא לא משכנע אותי: הליכוד של 2016 לא כל כך שונה מהליכוד של 2009. מצד שני, אי אפשר להתעלם מן העובדה שהפטנט של משה פייגלין שינה את פני הליכוד לאורך הזמן. פייגלין וקבוצתו אמנם סולקו מהליכוד על-ידי נתניהו ב-2015, אך הרעיון לפקוד את תושבי יש"ע הועתק על-ידי קבוצות אחרות (כגון הקבוצות של יוסי דגן ושל שבח שטרן) ביעילות רבה. ההבדלים בין הליכוד לבין הבית היהודי מטושטשים היום: מה כל כך שונה בין נפתלי בנט ובין זאב אלקין, או בין ציפי חוטובלי לבין שולי מועלם? את קבוצות המתפקדים של יש"ע מעניין רק נושא ההתיישבות, והן הפכו את התמיכה בהתיישבות למילה נרדפת של "ימין".

זהו עיוות, משתי סיבות. ראשית, משום שהתייחסות הציונות הדתית לשאלה הטריטוריאלית היא לא ימנית (שהרי היא לא ריאליסטית) אלא דתית. שנית, משום שהמחלוקת ההיסטורית בין ימין לשמאל מאז ההשכלה והמהפיכות האמריקנית והצרפתית היא מחלוקת שהחלה הרבה לפני מלחמת ששת הימים והיא לא קשורה לדילמות הטרירטוריאליות של מדינת ישראל.

היסטורית, הימין הקלאסי של ז'בוטינסקי, של ריאליזם מדיני (קיר הברזל) ושל ליברליזם כלכלי (התנגדות להשתלטות ההסתדרות) היה מובדל מן הציונות הדתית. היום, ההבדל הזה מטושטש עד מאוד, ואפשר להבין את חוסר הנוחות של יעלון בליכוד של היום, גם אם הוא לא מדייק בתאריכים.

יעלון אינו אופורטוניסט

הצטרפתי לליכוד בזמן שסיימתי את הדוקטורט שלי באוניברסיטה העברית, על אף המחיר המקצועי הכרוך בצעד כזה. וכאשר פרשתי מהליכוד 15 שנה בדיוק לאחר מכן (בנובמבר 2015) עשיתי זאת גם כמחאה. דעותיי לא השתנו, אך אני לא רואה יותר את מקומי בליכוד. ולמי שכבר צועק "אופורטוניסט!", אבהיר כי אין לקריירה האקדמית שלי מה להרוויח מפרישתי מהליכוד. גם אם הייתי מתפקד למרצ ומצטרף למכון הישראלי לדמוקרטיה, מעולם לא אקבל קביעות באוניברסיטה (למניעת כל ספק: אין בכוונתי להצטרף למפלגה אחרת).

מכאן הכעס שלי כאשר אני שומע את ההאשמה בדבר אפורטוניזם של יעלון: לא כל מי שמשנה את דעתו, או פורש, הוא אופורטוניסט. ככל שזה יישמע מוזר לקורא ישראלי, הרגיל כל כך לפוליטיקה שבטית ומגזרית, שינוי דעה ושינוי תפיסת עולם כמו גם פרישה ממפלגה, יכולים להיות אותנטיים וכנים. כאשר יעלון הבין שערפאת משקר, הוא נעשה ביקורתי כלפי תהליך אוסלו עד כדי גירושין ממשפחתו הפוליטית. הוא חבר לליכוד לא מתוך אפורטוניזם אלא כתוצאה משנוי תפיסה אמיתי. הוא היה יכול "לזרום" עם אריאל שרון לפני ההתנתקות ולהישאר רמטכ"ל. אלא שהוא הודח דווקא משום שהוא עמד על דעתו נגד הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה. זאת אינה התנהגות של אופורטוניסט. מי שמאשים את יעלון באופורטוניזם רק כאשר דבריו של יעלון לא מוצאים חן בעיניו, צריך לשאול את עצמו בכנות אם הוא לא לוקה בעצלות אינטלקטואלית.

גם לי יש ביקורת על התנהלותו של משה יעלון בפרשת יאיר גולן, משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא פורמלית: קצין בכיר במדים לא צריך לשאת דברים בעלי אופי פוליטי בטקס ממלכתי. הסיבה השנייה היא מהותית: דבריו של גולן היו לא נכונים עובדתית. יעלון היה צריך להסתפק בהבהרתו של גולן, ולא לעודד קצינים להביע דעות בעלות אופי פוליטי בפומבי.

אך בפרשת אלאור עזריה, מי שהתנהג כאופורטוניסט היה ראש הממשלה בנימין נתניהו (במקרה שלו, מאמר לא יספיק כדי לחשוף אמירות סותרות). כמו יעלון, נתניהו הסתייג באופן חד-משמעי ממעשיו של עזריה, ואז שינה כיוון לאחר שהוא הבין שה"בייס" הפוליטי שלו מזדהה דווקא עם החייל.  פורמלית, נכון שהעובדות לגבי עזריה ייקבעו רק בבית הדין הצבאי ונכון שיעלון היה צריך להמתין להשלמת ההליך המשפטי. יחד עם זאת, הסרטון שמראה את עזריה יורה במחבל המנוטרל משאיר מעט מקום לספק, ולכן אמירתו של יעלון (ושל נתניהו עד שהוא שינה עמדה) מיד לאחר שידור הסרטון לא הייתה מופרכת.

מי שמתנפל על יעלון בשל התנהלותו בפרשת אלאור עזריה צריך לשאול את עצמו בכנות מדוע הוא לא אומר מילה על התנהלותו של נתניהו באותה פרשה. כמו כן, מי שהגן כביכול על חופש הביטוי של יאיר גולן צריך לשאול את עצמו בכנות אם הוא היה נוקט באותה עמדה אילו יאיר גולן היה תוקף את עמותות השמאל ומשווה אותן ל "סכין בגב" שהשמאל הגרמני תקע כביכול בגבו של הצבא לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. יש כאן צביעות גם בשמאל וגם בימין. אך הצביעות ההגדית של השמאל לא מצדיקה את הצביעות של הימין שהתנפל על יעלון.

אני משתמש במילה "צביעות" משום שאלו שמתנפלים על יעלון שותקים כמו דגים מול נתניהו. מול נתניהו, שכתב ספר על איך לא להיכנע לטרור ושחרר מחבלים עם דם על הידיים. מול נתניהו ששינה גרסה עשרות פעמים לגבי הסכמתו למדינה פלסטינית. מול נתניהו שניסה לבטל את מוסד הנשיאות רק משום שהוא לא רצה את רובי ריבלין בתפקיד. מול נתניהו שכביכול לא ויתר על כלום לאובמה, אך בעצם ויתר לו על הכל (הסכמה למדינה פלסטינית, הקפאת הבנייה, ושחרור מחבלים). מול נתניהו שפירק ממשלה כביכול בגלל חוק הלאום ואז הוריד את החוק מסדר היום כדי להרכיב קואליציה עם החרדים. מול נתניהו שמפחד מהתמודדות אמיתית על ראשות הליכוד. מול נתניהו שקיבל את ההחלטה (המאוד שגויה בעיניי) לנאום בקונגרס במרץ 2015 כדי לטעון אחר כך שהוא מעולם לא חשב שהוא יגייס שם רוב של שני שליש נגד הסכם הגרעין עם איראן. ומול נתניהו שמינה לשר ביטחון את מי שהוא כינה לפני שבועות אחדים דמגוג שלא ראוי אפילו להיות פרשן צבאי.

הרשימה, לצערי, ארוכה יותר. אך הנקודה ברורה: מי שתוקף את יעלון בשם עקרון העקביות צריך להסביר מדוע הוא אף פעם לא מותח ביקורת על נתניהו בשל אותו עקרון.

אני פרשתי מהליכוד בין השאר משום שבשנתיים האחרונות יש לי יותר ויותר ביקורת על נתניהו, והרגשתי שלא ניתן להשמיע את הביקורת הזו בתוך הליכוד ושלא ניתן להשפיע מבפנים.  לכן אני יכול להבין את יעלון, גם אם אני לא תמיד מסכים איתו.

לא כל איש ימין שמותח ביקורת על נתניהו או שפורש מהכנסת או מהליכוד בגללו, הוא אופורטוניסט ממורמר שמחפש חיבוק מהברנז'ה, כפי שלא כל איש ימין שתמיד מצדיק את נתניהו ותוקף את מבקריו הוא כלב שמירה שמצפה לג'וב מהבוס. מי שדורש, בצדק, הגינות מיריביו הפוליטיים צריך לדרוש את אותה הגינות מעצמו ומשותפיו לדרך.

____________

ד"ר עמנואל נבון הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה, עמית בכיר ב"פורום קהלת" ופרשן מדיני בערוץ I24News.  

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. עמנואל נבון חד וצלול כמו תמיד. חבל לכולנו שהוא כל כך צודק בניתוח של מצב הימין בכלל והתנהלותו של נתניהו במיוחד. תודה.

    1. על כול מגרעותיו, נתניהו הוא רוה"מ טוב: בתקופתו ישראל לא מסרה אפילו גרגיר של אבק לאויביה ובקרוב מאוד תצלח את הקדנציה של הנשיא האמריקני העוין ביותר לישראל מאז מלחמת העולם השנייה, ללא נזק ממשי ארוך טווח, וכול זה תוך המשך שגשוג ופיתוח הכלכלה הישראלית (בזמן ששאר העולם המערבי חווה את המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז 1929 ואירופה עדיין מלקקת את פצעיה), השקעות עתק בתשתיות תחבורה ופיתוח חסר תקדים של קשרים כלכליים מדיניים עם מעצמות העולם החשובות ביותר (סין/הודו/יפן/קוריאה) ומדינות חשובות רבות אחרות.

  2. דבר אחר חסר במשוואת מהפך יעלון. השפעת דו"ח מבקר המדינה שהיה דורש ממנו הסקת מסקנות. היה הולך למשרד החוץ הסקת המסקנות יכלה להיות קהה יותר מזו שהיתה נדרשת אילו נותר לשבת על כס הבטחון. עכשיו שהוא בחוץ, להב הדו"ח יפול על ראש נתניהו לבדו.

  3. אתה שוכח לציין שיעלון משתלח בציבור בחודשים האחרונים יותר ויותר. וכמישהו מנסה לחנך אותי שוב ושוב "מרום מעמדו" אוזני נסתמות לשמע הביקורת שלו.

  4. עמנואל, מה שמותר ליופיטר אסור לשור.
    דבריך נכונים בכל מה שהטענות נגד בוגי, אך אתה צריך להבין שלנתניהו מותר גם מותר כראש הנהגה מסיבות כאלו ואחרות לשנות כיון !!
    אם רק מסיבות אלו פרשת, אז צר לי עליך, אתה באמת לא שייך למחנה הלאומי!

  5. לי הפריע הנאום שלו על "הפגיעה בבית המשפט" שהיוותה כביכול את אחת הסיבות לפרישתו. יחסית לאדם שלא הביע את דעתו בפומבי על הנושא, אך לא נמנע להביע דעות אחרות, זה יוצר רושם של "אופורטוניזם", לשיטתך.
    אין לי ספק בנוגע לכך שמניע חזק לפרישתו של יעלון היא אידיאולוגית. אין לי גם ספק שמניעים פוליטיים היוו נדבך נוסף בנאומו של משה יעלון, ואולי אף בעצם פרישתו, שכן היה יכול להסתפק בפעולה פחות חריפה מחד; ומאידך עורר ביקורת קשה מבית, ולכן מבחינתו קל יותר להחליף בית.

  6. צר לי ד"ר נבון.
    גם שנתניהו גם לא בסדר בהרבה מאד דברים,לא מהווה כתב הגנה על יעלון ולא הופך אותו ל"לא אופורטוניסט".לדעתי חובת ההוכחה היא על יעלון:
    איך זה שאחרי שבליכוד נבחרה רשימה חכנסת מאד מתונה הוא עוזב בגלל הקצנה.
    יתרה מזו, אני שמעתי ביקורת רבה מאד גם על נתניהו בגלל התערבותו בפרשת החיל היורה. אבל אם נתניהו לפחות לא הוסיף שמן למדורה יעלון מתעקש לגזור דין לפי סרט וידיאו ולהמשיך עם זה.

    אגב, גם אם האלוף גולן היה מביע דעה פוליטית נעימה לאוזניי הייתי חושש ממנה מאד ומתוקמם באותה המידה.

  7. קודם כל תודה על מאמר יפה ענייני ומכובד. ברשותך כמה הערות: הציונות הדתית ברובה רואה ברב קוק אדם גדול ומקור השראה אבל רובה המוחלט לא רואה בו מורה דרכה. נפתלי בנט בהחלט אינו תלמיד מובהק של הרב קוק ואינו ממשיך דרכו אני בטוח שתלמידי הרב קוק ישפשפו עיניהם בתימהון לנוכח זיהוי כזה. לכן תיאור הימניות של הציונות הדתית כדתית ולא כראליסטית נראה לי לא נכון לגבי רובה. וזה מוביל לנקודה שניה דמיון בין אישים בליכוד לאישים בבית היהודי אינו אומר מאומה בהחלט יתכן מפלגות שונות עם קוי דמיון רבים ואישים דומים. לגבי הביקורת על נתניהו – איני מסכים איתך בכל הפרטים אבל ברובם כן. לעצם העניין רבים יש להם ביקורת על נתניהו מימין ואתה יכול לראות זאת בטוקבקים (אני מדברים על טוקבקים שיש בהם ביקורת לא השמצות) לגבי התנהלותו של נתניהו בפרשת החייל אתה צודק שהתנהלותו לא פחות אופרטונסטית משל יעלון אבל חשיבותה של ביקורת היא לתת תמונה כללית נכונה חסרונותיו של נתניהו (יש לא מעט) מובלטים בתקשרות הכללית באופן מוגזם עד שעשו ממנו דמון. לכן ביקורת על נתניהו לא במקרה זה לא תועיל לתת תמונה כללית אמיתית. לעומת זה אצל יעלון שאצל ברוני התקשורת הוא מוצג כצדיק חשוב מאוד קול שיאזן את התמונה.ומכאן לנקודה האחרונה לגבי עזיבת הליכוד בגלל נתניהו לדעתי רוב מוחלט של אלו שבליכוד חושבים על נתניהו בדיוק כמוך רק זה כרגע הרע במיעוטו.

    1. ב ד י ו ק . רק הזמן ילמד. הרבה פעמים דברים שרואים מחר- לא רואים עכשיו.

  8. סוף כל סוף מאמר רציני ומעמיק באתר הזה, אחרי שהרגלתם אותנו למניפסטים של שנאה לשמאל, דמגוגיה וחנופה לנתניהו.

  9. לפחות בבחירות האחרונות, כשליש ממצביעי הליכוד הם מהציונות הדתית.
    כך שהרשימה מיצגת את המצביעים.

  10. כן אופורטיוניסט או לא – הוא כר
    משהו מאוד מוזר בהתנהגות שלו בזמן האחרון.
    די ברור שהצורה הנבזית שבה נתניהו העיף את יעלון
    זאת הסיבה לפרישתו. לא קיצונים בליכוד ולא בטיח.
    כל בר דעת מבין (וגם בשמאל) מדוע כל כך הרבה אנשים
    כעסו על ההתנהגות של יעלון והרמטכ"ל בפרשת הירי בחברון.
    לא מכיוון שהיורה הוא איזו גיבור – אלא על מה יש לשים את הדגש.
    יש מלחמה , אנחנו מותקפים מכל הצדדים – והרמטכ"ל ושר הביטחון
    לא מפסיקים – בפומבי ותחת כל עץ רענן – לוודא שאף פלסטיני לא נשרט בניגוד לחוק.
    זה מה שמעצבן את כולם.

  11. הכותב מאשים את נתניהו כאופורטוניסט בעניין החייל עזריה וזיגזוג אידיאלוגי מהותי שלו ושל יעלון הם נקיים מאופורטוניזם . הכותב שואל "בכנות מדוע הוא לא אומר מילה על התנהלותו של נתניהו באותה פרשה" איזו כנות יש בשאלה רטורית . השמאל עושה את עבודת הביקורת מספיק חזק שלא צריך את הימין כדי להוסיף לה כשם שאדם לא מפליל עצמו בפלילים . אתה ויעלון דומים . שניכם באים מתוך עולם שמאל. שניכם מונעים להישגיות , הכרה ופרסום. שניכם מבינים שאין לכם סיכוי במפלגת העבודה . כעת נותר לכם לנצל מעמדכם הוא כרמטכל אתה כד"ר מהאקדמיה ולהתברג בליכוד כחפרפרת , נטע זר , זהות בדויה כל עוד יענו רצונותיכם . יעלון מעולם לא הפך לאיש ימין ומעולם לא היה קרוב למחנה הרביזיוניסטי, למורשתו של ז'בוטינסקי ומנחם בגין . לא מפריע לו בנאומו מהקריה היום , יום שישי, בנאום ההתפטרות שלו , להזכיר בנשימה אחת את היותו משתייך למחנה הלאומי ובהזכירו את האישים הנ"ל . יעלון איש תנועת העבודה , שמאלן , סוציאליסט מבית איחוד תנועת הקיבוצים , בוגר תנועת הנוער העובד והלומד , נחלאי מתנועת הקיבוצים , ממקימי קיבוץ גרופית בערבה מטעם איחוד תנועת הקיבוצים , מאז ומתמיד גוף זר בליכוד , מתחזה , חפרפרת , אמרנו!!! עכשיו , לאחר שנחשפה זהותו ומשנתו החברתית מדינית בטחונית , יצא המרצע מן השק , יותר נכון "יצא מהארון" ומגלה לנו כי יתמודד על ההנהגה. אדם שבמשך שנים , הסתיר את זהותו , משנתו , מכר את נשמתו וחבר לקבוצה פוליטית זרה לנטיותיו ואישיותו , מכר את נשמתו בעד נזיד ותפקיד למפלגה מנצחת שבה ישיג תפקיד מובטח, לא היה נאמן לעקרון ודרך , היה נחוש להשיג בכל מחיר שררה , גם במחיר של איבוד זהותו משנתו ותפיסתו החברתית , פוליטית , בטחונית. הלזה ניתן קולנו ? הלזה נאמין כי יממש רצונינו ? הלזה נשים מבטחנו וגורלנו? הלזה יקרא מנהיג ?

  12. יעלון נכנס לליכוד כפודל של נתניהו. יעלון לא הביא כלום . לא רזומה כי היה איש צבא בינוני, ולא אוהדים . לכן היה נוח לנתניהו להשתמש בו כרצונו. נתניהו סיים להשתמש בו לאיש מלבדך לא כואב על הדחתו כי איש לא הבין איך הוקפץ לתפקיד. הכיעור שבהתנהלות נתניהו מתגמד לכיעור של יעלון מול החייל אלאור. לא אתפלא אם בקרוב תתגלה חומרת מעשיו של יעלון בהכשלת בטחון מדינת ישראל מעבר להכשלת הממשלה בצוק איתן. כמובן שנתניהו הביא אותו והפקיד בידיו את התיק הכבד ביותר וזהו כשלון . נתניהו צריך ללכת בעקבותיו.

  13. B.B.צלצל לאם החייל כי הוא חש שהציבור עומד להתקומם לפעמים ראש ממשלה שומע העם כולו…..לדעתי ראש ממשלה יודע נפש בוחריו מנסה להיות נאמן לדרקו. ונדמה לנו שרוצה רק להיות ראש תמיד .העם משתנה בכל דור וחבל שעזבת התנועה ו משאיר מקום לאנשים תושבים אבל לא מנוסים בדרכי הפוליטיקה…