חיי שחורים נחשבים, של אחרים פחות

חמישה שוטרים נרצחו בהפגנת ארגון המחאה האמריקני "חיי שחורים נחשבים", השואף למהפכה אלימה בארה"ב ומתעלם מכך ששחורים נרצחים בעיקר על ידי שחורים. ומי תומך בו בהתלהבות? אובמה והתקשורת

הפגנת "חיי שחורים נחשבים". צילום: Lorie Shaull CC BY-SA 2.0 via flickr

"מלחמה הוכרזה נגד משטרת ארה"ב, וממשל אובמה מתפקד כנוויל צ'מברליין של המלחמה הזו". ההשוואה הזו, חסרת התקדים בחריפותה, בין התנהלותו של נשיא ארה"ב סביב רצח חמשת השוטרים בדאלאס בליל שישי האחרון, לבין הסכם הכניעה שנחתם מול אדולף היטלר, לא נעשתה בידי דונאלד טראמפ, רודי ג'וליאני או כל איש ציבור רפובליקני אחר, שעלול היה לנצל באופן ציני את הטבח בדאלאס כדי להפיק הון פוליטי לקראת הבחירות לנשיאות. האדם שחתום על הביקורת הנוקבת נגד אובמה הוא לא אחר מראש האיגוד הלאומי של שוטרי ארה"ב (NAPO) – המייצג למעלה מ־241 אלף שוטרים ושוטרות פעילים במרחבי ארץ הדוד סם.

ג'ונסון האשים את ממשל אובמה בהפקרתם של שוטרי ארה"ב על מזבח התקינות הפוליטית, ובמתן עידוד לגופים "שונאי שוטרים" – בראשם תנועת Black Lives Matter ("חיי שחורים נחשבים"), ובקיצור BLM, המציגה עצמה כתנועה המבקשת להגן על האפרו־אמריקנים מפני אלימות השוטרים כלפי הקהילה השחורה. "המדיניות הפייסנית של ממשל אובמה ושל משרד המשפטים כלפי פשעים אלימים", אמר ג'ונסון לרשת 'פוקס' שעות ספורות לאחר הרצח, "והסירוב שלהם לגנות תנועות כמו 'Black Lives Matter' הקוראות באופן אקטיבי למותם של שוטרים, יחד עם הטרנד של להאשים את השוטרים בכל הבעיות במדינה – הובילו לכך שהרצח בדאלאס הפך לאפשרי".

במקביל לאמירותיו הפומביות של ג'ונסון, העלו באיגוד השוטרים פוסט בפייסבוק שבו טענו כי לאורך השנים האחרונות סירב ממשל אובמה להיענות לבקשותיהם החוזרות ונשנות של קציני המשטרה לספק לשוטרים אמצעי מיגון ותקיפה, בטענה כי אמצעים אלו "עלולים לערער את האמון של הציבור במשטרה". שרת המשפטים האמריקנית, לורטה לינץ' – שרק לפני כשלושה שבועות ניסתה להסתיר את העובדה כי הרוצח במועדון הגאה באורלנדו פעל בשם האידאולוגיה של דאעש – מואשמת על ידי שוטרי ארה"ב כי נמנעה במודע מלרדוף ולהעמיד לדין את מי שקורא לפגוע בשוטרים, ואף לא נענתה לבקשתם של כחולי המדים להוקיע ולגנות אלימות נגד שוטרים בטרם הרצח בדאלאס.

"אנחנו צריכים שהממשל יתמוך בנו, לא שיטיף לנו מוסר", נכתב בפוסט. "לאורך שנים הופשטו השוטרים מאמצעי הגנה כדי לרצות גורמים ששונאים את המשטרה… אנחנו צריכים קסדות, מגנים, כדורים וכלי רכב ממוגני ירי… השוטרים הגיבורים בדאלאס ידעו שהציוד שלהם לא יכול לסייע מול כדורי הרוצח, ובכל זאת הכניסו עצמם לקו האש כדי להגן על האזרחים".

הייאוש של שוטרי ארה"ב מממשל אובמה כה עמוק, עד שהם משוכנעים כי גם הרצח בדאלאס לא ישנה דבר בהתנהלות הממשל. "…(גם אחרי רצח השוטרים) הממשל ימשיך לסרב לספק לנו את הציוד שהם לקחו מאיתנו באופן חד־צדדי", נכתב בפוסט, "משרד המשפטים ימשיך לסרב לרדוף אחרי רוצחי שוטרים, באותה נחישות שבה הוא מבקש לרדוף אחר שוטרים שהיו מעורבים באירועים אלימים. קריאות שנאה נגד המשטרה ובעד הרג שוטרים, ימשיכו להישמע ללא תגובה".

"מה אנחנו רוצים? שוטרים מתים"

אובמה, כהרגלו, לא אכזב את מבקריו. הנשיא, שיממה לפני הטבח בדאלאס מיהר להגדיר את מותם של שני אזרחים שחורים מירי שוטרים בלואיזיאנה ובמינסוטה כאירועים המייצגים את "הפער הגזעני" הקיים במערכת המשפט ואכיפת החוק האמריקנית – אף שחקירת האירוע טרם מוצתה -– סירב להגדיר את רצח השוטרים כפשע שנאה על רקע גזעני. זאת למרות העובדה שהרוצח, מיקה ג'ונסון, התבטא לפני הרצח כי הוא רוצה "להרוג שוטרים לבנים". במקום זאת העתיק אובמה את הדברים שנשא אחרי הטבח באורלנדו, ובמקום להניח את האצבע על מניעיו של הרוצח (אסלאם קיצוני באורלנדו, שנאה ללבנים ושוטרים בדאלאס), העדיף להאשים את האמצעי ששימש לרצח – כלי הנשק – וניצל את האירוע הטראגי כדי להתנגח ברפובליקנים, המתנגדים לחוקי הגבלת הנשק.

אובמה 'עמד בציפיות' של שוטרי ארה"ב גם כשנמנע מלקשר בין הרוצח מדאלאס לפעילותה של תנועת BLM, שעם ראשיה נפגש בפברואר האחרון ואף החמיא להם כי "הם הרבה יותר מאורגנים מכפי שאני הייתי בגילם". חוסר ההתייחסות של אובמה לפעילותה של BLM נגד שוטרים, עמדה בסתירה למתקפה רבתי נגד ראשי התנועה מקרב אנשי ציבור רבים בארה"ב – רובם רפובליקנים אמנם (ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני האשים את אנשי BLM כי הם "סימנו מטרה על גבי השוטרים"; שדר הרדיו הפופולרי רָאש לימבו כינה את BLM "ארגון טרור שמעודד פשעי שנאה") – אך גם הוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית פרסמה הודעה הכורכת בין תנועות מסוגן של BLM למתקפה הרצחנית בדאלאס.

חברי BLM, שביום רביעי הקרוב תציין שלוש שנים להיווסדה, ניסו להדוף את הטענות ולהציג עצמם כתנועה "המקדשת שוויון, צדק וחופש". סאלי קוהן, פרשנית בעלת תפיסת עולם פרוגרסיבית בכמה כלי תקשורת מובילים ובראשם רשת CNN, יצאה בסדרת ציוצי הגנה על BLM. "תפסיקו להאשים (ברצח של השוטרים בדאלאס) תנועה שקיימת כדי להתנגד לאלימות (ההדגשה במקור)", כתבה,  וגם: "לתמוך ב־BLM לא הופך אותי לאנטי־שוטרים או אנטי־לבנים אלא בעד האנושות".

תומכים אחרים של BLM דווקא פחות התחברו לערכי השוויון, הצדק ואהבת האנושות שהתנועה ביקשה להתהדר בהם, ולא התביישו להחצין רגשות שמחה לאיד על גורל השוטרים הנרצחים. בין הציוצים הנבחרים: "מישהו בדאלאס יורה עכשיו בחזירים"; "בדאלאס יודעים לצלות את החזירים כמו שצריך", ו"החזירים מקבלים את מה שמגיע להם". המוטיב החוזר של זיהוי השוטרים כ"חזירים" לא נולד במקרה במוחם הקודח והחולני של אותם צייצנים, אלא נזרע בהפגנות של BLM, שבהן קראו המפגינים לעבר השוטרים: "חזירים בשמיכה, לצלות אותם כמו בייקון". קריאות מפורשות לאלימות נגד שוטרים הרעידו גם את העיר ניו־יורק בהפגנה של BLM בדצמבר 2014: "מה אנחנו רוצים? שוטרים מתים! מתי? עכשיו!". שבוע לאחר שמפגיני BLM השמיעו אותן קריאות בלב התפוח הגדול, נורו למוות שני שוטרים בניו־יורק בידי יורה שגדל במשפחה מוסלמית אפרו־אמריקנית.

מלבה את המחלוקת הבין-גזעית; אובמה. צילום: יונתן זינדל, פלאש90
מלבה את המחלוקת הבין-גזעית; אובמה. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

התקשורת מתמסרת לנרטיב השקרי

פעילי ופעילות BLM ידועים גם בחיבתם לפיצוץ כנסים תוך השמעת קריאות מפורשות לאלימות, כמו: "אם אמות במעצר משטרתי – שִרפו הכול עד היסוד! נִקמו את המוות שלי בכל אמצעי שנדרש, זו הדרך היחידה שהבני זונות יקשיבו לכם!". לפני שנה קראו פעילים שחורים במהלך הפגנה של BLM ותנועות נוספות 'למען זכויות השחורים' בטקסס, המדינה שבתחומה התרחש רצח חמשת שוטרים בליל שישי האחרון, "להרוג, לתלות ולעשות לינץ בלבנים ובשוטרים" – תוכן ורטוריקה דומים מאוד לאלו שהשמיע הרוצח מדאלאס בפני חבריו.

אגב, למי שחשב כי תחיבת דגל לאום לפי הטבעת כאמצעי מחאה היא פרי מוחו המבריק והאוונגרדי של 'האמן' אריאל ברונז בוועידת 'הארץ' האחרונה, נכונה אכזבה קשה. מסתבר כי ברונז בסך הכול העתיק טרנד זהה שנפוץ בקרב פעילים אפרו־אמריקנים רדיקלים – אלא שהם כמובן מבצעים את פעולת המחאה האנאלית בעזרת דגל הפסים והכוכבים.

באותו יום שבו נשמעו דברי ההסתה הקשים נגד שוטרים בטקסס, 28 באוגוסט 2015, נורה למוות קצין משטרה בכיר ליד יוסטון, העיר הגדולה ביותר במדינה הגדולה ביותר. "אובמה אחראי למלחמה הזו (בין המשטרה לאזרחים)", האשים דייויד קלארק, השריף של מילווקי וקצין משטרה אפרו־אמריקני, את הנשיא כמי שנושא באחריות לרצח בטקסס. "החלה עונת הציד של אוכפי החוק. הוכרזה מלחמה נגד המשטרה האמריקנית, בהובלת אנשים בכירים מאוד – אחד מהם יושב בבית הלבן, ואחת אחרת יושבת במשרד המשפטים של ארה"ב (לורטה לינץ')". קלארק לא חסך את שבטו גם מהחלק של BLM בהרג קצין המשטרה, כששיבש את שם התנועה ל"שקרי השחורים נחשבים" (Black Lies Matter).

ההסתה של אנשי BLM נגד שוטרים ולבנים, שהובילה למותו של קצין משטרה בכיר, כמו גם ההאשמות הבלתי־נתפסות של קציני משטרה בכירים נגד הנשיא והמפקד העליון של הצבא האמריקני, נעלמו כמעט כלא היו מכלי התקשורת המרכזיים בארה"ב, המציגים את תנועת BLM ופעיליה כמגני זכויות אדם זכים וטהורים (לצורך העניין, אפשר לדמיין את ההד הציבורי העצום בארץ, משני צדי המתרס הפוליטי, אם מפקד מחוז ירושלים למשל היה מאשים את ראש הממשלה כי הוא "הכריז מלחמה על משטרת ישראל").

בזמן שמפגיני BLM בניו יורק קראו לרצח שוטרים, מגישות CNN (בהן סאלי קוהן) בחרו דווקא להביע מחאה אנטי־משטרתית, והניפו ידיהן לאות סולידריות עם אחת הקריאות השגורות בהפגנות של BLM – "אני חף מפשע, אל תירו". במגזין הנחשב 'דיסנט' הציגו את BLM כ"תנועת המחאה הבאה", והגדיל מכולם לעשות מגזין 'טיים' היוקרתי שבחר ב־BLM למקום הרביעי ברשימת אנשי השנה המסורתית שלו לשנת 2015 – עם התיאור ההרואי של BLM כ"תנועת זכויות אזרח חדשה שהופכת מחאת בכי לכוח פוליטי". ברשת MTV הלכו צעד נוסף קדימה והפיקו תכנית שבה צעירים לבנים מכים על חטא עד כדי בכי, "על מה שהם עשו לאמריקה".

בהאדרתה של תנועת BLM ובהצגת פעיליה כגיבורים רודפי צדק, התקשורת האמריקנית בוגדת בקוראיה ובצופיה פעמיים: בפעם הראשונה, בהתעלמות החמורה שלה מההסתה הנפשעת נגד שוטרים ואזרחים לבנים במהלך הפגנות התנועה; ובפעם השנייה בהתמסרות המוחלטת כמעט לנרטיב ה'שוטרים רוצחים שחורים', תוך דיווחים חלקיים ומוטים המבאישים את ריחה של המשטרה באירועי ירי ספציפיים, ומבלי להציג את התמונה הכוללת שלאו דווקא מתיישבת עם הטענות לאפליה משטרתית שיטתית וגזענית כלפי האוכלוסייה האפרו־אמריקנית.

משפט שדה נשיאותי

ככלל, שימוש באלימות מוגזמת כלפי אזרחים חפים מפשע ראוי לכל גינוי והוקעה, על אחת כמה וכמה כשהאלימות מגיעה מכיוונם של שוטרים האמונים על שמירת החוק. קשה להתעלם מנתונים המעידים כי ידם של שוטרי ארה"ב קלה על ההדק, באורח חסר פרופורציות ולעתים בעקבות נסיבות מגוחכות. הסרטון המחריד שבו נראים שוטרי העיר ניו־יורק חונקים למוות רוכל שחור שכל פשעו היה מכירת דיסקים ברחוב ללא רישיון – והם עשו זאת למרות העובדה שלא הביע כל התנגדות ואף ששידר כמה פעמים אותות מצוקה ("אני לא יכול לנשום") – הופך את הבטן ומעורר רגשות זעם מוצדקים.

לצד האירוע הקשה בניו־יורק, ומקרים נוספים שבהם תועד מה שנראה כהוצאות להורג מצד שוטרים של אזרחים שחורים לא חמושים, ישנם לא מעט מקרים אחרים שבהם התקשורת והפוליטיקאים האמריקנים, ובראשם אובמה, מיהרו לבצע משפט שדה לכחולי המדים רק על סמך סרטון כזה או אחר, ובטרם התבררו כלל העובדות במסגרת החקירה המשטרתית. כך קרה למשל בפרגוסון באוגוסט 2014 – אחד מאירועי הדגל שבנו את BLM – כשהשוטר שירה למוות במייקל בראון הפך לאויב האומה וכתובת ביתו אף פורסמה בתקשורת אף שקיבל איומים מפורשים על חייו. בסופו של דבר השוטר כלל לא הועמד לדין, לאחר שהתברר כי בראון לא היה חף מפשע כפי שהוצג בתקשורת, אלא ניסה לחטוף את הנשק מידי השוטר לפני שנורה.

גם אחד משני אירוע הירי האחרונים שקדמו לטבח בדאלאס – מותו של אלטון סטרלינג, מוכר בכניסה לחנות נוחות בלואיזיאנה – איננו סיפור פשטני של רשעות משטרתית מול תום לבו של האזרח הקטן והנרמס. סטרלינג הוצג במרבית כלי התקשורת האמריקניים כאזרח תמים שרק ביקש לעבוד לפרנסתו, אך מסתבר כי מדובר בעבריין מין מורשע שישב בכלא על קיום יחסי מין עם קטינה, ובאדם שבוגד בתפקידו כהורה וחייב כ־25 אלף דולר עבור תמיכה כלכלית בילדיו.

דקות לפני שנורה, התקבלה במוקד המשטרתי שיחה אנונימית מאדם שטען כי סטרלינג איים עליו באקדח שבו החזיק באופן בלתי־חוקי. בסרטון הקשה לצפייה שמתעד את רגעיו האחרונים של סטרלינג, ניתן לשמוע ולראות את השוטרים יורים לעברו רק לאחר שהזהירו אותו כמה פעמים שיפסיק לזוז ולהביע התנגדות. בסרטון ניתן לראות שידו השמאלית של סטרלינג אמנם מרותקת בידי אחד משני השוטרים, אך מהזווית שבה צולם הסרטון לא ניתן לדעת האם אכן ניסה לשלוח את ידו הימנית לעבר האקדח – כפי שטוענים השוטרים.

ייתכן שבסופו של דבר יתברר כי השוטרים מיהרו לירות וכי סטרלינג נורה למוות שלא לצורך, אך ייתכן גם שבדומה למקרה בפרגוסון ובאירועים אחרים – השוטרים עשו עבודתם נאמנה ונטרלו אדם שהיווה סכנה לשלומם ולשלום הציבור. הספקות המובהקים לא מנעו כמובן מפעילי BLM להאשים מיידית את המשטרה ב"רצח" של סטרלינג, להתסיס את האווירה ולהוציא עשרות מפגינים לרחובות לואיזיאנה כדי להתעמת מול השוטרים. אובמה, שמיהר לגנות את השוטר היורה בפרגוסון, לא למד את הלקח והצטרף גם הפעם לגל ההסתה נגד השוטרים. "זה מטריד אותי מאוד שאזרחים חשים כי הם לא זוכים ליחס שווה (מצד רשויות החוק) בגלל צבע עורם", אמר.

כשלים של גורמי אכיפת חוק באירועים נקודתיים ראויים לגינוי, אך החטא הגדול של BLM ושל הנשיא אובמה הוא ביצירת מצג שווא שלפיו שוטרי ארה"ב מפלים את אוכלוסיית השחורים. לפי נתוני ה'וושינגטון פוסט', מתוך 990 אזרחים אמריקנים שנורו למוות בידי שוטרים בשנת 2015 – למעלה ממחצית (494 איש) היו דווקא לבנים – לעומת 258 שחורים ו-172 אזרחים ממוצא היספני. החלוקה הגזעית בין הרוגים מירי משטרתי נשמרת פחות או יותר גם בשנת 2016: עד עתה נהרגו 561 אזרחים אמריקנים מירי שוטרים – ופחות מרבע מהם היו שחורים (135 איש).

דה-לגיטימציה לשוטרים. הפגנת BLM בסן פרנסיסקו. צילום: Michele Ursino CC BY-SA 2.0 via flickr
דה-לגיטימציה לשוטרים. הפגנת BLM בסן פרנסיסקו. צילום: Michele Ursino CC BY-SA 2.0 via flickr

הבעיה של השחורים היא השחורים

העיסוק האובססיבי של פעילי BLM בהרג שחורים בידי שוטרים נראה מגוחך וצבוע במיוחד לאור הנתון המדהים הבא: 6,095 אפרו־אמריקנים נרצחו בשנת 2015 – יותר ממספר הנרצחים הלבנים וההיספנים גם יחד – וזאת למרות שאוכלוסיית השחורים מהווה רק 13 אחוז מכלל תושבי ארה"ב. ומי רצח את אותם שחורים? לא השוטרים המואשמים על ידי אובמה ו־BLM בגזענות, אלא דווקא שחורים אחרים, האחראים ל־90 אחוז (5,485 איש) מכלל הנרצחים האפרו־אמריקנים בשנה שעברה – שיעור הגבוה ב-2,100 אחוזים (!) ממספר השחורים שנהרגו באותה שנה כתוצאה מירי שוטרים.

ההתעלמות המוחלטת של פעילי BLM, כמו גם של ממשל אובמה, מתרבות הרצח הפושה בשכונות השחורים, זועקת לשמים. ביום שבת האחרון, למשל, חסמו פעילי BLM רחובות ראשיים בשיקגו כמחאה על "אלימות השוטרים" – כאשר רק באותה יממה נורו לא פחות מ־28 שחורים בידי שחורים אחרים בעיר. במהלך ההפגנות הסוערות של BLM נגד כחולי המדים, האחראים כאמור לאחוז מזערי מכלל ההרוגים השחורים, לא נשמעה אף לא מילת גינוי אחת לירי יומיים קודם לכן בילד שחור בן ארבע משיקגו – שהיה הילד הרביעי בתוך שלושה ימים שנורה בעיר בידי אחד התושבים. "אם ל־BLM באמת היה אכפת מחיי שחורים, הם היו מפגינים נגד פשעים שמבצעים שחורים (כלפי שחורים)", אמר בימים האחרונים רודי ג'וליאני, שכראש עיריית ניו־יורק ריסק את הפשע ברחובות התפוח הגדול,

האפרו־אמריקנים לא רק הורגים אחד את השני בכמויות בלתי נתפסות; הם גם אחראים ל־40 אחוז ממקרי המוות של שוטרים בארה"ב (26 שוטרים נהרגו עד עתה בשנת 2016, עלייה של 44 אחוז לעומת התקופה המקבילה אשתקד), וזאת למרות העובדה כי שיעור הגברים האפרו־אמריקנים בכלל האוכלוסייה האמריקנית עומד על 6 אחוזים בלבד.

הת'ר מאק דונאלד, ראש 'פרויקט מרשל', המכון המוביל בארה"ב לחקר פשיעה, מנתח את היחס בין השוטרים לאוכלוסייה השחורה בארה"ב: "אנחנו מוכרחים למנוע כל שימוש בכוח בלתי מוצדק מצד המשטרה, אך כל עוד נתוני הפשיעה בקרב האוכלוסייה השחורה נותרים כה גבוהים (פי שש מהממוצע בכלל האוכלוסייה האמריקנית, ג"צ), באורח בלתי נמנע יידרשו השוטרים מתוקף תפקידם כשומרי החוק להיות במגע אינטנסיבי יותר עם האוכלוסייה השחורה, בממדים חסרי פרופורציות לגודלם באוכלוסייה. לכן גם ההסתברות לטעויות מצד אותם שוטרים, שלצערנו מסתיימות לעתים במותם של שחורים חפים מפשע, גדלה".

שיתוף פעולה הדוק עם גורמי אכיפת החוק היה משרת היטב את המטרה שראשי BLM טוענים בראש חוצות כי הם מבקשים להשיג: צמצום דרמטי במספר הנרצחים בקרב הקהילה האפרו־אמריקנית. אך הוא היה מחמיץ לחלוטין את מטרת־העל האמיתית של חברי הארגון: לחולל מהפכה אלימה בחברה האמריקנית.

כיסים עמוקים ומרופדים

הפנייה לאלימות כאמצעי להשגת מטרות איננה נחלתם של עשבים שוטים ב־BLM, אלא מושרשת עמוק בבסיס האידאולוגי של התנועה. אלישיה גארזה, ממייסדות BLM, מציינת כי אחת הדמויות שהעניקו לה ולחבריה השראה להקים את התנועה היא אסאטה שאקור, שבשנות השישים והשבעים הייתה אחת הפעילות הדומיננטיות בתנועות 'הפנתרים השחורים' ו'צבא השחרור השחור'. שאקור מוכרת גם בשם ג'ואן צ'זימארד – המבוקשת על ידי ה־FBI בגין ביצוע של לא פחות משש עבירות חמורות – בראשן שוד בנק, חטיפה ואף רצח שוטרים בניו־ג'רזי בתחילת שנות השבעים. צ'זימארד, שתג המחיר למי שיצליח לסייע בהבאתה לדין בארה"ב עומד על 2 מיליון דולר, הצליחה לברוח מהכלא ב־1979 ולזכות במקלט בקובה שבה היא מתגוררת וזוכה להגנה מלאה עד היום, למרות הביקור ההיסטורי לאחרונה של אובמה במדינה הקומוניסטית.

שאקור מגדירה עצמה כפמיניסטית רדיקלית, והיא אכן הדגימה העצמה נשית הלכה למעשה כאשר ב־2013 'זכתה' להיות האישה היחידה הנכללת ברשימת 28 'הטרוריסטים המבוקשים בעולם' של הבולשת הפדרלית. ברשימה הזו ניתן למצוא דמויות נוספות הפועלות להשגת צדק חברתי עולמי: מנהיג אל־קאעידה איימן א-זוואהירי, מזכ"ל הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני רמדאן עבדאללה־שלח, וחסאן איז אל־דין מחיזבאללה שרצח אזרח אמריקני בלבנון ב־1985.

ומה יש לגארזה, ממייסדות BLM, לומר על רוצחת השוטרים שחולקת שכנות מפוקפקת עם הנוראים שבמחבלי העולם? "כאשר אני עושה שימוש בדרישות העוצמתיות של אסאטה (שאקור) בעבודה שלי בארגון (BLM)", מתפייטת מנהיגת BLM, "אני תמיד מספרת על החשיבות של אסאטה לתנועת השחרור השחורה, מהו המסר הפוליטי שלה ומדוע הוא כל כך חשוב להקשר שבו אנו פועלים".

BLM, שהחלה כ'האשטאג' בטוויטר בעקבות המחאות סביב הירי של השוטר ג'ורג' צימרמן בנער השחור טרייבון מרטין בפלורידה, אוהבת להציג עצמה כתנועה עממית שצמחה מתוך דרישה לצדק חברתי. למעשה מדובר בארגון בעל כיסים עמוקים ומרופדים היטב, שנשפכים עליו עשרות מיליוני דולרים מדי שנה מצד ארגונים ודמויות רבות משולי השמאל הקיצוני – בראשן הפעילה האנרכיסטית והפרו־פלסטינית הוותיקה ליסה פית'יאן, ממנהיגות תנועת 'לכבוש את וול סטריט' ומי שהגתה את המשפט המנחה של תנועות השמאל ה'מהפכניות' בארה"ב: "תייצרו משבר, כי משבר הוא המקום שבו שינוי הוא אפשרי".

מקור ההשראה של אובמה

אחד האינטלקטואלים שהעניקו השראה ל־BLM הוא פרופ' דריק בל מאוניברסיטת הווארד, מהוגי "תאוריית ביקורת הגזע" הפרוגרסיבית והלניניסטית, הדוגלת בתפיסה כי ארה"ב היא אומה גזענית שהמבנה המשפטי והחברתי שלה הוא בהגדרה גזעני ולא חוקי. כחלק מתפיסתו האנטי־גזענית, החכים פעם פרופ' בל את שומעיו כי "יהודים ניאו-שמרנים גזענים… חותרים תחת שחורים מדי יום ביומו". אחד המצדדים הגדולים בתורתו של פרופ' בל הוא הנשיא אובמה, שבסרטון מימיו כסטודנט למשפטים בהרווארד ב־1991 נראה משבח ומהלל את בל כ"איש של אמת", ויוצא בקריאה נרגשת "לפתוח את הלב ואת הראש למילותיו" של הפרופסור הנערץ עליו.

לארי גראת'ווהל, לשעבר מודיע של ה־FBI בארגון הטרור המרקסיסטי 'Weather Underground' שפעל בארצות הברית בשנות השבעים, הסביר בזמנו כיצד חברי הארגון, המהווים כיום מודל לחיקוי לאנשי BLM, "הצדיקו מות מפגינים, בהם קטינים, בשם 'המלחמה להשגת צדק חברתי' – הכול כדי להחליף את החברה האמריקנית הנוכחית בחברה מרקסיסטית". רבים בארה"ב משוכנעים כי BLM נוהגת בטקטיקות זהות.

ב־BLM יכולים לזקוף לזכותם הצלחה מרשימה, כאשר בתוך שלוש שנים בלבד הצליחו לעוור אפרו־אמריקנים רבים לגבי בעיותיהם האמתיות, להנחיל בלבבותיהם שנאה תהומית לארה"ב כמדינה, כאומה וכרעיון, ולהפיץ תרבות של התרת דמם של השוטרים האמריקנים. יום לפני שמיקה ג'ונסון ירה למוות בדם קר בחמישה שוטרים ופצע 14 נוספים, העלתה אחותו, ניקול ג'ונסון, פוסט שהתוכן שלו מהווה תוצר ישיר לאידאולוגיה של BLM.

"אנשים לבנים הורגים וימשיכו להרוג את האנשים שלנו (השחורים)", כתבה ג'ונסון בפוסט שנמחק לאחר הרצח. "ההבדל היחיד הוא שהם (הלבנים) משרתים את המערכת ומתחבאים מאחורי המדים הכחולים, וכך מתחמקים בקלות מרצח של אזרחים. הכול יוצא כעת לאור, ואני חושבת שפעם אחת גם השוטרים צריכים לטעום מהאימה שאנו כרגע חווים". ג'ונסון, שלפני הרצח בדאלאס הביעה דברי הבנה ואף עידוד לרצח שוטרים, היללה לאחר הרצח את אחיה שנהרג בתום הטבח שביצע בשוטרי דאלאס. "בחדשות יגידו מה שהם רוצים", כתבה, "אבל אנחנו יודעים שהוא לא היה כמו שמתארים אותו. זו האבדה הגדולה ביותר שהייתה לנו".

בנאום הירואי שנשא לאחר הרצח הפציר מפקד המשטרה האפרו־אמריקני של דאלאס, דיוויד בראון, שבנו נהרג לאחר שירה למוות בשוטר, בתושבי דאלאס "לא להיות חלק מהבעיה", וקרא להם להצטרף למשטרה. "עִזבו את ההפגנות, ובואו למלא טופס הצטרפות (למשטרה). אנחנו נציב אתכם בשכונות שלכם", אמר.

עבודת השטח של BLM בשלוש השנים האחרונות הייתה כנראה חזקה יותר ממילותיו העוצמתיות של בראון – ומכתבה שפורסמה ב'דאלאס מורנינג ניוז' מסתבר כי "להיות חלק מהפתרון" זה הדבר האחרון שמעניין את תושביה האפרו־אמריקנים של דאלאס. "הרצח (של השוטרים) מגונה", אמר אחד המרואיינים בכתבה, "אבל זו רק טיפה בים לעומת חייהם של השחורים שנלקחו".

"המוסלמים הם השחורים החדשים"

הנשיא אובמה בחר כאמור להתעלם לחלוטין מטענותיהם של אנשי משטרה בכירים בנוגע לחלקה של BLM בטבח השוטרים בדאלאס. הילרי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות שזוכה לתמיכתו של אובמה, יישרה קו עם הנשיא המכהן כשהחמיאה לפני כשנה לפעילי BLM. "הם לא משנים לבבות אלא משנים חוקים והקצאות משאבים. הם משנים את הדרך שבה המערכת עובדת", אמרה.

אנשי BLM רואים אמנם בקלינטון נציגה של הממסד המסואב והמושחת, אך היא עשויה ליהנות משנאתם העזה ליריבה בבחירות לנשיאות, דונאלד טראמפ. במרץ האחרון פוצצה עצרת תמיכה בטראמפ שהייתה אמורה להיערך בשיקגו, בעקבות הפגנות אלימות של אנשי BLM שאליהן הצטרפו גם ערב רב של ארגוני שמאל קיצוני וארגונים הנחשבים לתומכי האחים המוסלמים בארה"ב.

הקריאות ל'שותפות מאבקים' ולסולידריות בין שחורים למוסלמים בארה"ב זכו לביטוי פומבי ומוחשי בכינוס משותף של תנועות מוסלמיות־אמריקניות. "המיעוטים יכולים להכריע את בחירות 2016", אמר הדובר הראשי בכינוס, ניהאד אוואד, המייסד והיו"ר של 'המועצה ליחסי אמריקנים־מוסלמים' (CAIR), שנחשפה על ידי ה־FBI כ"זרוע גלויה" של ארגוני האחים המוסלמים ובהם חמאס. "המטרות של האפרו־אמריקנים והלטינים זהות לשלנו (המוסלמים). הערכים של Black lives matter הם הערכים שלנו. Black lives matter הוא הקמפיין שלנו!", הכריז אוואד, אמריקני ממוצא פלסטיני שהצהיר בעבר כי הוא "תומך בחמאס יותר מאשר באש"ף", השתתף בכינוס של אנשי חמאס בפילדלפיה והביע תמיכה בחיסולה של מדינת ישראל כשאמר כי "היהודים אומרים 'לשנה הבאה בירושלים', אנחנו אומרים 'לשנה הבאה בכל פלסטין'".

דוברת נוספת בכנס, שקישרה בהתלהבות בין פעילות BLM למוסלמים באמריקה, היא יו"ר 'האגודה המוסלמית־אמריקנית' (MAS) חאלילה סאברה. במאמר שכתבה לאחר חיסולו של מנהיג אל־קאעידה, תחת הכותרת "נסכים שלא להסכים בנוגע למותו של בן־לאדן",תיארה סאברה את הארכי־טרוריסט המת כ"איש חזון". "אנחנו צריכים לאחד שורות בין השחורים, ההיספנים והמוסלמים", אמרה סאברה, שבדף הפייסבוק שלה הגדירה את שייח' אחמד יאסין, המנהיג הרוחני של חמאס, כ"דמות מעוררת השראה". "(המוסלמים) הם השחורים החדשים של אמריקה – אלו שנכלאים בבתי הכלא, משוללי הזכויות, משוללי החלומות", כתבה סאברה. "אנחנו צריכים לשלב ידיים עם אחינו השחורים שנרצחו ברחובות, אחרת נראה גם מוסלמים נרצחים ברחובות".

סאברה, העומדת בראש תנועה המזוהה עם האחים המוסלמים והמבקשת להחיל את חוקי השריעה בכל העולם, קראה לחבריה מ־BLM להצטרף ל'מהפכה האסלאמית' שהיא מבקשת להנהיג באמריקה. "אנחנו (המוסלמים) יצרנו מהפכה ברחבי העולם (הכוונה ל'אביב הערבי'). אם אנחנו יכולים לעשות זאת בעולם, למה לא לעשות זאת גם באמריקה?"

האלימות בבסיס האידאולוגי. הפגנת BLM בוושינגטון. צילום: cool revolution CC BY-NC-ND 2.0 via flickr
האלימות בבסיס האידאולוגי. הפגנת BLM בוושינגטון. צילום: cool revolution CC BY-NC-ND 2.0 via flickr

מפרגוסון לעזה, מבולטימור לירושלים

ב־BLM הרימו את הכפפה שזרקו להם חובבי החמאס, ויצאו מגדרם כדי להצהיר תחת כל עץ רענן על 'מאבק משותף' בין השחורים בארה"ב לפלסטינים. "עזה עומדת לצד בולטימור" היא אחת הסיסמאות בסרטון שבו נכרך "המאבק" הפלסטיני עם "המאבק" השחור, בדמות הצגת גופות ילדים פלסטינים לצד אלו של שחורים. אלמנטים נוספים בסרטון הם  'ברית נדכאים' בין מפגין פלסטיני ומפגין שחור המשליכים בקבוק תבערה, כל אחד 'במאבקו' הוא, וזיהוי מוחלט בין 'כוחות הדיכוי' – חיילי צה"ל והשוטרים מפרגוסון.

כהמשך ישיר לאותה 'הקבלה' בין כוחות צה"ל לשוטרים האמריקנים, פרסמה תנועת 'סטודנטים באוניברסיטת ניו־יורק למען צדק בפלסטין', זמן קצר לאחר מותם של שני האזרחים השחורים במינסוטה ולואיזיאנה בשבוע שעבר, פוסט המאשים את ישראל במותם של השחורים בארה"ב. "שוטרים רבים במשטרת ארה"ב מאומנים בידי צה"ל", נכתב בפוסט בעל הניחוח האנטישמי. "הכוחות שעומדים מאחורי רצח העם נגד שחורים בארה"ב הם אותם כוחות שעומדים גם מאחורי רצח העם בפלסטין. אלטון סטרלינג (האזרח השחור שנורה למוות בלואיזיאנה) חשוב כמו עלי דוואבשה (התינוק הפלסטיני שנשרף למוות בכפר דומא בידי יהודים). השחרור הפלסטיני והשחרור של השחורים הולכים ביחד. חייבים להכיר בכך, ולהיות מחויבים לבניית את המחויבות הזו".

שיאו של שיתוף הפעולה בין פלסטינים לפעילי BLM התרחש לפני כשלוש שנים, כאשר פעילים פלסטינים 'בעלי ניסיון' בהפגנות יעצו למפגינים בפרגוסון כיצד להתמודד עם האמצעים לפיזור הפגנות של השוטרים האמריקנים. "חלב מאוד יעיל כדי להתגבר על הגז (המדמיע)", צייצה פעילה פלסטינית למפגינים במיזורי, וזכתה לתגובה חמה: "תודה על הטיפ – (האשטאג) פלסטין מ(האשטאג)פרגוסון".

המונח שמשתמשים בו כדי לתאר את שיתוף הפעולה בין הפלסטינים לפעילים האפרו־אמריקנים מכונה באקדמיה 'Intersectionality' – והוא מתאר חיבור בין מאבקי מיעוטים נגד מערכות דיכוי במקומות שונים בעולם במטרה להשיג צדק אוניברסלי. "המאבקים שלנו לא זהים", נכתב בדברי ההסבר לתנועת 'סולידריות שחורים ופלסטינים'. "אבל כל אחד מאיתנו נאבק בכוחות עצומים מבוססי גזענות, למען הזכות לחיים ולהבעת נכונות להתנגדות משותפת… מפרגוסון לעזה, מבולטימור לירושלים, מצ'רלסטון לבית לחם – כולנו נהיה חופשיים".

'סולידריות שחורים ופלסטינים' מקיימת שלל פעולות משותפות של פלסטינים ופעילים שחורים, רובן נגד ישראל. לדברי אחמד אבוזנאיד, מראשי BLM, שיתוף הפעולה בין השחורים למוסלמים בכלל ולפלסטינים בפרט "הוא חלק מתרבות מחאה שהולכת ותופסת תאוצה בעולם. האתגר הוא לגרום לה להיות חלק מהזרם המרכזי".

אבוזנאיד היה חלק ממשלחת של BLM שכללה סטודנטים, אמנים ופרופסורים, שהגיעה לישראל ולשטחי יו"ש כדי "להביע סולידריות עם פלסטין". הנציגה הבולטת ביותר במשלחת הייתה אחת ממייסדות BLM ונשיאת התנועה, פטריס קאלורס. "ישראל היא מדינת אפרטהייד", הצהירה קאלורס, "אנחנו לא יכולים להתכחש לעובדה הזו, ואם אנחנו מכחישים אותה – אנחנו חלק מהאלימות הציונית". קאלורס וחבריה ל-BLM הביעו "סולידריות עם פלסטין" בעודם בעיר נצרת, בתוככי הקו הירוק, ובכך הבהירו כי הם מייחלים לחיסולה של מדינת ישראל ולא רק לסיום ה'כיבוש' הישראלי בשטחי 67'. אישוש לכך ניתן למצוא גם בחתימתם של קאלורס ולמעלה מ־1,000 פעילים אפרו־אמריקנים נוספים, רבים מהם מ־BLM, על מכתב תמיכה בתנועת ה־BDS – השוללת את הלגיטימיות של ישראל כמדינה יהודית וקוראת לחרם כלכלי ותרבותי על מדינת היהודים.

ב־BLM לא מסתירים את העובדה כי תומכי ישראל אינם רצויים בקרבם. "סטודנטים שתומכים ב־BLM צריכים לשאול את עצמם למה הם תומכים בממשלות אפרטהייד גזעניות (כמו ישראל)", אומרת פעילה יהודייה ואנטי־ישראלית של BLM למגזין היהודי-פרוגרסיבי 'פורוורד'. פעילה אחרת ב־BLM, הרבה הרפורמית סוזן טולב שמגדירה עצמה "פרו־ישראלית", זכתה לקיתונות של גידופים וקללות בעקבות השתתפותה בטקס הדלקת נר חנוכה עם נשיא ארה"ב אובמה ונשיא המדינה רובי ריבלין בבית הלבן. טולב הואשמה בידי אנשי BLM כ"תומכת ברצח עם ובמשטר אפרטהייד". שנטל מוגהאדאם, יהודייה התומכת בישראל ומזדהה עם ערכי BLM, מודה כי "סטודנטים שתומכים בישראל לא מתקבלים בברכה ב-BLM", ומציינת כי למרות תמיכתה בתנועות פרוגרסיביות היא מזהה אצל חלקן גלישה מעמדות אנטי־ישראליות לעבר אנטישמיות טהורה.

חברי BLM, המציגים עצמם כשוחרי שלום, שוויון וצדק, לא מטריחים עצמם לגנות רצח בדם קר של אזרחים ישראלים בידי מחבלים פלסטינים. האמת, קשה לצפות ממי שלא באמת אכפת להם מחיי שחורים בארה"ב שיגלו אמפתיה לחייהם של יהודים בישראל.

ראוי היה לראשי BLM ולמאות אלפי תומכי התנועה, שיוצאים בהמוניהם לרחובות בדרישה "להגן על חיי השחורים", להקשיב דווקא לדבריה האמיצים של דיימונד ריינולדס – זוגתו של פילנדו קסטיל שנורה למוות בידי שוטרים, כנראה ללא סיבה מוצדקת, בכביש מהיר במינסוטה ביום רביעי האחרון: "לא רק חיי השחורים נחשבים", אמרה ריינולדס, "החיים של כולם חשובים – בלי הבדל צבע, גזע או לאומיות – מגיע שקולנו יישמע!".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

22 תגובות למאמר

  1. כתבה ממש מעניינת תודה רבה. אני שואל את עצמי בעומקו של דבר.. הרי אין ספק שהשחורים דוכאו כלכלית ופוליטית עד שנות ה70 בצורה מחפירה. כדי שהקהילה השחורה תצא מממעגל האלימות הפנימי יש צורך באפלייה מתקנת אדירה שתיצור שיוויון אמיתי. כל עוד אף אחד לא חושב בכיוון הזה זו ביצה ותרנגולת שלא תגמר אלימות נגד שחורים בגלל אלימות שחורים וכו.. משהו חייב להשתנות ברמה יסודית.

    1. לא אביב אתה טועה. השחורים כמו הפלסטינאים משתמשים בדכוי כדי לתרץ התנהגות ותרבות אלימה קלוקלת וחסרת מוסר.

    2. אביב – תומס סואל, כלכלן שחור (שנולד למשפחה עניה בדרום, אביו מת בילדותו, הוא גדל בהרלם ועזב את התיכון כדי לעזור בפרנסת הבית -שיא הסטריאוטיפ) טען שקצב השיפור אצל שחורים בשני העשורים לפני חוק זכויות האזרח של 65' היה גבוה יותר מהקצב של שני העשורים הבאים – ויותר מזה, הוא טען שהאפליה המתקנת לא השיגה את יעדיה, וגם כתב ספר שלם ורציני בהחלט שטוען שהאפליה המתקנת לא עובדת ולא יכולה לפתור את הבעיות (https://en.wikipedia.org/wiki/Affirmative_Action_Around_the_World). הוא טוען שהבעיה היא לא רק אפליה מבחוץ, ושהפתרון גם לא יגיע משם; העובדה שמספר ההרוגים השחורים עלה והמתחים עלו תחת שלטון שהתיימר לייצג את השחורים יותר מכל שלטון בעבר, כולל אפליה מתקנת, מעידה גם היא שיש משהו בדברי סואל.

    3. התהליך שתומס סואל מתאר, מזכיר מאוד את ההבדלים בין התפתחותן של סין והודו להתפתחות ארצות האסלם בדורות האחרונים – לאחר תום הקולוניאליזם. במדינות הראשונות, בהן האתוס היה של בנייה, יצירה ועבודה קשה, תוך הסתמכות עצמית, הייתה פריחה. ולעומת זאת, במדינות המוסלמיות, בהן האתוס היה של האשמת ה"מדכאים" המערביים בכל צרה שהיא, ותביעות חסרות גבול מהם, היו רק דריכה במקום וקיפאון הרסני. (כל מפעל חייו "המהולל" של אדוארד סעיד, מייצג את הגישה השנייה.)
      מובן שיש להתחשב גם בעוד גורמים חשובים, כמו התפוררות המשפחה בקהילה האפרו-אמריקנית, והדת שמצעידה את החברה לאחור במקום קדימה, בעולם המוסלמי.

    4. קצת קשה להאשים את אובמה באי-פתרון בעיות השחורים בארה"ב. הוא מעולם לא התכוון לעשות זאת. נהפוך הוא, כל מטרתו היא להחריף את בעיית הגזעים כחלק ממשימתו הגדולה, לערער ולמוטט את כוחה של ארה"ב. ואכן, הוא רושם הצלחה מרשימה במשימה זו, בתחום הבין-גיזעי כמו בכל שאר התחומים.
      בקשר לכל אלו שבחרו בו והאמינו שהוא באמת ינסה לשפר את המצב, טוב, פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. ובמקרה הזה, הם אפילו מתרבים בקצב מהיר.

  2. האם יש קשר בין המחאות של שמארגנת BLM לבין המחאות של העדה האתיופית בארץ?

    1. בוואדי. הכל מתוזמר ומבויים ע"י השמאל הקיצוני וזרועו הארוכה של ג'ורג' סורוס

    2. זו השיטה שלכם. כשאין באמת מה לענות על משהו, אז מגחיכים אותו.

  3. הערה קטנה (באמצע):
    אי אפשר לטעון מצד אחד שבסך הכל רק 25% מהאזרחים שנורו למוות על ידי שוטרים הם שחורים ובפסקה הבאה לטעון ששיעור השחורים הנרצחים שלא על ידי שוטרים הינו גבוה משמעותית משיעורם באוכלוסיה (6%).
    גם 25% אזרחים שנורו על ידי המשטרה הוא גבוה ביחס לשיעורם באוכלוסיה

    1. אבל הוא גם מציין ש 6,095 אפרו־אמריקנים נרצחו בשנת 2015 שזה יותר ממספר הנרצחים הלבנים וההיספנים גם יחד וזאת למרות שאוכלוסיית השחורים מהווה רק 13 אחוז מכלל תושבי ארה"ב וש 90
      אחוז (5,485 איש) מכלל הנרצחים האפרו־אמריקנים בשנה שעברה נרצחו ע"י אפרו-אמריקנים אחרים.
      הוא גם מפנה אותך למחקר שעשה הת'ר מאק דונאלד, ראש 'פרויקט מרשל שגם אומר "שכל עוד נתוני הפשיעה בקרב האוכלוסייה השחורה נותרים כה גבוהים (פי שש מהממוצע בכלל האוכלוסייה האמריקנית) באורח בלתי נמנע יידרשו השוטרים מתוקף תפקידם כשומרי החוק להיות במגע אינטנסיבי יותר עם האוכלוסייה השחורה".

  4. כתבה מצויינת
    יש מצב לגירסה מתורגמת באנגלית שיהיה אפשר לשתף לחברים בארה"ב?

  5. א. טקסס היא לא "המדינה הגדולה ביותר" בארה"ב (אלסקה או קליפורניה, תלוי אם סופרים לפי שטח או אוכלוסין). מה שכן, בעיני בעלי השקפה מסוימת היא בהחלט ה- greatest state (-:

    ב. בהחלט מוצדק להתקומם נגד ירי בשחורים בידי שוטרים, אף ששחורים נורים הרבה יותר בידי פושעים שחורים; אלימות שוטרים היא בעיה פוליטית פתירה, עם השלכות חברתיות מיידיות (פחד להתעמת ואף לפגוש שוטרים, למשל). נראה שצעיר שחור מניח שבעיני השוטר הוא אויב פוטנציאלי ולא אזרח שצריך שירות והגנה.
    עם כל הכבוד, BLM לא קמו כדי לקחת מהממשל את האחריות לחברה השחורה- הם קוראים לפתרון בעיה מסוימת.
    פשע הוא בעיה רחבה בהרבה, ופתרונה סבוך .
    באנלוגיה לישראל- באינתיפאדת הסכינים נהרגו כ-40 איש; הרבה פחות מבתאונות דרכים באותה תקופה; האם מי שקורא להחמיר את הטיפול בטרור (ולא לפתור את בעיית תאונות הדרכים) הוא צבוע ומגוחך?

    ג. ממשל אובמה לא בדיוק "הפשיט את השוטרים מאמצעי הגנה"; הוא פשוט הפסיק לספק להם עודפי צבא במחירי עלות. אם המחלקה צריכה את הציוד, שתתכבד ותיקנה אותו.

    1. א. צעיר שחור אולי מניח שהוא אוייב בעני השוטרים – ואולי לא. אבל מה שבטוח הוא שהשוטרים הם האוייב בעיני הצעירים השחורים.
      ב. "בסך הכל הפסיק לספק להם…" אכן, מה שהוגן, הוגן. למחלקות המשטרה בארה"ב, כמו בכל העולם, יש תקציב מוגבל, אבל אובמה, וכנראה גם אתה, עדיין לא שמעתם על זה. ואם יהרגו שוטרים כתוצאה מחוסר ציוד, למי בכלל איכפת? הרי רק חיי שחורים חשובים.

    2. רמי, לא עשיתי מחקר -לא על שחורים ולא על שוטרים אמריקאים.
      בכל מיקרה, יש לקחת בחשבון שהאלימות בארה"ב בשפל, ובפרט כלפי שוטרים.
      https://www.aei.org/publication/is-there-really-a-war-on-cops-the-data-show-that-2015-will-likely-be-one-of-the-safest-years-in-history-for-police/

      statistics show 2015 is in fact shaping up to be one of the safest years for law enforcement in a generation.
      (אני מניח שלא היה שינוי משמעותי בשנה האחרונה, מאז פרסום המאמר).

      כך ששני הצדדים מגזימים לדעתי.

  6. המאמר הזה רק גרם לי להיות מוטרד יותר ויותר בכל הקשור לזוית הישראלית.

  7. לא הבנתי איך העובדה ששחורים נרצחים ע"י שחורים קשורה לזוועות שאירעו בארה"ב מצד השוטרים הלבנים והבורים הללו? ברור שאזרחים נרצחים ע"י אזרחים אחרים…שחור ע"י שחור, לבן ע"י לבן ושחור ע"י לבן וההפך. ההתעלמות היחידה היא של השוטרים שמתעלמים מחיי השחורים ורואים אותם כאזרחים שקופים וחסרי זכויות. חיי שחורים חשובים בדיוק כמו החיים של כל אדם אחר באשר הוא/היא. ישנם א/נשים שלא רואים את זה בצורה כזו וזה מצער. הכתבה הזו ניסתה להראות פרספקטיבה אחרת ונקודת מבט מזווית מתחכמת..לא קיבלתי.

    1. זה קשור, כי זה לא מוכח ששוטרים לבנים מתעלמים מחיי שחורים ורואים אותם כאזרחים שקופים. המאמר הזה מנסה לטעון שמכיוון ששיעורי הפשיעה והרצח אצל השחורים גבוהים הרבה יותר מאשר אצל שאר האוכלוסיה, ברור שהשוטרים יתעסקו יותר איתם ולכן גם יותר אנשים שחורים ייהרגו על ידי שוטרים.
      כלומר המאמר טוען שיותר שחורים נהרגים בגלל שיש יותר רצח אצל שחורים ולא בגלל גזענות של השוטרים.

  8. החטאים הקדמונים של האמריקאים היו הרג האינדיאנים ויבוא העבדים השחורים.
    מאז ביטול העבדות לא נעשה מאמץ לאומי אמריקאי להביא את הקהילה השחורה למצב שמזכיר "שוויון הזדמנויות".
    הפערים גדלו וחלק השחורים הנחשל ונותר מתוסכל ממשיך להכות בחברה האמריקאית.
    "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".

    1. אני לא רוצה להצדיק את העבדות, אבל אני חושב שרמת החיים של השחורים בארה"ב והחירות שיש להם גבוהה הרבה יותר מרמת החיים שהיתה יכולה להיות להם אילו היו נשארים באפריקה ולא באים כעבדים לאמריקה.
      זה לא אומר שזה היה בסדר לעשות את זה, אבל אני לא חושב שהאמריקאים "חייבים" לשחורים משהו בגלל זה.

  9. גם באמריקה יש המון ישראבלוף
    שיהיו בריאים – הם לומדים מהיהודים בארץ…

  10. כרגיל אובמה לא קולט שהחלש בחברה הוא לא בהכרח צודק, אובמה מתנהג כאילו בגלל שהשחורים חלשים יותר כלכלית מותר להם לרצוח עובדי מדינה.
    אותו דבר עם ה"שכנים הטובים" שלנו הערבים בגלל שהם מסכנים חלשים כלכלית (איך יהיה להם כסף אם הרש"פ גונבת הכל…) וחיים תחת "כיבוש" (כשהיה כיבוש ירדני לא היה איכפת להם) שטוב יותר לערבים מכל מה שהיה פה בעבר אז זה לגיטימי מצד האידיוט הזה לרצוח ישראלים…

  11. כתבה מעניינת, תודה
    הערה – ג'ורג' צימרמן לא היה שוטר, אלא אזרח שהקים "משמר שכונתי" מאולתר.