מדוע העולם הערבי כבר לא מתעניין בפלסטינים

כלפי חוץ הן מביעות סולידריות מעושה, אבל בפועל מדינות ערב רוחשות טינה לפלסטינים, מאשימות אותם בבעיותיהם ורואות בהם "סחטני סיוע"

תומך טרור במסווה של "איש שלום"; אבו מאזן. צילום: יונתן זינדל /פלאש90

הנה שורה של שאלות: מדוע העולם הערבי איננו יוצא מגדרו כדי לשחרר את פלסטין מידי היהודים ולהחזירה לידי הפלסטינים? איך קרה שהעולם הערבי – שרוב מדינותיו לא הכירו בישראל – עבר לסדר היום על כך ששתי מדינות חשובות, מצרים וירדן, עשו שלום עם ישראל, ולא החרים אותן (למעט תקופה קצרה שבה הייתה מצרים מחוץ לליגה הערבית)? מדוע ב־44 השנים האחרונות, מאז 1973, לא יצא העולם הערבי למלחמה כוללת נגד ישראל? מדוע סילקו תושבי עיראק את "הפלסטינים" מארצם אחרי נפילת סדאם חוסיין בשנת 2003? מדוע הממשל המצרי מתאכזר לפלסטינים בעזה, והאם זהו רק מאבק פוליטי נגד חמאס או שמא מדובר במשהו עמוק יותר? מדוע כל הצדדים הנלחמים בסוריה – אסד, חיזבאללה, המורדים, דאעש – התאכזרו לפלסטינים שהתגוררו במחנות הפליטים בסוריה? מדוע הערבים עדיין מחזיקים את הפלסטינים במחנות פליטים? מדוע מדינות ערב – למעט ירדן – אינן מעניקות אזרחות לפליטים הפלסטינים הנמצאים בשטחן כבר 68 שנים?

אלה הן רק חלק מהשאלות שאפשר להעלות בעניין היחס השלילי של מדינות ועמי ערב לפלסטינים, למרות הסיסמאות המופרחות השכם והערב על "אחדות ערבית" ו"סולידריות ערבית". והתשובה הגדולה היא שהיחס של העולם הערבי לפלסטינים הוא תוצאה של כמה תחושות עמוקות כלפי הפלסטינים, שלרוב אף אחד לא מוכן לדבר עליהן ולחשוף אותן.

ראשית, רבים בעולם הערבי סבורים שהפלסטינים אשמים בכל הצרות שגרמה להם ישראל. הם נכשלו בקרבות שהיו אמורים לחסל את הציונים עוד לפני מאי 1948, וזה קרה משום שהם לא היו מאוחדים ומאורגנים, ומכיוון שחלקם לא השתתפו בקרבות והיו אף כאלה ששיתפו פעולה עם הציונים.

התחושה השנייה מבוססת על עובדה ידועה לרבים, שפלסטינים רבים מכרו אדמות ליהודים עוד לפני 1948 וגם ואחריה, כולל ביהודה ושומרון לאחר שישראל "כבשה" אותם במלחמת ששת הימים. פלסטינים מכרו אדמות ליהודים במיליארדים ולקחו את הכסף לחו"ל – חלקם הפקידו אותו בחשבונות ממוספרים בשווייץ – ועכשיו הם מתבכיינים לעולם הערבי כדי שזה ישחרר להם את "האדמות הגזולות". הדבר בולט במיוחד בירושלים, שבה מכרו התושבים הערבים ליהודים שטחים, בתים ודירות, ועכשיו הם מתלוננים על "ייהוד ירושלים".

גם ערפאת העלה על הפלסטינים את חמתו של העולם הערבי. תמיכתו בפלישת הצבא העיראקי לכווית תחת שלטון סדאם בשנת 1990, הביאה לאחר מכן לגירוש אלפי פועלים מתעשיית הנפט של כווית. כולם ידעו היטב מה הייתה סיבת גירושם. ערבים רבים יודעים מדוע ערפאת הסתובב באופן קבוע לבוש בחליפה צבאית, שכן בתוך כיסי החליפה הוא החזיק פתקים רבים שבהם כתב את שמותיהם של מי שהפקיד אצלם מיליונים מכספי התמיכה. ביום מותו של ערפאת מת הפך כל אחד מהאנשים הללו למיליונר, שכן אף אחד איננו יודע כמה כסף הוא קיבל מערפאת.

סיבה שלישית לטינה היא העובדה שפלסטינים הרוויחו כסף רב כשעבדו בבניית בתים ביישובים שיהודים הקימו מאז 1948, הן בתוך הקו הירוק והן "בשטחים הכבושים" מאז 1967. הפלסטינים הם שבנו את בתיה של מדינת ישראל. פלסטינים עובדים במפעלים שהקימו יהודים בשטחים אלו ורוכשים את התוצרת המיוצרת בהם, ובכך הם תורמים לכלכלה הישראלית המתפתחת "בשטחים הכבושים".

גורם רביעי לתחושה רעה כלפי הפלסטינים הוא הידיעה בעולם הערבי שהאו"ם מסייע לפליטים הפלסטינים מאז 1948, בעיקר דרך סוכנות הסעד והתעסוקה (אונר"א), ביד רחבה הרבה יותר מהסיוע שהוא מגיש לפליטי כל העולם הערבי בסוריה, בסודאן, בירדן, בעיראק ובטורקיה. לערבים רבים יש תחושה שהפלסטינים סוחטים את מצפון העולם ואת קופתו המדולדלת, ולא נשאר מספיק עבור הפליטים האמתיים – לדוגמה הפליטים הסורים או העיראקים – הזקוקים נואשות לסיוע.

הגורם החמישי לחוסר אהדה כלפי הפלסטינים נובע מ'האביב הערבי' שהפיל את משטרי מובארק במצרים, קדאפי בלוב וצאלח בתימן, והוא מאיים על אסד בסוריה. רבים בעולם הערבי הניחו שהפלסטינים ינצלו את תנופת האירועים הללו ויתחילו בהתקוממות אמתית כדי לנער מעליהם את "הכיבוש" הישראלי. זה לא קרה. הפלסטינים הביטו בטלוויזיה על אחיהם הערבים זורמים לרחובות, מציפים את הכיכרות, מפגינים במרחב הציבורי והופכים את השולחן על ראשי השלטון – הביטו, פיצחו גרעינים אבל לא עשו דבר. הערבי ברחוב שואל: לְמה הפלסטינים ממתינים? לכך שישראל תהיה חזקה יותר? שהעולם הערבי יהיה חלש ומסוכסך יותר?

והחמור מכול, בעולם הערבי קיימת תחושה שהפלסטינים מעדיפים את "הכיבוש" הישראלי כי הם מפיקים ממנו כל כך הרבה יתרונות, כלכליים ואחרים.

סיכומו של דבר: תדמית הפלסטינים בתקשורת הערבית ירודה להפליא. אין כיום אף אחד בעולם הערבי שמוכן לסכן עצמו ולהילחם למענם, וכלל לא אתפלא אם תהיינה מדינות ערביות כמו מרוקו, תוניסיה והאמירויות, שיכירו בישראל בעתיד הלא רחוק גם ללא הסכם בין ישראל והפלסטינים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

12 תגובות למאמר

  1. נו, אז אולי גם לא יעשו יותר מידי רעש אם וכאשר נגרש את ה"פלשתינאים" מארצנו.

  2. בהנחה שההסברים שנתת נכונים הרי שניתן ללמוד על הליקוי החמור בעולם הערבי שטוף השנאה .להוציא מעטים רובם ככולם אינם רואים את היתרון שבקיומה של מדינת ישראל והרווח לו היו זוכים לו ההנהגות היו משלימות עם קיומה ויוצרות שיתוף פעולה. ניתן רק לדמיין איך נראה היה האזור לו העולם הערבי היה מקבל את תוכנית החלוקה ובוחר בשלום. אבל דמיונות לחוד ומציאות ערבית לחוד.האסלאם ברוב הפרשנויות שלו מנציח את נחשלות המאמינים בו.

  3. מאמר שטחי. מחוקר באקדמיה הייתי מצפה לראות הוכחות, לא סתם טענות שנראות יותר כהתרשמויות משיחות חולין. וגם אם דבריך נכונים, הפלסטינים הם פה ואיתם אנחנו צריכים להתמודד, לא עם "אחיהם היקרים".

  4. להערכתי כל הסיבות הנ"ל נכונות אבל אינן עיקר.
    הסיבה העיקרית שהערבים אינם מכורים יותר לנושא הפלשתינאי נובעת מהכרה חד-ערכית שאין דרך לסלק את ישראל מהאזור, וכי כל מלחמה כוללת בישראל תביא להם הרבה יותר נזקים והרס מהכישלונות הקודמים.
    אחרי יציאת מצרים וירדן ממעגל המלחמה, אין בכוחן של מדינות העימות לנהל מלחמה אפקטיבית בישראל ואין ברצונן של מדינות המעגל השני והשלישי לספוג את הנזקים שמלחמה תשית עליהן.
    בסיכומו של דבר יודעות המדינות הערביות שבכוחן ליישב את הפלשתינאים בשטחיהן ללא שום קושי. יש להם מספיק אדמות לכך (למעלה מ- 12 מיליון קמ"ר) ומספיק כספים.
    כל עוד נהנים הפלשתינאים מתמיכה אירופית חולנית ברצון להחזיר את ההיסטוריה לאחור ו"לתקן" את השגיאה שעשו אחרי מלחמת העולם השנייה בהסכמתם לתוכנית החלוקה, אין למדינות הערביות מה להפסיד מכך שהפלשתינאים חיים כמו חיי פליטות, ומקיזים דם יהודי בהתפרצויות של אלימות חסרת תכלית.
    למנהיגות הפלשתינאית מבית המדרש של טוניס (אסון אוסלו) הדבר בוודאי אינו מפריע. הם חיים כמו מלכים ממילא.
    דווקא האיום האיראני והטרור האסלמי הפונדמנטליסטי המאיים על המשטרים הסונים הוותיקים, אם ילווה בתמיכה אמריקנית חזקה בהסדרת היחסים עם ישראל, הסתלקות מרעיון שתי המדינות ומגמה לייצוב פוליטי של האזור על יסודות אתניים מקומיים יציבים, ובתמורה חידוש הערבות האמריקנית נגד החתרנות האיראנית, עשוי להביא לפתרון של הסכסוך על יסוד מבנה קנטוניאלי באיו"ש, הסדר פדרטיבי עם ירדן וגבול ביטחון מזרחי של ישראל על הירדן.
    ישראל תצטרך לפתור את הבעיות מול חיזבאללה (בתמיכה פוליטית אמריקנית) ולייצב אזורי חיץ מפורזים בגבולות עם לבנון ורמת הגולן. על עקרונות אלה צריך ראש הממשלה לדבר עם טראמפ בפגישתם הקרובה. אם יגיעו להבנות, יתחיל האזור לנוע לעבר ייצוב מחדש ומתן ביטוי מעשי בלתי-חוזר להשלמה ערבית עם מדינה יהודית באזור.

  5. צריך לזכור שהעולם הערבי הנאלח לעולם לא יכיר באחריותו, האקטיבית עד מאוד, ליצירת המשבר ולהנצחתו. אם יש היום, 70 שנה אחרי 47, פליטים שחיים בסרט, עם מפתח וציפייה לחזור לבתים שנטשו ב-48, זה רק בגלל שיש מי שכתב להם את התסריט הזה, הקים את אונר"א, תוקע אותם במחנות הפליטים העלובים שלהם, מונע מהם אזרחות של ארץ מגוריהם בשלוש הדורות האחרונים, ולא מעז להקיץ אותם ממנו ולספר שבעצם אין שום תכנית ומעולם לא הייתה שום כוונה, חוץ מריטוריקה ריקה, להחזירם לאיפושהו.

  6. מציע שתבדוק באיזו מידה הכניעה לטרור הערפאתי הביאה לעליית הטרור הבינ"ל שנוקט באותם אמצעים

  7. לדר' מרדכי קידר , במאמר הקודם שלך דיברת על יצירת תודעה בהקשר של ירושלים. בעבר גם הזכרת את צפריר רונן וסרטו קללת אדריאנוס שבו הוא מפרק לגורמים את השקר שנקרא פלשטיניאים.

    אם כן מדוע זה אתה קורא להם בשם שהם בעצמם מתקשים להגות ואשר יוצר בתודעה הכללית את ההכרה כאילו מדובר בלאום מובחן ושונה מייתר ערביי האזור.
    הרי מדובר בישות ממוצאת שנועדה להיות מוצב קדמי במלחמה ביהודים . עצם השימוש של רובנו ברעיון השקרי שנקרא פלשטינאים נותן תוקף לרעיון הגם שהוא שיקרי .
    האם לדעתך חלק משינוי התודעה יכול להתחיל בזה שנפסיק לקרוא להם בשם השיקרי .?

    1. יש להחדיר לתודעה הישראלית שם חדש לסונים שגרים ביהודה ושומרון. מה גם שערביי ישראל אינם שונים מהם באמת. גם הם סונים…
      הסונים מיו"ש. הירדנים שבא"י. בוודאי שיש שמות טובים מאלה.

  8. מסתבר שהפלשתינים מעניינים רק את נתניהו, הזדמנות להרויח מיליון דולר (? נדמה לי) בפרס נובל. וויזה לאירופה אחרי המבול שישאיר, (טוב, יש לו גם ויזה לארה"ב)

  9. בולשיט. העולם הערבי בשנים האחרונות בגלל האינטרנט למדו לקרא בשעה טובה.
    ואז כאשר הם מחפשים בהיסטוריה הם מבינים שלא רק עבדו אלהם. גם שדדו את כספם.
    היום ברור לעולם הערבי שמעולם לא היתה בישראל מדינה פלסטינית מוסלמית.

    1. לא הערבים הם הבעיה .
      הבעיה אצלנו שאצלנו קיימת אי בהירות לגבי השייכות שלנו למקום הזה.

      הדבר נובע בעיקר מחינוך לקוי כנראה בכוונת מכוון שמעלים את הזהות הישראלית/יהודית , ונעשה כתהליך הכשרת הלבבות והתודעה הקולקטיבית לקבלת הסכמי אוסלו וכהכנה לוויתור נוסף על חלקי מולדת.

      דר' אלון דהן בספרו המעולה מדריך ליונה העיוורת מפרט את תהליך הכשרת התודעה לקבלת הרעיונות הללו כחלק מאותה תפיסת עולם אוניברסלית שמנסים להכיל עלינו האיחוד האירופי והגרורות שלהם באליטות של החברה הישראלית .