צונאמי מדיני: סיכום שמונה שנות יחסי חוץ תחת נתניהו

ביקורו של נתניהו בדרום אמריקה הוא חלק מתופעה שצרכן התקשורת הישראלי אולי לא ער לה, אבל שאר העולם דווקא כן: ישראל היא הילד הכי מקובל בכיתה

במרץ 2011 טבע שר הביטחון דאז, אהוד ברק, את המונח "צונאמי מדיני". ברק הזהיר אז שאם לא נצא מ"הקיפאון המדיני", ישראל תבודד בעולם. כמו בהסכמי אוסלו כך באיום הזה, השמאל ניסה לבצע אינדוקטרינציה שיטתית לציבור דרך המערכת הפוליטית והתקשורת, וממש כמו אז, מי שחלקו על ההנחה הזאת הוצגו כלא רציניים. כך למשל כתב ברק רביד, הפרשן המדיני של עיתון "הארץ", בדצמבר 2014 :

"התחושה שנוצרה היא של צונאמי מדיני, אבל התהליך יותר דומה להמסת קרחונים: למעשה מדובר בשחיקה יומיומית של מעמדה של ישראל בעולם".

מקרי או לא, בינואר 2015 הזהיר משרד החוץ במסמך מסווג כי "יחריף הסחף באירופה לעבר העמדות הפלסטיניות, עוד פרלמנטים יכירו במדינה פלסטינית, חשש מסנקציות וסימון מוצרים, ולא בטוח שארה"ב תשתמש בווטו אחרי הבחירות". במערכת הבחירות של 2015 השתמשה האופוזיציה בטיעון "הבידוד המדיני שהביא עלינו נתניהו" כאילו מדובר באמת עובדתית צרופה. בפברואר 2016 הגדיל לעשות ח"כ יאיר לפיד כשהכריז בפומפוזיות מביכה: "מצבנו הבינלאומי מעולם, מעולם, בכל תולדות המדינה מאז 1948 ועד היום, מעולם לא היה גרוע כל כך".

מצבה הבינלאומי של מדינת ישראל הוא אחד הנושאים המרכזיים שעומדים על סדר היום בצורה מתמדת ובצדק. כישלון מדיני משמעו כישלון כלכלי ולהפך. על רקע ביקורו של נתניהו בדרום אמריקה ורגע לפני נאומו הקרוב בעצרת האו"ם, נאום שימקד אליו כרגיל תשומת לב רבה, ראוי לבחון את מצבה המדיני של ישראל ולשאול: עד כמה באמת רחוק יאיר לפיד מהמציאות?

המשפט "ישראל היא מעצמת היי-טק וסייבר" חוזר ונשמע כמובן מאליו בפורומים רבים, אך זה לא היה כך בעבר. היכולת לומר זאת כלאחר יד, היא במידה רבה תולדה של המדיניות שהוביל נתניהו בפיתוח יחסי החוץ, העמידה על הביטחון והשמירה על היכולת לצמוח כלכלית. היכולת לשמור על יציבות שמאפשרת פיתוח כלכלי ומתן ביטוי לפוטנציאל המדעי-כלכלי של ישראל, איננה דבר של מה בכך במציאות הפוליטית בישראל.

שיא בייצוא, שיא בתיירות

אירופה היא יבשת חשובה מאוד, אך ראש הממשלה הבין הרבה לפני כולם שעלינו לבטל את התלות ביבשת אחת או שתיים, ולהשקיע מאמצים בחיבור ליבשות אחרות, תוך שהוא ממתג את מדינת העם היהודי בתחכום כפי שלא מותגה מעולם.

בימים הקרובים יקיים ראש הממשלה ביקורים רשמיים בארגנטינה, בקולומביה ובמקסיקו. הוא ייפגש לא רק עם ראשי המדינות הללו, אלא גם עם נשיא פרגוואי. מעולם לא ביקר ראש ממשלה ישראלי מכהן במדינות המרכזיות של אמריקה הלטינית.

בינואר 2015 ביקר בארץ ראש ממשלת יפן שינזו אבה. התקשורת התעלמה מהביקור ההיסטורי הזה במופגן. לא רק ארץ השמש העולה מתעניינת מאוד בישראל. ראש הממשלה הגיע לביקור רשמי בסין, שאת החשיבות ביחסים איתה אין צורך להציג. הוא התקבל בחום גם באוסטרליה, ולפני כן בסינגפור. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ביקר לראשונה בישראל, וניכר כי גם בגזרה זו שוררים יחסים חמים, כשישראל נחשבת לבת ברית. ישראל הצליחה ליצור קשרים מוצלחים אף ביבשות ואזורים שהפנו אליה עורף בעבר דוגמת אפריקה. שני ביקורים יוצאי דופן באפריקה זכו אף הם להתעלמות מן התקשורת שמתקשה להכיר בהישגים חיוביים, פן יפורשו חלילה כתוצאה של מדיניות נתניהו.

על רקע העמידה הישראלית מול איראן, וחרדת המדינות הסוניות מן החתרנות האיראנית, נוצר שיתוף פעולה עם מדינות ערביות שבעבר שללו כל מגע עם ישראל. יכולת ההשפעה של ישראל בזירה הבינלאומית בכלל ועל מדיניות ארצות-הברית בפרט, נחשבת מקור עוצמה היוצרת קרבה. באופן אירוני, המדינות הבוגדנית של ממשל אובמה כלפי בנות בריתה של ארצות הברית, דווקא הניבה התקרבות בין ישראל למדינות הסוניות, עת נאה שהסוגיה הפלסטינית מאבדת חשיבות בעיניהן. באשר לעולם השיעי, ממשלת ישראל השכילה לבנות את הקשרים עם אזרבייג'ן השיעית שאף מחצינה את הקשר, וקיבלה את נתניהו לביקור היסטורי.

לנגד עינינו נגלית תמורה היסטורית שמי שמתעלם ממנה לוקה בחוסר יושר אינטלקטואלי: כל כינון או חיזוק יחסים מתורגם לחיזוקה של ישראל לא רק מבחינה מדינית אלא גם מבחינה כלכלית. בשנה האחרונה שבר הייצוא הישראלי שיא והגיע ליותר מ-100 מיליארד דולר. במקביל, נשבר שיא של כל הזמנים בכניסת תיירים לישראל. צונאמי מדיני? כל הסימנים מראים על תהליך הפוך.

בזכות מתווה הגז

הכניסה הרוסית לסוריה הציבה אתגר לא פשוט עבור ישראל. עם זאת, נראה שמדיניות החוץ הפעילה והאיתנה של ישראל בשנים האחרונות קנתה כמה נקודות אפילו מול מעצמה כמו רוסיה. למרות חילוקי הדעות בין ישראל לרוסיה בנוגע לאיראן ולסוריה, פוטין רואה בנתניהו שותף אסטרטגי חשוב. מעולם לא זכה ראש ממשלה ישראלי ליחס כה חם מנשיא רוסי. יבגני סטנובסקי, מקורב לנשיא פוטין ונשיא המכון הרוסי לחקר המזרח התיכון, העיד בטלויזיה הרוסית: "נתניהו יכול להיפגש עם פוטין מתי שירצה… אין עוד יחסים כאלה עם אף אחד". במקביל היחסים עם ארה"ב נותרו חזקים, על אף העימות עם ממשל אובמה. העימות הזמני התברר כבר חלוף, יחד עם הנשיא הקודם. אל מול ממשל טראמפ, נראה שישראל נמצאת במצב טוב בהרבה.

מול אירופה מושקעים מאמצים מיוחדים. למרות הביקורת האירופית בסוגיה הפלסטינית, נראה שהיחסים השתדרגו. התגברות הטרור מעצימה את הצורך בשיתוף פעולה עם ישראל והקשרים הביטחוניים מתהדקים עקב כך. בספטמבר 2016 הגיש שגריר ישראל הראשון לנאט"ו את כתב האמנתו, וראש הממשלה התקבל כאורח הכבוד בכנס מדינות וישוגרד (כוללת את פולין, צ'כיה, הונגריה וסלובקיה). אם לא די בכך, סוכם שהוועידה הבאה תתקיים בירושלים – אותה ירושלים שבמהלך השנתיים האחרונות הגיעו אליה יותר ממאה ראשי מדינות מכל העולם, גדולות כקטנות, שמבקשות לקיים קשר עם ישראל. מיותר לציין שהתקשורת הישראלית לא דיווחה על כל הפגישות הללו. היא מעדיפה לעסוק בחמגשיות. אפילו באו"ם, העוין את ישראל באופן מסורתי, ניכר שינוי לטובת ישראל. כמה מדינות שינו את אופן הצבעתן לטובת ישראל במספר הצבעות קריטיות. בחירתו של דני דנון, שגריר ישראל באו"ם, לראשות הוועדה המשפטית של האו"ם ברוב של 109 מתוך 193 המדינות, גם היא הישג חסר תקדים.

סביב הים התיכון ישראל מחזקת את קשריה עם קפריסין, יוון וטורקיה, במידה רבה בזכות היכולת לייצא גז – יכולת שהשמאל ביקש לטרפד. הקמפיין האגרסיבי נגד מתווה הגז העמיד את מדיניות נתניהו במבחן של עקשנות ונחישות שלא היה פשוט לעמוד בו. ייצוא הגז תורם אף ליחסים עם מצרים וירדן באופן שמגביר את התלות שלהן בישראל, וצפוי להקשות עליהן לפעול נגד האינטרס הישראלי בעתיד. ב- 2015 נבחרה ביוון מפלגת סיריזה האנטי ישראלית. ראש הממשלה היווני אלכסיס ציפראס היה ידוע כפוליטיקאי אנטי ישראלי. לאחר שנבחר, האינטרס של מדינתו לא איפשר לו להקפיא את היחסים עם ישראל, להיפך. גם אידיאולוגיה עויינת של מדינות שונות נעצרת כשהיא נפגשת באינטרס כלכלי ובעוצמה אסטרטגית שהופכת את שיתוף הפעולה לכדאי.

שבע שנים לאחר נבואת הזעם של אהוד ברק, נראה שהיא אכן התגשמה: צונאמי מדיני מתרחש לנגד עינינו והוא שוטף וגועש כפי שמצופה מצונאמי להיות. אך לא הרס וחורבן הוא מותיר מאחוריו, אלא אשד של הזדמנויות, בריתות ושיתופי פעולה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

24 תגובות למאמר

  1. כל יחסי החוץ של ישראל בנויים על יהודי הגולה ומה שהשמאל בנה, לנתניהו אין מה להציע

    1. אתה יכול להמשיך את לבלבל המוח עם טענות לא מבוססות, לעומת זאת, העובדות הבלתי מעורערות, כגון אלו שנסקרו בכתבה, מראות שבמבחן התוצאה, ממשלת נתניהו מצליחה מאוד בתחום מדיניות החוץ.

      ובכלל, אם נכונים הם דבריך, מדוע הזהרתם מצונאמי כשידעתם ש"כל יחסי החוץ של ישראל בנויים על יהודי הגולה ומה שהשמאל בנה"…?

    2. כל חוכמת הוויכוח של השמאל בנויה על קלישאות קצרות וחלולות, לשמאל אין מה להציע בוויכוח אינטליגנטי.

    3. אם מדובר במחדל,ביבי אשם
      אם מדובר בהצלחה,זה בגלל הסמול.

      קומוניזם יהודי במיטבו

      למה התקשורת עסוקה בלהסתיר ?

      התקשורת ומערכת המשפט הן האויב האמיתי.
      הרבה יותר מסוכן מהערבים.
      כנופית השיימינג והקגב של תיקים וחקירות.
      דמוקרטיה עלק….

  2. בינתיים עדיין לא ראיתי שינוי בדפוס ההצבעה בדרום-אמריקה, סין, הודו,יפן, דרום-קוריאה או אפריקה, הם מצביעים נגדנו או נמנעים במקרה הטוב. נכון לעכשיו טראמפ מגן עלינו, מה יהיה אחר-כך אי אפשר לדעת. כל עוד לא גרשנו את אש"ף מארץ-ישראל ולא ביטלנו את הסכמי אוסלו חרב הצונאמי המדיני מונפת מעל ראשינו באופן תמידי. ברגע שהאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית יעלה לשלטון, הו אז נשמע את אבחת החרב. כל מי שטוען משהו אחר חוטא בדברי רהב ורברבנות חסרת בסיס.

    1. בינתיים גם עוד לא ראינו את עלי ח'מנאי צועד על שטיח אדום בנתב"ג ועוד לא ראינו את אבו-מאזן מבקר ב"יד ושם". נכון לעכשיו השעה 11.05, מה יהיה אחר-כך אי אפשר לדעת. כל עוד יהיו אנשים שהשם "נתניהו" מוציא מהם רק שלילה ונבואות זעם – נצטרך לסמוך רק על האופטימיות שלנו.

    2. עצם המחשבה על ביקור של הפושע המטונף והרוצח השפל אבו-מאזן ביד ושם מעוררת אצלי חלחלה. מתי כבר נתעשת?

    3. עצם המחשבה על עצם המחשבה שלך מעוררת אצלי הבנה של טכניקות הסטת הדיון השמאלניות. מתי כבר ניגמל מטכניקות הסטת הדיון השמאלניות?

  3. חנקת מצחוק.
    לך תקרא הארץ ותראה חדשות 2.
    קשקשן 🙂

    כל מה שהשמאל עשה הוא ליצור תלות מסרסרת כלכלית וביטחונית בחיבוק הדוב האמריקאי.

    בינתיים נתניהו פועל במרץ כדי להפוך אותנו למדינה עצמאית ובלתי תלויה בחסדי האמריקאים.
    והאמת? הוא עושה עבודה לא רעה בכלל.

    מקווה שימשיך עוד שנים רבות להצעיד את ישראל קדימה, ולהוציא אותה מהתלות הנוראית באמריקאים שהשמאל תקע אותנו בה בשנות שלטונו הרבות.

  4. רק שכחתם בניתוח הבינלאומי מדינה אחת קטנה, איראן,
    שעמדה במרכז מדיניותו של נתניהו.
    אחרי כל הנאומים באו״מ ובקונגרס, עסקת הגרעין קרתה. איראן שמרה על התשתיות שלה, היא יכולה בכל רגע לפרוש מהפיקוח ולהגיע לפצצה במהירות.
    את הטילים הנדרשים היא מפתחת במרץ במקביל.

    זו לא אשמת נתניהו אלא אובמה, אבל זה מעיב מאוד על התיאור האופטימי.

  5. אם ביבי יצליח להשתחחר מלפיתת החנק המשפטית של מתנקשי (מטאפורה) השמאל האנטי דמוקרטים / אנטי ציונים עד תום הקדנציה הנוכחית ובהיתנן המשך חיזוקה של ישראל (כלכלית/מדינית/גיאו-פוליטית) בראשותו, ביבי יחסל במו ידיו (פוליטית/אלקטורלית) את השמאל הישראלי

    ולכול הימנים הטהרנים / מקסימליסטים, שמתבכיינים ויוצאים נגד ביבי, ביבי לא מושלם, רחוק מזה אבל אין אף אחד בעולם שיכול היה להנהיג את ישראל בימי החושך של אובמה מבלי למסור לאויב הערבי אפילו גרגר אחד של אדמה

    אחרי שאבו-מאזן יפנה את מקומו במהרה בימינו (בקדנציה הנוכחית או הבאה של נתניהו…), "פתרון שתי המדינות" שיכול בסבירות גבוהה מאד להחריב את ישראל, גם הוא יחלוף מהעולם לבלי שוב, ההישג הכביר הזה רשום על שמו של נתניהו

  6. יש להוסיף שאם נכונה הידיעה באתר חדשות ערבי, מדינות ערב (מצרים, קטאר וסעודיה) מתכוונות להפסיק את תמיכתן הכספית ברש"פ..

  7. ראש ממשלת ישראל , מר בנימין נתניהו עשה עבודת חוץ יוצאת מין הכלל !!!

    כשבשורה התחתונה :

    הצעיד את מדינת ישראל לדרגת :

    מעצמה כלכלית , טכנולוגית , בטחונית ומדעית !!!

    עם עובדות לא מתווכחים .

    1. עם עובדות לא מתווכחים? תלוי, אם היית יהודי שממומן על ידי אויבי ישראל – היית מקבל אספקה שוטפת של FAKE-עובדות כדי להתווכח על העובדות. גם כאן, באתר הזה.

  8. תגובה ל- אבגדה

    כנראה שאתה ממשיך לקחת כדורי הזיה שפג תוקפם ,גם לפרס הייתה הזיה על מזרח תיכון חדש , על לנגב חומוס בדמשק , וכו'…………למרות שידע בתוקף תפקידו הפוליטי יותר מידע ופרטים על 2 הצוררים שהזכרת. אגב דמשק ואירן אתה רשאי להגיע לשם ,תציע להם שטיח אדום……

    1. שגיאת תגובה הנמען לתגובה הוא : וזחטי

      כנראה שאתה ממשיך לקחת כדורי הזיה שפג תוקפם ,גם לפרס הייתה הזיה על מזרח תיכון חדש , על לנגב חומוס בדמשק , וכו'…………למרות שידע בתוקף תפקידו הפוליטי יותר מידע ופרטים על 2 הצוררים שהזכרת. אגב דמשק ואירן אתה רשאי להגיע לשם ,תציע להם שטיח אדום……

    2. אז למה הדוצ'ה שלך נתניהו לא מגרש את אבו-מאזן חזרה לתוניס, ולמה שר הבטחון הימני שלך ליברמן מציע להעביר שטחים נוספים והפעם בתוך גבולות הקו הירוק לידי רשות המחבלים הפלס-ינית?

    3. למה אבגדה מכנה אותו בעדינות "דוצ'ה" ולא קורא לו במפורש "פיהרר"? אם כבר – אז כבר: הליכוד היא מפלגה נאציונל-סוציאליסטית והספר "מקום תחת השמש" הוא גרסה עברית של "מיין קאמפף". או לפחות משהו בנוסח שולמית אלוני הצדקת: "נתניהו הזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס".